האיחוד בין ביבי לליברמן דווקא מחזק את העבודה

השבוע קראתי לכל הכוחות המרכזיים במפה הפוליטית לחבור למפלגת העבודה בראשותי ולא לאפשר למפלגת נתניהו ליברמן לשרוד. אבל בעיקר, כן, בעיקר – קראתי לליכודניקים לחבור אלינו. לאותם אזרחים הגונים שאיבדו השבוע את ביתם הפוליטי

Print Friendly

הקמת מפלגת ביברמן "הליכוד ביתנו" (שימו לב, המלה "ישראל" ירדה מהפרק) מחזקת אותנו. אם היו כאלה שטעו לחשוב שנתניהו לוקח בהליכה את הבחירות ונצחונו בטוח – נתניהו דווקא היה הראשון לזהות (או אולי השני, אחרי כחלון) שזה ממש לא כך.

הוא לא עשה את זה משום סיבה אחרת אלא משום שמפלגת העבודה זינקה בסקרים באופן עקבי וזינבה בליכוד והייתה קרובה אליו ואפילו חצתה אותו בסקר אחד או שניים. נתניהו קשוב לסקרים. הוא קשוב גם לזה שרבים מאוד מהמצביעים שלו מאוכזבים ממנו אכזבה מרה בגלל מדיניותו הכלכלית והחברתית. זה היה צעד של פחד, לא של בטחון עצמי.

יחימוביץ': נתניהו מודה בכשלונו (צילום: אתר העבודה)

השבוע קראתי לכל הכוחות המרכזיים במפה הפוליטית לחבור למפלגת העבודה בראשותי ולא לאפשר למפלגת נתניהו ליברמן לשרוד. אבל בעיקר, כן, בעיקר – קראתי לליכודניקים לחבור אלינו. לאותם אזרחים הגונים שאיבדו השבוע את ביתם הפוליטי: מצביעי ליכוד שהם מרכז-ימין מתון, ממלכתיים, חברתיים. אלה שחשו סלידה ואי נוחות מהחיבור הזה לליברמן. הליכוד הרי היה אמור להיות מפלגה ממלכתית של העם. אבל תחת נתניהו הוא הפך למפלגה אנטי חברתית, שהשבוע גם התחברה לשוליים גזעניים ומושחתים.

בשנה האחרונה לא מעט ליכודניקים החליטו שיצביעו עבודה. חלק עוד מתלבטים. השבוע נעלם הליכוד ובמקומו קמה מפלגת ליברמן הקיצונית, ולכן קראתי להם שוב ושוב לחבור למפלגה שהיא טבעית עבורם הרבה יותר וקשובה לרחשי הלב שלהם באופן עמוק.

שימו לב, החיבור הזה מחליש את שניהם ומחזק אותנו. סקר ראשון של פאנלס ל"מאקו" שנעשה אחרי החבירה הזאת מראה שיחד הם מאבדים מנדטים, ואנחנו גדלים משמעותית: "בעקבות האיחוד בין נתניהו לליברמן: שוויון מוחלט בין הגושים… מפלגה משותפת של הליכוד וישראל ביתנו תזכה ל-33 מנדטים בלבד… הרחק מה-45 לפחות עליהם מדברים ראשיה… כל אלו נבלעים מול הזינוק של העבודה ושלי יחימוביץ', שמיהרה להכריז הערב על המפלגה החדשה כ'גזענית וקיצונית' ל-27 מנדטים…"

אנשים נהדרים נוספים המשיכו להביע אמון בשבוע הזה במפלגת העבודה והודיעו על כוונתם להתמודד בפריימריס, הנה רשימה חלקית מהשבוע, ובהקלקה על כל שם תוכלו גם לצפות בתקשורת ובוידאו שהיו על ההצטרפות: האלוף במילואים אורי שגיא, ראש אמן לשעבר, היה מופקד על שליחויות מדיניות, חקלאי, ועומד בראש פרויקטים חברתיים, חילי טרופר, שהיה המנהל המהולל והנערץ (והצעיר ביותר) של בית הספר ברנקו וייס לנוער שאבד תקווה ומצא אותה אצלו, איש הציונות הדתית, עומר ברלב, יזם ואיש הייטק, מפקד סיירת מטכ"ל, דור שני במפלגת העבודה (הבן של חיים ברלב), ראש עיריית רעננה, אל"מ (מיל') נחום חופרי, טייס ומפקד טייסות מסוקי קרב  ומנהל תיכון "אוסטרובסקי" ברעננה (התיכון שהעיפו אותי ממנו!)  ואחרונה חביבה להשבוע, ח"כ נינו אבסדזה, שבאה אלינו מקדימה, נינו הייתה עיתונאית בכירה בגיאורגיה, ואחר כך בתקשורת הרוסית בישראל, והפכה להיות חברת כנסת מצויינת שאיתה שיתפתי פעולה והערכתי מאוד.

העוזרים הפרלמנטריים מספרים על הוויכוחים בבית

היי זאת לורי, היי זה אלי. הוריהם מצביעי ליברמן

לורה טלינובסקי, הידועה כ"היי זאת לורה", עלתה בגיל שש מקייב. אלי גרשנקרוין עלה בגיל תשע מקזחסטן. שניהם העוזרים הפרלמנטריים שלי בכנסת. מובן שהם חכמים, מוכשרים, ונמצאים איתי כי הם מאמינים בדרך שלנו. הכרתי אותם כפעילים נמרצים עוד לפני שהתחילו לעבוד איתי. אתם בטח יודעים שמפלגת העבודה איבדה בעשור האחרון את רוב מצביעיה דוברי הרוסית. זה מאוד מצער אותי, כי אני לגמרי לא מקבלת את ה"עובדה" שהציבור המעולה הזה חייב להצביע ביברמן. אני מאמינה שסדר היום שלנו מתאים מאוד לרבים מיוצאי חבר העמים, ולא צריך להמציא סיסמאות בחירות או לזייף כדי לשכנע שהדרך שלנו צודקת.

אלי ולורה הם מצביעי עבודה מגיל צעיר. ההורים שלהם מצביעים ליברמן. שניהם מספרים על הוויכוחים בבית. שניהם עוסקים הרבה בסוגיה של זהות רוסית, של איבוד שפת האם, של הקונפליקט הפוליטי במשפחה. היה להם רעיון: לתעד את עצמם חווים את כל זה ולשים הכל על השולחן. אז צפו בפרק הראשון מתוך הצילומים שלהם.

אז קדימה (כן, אפשר כבר להשתמש במלה קדימה אחרי שקדימה נעלמה), בואו ננצח אותם!

[related-posts title="עוד תעמולת בחירות 2013"]

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.