ארכיון הקטגוריה: ד

תרבות / ספרות / יחסים / תיירות / אוכל / רכב / אופנה

מי מפחד מתיאטרון חצוף, חתרני ופוליטי?

פסטיבל עכו ה-40 לתיאטרון אחר, שייפתח במוצאי סוכות, יהיה השנה מאוד פוליטי ומאוד חברתי. לצד יצירות קלילות וקומיות יכללו הצגות התחרות תמונות שמייצגות את המציאות המדממת. ותהיה גם הצגה על טובות הנאה שמקבל המנהיג. מה צפוי השנה בפסטיבל, מה כדאי לראות וממה צריך להיזהר

פורסם בקטגוריה א, אירוע, אמנות, אקטואליה, בארץ, ד, הבילויים, הצגות, תיאטרון, תרבות | עם התגים , , , | להגיב

"קופסה שחורה" בבית לסין: לא מושלמת אבל נוגעת ללב

הרומן של עמוס עוז לא עובר בקלות לבמה. חנן שניר ביים ברגישות, אבל ההצגה אינה שומרת תמיד על מתח דרמטי ולכן חסרה את העוצמה שיש בטקסט. בין השחקנים בולטים יובל ינאי ויורם טולדנו

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | להגיב

"האיש שחשב שאשתו היא כובע" בחאן: אני חשבתי שאתרגש

המסע למסתורי המוח האנושי, שביימה ג'יטה מונטה, מוצג בצורה פשטנית רוב הזמן ולכן אינו מצליח לייצר חוויה רגשית או אינטלקטואלית. למה רק גברים משחקים בהצגה? לנשים אין מוח?

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תיאטרון, תרבות | עם התגים , , , , | להגיב

"הריון" בקאמרי: מיה דגן, שחקנית נשמה

דגן מצחיקה, מרגשת, כואבת, נשברת, קמה ונופלת. הטקסט של עדנה מזי"א לא מבריק, אבל כתוב היטב, נוגע בעצבים החשופים ונשמע אמין רוב הזמן. "הריון" היא הצגה מעניינת, קומדיה עצובה-מצחיקה, שנוגעת ללב ולרחם

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות

"קרוב יותר" בקאמרי: אינטימיות היא שם המשחק

סקס, שקרים, בגידות, חוסר סיפוק, הרס עצמי, זוגיות ומיניות וחיפוש אחר האמת. אלה החומרים שמהם עשוי המחזה המעולה של פטריק מארבר. מירי לזר ביימה ברגישות הצגה ששומרת על קצב נכון ועל מתח מיני. לכו לראות

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , , , | סגור לתגובות

"צ'פלין" – תיאטרון ת"א ותיאטרון חיפה: לא להיט, אבל נוגע ללב

שיאו של המחזמר מתרחש כאשר צ'רלי צ'פלין, אמן גאון ופורץ דרך, אינו חושש להביע את דעותיו הפוליטיות – ובכך מסכן את הקריירה שלו. "צ'פלין" אינו מחזמר מבריק, אבל הוא מעניק שעתיים וחצי של הנאה בעיקר בזכות עפרי ביטרמן, שמגלם בצורה מופלאה את האמן הגאון

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות

"זה אני" בקאמרי: חפלה במסווה של יצירת אמנות

מאור זגורי כתב וביים סיפור משפחתי צפוי, קצת מלודרמטי, קצת קיטשי, לא משהו עמוק במיוחד. בוודאי לא יצירת אמנות חדשנית, חתרנית, מרגשת או פורצת דרך. יש מידה רבה של ציניות לחבר את אייל גולן, ששיריו הם עיקר המחזמר, עם פמיניזם ועם העצמת נשים. משחק טוב של איציק כהן, נופר סלמאן ומורן מזור

פורסם בקטגוריה אירוע, אמנות, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , , | סגור לתגובות

"השיבה" בקאמרי: במקום דרמה סוערת, קיבלנו הצגה פושרת

המחזאית איה קפלן כתבה מסמך חשוב ומטלטל. אבל הבמאית איה קפלן לא הצליחה לתרגם אותו להצגה מעניינת וסוחפת. גם הליהוק בעייתי: לנטע גרטי בתפקיד הראשי חסרה העוצמה שדרושה לדמות; ולשמואל וילוזני, בתפקיד מנהיג הכת, אין מספיק כריזמה שאמורה למגנט את הנערות אליו

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , | סגור לתגובות

"הזמן הצהוב" בתיאטרון יפו: יותר מדי עיתון, פחות מדי תיאטרון

כוחה של ההצגה, שהיא מציפה את הטרגדיה של שני העמים, את הקנאות והאלימות שעלולות להוביל לאסון גדול. מצד שני הייתי רוצה לראות יותר תיאטרון חד ובועט ופחות נאומים. נראה לי שהיוצרים עשו לעצמם עבודה קלה מדי ולא התפנו להפוך את הטקסט העיתונאי של גרוסמן ליצירה דרמטית

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות

"השודדים" בתמונע: הקלות הבלתי נסבלת של השיעמום

יש הצגות שעדיף לא להעלות אותן על הבמה. "השודדים" היא הצגה כזו: פער גדול בין הטקסט של פרידריך שילר לבין מה שקורה על הבמה. המשחק מוגזם, השחקנים מדקלמים ואין רגע אמיתי. החוויה הכי חזקה שההצגה מעוררת היא שיעמום

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות