Skip to content

רק אהבה: לראות את נאפולי ולחיות

שקיעות ורודות, מים כחולים, גגות אדומים ומוזיקה של דין מרטין: "רק אהבה" הוא סרט רומנטי מחמם לב המתרחש על רקע נופיה המקסימים של נאפולי

רק אהבה: לראות את נאפולי ולחיות

שקיעות ורודות, מים כחולים, גגות אדומים ומוזיקה של דין מרטין: "רק אהבה" הוא סרט רומנטי מחמם לב המתרחש על רקע נופיה המקסימים של נאפולי

[rating=3]

נופי החופים היפהפיים של דרום נאפולי באיטליה, ריח הלימונים הטריים, האווירה של חווילה איטלקית נושנה ומוזיקה של דין מרטין, הם הרקע לסיפור מערכת היחסים של זוג דני צעיר.

הסיפור מתחיל אצל אימה של הכלה, אידה (טרין דירהולם, "בעולם טוב יותר"), שבדיוק השלימה טיפולים כימותרפיים (סרטן השד), ומיד מוצאת את בעלה בוגד בה עם מנהלת החשבונות שלו – על כורסת הסלון שלהם. במקביל, אב החתן הבריטי, פיליפ (פירס ברוסנן, "ג'יימס בונד" בדימוס), הבעלים של החווילה הנפלאה באיטליה, עדיין מבכה את מותה של אשתו האהובה.

החיים האמיתיים. ברוסנן ודירהולם

בדרך לא דרך, נפגשים השניים בדרכם לאיטליה, ושכבות מערכת היחסים הבין משפחתית מתחילות לצוף על פני השטח. אמנם יש הרבה ולא "רק אהבה" באוויר, אבל התסריט של אנדרס תומאס ינסן משתמש בכל הקלישאות הסוגתיות של הז'אנר בסרט, ומנצל אותן כדי להדגיש דמויות שנראות אמיתיות ומתמודדות בסיטואציות אמיתיות.

לעיתים העלילה חודרת עמוק יותר מהסגנון ההוליוודי הקליל, אך לא מספיק כבד כדי ליצור את המלנכוליה האפרורית המוכרת מהקולנוע האירופאי. צחוק – זה הקו המוביל בסרט ובמהמורות הרומן בין הזוג הצעיר, אם כי דודתו של החתן, בנדיקטה (פפריקה סטין) לוקחת את דמותה לקצה, עד גבול הפארסה.

הבמאית סוזן בייר חוזרת לסגנון סרטיה המוקדמים, ולוקחת פסק ממלודרמות כבדות, נוסח "בעולם טוב יותר", זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. נקודת המגע של הבמאית מורגשת מיד עם תחילת הסרט, כשחשים שהדמויות הנשיות הרבה יותר משכנעות מהגברים, המסתמנים כמשעממים וחד-גוניים (ברוסנן עדיין נראה טוב מבחוץ, אך נותר ריקני מבפנים). הנשים מצד אחר, מצליחות לגעת בלב הצופים, בעלות רוח נדיבה של רגישות, שקל להזדהות איתן. הן הזוכות בשורות ובסצנות המשעשעות יותר.

בייר מערבלת היטב את חבילת הסצנות בסרט, ומדביקה להן אינספור חוויות רומנטיות: שקיעות ורודות, מים כחולים, גגות אדומים ואפילו חילופי עונות צבעוניים. "רק אהבה" נתפר עבור הקהל שאינו המושא העיקרי של תעשיית הקולנוע: מבוגרים, אינטליגנטים, הנהנים מדרמה מרירה-קומית ומחממת לב. הרבה הנאה, מבלי להרגיש שחטאנו לקיטש.

עובדת טריוויה מעניינת לסיום: שם הסרט בדנית " "Den skaldede frisor מתורגם לעברית כ"הספרית הקירחת". מפיצי הסרט בארץ באמת היו מאוהבים, כשתירגמו זאת ל"רק אהבה".

[rating=3]

נופי החופים היפהפיים של דרום נאפולי באיטליה, ריח הלימונים הטריים, האווירה של חווילה איטלקית נושנה ומוזיקה של דין מרטין, הם הרקע לסיפור מערכת היחסים של זוג דני צעיר.

הסיפור מתחיל אצל אימה של הכלה, אידה (טרין דירהולם, "בעולם טוב יותר"), שבדיוק השלימה טיפולים כימותרפיים (סרטן השד), ומיד מוצאת את בעלה בוגד בה עם מנהלת החשבונות שלו – על כורסת הסלון שלהם. במקביל, אב החתן הבריטי, פיליפ (פירס ברוסנן, "ג'יימס בונד" בדימוס), הבעלים של החווילה הנפלאה באיטליה, עדיין מבכה את מותה של אשתו האהובה.

החיים האמיתיים. ברוסנן ודירהולם

בדרך לא דרך, נפגשים השניים בדרכם לאיטליה, ושכבות מערכת היחסים הבין משפחתית מתחילות לצוף על פני השטח. אמנם יש הרבה ולא "רק אהבה" באוויר, אבל התסריט של אנדרס תומאס ינסן משתמש בכל הקלישאות הסוגתיות של הז'אנר בסרט, ומנצל אותן כדי להדגיש דמויות שנראות אמיתיות ומתמודדות בסיטואציות אמיתיות.

לעיתים העלילה חודרת עמוק יותר מהסגנון ההוליוודי הקליל, אך לא מספיק כבד כדי ליצור את המלנכוליה האפרורית המוכרת מהקולנוע האירופאי. צחוק – זה הקו המוביל בסרט ובמהמורות הרומן בין הזוג הצעיר, אם כי דודתו של החתן, בנדיקטה (פפריקה סטין) לוקחת את דמותה לקצה, עד גבול הפארסה.

הבמאית סוזן בייר חוזרת לסגנון סרטיה המוקדמים, ולוקחת פסק ממלודרמות כבדות, נוסח "בעולם טוב יותר", זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. נקודת המגע של הבמאית מורגשת מיד עם תחילת הסרט, כשחשים שהדמויות הנשיות הרבה יותר משכנעות מהגברים, המסתמנים כמשעממים וחד-גוניים (ברוסנן עדיין נראה טוב מבחוץ, אך נותר ריקני מבפנים). הנשים מצד אחר, מצליחות לגעת בלב הצופים, בעלות רוח נדיבה של רגישות, שקל להזדהות איתן. הן הזוכות בשורות ובסצנות המשעשעות יותר.

בייר מערבלת היטב את חבילת הסצנות בסרט, ומדביקה להן אינספור חוויות רומנטיות: שקיעות ורודות, מים כחולים, גגות אדומים ואפילו חילופי עונות צבעוניים. "רק אהבה" נתפר עבור הקהל שאינו המושא העיקרי של תעשיית הקולנוע: מבוגרים, אינטליגנטים, הנהנים מדרמה מרירה-קומית ומחממת לב. הרבה הנאה, מבלי להרגיש שחטאנו לקיטש.

עובדת טריוויה מעניינת לסיום: שם הסרט בדנית " "Den skaldede frisor מתורגם לעברית כ"הספרית הקירחת". מפיצי הסרט בארץ באמת היו מאוהבים, כשתירגמו זאת ל"רק אהבה".

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן