מזל טוב, אתם שמאלנים. עכשיו עשו עם זה משהו

אפשר כבר לומר את זה – המחאה החברתית שמאלנית במהותה. שיעורי התמיכה וההשתתפות הגבוהים בה מצביעים על כך שמוקדם היה להספיד את השמאל הישראלי ושנכון להיום – רוב הישראלים הם שמאלנים. כן, גם את, גם אתה. לאחר שתהליך האבל יסתיים ותשלימו עם זהותכם הפוליטית החדשה, נשאלת השאלה – מה עושים עם זה?

Print Friendly

הבחירות בפתח, ואתם צריכים להחליט לאיזו מפלגה להצביע. חלקכם עשויים לחשוב בטעות שאתם צריכים להצביע למפלגה המכנה את עצמה מפלגת מרכז או למפלגת ימין. אבל אתם לא צריכים. זה בסדר – אתם שמאלנים.

אם תמכתם במחאה החברתית – ברכותיי! אתם שמאלנים. כן, אפשר כבר לומר את זה – המחאה החברתית שמאלנית במהותה. שיעורי התמיכה וההשתתפות הגבוהים בה מצביעים על כך שמוקדם היה להספיד את השמאל הישראלי ושנכון להיום – רוב הישראלים הם שמאלנים. כן, גם את, גם אתה.

הפגנת ייאוש (צילמה: שרית פרקול)

אם אתם מזדהים עם מטרות המחאה - ברכותיי, אתם שמאלנים (צילמה: שרית פרקול)

יש בחירות בפתח: בחירות מקדימות בתוך חלק מהמפלגות ובחירות כלליות לכנסת. אז צאו מההלם, ותדאגו ששמאלנים יחזרו לנהל את העניינים.

מיהו שמאלני?

אל לימודיי לתואר בממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה הגעתי אחרי שנים של עניין בפוליטיקה. מאחורי היו כבר עשרות, אם לא מאות, ויכוחים פוליטיים, אותם אני מנהל כבר מגיל 13. במהלך אותן שנים הספקתי לשנות את דעותיי מהקצה אל הקצה. בתקופת לימודיי בתיכון, בזמן גלי הפיגועים הגדולים של האינתיפאדה השנייה, אחזתי בעמדות ימניות קיצוניות. שש שנים מאוחר יותר, במחצית השנייה של שירותי הצבאי בשטחים, שבמהלכו ראיתי מקרוב את שגרת החיים הפלסטינית תחת שלטון הצבא הישראלי, כבר הייתי בצידה השמאלי של המפה.

בתור מי שהיה גם ימני וגם שמאלני, אך תמיד ניסה לשכנע אחרים שהוא צודק והם טועים, חיפשתי את הטיעון שמנצח בנוקאאוט, זה שיגרום לצד השני להודות שהוא טועה ועליו "להמיר את דתו". בהדרגה, הבנתי שוויכוחים פוליטיים בנושאים אקטואליים לא יכולים לקדם אותי לעבר אותו טיעון, מפני שהם רק המעטה של תפישות עולם עמוקות יותר, המבחינות בין ימין לשמאל. לכן, רק אם  אצליח להצביע על אותן תפישות שורשיות ולהעמיד אותן למבחן, אצליח לשכנע את היריב שהוא טועה ואני צודק. מכאן החל העניין שלי בהבדל השורשי, האמיתי, בין תפישת עולם ימנית לתפישת עולם שמאלנית.

מובן שהעיסוק בחלוקה לימין ושמאל פוליטי קשה מטבעו. הרי תפישות עולם פוליטיות לא קיימות בזכות עצמן, יש להן קיום רק אם אנשים אוחזים בהן. כלומר, עמדה "ימנית" היא עמדה שאוחזים בה אלו התופשים את עצמם "ימנים", ועמדה "שמאלנית" היא זו שאוחזים בה ה-"שמאלנים". לראייה, החלוקה ההיסטורית בין עמדות שנחשבות "ימניות" לעמדות שנחשבות "שמאלניות" היא חלוקה שרירותית, הנובעת מסידורי הישיבה באסיפה הלאומית הצרפתית: אלו שתמכו בשינויים מתונים בשיטת הממשל הצרפתית ישבו במושבים הימניים, בעוד שאלו שתמכו בשינויים קיצוניים ישבו במושבים השמאליים. כלומר, קשה לדון בחלוקה אבסולוטית לשמאל וימין, במנותק מהפרשנות המשתנה שהעניקו לעמדות אלו במקומות שונים ובזמנים שונים. ובכל זאת, הוגי דעות ופוליטיקאים לאורך ההיסטוריה ראו את עצמם כממשיכי דרכם של ימנים ושל שמאלנים שחיו לפניהם, וכמעבירי הלפיד האידיאולוגי לדור הבא. אני רציתי למצוא את המאפיין האחד של החלוקה לימין ושמאל, שמסביר בצורה טובה את כל התורות הפוליטיות בכל המקומות ובכל הזמנים. רציתי להיות מסוגל להגיד לאנשים אחרים "היי, אתה חושב שאתה ימני/שמאלני (ההפך ממני), אבל האמת היא שימנים/שמאלנים מאמינים בכך וכך, ואתה בוודאי מתנגד לזה, אז בוא תחשוב על זה שוב ותבין שאני צודק ושאתה בעצם חושב כמוני".

היו מצבים בהיסטוריה שבהם השמאלנים היו השמרנים, בעוד שהימנים היו המהפכנים.
בכך, הם לא שונים מיריביהם הימנים במדינות הפשיסטיות,
ששמרו על סדר ימני ורדפו שמאלנים שביקשו לשנותו

במהלך לימודי הממשל, נגעתי בסוגיה זו לא מעט. השאלה של ימין ושמאל עלתה בהקשרים היסטוריים (עלייתן ונפליתן של תנועות ימין ותנועות שמאל לאורך ההיסטוריה), פילוסופיים (קפיטליזם מול סוציאליזם, שמרנות מול מהפכנות), פסיכולוגיים (מאפיינים אישותיים של ימנים מול אלו של שמאלנים) ועוד. התשובה הראשונה שגיבשתי הייתה: ימנים הם שמרנים, שמאלנים הם מהפכנים. במילים אחרות, הימין תמיד תומך בסדר הקיים ומנסה לשמר אותו, בעוד שהשמאל תמיד מתנגד לאותו סדר ומבקש לשנות אותו. זוהי מסקנה שכל מי שמתחיל לחשוב על הסוגיה הזו לעומק מגיע אליה די מהר. אך למרבה הצער, זו מסקנה שגויה. טבעם של מהפכנים הוא שמרגע שהם מצליחים לשנות את הסדר הקיים, הם פועלים בקנאות כדי לשמר אותו. כך, במדינות הקומוניסטיות, מרגע שהשמאלנים הצליחו להשתלט על המדינה, הם עסקו ברדיפה אובסיסיבית של מתנגדיהם הימנים. כלומר, היו מצבים בהיסטוריה שבהם השמאלנים היו השמרנים, בעוד שהימנים היו המהפכנים. בכך, הם לא שונים מיריביהם הימנים במדינות הפשיסטיות, ששמרו על סדר ימני ורדפו שמאלנים שביקשו לשנותו. אם כך, הקריטריון של שמרנות מול מהפכנות לא מסביר טוב את החלוקה לימין ולשמאל.

לקראת סוף לימודיי, לאחר שכבר למדתי על החלוקה לשמאל וימין במקומות שונים ובזמנים שונים, ועל המאפיינים הפסיכולוגיים של ימנים ושמאלנים, הגעתי למסקנה חדשה, שאני מאמין בה גם היום:

ימין פירושו תמיכה בהיררכיה חברתית, שמאל פירושו תמיכה בשוויון חברתי.

כלומר, מה שמסביר היטב את החלוקה לימין ושמאל פוליטיים היא העמדה בדבר המבנה החברתי הרצוי: ימנים רוצים שיהיו אנשים שהם "למעלה" ואנשים שהם "למטה", מסיבות שנתפשות כמוצדקות, בעוד ששמאלנים רוצים שכולם יהיו שווים. זווית נוספת: הימין גורס שיש אנשים שהם טובים מטבעם ואנשים שהם רעים מטבעם, ושהטובים צריכים להיות "למעלה" והרעים "למטה". השמאל גורס שאין טובים ורעים מטבעם, אלא שהנסיבות החברתיות והאישיות דוחפות אנשים להיות טובים או רעים, ולכן צריך להגביר באופן מכוון נסיבות טובות ולצמצם נסיבות רעות.

הדרך הטובה ביותר להבין את ההבדל הזה הוא באמצעות שתי התנועות הפוליטיות הקיצוניות ביותר שקמו במאה ה-20: הנאצים מימין והקומוניזם משמאל. קל להבין כיצד תפישתם של הנאצים בדבר ההיררכיה החברתית הרצויה הכתיבה מציאות פוליטית. לשיטתם, בני הגזע העליון הם טובים מטבעם, ולכן ראויים לכל זכות, בעוד שבני הגזעים הנחותים רעים מטבעם, ולכן לא זכאים לאף זכות, אפילו הזכות הבסיסית לחיים. התפישה לפיה היררכיה חברתית היא דבר רצוי יושמה גם כלפי קבוצות אחרות: בריאים מול חולים, הטרוסקסואלים מול הומוסקסואלים, וכמובן, ימנים מול שמאלנים. באותה עת, במדינות הקומוניסטיות, כולם זכו, לפי החוק, לאותו יחס (גרוע): עירוניים וכפריים, אינטלקטואלים ו"עממיים", נוצרים, מוסלמים ויהודים – כולם. הממשלה נווטה את המערכת הכלכלית מלמעלה בנסיונה לבטל את המעמדות וליצור שוויון מוחלט, וכל אחד נאלץ להסתפק בחלקו השווה, לכאורה. מי שהתנגד ל-"אוטופיה הקומוניסטית" השוויונית, סולק למחנות ריכוז.

גם בתנועות שפועלות במדינות דמוקרטיות, שמטבען מתונות יותר, ניתן לראות את החלוקה הפוליטית על בסיס אותו קריטריון. הרפובליקנים בארצות הברית שואפים להקטנת חלקה של הממשלה בכלכלה על מנת לאפשר ל"מוכשרים" מטבעם ליהנות מפירות כישרונותיהם ולתפוס את מקומם בראש הסולם החברתי. הדמוקרטים, מנגד, מעוניינים בהתערבות ממשלתית מסויימת כדי לעזור לחלשים (מהגרים, עניים, הומוסקסואלים) לצמצם את הפערים עם "החזקים". למשל, בשאלת כינון ביטוח בריאות לאומי ("Obamacare"), הרפובליקנים התנגדו לכינונו, בטענה שהתערבות ממשלתית תמנע מכל אדם להשיג את הביטוח הפרטי הטוב ביותר שהוא יכול להשיג, בעוד שהדמוקרטים תמכו בו, בטענה שתעשיית הביטוחים הפרטיים אינה מאפשרת לעניים גישה שוויונית לטיפול רפואי איכותי, שמגיע להם בדיוק כמו לעשירים. יש המתארים את המחלוקת האידיאולוגית הזו כברירה בין "שוויון הזדמנויות" ל"שוויון תוצאות".

מובן שהמציאות מביאה לכך שימנים נוהגים לפעמים בצורה "שמאלנית" ושמאלנים בצורה "ימנית". למשל, הנאצים נאלצו להסכים עם מתן זכויות מוגבלות לבני עמים נחותים כשהיו זקוקים להם, והקומוניסטים העניקו זכויות יתר למקורבי המשטר כדי לבצר את שלטונם. כך זה בפוליטיקה – מי שמתפשר משיג הישגים, בעוד שהטהרנים עומדים בצד, מצקצקים בלשונם, ולא משיגים דבר. כל עוד הפשרות הן ספורות ומיועדות להשגת מטרות אידיאולוגיות חשובות יותר, ניתן להתייחס אליהן כאל סטייה זמנית, טקטית, מתפישת העולם המוצהרת. אך כאשר יש פער קבוע ומתמשך בין הצהרות אידיאולוגיות למעשים פוליטיים, ניתן להטיל ספק בימניותו המוצהרת של הימני ובשמאלניותו המוצהרת של השמאלני.

אני מאמין שהחלוקה של ימין-שמאל לפי הקריטריון "היררכיה-שוויון" מסבירה היטב את המציאות, אם כי היא לא עזרה לי לנצח ביותר ויכוחים. נטייתו של אדם לגבי אופיה של הרצוי של החברה נובעת מנסיון חייו האישי המצטבר. קשה מאוד לערער תפישה כה מגובשת במסגרת של ויכוח פוליטי ידידותי. לכן, אני שש פחות אליי ויכוח משהייתי בעבר. חוץ מבנושאים חשובים, כמו הבחירות הקרובות.

מבחינה חברתית-כלכלית הצליח כל גוש לממש את תפישת עולמו

גם בישראל, החלוקה לימין ולשמאל על-פי תפישת החברה הרצויה מחזיקה מים. עוד בימי היישוב נקבעה החלוקה בין השמאל הסוציאליסטי, שתמך בחברה שוויונית המאורגנת על-ידי הממשלה, לימין הקפיטליסטי, שתמך בכלכלה חופשית שבה כל אחד מרוויח ומתקדם כפי יכולתו הטבעית. בתיאוריה, גם התפישה המדינית נגזרה מאותה תפישת עולם – פשרה טריטוריאלית עם הערבים ה"שווים" במהותם ליהודים, מול "קיר ברזל" קשיח והחלת הריבונות היהודית "הצודקת" על כל שטחי ארץ ישראל, מולדתם של היהודים "הטובים", ושלילת זכותם של הערבים "הרעים" למדינה משלהם על חלקה. במציאות, את רוב התוקפנות נגד הערבים ניהל והשריש השמאל, בעוד שאת הפשרה הטריטוריאלית הראשונה ביצע דווקא הימין, ומותר להטיל ספק בקוהרנטיות האידיאולוגית של אותם מנהיגים. אך מבחינה חברתית-כלכלית, הצליח כל גוש לממש את תפישת עולמו: החברה הישראלית הייתה שוויונית יותר תחת שלטון השמאל ושוויונית פחות, הרבה פחות, תחת ממשלות הימין.

בשנים האחרונות נראה שהימין, שזכה בשלטון בראשונה ב-1977 על גלי המיאוס מהשחיתות השלטונית של מפא"י, ימשיך למשול בישראל לנצח. הבחירות הוכרעו תמיד על בסיס סוגיות מדיניות-בטחוניות, ובפרט שאלת השלום תמורת שטחים עם הפלסטינים. לרבים נראה שהאינתיפאדה השנייה מוכיחה סופית שפשרנות ישראלית תוביל תמיד לתוקפנות ערבית, ושמוטב להמשיך ולקיים את היחסים העויינים עם הערבים מאשר לשגות באשליות ולנסות להתפייס. העמדה השמאלנית, הגורסת שפשרות במינון אחר או מסוג אחר דווקא היו מונעות תוקפנות ערבית, מסובכת מבחינה לוגית, ולכן ירדה קרנה בחלקים נרחבים מהחברה הישראלית. יתר על כן, מכיוון שמדובר בעניין של "חיים ומוות", התפישה כי שמאלנות היא "מסוכנת" והשמאלנים משתפים פעולה עם "האויב" הפכה לרווחת. וכך, מפלגות הימין, אשר מתחזקות על רקע הגברת העוינות בין ישראל לשכנותיה, מצליחות לממש גם את תפישתן הכלכלית-חברתית. הכלכלה שממשלות הימין הנהיגו הביאו להרחבה מתמידה של הפערים ויצירתה של חברה היררכית באופן קיצוני, תוך הסטה קבועה של הדיון הציבורי לנושאים המדיניים-בטחוניים, אשר בהם הן נהנו מיתרון על השמאל.

מהו אותו צדק חברתי חמקמק? פחות היררכיה, יותר שוויון

מחאה נגד יוקר המחייה (צילמה: שרית פרקול)

התחיל ממחאה נגד יוקר המחייה (צילמה: שרית פרקול)

ואז החלה המחאה החברתית. היא החלה ממחאה על מחירם הגבוה של מוצרי המזון, המשיכה למחירן הגבוה של דירות, ומשם התרחבה לכל התחומים שמהם מושפע מצבם הכלכלי של אזרחי המדינה. הרעיון הבסיסי שמחבר בין כל הפעילים והתנועות שלוקחים חלק במחאה היא שהסדר הקיים מנציח היררכיה חברתית לא הוגנת, וכי חברה שוויונית יותר – עדיפה. מובן שיש מחלוקת פנימית לגבי מידת השוויון הרצוי, היקף המעורבות הממשלתית הנחוצה והאם השוויון החדש צריך לעצור בקו הירוק, או שיש להחיל אותו גם מצידו השני. אך הבסיס משותף לכולם – צדק חברתי. ומהו אותו צדק חברתי חמקמק? פחות היררכיה, יותר שוויון.

ראשית, אמצו את שמאלניותכם החדשה בחום. למדו אותה, קראו עליה,
זהו את התנאים הלא-צודקים של חייכם ולמדו להצביע על האחראים לכך.
הבינו על מה אנחנו נאבקים. להיות שמאלני, פירושו לכעוס. ויש לכם סיבות טובות

מדובר, אם כן, במחאה שמאלנית, וכפועל יוצא, במוחים שמאלנים. היא איננה שמאלנית בגלל שרק תנועות שמאליות לוקחות בה חלק. בדיוק להפך – תנועות שמאליות לוקחות בה חלק כי רק אותן היא מעניינת. היו שהצביעו על כך כבר בזמן אמת, והיו שמטעמים טקטיים בחרו להצניע את הנושא כדי "לכבוש את הלבבות". אבל בשורה התחתונה, אם אתם מזדהים עם מטרות המחאה – ברכותיי, אתם שמאלנים.

הפגנה 2011 (צילמה: שרית פרקול)

מחאה שמאלנית, מוחים שמאלנים. 2011 בכיכר רבין (צילמה: שרית פרקול)

לאחר שתהליך האבל יסתיים ותשלימו עם זהותכם הפוליטית החדשה, נשאלת השאלה – מה עושים עם זה? ראשית, אמצו את שמאלניותכם החדשה בחום. למדו אותה, קראו עליה, זהו את התנאים הלא-צודקים של חייכם ולמדו להצביע על האחראים לכך. הבינו על מה אנחנו נאבקים. להיות שמאלני, פירושו לכעוס. ויש לכם סיבות טובות, מאד טובות, לרתוח.

השלב הבא, החשוב יותר, הוא שינוי המערכת הפוליטית. ישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית, המאפשרת בחירות חופשיות וחילופי שלטון. למרות סדר הכוחות הקיים, ולמרות נסיונותיהם האגרסיביים של המרוויחים ממנו – פוליטיקאים ימניים ובעלי הון – לדכא את המחאה, שינוי מהותי יכול להתאפשר בדרכי שלום דרך המערכת הפוליטית. ישנם פוליטיקאים חדשים וישנים, בתוך המערכת הפוליטית ומחוצה לה, שיפעלו למימוש ערכי המחאה ולכינון חברה שוויונית יותר, אם הם ירגישו שזה ישתלם להם פוליטית ושהם זוכים לתמיכה ציבורית. הבינו שהמצב הקיים הוא תולדה של היעדרותנו מהזירה הפוליטית והפקרתה למקורבים, בריונים וסחטנים. התפקיד שלנו, המוחים והתומכים, הוא לדאוג שאותם פוליטיקאים יגיעו לעמדות הכוח שמאפשרות להם לחולל שינוי. הדרך לקדם את הפוליטיקאים "שלנו" היא אחת – להתפקד למפלגות, לעזור להם להגיע למקומות ריאליים בפריימריז, להצביע למפלגות שלהם בבחירות לכנסת, ולשמור איתם על קשר פעיל לאורך כל הקדנציה. שלא ישכחו מי שלח אותם ובמי הם תלויים. שיעבדו בשבילנו.

אתם שמאלנים. עכשיו תעשו עם זה משהו.

[related-posts title="מאמרים נוספים בנושא בחירות"]

___________________________________________________________________________

יוסף ויסמן  הוא בוגר תואר ראשון בממשל מהמרכז הבינתחומי, חבר מפלגת העבודה
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על מזל טוב, אתם שמאלנים. עכשיו עשו עם זה משהו

  1. מאת נמרוד נוי‏:

    ועוד בעניין שמאל וימין.
    במובנים רבים השמאל בישראל מאמץ בדור שלנו את דפוס ההתמודדות עם המציאות על דרך הגאולה. במובן זה הוא דומה להפליא לימין. זה מרומם את עצמו בשרוכי הנעלים של ערכים ואידאולוגיות לאומיות, שבטיות, דתיות קיצוניות יותר, ואילו השמאל מרומם את עצמו בערכים ואידאולוגיות שמאלניות. זו הסיבה לטעמי שהשמאל דועך. עלינו לדעת שבעבר האבות המייסדים של המדינה יצרו כאן 'חברה פותרת בעיות' המתמודד עם המציאות על הדרך היצירה. אף שחלמו חלומות גדולים הם היו מאוד מאוד פרגמטיים. זהו סוד הצלחתם הגדולה של דוד בן גוריון וחבורתו. כדאי שנחשוב גם על זה.

  2. מאת נמרוד נוי‏:

    היי יוסי ויסמן,
    רואים שלמדת והשכלת וזה כשלעצמו דבר חשוב ביותר. אני קצת מסתייג מן המאמץ הזה להגדיר את השמאל ואת הימין במונחי השפה הישנה. אף שניתן להשתמש בחלוקה זו ויש בה גם היום לא מעט רלוונטיות, לטעמי איננו צריכים לקנות אותו על עיוור. מותר לנו גם לייצר לעצמנו שפה המתאימה לדורנו. אני למשל, בספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה" מדבר על שני מעגלי חלוקה והזדהות חדשים ומטה אתוסים המחלקים את החברה הישראלית לשני גושים גדולים: הראשון, מגלם בתוכו את רוח הליברליזם, הנאורות והמודרנה, כשהדמוקרטיה בשביל אנשיו היא מערכת ערכית מעצבת, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך היצירה'; ואילו השני מכיל בתוכו את כל הכוחות בארץ המתייחסים לדמוקרטיה כאמצעי להשגת רוב להחלטות שלהן מטרות שבטיות, דתיות ולאומיות קיצוניות, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך ההתגלות'. אשמח להיפגש עמך ולשוחח על הדברים. 3611500 052

  3. מאת עוד אחד‏:

    לא שכנעת אותי, כל צורת החשיבה שלך נשמעת לא הגיונית ולהלן ההסבר
    מה שזיהיתי בסדר החשיבה של הכותב הוא זה: 1. נבדוק במה אני מאמין 2. לפי מה שאני מאמין אנסה להבין אם אני בימין או בשמאל (לפי כל מיני סיקורים היסטורים לא תמיד רלוונטים למצב הנוכחי) 3. בהתאם לאיפה שמצאתי את עצמי בסעיף 2 אצביע.
    סדר הדברים צריך להיות אחר: 1. אבדוק במה אני מאמין 2. אבדוק איזו מפלגה מייצגת את הדעות שלי באופן הקרוב ביותר (או הכי פחות גרוע) ואצביע לה, בלי קשר להגדרות של ימין ושמאל.
    אפשר להתפלסף בלי סוף לגבי איך מגדירים ימין ושמאל, אפשר גם להגיע לתשובה שתספק את רוב האנשים, אין זה מחייב שמפלגת השמאל\ימין באותה עת באותה מדינה תתאים לדעות שלנו באופן הקרוב ביותר.
    הטעות לפי ההבחנה שלי היא בניסיון להגדיר את עצמנו בימין או בשמאל, יש לכל אחד דעות וערכים וכל מפלגה פועלת לפי סט של דעות וערכים (או משקרת כמובן), אין טעם בצעד נוסף של ניסיון הגדרה עצמית בשביל לנסות למצוא מה מתאים לכל אדם, במיוחד כשניסיונות ההגדרה העצמית האלו מבוססות על אירועים היסטורים, באמת חשובים ומכוננים, אך לא בהכרח כאלו שיוצרים אנלוגיה קרובה מספיק
    בהצלחה לכולנו