עשרות קצינים בכירים התארגנו לשינוי חוק טל וחיוב החרדים להתגייס. יסמין לידסקי סבורה, כי כשרק מחצית מהאוכלוסייה נושאת בנטל הביטחון, הכעסים מביאים להתחשבנות בחיים שאחרי הצבא. הגיעה העת למצוא את הדרך לשרת את המדינה, למרות השוני בין המגזרים. דעה

מאת יסמין לידסקי

השבוע, חתמו 30 אלופים ותתי אלופים על עצומה הקוראת לשינוי חוק טל וחיוב החרדים להתגייס. במכתב הקצינים נאמר, בין היתר: "אנחנו קוראים לממשלה, לכנסת ולבג"ץ להביא למצב שבו כל אזרח ישראלי משרת בשירות חובה, בצבא או בשירות אזרחי, כאשר ההחלטה היא בידי המדינה ולא בידי הפרט… אנחנו קוראים למדינה לאפשר מסגרות מתאימות לכל הישראלים".

לעתים נדמה, כי אוכלוסיית ישראל מתחלקת לשניים: אלו שהתגייסו לצבא ואלו שלא. חילונים רבים מעוניינים בשוויון בנטל ומטילים את האשמה לחוסר השוויון על חוק טל. 50 אחוז מכלל אוכלוסיית ישראל אינם מתגייסים לצה"ל, על פי נתון זה נראה שחוק טל אינו המקור היחידי לבעיית אי הגיוס ואלו ש"תורתם אמונתם" אינם היחידים הבוחרים שלא להתגייס לצבא. אנשים רבים אינם מתגייסים מטעמי מצפון, בריאות פיזית או נפשית לקויה, נשים נשואות, אנשים בעלי עבר פלילי, לא יהודים, אנשים השוהים בחו"ל, פטור לבנות מטעמי דת ואלו שהמערכת הצבאית אינה מתאימה להם או שאינם מתאימים לה

מפקד צבא חצי העם? הרמטכ"ל ופקודים (צילום: דו"צ)

מצב זה, בו מחצית מהאוכלוסייה בלבד נושאת בנטל הביטחון, מביא לכעסים רבים. כעס על החרדים שלא מתגייסים, כמו גם על החילונים המשתמטים. כעס הגורר סטיגמות והדרת אנשים שלא התגייסו לצבא.

בנקודת הרתיחה הזו, הגיעה העת להסיט את האש מהחרדים או מהמשתמטים ולחזור להיות מאוחדים. הגיעה העת לשירות לאומי מחייב לאלו שאינם מתגייסים לצבא. להותיר את חוק גיוס חובה על כנו ולחייב את יתר האוכלוסייה (שאינה מתגייסת לצה"ל) לשירות לאומי.

יש לשמור באדיקות על ביטחון המדינה והוא אכן נשמר בעזרת חוק גיוס חובה. שירות לאומי מחייב לא ייתן לגיטימציה להתחמקות מהצבא ואף יכול להעלות את מספר המתגייסים, כיוון שבני הנוער יחויבו לתרום והאופציה של אי גיוס למען סיפוק אינטרס אישי לא תעמוד בפניהם.

שירות לאומי מחייב דורש מודעות ציבורית ענפה, חקיקת הנושא וקביעת תנאים הכוללים גם את התאמת השירות לאנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך, למשל ע"י מסגרת הדומה לת"ש בצבא.

מדוע נשים נשואות אינן מתגייסות לצבא ואם אינן מתגייסות, מדוע שלא יתרמו לחברה? ספורטאים מצטיינים רבים אינם מתגייסים כדי לא לפגוע באימונים ותחרויות. אלו שמתגייסים, בדרך כלל משרתים בתפקידים מינוריים, בשל עיסוקם המרובה בספורט. אחד מהם, בן סהר, זכה לחוק על שמו. לגבי אלו, כדאי ורצוי להשתמש בכישוריהם, באופן כזה שיתרמו תרומה מקסימאלית לחברה, במקום תרומה מינימאלית לצבא.

אם אכן יהיה שינוי כזה בחוק והצבא יוותר על כל אותם תפקידים "מיותרים", הדבר יביא לחסכון כספי עצום ואפשר יהיה לתעל את הכסף לשיפור תנאי החיילים, העלאת שכרם וסיוע נוסף לחיילים בודדים. כמו כן, הדבר יביא למודעות חברתית גבוהה ולשיפור ברווחת אזרחי המדינה בכללותם ובעיקר לשכבות המוחלשות, שיקבלו סיוע כפועל יוצא מהשירות הלאומי המחייב.

בניגוד לאלו שיכולים לתרום ואינם רוצים, רבים רוצים לתרום ואינם יכולים. למשל, בני נוער בעלי נכות, אשר בשל אי יכולתם להתגייס לצה"ל מרגישים פעמים רבות מחוץ למשחק. תרומה חברתית לאומית תגרום להם להיות חלק אינטגראלי ממעגל התרומה ולהרגיש תחושת שייכות למדינה.

במצב בו אנשים שלא יתגייסו לצבא יתרמו בדרך אחרת, לא יהיה מקום לסטיגמה ולכעס כנגד אנשים שאינם מתגייסים לצבא, בין אם זה מטעמי דת ובין אם לא.

זו העת להפסיק להישאב לוואקום של חוק גיוס חובה. בדרך זו אולי נוכל להפסיק להיות צבא חצי העם ונחזור להיות צבא המדינה.