Skip to content

פסטיבל העוד: עשרה ימים של שיכרון צלילים

יוצרים ידועים ואיכותיים, רגשות עזים, סיפורים מרתקים - והכל בשפה בינלאומית והרמונית המשלבת מזרח ומערב, רוק יהודי ומוזיקת עולם. לא צריך יותר מזה - רק עוד. ענת מנדל על המופעים הבולטים בפסטיבל העוד הבינלאומי, שייפתח בשבוע הבא (8-17 בנובמבר) בירושלים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
אורח חשוב ומוכר. דאלי. צילום: Bastian Parshau

השבוע נחשפתי לראשונה לתוכנית האמנותית של פסטיבל העוד הבינלאומי, שנראה ייחודי ומעורר נוסטלגיה. במשך יותר משני עשורים היה העוד כלי עיקרי מהפסקול המוזיקלי של ימי שישי בירושלים של פעם. הערוץ הראשון, מדורת השבט באותם זמנים, שידר באופן קבוע מידי שבוע  את "הסרט הערבי". וכך, רגע לפני כניסת השבת, צלילי המוזיקה הערבית לגווניה הדהדה מכל חלון ומרפסת בשכונה שבה גדלתי. עד היום הצלילים המיוחדים והחמים של העוד מלווים רבים מאיתנו.

גם היוצרים הנוטלים חלק בפסטיבל, שיתקיים במשך עשרה ימים בירושלים, בין ה-8 ל-17 בנובמבר, מביאים סיפורי חיים מעניינים, כל אחד בדרכו, ומבטאים את ייחודם במוזיקה שהם יוצרים.

העוּד, כלי מיתר מעץ, מהווה כלי מושלם לליווי שירה ואלתור מוזיקלי מקדים, וצליליו חמים וקרובים ביותר למנעד הקולי. ממש לא סינתיסייזר. מקובל בעיקר בעולם הערבי, אך גם בבלקן ובמדינות צפון אפריקה.

פסטיבל העוּד הבינלאומי בירושלים 2012 יחגוג השנה 13 שנים להיווסדו. הפסטיבל הולך וצובר מעמד וחשיבות בינלאומיים. מציג גוונים שונים במוזיקה והשפעות גומלין בין מסורות מוזיקליות שונות – מוסלמיות, נוצריות ויהודיות, מזרח תיכון, בלקן ובכלל.

מופע בכורה, "ממה זהירה". אנקרי. צילום: נעמי שפירא

הפסטיבל  ייפתח במופע מחווה לאברהם אבן-עזרא, יוצר מוביל בשירת תור הזהב של יהדות ספרד. ישתתפו להקת המדרגות, מהמצליחות במגזר הדתי ונחשבת לחלוצת ז'אנר הרוק היהודי האלטרנטיבי, ולצידה אהוד בנאי, שלומי שבן, שאנן סטריט, ליאור אלמליח ואלברט עמר.

במהלך הפסטיבל יוצגו מספר מופעי בכורה, שמלווים סיפורים אישיים מעניינים:

ויסאם ג'ובראן עם יצירתו "שקט כרומטי", רסיטל סולו לעוּד; יאיר דלאל, מנגני העוּד והכינור הידועים והמוערכים ביותר בסצנה האתנית הבינלאומית, יעלה בבכורה את "ואהבת"; המלחין רונן שפירא  ביצירתו "אנדרומדה מקומית–מסע בכביש מס' 6", שנכתבה לאנסמבל היהודי-ערבי של התזמורת הפילהרמונית.

מופע פתיחה לצד יוצרים נוספים. שבן. צילום: יוסי צבקר

וגם אתי אנקרי, במופע בכורה בעקבות שורשיה הטוניסאיים, "ממה זהירה", על שם סבתה. אנקרי:  "אני מקשיבה שוב לשירים ששמעתי בילדותי ובוררת מתוכם את מה שמתאים עכשיו, נוסעת למושב בדרום להקליט נשים טוניסאיות מג'רבה, שאוצרות שירת קודש יהודית, פוגשת מוזיקאים מהעדה לחקור ולדרוש אחרי הסולם הטוניסאי וחוקרת אנשים מהעדה. לאט-לאט, בעזרת השם, נרקם המופע כמו מסע שמתחיל בנקודה אחת ומשנה את פני ההולכים בכל צעד".

