בצפון מארסיי בלב ליבו של אחד הרבעים המושמצים ביותר בעיר, רובע מוכה פשע ועוני, לא רחוק מהשוק הסיטונאי, ניצבת לה סדרת מבנים שזכתה לכינוי "Ville des Abattoirs" ("עיר בתי המטבחיים"). בתוך סדרת המבנים הזו פעלו כל משחטות העיר.

בחודש נובמבר 1997 נפתח המתחם מחדש והפעם כבית הספר הראשון באירופה שמשלב לימודים, הכשרה מקצועית והתלמדות כשוליה במפעל – "בית הספר להזדמנות שנייה" ("L’Ecole de la Deuxième Chance de Marseille"). בחודש ינואר 1998 פקד את בית הספר המחזור הראשון שמנה 60 חניכים. בטרם החל ללמוד חתם כל אחד מהם על חוזה "רצינות" מול בית הספר ומול המפעל בו יעבוד. כיום לומדים בו 220 חניכים והוא מהווה דוגמה לבתי ספר רבים שהוקמו בעקבותיו במסגרת פרויקט "בית הספר להזדמנות שנייה" (E2C).

ייחודו של בית הספר במארסיי הוא בארכיטקטורה שלו המשמרת את המבנים הישנים שנבנו במאה התשע עשרה בצורה יוצאת מהכלל ודי מפתיעה שהופכת עיר משחטות לגן עדן ללימודים.

חצר בית הספר ענקית וכוללת מבני מגורים, מגרש ספורט עם משטח דשא והרבה מרחב מחיה לתלמידים הלומדים במקום, מרחב מחיה שמעולם לא היה להם קודם ללימודיהם.

מבנה בית הספר המרכזי הוא ההפתעה הגדולה. סדרת המבנים ששימשו במקור לבתי המטבחיים שוקמו בדיוק באותם חומרים מקוריים וגגות הרעפים תוקנו להפליא עד לפרט האחרון. גלריות וגשרים מחברים את הקומות השניות במבנים והאסם המרכזי הפך להיות קפטריה. אמפיתאטרון מרשים ומודרני נבנה והכל נעטף במבנה מקונסטרוקציית פלדה וזכוכית: מעין כפר קטן בתוך בועה.

התריסים שמתחת לכיסוי הזכוכית מאפשרים שליטה באור השמש שחודר למבנה. צמחיה עשירה גדלה במתחם, שנראה כמו חממה אך מאוורר להפליא.

השימוש בצבעים מינימליסטי. הצבעים השולטים במתחם הם אותם צבעים בהם נצבעו מבני המקור. בכל נקודת מפגש בין הקונסטרוקציה החיצונית לאבן נעשה שימוש בלוחות מתכת מרוקעים שמשקפים את האבן בעיוות מסוים שיוצר אשליה תלת מימדית של… אבן. הגלריות והמדרגות יושבות על קונסטרוקציה מפלדה אבל המדרגות וריצוף הגלריות הם מעץ.

המבנה הגדול מקנה תחושה של כפר קטן עם שדירה ראשית, נישה לשתיית קפה (ובזול) והרבה מאוד נקודות בהן ניתן לשבת בשקט בלי הפרעה.

ניכר שהושקעה מחשבה רבה בכל פריט ופריט במבנה, התחשבות בחומרים ומתן כבוד לגיל המבנים המקורי ולחומרים מהם הם בנויים.

תנועה בחלל הרחב של "בית הספר להזדמנות שנייה" מבהיר עד כמה מטעה הפרופורציה ומדובר בעצם במבנה גדול בהרבה ממה שנתפס בעין.

קיר הטיפוס בקצהו האחד של המבנה אישר את החשד שלי לגבי הגובה, והתחושה של "ספריה קטנטונת" השתנתה לחלוטין כשנכנסתי אליה. חדרי העבודה והכיתות עצמן אינם חשופים לחלל המרכזי – אחרי הכל מדובר בלימודים מקצועיים שרצוי שיילקחו ברצינות ובכבוד וללא הפרעות.

הרובע ה-15 בו ממוקם בית הספר הוא כאמור רובע קשה במיוחד, מוכה פשע וסמים, עוני ודלות. המיקום נלקח בחשבון בהקמת בית הספר ולילידי השכונה יש עדיפות בתנאי הקבלה אליו. פוליטיקה עירונית מוצדקת, לטעמי. בשל התכנון המבריק אין מדובר במבנה נוצץ או בולט לעין בסביבה האורבנית בה הוא מצוי. רק הנכנס לבית הספר יבחין בגודל ההישג האדריכלי.