★★★★★

יש מי שיגידו כי אגדה על תחיית המתים לא תצא כממתק משובב עם מסר של סובלנות. אבל הבמאי טים ברטון ("הסיוט שלפני חג המולד", "צללים אפלים", "סליפי הולו") למד עם השנים לא להקשיב לעצות של אחרים. המאסטר של הקולנוע האפל יוצא עתה עם סרט חדש לכל המשפחה: "פרנקנוויני".

הסרט המונפש והיפהפה מביא לנו שוב את הפרברים המוכרים של ברטון (כמו למשל בסרט "המספרים של אדוארד"). עיירה קטנה, שבה האזרחים נשלטים על ידי האספסוף ומעדיפים לשמר את הסטטוס קוו, מאשר ליצור קווים חדשים למחשבתם. למרבה הצער, שינוי לא מחכה לאף עיירה קטנה.

כאשר הגיבור של הסרט, והמנודה הכיתתי, ויקטור פרנקנשטיין (קולו של צ'ארלי טאהאן), מאבד את כלבו האהוב, ספארקי, בתאונת דרכים מצערת, ויקטור מתעמק בשיעורי המדע שלו בבית הספר ולומד מספר עובדות חדשות על החיים, ועל המתים. בסצנת התמודדות מאוד מרגשת עם המוות, ויקטור מחזיר לחיים את כלבו האהוב, אם כי לכלב מעט קשה לכשכש בזנב.

לפני שתגידו, "טוב, עוד סרט זומבים", מסתבר שתחיית חיות המחמד בעיירה הקטנה הופכת לאופנה בקרב חובבי המדע הצעירים, וכמובן גם לכך יש השלכות, שאיתן ויקטור צריך ללמוד איך להתמודד.

אם מביטים בצד ההפקתי של הסרט, "פרנקנוויני" הוא קפיצת מדרגה של עולם האנימציה. תשומת הלב לפרטים בסרט השחור לבן ראויים לשבח, עם אינספור ליטושים המייצגים את אלפי השעות שהושקעו בסרט על ידי המאיירים השונים. הדמויות המשניות – אם זה החתול מגיד העתידות או החברים לכיתה המוטרפים של ויקטור – רק מוסיפים שכבה נוספת של הומור. כמו גם מחוות למספר עצום של סרטי אימה קלאסיים ("המומיה", "גודזילה", "משפחת אדאמס" ולשחקן בוריס קרלוף).

למרות האלמנטים הגותיים והטיפול בנושאים המקבריים, "פרנקנוויני" אינו סרט חשוך, כי אם מלא בדמויות צבעוניות, הומוריסטי ומלא מקצב כתוצאה מהמוזיקה הנפלאה של דני אלפמן – המלחין הכמעט קבוע של טים ברטון, שגם כתב את המוזיקה ל"משפחת סימפסון" ול"עקרות בית נואשות". שחקנים נוספים המענגים את הסרט בקולם: וינונה ריידר, קת'רין אוהרה, מרטין שורט ומרטין לנדאו.

העלילה אינה עוסקת רק בהחזרת הכלב לחיים, אלא גם ברוח האנושית וביכולתה ליצור דברים נפלאים בזכות כוחו של הדמיון, הסקרנות וחוסר הפחד מעשיית שגיאות. אלו נקודות מפתח למוחות היצירתיים והמדעיים המתוארים כה יפה ב"פרנקנוויני".