רוק יהודי אלטרנטיבי. "המדרגות". צילום: מוטי קקון

במופע הסיום של הפסטיבל יופיע רוס דאלי, נגן הלירה והמלחין האירי-יווני, מאושיות מוזיקת העולם של ימינו ואורח ותיק וחשוב בפסטיבל. דאלי יעלה בפעם הראשונה מופע שיוקדש כולו למסורת המוזיקלית שלו, ויכלול שירי מחול וריזיטיקה הייחודיים לאי כרתים.

בפסטיבל יופיעו שתי נשים יוצרות, שלא כדאי לכם לפספס: אילנה אליה ולובנה סלאמה. כל אחת מהן מגיעה מתרבות שונה ולמרות ההבדלים יש ביניהן גם דמיון רב. לשתיהן מסר חשוב במישור האישי והחברתי. שתיהן  זמרות נפלאות המושפעות מנשים אחרות, יוצרות וזמרות. מאמינות בכוח הנשי ובכך שהנשים שוות בין שווים ואוי למי שיגיד אחרת.

שתיהן ישראליות גאות הדוגלות בדו קיום בין יהודים לערבים ומאמינות שהמוזיקה היא שפה חזקה ומקרבת. הן באות מבית מסורתי ומוזיקלי. לובנה ממשפחה של זמרים ונגנים, ואילנה – אבא זמר ופייטן. שתיהן שרות מילדות והגשימו את החלום הגדול של שירה מהלב והופעה על במה בפני קהל רב בארץ ובעולם.

שוחחתי עם שתיהן לקראת הפסטיבל.

אילנה אליה נולדה למשפחה כורדית מסורתית בשכונת נחלאות בירושלים ושם היא גרה עד היום. אילנה מגדירה את שירתה כאתנו-קלאסית, המשלבת שירה קלאסית עם חומרים אתניים. היא חיה בבית בו נוגנה מוזיקה מזרחית-אסיאתית, היא המוזיקה הכורדית. אביה שר בחתונות ובאירועים, והיה נאמן למוזיקה הכורדית. בילדותה ביקשה ללמוד פיתוח קול ונשלחה למורים ייקים, כי רק כאלה לימדו. כך למדה לשיר אופרות, אריות ומעט גוספל.

"הושפעתי מלאונרד כהן ומקאט סטיבנס". אילנה אליה

האם הושפעת מזמרות ישראליות?

 "לא. מלבד המוזיקה הכורדית, הושפעתי מלאונרד כהן, קאט סטיבנס, מוזיקה קלאסית ומחזות זמר. גם משירי משוררות ישראליות – יונה וולך ודליה רביקוביץ'."

הקריירה של אילנה החלה בגיל 37 לאחר שאביה כבר נפטר. היא החליטה להתפטר מעבודתה כפקידה בבנק ולצאת לעולם המוזיקה שמשך את ליבה מצעירותה. בשיא הקריירה הבינה שאם היא לא רוצה להתפשר, תאלץ לוותר על ילד בחייה.

אילנה מופיעה בפסטיבלים למוזיקת עולם ומוזיקה יהודית בהרכב אקוסטי של 6 נגנים. היא שרה בכורדית ובעברית באיטליה, ספרד, אנגליה, צרפת, פולין ועוד. "הנגנים שלי  נפלאים אליהו דגמי מדהים ומנגן מהנשמה על הסאז, יש לו ידע עצום והוא שותף בניהול המוזיקלי. העוד הוא הכלי המוביל והנגן שלי קורא לו האבא של הגיטרה. אני משתמשת גם בצ'לו ובדודוק.

"החומרים שאיתם אני עובדת הם של נשים, התחברתי לטקסטים ולמלודיה באופן הכי טבעי. זה התברר לי רק בדיעבד. אני שרה מהנשמה. מאוד חזק וחודר לקרביים."

אילנה מספרת על הדיסק הרביעי, האחרון שלה: "היה לי חלום, שלא התממש, לשיר דואט חי עם אבא שלי. 'שירת הבת' הוא שילוב בין שיר של אבי עם השירה שלי – בטקסט שיוצר דואט מרגש בעזרת אמצעים טכנולוגיים."

מה דעתך על הדרת נשים בעולם הדתי היהודי?

"אבי היה אדם דתי, התרבות הכורדית סבבה את הדת, השפה הארמית נשמרה כחלק מהזהות היהודית, ועם כל זאת מעולם לא הייתה הדרה של נשים. דודה שלי מקוננת וזמרת, וזכתה למלוא הכבוד בחברת הגברים. הנשים הכורדיות רוקדות כתף אל כתף עם הגברים. אצלנו יש שוויון מלא. לדעתי ההדרה הזאת הגיעה מעדות אשכנז ולא מעדות המזרח".

אילנה מבקשת להוסיף: "המוזיקה מחברת בין יהודים לערבים. החיבור הוא טוב, וצריך להיות דו קיום. הבעיה היא אצל המנהיגים שלנו, ונגדם צריך לצאת. עדיף שנעסוק בתיקון חברתי ולא בבעיה מלאכותית בין ערבים ליהודים".

למה פסטיבל העוד?

"שם רואים דברים שלא רואים באף מקום אחר. כאן נותנים במה למוזיקה אחרת. יש מקום להיחשף לסגנונות יותר טובים, מקוריים, שונים ומעניינים, שאין להם במה אחרת".

בפסטיבל תופיע אילנה במופע "שירת נשים" בטקסטים של נשות התנ"ך דבורה וחנה, שירים ששרו נשים בכורדיסטן ושירי משוררות ישראליות. המופע נולד מתוך זהותה המורכבת של אילנה, מתוך הקשר העמוק שלה למסורת שהנחיל לה אביה ומתוך קשריה ללשון העברית ולשירה העברית החדשה. "למרבה הצער, שירת הנשים המסורתית לא זכתה לבולטות ולנראות ציבורית, והתקיימה בשוליים החברתיים. זה הזמן להפוך את השוליים למרכז," היא אומרת.

המופע של אילנה יועלה בבית הקונפדרציה, יום ג', 13.11.12, בשעה 22:00.

"בעלי מפרגן לי". לובנה סלאמה

לובנה סלאמה, ילידת חיפה, מתגוררת בכפר יאסיף, נשואה ואמא לשתי בנות.

לובנה מופיעה בפסטיבל העוד כבר כמה שנים וגם בפסטיבלים במרוקו, ירדן, טוניסיה, טורכיה וגרמניה. היא חברת התזמורת למוזיקה ערבית מנצרת בניצוחו של ד"ר ניזאר רדואן.

"אני נהנית להופיע על הבמות בכל העולם, כבר שלוש שנים אני מופיעה בגרמניה עם הרכב של 8 נגנים בהם יאיר דלאל על העוד ודוד מנחם הפייטן, כולם נגנים ומוזיקאים מוצלחים". בארץ מופיעה לובנה עם זמרים ערבים ויהודים. "אני מאוד אוהבת את דוד דאור, שרתי עם  שלמה גרוניך, זהבה בן ועוד זמרים, ובעוד שבועיים אופיע עם להקת 'שירנו', שבה נשים יהודיות וערביות שרות ביחד".

לובנה מנגנת בעוד ובדרבוקה להנאתה, אך לא מופיעה עם הכלים הללו. למה? "העוד זה הקול השני שלי, אני מרגישה הכי קרובה אליו, עוברת בין התווים בקלות, זה הכלי הכי חם".

