★★★★★

גדול הבמאים כיום מאיראן, עבאס קיארוסטמי ("טעמו של הדובדבן"), מוכיח כי הוא יכול לעבוד בכל מקום ובכל שפה. זה קרה עם הסרט "עותק נאמן למקור", שצולם באיטליה ועכשיו זה קורה עם הסרט "כמו מישהו מאוהב", שצולם ביפן. השאלה היותר חשובה, האם הוא עדיין יכול ליצור סרטים מעניינים, כפי שידע ליצור בארצו. "כמו מישהו מאוהב", שהופיע בבכורה עולמית בפסטיבל קאן והשבוע נחת בארץ, הוא אחד הסרטים היותר חלשים של הבמאי.

סרטו הקודם, "עותק נאמן למקור", שצולם להפליא, ובכיכובה של ז'ולייט בינוש (שזכתה גם בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן), היה רומן רווי מסתורין, ואולי גם הסרט הנגיש ביותר לקהל של קיארוסטמי במהלך קריירה בת ארבעה עשורים.

בהמשך לקו העלילה הקודם, החוקר את המושג אהבה נכזבת, "כמו מישהו מאוהב" אינו נגיש או מסחרי; הוא רב פנים ועשיר ביותר מדי סימבוליות, שאינה מתאימה לקהל המיינסטרים.

הסרט מתחיל מאוד לאט, קצב העלילה מטפטף בזעיר אנפין, בונה קצת עניין (אם כי לא דרמטי מדי), ומסתיים בפתאומיות ובאופן שרירותי, כאילו שהבמאי לא ידע מה לעשות עם הסיפור, או איך לסיים אותו בנימה מספקת יותר.

העלילה מתרחשת בטוקיו, ומתמקדת בסטודנטית צעירה ומושכת, אקיקו (רין טקנאשי), העובדת כנערת ליווי. היא נראית משועממת, מותשת, מאוכזבת ומדוכאת, בזמן שהיא מחכה שהלקוח הבא יזמן אותה.

אקיקו נשלחת לג'וב הבא שלה אי שם בפרברי העיר, ומכאן ממשיכה סצנה ארוכה (אולי אף אינסופית), שבה היא יושבת במושב האחורי של מונית, בודקת את ההודעות שלה בטלפון הנייד ומסמסת. עם הגעתה ליעד, היא מופתעת לגלות שהלקוח שלה אדם מבוגר, עדין, נחמד, בעל רקע אקדמי, שעונה לשם טקאשי (טדשי אוקונו).

מהות הסיפור היא מערכת היחסים שנרקמת בין הבחורה הצעירה והאדם המבוגר והביישן. מעט מתח נוצר בסיפור, כשטקאשי נותן עצה לחבר של אקיקו, מכונאי הרכב, נוריאקי (ריו קאסה), הטוען כי הוא ארוסה, ואינו יודע בדיוק ממה אקיקו עושה את פרנסתה.

קיארוסטמי בוחן ביעילות חלקית, כיצד נורמות חברתיות של קבוצות שוליים מן החברה משפיעות על אופיים של אנשים צעירים ומבוגרים, ומאלצות אותם להיכנס למשחקי תפקיד מסקרנים, לעיתים בלתי צפויים, שנקבעים על-ידי המצב בו הם נתונים.

"כמו מישהו מאוהב" הוא סרט המצולם להפליא, משוחק היטב, אך שמו מעט אירוני עבור סיפור אשר לא מפגין אהבה על המסך או כלפי הצופים.