כנס אילת לעיתונות
בדיון שניסה לבחון את השפעת התכנית ארץ נהדרת על המפה הפוליטית ואת השפעותיה האפשריות על מערכת הבחירות הקרובה, ניסה כתב ערוץ 2, עמית סגל, לבדוק ברצינות עם יוצרי התכנית אם אין כותבים ימניים למשל. הטיעון של מולי שגב, עורך התכנית, לפיו הוא פועל על פי אמונתו וערכיו, לא ממש ענה על השאלה העקרונית של סגל, שהזכיר לנוכחים מחקר שגילה כי שנואי הנפש הם המתנחלים שזכו למאה ושבעה עשר אזכורים שליליים בתכנית. "אין בדיחות בעד מתנחלים?" – שאלה רטורית שנותרה תלויה באוויר.
בסך הכל, נדמה הדיון במידה רבה למדורת השבט, שבה מחמיאים המשתתפים לארץ נהדרת על כוחה הרב ועל השפעתה הפוליטית. שלי יחימוביץ: "מאז שנכנסתי לפוליטיקה, הדמות שלי בתכנית עשתה לי רק טוב. עם זאת, טרחה יחימוביץ' להזכיר, כי מה שקורה בתכנית הוא "שיח מונוליטי, שמאלני, חילוני, גברי", כזה שמייצג אולי 15 אחוז מאוכלוסיית המדינה.
אז אולי צדקה ג'ודי שלום-ניר-מוזס, כשהדגישה את הפן העדתי, בלי לשכוח להזכיר שסטיב הוא המזרחי היחיד בעשירייה הראשונה של הליכוד וציינה, די בצדק, כי "הדמויות הספרדיות שלכם תמיד נלעגות".
הדוברים ניסו להטיל על יוצרי התכנית אחריות ממלכתית, יוצרי התכנית התנערו. ג'ודי כינתה את התכנית "תכנית בידור שצריכה להצחיק ולא תכנית סאטירה ובסך הכל מותר לציין שהדיון הזה הסתיים, לפחות עבור חלק מאיתנו, בתחושה שהמלך הוא עירום".
[related-posts]