ארכיון תגיות: הסיפור של שם-המשפחה החדש

אני אתגעגע אליכן לילה ואלנה: על "הסיפור של הילדה האבודה", הכרך האחרון בסדרת "החברה הגאונה" של אלנה פרנטה

כמו שלושת אחיו הגדולים, גם בן הזקונים למשפחת "החברה הגאונה" הוא מרתק ומהנה. עם זאת, בהשוואה לשאר הילדים המוצלחים במשפחה – ואין מה לעשות, במשפחה כמו במשפחה ההשוואות הללו הן בלתי-נמנעות – "הסיפור של הילדה האבודה" הוא לדעתי הפחות מוצלח מבין הארבעה • ומספר מילים על התרגום המופתי של אלון אלטרס • היו שלום אלנה ולילה. אני אתגעגע אליכן

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פנאי, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , , , , , | סגור לתגובות

כמה מעלות טובות: על הרומאנים הנפוליטאניים של אלנה פרנטה

כמו בשיר המפורסם בהגדה של פסח, "כמה מעלות טובות למקום עלינו" ("אילו… דיינו"), שלושת הספרים הראשונים ברומאנים הנפוליטאניים שלא אלנה פרנטה – "החברה הגאונה", "הסיפור של שם-המשפחה החדש" ו-"הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו" – נושאים כמה וכמה מעלות, שדי בכל אחד מהם לגרום להנאה מרובה לקורא, וצירופן יחד, כמו באפקט סינרגטי, רק מעצים את ההנאה

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , , , , | סגור לתגובות