הפיטורים ההמוניים במעריב, המאבק על המשך קיומו של ערוץ 10 ועל החדשות המקומיות בכבלים והקיצוצים בעיתון הארץ ובכל ענף התקשורת יעמדו ברקע ההפגנה שמתוכננת ליום רביעי: "במעריב פיטרו בשבוע שעבר מאות עובדים. בחדשות המקומיות 180 עובדים קיבלו מכתבי זימון לשימועי פיטורים בדרך לסגירה. דירקטוריון ערוץ 10 התבצר במשך יומיים במשרד האוצר רק כדי לקבל פתרון שיאפשר להם להמשיך להתקיים. בהארץ פיטרו רבע מהמערכת. בידיעות אחרונות קיצצו עשרה אחוז משכר העיתונאים. ולא חסרות עוד דוגמאות" – כך נכתב בדף הפייסבוק של ארגון העיתונאים.

הארגון מפנה אל הממשלה את החצים בטענה כי לא זו בלבד שהממשלה אינה מסייעת "לענף בעל חשיבות חברתית וציבורית עצומה, שגם מספק פרנסה לאלפי עובדים – היא מקשה עליו, ועושה הכל כדי להביא לסגירת אמצעי תקשורת". לכן, סיסמת ההפגנה תהיה: "תפסיקו להפריע – תתחילו לסייע".

בדיוק היום פורסם ב"העין השביעית" מאמר של עורכו החדש של האתר, העיתונאי חנוך מרמרי, המציע, ובצדק, לעיתונאים לבחון את עצמם ואת מניעיהם לפני שהם מטילים את כל האשם בממשלה. העיתונות הקורסת, הוא אומר, אינה רק תולדה של המצב הכלכלי ותאוות הנקם של הפוליטיקאים, אלא גם של חוסר המעש של העיתונות הישראלית עצמה, שמסתיים רק ברגע שיש איום על עתידם האישי של העיתונאים. אז, הם יוצאים להפגין עם שלטים נגד פיטורים.

האילוסטרציה שבה פתח מרמרי ממחישה הכל: הוא השתתף בפאנל שהתקיים מול כוכבי ארץ נהדרת בכנס אילת לעיתונות. איזה סיכוי היה לפאנל שלו, תחת הכותרת "קמים עלינו לכלותנו" (עלינו, התקשורת)? האם פאנל חשוב ככל שיהיה יכול להתחרות בנהייה אחר הפופוליזם, אחר המקום שבו נמצאות המצלמות?? מעדות אישית, האולם של כוכבי ארץ נהדרת היה עמוס לעייפה. שלי יחימוביץ' צוטטה תחת כל עץ רענן (גם במגפון, אגב) כשאמרה שהחיקוי שלה בתכנית סייע לה בפוליטיקה.

דילמת המשבר בעיתונות נשאה פנים רבות בכנס. אחת מהן, זו המפנה אצבע מאשימה לעבר הממשלה, גובתה בנרטיב שיש בו לא מעט אמתות. למשל, הטענה שלשכת ראש הממשלה לא רוצה בהמשך קיומו של ערוץ 10- לפחות לא כמו שהוא נראה היום. אבל, למטבע יש גם צד אחר. ד"ר איציק ספורטא אמר, שהעיתונות ממילא מועלת בתפקידה כשהיא מתנכרת למצבם של חוסים הסובלים מהתעללות במוסדות. זה היה לפני שבוע. היום אפשר היה לומר שהתקשורת אינה מעלה על ראש שמחתה את מצב תושבי הדרום, אלא כמס שפתיים. והיום, דווקא היום, בוחר גדעון לוי לפרוש בעיתון הארץ, ביתם של עורכי העין השביעית לדורותיהם (עוזי בנזימן, חנוך מרמרי שהיה העורך הראשי של הארץ) את משנתו הסדורה הנשענת על מצגות בחו"ל המסבירות, לדעתו, היטב מדוע ישראל היא מדינת אפרטהייד. העיתוי מעניין: תושבי הדרום חוטפים התקפי חרדה וגדעון לוי מסביר להם שוב שאנחנו עם כובש. נקודת אור יש במאמר של לוי, בעיקר מנקודת ראותה של התקשורת:  חופש הביטוי שלו אינו מופר לעולם. אנחנו מדינת אפרטהייד שבה מותר לאיש כמותו לשנן את משנתו שעה שילדים שומעים אזעקת צבע אדום בדרכם לבית הספר וזה לגמרי בסדר.

שונא ישראל, ז'וזה סרמאגו, כתב ספר נפלא על העיוורון. האם משבר העיתונות הזוכה, תודות לעיתונות, לכותרות ענק הוא סוג של עיוורון? האם עיתונאים שעסוקים בעת האחרונה בעיקר בסיקור קשייהם האישיים ממחישים לנו מהו עיוורון? מרמרי טוען כי לעיתונות אין אג'נדה אמיתית המיועדת להיאבק במשבר על ידי מעורבות, אכפתיות ודאגה כנה לעיתונות בעידן החדש – וגם זה, כנראה, סוג של עיוורון.

[related-posts title="משבר בתקשורת: קראו עוד"]