נסגרו מכון רישוי באילת ומכון רישוי בבאר טוביה

משרד התחבורה החליט היום לסגור את מכון הרישוי לרכב הדרום באילת ומכון ישראל בבאר טוביה, בעקבות ליקויי בטיחות חמורים שהתגלו בתפקוד שני המכונים.

מנהל אגף הרכב, אינג' אבנר פלור, החליט לסגור את מכון הרישוי הדרום למשך שבעה ימים בפועל, החל מ-4 ועד ל-10 במרץ (כולל) ואת מכון ישראל לתקופה של שישה ימים בפועל מ-3 ועד 8 במרץ (כולל). המכונים יפתחו מחדש לאחר תיקון כל הליקויים שהתגלו.

טרקטורים נבדקו בנמל

בביקורות שגרתיות שביצעו מפקחים של אגף הרכב במכון הדרום התגלו ליקויים חמורים, והפרה בוטה ושיטתית של תנאי כתב ההרשאה שניתן למכון. בין השאר התברר, כי מבחני הרישוי התקופתיים לטרקטורים מבוצעים בנמל אילת, מחוץ לכותלי המכון וזאת בניגוד גמור להוראות אגף הרכב.

עוד התברר, כי במכון לא עובדים עם תוכנת זיהום אויר, במתכונת החדשה ורוב הבוחנים אינם עונדים תגי זיהוי כמתחייב מהנהלים. בין השאר התברר, כי אחד הבוחנים במכון שאינו מחזיק בתעודת בוחן עשן ביצע בדיקת זיהום אויר לרכב עם מנוע דיזל וזאת בניגוד להוראות המחייבות את מבצע הבדיקה להחזיק בתעודת בוחן עשן.

ליקויים בחיבורי הגה

גם במכון ישראל בבאר טוביה התגלו ליקויים חמורים, במהלך ביקורות שבוצעו במכון. כך למשל התברר כי המכון אישר לתנועה רכב בלתי תקין. מבדיקה חוזרת שערכו מפקחי אגף הרכב לכלי הרכב מיד לאחר שיצא ממסלול הרישוי נמצאו 11 ליקויים במערכות הרכב, בהם: חיבורי הגה, חופש בתפוח ימין, מוט מייצב קדמי מנותק, חופש בתותבים לבולמי זעזועים, מושב נהג קרוע, פנס ערפל שבור וגלגל הגה פגום.

מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, ציין כי ההחלטה לסגור את מכוני הרישוי הדרום באילת וישראל בבאר טוביה, מבוצעת במסגרת החמרת הפיקוח על מכוני הרישוי בארץ. לדבריו, משרדו לא יהסס לסגור כל מכון רישוי שיפעל בניגוד לנהלים ולתקנות.

בשנתיים שחלפו נסגרו כמה מכוני רישוי בארץ בשל ליקויים חמורים שהתגלו בהם. מדובר בין השאר במכונים מ.מ.מ, עטרות ודינמומטר בירושלים, מכון המרכז בנס ציונה, מכון אלן בחולון, מכוני היימן ועד הלום באשדוד ומכון אלישע בנתניה.

במשך שנת 2012 ביצעו מפקחים של אגף הרכב וניידות הבטיחות של משרד התחבורה יותר מ-800 ביקורות יזומות בכ-60 מכוני רישוי לרכב, בכל הארץ.

פורסם בקטגוריה א, בארץ | עם התגים , , , | תגובה אחת

מחאה ברוח פורים: "הצבענו ביבי – קיבלנו את ישי. שוב"

"הליכודניקים החדשים" לא מוותרים וממשיכים לקרוא לראש הממשלה, בנימין נתניהו, להקים ממשלה בלי החרדים.

ברוח חג פורים הם פרסמו בעמוד הפייסבוק שלהם את תמונתו של השר אלי ישי מאחורי מסיכת בנימין נתניהו, תחת הכותרת: "הצבענו ביבי, קיבלנו את ישי. שוב".

"ביבי תתעורר. העם דיבר". הליכודניקים החדשים.

"ביבי תתעורר. העם דיבר". הליכודניקים החדשים

מתחת לתמונה הם פרסמו את הכיתוב הבא: "שותפים טבעיים הם כאלה שמשרתים בצבא ומשלמים מסים. לא כאלה שרואים בציונות הדתית 'בית של גויים' או קוראים לתלמידים חילונים 'טיפשים כמו בהמות'.

"הליכודניקים החדשים קוראים להקמת ממשלת מרכז ציונית-ליברלית", נאמר בהמשך. "עיזרו לראש הממשלה להבין מי הם השותפים הטבעיים באמת של הליכוד. עיזרו לו להבין כי למרות שנבחר וקיבל מנדט להרכיב ממשלה, עליו להקשיב למסר הברור שעולה מתוצאות הבחירות. ממשלת מרכז ציונית ליברלית".

ובינתיים, הברית בין יש עתיד, הבית היהודי וקדימה – מתחזקת והולכת. יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט ויו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, ניסחו מתווה גיוס משותף, אותו יציגו במהלך המשא ומתן הקואליציוני. המתווה דומה מאוד לתכנית אותה הציג חבר הכנסת לשעבר, יוחנן פלסנר, בקיץ האחרון. פלסנר גם סייע לנסח את המתווה של לפיד ובנט.

 על פי ההצעה, שפורסמה אמש בערוץ 10, תוטל מכסת פטורים מגיוס לבחורי הישיבות. אולם במקום 400 פטורים, כפי שהציע לפיד, הכמות תורחב ל-1,500-2,000. כמו כן, דחיית הגיוס לחרדים לא תהיה מעבר לגיל 21.

בתוך כך, יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', מותחת ביקורת על הברית בין לפיד לבנט. "הגענו למצב מופרך שבו, בחסות האחים לפיד-בנט, כל בעיותיה של מדינת ישראל – פערים עצומים בין עוני לעושר, התרסקות מעמד הביניים, שלום ובטחון – הכול ייפתר אם רק יגוייסו יותר חרדים לצבא. בחסות ה'שוויון בנטל' אפשר להתעלם כליל ממחוללי אי השוויון הבוטים והקשים ביותר בנטל".

בפוסט שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה חוזרת יחימוביץ' ומדגישה כי לא תצטרף לממשלת נתניהו.

יחימוביץ' כותבת: "זה על דרך, לא על חרמות. אנחנו ננהיג את האופוזיציה ולא נצטרף לממשלה  לא בגלל חרמות ופסילות של אדם או מפלגה או קבוצה, אלא משום שהדרך שלנו אינה פוגשת את הדרך של מרכיב הממשלה: נתניהו".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , | 2 תגובות

קנטטה לשווארמה: ביקור בתערוכה "בשר ודם"

בשיר שלה "במבט מגבוה" (1976) מתארת המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה את הארעיות והפרוזאיות שבמותה האגבי של חיפושית על דרך עפר. אגביות המוות לא נגזרת ממהות החיפושית כשלעצמה, אלא ממבטו הגבוה, הנוח בתצפיתו המוסרית המרוחקת, של האדם. וכך מתארת שימבורסקה את מותה של החיפושית:

"על דרך עפר מוטלת חיפושית מתה.

שלושה זוגות רגליים זעירות קיפלה בקפידה על בטנה.

