אסמא אגבארייה: באה מהשטח

על הרווחים הכלואים, פועלי הבניין, עיתונאי "מעריב", אינתיפאדה שלישית והטבח בסוריה – אסמא אגבארייה מ"דעם" לא מתפשרת על החזון, באה בטענות להנהגה היהודית והערבית כאחד, ואומרת: "אסור להצביע ל'רע במיעוטו'"

Print Friendly

בחדר קטן בדרום תל אביב הצטופפו אמש כארבעים נשים וגברים כדי לשמוע על מצעה של מפלגת דעם מפיה של ראש המפלגה, אסמא אגבארייה-זחאלקה. "דעם" (בערבית: "תמיכה") הוקמה ב-1995 על ידי יהודים וערבים וחרתה את הסוציאליזם על דגלה. מאז הקמתה היא מתמודדת בבחירות אך טרם הצליחה לעבור את אחוז החסימה.

בהפגנות המחאה החברתית היתה ל"דעם" נוכחות בולטת. זכורה בייחוד התקרית בהפגנה במוזאון תל אביב ב-2 ביוני, שבה השתתפו נשים ערביות מהגליל והמארגנים מנעו מהדוברת שלהן לעלות לבמה בטענה שרשימת הדוברים סגורה. הנוכחות שלהם בלטה בזכות הדגלים האדומים, שכמו שהעירה אחת המשתתפות אמש, טועים לשייכם לקומוניזם. הדגל האדום מסמל את מעמד הפועלים באשר הוא, והוא הבסיס האנושי והאידיאלוגי של "דעם".

"אלטרנטיבה אמיתית". מימין: אסמא אגבארייה, ניר נאדר מועמד דעם (צילום: ש"ל)

אגבארייה יודעת כי גם בבחירות האלה ייתכן שתישאר מחוץ לכנסת, אך לא נראה שיש בכך כדי לגרום לה להסס. היא מונעת על ידי חזון מהפכני ומחוברת לשטח בפעילות למען עובדים – יהודים וערבים, נשים וגברים.

את הערב היא פותחת בנושא הרווחים הכלואים – שהיו אתמול בראש הכותרות: "מה הרוויח הציבור מהחברות הבין-לאומיות? 3 מיליארד, זה מה שהממשלה דורשת מהן. במקום 30 מיליארד. 3 מיליארד זה הסכום שהמדינה מוציאה בכל שנה רק על עובדים שנפגעו או נהרגו בתאונות עבודה". היא מדברת על עובדי הבניין שנהרגים בעבודה בגלל היעדר אכיפה של תקנות בטיחות, ועל קולה משתלט הכאב. לטענתה כשלושים איש נהרגים כך בכל שנה "אני רוצה ללכת לכנסת אפילו כדי להציל את השלושים אנשים האלה, שנפלו מהבניין שהם עבדו בו וקולם לא נשמע".

"מסע השוד הזה של החברות הגדולות בחסות הממשלה (כי הוא חוקי) מתנהל הרבה מאוד שנים. מצבורי הגז, ים המלח – ניתנו מתנות חינם לאנשים פרטיים שלא הוכיחו מעולם שעשו טוב לציבור הישראלי – כי מאז התחילה המדיניות הזאת – תהליך שהחל ב-85' והואץ בשנות התשעים – המצב מתדרדר מדחי אל דחי והפערים רק גדלים. אנחנו דורשים להלאים בחזרה את אוצרות הטבע שהופרטו – ולמנוע את ההפרטה של השירותים החברתיים".

"אני באה מהשטח. אני מכירה את האנשים שהכלכלה משתקפת בחיים שלהם. נשים ערביות שמשוועות לעבודה בחקלאות – אבל הממשלה מעדיפה להביא 'עבדים' ממדינות אחרות שכבולים למעסיק שלהם ומכניסים הרבה כסף לחברות כוח האדם". היא מזכירה את אחד המאבקים של "מען" – ארגון העובדים של "דעם" – איגוד העובדים במפעל "ג'אנה" למשקאות בנצרת עילית, למען זכויות הפנסיה של העובדים.

לטענתה, אין היום הבדל גדול בין פועלים במפעל לבין מרצים באוניברסיטה או עיתונאים – כולם מנוצלים על ידי מעסיקים. "מתברר שגם דנקנר לא שילם פנסיה ב'מעריב' – ואלה עובדים אשכנזים, יפים, משכילים, ציונים – וגם הם נדפקו. כי זה לא משנה אם אתה בבועה התל אביבית או בביצה בנצרת עילית".