איך זה להיות אישה זמרת בעולם גברי ?

"רוב היוצרים הם גברים שמובילים את הטון. אי אפשר בלי הגברים, אבל גם הנשים נותנות רגש ומוסיפות את הטון שלהן. בעבר הגברים שלטו, אבל היום גם הנשים יודעות להגיד מה הן רוצות והן אפילו יותר חזקות".

לובנה מספרת כי בתחילת הדרך היה לה קשה לשיר ולהופיע, כי הופעה כזאת של נשים לא הייתה מקובלת בחברה שלה. "היום כבר מקבלים את זה יפה במגזר. יש פרגון וההורים אפילו דוחפים את הילדים והילדות שלהם לשיר. לא הייתי יכולה להמשיך ולהופיע ללא בעלי. הוא דחף אותי. הוא נותן לי את כל הכוח והראשון שמפרגן. הוא גם המבקר שלי וגם מאפשר לי להעדר מהבית ולהופיע בחו"ל.

"מי שלא רוצה לשמוע אישה – אז שלא יבוא. אי אפשר ליצור עולם בלי נשים. לשיר ולעמוד על במה זה כבוד וחום".

מי הזמרות המשפיעות עליך ?

"הזמרות המעולות לילה מוראד, אסמהאן, אום כולתום. כולן משפיעות, לכל אחת כוח משלה. לילה מורד יותר רגשית ויש לה צליל עדין ומיוחד. לאסמהאן קול עצום וכוחני,

 רגיש, גם מזרחי וגם מערבי".

למה פסטיבל העוד ?

 "זה פסטיבל מבוקש ומגוון, למה לא? יש בו מוזיקה, שיכולה להיות גשר ולבטל מחסומים בעולם. המוזיקה זאת שפה שיוצאת מהלב ונכנסת אל הלב. אני שרה לכולם באהבה ומקבלת אהבה בחזרה. מוזיקה זאת הדרך הפשוטה להגיע לכל האנשים. מגיעים לפסטיבל מכל העולם וזה מקרב לבבות".

בפסטיבל נשמע את לובנה במופע מחווה לקלאסיקות הערביות ולארבעת הגדולים בזמר הערבי של המאה העשרים: מוחמד עבד-אלווהאב – מלחין וזמר נודע בשירו "אינתא עומרי"; פריד אלאטרש – מלך העוד, מלחין וכוכב קולנוע מפורסם;  אסמהאן – אחותו של אלאטרש, זמרת מוערכת, שמתה בטרם עת; לילה מוראד – זמרת מצריה ממוצא יהודי, שעסקה בשירה ובמשחק, ופרשה בגיל צעיר יחסית עם מורשת ראויה להערצה.

המופע של לובנה יתקיים בתיאטרון ירושלים, אולם שרובר, יום ב', 12.11.12, בשעה 21:00.

מחווה לאברהם אבן-עזרא. בנאי. צילום: רויטל טופיול

מה עוד בפסטיבל?

טריו קרוקה מפולין עם נגן העוּד והפלמנקו אמיר-ג'ון חדאד, במופע של מוזיקה בלקנית-ספרדית המשופעת מסגנון הכלייזמר והמזרח גם יחד; תזמורת הקמרטה הישראלית תחבור לאורחים בינלאומיים  – המנצח ארם גארבקיאן וזמרת המצו-סופרן אנה מאיליאן, בקונצרט של מוזיקה ארמנית. בין היצירות גם "ציפורים נודדות" של המלחין הישראלי דר' יוסף ברנדשווילי; פיוז'ן של מקאמים ערביים, אלתורי בי-בופ ג'אזיים מהירים ואנרגיות רוק, שיביא הגיטריסט מישל שג'ראוי, מנצרת.

אז יש יוצרים מוכשרים, זמרות מרשימות, רגשות עזים, סיפורים מרתקים והכל בשפה בינלאומית והרמונית. לא צריך יותר – רק עוד. 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן