היא הייתה צמחונית, חזרה לתקופה לאכול בשר ועכשיו רוב הזמן היא טבעונאית, שזה טבעונית שצורכת מזון צמחי חי (נא) או מעט מחומם, אבל לא מבושל. ככה היא נפטרה בשנה אחת מיותר מ-20 קילו והרוויחה הרבה בריאות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
קצת לפני יום הולדתי, שחל בנובמבר, אני נוהגת לעשות חושבים על השנה שעברה. זה מעין ראש השנה ויום הכיפורים הפרטיים שלי.
במשך חיי לסירוגין הייתי צמחונית, אך מגיל 18 נהפכתי לבשרית בעקבות קולות החברה שטענו ואף שכנעו אותי שאין לי מה לאכול. התחלתי לאכול שניצלים ואחרי כן גם עוף שלם או בחלקים. בהתחלה זה מאוד הגעיל אותי, אבל ככל שהמשכתי לאכול את אלה התרגלתי לטעם וגם לעובדה שאני אוכלת משהו שפעם היה חי.
עכשיו, בכתיבה על זמן עבר בו הייתי בשרית, אני נגעלת מעצמי ולא מאמינה שכך הייתי, ובראיה לאחור אני גם מבינה שאכילת בשר מעמעמת את החושים והפכה אותי לפחות רגישה. כשאני נזכרת בתקופה ההיא, אכן כזאת הייתי. אולי רוב האנשים ירימו עכשיו גבה, וישאלו מה הקשר? אבל יש קשר. האוכל בונה את הגוף ומשפיע מאוד לא רק על הצמיגים בבטן, אלא גם על ההתנהגות ומצב הרוח. הייתי צריכה להיות בשני צידי המתרס כדי להבין את זה.
בנובמבר שנה שעברה אמי נפטרה מסרטן. לא יכולה להתנער מהמחשבה שלמשקל העודף שהיה לצערי (וגם לצערה) מנת חלקה, יש קשר לזה. התחלתי לשים לב למה שאני אוכלת. הדבר הראשון שהיכה בי היה כמויות הלחם שאני אוכלת ביום: בבוקר עם החביתה, בצהרים עם הסלט ובערב עם המרק. שלא לדבר על ארוחות ונישנושי ביניים.
הורדתי את הלחם מהלכסיקון שלי. ויתרתי עליו לחלוטין. אני אדם של הכול או כלום, וידעתי שאם אגביל את עצמי לשתי פרוסות ביום זה יהפוך להיות שלוש או ארבע, ולאט לאט אפסיק לספור או לשים לב לכמה פרוסות אני אוכלת. ידעתי שאם אני רוצה שזה יעבוד, אני חייבת להפסיק לגמרי.
.
הגוף שוכח איך לפרק גלוטן
כשקול קטן התדפק על דלת מחשבתי וטען שיש בלחם דברים מזינים וחשובים, הזכרתי לו שיש לי מאגרים ממנו, והמשכתי בהחלטה שלי. עד מהרה לא נכנסו לפה שלי כל המוצרים שמכילים גלוטן, אפילו שהיו (ועדין יש), לא מעט מהם במגירה בבית בו גרים גם אנשים שכן אוכלים גלוטן.
ההבדל היה של שמים וארץ. הרגשתי הרבה יותר טוב, גם כי דבקתי בהחלטה, וגם כי פיזית הרגשתי קלילה. בחורף שעבר, למרות הגשמים שבשנים קודמות היו גורמים לי בקלות לחלות, לא חליתי ולו פעם אחת. שמחתי על השינוי ולכן המשכתי איתו. אחרי שלושה שבועות ללא גלוטן, התפתיתי וטעמתי חתיכת חלה. לא היה לזה אותו טעם. החלה לא הייתה טעימה באותה המידה שזכרתי אותה, והטעימה הקטנה הזו לא הייתה שווה את כאבי הבטן שבאו בעקבותיה.
בבירורים שעשיתי באינטרנט גיליתי שאחרי כחודש הגוף "שוכח" איך לפרק גלוטן, ומכאן כאבי הבטן. שמחתי על כאבי הבטן האלה שהבטיחו לי שיותר אני לא נוגעת בגלוטן. הגוף מתרגל תוך פחות מחודש, לכל תזונה שתרגילו אותו. זה עובד עם כל מאכל שתנסו להחסיר או להוסיף. במקרה שלי הורדתי חלב וביצים והוספתי הרבה קטניות, אגוזים ושיבולת שועל.
.
פחדתי שאהיה רעבה
כמה חודשים לאחר מכן הציעה לי חברה להצטרף אליה לצום מיצים ב"מצפה אלומות". קראתי הרבה על צומי מיצים באינטרנט, זה נשמע מאוד בריא ומאוד רציתי לעשות את הצעד הזה, אבל פחדתי שאהיה רעבה. מצאתי תירוצים כמו 'זה בטח הורס את הגוף במקום לבנות אותו', אבל למזלי היא הצליחה לשכנע אותי להצטרף אליה.
להפתעתי לא הייתי רעבה, ההיפך הוא הנכון – הייתי שבעה, קלילה, ומאושרת על האומץ שלי להתנסות בצום מיצים ועל השינוי והניקיון שחלים בי. באותו שבוע נגמלתי סופית מסוכר, שוקולד, קפה, ביצים, חלב, מלח ועוד.
כך יצא שנהייתי טבעונית ואף טבעונאית (טבעונית שאוכלת רק אוכל נא, לא מבושל). המשכתי בטבעונאות ארבעה חודשים, וכיום אני אוכלת מדי פעם גם מעט אוכל מבושל. התזונה שלי מורכבת בעיקר מסלטים מכל הסוגים ושייקים מפירות, ירקות ואגוזים, שאני מכינה בבית. היום למשל, אני מכינה פלאפל ועוגת תפוחים וקינמון בתנור מיוחד שמתחמם רק עד 47 מעלות, שזו הטמפרטורה המקסימאלית בה הערך התזונתי והאנזימים שבמזון (ויטמינים, מינראלים וכו') לא נהרסים.
.
טבעונאות זה אורח חיים
חודש אחרי "אלומות" השתוקקתי לחזור, כדי לחזק את הטבעונאית שבי. וכך מצאתי את עצמי שם פעמיים נוספות.
להיות טבעוני זה מאוד מרזה, ולהיות טבעונאי אפילו עוד יותר. במהלך השנה רזיתי יותר מעשרים קילו וזאת מבלי לעשות דיאטה.
טבעונות/טבעונאות זו לא דיאטה, זה אורח חיים. את הבוקר אני מתחילה עם מיץ עשב חיטה שהוא מעורר ובריא כל כך עד שאני מוכנה ״לסלוח לו״ על טעמו המגעיל, אך נסבל. את עשב החיטה חייבים לשתות על בטן ריקה ולכן עדיף בבוקר (או שעתיים אחרי אוכל). אני נותנת לזה חצי שעה להתעכל ואז שותה שתי כוסות מים חמים עם לימון סחוט אחד.
חשוב להתחיל את היום עם אוכל חם, זה משנע יותר טוב את זרימת הדם והנוזלים בגוף, אחרי שנת הלילה בה לחץ הדם יורד משמעותית. אני מתחילה את היום עם דייסת שיבולת שועל במים שחוממו עד 47 מעלות בלבד, מתבלת בהרבה קינמון וג'ינג'ר חי חתוך לחתיכות קטנטנות. לפעמים אני מוסיפה צימוקים, שקדים, חמוציות ו/או פרי כלשהו חתוך.
במשך היום אני אוכלת מה שבא לי: פירות וירקות טריים, אגוזים, קטניות, ומשתדלת לשתות הרבה מים ותה. אני אוכלת הרבה מהכול ולא בארוחות מסודרות, אלא לאורך כל היום, כדי לא להגיע למצב שארגיש רעבה. לנסיעות אני דואגת לקחת איתי ירקות ופירות וגם אגוזים ובקבוק מים. תמיד משתדלת לאכול דברים שטעימים לי כדי לא להרגיש מסכנה או בדיאטה, כמו שהייתי מרגישה פעם ואז מפצה את עצמי בכמויות של אוכל.
כבר מזמן אני לא מתעניינת בספירת קלוריות, כי כשצורכים רק אוכל טבעי ולא מעובד, אוכלים נכון ולכן אין צורך לספור קלוריות או לחפש מוצרים דיאטטיים.
.
עוגת יומולדת נאה, ללא גלוטן, סוכר, ביצים חלב, או רגשי אשמה
והנה שוב נובמבר, ושוב יום הולדת, וכשאני חושבת איזו מתנה אני רוצה, אני מוצאת את עצמי שוב בדרך ל"אלומות", מחכה בקוצר רוח לעוגת יום ההולדת הנאה, במובן של יפה אבל בעיקר במובן של "לא מבושלת ולא אפויה", ללא גלוטן, ללא ביצים, ללא חלב, נטולת סוכר ונטולת רגשי אשמה. עוגה שעשויה רק פירות ואגוזים, ואני בטוחה שהיא תהיה טעימה ובריאה.
.