במקום התוהו של המוות – סדר וניקיון.

אימת המראה הזה מתונה.

תחומה לחלוטין למקומה, מהיבלית עד המנתה.

העצב אינו מדבק.

השמיים כחולים.

"בעלי חיים מתפגרים למען שלוות נפשנו.

לא מתים – באורח כאלו רדוד יותר,

הם מאבדים – רוצים אנו להאמין – פחות תחושה ועולם

ומסתלקים – כך נדמה לנו – מבמה טרגית פחות.

אין נשמתם הרכה מפחידה אותנו בלילה.

הם מכבדים שמירת מרחק,

יודעים דרך ארץ מהי.

והנה חיפושית מתה זו על הדרך

נוצצת, בלא מספד, נוכח השמש הטובה.

די להעיף בה מבט כדי לחשוב:

דומה כי לא ארע לה שום דבר חשוב.

החשוב שמור, כמדמה, לנו,

רק לחיינו, רק למותנו,

המוות שעומדת לו זכות הקדימה הכפויה".

תרגם מפולנית: דוד וינפלד. מתוך "מספר עצום", 1976.

הספד אירוני זה של שימבורסקה עומד תלוי, עירום, שחור-על-לבן, על אחד מקירותיו של המוזיאון החברתי "על התפר" בירושלים, שבימים אלו מארח תערוכה בינלאומית בשם "בשר ודם", העוסקת ביחס בני האדם לבעלי החיים. השיר איננו בדיוק מיצג ככל המיצגים. הוא תלוי על קיר במעבר המדרגות בין מפלסי התערוכה. כמו מיצגים אחרים, אפשר בקלות לחלוף על פניו ולא להבחין בהימצאו.

התודעה שלנו ביחס לבעלי החיים בנויה מפלסים-מפלסים. באחד אנחנו מעלים לדרגת קודש את אלה שאנחנו מכנים "חיות המחמד" שלנו, אלה שהקצנו עבורם את המהות הנקודתית הזאת. חלקנו מלבישים אותם, מצלמים אותם, יוצרים להם פרופילים חברתיים, מחבקים אותם, מנשקים אותם, חוטפים מהם אלרגיה, מתבוננים בהם בעיניים מעריצות, מוציאים הון תועפות על האכלה, חיסונים ודאגה שוטפת ואף מחשיבים אותם כבני משפחה. אנחנו אוהבים אותם. במפלס האחר, שאיננו בא במגע עם קודמו, כדי לא ליצור חלילה סתירה מוסרית, לוגית או פילוסופית כלשהי, אנחנו מורידים אותם לדרגת הנחיצות התועלתית בלבד. הם ה"מזון" שלנו. הפיאסטות, ה-על-האש, ה-ארוחה-טובה, ה-דייט-רומנטי, ה-התחרעות-על-סטייק-טוב. מישהו שוחט אותם, בהמוניהם, עבורנו, מישהו פורס ומפריד אותם לנתחי-נתחים, עבורנו, מישהו מסמן אותם בשמות כמו פסטרמה, שווארמה, סטייק, סלאמי, נקניק. מתבל ומגיש ארוז אסתטית עם תו כשרות. ואנחנו לועסים בהנאה מרובה, בעוד החתול או הכלב רובצים לרגלינו. גם הם לועסים בהנאה מרובה את הפרות, התרנגולות והדגים שלהם.

מבקר מתבונן ביצירות של ניק ברנדט, גיא זגורסקי והרמן ניטש (צילמה: טלי קורל)

מבקר מתבונן ביצירות של ניק ברנדט, גיא זגורסקי והרמן ניטש (צילמה: טלי קורל)

ההרמוניה הזאת טובה לנו. היא נוחה לנו. היא מתאזנת ומתכתבת עם אורח חיים שבו אלמנטים אחרים שלה: אנחנו יושבים על הספה שעשויה מעור הפרה שאותה אנחנו אוכלים, אנחנו שותים קפה עם החלב שלה, אנחנו נהנים מבשר העגל, בנה, שנלקח ממנה, אנחנו צופים באדישות או בפרצי צחוק אקראיים בקטעי בידור טלוויזיוניים שכוללים אילוף בעלי חיים, נפילותיהם או מעלליהם, אנחנו נחרדים כאשר מאלף או מאמן חיות-בר נפצע או נהרג על ידי אריה או נמר או פיל, אנחנו נועלים נעלי עור, לובשים חגורות עור, עוטים עלינו מעילים הכוללים עור, פרווה וצמר. מרוצי סוסים נראים לנו כתחביב מיושן ונסוך מסורת והדר מסוים. כך גם האריה והפיל בקרקסים, בלתי לתת את הדעת על התנאים בהם הם מוחזקים, על ההרעבה ועל מכות החשמל שהן חלק אינטגרלי מאילופם. גם הדגים, שאותם אנו מכנים בנוחות "דגי נוי",  נראים לנו יפים כשהם באקווריום עם תוספות פלסטיק ותאורה מלאכותית.

שימושים אלה ועוד שימושים רבים, מגוונים, יצירתיים ואלימים בבעלי חיים הפכו מזמן לחלק משגרת החיים המודרנית שלנו, כחלק מהמיתוג האסתטי והחברתי שלנו. יש לנו שפע של אפשרויות בידור, אך אנחנו עדיין משתמשים בבעלי חיים כאמצעי בידור אקזוטי. יש לנו שפע של מזון, אבל לימדו אותנו שבלי בשר חיות נתמוטט ונמות. יש לנו שפע אפשרויות לבוש, אבל לימדו אותנו שסטטוס נרכש באמצעות לבישת מוצרים המכילים עור, פרווה וצמר. אנחנו יושבים עליהם, נועלים אותם, דורכים עליהם, אוכלים אותם, ומתפוצצים מצחוק אל מול תעלוליהם שהושגו באמצעות אילוף נוקשה ואלים. עם תמצית יחסינו זו לבעלי החיים מסביבנו, על הסתירות שבה, מתמודדת התערוכה "בשר ודם".

רפי אתגר, אוצר ראשי ומנהל אמנותי של המוזיאון, שואל בדבר האוצר של התערוכה: "באיזו מידה השפיע עלינו הציווי האלוהי אשר ניתן לנו בספר בראשית לרדות 'בדגת הים ובעוף השמיים, ובכל חיה הרומסת על הארץ'? האם היה זה האות אשר הכשיר את תפישת עולמנו לחיים שערכם גבוה מערכם של חיים אחרים, ובכך הצדיק את יחסנו היהיר והמזלזל כלפי בעלי החיים סביב?

היחס אל בעלי החיים אותם מגדל האדם נמדד על פי ערכו של הפרט ומידת התועלת שניתן להפיק ממנו. הריגת החלשים, החולים והפצועים ואלו אשר לא יביאו תועלת כלכלית היא ענין של שיגרה. (…)

היום יותר ויותר מעסיקות את הפילוסופים, הזואולוגים ואנשי מדע אחרים גם שאלות של מוסר בצדו של המחקר; שאלות הקושרות את קיומם של בעלי החיים עם קיומו של האדם. מחשבות אלו הן הבסיס לאתיקה והיחס המשתנה של חלק מן הציבור ולהקמתם של ארגונים המקדמים את רווחת בעלי החיים וזכויותיהם. אנו מצווים לפעול בכל דרך יצירתית כדי להביא בשורה של שינוי ביחסינו אל בעלי החיים כמו אל הזולת, אל החלש ואל האחר מאיתנו".

 יצירות ראויות לציון

פיה מריה מרטין. 2003. גרמניה. מרק דגים. PIA MARIA MARTIN 

מרק דגים

מרק דגים - פיה מריה מרטין

כמו יצירות אחרות בתערוכה המורכבת, גם את יצירתה של אמנית הווידאו פיה מריה מרטין כדאי לראות לפחות פעמיים. בפעם הראשונה אנו נזרקים לתוך הרומנטיזציה, עיוורים כדגים מתים, ורק בפעם הנוספת, אנו מתעוררים להבנת הדיסטופיה, שהיא למעשה תיאור המציאות בימינו אנו – עבור בעלי החיים. הסרט הקצר, אורכו פחות משלוש דקות, נוגע באופן עדין ומזעזע באחת באבסורד אסתטיקת המזון שלנו, אסתטיקה שעוצמת עיניה מול המוות שכרוך בה, שהוא היוצר אותה. בשלוש הדקות אנו מאזינים למנגינת אגם הברבורים של צ'ייקובסקי, יצירה מלאת פאתוס ועוצמה. לצליליה אנו חוזים ב"ריקודם" של שני דגים, הנתונים לחיתוך גופם ולהתקנתם הסופית במרק דגים – שיא היצירה. מעשה שבשגרת יומנו במטבח, בבית, בפרוזאיות האגבית של חיינו, נתון פה במשמעות הסימבולית האדירה של האסוציאציה האמנותית ליצירה הקלאסית של המלחין הרוסי המפורסם. האמנית עיצבה את גוויות הדגים באופן שמדמה ריקוד חיותי לצלילי הלחנתו של צ'ייקובסקי, כשהיא שומרת על תנוחות וזוויות של מושאיה אותנטיים להפליא, כאילו היו חיים ולא מתים, כאילו היו רוקדים אל מותם בהנאה וברצון, מבחירה.

סיגלית לנדאו. ישראל. 2012. גת שמנים. SIGALIT LANDAU

סיגלית לנדאו, גת שמנים (צילמה: טלי קורל)

סיגלית לנדאו, גת שמנים (צילמה: טלי קורל)

 במודל דמוי השיש של האמנית הישראלית לנדאו אפשר לחזות בתמצות של האידיאליזציה של בשר החיות  ואמירה ברורה ונוקבת על חריגה מפרופורציות של אגביות המוות. פסלה של לנדאו מייחד לבשר, במקרה זה בשר שנוכל לפרש כמשמש ל"שווארמה", פרופורציות כה גדולות ומקום כה בלעדי, שממקד אותו בחזית הצרכים היום-יומיים שלנו. תחושת הנאו-קלסיציזם והפאתוס הגדול מותירים אותנו עומדים משתאים מול השאלה – האם בזה מתמצת מהותה של החיה – בגוש הבשר האסתטי המסומל בכמעט כל קרן רחוב בישראל? גת שמנים, על פי המסורת הנוצרית, הוא שם הגן שבו התפלל ישוע עם תלמידיו בלילה שלפני צליבתו. שם המקום מרמז גם על ההשערה שהיסטורית שימש הגן כבית-בד להפקת שמן מעצי הזיתים הרבים שגדלו במקום. בין אם מתבוננים ביצירה דרך המנסרה של המשמעות הסיפורית-נוצרית, ובין אם דרך זו של האסוציאציה הקולינרית-אטימולוגית, האבסורד נפרש בפנינו במלוא הדרו – לקרבן שנצלב עבורנו, כל יום הוא יומו האחרון, אך עבורו אין ייחוד וזמן להתפלל, אין גלוריפיקציה של הרגע האחרון. הרגע האחרון סתמי בדיוק כמו המוות, והחברה שלנו כולה היא בית-בד לדמן של החיות ולבשרן עבורנו, לצליבה האין-סופית.

יוסף צמח. ישראל/הולנד. 2013. בשר ודם: ריסון עצמי מבלי לדרוש דבר בתמורה. JOSEPH SEMAH

יוסף צמח, ריסון עצמי (צילמה: טלי קורל)

יוסף צמח, ריסון עצמי (צילמה: טלי קורל)

כדאי לייחד כמה רגעים להתבוננות ביצירתו של יוסף צמח בהקשבה ובריכוז. לשאול מיהם המושאים המתים שממלאים את החלל, על האסתטיקה והסימטריה הגמורה של מותם, על נורות הניאון שמחוררות את דגמי גופם, וכמו גופת החזיר המסתובבת על צירה מעל הקדרה בדימוי העתיק של התקנת הבשר, גם אלה נטועים בצירן של המנורות, בריסון אירוני, ריסון שהותקן על-ידי האמן, ומותקן יום ביומו גם על ידי המבשל. עלינו לבחון מקרוב את הכמות שלהם, את גופם הפראי, אך שיוכם לטבע, את מהותם כחיית-בר שמוחזקת, מרוסנת, נטבחת ונקטעת עבורנו בכל יום מחדש, בכמות של חללים שכבר לא ניתן לספור. 

יעל ברתנא. ישראל/הולנד. 2004. You Could Be Lucky. YAEL BARTANA

יעל ברתנא. לאקי

יעל ברתנא. לאקי

יצירתה של יעל ברתנא היא מן המוצגים הייחודים ביותר בתערוכה. כאן מפנה האמנית את עין המצלמה, ובכך את המבט המוסרי והפילוסופי, לא אל הקרבן, כי אם אל המקרבן, אל זה הצורך את הקרבן כאמנות. ברתנא מצלמת את הבאים למרוץ הסוסים המפורסם, ה"גרנד-נשיונל", מהמפורסמים והיוקרתיים שבמרוצי הסוסים בבריטניה, בנטורליזם כמעט פיוטי, ומייחדת מקום לתהות ולשאול מיהם אותם צרכנים של הקרבנות וכיצד הם מנהלים את הצריכה, וכיצד הצריכה מתבצעת מעצמה. אורחי המרוץ והמהמרים מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה, ובזכות סרטה בן שבע הדקות של ברתנא, אין לנו אלא להסיק, ואפילו להעלות בלבנו רגשות כמו ציניות ורחמים, כלפי אלה הפוקדים את המאורע הנוצץ ורוצים ליהנות מהאשלייה של השתייכות למעמד הגבוה, מעצם המצאותם שם. המצלמה של ברתנא מציגה את המאורע במערומיו ושוללת ממנו את היסוד הנוצץ. בסופו של הסרט ניצבת מולנו ההכרזה, שהיא גם שאלה פילוסופית – הייתם יכולים גם אתם להיות סוס מרוצים, להיות לאקי (בני מזל, באנגלית). אך האם הייתם רוצים, אנחנו מיד שואלים את עצמנו, להיות לאקי? האם היינו רוצים להיות הקרבן חסר השם, המנוצל לצורך גופו ומהירותו, תכונותיו הפיזיולוגיות בלבד, לשרת את אורחיו מעוררי הרחמים והבוז של אירוע שבסופו של דבר מושטח מכל משמעות היסטורית שלכאורה הצדיקה אותו? האם אנחנו רוחשים כבוד לדמויות שאנו רואים? האם אנחנו רואים את עצמנו בהן? האם אנחנו רוצים להיות סוס המרוץ ברקע שאגותיהם והתפרעותם? האם בכלל יש פה מישהו שהוא בר מזל בכל הסיטואציה התרבותית-חברתית העגמומית הזאת?

 VICTOR SCHONFELD &MYRIAM ALAUX ויקטור שונפלד ומרים אלאוקס. סצנה מסרט החיות. אנגליה. 1981 

ויקטור שונפלד ומרים אלאוקס. אנגליה. סצנה מסרט החיות1981

ויקטור שונפלד ומרים אלאוקס. אנגליה. סצנה מסרט החיות1981 (צילמה: טלי קורל)

"סצנה מסרט החיות" היא מיצג שממוקם בקיר עליון, מעל המעבר למדרגות שבין המפלסים, מיקום שממנו אפשר להתחמק בקלות, להתעלם בקלות, לא להסב תשומת לב, לברוח. או פשוט באמת לא לראות. כמו המפלסים השונים בתודעה שלנו, שמעוצבים ללא התנגשות כדי למנוע סתירות, הסצנה הנוראית והקשה מוקרנת במיקום שיכול בקלות להתחמק מההבנה ומההכלה שלנו. בסצנה הקצרה אנחנו עדים לציד ארנבים, להריגת פיל קרקס, למלחמות כלבים, להרקדת קופים ודובים לבידור ולעוד אלמנטים של ניסויי האדם בממלכת החי, לצרכי בידור, רפואה, ספורט ומזון. התכנים קשים, התכנים שם, הם המציאות של התייחסותו המנצלת של האדם אל בעלי החיים. המוזיקה הצוהלת, מתוך שירם של להקת ה-Talking Heads, MIND, מתוך האלבום Fear Of Music  (1979), מלווה את הסצנה, רודפת את הסיוט ולא נותנת לו לברוח. הניגוד בין הלחן העולץ בסצנה המוקרנת, לבין המראות הקשים באותה סצנה, מוכיחים שאי אפשר להתעלם מהחזון המסויט. חובה להישיר מבט, אל הילדים הצוחקים, אל הקהל המריע. אל עצמנו. וזוהי רק דגימה קצרה מסרט באורך מלא. הסרט נכתב על-ידי ויקטור שונפלד ובגרסה המלאה שלו יש קריינות של השחקנית ג'ולי כריסטי. הקטע שמוצג בתערוכה מתוך הסרט אורך דקות ספורות בלבד. אורך הסרט המלא הוא 136 דקות. סרט נוסף שבוודאי שאב השראה מ"סרט החיות" הוא Earthlings משנת 2006, שגם הוא סוקר את ניצולם של בעלי החיים על-ידי האדם בתחומי החברה והתרבות השונים, ומכיל מידע גרפי רב. מומלץ להישיר מבט למעלה בחדר המדרגות ולהקדיש את הסבלנות הראויה לסצנה הקצרה מתוך "סרט החיות". 

ביל ויולה. ארצות-הברית. 1986. אינני יודע למה אני דומה. BILL VIOLA 

יצירתו של ביל ויולה האמריקני היא היצירה הפילוסופית ביותר המוצגת בתערוכה. היא פילוסופית בעיקר כי היא דורשת. היא לא קצרה, היא איטית, היא סרט באורך של 89 דקות ונחלקת לקטעי קטעים של התבוננות פיוטית ולירית מעמיקה בטבע ממלכת החי ובעצמיות של האדם המתבונן. ויולה שואל באמצעות יצירתו על הסובייקטיביות המוחלטת של המתבונן ועל מוגבלותו ודמיונו לעולם שהוא בוחן בקור רוח אקדמאי. מעטים האנשים שנשארו בחדר לצפות בו יותר מעשר דקות רצופות. אמנם לא ספרתי את הדקות שבהן בהיתי בתמונות המרהיבות מתוך התודעה של ויולה, אבל ראיתי פנים רבות שגם אם נשארו זמן רב – נעלמו. היה קשה, אני מודה, גם לי, להאזין בדריכות לקו המחשבה של היוצר ולקבלו, את האמנות שבו. קשה לא מפני שיש תיאורים גרפיים קשים, בדומה לאלו ב'סרט החיות', אלא בשל הסבלנות העמוקה הנדרשת מהצופה, והכבוד שעליו לרחוש ליצירה תוך כדי, בניסיון להיטמע בה כדי להבינה. ויולה מתבונן בריכוז אין סופי בתוך עיניהן של חיות שונות, הוא מפרק אשליות אופטיות ויוצר אותן יש מאין, הוא מלמד אותנו כמה הראייה שלנו שברירית, כמה התודעה שלנו כזו, כמה רחוקים אנחנו מהאדמה ומהחיה ומהבנה של האמת – עד כמה אנחנו דומים להם. מסרטו של ויולה, גם אם מקצים לו כמה דקות, אי אפשר לצאת עם אותה הרוח שעמה נכנסנו. מומלץ להקצות לו לפחות 20 דקות. 

דוריס בלום, דנמרק. 2012. מתחת לעור. DORIS BLOOM  

דוריס בלום, מתחת לעור

דוריס בלום, מתחת לעור

בעיניי עבודתה של בלום היא החתרנית ביותר, הפוצעת ביותר, ובמובנים מסוימים בין העבודות הטובות בתערוכה, אם לא הטובה בהן. יש בה אומץ נדיר, שקל לבלבל בינו לבין פרובוקציה. אני ראיתי כאן תעוזה אמיתית, התבוננות אמתית אל השקר ואל הקושי שבתעשיית המזון, התבוננות חודרת אל המוות עצמו. שיח עם המוות, עם החיה המתה, ועם עצמנו ועם היחס הכפול והצבוע שלנו למוות ואל דימויים של מוות. בעידן שבו המוות בדימויים הקולנועיים והאמנותיים שלו הוא לרוב רומנטי, למצער יצירה כמו של בלום נחשבת חתרנית ואוונגרדית מלכתחילה. אבל ההתבוננות של בלום היא התבוננות ישירה, היא דיאלוג ישיר עם ייצוג הקרבן המת, שבשל מותו שנכפה עליו, הדיאלוג עם הייצוג הוא למעשה מונולוג שחייב להתאפיין בכנות. ואכן בלום, בת איכרים בילדותה שגדלה עם פרות, מביאה בעבודתה מונולוג פנימי עוצמתי המתייחס להחדירה שלה אל המוות ללא צנזורה ורומנטיזציה אסתטית. ההתעסקות של בלום עם הפרה המתה, נושא היצירה, הוא קשה וישיר. ישיר מדי, והוא חושף את הקשר ההכרחי בינינו החיים לבין בעלי החיים המתים מידינו. 

סון יואן ופנג יו. סין. 2008. מלאך. SUN YUAN & PENG YU 

מלאך, סון יואן ופנג יו (צילמה: טלי קורל)

מלאך, סון יואן ופנג יו (צילמה: טלי קורל)

לעבודתם של יואן ויו  קראו האמנים "מלאך". אך אין זהו מקרה שהמיצג ממוקם קרוב לסיומה של התערוכה, במפלס האחרון, בפינה, בזווית בודדה מול המיצגים האחרים. האם זהו מקרה שהמלאך, נטול הקשר שמימי, מוצג באנושיות מנקרת עיניים, דומה בתנוחת מותו לאיקרוס מן האגדה היוונית העתיקה, בנו של דדאלוס, שהרחיק במעופו עם אביו בשמיים אל השמש, וכנפיו נשרפו מעוצמת חוּמהּ ובכך גזר על עצמו את מותו. כולנו למדנו להסיק מן המיתוס כי חטא ההיבריס, הגאווה, הוא בעוכרנו ועלול להביא לתוצאות עגומות הנוגעות לחיינו ולרצונותינו. אך מתי יגיע היום שבו נבין שחטא ההיבריס לא רק הרחיק אותנו מאבותינו ומעצמנו, אלא גם מבעלי החיים, שותפנו הטבעיים לאדמה ולמרקם הקוסמוס, ובכך התרחקנו מכל צלם אנוש וחיה אמיתיים שהם, והפכנו לצלם מפלצתי שאין אלא סופו להיכוות ולהישרף. 

המציגים

  • גיא זגורסקי | ישראל
  • יעל ברתנא | ישראל | הולנד
  • הרן מנדל | ישראל
  • סיגלית לנדאו | ישראל
  • עדן אורבך עפרת | ישראל
  • ענן צוקרמן | ישראל
  • ערן גילת | ישראל
  • שירלי פקטור | ישראל
  • אלורה וקלזדילה | פורטו ריקו
  • ביל ויולה | ארצות הברית
  • ג'ואנה ואסקונסלוס | פורטוגל
  • דוריס בלום | דנמרק
  • הארי דודג' | ארצות הברית
  • הרמן ניטש | אוסטריה
  • חיים שטיינבך | ארצות הברית
  • יוסף צמח | הולנד
  • מרטין סקאוון | גרמניה/ נורווגיה
  • מריה כריסטינה פיפר | ארגנטינה
  • מרתה פרידמן | ארצות הברית
  • ניק ברנדט | ארצות הברית
  • סון יואן ופנג יו | סין
  • סמואל מסר | ארצות הברית
  • פיה מריה מרטין | גרמניה
  • קארין קנפל | גרמניה 

שעות הפתיחה של מוזיאון "על התפר":

ימים א' ,ב',ד', ה' 10:00-17:00
ג' 16:00-21:00
בימי ו' 10:00-14:00
המוזיאון סגור ביום שבת
הביקור מתאים למבוגרים מעל גיל 14

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, ג, חברה וסביבה | עם התגים , , , , , | 3 תגובות

מה סלמה עושה במילאנו?

גם יפה וגם אופ(נ)ה - הטור של פאולין שובל במדור אופנה ועיצוב של עיתון מגפוןהיעד שלנו השבוע הוא פיאצה דומו, הכיכר המרכזית והסואנת ביותר של העיר מילאנו. בין דוכני הגלידות ודוכני המפלגות (כפי שכבר ציינתי, הבחירות באופק), מסתובבים להם נערים מתבגרים, מוכנים להציע לדוגמנית מארץ זרה סיור מודרך במקומות האפלים ביותר של העיר. פיאצה דומו הוא מקום מושלם לאכול, לאהוב וגם להתפלל (כאן נמצאת הקתדרלה).

בימים אלה מתקיים שבוע האופנה במילאנו לקולקציות סתיו-חורף 2013-14. שום דבר לא נראה טבעי יותר לאיטלקים מאשר לעסוק באופנה. שמות המותגים שמציגים כאן מדברים בעד עצמם. היום אתייחס לשלושה: Gucci, Prada, Fendi – גוצ'י, פראדה ופנדי. נתחיל מגוצ'י. עם כל הכבוד, ויש כבוד, אפילו סלמה הייק המדהימה לא הצליחה לגנוב את ההצגה לקולקציה הזאת. למה היא יושבת בשורה הראשונה של אולם תצוגת האופנה? משום שהיא על תקן "אשתו של". כן, כן, גם לה זה קורה. פרנסואה הנרי פינו, מיליארדר ומנכ"ל ענקית האופנה PPR ששולטת, בין היתר, על מותג גוצ'י, שלח את החצי היפה שלו לתצוגה. אני חייבת לציין שהשחקנית המקסיקנית לא ביישה את הפירמה ונתנה הופעה מרשימה.

סלמה היאק בדרך לתצוגת האופנה של גוצ'י. שבוע האופנה של מילאנו. צילום: Reuters

סלמה היאק בדרך לתצוגת האופנה של גוצ'י. שבוע האופנה של מילאנו. צילום: Reuters

חליפה זה (יכול להיות) סקסי

בסתיו-חורף שנה הבאה החליטו בגוצ'י להבליט את הסקס אפיל של האישה בלי להפשיט אותה כלל. משימה לא פשוטה כלל וכלל. רק הגדולים מסוגלים לעשות זאת ללא ברך חשופה וללא מראה התחתונים המבצבצים מתחת לבגד (סגנון ניקי מינאז'). עם הרבה אמנות, גוצ'י שוב מראים לנו שכמה שפחות ייראה, זה יהיה יותר מגרה. איך עושים זאת בלי ליפול למראה של "מאה שערים"? הרבה עור, מחשופים עמוקים (מאוד!), מגפי ברך מעור תנינים, כפפות ארוכות וצבעים דרמטיים: שחור, סגול, צבע זית, תכלת וברונזה.
!Eeee, sexy lady

גוצ'י בשבוע האופנה של מילאנו. צילום: Reutersגוצ'י בשבוע האופנה של מילאנו. צילום: Reutersגוצ'י בשבוע האופנה של מילאנו. צילום: Reuters

גוצ'י בשבוע האופנה של מילאנו. צילום: REUTERS/Alessandro Garofalo

הבורגנית המושלמת לובשת פראדה

במציאות, לא רק השטן לובשת פראדה. יותר נכון, כולנו נלבש את מה שמוצ'יה פרדה, אחת הנשים החזקות באירופה והבעלים והמעצבת של בית האופנה פראדה, לובשת בעצמה. קולקציית סתיו-חורף 2013-14 של בית פראדה יצאה הישר מארונה של מוצ'יה. קצת רטרו, קצת סקסי, מאוד בורגני ודי חתרני. אם נשאר לכם מעיל וינטג' מסבתא, זה הזמן להוציא אותו מהארון. אם יש עליו פרווה – עוד יותר טוב. חגורה רחבה כדי להדק את הכל ואתן לבושות נכון.  נוסיף לזה פסי רוגבי (לאורך, הפעם) ורקמות מנצנצות. פה ושם הג'קט גולש מהכתף וקיבלנו מראה סקסי (במידה).

פראדה בשבוע האופנה של מילאנו. צילום: Reutersפראדה בשבוע האופנה של מילאנו. צילום: Reuters

פנדי: המראה הפרוותי

בתצוגת אופנה הזו בטוח לא תפגשו את בריז'יט בארדו. התצוגה של פנדי, בית הפרוות הגדול בעולם שנמצא תחת ניהולו של המעצב הראשי קרל לגרפלד מזה 48 שנים, הייתה יוצאת דופן  בכל המובנים. קודם כל, צריך אומץ מסוים, ולא רק תנאי מזג אוויר מתאימים. שנית, העיצובים של פנדי היו כל כך יוצאי דופן עד שהצליחו להטעות אותנו לגמרי. הפרוות מוצגות בכל צורה אפשרית: בתור מעילים, תיקים, משקפיים וצמידים. גם תסרוקות ותספורות הדוגמניות נראו כסוג של פרווה.

פנדי בשבוע האופנה של מילאנו. צילום: Reuters

פנדי בשבוע האופנה של מילאנו. צילום: Reuters

פנדי בשבוע האופנה של מילאנו. צילום: Reuters

המעצבים קרל לגרפלד וסילביה ונטוריני פנדי בסוף תצוגת קולקציית סתיו-חורף 2013-14 של בית האופנה פנדי בשבוע האופנה במילאנו. צילום: REUTERS/Alessandro Garofalo

המעצבים קרל לגרפלד וסילביה ונטוריני פנדי בסוף תצוגת קולקציית סתיו-חורף 2013-14 של בית האופנה פנדי בשבוע האופנה במילאנו. צילום: REUTERS/Alessandro Garofalo

המשך יבוא…

צילומים: REUTERS

 * * *

פאולין שובל – עיתונאית, עורכת תוכן בטלוויזיה ויוצאת התוכנית "מאסטר שף", גילתה את עולם האופנה הרבה לפני עולם האוכל.  גם בתוכנית שעסקה באוכל, בלטה פאולין בסגנון הלבוש שלה וחיבתה לפריטי מעצבים.

"גם יפה וגם אופ(נ)ה" – טור אישי חדש במדור אופנה ועיצוב של מגפון

פורסם בקטגוריה אופנה, אופנה ועיצוב, ד | עם התגים , , , , , , , , , | סגור לתגובות

"מבצע פורים" בצפון: מאות ליטרים של אלכוהול נשפכו לקרקע

שוטרי מחוז הצפון במשטרת ישראל התמקדו החל מערב שבת ועד הבוקר (ראשון),  ב"מבצע פורים", ובמיוחד במכירת אלכוהול וסמים לקטינים. הנתונים מדהימים: ב-213 מקרים שונים נתקלו השוטרים בקטינים שהחזיקו באלכוהול. בכל המקרים הללו שפכו השוטרים את המשקה החריף אל הקרקע.

חוגגים פורים גם בתל אביב (צילום: משטרת ישראל)

חוגגים פורים גם בתל אביב (צילום: משטרת ישראל)

נגד 32 סוחרים שמכרו אלכוהול לקטינים, נפתח תיק פלילי. 11 תיקים נוספים נפתחו נגד אספקת אלכוהול לקטינים ועוד 55 תיקי סמים. נוסף לכך יוזמנו היום או בימים הקרובים בעליהן של 23 פיצוציות וחנויות מכולת מקריית שמונה, צפת, כרמיאל, מעלות, שפרעם, משגב, נצרת עילית, עפולה, מגדל העמק ובית שאן לשימוע בתחנות המשטרה בטרם יוחלט בעניינם.

יצוין כי בידי המשטרה סמכות לסגירה מנהלתית של העסק, נוסף להגשת כתב אישום נגד בעליו.

 

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, פליליים | עם התגים , , , , , , | סגור לתגובות

תושב אשקלון נאשם בסחר וניצול נשים לשם זנות

כתב אישום חמור הוגש הבוקר על ידי פרקליטות מחוז ת"א לבית המשפט המחוזי ת"א נגד אביגיא חסיד, תושב אשקלון בן 30, בגין קשירת קשר לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, ניסיון לסחר בבני אדם, וניסיון לגרימה לעזיבת המדינה לשם זנות .

על פי כתב האישום שהוגש ע"י עוה"ד פיה גלבר וניצן שפיר, בשנים 2008-2007 קשר חסיד קשר עם אחרים, ובראשם רמי סבן, לסחור בנשים לשם העסקתן בזנות בקפריסין. לצורך כך השקיע הנאשם, עם רמי סבן ואחרים, מאות אלפי דולרים בפתיחת בית בושת בקפריסין, הפעילו אותו לאחר הקמתו וגרמו לעשרות נשים לעזוב את המדינות שבהן התגוררו לצורכי זנות, סחרו בהן והעסיקו אותן בזנות בבית הבושת. 

על מנת להבין את היקף המחזור הכספי שהרוויחו חסיד ושותפיו מבית הבושת ניתן ללמוד מדמי השכירות החודשיים ששילמו לבעלי המבנה באזור הקרוי צוותא חדא בקפריסין: לא פחות מ-26 אלף דולר לחודש. הפרקליטות הגישה לבית המשפט רשימה של 25 נשים שנסחרו על ידי הנאשם ושותפיו. הן הגיעו מאוזבקיסטן, אוקראינה, מולדובה ורוסיה. לפי כתב האישום עלות הבאתה של כל אישה לקפריסין לחסיד ושותפיו הייתה 7,500 דולר לצורך בדיקות רפואיות, מס לקפריסין, כרטיסי טיסה, בעלות ועוד.

בתמורה לכך אולצו הנשים לעבוד שבעה ימים בשבוע, "לרבות בימי המחזור החודשי. הוטלו עליהן קנסות בשל התנהגותן ואם ביקשו לעזוב את קפריסין ולשוב למולדתן לפני סיום תקופת עבודה בת חצי שנה, הוטל עליהן קנס כספי ולא הועברו לידיהן כל הכנסותיהן מתקופת העבודה", בזמן שהנשים גבו מכל לקוח 200 דולר.

כתב האישום מתאר את מצוקות הנשים ומביא לדוגמה מקרה של אחת מהן: "אחת הבחורות, אשר יצאה להפסקה קצרה מטעמי היגיינה נשית, השתהתה יתר על המידה וגמל לה בצעקות וכן בסטירה בפניה. בתגובה, נקלעה הבחורה למצוקה, נטלה סכין, חתכה את הוורידים בשתי ידיה, והובהלה על ידי הנאשם לטיפול רפואי פרטי, שם נתפרו פצעיה". למחרת היום, "על אף הכאבים שאחזו בה, הורה סבן לבחורה, על דעת הנאשם, להגיע ולעבוד במועדון, כשהיא לובשת חולצה עם שרוולים ארוכים".

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, פליליים | עם התגים , , , , , , , | סגור לתגובות

Urban Culture – מגזין תרבות ולייפסטייל חדש לתל-אביב

קבוצת משקיעים פרטית בראשות איש העסקים אדם פרנקל שמה נפשה בכפה ומשקיעה במגזין דפוס חדש בעידן המבשר את שקיעת העיתונות המודפסת. שני גיליונות ראשונים מופצים חינם בתקווה שהקוראים ישתכנעו. המותג: תל אביב, על כל האסוציאציות, בעיקר החיוביות, שהעיר הבינלאומית- ישראלית משדרת. מגזין תל-אביב חדש – Urban Culture שהושק בשבוע שעבר הוא ירחון לייף סטייל שמיועד לקהל מגוון שאוהב את העיר תל-אביב, חי ונושם אותה ובעיקר את סעיף החיים הטובים שהעיר הזו מציעה. 
המגזין, אותו עורכת העיתונאית התל אביבית יעל רייף, כולל כתבות בנושאים מגוונים: חברה, תרבות, רשת, קולינריה, חיי לילה, אופנה, עיצוב, צרכנות ועוד. כל אחד מהתחומים מסוקר מזווית שונה ומעניינת, במטרה ליצור תוכן שיוכל להיקרא ולהישאר רלבנטי לאורך זמן. הכותבים הם עיתונאים ואנשי רוח מתחומי עיסוק שונים בתחום התרבות והיצירה.

השקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקי

השקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקי

השקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקי

"Urban Culture הוא מגזין תל- אביבי ייחודי בעל רוח אורבנית, סקסיות מרומזת והרבה סטייל", אמר באירוע ההשקה איש העסקים אדם פרנקל, שעומד בראש קבוצת משקיעים פרטית במגזין, "אני מאמין שמגזין כזה דרוש כיום בעיר צבעונית ומלאת חיים, בה קורה בכל רגע נתון משהו חדש ומסעיר. בהשראת המודלים העומדים לנגד עינינו ובאמצעות צוות יוצרים צעיר ואג'נדטיבי, אני שואף להחזיר את הכבוד התוכני לנייר המודפס."

השקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקי

הגיליון הראשון של המגזין, גיליון חודש פברואר, משלב כתבות תוכן מעמיקות על החברה התל אביבית והתרבות הנוצרת בה. טינו מוסקוביץ' מתמודד עם השאלה "מהי התל-אביביות", תומר און מנסה להבין את חוקיה הכתובים והלא כתובים של העיר, ואסי גל בודק במה נבדלת תל אביב מהערים הגדולות עם ברוני הלילה שלהן ולמה יש רק תל-אביב אחת.
בנוסף, נותן המגזין במה ליוצרות וליוצרים מתחום האופנה והעיצוב. בגיליון הראשון מתארת דפנה לוסטיג את פגישתה עם צמד המעצבות המקומיות "אלף אלף" ומרכיבה מראה ברוח עיצוביהן. גם תחום הגסטרונומיה אינו נפקד. ניר קיפניס מתאר את קאמבק הלקרדות, אפרת אברמוב יוצאת לסיבוב ברים ציוני ברחבי תל אביב עם חמישה תיירים וריטה גולדשטיין מראיינת את השף שרון כהן ממסעדת "שילה". עוד מכיל הגיליון מדורים וטורים של ידוענים המזוהים עם העיר.

השקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקי

גיליון חודש פברואר הופץ בחינם בכ-50,000 עותקים ובהשקעה של למעלה ממיליון ש"ח. הגיליון השני, שייצא בחודש מרץ, יחולק אף הוא חינם.

השקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקי

השקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקיהשקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקיהשקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקיהשקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקיהשקת Urban Culture, מרסר בר, תל-אביב. צילום: יולה זובריצקי

* * *
צילומים מהשקת Urban Culture במרסר בר, תל-אביב: יולה זובריצקי
* * *
פורסם בקטגוריה א, מדיה, מדיה בחדשות | עם התגים , , , , , , | תגובה אחת

דריכות בצה"ל מפני התפרצות מהומות בשטחים

כוחות הביטחון נערכים היום להתפרצות מהומות היום סמוך לשעה עשר בבוקר, זמן תחילת נתיחת גופתו של העציר הביטחוני, עראפת ג'ארדאת שליש (30), שמת אתמול (שבת), בצהריים בכלא מגידו. 

ערפאת ג'אראת, האסיר שמת במגידו  צילום: מען

ערפאת ג'ארדאת, האסיר שמת במגידו (צילום: מען)

הבוקר צפויים 3,000 אסירים פלסטינים לפתוח בשביתת רעב לאות הזדהות עם ארבעת שובתי הרעב. בשב"ס ובשב"כ מיהרו אמש והזמינו נציג ממשפחת שליש ומטעם הרשות הפלסטינית להשתתף בעת הנתיחה. זיאד אבו עין, סגן השר לענייני אסירים פלסטינים ברשות הפלסטינית מסר אתמול כי הרשות הפלסטינית תובעת רשמית פתיחת חקירה בינלאומית בנסיבות מות העציר.

שביתת רעב של ארבעה עצירים מנהליים עומדת במוקד העימותים האלימים בין פלסטינים לכוחות הביטחון. למרות שגורמי ביטחון ישראליים משוכנעים כי אין מדובר בתחילתה של אינתיפאדה חדשה, צבר האירועים והשתלשלותם עלולה להביא להתלקחות האינתיפאדה השלישית ברחבי הגדה המערבית. 

מוסטפא ברגותיחבר הפרלמנט הפלסטיני שנחשב לאחד ממארגני ההפגנות בגדה המערבית, אמר אתמול עוד לפני היוודע דבר מותו של ג'ארדאת, כי השטח בוער כעת עוד יותר מאשר לאחר מות חאדר עדנאן. עדנאן היה פעיל הג'יהאד האיסלאמי ששבת רעב במשך 66 ימים במחאה על מעצרו המנהלי, ושוחרר לבסוף אחרי שהושג הסכם בין סנגוריו לפרקליטות. "ההפגנות היום, (שבת), הזכירו את אלה של האינתיפאדה הראשונה. אם יקרה משהו לעיסאווי, כל הגדה תתקומם ותפרוץ אינתיפאדה חדשה, עממית ולא אלימה", אמר.  

כלא מגידו (צילום: מען)

כלא מגידו (צילום: מען)

ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד אמר הבוקר בתגובה כי הוא "מזועזע" ממקרה המוות, וקרא לרשויות בישראל "לברר בהקדם את "הסיבה האמיתית לכך". 

כאמור, היום ישבתו רעב האסירים הביטחוניים. אמש, לאחר היוודע דבר מותו של העציר, התפתחה בכלא עופר מהומה. האסירים צעקו, דפקו על דלתות התאים והשליכו חפצים למסדרונות. ההערכות בישראל הן כי המהומות בשטחים עוד יתגברו עד ביקורו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בישראל. להערכת מערכת הביטחון, אם ביקור הנשיא האמריקאי ייכשל מבחינת הפלסטינים ייתכן שההנהגה הפלסטינית תיתן אור ירוק בהסכמה שבשתיקה להתפרצות אלימות מצד הפלגים הקיצוניים והחמושים. אלה מטופלים כעת עדיין בידי מנגנוני הביטחון של אבו מאזן בתיאום עם צה"ל. 

לכך מוסיפה ישראל עצמה שמעכבת בכל חודש את העברת הכספים המגיעים לרשות ויוצרת בכך לחץ כלכלי וגירעון כספי חמור לרשות הפלסטינית, הנאלצת כל חודש לעכב תשלומי משכורות לעובדיה. אתמול הודיעו  עובדי ההוראה ברשות הפלסטינית על שביתה שתפרוץ ממחר במערכת החינוך אם משכורות העובדים לא ישולמו להם.

כזכור הודיע שר האוצר יובל שטייניץ בתיאום עם בנימין נתניהו, ראש הממשלה, על כך שישראל תעכב כספים המגיעים לרשות אם זו תפעל באו"ם לקבלת מעמד של מדינה משקיפה באו"ם. לאחר שכך קרה, הורה שטייניץ לאוצר לעכב את הכספים המגיעים לרשות.

החשש הישראלי נובע מהעובדה ששילוב של היעדר אופק מדיני ולחץ כלכלי בשטחים, בצירוף האירועים האחרונים, אירועי תג מחיר, התקפות המתנחלים, האירוע אתמול בכפר כוסרא שבו נורו לטענתם פלסטינים באש חיה על ידי מתנחלים – כל אלו יוצרים תסיסה שיש פוטנציאל גדול להסלמה. לכך יש להוסיף את הישגיו של חמאס בעקבות מבצע "עמוד ענן ", מנקודת מבטם של הפלסטינים בגדה המערבית. כל אלו מהווים חבית דלק נפיצה וחמורה שעלולה להתפוצץ כל רגע.  

 

 

 

 

 

 

.

 

 

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , , , | סגור לתגובות

כדוריד: תיקו 28:28 בין אס"א לסביון

ביום שישי נערך המחזור ה-16 בליגת העל בכדוריד. מחזיקת הגביע הפועל ראשל"צ התקשתה ברחובות אבל החניכים של סער פרנקל גברו על אלו של גלעד מאור 28:33. רמת השרון ניצחה את קרית מוצקין 29:33. האלופה והמוליכה מכבי ראשל"צ ניצחה בקרית אונו 21:37 – יוסי גבע היו"ר של הצהובים עמד על הקווים כמאמן, לאחר שהמאמן אולג בוטנקו נאלץ להיעדר מהמשחק בגלל פריצת דיסק בגבו. מכבי ת"א הביסה את ארזים ר"ג 14:34. רון פרץ, עוד לא בן 17, בנו של בכיר השופטים יורם פרץ, שופט לראשונה בליגת העל (האבא שלו שימש מזכיר. ). קרב התחתית בין סביון לבין אס"א ת"א הסתיים בתיקו 28:28. בני הרצליה ניצחה בנס ציונה 24:27.
פורסם בקטגוריה ב, ספורט, עוד ספורט | עם התגים | סגור לתגובות

חוף דדו והמרינה בהרצליה מועמדים לתו התקן "הדגל הכחול"

חוף דדו החיפאי עלה לשלב הגמר בתחרות "הדגל הכחול" ובקרוב תיערך ההצבעה ויוחלט האם חוף דדו במבואות הדרומיים של חיפה יצטרף בקרוב לחופים המומלצים בעולם. בשבוע שעבר אושר החוף בוועדה הארצית, כחוף בעל "דגל כחול". האישור עובר לוועדה הבין לאומית היושבת בדנמרק. הדגל הכחול הינו תו התקן העליון לחופים מפותחים ומרינות ברחבי העולם העוסקים באיכות המים והחוף, חינוך סביבתי ומידע, ניהול סביבתי ובטיחות ושירות נוספים. הדגל הכחול הינה תכנית בבעלות ארגון לא ממשלתי וללא כוונת רווח בשם ה-
FEE (Foundation for Enviromental Education) – הקרן לחינוך הסביבתי.

הרעיון של הדגל הכחול החל ב-1985, ברשויות המקומיות הממוקמות לאורך חופי צרפת, אשר קיבלו לראשונה את האות על פועלם לניקיון מי שופכין וביוב. מ-2001 תו התקן הגבוה ביותר לחופים ברחבי העולם הינו הדגל הכחול, אשר כולל את החופים המפורסמים ביותר בריביירה הצרפתית, בקליפורניה, בקאריביים, באוסטרליה ובניו זילנד.

את הפרוייקט הובילו בעיריית חיפה, ראש מנהל התפעול דוד לוריא, והאחראי על חופי חיפה, יעקב לופו. בפרוטוקול הוועדה נרשם כי חוף דדו הינו מוקד תרבותי וחברתי בעיר. החוף עדיין שומר על יופי פתוח ופראי, אך יחד עם זאת מציג חיי ים שוקקים, עם מסעדות ובתי קפה, דשא ירוק ואפילו בריכות שכשוך עם מים מתוקים. החוף הינו חוף מוכרז. עם ארבע תחנות הצלה ותחנות עזרה ראשונה. החוף הוא מוקד לספורט ימי כגון גלישה, מקום הזינוק לתחרויות ספורט לאומיות ובהן הטריאטלון הישראלי ומוקד עלייה לרגל לגולשים רבים. "החוף מוקפד ואנשי העירייה דואגים לאין שיעור לטיפוחו וניקיונו", נכתב בפרוטוקול, "עם השנים נוצר בחוף כור היתוך כמעט בלתי אפשרי של פסיפס ארץ-ישראלי: דתיים וחילונים, ערבים ויהודים, צעירים וזקנים, גולשים וחוקרי ביולוגיה ימית, מסיבות והרצאות, גורמה ואוכל רחוב. על כל אלה והרבה יותר מכך, אנו מקבלים בברכה את אות הדגל הכחול", כתבה הוועדה.

"הדגל הכחול" מתנוסס בכ-4000 חופים ומרינות

גם המרינה בהרצליה עשויה לקבל את תו הדגל הכחול בחודש מאי. בין היתר, עוסקות הדרישות באיכות המים, נגישות לנכים, פחי מחזור, הגנה על אצות ואלמוגים ועוד. החברה העירונית לפיתוח התיירות בהרצליה נערכת לקבלת התו כאשר המסמכים האחרונים הוגש בימים האחרונים להנהלת הארגון בדנמרק.

בכך תצטרף המרינה בהרצליה לרשימה מכובדת של מרינות, המתהדרות ב'דגל הכחול', בהן: מרינות בדנמרק, ספרד, בלגיה, בולגריה, קורטיה, איסלנד, ניו זילנד, רומניה, פורטו ריקו, איטליה ואף דרום אפריקה. בסך הכל מתנוסס "הדגל הכחול' ב-4,000 חופים ומרינות בקירוב, בכ-50 מדינות. במקביל, החלה החברה העירונית להיערך לקבלת "הדגל הכחול' לחופי העיר.

לדברי יריב פישר, יו"ר החברה העירונית לפיתוח התיירות בהרצליה, כחלק מההיערכות ל'דגל הכחול', מוקמת ועדה לאיכות סביבה, שבה יהיו נציגים בעלי כלי שייט במרינה, בעלי מסעדות סביב המרינה, נציגים מבתי המלון בעיר ונציגי הציבור. "הוועדה תפקח על שמירת איכות הסביבה באמצעות דגימות איכות מי המרינה, פיקוח על נושאי הנגישות, השילוט וההכוונה, הניקיון השוטף ועוד. ברגע שנקבל את 'הדגל הכחול', יתבקשו העוגנים במרינה לחתום על אמנה מיוחדת ויקבלו את הדגלון לכלי השייט שלהם. אנו גאים על ההישג הצפוי, שיבטא את ההשקעה המרובה בסביבה ובקיימות".

לדברי ראש עיריית הרצליה, יהונתן יסעור, "הרצליה שמה לה למטרה להיות עיר מובילה בתחום איכות הסביבה והקיימות, אנו שמחים על הצטרפותה של המרינה לתקן הדגל הכחול ורואים בכך חותמת איכות לעיר".

אתר הארגון – http://www.blueflag.org.

פורסם בקטגוריה איכות הסביבה, חברה וסביבה, תיירות, תיירות בארץ | עם התגים , , , , | סגור לתגובות