100 אנשי רוח ותרבות קוראים להפסקת אש ולהידברות

חתמו על עצומה האומרת: "לתושבי הדרום כמו לתושבי עזה מגיע להביט לשמיים בתקווה ולא בפחד". בין החותמים: עמוס עוז, יורם קניוק ויהושע סובול. רוב האמנים וגיבורי התרבות עדיין שומרים על שתיקה רועמת בנוגע למצב

Print Friendly

עוז. צילום: ציפי מנשה

חלק מהאמנים ומאנשי הרוח שוברים שתיקה סופסוף ומביעים את דעתם על המצב. כ-100 אנשי רוח ותרבות חתמו היום על עצומה הקוראת להפסקת אש ולתחילת הידברות בין ישראל לחמאס.

וזה נוסח העצומה:

"לבנו אתכם תושבי הדרום. חובתה של הממשלה להגן עליכם, אך דרכה אינה הדרך. שקט ורגיעה היו תמיד תוצאה של הידברות והסכמה. כבר נכנסנו לעזה ולא השגנו דבר מלבד עוד הרג ושנאה. אנו קוראים להפסקת אש ארוכת טווח ולהידברות ישירה או בתיווך בינלאומי, כי לתושבי הדרום כמו לתושבי עזה מגיע להביט לשמיים בתקווה ולא בפחד".

יהושע סובול מבקש להוסיף כמה מלים לחתימתו על העצומה: "אני מסכים עם קריאתכם להפסקת אש ארוכת טווח שתלווה במו"מ עם החמאס, ועדיף מו"מ ישיר. לכן אני מוסיף ברצון את חתימתי לעצומתכם. עם זאת אני מבקש שבהזדמנות זו תעבירו לאלברט איינשטיין את הסתייגותי מאמרתו – 'אתה צריך להיות טיפש גמור כדי לעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולקוות לתוצאה אחרת'.

"כל תורת האייקידו מבוססת על חמיקה חוזרת ונשנית מהתקפות חוזרות ונשנות של היריב, עד שהלה מכלה את כל האנרגיה התוקפנית שהוא מוציא לריק, וכשהוא נתון במצב של אפס אנרגיה תוקפנית – הוא בשל לשלום. לכן אמן האייקידו עושה שוב ושוב את אותו הדבר: הוא חומק ממהלומות היריב ומהתקפותיו, והוא מקווה לתוצאה אחרת שאכן מגיעה לבסוף – כאשר היריב המותש נותר באפס אנרגיה – ותוקפנותו מגיעה לקיצה. יש לציין שאמן האייקידו לעולם אינו פוגע ביריב – ואף נמנע עד כמה שאפשר מכל מגע איתו – עד הרגע שהיריב מוכן להושיט יד ולבקש שירימו אותו מהריצפה.

"אז אפילו איינשטיין לא תמיד צודק. הייתי מוסיף לעצומה פניה לממשלת ישראל: מתי סוף סוף נזכה לכך שתשירו לנו את השיר 'הבאנו שלום עליכם'?"

ויחד עם חתימת אנשי הרוח על העצומה, עדיין מהדהדת שתיקת האמנים המובילים וגיבורי התרבות, מימין ומשמאל, שיושבים על הגדר, כמו ברוב המבצעים הקודמים. אולי כששלמה ארצי יוציא דיסק או יקדם מופע, הוא פתאום יגיד משהו על המצב או יכתוב שיר. כנ"ל אריק איינשטיין, שלום חנוך, יהודית רביץ, יהודה פוליקר, ארקדי דוכין, ריטה,  איל גולן, חווה אלברשטיין, אביב גפן – רשימה מקרית וזמנית. ממה הם פוחדים?

לכל מי שטוען כי אמנים צריכים לעסוק באמנות ולא להתערב בנושאים צבאיים ופוליטיים, כדאי להזכיר כי במדינה דמוקרטית לכל אחד יש זכות להביע דעה ועמדה, בעיקר אם מדובר באנשי רוח ובמובילי דעת קהל, שיש להם השפעה עצומה על צעירים ובני נוער. התרבות ואנשי התרבות הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ומהדי-אן-אי שלה, ואנשי הרוח הם, במקרים רבים, הזרקור שמאיר את הדרך. בכל מקרה, לא מומלץ להשאיר את הזירה רק להתלהמות של רוני דניאל בערוץ 2 או לדמגוגיה מימין ומשמאל של שרים ופוליטיקאים שרצים לפריימריז.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, תרבות, תרבות קצר, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על 100 אנשי רוח ותרבות קוראים להפסקת אש ולהידברות

  1. מאת שיר אלוני‏:

    הם פוחדים מתקדימי סי היימן ויזהר אשדות.