האיחוד בין הליכוד לבין ישראל ביתנו הוא מהלך מבורך. כל מי שעיניו בראשו הבין מזמן שאין שום הבדל מהותי בין ישראל ביתנו לבין הליכוד. עכשיו רואים זאת גם קצרי הרואי. לכאורה זאת מפלגה עמוקת שורשים ("עממית-מזרחית") וזאת מפלגת מהגרים חדשה ("רוסית"); זאת מפלגה – פופוליסטית אמנם – המחויבת לתפישות דמוקרטיות ליברליות, מורשת ז'בוטינסקי ובגין, וזאת מפלגה פרוטו-פשיסטית שהמודל שלה הוא פוטין; זאת מפלגת ימין לגיטימית וזאת מפלגה גזענית טרנספריסטית. למעשה ההבדלים בין שתי המפלגות נעשו עם השהות המתמשכת בקואליציה אחת כמעט בלתי מורגשים, לפחות מן הבחינה האידיאולוגית. כאשר בוחנים את פעילותן של שתי המפלגות קשה למצוא הבדלים של ממש. זו כזו דוגלת בהקפאה מוחלטת של התהליך המדיני; זו כזו דואגת לאינטרסים של בעלי ההון (שהם גם האינטרסים האישיים של העומדים בראשן), זו כזו מאמינה בהחלשת הדמוקרטיה הליברלית ששתי המפלגות רואות בה חולשה בכיינית. שתי המפלגות אינן מאמינות בשוויון לערבים, מאמינות בהמשך הסיפוח ובמדיניות כוחנית בכל התחומים. מכל הבטיו המורכבים של החזון הז'בוטינסקאי לקחו ליברמן וביבי רק את "קיר הברזל".

בשתי המפלגות מושמעות סיסמאות שלא הרבה עומד מאחוריהן. הליכוד לא באמת דואג לעדות המזרח; ישראל ביתנו לא באמת דואגת למהגרים מרוסיה. ראש הליכוד מכריז על שתי מדינות לשני עמים, בעיקר כדי לרצות את המרכז, אבל סבור שזה חלום באספמיה. ישראל ביתנו מצהירה על טרנספר מרצון של ערביי ישראל, בעיקר כדי להרשים את הימין, אבל יודעת שגם זאת אשליה. ברובד הלא הצהרתי קשה להבדיל. חלק גדול מן החקיקה האנטי-דמוקרטית בכנסת האחרונה הייתה יוזמת חברי כנסת מן הליכוד דווקא. בעינייני מדיניות חוץ (ואיראן) ליברמן רחוק מלהוביל את מחנה הניצים. אפילו בענייני טוהר המידות כלל לא בטוח שהליכוד "נקי" מישראל ביתנו. האיחוד בין שתי המפלגות הללו הוא אפוא הגיוני וסביר. שתיהן מתפקדות ממילא כבעלות ברית צמודות, שיש להן אינטרסים דומים מאד.

האיחוד חוסך מנתניהו את ההתבזות במרכז הליכוד

לא מדובר כאן בחציית קווים, כפי שהייתה כניסתה האומללה של קדימה לממשלת נתניהו. שום דבר אינו משתנה במבנה הגושים. כל מה שקרה הוא איחוד בין שתי תנועות פוליטיות תאומות, שייקל מאד על ביבי להתנהל פוליטית. האיחוד חוסך ממנו את המבוכה הפוטנציאלית של עמידה בראש מפלגה השווה בגודלה למפלגת האופוזיציה הגדולה, כפי שקרה בבחירות האחרונות,  ובעיקר הוא חוסך לו את ההתבזות במרכז הליכוד. לפני כל דבר אחר, האיחוד הוא מכה קשה לפייגלין ולמחנהו, משום שהוא הופך אותם לאלמנט שולי הרבה יותר במפלגה המאוחדת. ייתכן אפילו שבמפלגה המאוחדת לא יתקיימו כלל פריימריז. זה טוב משום שהליכוד נוטה לבחור מועמדים רעים מאד – לא רק למדינת ישראל, אלא גם לראשי הליכוד.

העובדה שלא מדובר בחציית קווים פוליטית, אלא בהתארגנות פנימית של המחנה, מביאה אותנו לנקודה השנייה- למה זה טוב למתנגדי ביבי. זה טוב משום שקשה לראות את האיחוד הזה מגדיל את מספר מצביעי הימין. סביר להניח שגם אדריכליו מודעים לכך. המטרה מבחינתם אינם אלקטוראלית, אלא טקטית-פוליטית. האיחוד מפשט דברים בעבור המנהיגים. ביבי נפטר כאמור מעונשו של המרכז הסורר שלו, ליברמן זוכה בחותמת הכשר ומפלס לעצמו דרך לראשות הממשלה.

יש תחומים שבהם הגודל לא  קובע – למשל בפוליטיקה גושית

המפלגה החדשה תהיה גדולה יותר. אלא שיש תחומים שבהם הגודל לא  קובע – למשל בפוליטיקה גושית. הדבר היחיד שיש לו משמעות, כפי שלמדה ציפי לבני לצערה האינסופי, הוא גודל הגוש (ולא גודל המפלגה). מצביעי הליכוד ביתנו התכוונו ממילא להצביע בעבור הגוש. אלא שעד עכשיו יכלו לעשות זאת תוך ביטוי ההעדפות הספציפיות שלהם. על אף שמבחינת המדיניות לא היה הבדל גדול בין הליכוד לישראל ביתנו, מבחינה סמלית ורגשית היה ביניהן הבדל גדול מאד. ה"עממיות" המזרחית של הליכוד היא לצנינים בעיני המהגרים מרוסיה; האשכנזיות הסקטוריאלית (אוכלי חזיר המתהדרים בהשכלתם והבזים למזרחים) של ישראל ביתנו היא לצנינים בעיני רבים ממצביעי הליכוד. יתרה מזאת, רבים ממצביעי הליכוד שכנעו את עצמם שהם מצביעים עבור מפלגת ימין-מרכז. כדי לחזק את הטענה הזאת, הם היו שותפים, לפחות חלקית, לביקורת שהופנתה כלפי ליברמן. כדי שיהיה מרכז צריך שוליים. ליברמן היה השוליים המועדפים של הימין. הם הצביעו ליכוד בשביל לא להצביע ליברמן. התוצאה של ההליכה בראשים רבים הייתה טובה לגוש הימין. כל אחד מצא את הנישה הרגשית שלו, אבל מיד אחרי הבחירות התאחדו השותפים "הטבעיים" לגוש אחד וניהלו בצוותא את המדינה. 

כדי שיהיה מרכז צריך שוליים. ליברמן היה השוליים המועדפים של הימין.
הם הצביעו ליכוד בשביל לא להצביע ליברמן

החגיגה הזאת נגמרה. יש סיבות טובות להניח שהאיחוד יצור בעיות לגוש הימין. הרבה מאד פעילים בשתי המפלגות יקבלו אותו, בצדק, בסטירת לחי, כתרגיל שמטרתו להחליש אותם ולחזק את מנהיגיהם. החשאיות הגמורה שבה התנהל המהלך מחזקת את התחושה הזאת. סביר להניח שהרבה פעילים ישבו בבית. סביר להניח שקולות ינדדו למפלגות קטנות בימין ואפילו למפלגות מגוש המרכז "שמאל".

האיחוד יצר בהירות גדולה במפה הפוליטית. הבחירה כיום ברורה. אל תשלו את עצמכם עוד שהבחירה בליכוד שונה מן הבחירה בישראל ביתנו. הבחירה היא ביבי-ליברמן או לא ביבי-ליברמן (הברית החדשה הפכה את ברק ללא רלוונטי). אם אינכם רוצים בביבי ליברמן, עליכם לחזק את הכוחות המתנגדים להם במפורש. אל תשבו על הגדר ואל תתמכו ביושבים על הגדר. אל תצביעו בעבור מפלגות, שכל קיומן תלוי בהצטרפות לקואליציה. הצביעו בעבור אלה שמודיעים במפורש שהם לא יהיו חלק מן הברית הלא-קדושה בין ביבי לליברמן ולא יסייעו לתחזק אותה. לא בטוח שזה יספיק כדי לנצח בבחירות, אבל יש סיכוי שגם אם הימין לא יובס, תהייה לו לשם שינוי אופוזיציה אמיתית בכנסת.

>>> עוד מאמרים וכתבות בנושא בחירות 2013

_____________________________________________________________________________

• אתר קומפרס בעריכת אביעד קליינברג