Skip to content

בכובע תכלת עם נוצה, נופפה לנו המלכה לשלום

לקראת הביקור ניכרה התרגשות מסוימת ברחבי העיר. הקטנות חזרו מהגן עם שפע של כתרים ושרביטים, פאר מעשה ידיהן בשעת החינוך של הגן, והירבו לשחק במשחקי מלוכה מרובי ציוויים כשאותנו הפכו, באופן טבעי, לנתיניהם המסורים והמשרתים. ביקור הגברת הזקנה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ובכן, בשעה טובה התקבלה הודעה על ביקור הגברת הזקנה, הלא היא המלכה, בעירנו הצפונית אברדין. המלכה הואילה בכבודה לחנוך את הספריה החדשה של אוניברסיטת אברדין.

בניין הספריה החדש של האוניברסיטה מעוצב להפליא, לדעת המקומיים, בצורת קוביית זכוכית ואלומיניום; למעשה, כל נהג מונית שנסעתי בחברתו טרח להראות לי אישית ולציין בגאווה רבה את פאר הארכיטקטורה של הספריה החדשה. אישית אני מוצא את עיצוב הבניין חוטא משמעותית לנוף האורבני היפהפה של אברדין, המשופעת צריחי כנסיות מחודדים ומחופה אבני גרניט אפורות – גם בבניינים חדשים שמתחשבים באופייה של העיר.

כמובן, בהתאם ליעילות התכנונית הבריטית המפורסמת, בספריה החדשה אין מספיק מקום להכיל את כל ספרי הספרייה הישנה, והעיצוב הפנימי שלה בנוי בצורה אקוסטית נדירה המגבירה באופן מיוחד את ההמולה והרעש בצורה מירבית, כך שתושבי אברדין נוהגים להגיע לספריה כדי להימלט מהשקט הנימוסי המאפיין את רחובותיה.

מושרש בנו חוסר כבוד למלוכה עוד מתקופת התנ"ך

לקראת הביקור ניכרה התרגשות מסוימת ברחבי העיר. הקטנות חזרו מהגן עם שפע של כתרים ושרביטים, פאר מעשה ידיהן בשעת החינוך של הגן, והירבו לשחק במשחקי מלוכה מרובי ציוויים כשאותנו הפכו, באופן טבעי, לנתיניהם המסורים והמשרתים. אני חייב לציין שאותי ואת אשתי היקרה כל הרעיון המלוכני שעשע במקצת, אבל ייחסתי זאת לעובדה שבהיותנו יהודים מושרש בנו חוסר כבוד למלוכה עוד מתקופת התנ"ך, ובהיותנו ישראלים אנו מתקשים לקבל סמכות מולדת או כל סמכות שהיא, באופן אוטומטי.

באחד הערבים הקודמים לביקור אירחנו את חברתנו הטובה ממוצא אירי. לאירים, כידוע, יש חשבון ארוך ומר עם הבריטים, והם ודאי אינם חובבי בית המלוכה הבריטי. כטוב ליבנו ביין, הפלאנו בסיפורים וברכילויות על ידידינו מהסביבה, שנראו לנו נורמטיביים ואינטליגנטים, עד שעלה נושא המלוכה; או-אז עלה מיד ניצוץ בעיניהם וסומק בלחייהם, התרגשות גדולה ניכרה בדיבורם, ולנו ולחברתנו האירית נראתה הערצתם והתלהבותם כלפי המלכה ובית המלוכה מבדרת במיוחד.

