בעוד שעד כה יכול היה בעל לטעון שאשתו מתרועעת עם גבר זר ולגרש את אשתו המסורה, כעת התמונה מורכבת הרבה יותר. חומר למחשבה עבור מי שסוברים כי אין טעם להקדיש תשומת לב לבחירת דיינים רחבי אופקים לבתי הדין הדתיים

מאת: טובה אבן חן

מפסק דין שניתן הן בבית דין האזורי והן בערעור עליו בבית דין הרבני הגדול עולה כי בתי הדין הרבנים מרככים עמדתם כלפי נשים והאיסורים ההלכתיים החלים עליהן.

פס"ד הליברלי ניתן במקרה של בבני זוג פרודים, כאשר הבעל הגיש תביעת גירושין לביה"ד הרבני האזורי, בעוד האשה טענה לשלום בית וסירבה להתגרש.

במהלך הדיונים טען הגבר כי יש לחייב את האישה להתגרש, לאור דוחות של בלש פרטי שהוצגו המראים כי האישה התנשקה עם גבר אחר ואף לנה בביתו ונמצאה עמו ביחידות באותה העת. מבחינה הלכתית, נחשבת אישה כזו כמי שעשתה "מעשי כיעור", הגם שאין הוכחה כי התקיימו יחסי מין בינה לבין איש זר. על פי ההלכה היהודית, ולפי רוב הפוסקים, די במעשים כאלה כדי לשלול מן האישה זכויות ואף לחייבה בגירושין.

במקרה הנידון, האישה לא הכחישה את הדברים וציינה בפני ביה"ד שלנה אצל אותם גברים בלילות, אבל לא קיימה עמם יחסי מין. היא נבדקה לבקשתה בפוליגרף ונמצאה דוברת אמת.

דייני ביה"ד הרבני האזורי נחלקו בפסיקתם.  שניים קבעו שאין לחייב את האישה להתגרש, ואילו השלישי קבע שיש לחייבה להתגרש ושהפסידה זכאותה לכתובה – הפסד של מאות אלפי שקלים במקרה האמור. הבעל סירב לקבל את הפסיקה לטובת האישה וערער לביה"ד הרבני הגדול בירושלים. הבעל שב וטען כי הודאת  האישה כי לנה אצל גברים אחרים ביחידות מחייבת אותה בגירושין לצד הפסד כתובתה.

האישה טענה שהגבר הנ"ל "אינו שוחר נשים"

האישה, שיוצגה ע"י עו"ד רועי סידי, המתמחה בדיני משפחה, טענה בערעור שהגבר עימו התנשקה "אינו שוחר נשים" – כפי שמגדיר בית הדין הומוסקסואל –  ולפיכך התמונות בהן היא מנשקת אותו הן "נעדרות תשוקה", וללינתה בביתו ביחידות אין כל משמעות. כמו כן טענה שהגבר הנוסף אצלו לנה הוא ידיד המשפחה. לחובת הבעל ציינה האישה את העובדה שבגד בה וניהל רומן עם השמרטפית של ילדיהם המשותפים.

ביה"ד הגדול קיבל את עמדת האישה ודחה את הערעור, בקבעו שהאישה לא חייבת להתגרש ולא הפסידה כתובתה. בין נימוקיו לכך ציין ביה"ד הרבני, שהבעל לא הוטרד בעבר מ"חוסר צניעותה" של האישה או מקשריה עם גברים אחרים, וכי הוא משתמש בלינתה אצל אותם גברים כתירוץ על מנת לנסות ולקדם את תביעת הגירושין שהגיש ללא עילה, ובשל רומן שניהל הוא בעצמו עוד קודם לכן. ביה"ד הגדול קבע גם שלא הוכח שהאישה שכבה או קיימה קשר אסור עם אותם שני גברים ולינתה בביתם, בעודה נשואה אמנם, לא מקובלת עפ"י ההלכה, אבל נפוצה עפ"י אורח החיים החילוני שקיימו בני הזוג, ולפיכך אין די בכך כדי  לחייב אותה  להתגרש לאור חוסר תום לבו של הבעל.

פסק הדין הזה פורץ דרך, בגלל עצם העובדה שבית הדין הרבני מוכן לראות את המתדיינים בפניו על פי אורח חייהם, ואיננו כופה עליהם את הנורמות המלאות שמקובלות בציבור הדתי. בספרות השו"ת (שאלות ותשובות) משלהי המאה ה-19 קיימים מספר דיונים מרתקים של פוסקים משמעותיים שמתחבטים כיצד לנהוג כאשר רוב הדור עזב את דרך המצוות. אבל במאה השנים האחרונות הפסיקה האשכנזית בעיקר לא תומכת בהתחשבות בנורמות הרווחות של הציבור, וכעת, לאור הגישה המסתמנת בפסק דין זה, ניתן לחוש בשינוי מסוים.

מפסק דין זה עולה כי דיינים, שנחשבים בהכללה פרו-גברים, קשובים עתה לאישה, על אף היותה חילונית ו"לא צנועה". זאת,  לכל הפחות במקרה שבו מוכח כי הבעל הוא זה שבגד בפועל וביקש לגרש את האישה ללא סיבה בעוד שהאישה הייתה "רק" לא צנועה.