ארכיון פוסטים מאת: ירמי עמיר

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".

"הריון" בקאמרי: מיה דגן, שחקנית נשמה

דגן מצחיקה, מרגשת, כואבת, נשברת, קמה ונופלת. הטקסט של עדנה מזי"א לא מבריק, אבל כתוב היטב, נוגע בעצבים החשופים ונשמע אמין רוב הזמן. "הריון" היא הצגה מעניינת, קומדיה עצובה-מצחיקה, שנוגעת ללב ולרחם

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | להגיב

"קרוב יותר" בקאמרי: אינטימיות היא שם המשחק

סקס, שקרים, בגידות, חוסר סיפוק, הרס עצמי, זוגיות ומיניות וחיפוש אחר האמת. אלה החומרים שמהם עשוי המחזה המעולה של פטריק מארבר. מירי לזר ביימה ברגישות הצגה ששומרת על קצב נכון ועל מתח מיני. לכו לראות

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , , , | להגיב

"צ'פלין" – תיאטרון ת"א ותיאטרון חיפה: לא להיט, אבל נוגע ללב

שיאו של המחזמר מתרחש כאשר צ'רלי צ'פלין, אמן גאון ופורץ דרך, אינו חושש להביע את דעותיו הפוליטיות – ובכך מסכן את הקריירה שלו. "צ'פלין" אינו מחזמר מבריק, אבל הוא מעניק שעתיים וחצי של הנאה בעיקר בזכות עפרי ביטרמן, שמגלם בצורה מופלאה את האמן הגאון

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | להגיב

"זה אני" בקאמרי: חפלה במסווה של יצירת אמנות

מאור זגורי כתב וביים סיפור משפחתי צפוי, קצת מלודרמטי, קצת קיטשי, לא משהו עמוק במיוחד. בוודאי לא יצירת אמנות חדשנית, חתרנית, מרגשת או פורצת דרך. יש מידה רבה של ציניות לחבר את אייל גולן, ששיריו הם עיקר המחזמר, עם פמיניזם ועם העצמת נשים. משחק טוב של איציק כהן, נופר סלמאן ומורן מזור

פורסם בקטגוריה אירוע, אמנות, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , , | להגיב

"השיבה" בקאמרי: במקום דרמה סוערת, קיבלנו הצגה פושרת

המחזאית איה קפלן כתבה מסמך חשוב ומטלטל. אבל הבמאית איה קפלן לא הצליחה לתרגם אותו להצגה מעניינת וסוחפת. גם הליהוק בעייתי: לנטע גרטי בתפקיד הראשי חסרה העוצמה שדרושה לדמות; ולשמואל וילוזני, בתפקיד מנהיג הכת, אין מספיק כריזמה שאמורה למגנט את הנערות אליו

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , | סגור לתגובות

"הזמן הצהוב" בתיאטרון יפו: יותר מדי עיתון, פחות מדי תיאטרון

כוחה של ההצגה, שהיא מציפה את הטרגדיה של שני העמים, את הקנאות והאלימות שעלולות להוביל לאסון גדול. מצד שני הייתי רוצה לראות יותר תיאטרון חד ובועט ופחות נאומים. נראה לי שהיוצרים עשו לעצמם עבודה קלה מדי ולא התפנו להפוך את הטקסט העיתונאי של גרוסמן ליצירה דרמטית

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות

"השודדים" בתמונע: הקלות הבלתי נסבלת של השיעמום

יש הצגות שעדיף לא להעלות אותן על הבמה. "השודדים" היא הצגה כזו: פער גדול בין הטקסט של פרידריך שילר לבין מה שקורה על הבמה. המשחק מוגזם, השחקנים מדקלמים ואין רגע אמיתי. החוויה הכי חזקה שההצגה מעוררת היא שיעמום

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות

"רומיאו וג'ולייטה" בתיאטרון יפו: מהומה רבה על לא דבר

ההצגה, למרות הכוונות הטובות של יוצריה, אינה מצליחה להתכתב עם הסכסוך הישראלי פלשתיני וגם לא עושה כבוד ליצירה הקלאסית של שקספיר. הדיאלוגים לא אמינים, אין קונפליקט, אין ניצוץ של דרמה ואין הצדקה לשחק בעברית ובערבית

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , | סגור לתגובות

"גבעת חלפון אינה עונה" בהבימה: העולם מצחיק, אז צוחקים

היתרון העיקרי של "גבעת חלפון אינה עונה", שהיא הצגה מצחיקה, בלי יומרות אמנותיות ומסרים עמוקים. ברגעים הטובים שלה היא מעוררת נוסטאלגיה ומרחיבה את הלב. חבל ששולבו בהצגה בדיחות שיורדות נמוך וחיקויים מיותרים, שמקלקלים את החגיגה

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות

"פלאשדנס" בתיאטרון תל-אביב: ברודוויי, אנחנו באים

זה לא הסיפור הצפוי, אלא המוזיקה, השירים והריקודים. מדובר במחזמר שמח ואנרגטי, עם תגלית אמיתית: ספיר יצחק, בתפקיד הראשי, היא פצצת אנרגיה, שלא נחה לרגע על הבמה. טובות גם ריקי גל, עדי כהן, רויטל זלצמן ומיי פיינגולד. בין הגברים צחי הלוי בולט מעל כולם

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות