טנגו עם אלוהים – שני צעדים קדימה וצעד אחורה

הוזמנתי לשמחה של ידיד מהעבודה, חתונה של "כיפות סרוגות". אהבתי את צהלתם הכנה והאמיתית של ה"משמחים" מהישיבה של החתן, את שמחתן של הנשים החסודות סביב הכלה הצנועה, יוצאות  מגדרן לשמח כלה, את ההמולה הנרגשת של החופה.

לפתע חשתי מעט קנאה. הנשים נראו לי פתאום יפות וחינניות עם כיסויי הראש הצנועים והמצודדים, עם השמלות והחצאיות שצניעותן לא גרעה מיופיין. לפתע לא כל כך הפריעה לי ההפרדה בריקוד, היא נראתה לי אפילו משהו יפה, משהו מן הקדוּשה; לפתע חשתי זרה כשהתפללו תפילת ערבית ולא ידעתי מה אמרה תפילתם בדיוק.

כיפות (צילמה: שרית פרקול)

בזכות התפילה והאמונה (צילמה: שרית פרקול)

הרעיון הזה עלה במוחי הקודח יותר מפעם אחת מאז שהייתי נערה. תמיד הייתי קרובה ליהדות, לאמונה, למיסטיקה היהודית, וסקרנית לאין קץ. בתיכון הלכתי לסמינרים ולסופי שבוע ביישובים דתיים-לאומיים עם קבוצה של חברים. לשני התארים למדתי באוניברסיטה דתית, משם שאבתי ידע רב בנושא יהדות. את מבחן האמונה וההשגחה הפרטית צלחתי לא פעם בצוק העתים של חיי, כאדם טובע המצליח לשחות בתוך נהר גועש ולהינצל בעור שיניו, הרבה מאוד בזכות התפילה והאמונה באחד והיחיד, הקב"ה. את בני הזקוק למסגרת של בעלי צרכים מיוחדים הכנסתי לבית ספר מדהים עם רקע דתי, כי זו היתה האלטרנטיבה השפויה, וכי, למרבה הפליאה, בעלי החילוני עמד על כך, תודה לאל!

וכך, לאורך נתיבות חיי, בקו הדק שבין עולם הדת והאמונה לבין החילוניות, אני נמצאת על המשיק, נוגעת לא נוגעת ב"עולם ההוא", מתקשה להיפרד מ"העולם הזה"; נאחזת בעובדה שבעלי והילדים חיים את החילוניות, מודעת לכך שאין לי כוחות נפש לבצע ביוזמתי שינויים מרחיקי לכת, ושזה בעצם די נוח לנסוע או לבשל בשבת וכדומה.

אני באה מבית מרוקאי מסורתי, שבו בילדותי קידוש, הדלקת נרות שבת, אי הדלקת אש וכיבוד החגים דרו בכפיפה אחת עם נסיעה בשבת, לים בדרך כלל. לפני כ-20 שנה השתנה דבר-מה אצל הוריי, שגרם להם להתקרב לדת. הם הזדקנו. אולי הזקנה מקרבת לתובנות מסוימות שאין אתה רואה בצעירותך, במיוחד אם במהותך אתה אדם מסורתי. הם החלו לבקר בבית הכנסת בחגים ובשבתות ולהקפיד יותר על המצוות, מה שנקרא "להתחזק". כך גם חבריהם. במקביל, חזרה אחותי בתשובה, והוסיפה נדבך של הקפדה על זו החדשהשהלכה ונבנתה בבית הוריי.

האמונה והמסורת תמיד היו בסביבה

לא אהבתי את השינוי הזה במיוחד. עד היום אני מתקשה שלא להתקשר להוריי לפחות פעם אחת מידי שבת, לשאול לשלומם. אבל במקביל, הרי גם אצלי האמונה והמסורת תמיד היו בסביבה. מגוון התמודדויות שזימנו לי החיים הביאו אותי, כאמור, לפנות גם לעזרה של מעלה: קריאת תהילים, מתן צדקה, עזרה בסתר, פנייה לסעד של רבנים, תפילה אישית לבורא עולם. כל זה היה לי די מוכר ולגיטימי, כי כך גדלתי. עם השנים ועם ההתמודדויות התחזקה המגמה: תפילה מידי בוקר לבורא עולם ומענה ב"ברוך השם", "תודה לאל", "בשורות טובות" בכל הזדמנות. אבל כמו משה שהגיע לארץ כנען וצפה בה למרחוק, כך אני – פוסחת על שתי הסעיפּים; אני שם ולא שם, מנסה לנחם את עצמי ש"דרך ארץ קדמה לתורה" וש"לשון הרע לא מדבר אלי", וכי בינתיים, די לי בזה שאני מכוונת אל הטוב.

