בשעת משבר פיננסי קשה בעיתונים "מעריב" ו"הארץ", פוסק בית המשפט ל"דה מרקר" קנס גבוה בגין העתקת כתבות מ"מעריב" במסגרת סקירת עיתונות יומית שנערכה במשך שנים ב"דה מרקר". הקנס שקבע בית המשפט, בסך כשלושה מיליון וחצי שקלים, יוכפל כמעט בגין הפרשי הצמדה וריבית. יצוין כי הנוהג של סקירת עיתונים יומית היה מקובל בעבר גם בעיתון הכלכלי "גלובס".
בעניין זה קבע בית המשפט:

"לזכותם של הנתבעים עומדת העובדה שפעלו בחלק מהתקופה בהתאם למה שנתפס אצלם כפרקטיקה הנוהגת, הגם שאין בכך כדי להכשיר את מעשיהם משלא הוכיחו קיומם של 'נוהג' או 'מנהג' כנטען על ידם. מאידך, לחובתם של הנתבעים עומדת העובדה שהמשיכו להשתמש בכתבות 'מעריב' גם לאחר שלפי שיטתם הם היו צריכים לדעת כי אותה פרקטיקה נטענת 'עומדת על כרעי תרנגולת' נוכח הסדק הגדול שנוצר בה עת הם עצמם נענו לדרישתו של 'גלובס' והפסיקו את השימוש הבלתי מורשה שנעשה על ידם בכתבות 'גלובס' במסגרת סקירות העיתונים של 'דה מרקר', לנוכח טענת 'גלובס' כי שימוש זה מפר את זכויות היוצרים שלו בכתבותיו אשר נסקרו על ידי 'דה מרקר' עוד לפני ש'דה מרקר' סקר את כתבות 'מעריב'"

פסק הדין של שופט בית המשפט המחוזי-מרכז, בנימין ארנון, ניתן נגד חברת "ביזנסנט", מפעילת אתר "דה מרקר", נגד עורך האתר גיא רולניק ונגד איתן אבריאל עורך האתר בעבר. השופט ארנון פסק כי הנתבעים ישלמו למעריב שני מיליון ו-122 אלף שקל בקירוב. כן יפצו את הכתבים שכתבותיהם צוטטו ב"הארץ" לפי הפירוט הבא (הסכום מעוגל): יהודה שרוני: 585 אלף שקל, גד פרץ 319 אלף שקל, רונית מורגנשטרן 102 אלף שקל, יעל גרוס 93 אלף שקל, ליאור ברון 60 אלף שקל ודרור גלוברמן 50 אלף שקל.

כמו כן נדרשו הנתבעים לשלם דמי הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין לכל התובעים.

השופט הפחית את סכום הפיצויים לאחר שקיבל את טענת הנתבעים, כי "מעריב" וכתביו ידעו במשך שנים על הנוהג של "דה מרקר" לצטטם, אך לא מחו – ולכן משתמעת מהדברים הסכמה שלהם לפרסום של כתבותיהם. עם זאת, אחד הגורמים לקבלת התביעה היה אי-מתן קרדיט אישי לכותבי הכתבות מ"מעריב", כפי שציין השופט ארנון:

"לחובתם של הנתבעים עומדת העובדה ש'דה מרקר' ביצע הפרת זכות יוצרים חמורה ושיטתית ב-453 כתבות של התובעים, הן בהעתקה של חלקים נרחבים מהמלל שלהן (הפרת הזכות החומרית) והן באי-מתן קרדיט אישי לכתבים יוצרי הכתבות (הפרת הזכות המוסרית)."