מפלגת העבודה לא יכולה להוביל לפוליטיקה חדשה

בגלל זהותה של מפלגת העבודה עם המפא"יניקים, עם האליטה האשכנזית ועם הממסד שכה שנואים עליהם – איש מהימין המתון לא יחבור אליה. כל עוד היא דבקה ברוח הגאולית הזאת, היא לא תוכל להיות הפלטפורמה עליה תתגבש המפלגה ההגמונית החדשה

Print Friendly

אף שבמבט ראשון נראה ששלי יחימוביץ' והעבודה דוהרות קדימה על סוס לבן, במונחי השורה התחתונה זו הצלחה מדומה. מצעד "הנשמות הטובות" אליה איננו צריך לבלבל אותנו. זהו מצב הלוקח את הפוליטיקה במדינה אחורה בזמן ולא קדימה. מצב שיחמיר עוד יותר את הפרובלמטיקה היסודית וינציח את שלטון הימין ואת היותנו דמוקרטיה התאבדותית הנשענת על מיעוטים.

נדמה שהגיעה העת לתת את דעתנו לשלי יחימוביץ' ולמפלגת העבודה ולשאול אם המאמץ הגדול הזה ייטיב עם הפוליטיקה הישראלית, או שמא יחמיר עמה.

לא נוכל לעשות כן מבלי שנסתייע בתשתית מחשבתית מושכלת וסדורה. ככך, שני כשלים יסודיים בחיינו מונעים מאיתנו לפרוץ קדימה אל עבר אופקים חדשים בכל האמור לפוליטיקה שלנו:

הכשל הראשון הוא חוסר היכולת שלנו להבדיל ולהפריד בין "הגיון המדינה" ל"הגיון הפוליטיקה". במצב עניינים זה למעשה אין מתקיימים בתוכנו חיים פוליטיים של ממש, וכולנו עסוקים עד מעל לראשינו בפטפוט בלתי נלאה בענייני המדינה השונים: השלום והביטחון וחברה וכלכלה, וסבורים שאלו הם פניה של הפוליטיקה – ולא היא.

הכשל השני נעוץ בעצם קיומה של תרבות פוליטית בה אין שואלים שאלות, ובולטת במיוחד היעדרותה של תשתית מקצועית מכוונת ומנחה. מציאות המתכחשת בכל כוחה לצורך בקיומם של תהליכי חשיבה ועיון והגות בכל האמור לחיינו הציבוריים במדינה. לא מתקיימת בתוכנו כל מתודולוגיה ראויה לשמה שעל פיה נוכל לחשוב ולתכנן את צעדינו בפוליטיקה באופן אחראי ומושכל.

החסר הזה הוא בעל משמעויות מרחיקות לכת לתהליך התדרדרותה של הפוליטיקה בישראל ולאנדרלמוסיה השוררת בה. כשאין עוגן להיאחז בו, בסיס רחב ומוסכם דיו שניתן לצאת ממנו ולבחון את שאלות היסוד של חיינו הציבוריים, מתפתח בתוכנו שיח רלטיביסטי: כל מי שמדבר מהמיית ליבו הוא צודק ודבריו נכונים וראויים, ואין לנו שום דרך לשפוט אותם. אז אתה אמרת ככה ואני חושב/ת אחרת.  So what- זה דפוס הדברים, מגדל בבל שכזה.

אינפנטיליזציה, אנרכיה ואף יסודות שבטיים עזים

כל ניסיון לפתח תשתית מחשבתית ושפה משותפת ומאחדת מתחיל בלימוד מרתק של המציאות הקיימת בתוכנו. כך למשל, במסענו זה זיהינו תופעה בה המערכת הפוליטית שלנו נהפכה לשמורת טבע של ילדותנו האישית והלאומית ומתקיימת בה רמה גבוהה של אינפנטיליזציה, אנרכיה ואף יסודות שבטיים עזים.

וכך, למשל, עלינו לדעת שכוונות טובות ורצון טוב אינם תוכנית עבודה שניתן לקום עמה בבוקר ולעשות מעשה מושכל וראוי, ושאדם וחברה מוסריים נמדדים קודם כל ומעל לכל לפי תוצאות מעשיהם ומחדליהם.

אם ניקח בחשבון שמצבנו היסודי בעולם, כבני אדם, הוא של מחפשי גאולה נצחיים, ונבין שדפוס זה טבוע בנו מלידה ומלווה אותנו גם במגוון ההבטים של חיינו היומיומיים, נוכל להתחיל לזהות עקבות של גאולה גם בפוליטיקה. כך קורה, כשאין מוצא ואין מצפן ואין דרך ואין אלטרנטיבה ראויה לשמה, הציבור בחיפושיו אחר קצת שקט לנפשו ומרגוע ינהה אחר כל מה  שנדמה שאולי וייתכן ואפשרי ונראה שהוא הדבר הנכון לעשותו. שאולי.