חשבתי שהנה הגענו אל המנוחה והנחלה

לפני כשנתיים זה כמעט קרה, אבל בדיעבד, היה זה כמו ריקוד טנגו עם אלוהים – שני צעדים קדימה וצעד אחד אחורה. בני חגג את בר המצווה, ובעלי, שרחוק מהדת ומבית הכנסת כרחוק מזרח ממערב, החל פוקד את בית הכנסת בשבתות יחד איתו. הוא אף הסכים להנהיג ארוחת שבת וקידוש, והשמחה בלבי היתה גדולה. הם היו צועדים, חגיגיים ורחוצים לבית הכנסת הסמוך לביתנו, וחוזרים בתום התפילה הביתה, אל ארוחת שבת חגיגית, אירוע חדש ומרנין בביתנו.

חשבתי שהנה הגענו אל המנוחה והנחלה ואנחנו מתקרבים אל "הארץ המובטחת", אבל… אז בעלי שיחייה "ירד מהעץ". הוא החליט שבבית הכנסת חופרים יותר מדי על נוכחות במניינים, התרעם על כך ש"לו לא יגידו איך לנהוג",  הודיע נחרצות ש "הספיק לו מהחוויה של בית הכנסת" ולקח צעד אחד אחורה. הצטערתי על כך, אבל משום שאני מאמינה שדבר איננו מקרי, וכי זוהי לבטח בחינה אחת מיני רבות בעולמות של מעלה, ומשום שבכל מקרה אני רואה בבעלי "צדיק יסוד עולם", גם אם נסתר, קיבלתי את רוע הגזרה.

ובינתיים, אני מנסה להקפיד בחשיבה חיובית, בראיית הטוב ובעשיית הטוב; לשוחח עם השם יתברך על בסיס יומי; להדליק נרות שבת; להודות על כל מה שאני מקבלת – החיוב והשלילה, ומחכה לסוג של נס. לפני זמן מה אף העזתי ואמרתי לו, לבן זוגי, ספק ברצינות ספק בהלצה: "אם פעם, מסיבה כלשהי תחליט 'בטעות' לחזור בתשובה, אני מיד קופצת אחריך לתוך העניין, בלי לחשוב פעמיים!"

כן, אני אחכה לו, לבעלי, לנפש התאומה שלי, כמה שצריך…

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת נטלי שוחט"]

_____________________________________________________________________________
נטלי שוחטנטלי שוחט היא כותבת, עורכת, ארכיונאית ומידענית, בעלת האתר ערוך ומוכן 

פורסם בקטגוריה אהבה וזוגיות, ד, דת ומסורת, יחסים, מאמרי עמדה | עם התגים , , , | תגובה אחת

יעקב (כצל'ה) כץ: "אולי אחזור לזירה הפוליטית"

ח"כ לשעבר יעקב (כצל'ה) כץ, שהיה בקדנציה הקודמת יו"ר האיחוד הלאומי, טוען כי לאחרונה הוא מקבל פניות רבות לחזור לזירה הפוליטית. "אולי זה עוד יקרה כדי להביא לתפנית להנהגה שלא תהיה רק פוליטית אלא גם חזונית", כתב בעמוד הפייסבוק שלו.

כצל'ה – כיום יו"ר מועצת המנהלים של ערוץ 7 – מותח ביקורת על ההנהגה הקיימת של הבית היהודי ואומר כי להערכתו צפוי חיבור פוליטי של בנט ולפיד, לריצה משותפת לכנסת בבחירות הבאות. "עלינו להיערך לכך", אומר יעקב כץ. "בנט ינסה להשתמש במפלגת הבית היהודי כמפלגת מדף".

אולי עוד יחזור לזירה הפוליטית. יעקב (כצל'ה) כץ (צילום: אתר הכנסת)

אולי עוד יחזור לזירה הפוליטית. יעקב (כצל'ה) כץ (צילום: אתר הכנסת)

"אין היום בכנסת מנהיגים אלא פוליטיקאים", אומר כץ בעמוד הפייסבוק שלו. "מתקיים מו"מ של מסירת 94% מחלקי יו"ש; ישנה הקפאה מוחלטת במזרחה של ירושלים ובמועצות מקומיות ביו"ש ולא מקודמים אישורי בניה. ישנה פגיעה קשה בעולם הישיבות של כל הציבורים.

"טרחנו 4 שנים בכנסת כדי שהבית היהודי והאיחוד הלאומי יהיו מפלגה אחת גדולה וב"ה שהצלחנו ושאנו בממשלה – ולוּ רק כדי להוות אבן נגף בפני רצונותיו וחולשותיו של ראש הממשלה בכל הקשור לחבלי המולדת שלנו וההתיישבות בה.

"מאידך, הציבור הדתי והחרדי יחדיו הם עתידים להיות הרוב במדינה בתוך 17 שנה והם מהווים את העוגן התרבותי והחוסני של הציבור. הזלזול והניתוק בגדולי התורה ובציבור החרדי בעוכרנו והברית עם לפיד היתה מיותרת. לצערנו הרבנים שלנו אינם מופיעים היום בעוצמה גדולה ו'הרבנים' בפועל הם עורכי מוצ"ש.

"להערכתי", אומר כצל'ה. "צפוי חיבור פוליטי של בנט ולפיד לריצה משותפת לכנסת בבחירות הבאות ועלינו להיערך לכך. בנט ינסה להשתמש במפלגת הבית היהודי כמפלגת מדף. בשל כך אני מקבל הרבה פניות לחזור לזירה. אולי זה עוד יקרה כדי להביא לתפנית להנהגה שלא תהיה רק פוליטית אלא גם חזונית".

[related-posts]

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , | סגור לתגובות

מטח רקטות שוגר מעזה לעבר אשקלון

אזעקת צבע אדום הופעלה הבוקר (רביעי) באשקלון וביישובי חבל אשקלון לאחר ששוגרו מספר רקטות מעזה. ככול הנראה שוגרו שלוש רקטות. צה"ל סרק הבוקראת האזור במגמה למצוא שרידים או לשלול נפילות ומשערים כי הרקטות התפוצצו בשטח רצועת עזה. האזעקה הופעלה סמוך לשעה 05:30 בבוקר וגרמה לבהלה בקרב התושבים.

בתחילת חודש אפריל השנה נורו ארבע פצצות מרגמה לעבר ישראל שהתפוצצו כולן בשטח עזה. ירי הרקטות הגיע דקות ספורות לאחר הודעת שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, לפיה ישראל תשוב להפעיל את מעבר כרם שלום לתנועת סחורות אם יישמר השקט באזור.

סוכנות מען דיווחה השבוע, שעל פי מקורות ביטחוניים  בצבא המצרי, כ-30 פעילי ג'יהאד חדרו לאחרונה מרצועת עזה אל תוך סיני, כשברשותם תחמושת ואמצעי לחימה. עקב כך העלו כוחות הביטחון המצריים את רמת הכוננות לדרגת חרום. עוד נמסר, כי במערכת הביטחון המצרית קיים חשש לפיו פעילי הג'יהאד יתקפו מטות ביטחוניים, לקראת ההפגנות המתוכננות נגד שלטונו של הנשיא מוחמד מורסי ב-30 ביוני.

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ | עם התגים , , , , , , | סגור לתגובות

נהיגה מהירה לא לכל אחד ולא על כביש ציבורי

הרגע לפני...

הרגע לפני...

נסיעה מהירה, בכביש עירוני רגיל, לא מומלצת לאף אחד ובוודאי לא לנהג פוחז ולא מנוסה מספיק.

בסרט שלפנינו אופנוע מהיר, שעובר על כל חוקי התנועה (עקיפה מימין, מעבר ממסלול למסלול ללא איתות, מהירות ועוד) גורם לשניים הנוסעים בסוברו אימפרזה WRX STI בכביש באחת מערי רוסיה, לנסות ולהשיג את האופנוע.

הנוסע מצלם את כל ההתרחשות כולל את מד המהירות המטפס עד למהירות של 190 קמ"ש. הכניסה למנהרה המוארת עוברת בשלום עד ש…

כפי שרואים בסרט, השילוב של מהירות, אי שמירת מרחק וטווח ראייה מצומצם, משליך את הרכב לתווך בין מכוניות עומדות בפקק תנועה, והכול מצולם.

התגובות של הנהגים התמימים שעמדו בפקק לא איחרו להגיע:

פורסם בקטגוריה ב, בטיחות בדרכים, רכב | עם התגים , , , | סגור לתגובות

האם ה"ניו מדיה" תהרוג את האמנות המסורתית?

ד"ר אבי רוזן הוא אמן חדשן ופורה במיוחד, שמוביל את אמנות המדיה החדשה בישראל. את עיקר עבודתו הוא מציג באתרי אינטרנט ישראלים ובחו"ל. רוזן עובד כמהנדס במעבדה לעיבוד אותות ותמונות, בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון. הדוקטורט שלו עוסק בדחיסת זמן ומרחב באמנות הסייברספייס.

ד"ר אבי רוזן, אונליין 2013. צילום: אודי סלמנוביץ

כמו את רוב מכריי וחבריי החדשים בעשור האחרון, גם את ד"ר אבי רוזן הכרתי תחילה באינטרנט, תוך דיונים וירטואליים סוערים בבלוגים ובפורומים על אמנות. מאז ניפגשנו כמה פעמים פנים אל פנים בהזדמנויות שונות. אבי סיקרן אותי עם טענתו המקורית, שהמדיה הדיגיטלית תעלים את כל סוגי האמנות האחרים, או כלשונו, "מותה" של האמנות, טענה שבעיני, כאמן עכשווי, היא מלהיבה, מסקרנת ומעוררת התנגדויות בד בבד.

אבי הוא מראשוני אמני המחשב בישראל. כבר כסטודנט ב"בצלאל" בשנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת, החל ליצור אמנות באמצעות תוכנות מחשב, וכצפוי הוא מיסיונר נלהב בשליחותה של אמנות המדיה הדיגיטלית. את חייו הוא מתעד בעשרות אלפי סרטי וידאו קצרים ובתמונות מעובדות, שהוא מצלם באובססיביות בסמרטפון לאורך היום, ומיד מעלה אותם לאינטרנט. כל האמנות שהוא עושה ניתנת לצפייה ולהורדה ללא תשלום כחלק מאותה אידיאולוגיה. את הראיון הזה, כראוי לאמן מדיה דיגיטלית, עשינו כמובן בצ'ט לאורך מספר ימים ממקומות שונים בארץ.

Avi Rosen, 2011 "cimulacra7", New Media, 3d scanner, 3d simulation

אבי, האם באמת האמנות מתה?

"המדיום הוא המסר. הנה אני בטיול ג׳יפים משתכשך במאגר רז ליד גלעד בגליל. ועונה לך אודי אי שם בתל אביב. האמנות לא 'מתה', היא שינתה את המדיום שלה למדיום חדש – 'new media art' לעומת האמנות המסורתית ה'ישנה'.  בדו-שיח המסורתי, שהיה פנים מול פנים, אחד לאחד, הצופה והאובייקט היו תלויים בזמן ובמקום ספציפי כמו במוזיאון. היום האמנות הדיגיטלית נעשית, מופצת ונצרכת בסופרפוזיציה, שרויה בענן מידע, בו-זמנית בכל מקום ובכל זמן.

"האמנות המסורתית, תלויית אובייקט ממשי, סטטית, שאינה משתנה בזמן – 'מתה'. היא ו'חנוטה' בבתי קברות כמו מוזיאון, גלריה, או אוסף של בעלי ממון, שיוצרים באמצעותה מניפולציות ללא קשר לכוונת היוצר המקורי. על האמן היום להשתמש בכלים של תקופתו כדי להביע את ההוויה העכשווית. לא ייתכן שבעידן הסייברספייס יצור אמנותי ייעשה בכלים של סוף ימי הביניים

"כאשר אני יוצר אמנות ומעלה אותה לסייבר היא מצויה בסופרפוזיציה, דהינו, האמנות שוכנת בענן מידע דיגיטלי, כאן ושם, בו-זמנית בכל מקום ברשת, נצרכת בצורה חופשית וחינמית ע״י הכלל,   כך שכל אחד יכול ליצור, להציג ולצרוך אותה בזמנו החופשי ובמקום הימצאותו".

עבודת גמר במדיה החדשה, בהנחיית רוזן, במכון לאמנות "אורנים"

אני רוצה לחדד את המסר שלך למי שעדיין לא הפנים. האם לדעתך האמנות המסורתית, דהיינו יצירה של אובייקטים אמנותיים פיסיים כגון ציור ופיסול, תיעלם לחלוטין, כפי שנעלמו תקליטים וקלטות אודיו?

"לדעתי גורל האובייקט האמנותי הסטטי דומה לזה של העיתונות הכתובה. בשלב ראשון חינמון ובשלב הבא הופכים לווירטואליים ברשת. כל יום מתנפלים עלי מחלקי חינמונים מ'ידיעות', 'ישראל היום' ואחרים, ודוחפים לי ערמת ניירות ליד.

 "הבעיה שכל הסצנה האמנותית הקיימת כאן, החל מבתי הספר, מערכת ההפצה והצריכה, עדיין נשלטים ע״י הקונספט המסורתי, שקובע את האופנות. האמן נמצא בתחתית שרשרת המזון, תוך שמופעלות עליו מניפולציות, שאינן קשורות בהכרח לאמנות".

אבי רוזן – חלוקה אגרסיבית של חינמונים בטכניון

אתה מתאר עולם אמנות אידיאלי, שבו החופש האמנותי הוא מוחלט, והיצירה מנותקת לגמרי מכל מניפולציה ביורוקרטית וערך כלכלי. אך במציאות אמנים פועלים בשוק האמנות שיש בו צריכה. יש מוזיאונים, גלריות, אוצרים. יש היררכיה, קובעי טעם וערך. יש סוחרים ואספנים היוצרים ביקוש והיצע. אמנות היא מוצר צריכה נסחר בעל ערך כלכלי רב. כיצד האמנים יכלכלו את עצמם בעולם בו כל האמנים יפעלו כמוך ויפיצו את אמנותם חינם באינטרנט? המדיה האינטרנטית תיצור אמנות חובבנית, פחות טובה שתתאר אג'נדה מסויימת מאוד, כיוון שהיא לא תוכל לקיים אמנים מיקצועיים.

"קיים  משפט הזנב הארוך באמנות הרשת, לפיו אפשר לעשות יותר כסף משלושה מיליון תפרנים מאשר משלושה מיליארדרים. כלומר, אם צרכן אמנות יהיה מוכן לשלם כמה סנטים עבור יצירה שהוא אוהב, הוא יעשה זאת, ואם לא, פרסומת שתוצג ליד היצירה תניב את אותו הסכום. האמן יתפרנס מהתמלוגים ביותר מכבוד, כמובן מבלי לעבור את שומרי הסף וקובעי הטעם."

אבי רוזן, ניו מדיה, Ascension" - 2012"

לא ענית לי על השאלה. ונעזוב רגע את חוק הזנב הארוך, כיוון שביוטיוב למשל היחידים שזוכים במיליוני צפיות הם או זמרי פופ מפורסמים ומוכרים, או מיני קוריוזים מוזרים שהופכים לבדיחה ויראלית. אין ספק שאמנים לא יוכלו לחיות מצפיות, אבל נניח שכן. יש כאן עניין עקרוני יותר. אם כטענתך הרייטינג/הקהל הוא שיקבע איזה אמן ישרוד כלכלית, זה לא מצביע על נטיה לרדידות ובינוניות כפי שאנחנו מכירים מהטלויזיה? מצד שני, זה גם לא משחרר את האמן מההיררכיה, כיוון שכעת הוא כפוף לגחמת ההמונים.

"השאלה מהי הצלחה אמנותית? האם זו הצלחה אצל 'מאכר' אמנות כזה או אחר? או  אולי בקרב ההמון, למרות שלפעמים יש קורלציה ביניהם. הרשת מאפשרת לכל אמן ליצור ולהציג לכול את אמנותו. זו ההצלחה! הפן הכלכלי הוא משני בעיניי. אם נחזור לדוגמה של העיתון, בימי העיתון המודפס נשמע רק קולו של בעל העיתון או בעל הממון. בעידן הסייברספייס נשמע קולו של כל אחד. הקהל בוחר את מי לשמוע ולראות.

"בעידן 'חוכמת ההמון', האיכות נקבעת ע"י ההמון. כמובן שיש היום הרבה יותר נישות בהן האמן יכול להתבטא, לרכוש קהל ולהשפיע, דבר שלא היה קודם. אם קימות רק עשר גלריות ושלושה מוזיאונים, מי שיזכה לחשיפה הוא זה המקורב לקובעי הטעם. ראה את מקרה חברי האמן דני שושן התובע את מוזיאון ת"א על כך שביטלו לו את התערוכה עליה החליט האוצר פרופ' מוטי עומר ז"ל. היום מכהנת אוצרת חדשה, 'שלא ידעה את יוסף' ומתכחשת, לפי התביעה, להסכם. במצב הקיים רוב היוצרים לא יזכו לעולם לחשיפה של יצירותיהם, ומכאן נובעת האנומליה שבסצנה האמנותית. הסייברספייס מסתמן כמוצא הטבעי לבעיה".

אבי רוזן, ניו מדיה 2012 - "singularity at home"

לא מטריד אותך שחוכמת ההמונים היא בעצם מעין ממוצא משוכלל, בזמן שאמנות עוסקת לפחות במצויינות אם לא בגאונות?

"חוכמת ההמונים זה גם אני ואתה, ושאר האמנים. מנגד, עומדת חכמת ה'מבינים' באמנות, מאיישי תפקידים ומוסדות האמנות למיניהם, שמבינים עוד פחות באמנות. יצירת האמן חושפת את אמנות ההווה והעתיד, ואילו ה'מבין', רואה ולרוב אינו מבין, אלא רק את האמנות שהייתה, שנוצרה בעבר ע"י האמנים ומסיק שזו אמנות. הוא אינו יורד לעומקה, כיוון שאינו מודע לתהליכים שהביאו להיווצרותה, ולכן מתייחס לקליפתה בלבד, לסממנים השטחיים שלה.

"לרוב, 'מבין' אם ייחשף לאמנות מחוץ לגלריה מוזיאון או סטודיו, לא יזהה אותה כלל, כיוון שלגביו היא מחוץ לקונטקסט. אגב, רוב האיזמים באמנות מאז המודרניזם נתפסו בתחילה ע"י ה'מבינים' כאמנת 'המונית', 'נמוכה', לא ראויה וכו', ראה ערך ריאליזם, אימפרסיוניזם, קוביזם, פוביזם, דאדאיזם, פוטוריזם, סוראליזם, פופ, מופשט, וכעת מדיה חדשה. כלומר, בפועל, בסצנה האמנותית המסורתית, גאונותם של האמנים נחסמת ע"י שומרי הסף, כיוון שאינם מבינים אותה למעשה. עקב היותם מופקדים על השיבר, מתאפשרת חשיפתו של קצה קרחון היצירה, לצערי לרוב לא מהסיבות הנכונות. כאן חזרנו למניעים פוליטיים, כלכליים, כוחניים, קליקאיים, אך לא אמנותיים".

אבי רוזן - "cargedrala 5"

אוקיי, אז האמנות מתה, יש לך איזה מילות סיכום, או תנחומים לשומרי הסף, לאוצרים, למנהלי המוזיאונים והגלריות, לסוחרים שיאבדו את פרנסתם ולאספנים שהשקיעו מיליונים ממייטב כספם ביצירות אמנות שמעתה יחולקו חינם לכל.

"אותן העצות כמו למשקיעי מניות בבורסה. למה להשקיע הון במשהו שאתם לא מבינים בו באמת, קונים בשיא ומוכרים בשפל, כאשר מספקים לך חופשי בכל מקום אמנות מעולה ובחינם, רק תבחר. מצאה חן בעינייך? תוריד אותה למחשב שלך ותהנה ,גם אם אין לה 'תעודת כשרות' של 'מביני' אמנות. אתה יכול אפילו לשנותה, להוסיף משלך, להמשיך ולהפיץ.

"מכאן, שהשמועות על מותה של האמנות, היו מוקדמות מדי. בזכות הרשת, האמנות חיה ובועטת מתוך ענן בכל מקום ובכל זמן. מה שמוצג בגלריות ובמוזיאונים זו למעשה ארכאולוגיה, לא אמנות, כיוון שניטל ממנה אלמנט החדשנות והטריות. במוסדות אלה היא הפכה לאובייקט מן המניין, ואלה החוקרים והמקטלגים אותה, משולים לפתולוגים, המנסים לקבוע את סיבות 'מותה'".

אודי סלמנוביץ הוא אמן וצלם מקצועי, שעבודותיו הוצגו בתערוכות ובגלריות בישראל ובעולם, ונמצאות באוספים שונים. משתף את קוראי "מגפון" בהגיגיו על אמנות, תרבות והחיים בכלל

פורסם בקטגוריה אמנות, ד, תרבות | עם התגים , , | 11 תגובות

המאבק במשרד החוץ: הופסק הטיפול בביקורי אורחים בארץ

מאבק עובדי משרד החוץ מעלה הילוך: משרד האוצר הוציא ביום שלישי הנחיה לנכות שכר בגין שעות נוספות, כונניות, אשל והוצאות רכב לעובדי משרד החוץ המצויים בעיצומים. בתגובה החליטו בוועד עובדי משרד החוץ להחריף את העיצומים הקיימים ולהורות על הפסקת הטיפול בביקורי אורחים בישראל באופן מיידי.

בנוסף, ועד עובדי משרד החוץ הנחו לא לקבל אורחים בבניין משרד החוץ ובנציגויות ברחבי העולם.

בינתיים סירב היום בית הדין האזורי לעבודה להיענות לבקשת המדינה להפסיק את העיצומים במשרד החוץ. במהלך דיון נוסף שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה – נקרא האוצר לנהל מו"מ עם ועד עובדי משרד החוץ כדי להגיע להסכם קיבוצי על תנאי השירות.

בהודעה שהעבירה המדינה לבית הדין ערב הדיון, היא ביקשה להורות לעובדים להפסיק מיידית את העיצומים בהם הם נוקטים. בית הדין לא התייחס לבקשה זו של המדינה אך קבע כי על המדינה לנהל מו"מ עם העובדים מתוך רצון אמיתי ובלי תנאים מקדימים לגבי הדברים שיכללו בהסכם הקיבוצי.

בנוסף, קרא בית הדין לאוצר לתת לעובדים את הנתונים הרלוונטיים למשא ומתן.

בוועד עובדי משרד החוץ אמרו בתגובה: "אנו קוראים לנציגי האוצר לנהל מו"מ אמיתי בתום לב כדי להגיע להסכם קיבוצי שיכלול את תנאי השירות של העובדים בחו"ל כפי שנהוג בכל מגזר אחר. העיצומים יימשכו כל זמן שהאוצר אינו מוכן להגיע להבנות עם העובדים".

 במשרד האוצר טענו, לעומת זאת, בתגובה כי בית הדין האזורי לעבודה נזף בוועד עובדי משרד החוץ על כך שאינו מוכן לנהל מו"מ ללא תנאים מוקדמים וכי בית הדין קרא לוועד לשוב למו"מ מול הממונה על השכר.

בהנחיה שיצאה לעובדים, בעניין החרפת הצעדים, נכתב: "ועד העובדים דוחה בשאט נפש את המברק המרושע אשר נשלח ערב הדיון בבית הדין האזורי, ולאחר שנשיאת בית הדין קבעה כי על הצדדים לפעול  לקיום מו"מ בתום לב ובנפש חפצה.  מטרת המברק הינה שבירת רוח העובדים על ידי עובדים. העיצומים שהוכרזו נקבעו באופן חוקי, באישור ההסתדרות ובאמצעות סכסוך עבודה לגיטימי, נכון וצודק. אנו מודיעים בזאת כי לא נרתע ולא נכנע לאיומים והפחדות. להפך,  כל איום יגרור תגובה  הולמת וחזקה. לפיכך, אנו מנחים את כלל העובדים, לאל יוצא מן הכלל בארץ ובחו"ל, שלא למלא  אחר ההנחיות שהועברו במברק משאבי אנוש".

בניין משרד החוץ בירושלים: לקראת השבתה מלאה? (צילום: ויקיפדיה)

בניין משרד החוץ בירושלים: לקראת השבתה מלאה? (צילום: ויקיפדיה)

עוד כתבו: "בעקבות התנהלות זאת  אנו נאלצים להחריף את העיצומים: מקבלת מברק זה ועד להודעה חדשה  יש להפסיק באופן מיידי כל טיפול בכל  הביקורים הרשמיים  מכל סוג בארץ בכללם ביקורי ראשי מדינה, שרים, סגני  שרים, חברי פרלמנט ומשלחות רשמיות, זאת משלב התכנון  המדיני במטה ובנציגות ועד לשלב הביצוע בארץ. נציגויות המטפלות  כבר בביקורים, יודיעו באגרות רשמיות על הפסקת הטיפול", עוד הנחו, "הפסקה מיידית בקבלת ביקורים, עריכת פגישות ודיונים מכל סוג במשרד החוץ ובנציגויות עם גורמים  חיצוניים ישראליים ולא ישראליים כאחד".

עיצומים אלה מתוספים להנחיית ועד המשרד להפסיק מתן שירותים קונסולריים ומתן אשרות עבודה לזרים בישראל, בעקבות התפוצצות המו"מ ביום א' האחרון אל מול האוצר. זאת חרף קביעת בית הדין האזורי לעבודה כי על האוצר לשבת למו"מ עם נציגי משרד החוץ.

מוועד עובדי משרד החוץ נמסר: "מנסים לשבור לנו את העיצומים בדרכים שונות, ולסיים את סכסוך העבודה בכפייה ולא בהסכמה. עובדי משרד החוץ אינם נרתעים מאיומים חסרי אחריות שנוקט משרד האוצר. אנו נחושים להמשיך במאבקנו בכל האמצעים החוקיים בגיבוי מלא של ההסתדרות".

סכסוך העבודה במשרד החוץ נמשך כשלושה חודשים והוא על רקע תנאי שירות חו"ל ועל מה שנקרא על ידם "מנהל לא תקין". הדרישות של עובדי משרד החוץ הינם להסכם קיבוצי, הסדרת זכויות ותנאי עובדי שירות חו"ל בדגש על תיקון עיוותים ושחיקה שנוצרו במהלך השנים, קביעת מנגנוני פיצויים לבני הזוג והסדרת גובה המיסוי.

[related-posts]

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, יחסי עבודה, מדיני-פוליטי | עם התגים , | סגור לתגובות

נשלל חשד לחטיפה: דיווח על חייל חטוף הקפיץ את צה"ל

היום (שלישי), בשעות הצהריים התקבל דיווח מחייל המשרת בהנדסה רבית אזור השומרון, החייל זיהה חייל צה"ל לבוש מדי א', מוסע בתוך רכב פלסטיני בסמוך לישוב יתמא בהר השומרון, 14 ק"מ דרומית לשכם.

