אריה המצטלם היה מגוון מאוד. לרגע הוא היה התלמיד השקדן הלומד אנגלית ומנסח בנימה מהוססת משפטים קצרים ולרגע הוא היה המלך שכל שועי המדינה מחזרים לפתחו, הוא היה גם אריה הפגוע מבגידת חברים ומן הרדיפה בגלל עברו הפלילי, ובין לבין הוא היה אריה שנוסע לאיטליה עם כובע קש לבן אה-לה דון קורליאונה, מחייך את החיוך הפיקח עם המבט הזהיר, הצדודי שלו, משחק שש-בש ומרשה למצלמות הטלוויזיה להתבונן באשתו החסודה יפה ואפילו בבתו הצעירה ובחתנה שנסעו עם ההורים לטיול רומנטי, שכלל שיט בגונדולה בוונציה וארוחה גלאט כושר בגטו היהודי העתיק בעיר. דרעי התפעל מהמראה של רביב דרוקר חובש הכיפה בכניסה לבית הכנסת, שם התקבל הרב אריה בכבוד השמור רק לאנשים שכמותו ואף לימד שיעור תורה.

אז מה היה לנו שם? די הרבה מתברר. היה לנו שם העימות של ערוץ 10 ובראשו רביב דרוקר  עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. היה לנו הנתק בין דרעי לנתניהו. היה לנו המתח הקשה עם מוטי גילת. היו לנו פוליטיקאים חשודים ולא מורשעים בקלון, שאחד מהם, חיים רמון, מבטיח בשיחה פרטית עם אהוד אולמרט שקלט המיקרופון "לזיין את האם-אמא", של מישהו בהקשר של פרשת טלנסקי. האם הוא התכוון למישהו מהפרקליטות? והיו לנו דיבורים על ש"ס ואלי ישי בכלל ועל מפלגות חרדיות בפרט, והייתה לנו אחלה מסיבת בחירות. אולי המסיבה הטובה בעיר.

התכנית המקור עם אריה דרעי ניסתה לפלס את דרכה בין הטיפות של הסבך הפוליטי לבין המאבק הנואש של ערוץ 10 לשקם את עצמו מן ההריסות. וכמובן, היה בה מאבק אישי של אריה דרעי על עתידו הפוליטי. וכל זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה.

ללוות את אריה דרעי שלוש שנים? למה?

הדבר מעורר הרבה שאלות. האם בחר ערוץ 10 ורביב דרוקר בראש להתריס נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו: אותו נתניהו המתנכל לערוץ מצד אחד, ומצד אחר ירא מנגיסת כוחו של הליכוד על ידי ש"ס של דרעי?

מסחרית, אין ערוץ טלוויזיה שהיה מוותר על הבונבון הזה, משום שאריה דרעי מסקרן, משום שיש לו פוטנציאל של משאבת רייטינג שמצליחה, אפילו מול חטופים הפופולארית (יותר מ-26% צפייה) למשוך יותר מ-10% רייטינג – וזה הרבה. דרעי מסקרן עוד יותר בגלל יחסי הציבור (הגרועים) שעושה לו מוטי גילת, מי שהיה התחקירן הראשי של ידיעות אחרונות ומי שחתום על משפט דרעי, וממשיך להיאבק עד חורמה נגד חזרתו של דרעי לחיים הפוליטיים, גם מביתו החדש בעיתון ישראל היום. מוטי גילת משוחח עם דרוקר. הוא קורא לחוקק חוק נגד שיבתם של ח"כים שהואשמו בקלון אל הכנסת, ודרעי מדבר על "שנאה, שיקולים של אגו".

הרבה שאלות מרחפות באוויר .למה דרעי בחר לשתף פעולה עם רביב דרוקר ונדב פרי ובעיקר עם מצלמות הטלוויזיה שחדרו לפרטיותו. האם אמנם הוא הרשה למצלמות לפלוש לפרטיות האמיתית שלו, או שדרעי היה, למעשה, הבמאי הראשי של התכנית: זה שהחליט שכדאי שהציבור יראה אותו גם בחולשתו, כשהוא שובר את השיניים באנגלית, כי זה מעורר הזדהות, ומצד אחר שיעריץ אותו בגדולתו כשיראה איך כו-לם מחזרים לפתחו. גם אם דרעי לא תכנן ובוודאי לא ערך את התכנית, הרי אין יחצ"ן שהיה בונה תמהיל טוב ממנו. לביבי יש עוד סיבה לדאגה. להטוטנות יח"צנית חדלה להיות רק נחלתו.