היא חוזרת לדבר על המחאה החברתית ואומרת כי יש ציבור שלם שלא השמיע את קולו במחאה – הציבור הערבי. "זו פצצה מתקתקת. העוני ביישובים הערביים והאבטלה הגבוהה מביאים לאלימות והורסים כל חלקה טובה. הנתק והניכור בין האוכלוסייה היהודית לערבית הוא אדיר. אנחנו עושים עבודה עם נוער יהודי וערבי – היהודים מעולם לא פגשו ערבים, ולהפך. וגם לא רוצים – כל אחד תקוע בלאומנות שלו, בדת שלו, בתפיסת העולם שלו – הודות להנהגה, משני הצדדים, שמלבה את זה כי זה טוב לה – זה משאיר את העולם הישן.

"שלי יחימוביץ' לא מציגה אלטרנטיבה – ללכת רק על הטיקט החברתי זה לא להציג אלטרנטיבה. מנהיגי המחאה הלכו, חלקם, וקברו עצמם במפלגת העבודה שרק מחזקת את השיטה. הממשלה הימנית אומרת לעם שהשאלה המדינית היא השאלה הקיומית הבסיסית שלו, השאלה היחידה. ב'עבודה' אומרים שהשאלה הכלכלית היא השאלה הקיומית היחידה.

"אנחנו אומרים: 'יש שתי שאלות קיומיות – ואין אחת בלי האחרת'. שאלת הכיבוש, והשאלה החברתית- כלכלית. אנחנו ב'דעם' דורשים את סיום הכיבוש ופירוק כל ההתנחלויות. השארת גושי התנחלויות תהיה כמו השארת גופים סרטניים ברשות הפלסטינית, שממילא קורסת".

אגבארייה מתייחסת לריאיון עם אבו-מאזן שכיכב בכותרות ואומרת כי כולם טעו בכך שהתמקדו בדבריו על זכות השיבה. "זה לא היה העניין בכלל. הוא התראיין בשביל לבקש 'תעזרו לי', כי הרשות קורסת. תהיה אינתיפאדה שלישית, כולם יודעים שתהיה. אבו-מאזן יופל, ואנחנו תומכים בהפלתו, כי הוא מכר את הציבור הפלסטיני לישראל. כבר הרבה זמן שלא משלמים משכורות ברשות. בשטחים, לא רק הכיבוש מפריע לאנשים – מפריע להם העוני. כשהרשות תקרוס, ישראל תצטרך לקבל אחריות על העם ששם – להאכיל, לספק פרנסה, שירותי בריאות, חינוך. ישראל תצטרך להוציא עשרות מליארדים. מאיפה יממנו את זה? אז גם סתיו שפיר תרגיש שאפילו את המעט שקיבלה קודם מהמדינה היא כבר לא תקבל".

"מנהיגי המחאה קברו את עצמם במפלגת העבודה". פעילי דעם בהפגנת המחאה החברתית (צילום: ש"ל)

ההתעקשות שלה על חזון מהפכני שאינו מתפשר מעוררת הערכה, והופכת אותה לייחודית בנוף – הן של הכנסת והן של המחאה. היא חדורת אמונה, היא כועסת, והיא לא מפחדת למתוח ביקורת על יהודים וערבים כאחד.

היא עונה לשאלה על ההבדל בין "דעם" למפלגת "חד"ש" בהרחבה, כי חד"ש מנותקת מהפועלים ונמצאת בהסתדרות, וכי הם מדברים בשני קולות שונים – בעברית "דיבור ירוק", ובערבית דיבור לאומני. "הם תומכים בכל מי שמתנגד ל'אימפריאליזם' האמריקני, הם לא מכירים בכך שברית המועצות קרסה. הם מתנגדים לכל מה שקשור בארצות הברית ותומכים באיראן. הם תמכו במובארק וביקרו אצל קדאפי, הם חלק מהמשטרים הריאקציוניים. אנחנו, במלחמת לבנון השנייה, הפגנו גם נגד התקיפה הישראלית וגם נגד חיזבאללה. אנחנו לא נתמוך במישהו רק כי הוא 'האויב של האויב שלי', כי לפעמים הוא יכול גם בעצמו להיות האויב שלי".

אך הדבר שחורה לה יותר מכול הוא תמיכת חלק מחברי "חד"ש" בשלטון אסד והימנעות מגינוי הטבח בסוריה. "הם אומרים שזה 'מורכב'. שום דבר כבר לא מורכב בסוריה, הכול נהרס! להפיל את המשטר הסורי זו תביעתו הלגיטימית של העם הסורי – שני מיליון בתים נהרסו, 30 אלף איש נהרגו. ובחיפה עורכים כנס של 'ערביי 48" ותומכים באסד, ובעיתון מק"י 'אל-איתיאחד' מביעים תמיכה באסד! ואחר כך יושב מרואיין שתומך בשלטונות הסורים בתכנית טלוויזיה באל-ג'זירה, ואומר שהנה, ערביי 48' הביעו תמיכתם באסד. אני לא מוכנה שיגידו את זה בשמי!".

טענותיה כלפי מפלגת "העבודה" בראשות יחימוביץ' היא הפרדת הנושא המדיני מהכלכלי וההתעלמות מנושא הכיבוש. "מה הן יעשו כשתתחיל האינתיפאדה? כשהיא תגרור גם את ערביי ישראל? ואז תקום גם הפריפריה ותזעק שהם לא מקבלים?". עם "מרצ" נראה שהיא חשה יותר בנוח אך טוענת שהם תמכו לאורך השנים בהפרטות ולכן אינם חברתיים באמת. היא מביעה הערכה לפועלם של חלק מחברי המפלגה אך טוענת כי הם אנאכרוניסטיים ולא רואים את המציאות נכוחה – ומתכוונת לניתוק מהפועלים ומהשכבות המוחלשות.

כשהיא נשאלת מדוע "דעם" תומכת בהפרדה לשתי מדינות היא עונה כי בחזון לטווח ארוך היתה רוצה לראות מדינה אחת שאינה מדינת לאום – לא יהודית ולא פלסטינית, אבל כי זו לא המציאות כרגע. "קודם כול צריך לפרק את ההתנחלויות ולהקים מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67'. העם הפלסטיני מעוניין במדינה משלו וזו זכותו המלאה".

"האם לא כדאי לחבור למפלגה אחרת כדי להגיע לכנסת?" – והיא עונה לשאלה שנראה שמטרידה רבים מהמשתתפים: "אם היה מישהו שקרוב אלינו – היינו מצביעים לו. כולם מצביעים ל'רע במיעוטו' ואחר כך מתפלאים שכל כך רע פה. אנחנו פה כדי לבנות אלטרנטיבה אמיתית".

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה בארץ, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מחאה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אסמא אגבארייה: באה מהשטח

  1. מאת יונה ניצן‏:

    אני מכירה את אסמה מהפייסבוק ואני מתרשמת מבחורה חריפת שכל במיוחד ושגם חושבת מחוץ לקופסה ולא בנוסחאות כפי שחושבים למשל חברי הכנסת הערביים מחד וחברי הכנסת של הימים הקיצונימאידך.
    אסמה מבינה שהאמת והמציאות הן מורכבות-אין שחור ולבן ובקושי אפור.
    ועוד אינפורמציה אוסיף לך אסמה יקרה:יש לי חברות שלא עובדות במקצוען ברשויות המקומיות הערביות בשל אי תשלום משכורת. עוסית שלמדה עימי בזמנו חזרה לכפר שלה החלה לעבוד במועצה ואחרי שראתה שאין משכורות היא ובעלה עברו ליפו והיא עובדת בעירית תל אביב.בפעם האחרונה שנפגשנו סיפרה לי שהיא מאד מאד מרוצה מהעבודה מהשכר מההתקדמות.

  2. מאת מיקי הראל‏:

    "ההתעקשות שלה על חזון מהפכני שאינו מתפשר מעוררת הערכה, והופכת אותה לייחודית בנוף – הן של הכנסת והן של המחאה. היא חדורת אמונה, היא כועסת, והיא לא מפחדת למתוח ביקורת על יהודים וערבים כאחד."
    ערב ההיכרות אמש היה מעניין ורב עצמה גם משום שאסמה הביאה את כל כולה רעיונית ורגשית להרצאה ובעיקר לדיון עם המוזמנים.