הכותרת הראשית של הארץ הבוקר מבשרת "כחלון: חייבים לרסן את מדיניות נתניהו". מתברר ששר הרווחה לשעבר מדבר על כך שצריך "לשים רסן למדיניותו החברתית-כלכלית (של נתניהו)".

בהחלט, כי מי יצא נגד המדיניות החברתית של ממשלת ישראל אם לא השר החברתי ביותר שקם כאן מזה דורות? השר החברתי שפרש באצילות מהליכוד, אולי כי ידע עוד לפני ההודעה על כך על האיחוד האנטי-חברתי עם ליברמן, אולי כי קץ בסחי, בפערים המתרחבים, בבעיית הדיור הנוראה, במצב הפריפריה? ולכן, כך אומרים הוא מקים מפלגה שצדק חברתי הוא פת הלחם וכוס המים שלה, ושכבר בתוך כמה שבועות תזכה בלא פחות (או יותר) מעשרים מנדטים, ותביא לכאן סוף סוף אמירה חברתית שבצידה עשייה (כולה חברתית), והו, כמה שזה נפלא.

כמו כולם, גם אנחנו במשמר החברתי (שכשמו כן הוא, שם לעצמו למטרה לבדוק את ההצבעות החברתיות של חברי כנסת) התמלאנו בתקווה, שלא לדבר על אושר גדול, ויצאנו לבדוק את פעילות שר התקשורת שהביא לנו את הרווחה הסלולרית, איך הוא בתפקיד שר רווחה, ואיך היו הצבעותיו בנושאים החברתיים כלכליים, שכה קרובים ללבו.

"אין מצב שקשיש יהיה לו קר בלילה ואני שר רווחה. לא יהיה דבר כזה"

עם זיכרון הבטחתו "אין מצב שקשיש יהיה לו קר בלילה ואני שר רווחה. לא יהיה דבר כזה" נכנסנו לאג’נדה הקרויה "סיוע לנזקקים" שנמצאת באתר כנסת פתוחה, ולשמחתנו גילינו שכבר החוק הראשון שעולה בה מתייחס לקשישים ולהצעת תיקון לחוק הביטוח הלאומי לגבי קצבת זקנה.

 אלא ששר הרווחה משה כחלון הצביע נגד.

> ומה לגבי תיקון לחוק שכר מינימום? כלומר הצעה להעלותו ל-50 אחוז מהשכר הממוצע לשכיר במשק?

 שר הרווחה משה כחלון הצביע נגד.

> והצעה לחוק הבטחת הכנסה שמציע לאפשר להגדיל את גובה הסכום המותר לקשישים להשתכר בנוסף לקצבה שלהם (הצעת חוק זו נועדה לאפשר לאוכלוסייה מצומצמת זו של קשישים שיכולים ורוצים לעבוד, את האפשרות להגדיל במעט את הכנסותיה, שלא על חשבון תקציב המדינה, ולשפר את מצבה הכלכלי). הפעם (בניגוד להרבה מקרים שדורשים לפרוץ את התקציב) מדובר בהצעת חוק שלא דורשת הוצאה כספית של האוצר. היא בעצם לא עולה לקופת המדינה דבר ומאפשר להחזיר את הכבוד לאוכלוסייה נזקקת –

 שר הרווחה משה כחלון הצביע נגד.

"אני לא רוצה שלאימא של אף אחד יהיה קר בלילה"

עזבנו את האג’נדה של סיוע לנזקקים. בכל זאת לא מדובר כאן בסיוע אלא ברווחת האזרח, אז הלכנו לאג’נדה של זכויות אזרח. גם שם היתה הצעת חוק ביטוח לאומי –

> והפעם תיקון – הגדלת קצבת זקנה ושארים –

שר הרווחה משה כחלון הצביע נגד.

> ואז מצאנו חוק חברתי מאין כמוהו, שלא דורש תוספת תקציבית אבל עושה חסד גדול עם אוכלוסיות מעוטות אמצעים הנזקקות לשירותי התחבורה הציבורית – הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי –

שר הרווחה משה כחלון הצביע נגד. (ראוי לציין שראובן ריבלין, חבר מפלגתו הצביע בעד החוק)

> ועוד חוק ביטוח לאומי – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כפגיעה בעבודה –

 שר הרווחה משה כחלון הצביע נגד.

אז אולי שוויון מגדרי?

> שוב אנחנו בחוק ביטוח לאומי והפעם: שינוי תקופת אכשרה לקבלת דמי לידה לסטודנטיות –

 שר הרווחה משה כחלון הצביע נגד.

> ועוד חוק שאינו דורש תוספת תקציבית, אלא רק עושה צדק עם החלשים, ובמקרה הזה עם החלשות בחברה: הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – חובת מעצר של מפר צו הגנה) –

 שר הרווחה משה כחלון הצביע נגד.

לא נלאה אתכם בעוד ועוד חוקים שבהם השר כחלון הצביע נגד הצעות חברתיות, אבל בל נשכח את הצבעתו ה"חברתית" של כחלון נגד "חוק יסוד זכויות חברתיות" בשבוע הראשון למושב החורף שלאחר המחאה החברתית (יום ד’ 2.11.11). כחלון, יחד עם חברי כנסת אחרים המציגים עצמם כחברתיים: אלי ישי (ש"ס), סילבן שלום (ליכוד), גילה גמליאל (ליכוד) ואפילו מיקי איתן הלוחם ללא חת כנגד שחיתויות ובעד האזרח הקטן, הצביעו בלי להסס כנגד ההזדמנות להקנות לאזרחי המדינה זכויות אמת חברתיות.

אלא שיש כאן עוד משהו. שימו לב שמוצגות בטבלה ארבע הצעות חוק חברתיות שהופלו על ידי הקואליציה באותו יום. מי שיש לו רגישות חברתית לא היה חייב להצביע בכל ההצבעות (גם אם הוא מחויב ב-99.9 אחוז למשמעת קואליציונית כמו כחלון). הוא יכול להסתפק בהצבעה אחת וללכת לנוח במזנון. הנה בני בגין הצביע רק שתי הצבעות, כמוהו גם לימור לבנת. אפילו נתניהו הצביע שלוש הצבעות בלבד. משה כחלון הצביע נגד כל ארבעת החוקים החברתיים. אבל היי – הסלולר הוזל!

אתר "כנסת פתוחה" מספק ניתוח של כלל ההצבעות של משה כחלון לפי המדד החברתי – נכון לקיץ 2012 ולפי הסיכום הזה נמצא כי יש התאמה של אחוז אחד בלבד בין התנהלותו בפועל של ח"כ כחלון, לאג’נדה החברתית שבה הוא מתהדר ושאותה הוא מציג בפני הציבור.

בנושא "עזרה לנזקקים" הוא במקום עוד פחות טוב. שם הוא מציג 31- אחוז על פי הקריטריונים של האג’נדה, ובזכויות אדם הוא 12- אחוז.

אגב, אם כחלון הוא שר חברתי או לא, או אם עשה את עבודתו כשר רווחה, על זה יכולים להעיד בני משפחתו של משה סילמן, שהצית את עצמו למוות בשל מצבו הכלכלי הקשה וכמחאה על התנהלות הממשלה בנושאי רווחה ממש בעת שכחלון כיהן כשר הרווחה.

המשפחה, שלא זכתה לכך שהשר ישתתף בלוויה, יבקר ביקור בבית האבלים, או ישלח מכתב ניחומים, יכולה היתה לספר לכולנו עד כמה כחלון חברתי וכמה הוא דואג באמת לאזרח הכורע תחת נטל הכלכלה הנוכחית שהנהיגה הממשלה שבה כיהן.

• המאמר מוגש במסגרת שיתוף פעולה בין מגפון למשמר החברתי