"קזבלן" חוזר, הפעם על בימת התיאטרון הקאמרי, אבל זה לא אותו הקזה. מתצוגה מקדימה לתקשורת, שנערכה היום באולם החזרות של התיאטרון, נראה שהעלילה נשארה אי שם בשנות ה-50, ברוח המקור, אבל הקצב הוא של שנות האלפיים – נמרץ, כסחני משהו, עדכני.

ומי שיחפש שם, אולי מתוך הרגל, את יהורם גאון, ייאלץ להישאר עם הזכרונות ולהשלים עם העובדה, שהקזה הנוכחי, עמוס תמם, 35 (המבוגר בשמונה שנים מכפי שהיה גאון במחזמר שהפיק גיורא גודיק), מגיע מפס ייצור שונה.

עוד נחזור לתמם של "סרוגים" ועוד, אבל עם כל הכבוד לו, ויש כבוד, ההפקה הפעם היא של דמות אחרת. ב-66', כשיואל זילברג ביים לראשונה את המחזמר, התקבל אליו שחקן צעיר לתפקיד אחד הברילנטינים. יומיים הוא החזיק מעמד בחזרות עד שהרים דגל לבן. "עזבתי מכיוון שהרגשתי שאני לא יודע מספיק טוב לרקוד", מתוודה היום צדי צרפתי, שניכר בו שהוא ניגש ביראת כבוד לבימוי ההפקה העכשווית.

וזה לא היה הפספוס היחיד של צרפתי, במאי "בוסתן ספרדי", שיש המכנים אותו "מר מחזמר". "אז בכלל לא הייתי בעניין של מחזות-זמר", הוא אומר. תריסר שנים קודם לכן, ב-54', הוצג בתיאטרון הקאמרי "קזבלן", מחזהו של יגאל מוסינזון עם יוסי ידין העוצמתי בתפקיד הראשי. צרפתי, ממוקיריו, לא ראה אותו בהצגה ההיא. "הייתי אז ילד". זה לא הפריע לו להתחיל באותה שנה על בימת הקאמרי בקריירה של ילד-שחקן.

שנים רבות עברו מאז. צרפתי עשה קריירה אחרת ב"כוכב נולד", אבל חלם לחזור לקאמרי מהדלת הראשית, כבמאי מחזמר, ולא רק כבמאי הפקה צדדית כ"שירת הקאמרי". "עכשיו אני סוגר מעגל", כך צרפתי.

"מבחינתי, הבחירה בעמוס תמם כקזבלן היא מושלמת", הוא משוכנע. "חיפשתי מישהו שיתגלה לנו כמו קזה האמיתי, לא חיקוי של יהורם גאון. כשאתה רואה את הבחור הזה, שצמח ברמלה, אתה מאמין לו ורואה בדמיונך מישהו שמצד אחד היה חייל מצטיין ומצד שני סוחב בבטן איזה כאב של קיפוח", אומר צרפתי.

"לא חשבתי איך אפשר לעשות כעת הפקה מודרנית", מוסיף צרפתי. "באמת שלא חיפשתי. אני מחזיר את העלילה ואת הרוח שלה לשנות ה-50, אולי מתוך רצון להראות שמה שקרה לנו אז, קורה לנו היום. כאילו שום דבר לא השתנה. אותן בעיות. מצוקת דיור. גזענות. קיפוח. ואנחנו בשנות האלפיים, אני מזכיר. ומעל לכל הסיפור של קזבלן זה משהו שלנו". את הפזמונים ל"קזבלן" כתבו דן אלמגור, עמוס אטינגר וחיים חפר, ואת המוזיקה דובי זלצר.

בקאמרי כבר התרגלו לעשות מה שהם קוראים פרזנטציות לפני הפקות גדולות. מעצב התפאורה, רוני תורן, מסביר ממה היא מורכבת, כולל עיתונים משנות ה-50. תוך כדי כך אני נזכר בפרזנטציה של "קברט". גם שם היו עיתונים בתפאורה, אבל מברלין של שנות ה-30. הרעיון אותו רעיון והעולמות שונים לחלוטין.

נעם סמל, מנכ"ל הקאמרי, מנפנף בחתיכת ענתיקה, תוכניית ההצגה מ-54'. הרעיון היה של תל'ם, תרבות למעברות, בראשותו של זאב יוסיפון. חיפשו משהו על בעיות הפער העדתי וגייסו למשימה את יגאל מוסינזון. הממציא של "חסמבה", שהיה אז דובר המשטרה ומה שכתב התאים בול. ההצגה רצה לפחות 200 פעם ויוסי ידין היה ענק עד שבא יהורם גאון וגזל ממנו את תהילת קזבלן.

מציגים לנו קטעים. העלילה מוכרת. יפו של אז קמה לתחייה עם קזה והפושטקים שלצידו. קזה מתאהב ברחל, בתו של פלדמן הפולני ויש לי הרגשה שגם הקהל יתאהב ברחל החדשה. זאת לא עדי עציון מבמת גודיק. זאת לא אפרת לביא מסרטו של מנחם גולן. זוהי תמר שם-אור, נא לחקוק את השם הזה בזיכרון.

היא יפהפייה אמיתית. כולה בת 24 ולדבריה היא שחקנית מכיתה א', ובוגרת הסטודיו של יורם לוינשטיין; מי שכיכבה כוונדי ב"פיטר פן" של תיאטרון חיפה ומהשבוע אפשר לראותה ב"הרקיע החמישי", סרטה של דינה צבי-ריקליס. אבל ב"קזבלן" יתוודע אליה הקהל הרחב. "לשחק כאן את רחל זאת בשבילי התגשמות חלום", היא מצהירה. "לזה ייחלתי. לזה התפללתי. את זה השגתי. אני מרגישה מבורכת".

מניין הבאת את רחל שלך?

"מתוך עצמי. אם להגיד את האמת קניתי קלטת של הסרט ולמדתי כמה דברים מאפרת לביא. אנחנו שונות, אבל יש השפעות".

לעומת שם אור האלמונית עד כה, מיי פיינגולד מוכרת כבר. ככה זה כשמככבים ב"כוכב נולד". פיינגולד, שהופיעה בקאמרי ב"לילה לא שקט", ההפקה הלא מצליחה, שהתבססה על שיריו של שלמה ארצי, היא רוזה, בעלת הבר במחזמר, "המאוהבת אנושות בקזה, כוכב השכונה, אבל יודעת שאין לה סיכוי".

חשבנו שאת הולכת להיות כוכבת רוק.

"אתם חשבתם, אבל גדלתי כילדה של מחזות-זמר. הכמיהה שלי הייתה להגיע לתיאטרון ולעשות מחזות-זמר. לא חלמתי בחלומות הכי פרועים שלי, שאזכה להשתתף ב'קזבלן'. כאן, אגב, כיוון השירה שלי הוא בסגנון יווני. שנים אמרו לי שאני צריכה ללכת בכיוון והנה ההזדמנות".

שרונה אלימלך משחקת את מריומה, מהדמויות הצבעוניות בשכונה: "אני קלאפטע לא קטנה, מה שמתאים לי בול, חוץ מזה שאני משחקת כאן את אשתו של איציק כהן. גם ב'סלאח שבתי', שם הופעתי כאתרוגה, הייתי אשתו". וזה לא הכל: "לדעתי, חשוב להעלות את ההפקה הזאת כעת, כשהמחאה החברתית עדיין באוויר. מעבר להומור ולמוזיקה, זהו מחזמר עם מסר".

למסר מודע היטב ותיק שחקני ההפקה הנוכחית, שלמה וישינסקי, המופיע כפלדמן, אביה של רחל: "אני שמח שהתיאטרון שלי מעלה מחזמר כמו 'קזבלן'", אומר וישי. "איפה שאפשר לצעוק נגד קיפוח, צריך לצעוק. אני בא ומוצא סביבי קאסט רענן. נו, שוין, הגיע הזמן של הצעירים".