בתוך הקלחת הפוליטית הלא מלבבת, מככבת התקשורת בעמדות מפתח. הכתבים הפוליטיים שולים מלים ממחסן המיחזור המאובק והמרופט וכך גם תיראה, ככל הנראה, מערכת הבחירות הקמה עלינו. מערכה של עוד עיתונאים שמרפדים את דרכם לכנסת, ותעזבו אותנו מאג'נדה, כי אין אג'נדה. מערכה של בעלי חזקה על כסאות בכנסת שהיצירתיות שלהם מתמצית בתחמונים ומניפולציות שלכולם מטרה אחת: להישאר בכנסת גם בקדנציה הבאה. אז מה עושים? לוקחים את אהוד אולמרט (הוא זכאי), מוסיפים קצת חיים רמון (הוא זכאי) בתיבול קורט דליה איציק (אשת העבודה שברחה כשהספינה איימה לטבוע, אבל מי מחפש נאמנות עכשיו?), בוזקים מלמעלה אבק כוכבים (יאיר לפיד) והנה עוגת הקצפת שהחבורה הזו רוצה להאכיל בה את הציבור.

תאכלו ותחנקו. כי מחר, אחרי שניבחר, נאשר את התקציב העושק, נהייה חותמת גומי לתועבת חוק ההסדרים במשק ונאשר תספורות לטייקונים. על הדרך, נאשר לעצמנו תוספות שכר והטבות, וגם לשרים. שלא יקטרו. ואם חלילה תפרוץ מלחמה? לא לדאוג. אהוד אולמרט (לבנון 2) יהיה שם ואולי גם ציפי לבני, שכשרת חוץ בממשלת אולמרט חתמה על הכנסת הכוחות הקרקעיים ללבנון.

החדשות, היומנים, המאמרים, הפרשנויות. השאלות הצדקניות בנוסח "האם התקשורת ממלאת את תפקידה" על רקע הידיעות על עוד ועוד עיתונאים שרצים, מה זה רצים – קורעים את האוויר כדי להיכנס לרשימה לכנסת: אולי זו תמצית הסיקור של הבחירות הקרובות. זה קל להצטרף למפלגה בתנאי שאתה סלב: אלה הם תנאי הסף. מעבר לזה, בעולם פוליטי ציני, מה זה משנה לאן אתה נכנס? העיקר להשתחל למקום ריאלי ברשימה.מה כל כך קשה לאמץ איזו סיסמא נבובה ולהיקלט במקום טוב עם פנסיה מסודרת? למול האלטרנטיבה של מעריב/ הארץ/ ערוץ 10 ותקשורת שעסוקה בעיקר בפיטורים של בעלי שכר הוגן, זה נשמע יותר ממפתה.

הדיונים התקשורתיים המשמימים על מערכת הבחירות הקרובה החלו כבר השבוע, בשלל פרשנויות שרובן ככולן מיחזור של תעשיית הראיונות ההדדיים של סלבריטאי התקשורת המחליטים עבורנו איך תיראה המפה הפוליטית, מסתמכים על סקרים ועוד סקרים ובא גואל למינה צמח. השבוע אמרו ניצחון סוחף לימין ובשבוע הבא נשמע, מן הסתם, איך כניסתו של אולמרט למערכה טרפה את הקלפים ואיך ביבי טעה מרה (פעם שנייה) כשיצא להרפתקת בחירות בביטחון מופרז.

אבל החברה שלנו אולי השתנתה. המציאות הוירטואלית הפועלת במקביל לערוצי התקשורת הרשמיים עשויה, יותר מתמיד, לתת את אותותיה במערכת בחירות זו. תחושת המיאוס של הציבור משלטון מסואב מצטרפת, אולי, גם לתחושת הגועל כלפי התקשורת הצינית והתוצאות עשויות להפתיע. כמו שאריה דרעי עשוי להפתיע. דרעי שבניגוד לאולמרט ורמון ריצה עונש מאסר: אם יתמזל מזלו והרב עובדיה יוותר עליו, דווקא דרעי הכריזמטי עשוי להסתמן כאופציה המועדפת על רבים בבחירות הקרובות: כושר ניתוח מבריק, עמדות מתונות, התחשבות בערביי ישראל, נקודת פתיחה מופלאה ונדירה לפתוח במשא ומתן עם הפלסטינאים. מי יודע? אולי הוא אפילו יצליח להרגיע את רפסאנג'ני.

ואפשר רק לקוות שבמציאות הפוליטית-תקשורתית הנוכחית, תהייה ההצבעה של רבים בבחירות הקרובות הצבעת נגד. נגד כל התחלואים של קשרי הון-שלטון-תקשורת, נגד אינטרסנטים ציניים שחושבים שהציבור מטומטם. הצבעת מחאה. הרי העם רוצה צדק חברתי. לא?