מובן שביקור המלכה נועד לתאריכי ביקור גיסתי, שתהיה בריאה, ובנותיה אצלנו. אני חייב להודות שחלף בי הרהור שמא הן תיאמו את הביקור באופן שיהיה נוח לשתיהן. בימים שלפני הביקור הפטירה גיסתי, שתהיה בריאה, מידי יום שיהיה נחמד ללכת לראות את המלכה, ושזה מאוד חשוב להתפתחותן התקינה של הקטנות. הללו כמובן הסכימו במרץ רב. כך נשארתי בדעת מיעוט, למרות מחאותיי שנשענו על סיבות מוצקות (לדעתי, וקלושות לדעתן), שעל פיהן יהיה קרוב לוודאי גשום וקר, וכן צפוף מאוד באזור המיועד לנתינים הנאמנים שיבואו להריע למלכה. גיסתי פטרה את טענותיי בכך שזאת הזדמנות נדירה עבור הקטנות, שכן היא ביקרה מספר פעמים בארמון באקינגהם, אך משום מה באותם תאריכים המלכה אפילו לא הייתה בבית.

חניכת בניין הספריה תוכננה לאחר צהריים קייצי אופייני בסקוטלנד, ולפיכך התלבשנו והלבשנו את הקטנות בהתאם, דהיינו מעילי גשם, כפפות, כובעים ומטריות. יצאנו לכיוון הספריה, מרחק של כשלוש דקות הליכה מביתנו, כשגיסתי, שתהיה בריאה, לא מפסיקה למלמל 'קור כלבים, קור כלבים', למרות מחאותיי על כך שהיא מוציאה את דיבת הכלבים לשווא. כאשר הגענו לרחבה המרווחת בכניסה לספריה גיליתי להפתעתי שממתינים בה בהכנעה רק כ-200 נתינים, מרביתם סטודנטים וזרים ומיעוטם סקוטים. ייחסתי זאת לעובדה שהסקוטים מתעבים במידה מסוימת את הבריטים (סטודנטים אנגלים שמגיעים בטעות לפאבים של סקוטים מקומיים עשויים אפילו לקבל חבטות קלות עד בינוניות), ואפילו בודקים את האפשרות להתפלג מן הממלכה המאוחדת.

מיד כשהגענו, כשלושים דקות לפני ההופעה המתוכננת, טרחה גיסתי, שתהיה בריאה, לפלס את דרכנו בנחישות ולכבוש מקום ליד גדר ההפרדה בשורה הראשונה, בסמיכות לשני השוטרים שהופקדו על אבטחת הביקור. אני הופקדתי לשמור על הקטנות, שהרבו לקשקש ביניהן בהתרגשות על מלך, מלכה, נסיכים ונסיכות, ולנסות להסביר שלא תהיה מרכבה ובטח לא מדלעת (למרות שהנסיך הראשי דומה קצת לדלעת, ולמעשה המלכה היא קצת מבוגרת, וחושבני שחוגגים לה את יומולדת 70 זה כתריסר שנים בקביעות). באותו זמן גיסתי, שתהיה בריאה, התרוצצה בהתרגשות לכל הכיוונים. למעשה, ראיתי שעוד כמה נשים מן הצד שלנו ומן העבר השני שותפות לאותה התרוצצות מרוגשת, ואחת הנשים מהעבר השני אף נראתה לי מוכרת, אולם עקב הגשם הקל שלא הפסיק לרדת, לא יכולתי לזהותה בבירור.

בשעה טובה יצאה המלכה מהספריה, שם חנכה את הבניין בקבלת פנים למוזמנים בלבד, נכנסה לג'יפ סגור גדול, ובנסיעה איטית התקרבה אל ההמון המינימליסטי, שהגיב בהתרגשות ובעיקר בצווחות בטונים גבוהים. אכן, זאת הייתה המלכה, בכובע תכלת עם נוצה ובכפפות לבנות עד המרפק, שנפנפה לשלום בתנועות שהזכירו את האפיפיור, ובחיוך נחמד של גברת זקנה ומטופחת היטב. בתוך מספר דקות הסתיים הביקור, המלכה בחברת מלוויה נעלמה מן העין, וצמד השוטרים פירק את הגדרות המפרידות. ולי נותר לתהות על מיעוט האבטחה, שהסתכמה, בנוסף לצמד, בג'יפ מלווה וזוג אופנוענים, ועל תחושת הביטחון הכללי בסביבה.

הקהל נפנה לו לדרכו, ומכיוון שכך הצעתי לגיסתי סמוקת הפנים והמתרגשת, שתהיה בריאה, להיכנס ולראות את הספריה מבפנים; הרי גם כך אנו פה ואין לנו תוכניות מיוחדות. הקטנות, משום מה, היו שקטות ומהורהרות במיוחד והגיבו ב'כן ראינו את המלכה' לשאלותיה החוזרות של גיסתי, שתהיה בריאה.

וכך פסענו בצעד נמרץ לתוך המבואה של הספריה, ומיד מצאנו את עצמנו בתוך ערב רב של גברים עזי מבט ותסרוקת, לבושים בחצאיות ססגוניות ובגרביים עד הברכיים, ונשים הדורות להפליא עם כובעים משונים עד כדי מוזרים, בעיצומו של המשך חגיגת קבלת הפנים למלכה. להפתעתי אף אחד לא עצר בעדנו למרות שנראינו שונים מעט, שכן לא לבשתי חצאית, וגיסתי, שתהיה בריאה, לא חבשה כובע מתאים. בנוסף היינו היחידים שמלווים בילדים.

הקטנות, שלמראה שולחנות הכיבוד השתפר מצב רוחן פלאים, מיהרו לבדוק מקרוב את התקרובת ובכלל להתרוצץ ולהשתובב. גיסתי, שתהיה בריאה, החלה מיד להסתובב בין המוזמנים בעניין רב, ואילו אנוכי הסרתי את כובעי (העשוי צמר שחור, שריד מימי המילואים), שפשפתי את לחיי הלא מגולחות והתחלתי להרגיש מאוד שלא בנוח. מבוכתי גברה כשלא הצלחתי להיזכר אם קיבלנו הזמנה רשמית לקבלת הפנים למלכה, וכשמידי פעם הרגשתי שהופעתנו גוררת מבטים שהיה קשה לי לפרשם. לכן החלטתי לשים לזה סוף, זקפתי את ראשי בנחישות ובנחרצות, ניגשתי אל גיסתי, שתהיה בריאה, ואמרתי לה בהחלטיות מרובה שברגע שתמצא לנכון, אשמח ללכת. עקב עמדתי הבלתי מתפשרת התרצתה גיסתי, שתהיה בריאה, ואכן, אחרי כ-25 דקות עזבנו את המקום.

יצאנו מהספריה והתיישבנו בבית קפה סמוך על מנת להתאושש ולהחליף רשמים. בעודנו לוגמים מהקפה והשוקו החם לקטנות (כשהקטנה שבהן טוענת בתוקף שהמלכה עדיין לא הגיעה), הצטרפה לשולחננו הגברת שהתרוצצה בהתרגשות בזמן ביקור המלכה מן העבר השני של הגדר. היתה זו לא אחרת מאשר חברתנו האירית, אשר הסבירה לי שהמלכה דומה מאוד לסבתה, אותה היא חסרה מאוד, ואף נוהגת להתלבש כמוה. בנוסף הסבירה לנו שמיעוט הנתינים הסקוטים שהגיעו לראות את המלכה נובע מהסיבה הפשוטה, שלמלכה יש ארמון בסביבה, והיא נוהגת לבקר בעיר לעיתים קרובות כדי לשתות תה מחוזק (כנראה בוויסקי).

[related-posts title="רשמים קודמים מאת יוסי הדרומי (אמרלד)"]

האימייל של יוסי

1 Comment

  1. אורי גפני
    28 באוקטובר 2012 @ 16:57

    טוב, גם בנתניה לא היתה המלכה הקשישה מתקבלת בהתרגשות גדולה מדי, אבל זה כי לנו יש אחת כזו משלנו בראש העיריה.

    אוח, הייתי שמח אילו הגעת לכאן עם עטך השנון לסקר את טקס חנוכת האיצטדיון העירוני, למשל.

    בינתים העונג הוא כולו של אברדין – ושלנו, קוראיך.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן