את מאיר ויזלטיר אני מכירה מאז שהייתי ילדה קטנה. בעצם אני מכירה אותו כל חיי. הכנתי על ויזלטיר תכנית טלוויזיה בטלוויזיה החינוכית לאחר קבלתו את פרס ישראל , תכנית בגלי צה"ל – בה שרתתי, שחקתי עם בתו כשהיינו ילדות (תמיד קנאתי שהיא הייתה, או נראתה כמעט אישה ואני הייתי ילדה), כתבתי על שירתו, אני מכירה את תרגומיו, וזוכרת מצוין שירים בעל פה מכמה ספרים. אני כה נרגשת כל כך לקראת הערב הנפלא הזה, ממיליארד סיבות מוצפנות, וגם מסיבה שנתפסת אצלי כמטאפיזית – ויזלטיר: "המיוחד והנדיר והלא מקובל בערב זה הוא שהערב אינו נערך לכבודי או לכבוד כל השירים שכתבתי אי פעם (מה שנוהגים לכנות בשם "שירתו של המשורר") אלא הוא מתכנס סביב ספר אחד ויחיד, מהדורה חדשה של ספר שיצא לראשונה לפני 36 שנים, כאשר רוב הקוראים שלי היום עוד לא היו בעולם".

בקשתי מויזלטיר שיבחר שיר אותו אפרסם לכבוד הערב. רציתי לבחור מהבחירות ששלח לי, כדי להיות יותר נכונה. בחרתי במיניטורה. שיר מופתי ויותר מכך.

זהו שיר הראוי להיקרא  דרך כל המינרטים שבארץ בשעות הגשם.

    *************

הספר "דבר אופטימי, עשיית שירים" יצא לראשונה ב-1976, והוא נחשב לאחד הספרים הבולטים ביותר של ויזלטיר, שהשפיע רבות על השירה הישראלית בעשורים האחרונים.

כעת רואה אור המהדורה החדשה של הספר בצירוף נספח, ובו שירים משנות ה-70.

הספר הופיע לראשונה בספרי סימן קריאה (בשיתוף עם מפעלים אוניברסיטאיים). המהדורה החדשה הודפסה בשנת 2000 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

*************

מאיר ויזלטיר בבית ביאליק עם צאת מהדורה מחודשת לספר שיריו דבר אופטימי, עשיית שירים  (הוצאת הקיבוץ המאוחד). יום חמישי, 1 בנובמבר 2012, "יש לי סימפטיה לאנשים שמתרגשים בתל-אביב" (מאיר ויזלטיר, "שרטוטים תל-אביביים")

*************

ערב מרגש עומד להתרגש כאן