תנאי סף לכנסת: סלב. רצוי פליט ריאליטי

פתאום המילון העברי נעשה עני מדי. תחושת אוזלת היד של חוסר מלים מקבילה אצלי לתחושה של ערב בחירות ינואר 2013. כמה עוד אפשר לטחון את מילות הגועל-קבס ומקבילותיהן? כמה כבר אפשר לטרחן עם מילות הייאוש והמיאוס. את כל אלה מעורר, למשל, היצור ההיברידי שמקימים עלינו: מפלגת המרכז החדשה

Print Friendly

בתוך הקלחת הפוליטית הלא מלבבת, מככבת התקשורת בעמדות מפתח. הכתבים הפוליטיים שולים מלים ממחסן המיחזור המאובק והמרופט וכך גם תיראה, ככל הנראה, מערכת הבחירות הקמה עלינו. מערכה של עוד עיתונאים שמרפדים את דרכם לכנסת, ותעזבו אותנו מאג'נדה, כי אין אג'נדה. מערכה של בעלי חזקה על כסאות בכנסת שהיצירתיות שלהם מתמצית בתחמונים ומניפולציות שלכולם מטרה אחת: להישאר בכנסת גם בקדנציה הבאה. אז מה עושים? לוקחים את אהוד אולמרט (הוא זכאי), מוסיפים קצת חיים רמון (הוא זכאי) בתיבול קורט דליה איציק (אשת העבודה שברחה כשהספינה איימה לטבוע, אבל מי מחפש נאמנות עכשיו?), בוזקים מלמעלה אבק כוכבים (יאיר לפיד) והנה עוגת הקצפת שהחבורה הזו רוצה להאכיל בה את הציבור.

אולמרט חוזר ובגדול? (איור: יונתן שתיל)

תאכלו ותחנקו. כי מחר, אחרי שניבחר, נאשר את התקציב העושק, נהייה חותמת גומי לתועבת חוק ההסדרים במשק ונאשר תספורות לטייקונים. על הדרך, נאשר לעצמנו תוספות שכר והטבות, וגם לשרים. שלא יקטרו. ואם חלילה תפרוץ מלחמה? לא לדאוג. אהוד אולמרט (לבנון 2) יהיה שם ואולי גם ציפי לבני, שכשרת חוץ בממשלת אולמרט חתמה על הכנסת הכוחות הקרקעיים ללבנון.

החדשות, היומנים, המאמרים, הפרשנויות. השאלות הצדקניות בנוסח "האם התקשורת ממלאת את תפקידה" על רקע הידיעות על עוד ועוד עיתונאים שרצים, מה זה רצים – קורעים את האוויר כדי להיכנס לרשימה לכנסת: אולי זו תמצית הסיקור של הבחירות הקרובות. זה קל להצטרף למפלגה בתנאי שאתה סלב: אלה הם תנאי הסף. מעבר לזה, בעולם פוליטי ציני, מה זה משנה לאן אתה נכנס? העיקר להשתחל למקום ריאלי ברשימה.מה כל כך קשה לאמץ איזו סיסמא נבובה ולהיקלט במקום טוב עם פנסיה מסודרת? למול האלטרנטיבה של מעריב/ הארץ/ ערוץ 10 ותקשורת שעסוקה בעיקר בפיטורים של בעלי שכר הוגן, זה נשמע יותר ממפתה.

הדיונים התקשורתיים המשמימים על מערכת הבחירות הקרובה החלו כבר השבוע, בשלל פרשנויות שרובן ככולן מיחזור של תעשיית הראיונות ההדדיים של סלבריטאי התקשורת המחליטים עבורנו איך תיראה המפה הפוליטית, מסתמכים על סקרים ועוד סקרים ובא גואל למינה צמח. השבוע אמרו ניצחון סוחף לימין ובשבוע הבא נשמע, מן הסתם, איך כניסתו של אולמרט למערכה טרפה את הקלפים ואיך ביבי טעה מרה (פעם שנייה) כשיצא להרפתקת בחירות בביטחון מופרז.

אבל החברה שלנו אולי השתנתה. המציאות הוירטואלית הפועלת במקביל לערוצי התקשורת הרשמיים עשויה, יותר מתמיד, לתת את אותותיה במערכת בחירות זו. תחושת המיאוס של הציבור משלטון מסואב מצטרפת, אולי, גם לתחושת הגועל כלפי התקשורת הצינית והתוצאות עשויות להפתיע. כמו שאריה דרעי עשוי להפתיע. דרעי שבניגוד לאולמרט ורמון ריצה עונש מאסר: אם יתמזל מזלו והרב עובדיה יוותר עליו, דווקא דרעי הכריזמטי עשוי להסתמן כאופציה המועדפת על רבים בבחירות הקרובות: כושר ניתוח מבריק, עמדות מתונות, התחשבות בערביי ישראל, נקודת פתיחה מופלאה ונדירה לפתוח במשא ומתן עם הפלסטינאים. מי יודע? אולי הוא אפילו יצליח להרגיע את רפסאנג'ני.

ואפשר רק לקוות שבמציאות הפוליטית-תקשורתית הנוכחית, תהייה ההצבעה של רבים בבחירות הקרובות הצבעת נגד. נגד כל התחלואים של קשרי הון-שלטון-תקשורת, נגד אינטרסנטים ציניים שחושבים שהציבור מטומטם. הצבעת מחאה. הרי העם רוצה צדק חברתי. לא?

Print Friendly

על אודות אורה עריף כץ

עיתונאית, ספרנית, מידענית, כותבת, מתמקדת בתקשורת, חקר תרבות ושאר ירקות. לבלוג שלי ב'רשימות' טחנות הרוח: https://ora21.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואליה, ביקורת התקשורת, מאמרי עמדה, מדיה, תקשורת-הון-שלטון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על תנאי סף לכנסת: סלב. רצוי פליט ריאליטי

  1. מאת סהרה‏:

    בעיקרון , הכול נכון.
    אך גם בהצבעת מחאה יש מי שיוצא נשכר.
    כמו מפלגת הגימלאים שעברו מ"הפרלמנט על הספסל " (כמו בתוכנית המיתולוגית זהו -זה) לפרלמנט אמיתי
    בכנסת שהביאו איתם את כול המריבות האישיות ובסוף קנו אותם בג'ובים.

  2. מאת חגי קמרט‏:

    יש רצוי ויש מצוי. יש כדאי ויש עובדה מוגמרת, יש רצון ויש ביזיון.
    אז העם רוצה צדק חברתי. שווין! אז מה? מישהו מתוך העם שעלה עד משגב העם ייתן לו את מבוקשו? והרי עוד שם נאמר: " אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" די להיאחז באשליות, די לקוות לשינוי לסטאטוס הקיים. מה שהיה הוא שיהיה שהרי כל הנחלים זורמים אל הים.
    אלא מאי?
    ניתן לסגור אי אלו פרצים. ניתן לנסות.
    ראשית אלו שסרחו שיישארו מחוץ לפוליטיקה ובלי יוצא מן הכלל, לפי הכלל שאין אדם שאין לו תחליף!
    שנית, יש להבין כי: מנהיג ו/או איש ציבור, חייב לשמש כמודל לחיקוי מבחינה אחת לפחות: מבחינת היותו אדם! אדם כמשמעו על כל הצד המוסרי, החברתי, הלכות דרך ארץ, כבוד הדדי, ברמה הסבירה והמתקבלת על הדעת. אחרת אין לו מקום לשמש בהנהגת עם או ארגון חברתי שהוא. כל יתר תכונות המנהיג באות בחשבון רק לאחר מבחן האישיות בראי הציבור הבוחר.
    חברה דמוקרטית צריכה להבין שלא הכל מותר ולא הכל אפשרי. אותה חברה חייבת לפקוח עיניים וליצור מצבים בהם לא יוכלו אנשי שסרחו לחזור שוב להנהגת עם. שלטון עם חייב להיות כזה שלא יתכן מצב שקבוצת אנשים שנבחרו מתוכו יוכלו לעשות ביניהם ככל העולה על רוחם למורת רוחו של העם שלהם. ולכך יש תקנות וחוקים. השאלה מי הם המחוקקים ומי הם המתקנים? האם הם אותם האנשים שעלו למעלה או שמא אחרים ניטראליים שבאמת רואים בעיניהם את עיני העם המשווע לצדק חברתי וכללי.