גבר המצוי בהליכי גירושין הגיש לבית משפט לענייני משפחה ברמת גן נגד אשתו תביעת לשון הרע בסך 400 אלף שקל. הגבר טוען כי אשתו מוציאה דיבתו כבר תקופה ארוכה ואף גרמה נזק לעסקו עד שנאלץ לסגור אותו כליל. כל מטרתה של האישה בהתנהגות זאת, טוען הגבר, היא לסלק אותו מהדירה המשותפת, כפי שאכן קרה בסוף, וכן להשפילו ולבזותו כדי שיסכים לדרישותיה הכספיות.

בכתב התביעה, שהוגש  באמצעות עו"ד מורן סמון, טוען האיש כי אשתו מספרת בקביעות ובשיטתיות לכל מי שחפץ לשמוע על אודות ההליכים המתנהלים בין הצדדים, למרות שאלה מתנהלים על פי חוק בדלתיים סגורות בבית המשפט לענייני משפחה. כל זאת, תוך השמצתו של התובע בטענות בלע ולעז ותוך הפרת חיסיון ההליכים המשפטיים.

לדברי הגבר, במשך יותר משנה הוא ספג את כל מעשיה ומעלליה בהנחה שהתראותיו יגרמו לה לחדול ממעשיה, וכי העדר הגשת תביעה נגדה ירגיע את הרוחות. אלא שקרה ההפך והאישה אף הכבירה בהשמצותיה חסרות הרסן באוזני ילדיהם, שכניהם ובני משפחתו.

כך, למשל, האישה מכנה את הגבר באוזניהם בכינויים כמו: פסיכופת, נאצי בן נאצי, שקרן, רודף בצע, אב שנטש ילדיו. כל אלה, טוען הגבר, אינם אלא חלק קטן משאר הפגיעות והאלימות המילולית שהוא סופג ממנה, כך שילדיהם הקטינים מוסתים נגדו בצורה זו.

בשיאה של ההתנכלות אף פנתה האישה למשטרה והגישה נגדו תלונת שווא כאילו הוא מחזיק אמל"ח בביתם. כאשר השוטרים הגיעו עם צו חיפוש התגלה כי אין דבר וחצי דבר לבסס את התלונה, כאמור, והיא נגנזה. אולם לא לפני שכל השכנים בבית הדירות בו מתגוררים הצדדים צפו בשוטרים נכנסים לדירת הצדדים עם צו חיפוש,  מעכבים את התובע לחקירה ועורכים בה חיפוש במשך כחצי שעה.

האישה גם החלה להעליל עלילות שונות על הגבר ופגעה במקור פרנסתם – העסק המשותף לשניהם –  כאשר פנתה לבעלים של הנכס המושכר, שבו פעל. היא טענה באוזניו כי אינה מאמינה שיעמוד בהתחייבויותיו ויצליח לנהל את העסק משום שהוא מתחמק גם מתשלום מזונות, והודיעה לו כי אין בכוונתה להמשיך ולערוב לעסק.

מכיוון שהאיש חסר ניידות בגלל תאונת דרכים, הוא מתקיים מקצבת נכות המועברת בשלמותה לפי פסיקת בית משפט לחשבונה של אשתו, כך שמזונות ילדיהם משולמים ממילא. הוא מציין כי מצבו של העסק הורע עוד קודם בשל מעשיה ומחדליה של הנתבעת, אשר ניסתה להכשילו מאז החל תהליך הגירושין, אולם מכיוון שלא עלה בידיו למצוא ערב אחר תחת אשתו הוא נאלץ לפנות את העסק, גם משום שלא הייתה בידו היכולת הכלכלית לשכור נכס אחר תחתיו.