נערים רעים ומטריפים

להקת "הנערים הרעים של המחול" המבקרת לראשונה בישראל בוחנת את גבולות היכולת הגברית ומשלבת מוזיקה של ליידי גאגא, פרינס ומייקל ג'קסון. "אנחנו רוקדים את מה שאנחנו אוהבים"

Print Friendly

אין רגע דל. "הנערים הרעים של המחול". צילום: Herbert Schulze

לצלילי המוזיקה של קווין, פרינס, מייקל ג'קסון, ליידי גאגא ואפילו "כרמן" מפיה של הסופרן הנודעת מריה קאלאס מרחפים "הנערים הרעים של המחול" במופע "Rock the Ballet", המועלה במשכן לאמנויות הבמה בת"א.

את הלהקה, שזה ביקורה הראשון בארץ, ייסד הכוריאוגרף האמריקני רסטה תומס, 28 לפני שנתיים. הרקדנים מפגינים יכולות אקרובטיות מדהימות. הלהקה מצליחה לשלב בין שפת הבלט המודרני לקלאסי. הסגנון השולט הוא סטפס, היפ הופ ורוק ווירטואוזי המשולבים עם אמנות וידיאו ארט.

ילד הפלא רסטה תומאס היה האמריקני הראשון שהתקבל ללהקת הבלט של קירוב בסנט פטרבורג. בגיל 22 היה לרקדן הראשי של תיאטרון הבלט של הארלם. את הלהקה הנוכחית הקים עם רעייתו אדריאן קנטרנה עטורת הפרסים ובהם "גברת המחול הצעירה של אמריקה". השניים ניסו לעצב שפת מחול חדשה, הבוחנת את גבולות היכולת הגברית בריקוד. התוצאה: מופע סוחף ומטריף.

בשיחה אתו מסביר רסטה: "רציתי ליצור בלט שיהיה נגיש לכול ולא מחול בו מוכתבים תכנים קבועים מלמעלה. בבלט הקלאסי אני משנן את התנועות המוכתבות לי ורוקד אותן שוב ושוב – וכך נעלמת השמחה. אנחנו ממציאים את הכוריאוגרפיה בעצמנו. אנחנו רוקדים מה שנעים לנו ומה שאנחנו אוהבים.

"הבלט חייב שתהיה בו שמחה של יצירה ולכן בחרתי במוזיקת רוק על כל גווניה ובעיקר בשירים של מייקל ג'קסון, שהוא הזמר האהוב עליי.

"אנחנו לא לובשים תלבושות מסוגננות, אלא בגדי יומיום פשוטים. מה שאנחנו לובשים ברחוב, אנחנו לובשים על הבמה. אין תפאורות מלאכותיות. מאידך אנחנו משקיעים במחול את כל הנשמה והקהל אכן נוהה אחרינו". ואכן אין רגע דל אחד על הבמה עם "להקת הנערים הרעים".

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מחול, תרבות, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.