פרשנות | משהו זז בטהראן. האמנם?

בתקשורת האיראנית התחדש השיח בנוגע לאפשרות למשא ומתן עם ארצות-הברית. האם ניתן להבין מכך, שעמדת המשטר השוללת משא ומתן כזה עומדת להשתנות? לא בהכרח.

Print Friendly

הדיווחים שהתפרסמו בימים האחרונים בנוגע לשיחות חשאיות בין איראן לארצות-הברית זוכים להד תקשורתי לא מבוטל גם בטהראן. האתר "כלמה" המזוהה עם מיר-חוסיין מוסוי, מנהיג האופוזיציה הרפורמיסטית הנתון במעצר-בית, דיווח ביום חמישי שעבר (25 באוקטובר), כי יועצו של המנהיג העליון לעניינים בינלאומיים, עלי-אכבר ולאיתי, קיים לאחרונה ביקור חשאי בארצות-הברית בלוויית ראש ארגון המודיעין של משמרות המהפכה, חוסיין טאאבּ, במטרה לקדם פתיחת משא ומתן ישיר בין טהראן לוושינגטון. ימים ספורים לאחר פרסום הידיעה הכחיש ולאיתי את הדיווח והגדיר אותו "שקר וכזב".

על אף ההכחשות הרשמיות ממשיכים הדיווחים סביב משא ומתן אפשרי עם ארצות-הברית לעורר שיח תקשורתי רחב באיראן. האתר "דיפלומטיה איראנית" המזוהה עם חוגים מדיניים פרגמטיים ועוסק במדיניות חוץ פרסם בשבוע שעבר מאמר פרי-עטו של הפרשן לעניינים בינלאומיים, ד"ר דאוד הרמידאס-באוונד, שהביע תמיכה במשא ומתן עם ארצות-הברית וטען, כי כל עוד חילוקי הדעות בין המדינות לא ייפתרו, איראן לא תצליח להיחלץ מהמשבר בו היא נתונה. גם היומון הרפורמיסטי "איעתימאד" הביע תמיכה בניהול שיחות עם ארצות-הברית שעשוי לשרת את האינטרסים של שתי המדינות.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת ד''ר רז צימט"]

על רקע התעוררותו מחדש של השיח התקשורתי באיראן בסוגיית המשא ומתן עם ארצות-הברית העריכו כמה פרשנים במערב כי הוא עשוי להעיד על שינוי אפשרי במדיניות איראן כלפי ארצות-הברית ולהצביע על נכונותה להגמיש את עמדותיה לנוכח המשבר הכלכלי המחריף. במאמר, שפרסם השבוע ד"ר צבי בראל ב"הארץ" תחת הכותרת: "משהו זז בטהראן, כנראה", טען הפרשן, כי הפרסומים באיראן על דיאלוג ישיר עם ארצות-הברית עשויים לתמוך באפשרות כי הלוך הרוחות בצמרת האיראנית מתחיל להשתנות.

אין ספק, כי השיח התקשורתי המתנהל באיראן סביב סוגיות אסטרטגיות הקשורות במדיניות חוץ הוא משמעותי ואין להקל בו ראש. הוא עשוי לבטא התלבטות של ממש בצמרת מקבלי ההחלטות באיראן סביב האפשרות להגמיש עמדות ביחס למערב ולתוכנית הגרעין לנוכח המשבר הכלכלי המחריף כתוצאה מהסנקציות. ראוי, עם זאת, שלא נפריז בחשיבותו של שיח זה. החלטות אסטרטגיות בענייני חוץ מתקבלות על-ידי המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי. לשם כך הוא נעזר, כמובן, ביועציו ומאזין לעצות מקורביו. יש להניח, כי הוא מודע היטב לשיח המתנהל בתקשורת האיראנית ושותף להתלבטויות בנוגע להמשך דרכה של ארצו בתנאים הקשים הנוכחיים.  אך בסופו של דבר הוא המכריע הבלעדי בסוגיות אלה ושינוי אפשרי במדיניות איראן תלוי, לפיכך, בעמדתו ולא בעמדתם של פרשנים או עיתונאים חשובים ככל שיהיו.

מי שמבקש לדעת מהי עמדתו של המנהיג העליון בנושאים מרכזיים אלה יכול לעשות זאת בקלות יחסית באמצעות מעקב אחר נאומיו והצהרותיו או גלישה באתר האינטרנט הרשמי שלו. ימים ספורים לאחר שהתעורר מחדש הדיון התקשורתי בנוגע לדיאלוג עם ארצות-הברית פרסם האתר הרשמי של ח'אמנאי בעמודו הראשי את תפיסתו המוכרת  בסוגיית המשא ומתן עם ארצות-הברית, כפי שהשתקפה בדרשות יום השישי אותן נשא בטהראן. משא ומתן עם ארצות-הברית אינו משרת, לדבריו, את איראן ואף עלול להזיק לה. וושינגטון לא שינתה את מדיניותה כלפי איראן וכל עניינה בניהול משא ומתן נועד לעורר מחלוקות פנימיות באיראן ולהחלישה. טועה מי שסבור, כי ניהול משא ומתן עם ארצות-הברית יוביל להסרת הסנקציות הכלכליות או לשינוי במדיניות האמריקנ ית. ארצות-הברית היא שזקוקה לשיחות עם איראן לנוכח חולשתה ודעיכת מעמדה העולמי. איראן רק תינזק ממשא ומתן כזה, הדגיש ח'אמנאי, כיוון שארצות-הברית תציג אותו כביטוי לנסיגה איראנית מעמדותיה ומערכי המהפכה האסלאמית.

במקביל לפרסום באתר הרשמי של המנהיג פרסמו ביום ב' האחרון כמה אתרי חדשות המזוהים עם האגף הימני במחנה השמרני מאמר פרשנות תחת הכותרת: "תנאי המנהיג למשא ומתן עם ארצות-הברית". במאמר נטען, כי טרם בשלו התנאים לשינוי עמדת איראן כלפי משא ומתן עם ארצות-הברית מכיוון שהתנאים המקדימים, שהציב המנהיג העליון לפתיחתו עדיין לא התממשו. רצונה של ארצות-הברית לפתוח במשא ומתן עם איראן אינו חדש, נכתב במאמר, אך ניסיון העבר מוכיח, שלא ניתן לסמוך עליה וכי חילוקי הדעות בין שתי המדינות הם בסיסיים ונוגעים לעצם מהותה של איראן כמדינה אסלאמית.

אין זו הפעם הראשונה בחודשים האחרונים בה ניכר פער בין עמדותיו המוצהרות של ח'אמנאי בסוגיות חוץ אסטרטגיות לעמדות הבאות לידי ביטוי בשיח המתנהל מעל גבי התקשורת האיראנית. לאחרונה מתנהל באיראן שיח ער סביב הסכמתו של מנהיג איראן לשעבר, אייתוללה רוחאללה ח'ומייני, לאמץ בשנת 1988 את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 598 ולהסכים להפסקת אש עם עיראק בתום מלחמת שמונה השנים בין שתי המדינות. אתרי חדשות איראנים רבים עסקו בהרחבה בהחלטת ח'ומייני להסכים להפסקת האש והציגו אותה באור חיובי. מספר בכירים איראנים ששימשו בתפקידים שונים במהלך מלחמת איראן-עיראק התייחסו בריאיונות עיתונאיים לדעות השונות שרווחו בקרב ההנהגה האיראנית בנוגע לשאלה האם על איראן לאמץ את החלטה 598. הבכירים הצדיקו בריאיונות את החלטת ח'ומייני, שהתבססה, לדבריהם, על ראיית האינטרס הלאומי הרחב.

שיח זה ניכר גם באתר הרשמי של המנהיג העליון. לאחרונה פירסם האתר מאמר פרי-עטו של חבר "מועצת המומחים", איש הדת הבכיר מוחי א-דין חאארי שיראזי, שהישווה את החלטת ח'ומייני "לשתות את כוס התרעלה" להחלטת האימאם השיעי השני, חסן, להסכים לוותר על הח'ליפות לטובת השליט האומיי מועאוויה. הוא טען, כי הסכמת ח'ומייני להפסיק את האש עם עיראק לא נבעה מהלחץ שהפעילו עליו אויבי איראן אלא נועדה לשמש מבחן עבור האומה האיראנית בנוגע לנאמנותה למנהיג העליון. בהתייחסו למדיניות הגרעין האיראנית טען שיראזי, כי טועים אלה הסבורים שאם איראן תשעה את העשרת האורניום, היא תמנע מאויביה להשתמש בסוגיה הגרעינית כתירוץ נגד איראן. הסוגיה הגרעינית היא רק הסיבה למראית עין לגישתה העוינת של ארצות-הברית נגד איראן. ככל שמתפשרים, כך גוברות דרישותיו של האויב, וככל שמתייצבים איתן לנוכח האויב, קטנות שאיפותיו.

השיח התקשורתי בנוגע להסכמת ח'ומייני לסגת מעמדתו, ששללה לאורך שנות המלחמה כל פתרון שאינו כולל את הפלת שלטון הבעת' בעיראק וגינויו על-ידי הגופים הבינלאומיים, עשוי להעיד על ההתלבטות בצמרת האיראנית בנוגע לצורך לבחון מחדש את מדיניות הגרעין לנוכח הגברת הלחץ מצד המערב. ראוי להדגיש, עם זאת, כי אין בכך כדי להעיד בהכרח על כוונה מצד המשטר האיראני להכשיר את הקרקע לפשרה מול המערב בסוגיית הגרעין. אדרבא, בחודשים האחרונים שב וקרא ח'אמנאי לציבור האיראני לעמוד איתן לנוכח ניסיונות המערב לשבור את נחישותו באמצעות סנקציות והפעלת לחצים. במאמציו לגייס תמיכה ציבורית לנוכח המשבר הכלכלי עושה ח'אמנאי שימוש נרחב בטיעונים דתיים ובנרטיבים אסלאמיים. האנלוגיה בה עושה ח'אמנאי שימוש למצבה הנוכחי של איראן אינה הפסקת האש עם עיראק בשנת 1988 כי אם המצב בפניו ניצבה קהילת המוסלמים בראשית ימי האסלאם. גם אז ניצבו, לדבריו, המאמינים המוסלמים בפני איומים ואתגרים רבים אך הצליחו להתגבר עליהם בזכות נחישותם ואמונתם.

יש שיטענו, כי מדובר בהצהרות חסרות משמעות שנועדו רק לצרכים הסברתיים וכי בסופו של דבר ייאלץ המנהיג העליון "לשתות את כוס התרעלה" ולהסכים לויתורים משמעותיים במדיניות הגרעין ולפתיחת משא ומתן עם ארצות-הברית. ברור, כי לא ניתן לשלול אפשרות זו על הסף. החרפת המצב הכלכלי עד כדי איום של ממש על שרידותו של המשטר אכן עשויה בסופו של דבר לאלץ את המנהיג לשנות את עמדותיו ולהסכים לפשרה. מעקב שוטף אחר השיח התקשורתי המתנהל באיראן סביב מדיניות החוץ שלה הוא חשוב בהקשר זה, כיוון שהוא משמש צוהר אפשרי ללבטים בצמרת האיראנית בנוגע להמשך דרכה. ראוי, עם זאת, כי לא נטמון את ראשנו בחול וניגרר ל-wishful thinking על סמך מאמרי פרשנות המתפרסמים בעיתונות האיראנית. המדיניות האיראנית נקבעת בסופו של יום בלשכת המנהיג ואם לשפוט על פי הצהרותיו, הרי שבעמדותיו לא חל שינוי. לפחות בינתיים.

Print Friendly

על אודות רז צימט

ד"ר רז צימט הוא חוקר במרכז "אליאנס" ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום השבועי "זרקור לאיראן" המופץ מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה פנאי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.