שווה לתהות למה החליט ערוץ 10  להקרין את הסרט בתקופת ערב בחירות, ובעיקר למה רביב דרוקר שבגלל תחקיר שלו על ראש הממשלה בנימין נתניהו עלול ערוץ 10 להיסגר, בחר לעשות את הסיפור על דרעי. דרעי עצמו, בראיון, מודה ולא מרחיב ש"כן. עבר חתול שחור עם ביבי" ומספר איך פעם היו שניהם מקורבים, אלא שביבי , לדבריו, בחר להתרחק ממנו . לטובת אלי ישי? שואל דרוקר ודרעי כמו דרעי, לא עונה. רק נותן לציבור הצופים להבין שכן. הוא גם מבקר את אהוד ברק ועימו את נתניהו בנושא איראן ומדבר על "שיקולים זרים". אמנם הוא אומר על אורי אבנרי כי "עם חברים כאלה אני לא צריך אויבים", אך כשמדברים על התנחלויות הוא רומז: " יש מספיק בתוך הגדר מה ליישב".

בתכנית נראים דרוקר את דרעי כמו שני סחבקים. זה צולם לפני "איחוד הלבבות" בש"ס. דרוקר שואל את השאלות ואולי מרים להנחתה, ודרעי, מצדו, במלים שקולות אך גם בוטות אומר מה שהוא רוצה. למשל, על אלי ישי ובעיית המסתננים: "יכול להיות שבעיניו זה הופך אותו למנהיג לאומני וחזק בעיני הציבור שלו. לא מעניינת אותו הציבוריות הישראלית. ככה זה הקהל שלנו. הולך לאיפה שאתה מוביל אותו".

ועוד על "חברים" מש"ס: "אלה אנשים שגידלתי אותם ונתתי בהם אמון גדול ביותר.. הם השתמשו נגדי בכל מיני שיטות. זה מאוד שבר אותי ומאוד פגע בי. יותר מכל דבר אחר. גם יותר מהמשפט שהתנהל נגדי. זה מה שכיבה אצלי את הגחלת של המהפכה הספרדית: מה שעשו לי בתוך הבית".

אבל דרעי לא מותח ביקורת רק על המהפכה הספרדית, אלא גם על בית היוצר של המפלגות החרדיות: "גם המפלגות החרדיות צריכות לעשות חושבים אם יש להן זכות קיום או לא".

הדברים הללו מצביעים בבירור, כי לדרעי לא היה רצון ולא היו כוונות לחזור לש"ס. הוא רצה להקים מפלגה עצמאית, מתונה מדינית, כפי שעולה מהתבטאויותיו ונכנס לש"ס מפחד עובדיה.

הדברים שהוא אומר על שלי יחימוביץ' מדגישים זאת. למרות שהוא מודע למתקפתה נגד חזרתו לפוליטיקה הוא אומר: "אני מזדהה עם שלי. אני הרבה יותר קרוב אליה מלכל פוליטיקאי אחר. אני מברך אותה על כך"

וכמובן, בלי המשפט ששלח אותו לכלא, ממנו שוחרר לפני עשור, אי אפשר. "עם כולם עשיתי סולחה באופן אישי. אי אפשר לחיות על נקמות" וההוכחה בחתונת בתו דסי, בה נכחו פוליטיקאים מקיר לקיר, בהם  רמון ואולמרט המסתודדים ליד המיקרופון. מצד שני, החשבון לגמרי לא סגור: הוא לא מאמין בפרקליטת המדינה לשעבר דורית ביניש ולא ביהושע רזניק שלדבריו, ידעו ככל הנראה מיהו עד המדינה שמילוביץ שישב בכלא בשוויץ ו"ניסו להוליך שולל את בית המשפט".

כל התבטאויותיו של דרעי על השלמה כביכול, נמחות ונעלמות כשהוא מדבר בלהט על האישומים נגדו ועל אופן בנייתם. הוא לא סולח.

ואי אפשר להתעלם מהעובדה ששידור התכנית התקיים על רקע משבר ערוץ 10 שעובדיו התבשרו כי התכנית לקיצוצים בשכרם לא מוקפאת ולא בטיח. הנהלת הערוץ שבה ומעלה את נושא סגירת הערוץ כי הממשלה לא באה לקראתם בנושא חילוט הערבויות. עד היום לא הושג  הסדר חוב לערוץ 10 ורון לאודר, המממן העיקרי שלו באחרונה, שגם בינו לבין ביבי עבר כנראה חתול שחור, מאיים לשבור את הכלים. אתמול התקיימה פגישת חירום של בכירי הערוץ ונציגי לאודר בדירקטוריון עם שר התקשורת משה כחלון, והצטיירה תמונה עגומה לפיה הערוץ נמצא בסכנת סגירה בינואר 2013 שכן לטענת הנהלת הערוץ, חסם משרד האוצר את המגעים עימם. בשלב זה הנהלת הערוץ השיבה לקדמותו את האיום המוחשי בקיצוצי שכר של עד 15% וכאמור – לאודר משמיע קולות של הפסקת הזרמת חמצן להמשך השידורים בכלל.