ארכיון הקטגוריה: ד

תרבות / ספרות / יחסים / תיירות / אוכל / רכב / אופנה

"השיבה" בקאמרי: במקום דרמה סוערת, קיבלנו הצגה פושרת

המחזאית איה קפלן כתבה מסמך חשוב ומטלטל. אבל הבמאית איה קפלן לא הצליחה לתרגם אותו להצגה מעניינת וסוחפת. גם הליהוק בעייתי: לנטע גרטי בתפקיד הראשי חסרה העוצמה שדרושה לדמות; ולשמואל וילוזני, בתפקיד מנהיג הכת, אין מספיק כריזמה שאמורה למגנט את הנערות אליו

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , | להגיב

"הזמן הצהוב" בתיאטרון יפו: יותר מדי עיתון, פחות מדי תיאטרון

כוחה של ההצגה, שהיא מציפה את הטרגדיה של שני העמים, את הקנאות והאלימות שעלולות להוביל לאסון גדול. מצד שני הייתי רוצה לראות יותר תיאטרון חד ובועט ופחות נאומים. נראה לי שהיוצרים עשו לעצמם עבודה קלה מדי ולא התפנו להפוך את הטקסט העיתונאי של גרוסמן ליצירה דרמטית

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | תגובה אחת

"השודדים" בתמונע: הקלות הבלתי נסבלת של השיעמום

יש הצגות שעדיף לא להעלות אותן על הבמה. "השודדים" היא הצגה כזו: פער גדול בין הטקסט של פרידריך שילר לבין מה שקורה על הבמה. המשחק מוגזם, השחקנים מדקלמים ואין רגע אמיתי. החוויה הכי חזקה שההצגה מעוררת היא שיעמום

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | להגיב

"רומיאו וג'ולייטה" בתיאטרון יפו: מהומה רבה על לא דבר

ההצגה, למרות הכוונות הטובות של יוצריה, אינה מצליחה להתכתב עם הסכסוך הישראלי פלשתיני וגם לא עושה כבוד ליצירה הקלאסית של שקספיר. הדיאלוגים לא אמינים, אין קונפליקט, אין ניצוץ של דרמה ואין הצדקה לשחק בעברית ובערבית

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , | להגיב

"גבעת חלפון אינה עונה" בהבימה: העולם מצחיק, אז צוחקים

היתרון העיקרי של "גבעת חלפון אינה עונה", שהיא הצגה מצחיקה, בלי יומרות אמנותיות ומסרים עמוקים. ברגעים הטובים שלה היא מעוררת נוסטאלגיה ומרחיבה את הלב. חבל ששולבו בהצגה בדיחות שיורדות נמוך וחיקויים מיותרים, שמקלקלים את החגיגה

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות

"פלאשדנס" בתיאטרון תל-אביב: ברודוויי, אנחנו באים

זה לא הסיפור הצפוי, אלא המוזיקה, השירים והריקודים. מדובר במחזמר שמח ואנרגטי, עם תגלית אמיתית: ספיר יצחק, בתפקיד הראשי, היא פצצת אנרגיה, שלא נחה לרגע על הבמה. טובות גם ריקי גל, עדי כהן, רויטל זלצמן ומיי פיינגולד. בין הגברים צחי הלוי בולט מעל כולם

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות

"אוי אלוהים" בחאן: יש אלוהים, אין דרמה

הקומדיה שכתבה ענת גוב וביים ארז שפריר משעשעת ושנונה בהתחלה, אבל אחרי חצי שעה הרעיון ממצה את עצמו וההצגה מתחילה לחזור על עצמה. לאריה צ'רנר יש נוכחות מעניינת בתפקיד אלוהים ואודליה מורה-מטלון אמינה ואנושית בתפקיד הפסיכולוגית שלו

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , | סגור לתגובות

"רומיאו ויוליה – הסעודה האחרונה" בפסטיבל ישראל: היה טעים

מה שיפה בהצגה, שהיא שוברת מוסכמות. השחקנים של תיאטרון אלעד מגישים גרסה רעננה ומקורית לאחד מסיפורי האהבה הגדולים בכל הזמנים. ולא פחות חשוב: הטקסט של שקספיר נשמע בפיהם אמין ולא מדוקלם

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , | סגור לתגובות

"לא לריב" בקאמרי: באנו לקומדיה, קיבלנו טלנובלה

גור קורן וגלעד קמחי, שחתומים על כמה הישגים בתיאטרון הישראלי, לא מצליחים לשחזר הפעם את ההצלחה. "לא לריב", שמורכבת מחומרים אישיים של השניים, היא הצגה מצחיקה, אבל שטחית

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , | סגור לתגובות

"אוליאנה" בקאמרי: הצגה לא מטרידה על הטרדה מינית

המחזה של דייוויד מאמט, שביימה שרה פון שוורצה, מעלה על הבמה נושא חם ואקטואלי, אבל בעידן המי טו הוא נראה מיושן ולא מעודכן. במקום סיפור נפיץ וקרב בין המינים, קיבלנו הצגה פושרת, שעוסקת בעיקר בדיבורים

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , | סגור לתגובות