משה מזרחי: העיכוב בהחלטה על תיק ליברמן לא מובן

"הסיבות שהביאו אותי לפוליטיקה, אולי גם יוציאו אותי ממנה, עם הזמן – אבל אני מתכוון להתעקש עליהן עד הסוף", אומר ניצב בדימוס משה מזרחי, המתמודד על מקום בכנסת מטעם מפלגת העבודה. "כשאגיע לכנסת תתחיל ההתלבטות: האם להיות חלק מהממשלה? איזה סוג של ממשלה? אם זו תהיה ממשלה מהסוג שמפלגת העבודה זחלה לתוכה והכשירה את השרץ – זה יהיה פסיכי בעיני. לא בשביל זה באנו!"

Print Friendly

- "אז למה דווקא אתה?", שאלתי את ניצב בדימוס משה מזרחי (61). "מדוע שבוחרי מפלגת העבודה יכניסו דווקא אותך לכנסת?"

"זה הקטע הכי קשה עבורי", אומר משה מזרחי. "אם תבקש ממני לפרגן למצטרף של אתמול, חבל לך על הזמן, איזה נאום אני נותן. למה אני? בראש ובראשונה מפני שאני אומר מה שאני חושב ומאמין. הסיבות שהביאו אותי לפוליטיקה, אולי גם יוציאו אותי ממנה, עם הזמן – אבל אני מתכוון להתעקש עליהן עד הסוף. עוד סיבה? אני בכל זאת עשיתי משהו בחיי – לא רק דיברתי. הקדשתי לתופעות האלה שיצאתי נגדן לא מעט, למרות שהן לא הוסיפו לי בריאות. אני מתכוון גם להמשיך בכך, כי זו הסיבה שנכנסתי פנימה.

"לא באתי בשביל מראית עין". משה מזרחי (צילם: דן בר דוב)

"לא באתי בשביל מראית עין". משה מזרחי (צילם: דן בר דוב)

"למי שיצביע עבורי, יהיה סוג של פוליטיקאי שהוא לא מורגל בו. לא באתי בשביל מראית עין. אני מאוד מקווה שאם אשב בכנסת, אהפוך שם לחלק מממשל ראוי ומתוקן, שנשפיע בו באופן מכריע – או שנהיה אופוזיציה קטלנית שלא מעגלת פינות. לא נניח לדברים לעבור".

- ומה אתה רוצה לעשות "כשתהיה גדול", כלומר כשתיכנס לכנסת?

"תן לראות את עצמי קודם נכנס לכנסת. אני מניח שתהיה לי שם דריסת רגל מאוד טובה, אבל אני לא עונה בינתיים לשאלות האלה. אני רוצה לשנות. תן לעבור את המשוכה הראשונה – וזה לא פשוט. כי זה לא מספיק שאתה מותג. רבים מהאנשים שמכירים אותי לא יודעים בכלל שאני מתמודד לכנסת. אילו הציבור הרחב היה צריך לבחור בי, חיי היו קלים אז הרבה יותר. אבל מדובר בציבור בוחרים של 60 אלף אנשים שמולם אתה צריך להתמודד.

"כשאגיע לכנסת תתחיל ההתלבטות", אומר משה מזרחי. "האם להיות חלק מהממשלה? איזה סוג של ממשלה? אם זו תהיה ממשלה מהסוג שמפלגת העבודה זחלה לתוכה והכשירה את השרץ – זה יהיה פסיכי בעיני. לא בשביל זה באנו! ביבי הוא המטרה כי אותו צריך להחליף. אבל ONCE דברים קורים ונתניהו לוקח את הפוטנציאל לשלטון בנאגלה הבאה, זה מאוד תלוי בהרכב הכוחות ובמשמעות שתהיה להצטרפות. לא עולה בדעתי, למשל שאנחנו נהיה חלק מהרכב הזוי כמו בפעם הקודמת.

"אני מאוד מקווה גם שלא נכשיר את אלה ש'נגועים'. השחיתות בצמרת היא אחת הסיבות שבגללה נכנסתי לפוליטיקה. אבל מערכת אכיפת החוק לעולם לא תנצח את זה לבד. בלי הפוליטיקה והממשל זה לא יילך. שני דברים צריכים לקרות כדי שננצח את נגע השחיתות: קודם כל שנפסיק לחבק את העבריינים והמורשעים, שמחובקים וחוזרים לפעילות הציבורית. אחר כך דרושה גם התכונה שקיימת במדינות מתוקנות – שבהן הפוליטיקה מדירה את האנשים האלה, מרחיקה אותם ומגנה אותם".

"ליברמן, במו ידיו, גרם להשהיות בתיק שלו. הוא עשה הכל כדי שהחקירות תיגררנה". (צילם: דן בר דוב)

"ליברמן, במו ידיו, גרם להשהיות בתיק שלו. הוא עשה הכל כדי שהחקירות תיגררנה". (צילם: דן בר דוב)

ניצב בדימוס, עו"ד משה מזרחי (61), נולד בטבריה בבית החולים הסקוטי (היום המלון הסקוטי), כילד שביעי מבין שמונה ילדים. אביו, יעקב, נפטר כשמשה היה רק בן 7, והותיר אחריו את בלהה ואת שמונת ילדיהם, שהגדול בהם בדיוק סיים את שירותו צבאי, והצעיר היה רק בן שלוש. "אני טברייני", אומר ניצב בדימוס משה מזרחי. "בטבריה, הסוציאל דמוקרטיות הייתה חלק בלתי נפרד מחיי. לא באתי לטבריה כתייר. חייתי בגופי את הסוגייה החברתית".

בצבא שירת מזרחי בסיירת אגוז. את השכלתו המקצועית עשה כעורך-דין. "הגעתי למשטרה כעורך דין בכוונה לעשות שם סיבוב קצר – אבל יצא שה'ביקור' שלי במשטרה התמשך 30 שנה. לא התכוונתי להיות לוחם צדק ולוחם בשחיתות – אבל נהגתי כקצין צעיר ממש כפי שנהגתי כקצין בכיר. לא עשיתי לעצמי חיים קלים.

"במשטרה הכרתי את רעייתי שרית. מאוד יכול להיות שבמתכונת של היום הייתי חוטף על זה תיק. אבל הכרתי אותה כשוטרת צעירה כשהייתי קצין חקירות במרחב יפו – והיום יש לנו חמישה ילדים: שני תאומים ובת שנולדו באותו שנתון, ילדה בת 14 ואת הקטנטונת, שהיום לומדת בכיתה א', קיבלתי כמתנת פרישה מהמשטרה. היא היחידה שזכתה לכך שהקדשתי לה את כל עיתותי מאז שנולדה".

 - בוא נדבר רגע על  אביגדור ליברמן. הבנאדם נמצא תחת חקירה כבר כ-13 שנים. האם לא נכשלתם – גם אתה וגם הפרקליטות – בתיק ליברמן? הרי, גם אם יוגש נגדו כתב אישום, לפני הבחירות – תקום צעקה גדולה.

משה מזרחי, שקילומטראז' נכבד מהקריירה המשטרתית שלו, נעשה בחריש של תיק ליברמן, תוקף במילים חריפות את גרירת הרגליים של היועץ המשפטי לממשלה: "הפרקליטות כבר הכינה והגישה לפני שנתיים כתב אישום חמור מאוד", הוא אומר. "ישבו על זה אצל היועץ המשפטי לממשלה לפני כשנה. הסתגרו במשך כחמישה ימים במעלה החמישה וכתב האישום החמור, שהוכן בידי פרקליטות המדינה וכלל את סעיף השוחד – יצא כשהוא מדולל דרך החלון. עשו שימוע – הסתיים השימוע. ומאז, התיק שוכב אצל היועץ המשפטי לממשלה. הוא שוכב שם מסוף השנה שעברה ועד היום – עם הבטחות שבחודש הבא תהיה החלטה.

"חודשים ארוכים אף אחד לא רצה לגעת בפרשת טלנסקי" (צילם: דן בר דוב)

"חודשים ארוכים אף אחד לא רצה לגעת בפרשת טלנסקי" (צילם: דן בר דוב)

"אין בתיק הזה צורך בהשלמות חקירה במשטרה, שאתן היה ניתן להסביר את גרירת הרגליים. אין שום דבר מלבד ההתחבטות (של היועץ המשפטי לממשלה) בינו לבין עצמו, לבין חומרים שעלו אולי בשימוע. זה משהו שאני לא מבין אותו, גם לטוב וגם לרע. אתה רוצה להגיש כתב אישום? – תחליט. אתה רוצה לסגור? – תסגור. הנה, עכשיו הבחירות בשטח ומיד, אם תיפול החלטה, מי יודע עם מה יכרכו את זה?

"שים לב שליברמן עכשיו דווקא לא מתלונן על עינוי הדין הזה", אומר משה מזרחי. "אז הוא צרח על מערכת אכיפת החוק והשתין עליה מהמקפצה. אבל הוא, במו ידיו, גרם להשהיות האלה. הוא עשה הכל כדי שהחקירות תיגררנה. עכשיו, בשנתיים האלה מאז שיש כתב אישום, אתה לא שומע אותו מתלונן שיש עינוי דין. הוא לא אומר: 'חבר'ה, תגמרו עם זה'. אני אומר תמיד לעצמי, שאנשי הציבור האלה, שאמורים להיות שקופים ולא אטומים, ואין להם לכאורה מה להסתיר – צריכים לשתף פעולה עם מערכת אכיפת החוק ולפתוח הכל. הוא (ליברמן) דוגמה מוחצת למי שמתנהג בצורה הפוכה לכל הנורמות האלה.

- במשטרה של פעם היו שמות כמו בנימין זיגל או משה מזרחי מפילים פחד על העבריינים. היום הרספקט למשטרה נעלם.

"המשטרה עושה עבודה מקצועית. כל אחד עושה לפי תפיסת עולמו ותפיסת העבודה שלו. יש שם אנשים מצוינים, אבל זו תפיסה קצת שונה ממה שהייתה בתקופתנו – והיא מאוד טורדת את מנוחתי. לפעמים, במקום שאנחנו נרתיע בפעילות שלנו את נבחרי הציבור שלנו מביצוע עבירות, הם מכים את זרוע אכיפת החוק, גורמים לה לדה-לגיטמיציה ורודפים את נציגי שלטון החוק לגופם. היום נוצרה הרתעה הפוכה. גם כראש יאחב"ל, גם כראש אגף חקירות, לא היה לי רגע דל – ואני לא מתכוון לחקירות. אני מתכוון למטחים שחטפתי גם מהשלטון וגם מאלה שטיפלתי בהם – ולא חשוב אם מדובר בבעל הון או בעל עיתון – שרדפו אחרי אישית, באופן בלתי פוסק. איך התגברתי? תמיד אמרתי לעצמי: לא את מזרחי רוצים – את מערכת אכיפת החוק הם רוצים. כך היה לי הרבה יותר קל לשרוד את זה. אבל המצב הוא כזה שההרתעה הפוכה.

"גם דייוויד קמרון היה חסר ניסיון. בדיוק כמו שלי יחימוביץ'". (צילם: דן בר דוב)

"גם דייוויד קמרון היה חסר ניסיון. בדיוק כמו שלי יחימוביץ'". (צילם: דן בר דוב)

"צריך להיות תמים, כדי לחשוב שזה לא מחלחל פנימה. כך קורה שאתה לא פותח חקירות לכל רוחב היריעה, אלא אתה נשאר ממוקד – וברגע שאתה מביא את זה, אתה מניח את זה על שולחנו של בית המשפט וממשיך הלאה. עבירות השחיתות הן עבירות חשיפה שתלויות ביוזמה של המשטרה ושל מערכת אכיפת החוק. וכשאתה אומר יוזמה, זה שיקול דעת. זה אומר גם לאסוף, באופן יזום, מודיעין ראייתי – בצמתים של השחיתות. מירב התיקים שניהלנו אז היו תיקים יזומים. היום בעיקר מחכים לדו"חות של מבקר המדינה ולתחקירים עיתונאיים שהולכים ונמוגים לנוכח מצבה העגום של העיתונות שהולכת ומתפוגגת. מחכים גם ל'מתאבד שיעי' שמוכן להקריב עצמו על מזבח המלחמה בשחיתות. התיק היזום האחרון מהדור שלנו היה תיק רשות המסים ששופט חשין, בדיון שלנו, כינה אותו פשע מאורגן. ראית איזו ענישת סמרטוט הייתה על הפשע הזה, אבל הוא הגדיר את זה כך. התיק הזה נולד כתוצאה מפעילות יזומה שאותה הולידה האזנת סתר.

"קח לדוגמה את תיק טלנסקי. הסיפור של טלנסקי נתפס במהלך חקירה של מבקר המדינה. במהלך החקירות שניהל המבקר נתפסו בלשכת ראש הממשלה הרבה חומרים – ובהם גם החומרים של פרשת טלנסקי. מאות אלפי דולרים היו רשומים שם: למי עבר, למי הלך, מתי קיבל. הם לקחו את החומרים האלה והעבירו אותם לדיסקט – והעבירו עותק למפכ"ל ועותק ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מזוז. חודשים ארוכים זה שכב שם ואף אחד לא רצה לגעת בזה. מישהו דאג שזה יגיע לתקשורת – ורק אז התחילו לזוז".

- האלימות ברחוב – והמשטרה לא שם. ועם כל הכבוד לאולמרט וטלנסקי, זה הדבר העיקרי שמעיק על האזרח.

"תפיסת ההפעלה של משטרת ישראל כוונה מזה שנים להיות תפיסה סמי-בטחונית. זה השתלט עליה ושינה לה את דפוסי הפעולה והתרבות הארגונית. משטרה מתקדמת ומודרנית לא יכולה להיות כזאת.

"אם תסתכל על הפרוטוקולים של ישיבות הספ"כ, תראה שכל הצעקות והצרחות שלי בחוץ, בנושא הזה – נאמרו גם בפנים. לא המצאתי את הגלגל. הפקירו את הגזרה הזאת, של השירות לאזרח. התוצאה הייתה התערבות ממשלתית בוטה, בגוף זה, שאף פעם לא טיפחו אותו ולא קיבל מעולם רוח גבית מאז התקופה של שחל. וכאשר כבר המשטרה קיבלה תוספת כוח מהממשלה – תוספת הכוח שקיבלה הייתה רק בתחומים שחפפו את האינטרס של האוצר, או של הממשלה. לא האינטרס של הציבור עמד לנגד העיניים. האינטרס שלך כאזרח עניין אותם כקליפת השום.

"כך דחפו לנו את הרעה החולה הזאת של מנהלת ההגירה. משטרת ישראל, מתוך עונייה, הסכימה לקחת את זה למרות שאמרו לה שזה 'צבוע' רק לנושא ההגירה. יחידת 'אתגר' – את מי זה שירת? הורידו את היחידה הזאת לרמה הנמוכה ביותר, של טיפול בגניבות רכב. לא ראיתי שכתוצאה מהטיפול המוצלח של יחידת "אתגר", בנושא גניבות הרכב, מחירי ביטוח הרכב צללו כלפי מטה. מחירי הביטוח המשיכו לעלות. השיקולים לתוספות כוח אדם נבעו מאינטרסים כלכליים מאוד צרים. על זה היו הצעקות שלי. כך לקחו מאות שוטרים מהשטח, מעמוד השדרה שהוא ממילא דל ומתכופף, ושמו אותם בקונגלומרטים האלה. ומי שאכל אותה בסופו של דבר זה הסיור, שהיה פעם עמוד השדרה הכי עוצמתי של המשטרה. הסיור הוא הכלי העיקרי שבאמצעותו ניתן השירות לאזרח".

אבל את שנתו של משה מזרחי לא מדירות רק שאלות הטיפול בעבריינות הצווארון הלבן ובפשיעה האלימה ברחובות. גם המצב המדיני-ביטחוני מדיר שינה מעיניו.

"מי רוצה לחיות במדינה מצורעת?" (צילם: דן בר דב)

"מי רוצה לחיות במדינה מצורעת?" (צילם: דן בר דב)

"מטרידה אותי מאוד השאלה כיצד אנחנו מטפלים בחבילה הממאירה הזאת של השטחים. אני חושב שזה הרה גורל. הייתי מפקד מרחב יהודה בשטחים שלוש שנים בתקופת הטבח שביצע גולדשטיין  במערת המכפלה ובימי אוסלו ה'עליזים'. הייתי ביריחו כאשר קיבלו שם את פניו של ערפאת. ראיתי מקרוב מה זה מעולל לנו מכל מיני היבטים: כלכלית, חברתית, האלימות ושלטון החוק המתקעקע שם. כל זה זולג גם לתוך תחומי הקו הירוק, כי זה הפך להיות תרבות ארוכת שנים.

"גם אם אנחנו מתנהגים למופת, בהשוואה לעמים אחרים ששולטים בעם כבוש – זו שליטה אגרסיבית. אין מה לעשות. דורות שלמים גדלים על כך וזה מחלחל לנו פנימה גם לחיים שלנו פה – ובענק. גם המחיר הכלכלי מטורף. זה משהו שחייבים לנצח אותו ולהוריד את הפלסטינים מהגב שלנו – לא כי הם מעניינים אותי, אלא כי אנחנו מעניינים אותי. אני חושב שזה פצע מוגלתי שבגללו אנחנו דחוקים היום בפינה חשוכה, גם מבחינה בינלאומית. זה מאוד טורד את מנוחתי. מי רוצה לחיות היום במדינה מצורעת? מילא, ארבעת ילדי הבוגרים כבר אכלו אותה. אבל יש לי עוד ילדה בכיתה א'. אולי יהיה לה סיכוי, שהמצור הזה והצרעת הזאת תתפוגג כשהיא תגדל.

"אנחנו לא הולכים למקום טוב. אני נחרד מהקולות שמדברים על שני עמים במדינה אחת. הם לא רק מדברים. הם גם עושים בפועל כדי שזה יהיה בלתי הפיך. זה מטורף בעיני. זה יוריד את מדינת ישראל שאולה. אני מסתכל איך אלי ישי ודומיו מתייחסים לחמישים אלף אריתראים. אני שומע את כל הדיבורים הגזעניים והמחפירים האלה על סרטן וכל האיומים ש-50 אלף האומללים האלה הם סכנה קיומית למדינת ישראל. זו בעייה שצריך לטפל בה – אבל הם לוקחים אותה למקום הלא נכון. אז אם אתה לא מצליח להתמודד עם 50 אלף, אתה רוצה להוסיף לנו – בנוסף למיעוט הערבי בתוך הקו הירוק – עוד שלושה מיליון פלסטינים? זה פסיכי".

- אם הדברים כל כך חמורים, מדוע שלי יחימוביץ' מבליעה את הנושא המדיני בתעמולה ובהתנהלות הפוליטית שלה?

אני חושב שהיא נוהגת בדרך מאוד נבונה. אני חושב שזה מאוד נכון לרכז את המאמץ בציר הכלכלי-חברתי. זה מה שמטריד כרגע את הציבור – ועובדה שזה עשה את שלו. כשהצטרפתי למפלגת העבודה במרץ, בשנה שעברה, מפלגת העבודה הייתה על הקרשים, על הקאנטים. אבל היא נראתה גם כמשהו שיכול להיות סטארט-אפ. ועובדה היא שכמו בחזון העצמות היבשות – גם מפלגת העבודה קרמה עוד וגידים. עובדה שכולם קופצים על העגלה ומתמודדים. זו הוכחה שהמפלגה הזאת חייה ובועטת, אחרי שברק השאיר אחריו ואקום נורא ומפלגה שאיש לא היה מוכן לגעת בה במקל.

[related-posts]

"לא שנהיה פטורים מלעסוק בנושאים המדיניים-ביטחוניים. אני חושב שיש קשר הדוק בין המצב הזה, לבין המצב הכלכלי והפנים-חברתי שלנו. אני חושב שברגע שניחלץ מהמצב המדיני שבו אנו תקועים – זה ישפיע לטובה גם על הכלכלה והחברה. תחת המצב הזה התפתחו גם כל הרעות החולות שלנו והנושא החברתי נבלע ואיש לא עסק בו".

- אתה מאמין שמפלגת העבודה עשויה לצאת מהבחירות כמפלגה הגדולה ביותר?

"למה לא? אני מאמין בזה. סלח לי על הביטוי, אבל צריך לשכנע את הציבור להשתחרר מהקיבעון שלו, להמשיך ולבחור בכל עתירי הניסיון, בעלי הרקע הביטחוני וראשי הממשלה לשעבר – למרות שאכל מהם רק חרא. אפשר לשכנע את הציבור שיש היתכנות לאנשים חדשים ורעננים בפוליטיקה. עובדה, גם דייוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, היה כולו חבר פרלמנט חסר ניסיון, שנסיבות פוליטיות הובילו אותו להיות ראש האופוזיציה. בדיוק כפי שגם לשלי יחימוביץ' אין ניסיון".

Print Friendly

על אודות צבי זינגר

יליד ישראל, 1952, עיתונאי מאז 1970 (שבועון "במחנה", עיתון הסטודנטים "פי האתון", "הארץ", "מעריב", "ידיעות אחרונות") אב לשלוש בנות
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.