מה שנדרש כיום למדינת ישראל היא מערכת פוליטית חדשה ואיכותית,
הנשענת על שתי מפלגות גדולות והגמוניות ועל תרבות פוליטית חדשה

ואם נוסיף על כך – וזה עדיין לא הכל, אלא רק מספר דוגמאות במסכת המחשבה הפוליטית הסדורה – כי מה שנדרש כיום למדינת ישראל היא מערכת פוליטית חדשה ואיכותית,  הנשענת על שתי מפלגות גדולות והגמוניות ועל תרבות פוליטית חדשה, כל שנותר לנו הוא לבחון באיזו מידה מפלגת העבודה עונה לצרכים ולדרישות אלה.

בבחירות האחרונות שהתקיימו אמר הסופר עמוס עוז כי מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי. גם אני סבור כך. כל ניסיון להחיותה מחדש רק יחמיר עוד יותר את מצבה של הפוליטיקה שלנו. הטייטל הישן והדהוי הזה לא עובד עוד, איננו רלוונטי יותר.

קדימה נתקעה עם השטות הזאת של מפלגת מרכז

קדימה הוקמה כדי להיות פלטפורמה עליה תתגבש המפלגה ההגמונית החדשה שתהווה בית לאנשים מן הימין המתון ועד לשמאל ותייצג בתוכה את רוח הליברליזם, הנאורות והמודרנה, כשהדמוקרטיה בשביל אנשיה היא מערכת ערכית מעצבת. אך קדימה נתקעה עם השטות הזאת של מפלגת מרכז ולא התרוממה לגודל השעה והשליחות ההיסטורית שיועדה לה. האחראית הגדולה לכך היא ציפי לבני. הכל היה בידה, איש לא הפריע לה מלבד חטא ההיבריס, שמנע ממנה לצמוח ולהתפתח לכלל מנהיגות לאומית מכוננת. זו אותה הגברת השואפת עתה לבקש שוב את אמוננו, מבלי להכיר באחריותה לכשלונותיה ומבלי שביקשה את סליחתנו והוכיחה לכולנו שלמדה את הלקח הנדרש.

מסיבות היסטוריות מפלגת העבודה איננה יכולה לשמש כפלטפורמה הגדולה הזאת שתוביל אותנו לפוליטיקה חדשה. בגלל זהותה עם המפא"יניקים, האליטה האשכנזית והממסד שכה שנואים עליהם – איש מהימין המתון לא יחבור אליה.

כרזות ממחאת 2011 - במרכז הקמפיין של "העבודה"

כרזות ממחאת 2011 - במרכז הקמפיין של "העבודה"

וכאמור, לנוכח היעדרה של אלטרנטיבה ראויה לשמה, הלכי הרוח הגאוליים משתלטים עלינו. מפלגת העבודה והעומדת בראשה ערוכים בצורה הטובה ביותר כדי לתת להם מענה, כדי לקטוף את "נוודי הרוח הגאולית" בתוכנו ולקלוט אותם אל חיקן החם, המשכר והמרומם. במיוחד מדובר בצעירים שבינינו ובאנשי המחאה הציבורית. זה מתחיל ברטוריקה הנבואית היוצאת מפיה של שלי יחימוביץ' ושוטפת אותנו כגל צונאמי אדיר, ממשיך בנטיית היתר הערכית-אידאולוגית המאפיינת את המפלגה הזו ומקבל ביטוי חזק ביותר בדפוסי התנהלות הדומים להפליא לתנועות נוער ולאו דווקא לחברה של בוגרים.

בעבר היו אנשים בשמאל, כמו יוסי שריד ושולמית אלוני, שהתברכו ביכולות ובכשרונות העולים לאין ארוך על אלה של שלי יחימוביץ', וכשפרשו מן הפוליטיקה הם השאירו אדמה חרוכה אחריהם. ללמדנו שכישרון, יכולות אישיות יוצאת דופן, כוונות טובות ורטוריקה ערכית ואידאולוגית אין בהם אבטחה בהכרח לדברים טובים.

הימין בישראל התאפיין תמיד במשאבי רוח גאוליים – אם לאומיים קיצוניים ואם דתיים. היחלשותו של השמאל בישראל בתקופתנו היא תוצאה ישירה של כניעתו להלכי רוח גאוליים שמאלניים ונטישתו את "רוח הפרגמטיזם המפא"יניקי". כל עוד תתמיד מגמה זו, נמשיך כולנו לספוג הפסדים.

אם טובת המדינה יקרה לשלי יחימוביץ', עליה לפעול לקידום הרעיון של יצירת פלטפורמה ותרבות פוליטית חדשה שתאחד את כל הכוחות מן הימין המתון ועד לשמאל, ולתת באחת גט כריתות לרוח הגאולית שבה. עליה לחזור ולשנן לעצמה את תמונת ההצלחה הפנומינלית של האבות המייסדים של המדינה, בזכות ייסודה של "חברה פותרת הבעיות", המתמודדת עם המציאות על דרך היצירה ולא על דרך הגאולה.

>>> עוד מאמרים וכתבות בנושא בחירות 2013

[related-posts title="עוד על מפלגת העבודה"]

_____________________________________________________________________________

נמרוד נוינמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר שכתב, "לקראת פרדיגמה חדשה", (הקליקו לקריאת הספר בפורמט דיגיטלי) מציג תפיסה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, הוא מניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים, והוא מתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.