ארכיון תגיות: פרוזה

אני אתגעגע אליכן לילה ואלנה: על "הסיפור של הילדה האבודה", הכרך האחרון בסדרת "החברה הגאונה" של אלנה פרנטה

כמו שלושת אחיו הגדולים, גם בן הזקונים למשפחת "החברה הגאונה" הוא מרתק ומהנה. עם זאת, בהשוואה לשאר הילדים המוצלחים במשפחה – ואין מה לעשות, במשפחה כמו במשפחה ההשוואות הללו הן בלתי-נמנעות – "הסיפור של הילדה האבודה" הוא לדעתי הפחות מוצלח מבין הארבעה • ומספר מילים על התרגום המופתי של אלון אלטרס • היו שלום אלנה ולילה. אני אתגעגע אליכן

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פנאי, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , , , , , | להגיב

האם המשפט הישראלי הוא משפט לאומי? על הספר "משפט כחול לבן" של ניר קידר

הספר "משפט כחול לבן" של ניר קידר סוקר פרשיות שונות מראשית הציונות שלשיטתו מראות כי שאלות שנוגעות לזהות ותרבות יהודית נדחקו מחוץ למשפט, וטוב שכך. אלא שבהיבט ההסטורי טענתו של קידר כמעט ואינו מעוגנת, ובמישור הפילוסופי היא אינה משכנעת

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , , , | להגיב

המציאות עולה על הדמיון: על הספר "כפר סבא 2000" של ג'וליה פרמנטו

הספר "כפר סבא 2000" של ג'וליה פרמנטו נבנה על גבי הרצח של אסף שטיירמן, הרצח שביצעו "בני טובים" בכפר סבא של שנת 1996. ככזה, הוא יכול להיות "או הצלחה ענקית, או רוב הסיכויים התרסקות איומה". ואכן, מעבר לתנאי הפתיחה המצוינים, "כפר סבא 2000" לא מצליח להתרומם והוא נותר משעמם וחיוור

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , , , | להגיב

כמה מעלות טובות: על הרומאנים הנפוליטאניים של אלנה פרנטה

כמו בשיר המפורסם בהגדה של פסח, "כמה מעלות טובות למקום עלינו" ("אילו… דיינו"), שלושת הספרים הראשונים ברומאנים הנפוליטאניים שלא אלנה פרנטה – "החברה הגאונה", "הסיפור של שם-המשפחה החדש" ו-"הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו" – נושאים כמה וכמה מעלות, שדי בכל אחד מהם לגרום להנאה מרובה לקורא, וצירופן יחד, כמו באפקט סינרגטי, רק מעצים את ההנאה

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , , , , | להגיב

המלקה התשע-עשרה: על הספר "שמונה-עשרה מלקות" של אסף גברון

"שמונה-עשרה מלקות", ספרו השישי של אסף גברון, לוקח נושא מרתק ואקזוטי כמו עונש המלקות שהיה נהוג בתקופת המנדט, ועל גביו מלהק את העלילה. אך גברון לא עומד באתגר: הנרטיבים אינם משכנעים ואינם אמינים, רמת ההעמקה ההיסטורית בספר דומה לזו של ערך בוויקיפדיה, והעלילה נמתחת וממוחזרת כמו מסטיק שבת טיפש-עשרה משחקת עמו בין שפתיה במהלך שיעור משעמם

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , | להגיב

בקול שונה: על הספר "רק שנינו" של אלחנן ניר

"רק שנינו" מצליח לשקף באופן אמין ומדויק את המתח של האדם הדתי בין עולם הרוח והדת לבין עולם המעשה. ישנם אמנם ניואנסים רבים שקורא או קוראת שאינם דוברים את השפה הדתית כנראה יחמיצו, אולם ככלל ספרו של אלחנן ניר הוא ספר שהן קוראים דתיים והן כאלו ללא רקע דתי ייהנו ממנו. מהבחינות הללו, ניר אכן מצליח להביא קול שונה

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , , | להגיב

ספר ילדים הדורש לימוד: על הספר "ממה עשויים ראשי ממשלה" של חנוך פיבן

היתרון העצום של הספר "ממה עשויים ראשי ממשלה" של חנוך פיבן הוא העובדה שניתן לשקוע בו ולחזור ולקרוא בו שנית ושלישית. ברוב הספרים, בוודאי בספרי ילדים, די בקריאה אחת, גג-שתיים, בכדי למצות אותם. היופי בדיוקנאות בספר "ממה עשויים ראשי ממשלה" הוא שהם ניתנים לאינספור פרשנויות, ובכל קריאה צצה פרשנות אחרת

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , | להגיב

יוסיף דעת יוסיף רגישות: על הספר "ערות: נשים מדברות מיניות" של תמר מור סלע

התרומה של הספר "ערוֹת: נשים מדברות מיניוּת" של תמר מור סלע, היא כפולה: לצד ההבנה והרגישות לאופן שבו נשים חושבות וחשות מיניות, הוא מאפשר לכל אחד ואחת לשאול את עצמו ואת עצמה – כפי שאני שאלתי את עצמי – איפה הספר פוגש אותי? כיצד אני מבין יחסי מין ומיניות?

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | להגיב

"מה עשית?": על הספר "פסגות – סיפור עזיבה" של יונתן ברג

הספר "פסגות – סיפור עזיבה" מעלה מספר תובנות יפות, שאנשים עם רקע דומה כמו לזה של המחבר יונתן ברג, יתחברו אליו על נקלה. יחד עם זאת, רוב התובנות נעות בין הבנאליות למופרך ומעל הכל מרחפת היומרה של ברג לכתוב ספר זכרונות כשלילד עוד לא מלאו ארבעים

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , , , | להגיב

בין צמה לזנב סוס: על "סוּפה של אליס" של גלית דהן קרליבך

"סוּפה של אליס", הרומאן השלישי של גלית דהן קרליבך, מנסה למזוג שלוש עלילות לסיפור אחד. זהו ניסיון רשלני שלא צולח, כמו אב צעיר שמנסה לקלוע צמה לבתו, ובסוף שולח אותה לגן אם ספק צמה, ספק זנב סוס

פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים | עם התגים , , , , , , , | להגיב