כתבו בעיתון כי בקרוב יחיו בישראל 6 מיליון יהודים. 6 מיליון יהודים יש בישראל של ימינו. 6 מיליון חיים. המספר הזה עושה משהו בבטן. אפילו אלף טקסים ואלפיים חולצות לבנות לא הצליחו לגרום לנו לתחושה הזו, כי 6 מיליון זה לא מספר, זה אנחנו.

כולם יודעים שבעולם חיים עוד 6-7 מיליוני יהודיים וטוב שכך, אבל כאן, במקום הקטן והצפוף הזה, להגיע לאותו מספר טעון זאת הזדמנות ייחודית לנסות ולעמוד על ממדי השואה. כמעט סימולציה.

המספר הזה מתייחס ליהודים החיים בארצנו. נניח לרגע קט את העמים האחרים שחיים כאן. הם אינם קשורים לתרגיל שנערוך כאן. כל אחד מאתנו הוא 1 מתוך 6 מיליון. אחד חי, אחד מת. הביטו במראה: אתם אחד מתוך 6 מיליון. במקרה אתם כאן חיים. עניין של כמה שנים לכאן או לכאן.

מהפרט לכלל: היודנראט של גטו ורשה, בראשותו של אדם צ'רניאקוב, ערך בגטו "מפקד אוכלוסין". הם ספרו קרוב למחצית המיליון יהודים על פי ההתפלגות הכלכלית: כ-250 אלף עניים מרודים, כ-200 אלף מעמד ביניים וכ-20 אלף עשירים. (כך, על פי יומנו של אדם צ'רניאקוב ויומנו של סטפן ארנסט, גם הוא, ככל הנראה, מקושר ליודנראט).

בכיכר רבין והרחובות הסמוכים, כשהם מלאים אדם, אפשר למנות 200 אלף. תכפילו בשתיים וקיבלתם את גטו ורשה.

תיקחו את כל היהודים שחיים כאן היום: את הקניון בערב החג, את הפקק בכניסה לעיר, את הר מירון בל"ג בעומר, תחברו הכול ביחד ואז זה יכה: זה מי שהגרמנים רצחו. את כולם. 6 מיליון, אחד חי על כל אחד מת.

תיקחו גם את אצטדיון בלומפילד ותמלאו אותו: כמו מדונה, גם אצלכם כל הכרטיסים יימכרו מראש. תכניסו גם לדשא, שיהיה מלא. תוותרו על הבמה וההגברה. לא צריך. הפעם, רק אנשים. תעשו אותו דבר גם בטדי וגם ברמת גן. תחברו הכול ביחד ואז אולי נתקרב לזה, וזה רק גטו ורשה.

קחו את כל הפארקים. תמלאו אותם א-לה "יום העצמאות", תוסיפו את הפקק הלא נלאה בעלייה לירושלים וכשתגיעו תמלאו גם את גן סאקר. קיבלתם מושג? אתם מרגישים את זה? זה גטו ורשה. רק גטו ורשה.

את גטו ורשה "העבירו" הגרמנים לטרבלינקה. בהתחלה ששה-שבעה אלפי איש ביום. אחר כך עלו לרבבה ביום. כל יום. הם קראו לזה "האקציה הגדולה". לאדם צ'רנייאקוב זה הספיק. את חייו שלו נטל בידיו. את חייהם של כל היתר נטלו הגרמנים. קרוב ל-500 אלף יהודים. אולי תתפלאו, כולנו מכירים שם מישהו: ד"ר יאנוש קורצ'אק ובית היתומים שלו, כולם על הרכבת לטרבלינקה, לפחות 250 ילדים ושני אנשי צוות: ד"ר קורצ'אק וסטפניה וילצ'ינסקה, שותפתו של הד"ר לניהול בית היתומים.

לפעמים מספרים הם רק מספרים. לפעמים הם גם שמות.

שנגדיל?

בפסח האחרון יצא עם ישראל לגנים ולשמורות. מיליון ומאה אלף ספרו שם. זה אנחנו המיליון ומאה אלף האלה. זה כבר לא גטו ורשה וטרבלינקה. זה כבר אושוויץ: במקום ההוא נרצחו כמיליון ו-100 אלף יהודים.

הרגשתם את המספר הזה? לפעמים מספר הוא רק מספר. לפעמים הוא שריר שזז בבטן.

לקח לנו זמן, כמעט 70 שנה והגענו שוב למספר הזה: 6 מיליון, חיים. זה אנחנו. לכו תחפשו 6 מיליון בבית: בבתי הקרקע, במשותפים, במגדלים ובכל מקום, ברחוב ובחצר, בעיר ובכפר, סך הכל 6 מיליון יהודים, כמו שם, כמו לפני 70 שנה.

כי 6 מיליון זה לא מספר, זה אנחנו.

לסיום, כדי שנזכור את ה- 6 מיליון ההם:

"נזכור את אחינו ואחיותינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר

את רחובות העיירה שסאנו כנהרות

ואת הפונדק הבודד עלי אורח

את הישיש בקלסתר פניו

את האם בסודרה

את הנערה בצמותיה

את הטף

את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם

את כל עדת היהודים

אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי".

(מתוך יזכור, אבא קובנר)