הקוף (רון קופמן) והאישה (ענת גורן) מופיעים בתוכנית חדשה, שמציגה את הגבר הישן מול האישה החדשה ובכלל את המערכות המשפחתיות והזוגיות החדשות, כשקופמן נותן את הסמן הניאנדרטלי (לטענתו). הזוג המוזר הזה הולך לבתים של משפחות שונות ושם מחווים את דעתם על המבנים המשפחתיים השונים.

התוכנית מתחילה כאשר הקוף והאישה נכנסים לבית נורמטיבי לכאורה, משפחה גרעינית שבה אבא, אמא ושני ילדים. להפתעתו הגדולה קופמן מגלה שבבית הזה הגבר הוא עקר הבית. קופמן שואל אותו בלי להתבלבל אם הוא לא דואג, שהילד שלו יחטוף מכות בתיכון, כי יחשבו שאבא שלו "הומו" והאם הוא לא מפחד שהוא מהווה השפעה רעה על הילדים הרכים.

האב המבולבל לא מתבלבל  מסביר לקוף שיש גבר חדש, רגיש, שמטפל ודואג, בניגוד לקופמן שהוא סמל הגבר האנכרוניסטי, הניאנדרטלי אם תרצו.

 אך למרבה האירוניה ושמחתו לאיד של קופמן, בזמן הוויכוח האב המסור מגלה שהילד נעלם, או כמו שקופמן טוען – לגבר אין סונר ילדים כמו שיש לנשים. מצד שני לשמוע את זה מגבר בגודל של צוללת, זה קצת מצחיק. בזמן הזה ענת יושבת בצד, וחוץ מלעקוץ את קופמן לא תורמת רבות לשיחה.

לאחר מכן הצמד עובר למעוז הגבריות, לפחות למעוז הגבריות שמצטלם טוב, או מעוז הגבריות שהיה זמן לצלם או לכל הפחות מעוז הגבריות הספורטיבי, היחידי שגם קופמן יכול להשתתף בו יותר מחמש שניות לפני שהוא מתעלף: מועדון נהגי 4 על 4.  הפעם ענת מנסה להבין את הגבריות השקטה הזו, לשבת בין 4 גברים ברכב ולשתוק. לא סתם לשתוק. לשתוק וליהנות מזה.

בסופו של דבר לא באמת ברור על מה התוכנית, היא מבולבלת, היא לא קוהרנטית. היא אפילו קצת משעממת. התוכנית הזו נראית יותר כמו תירוץ למצוא שם טוב לתוכנית מאשר להכניס לה תוכן. אני אשמח להמליץ להם על עוד כמה שמות טובים לתוכניות טלוויזיה. אולי "היפה והחרדון".