בעתירה שהוגשה על ידי אגודת העיתונאים בתל אביב, התבקש בית הדין לפסול את רבינוביץ' מכהונה בשורת תפקידי מפתח ברשות: שורת תפקידים שאיפשרו לו למעשה לחלוש על מינויים והדחות, לנהל ביד רמה את הרפורמה כ"מרכז הרפורמה" ברשות השידור ולקבל החלטות כמי שאוחז בלא פחות משבעה תפקידים ברשות, כולל מ"מ מנהל הטלוויזיה, רכז המו"מ עם ועדי העובדים, ראש צוות הקמת מחלקת הניו-מדיה, חבר משלחת רשות השידור לאולימפיאדה בלונדון ודירקטור בקרן ידע של עיתונאי הרשות. זאת, מעבר לתפקידיו כעוזר מנכ"ל וכרכז הרפורמה.

שופט בית הדין לעבודה אייל אברהמי, קיבל בפסיקתו חלק מתביעות אגודת העיתונאים וקבע כי רבינוביץ' יימנע ממתן הוראות לדרג המקצועי ברשות, וכן מעיסוק במבנה הארגוני ובמינויים, אלא שגם השופט תחם את החלטתו והותיר בידי רבינוביץ' פתח להמשיך בעיסוקיו מן העבר בהסתייגות הקובעת שיוכל לפעול "כידו הארוכה של המנכ"ל".

המשפט חשף התנהלות שלומיאלית של רשות השידור, שלא סיפקה לבית המשפט את המסמכים שדרש ובכך העלתה את הוצאות התביעה ב-2,500 ש"ח שנשפכו על דיון מיותר. השופט ביקר את הרשות על מחדל זה. עוד סוגיה חמורה שביקר בית המשפט נסבה על אופן מינויו של רבינוביץ', מינוי חלטוריסטי ללא חוזה, או כפי שניסח זאת השופט: "בא כוח הרשות הודיע בדיון ביום 24.9.12 על כי יש חוזה קודם שנחתם עם מר רבינוביץ' וכי לא נחתם חוזה..". כן, הציטוט מדויק.

נהרות דיו נשפכו על תופעת זליג, על קשריו ההדוקים עם מנכ"ל רשות השידור בעבר יוסף בראל, שקידם אותו מתפקיד עוזר צלם והביא אותו עד הלום ועל הגיבוי שהוא מקבל ממנכ"ל רשות השידור בהווה, יוני בן מנחם. כל הביקורת שהוטחה עקב אי הסבירות הקיצונית של ריבוי הסמכויות בידי אדם אחד, על אף כישוריו השנויים במחלוקת, לא הזיזה אותו ממקומו היציב ואף קידמה אותו לשורת מינויים שערורייתיים בהיקפם ובעמדת הכוח שהם מקנים לו.

עתה נתבעת רשות השידור לספק לבית המשפט שורת מסמכים של רבינוביץ' ובהם חוזי העבודה, טופסי ניגוד עניינים, פירוט התפקיד של מרכז הרפורמה ועוד.

ארבעה עורכי דין ייצגו במשפט את רשות השידור ואת רבינוביץ' ועוד אחד ייצג  את הרשות מטעם פרקליטות מחוז ירושלים. עלויות המשפט היקרות הללו נופלות, גם הן, על כתפי הציבור. אז שלא יעבדו עליכם: תראו בשביל מה אתם משלמים אגרה.