החטיבה המרחבית שומרון ובנימין הזרימה כוחות גדולים לאזור והחלה בחיפוש הרכב. לדברי החייל מדובר ברכב מיצובישי L 200 בצבע בהיר, כנראה לבן. הרכב נע באזור צומת שילה לכיוון הכפר. כוחות צבא רבים מחטמ"ר שומרון וכוחות נוספים החלו לסרוק אחר הרכב, ביצעו חסימות בצירי תנועה, בבסיסים וביחידות צה"ל והחל בירור מעמיק על מצבת כוח האדם של הצבא.

כוחות הביטחון והשב"כ החלו בבירורים מודיעיניים וניסו לברר אם יש אמת בדיווח.  דובר צה"ל סירב בשלב ראשון לפרט על כך ועל כל הפרשה הוטל איפול מלא. מעט אחרי השעה 23:00  נשלל החשד לחלוטין וצו איסור הפרסום בוטל.

דובר צה"ל מסר: "היום בשעות אחר הצהריים התקבל דיווח  אודות לובש מדים שנראה ברכב פלסטיני, סמוך ליתמא, דרומית לשכם. לאחר בדיקה מעמיקה, הן במישור המבצעי והן במישור המודיעיני, נשלל החשד לחטיפה". דובר צה"ל ביקש הדגיש כי "צה"ל מתייחס בחומרה לאיום החטיפה ופועל בכל המישורים בשיתוף פעולה עם כלל גורמי הביטחון לסיכול ולמניעת חטיפות".

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, פליליים | עם התגים , , , , , , | סגור לתגובות

פרס: "ישראל ופלסטין של מחר יכולות להעניק לבנינו תקווה"

"אני מאמין שישראל יכולה לעלות מעלה מעלה, אם תקבל את ההחלטות הנדרשות. הרי אנו שואפים באמת ובתמים להיות עם סגולה, עם תורם. אנו רוצים שלום עם שכנינו. האתמול בינינו לבין הפלסטינים הוא מלא עצב. אני מאמין שישראל של מחר ופלסטין של מחר יכולות להעניק לבנינו אור ותקווה. קידום השלום ישלים את מצעדה של ישראל אל הגשמת החזון היסודי. מדינת מופת ערכית ומשגשגת. מדינה החיה בשלום ובביטחון בתוך ביתה ועם שכניה".

פרס והמעריצים. כמו כוכב פופ. (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

פרס והמעריצים. כמו כוכב פופ. (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

כך אמר הערב נשיא המדינה, שמעון פרס, בנאום שנשא בחגיגת יום ההולדת ה-90 שלו – חגיגה ענקית שחגגו לו מעריציו בארץ ובחו"ל, בבניני האומה בירושלים.

"אני נרגש לראות כאן הערב כל כך הרבה חברים וידידים, שרבים מהם עמדו לצדי ואני לצדם. ויחד עשינו דרך ארוכה ומרגשת. אני מעריך עד מאוד שהחלטתם לציין את יום הולדתו של אדם. שכל חטאו הוא שנוספה לו עוד שנה אחת". פתח הנשיא את נאומו.

החגיגה בשיאה: נתניהו, פרס, קלינטון וסטרייסנד. (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

החגיגה בשיאה: נתניהו, פרס, קלינטון וסטרייסנד. (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

"אני יודע שבאתם לירושלים מרחבי תבל ומקצות הארץ כדי להצדיע, כמוני, לעם שלנו, למדינת ישראל ולתיקון עולם", אמר פרס. "תודה לכם. אני חש במעמד זה אסיר תודה, משום שפרקֵי חיי שזורים עם סיפור הקמתה ובנייתה של מדינת ישראל. משום שהוענקה לי זכות מופלאה לשרת את המדינה. להשתתף בבניין כוחה. לרדוף אחר השלום שהוא משאת נפשנו. עָשְֹרוֹת שנות הֵיוֹתִי איש ציבור לִימְדוּנִי לקח מרכזי:

"כדי לשרת נאמנה את עמך, עליך לדבוק במָצְפֵּן ערכִּי שעקרונותיו בהירים וחדים", אמר פרס. "לעת ערב, יש לסכם את שגיאות היום. עם עלות השחר,  לא לשכוח חלומות הלילה. למדתי כי החלום הוא ראשיתו של מחר טוב יותר.  זהו גם מהותו של הכינוס שנפתח כאן הערב. להפוך את החלום על המחר – לתוכנית של היום. מאימי שרה, למדתי לאהוב ספרים. ומאבי יצחק – לכבד עבודה קשה. הוריי האמינו שבערות, כעצלות, הם חטאים".

שמעון פרס. חגיגת יום הולדת בינלאומית (צילום: קובי גדעון)

שמעון פרס. חגיגת יום הולדת בינלאומית (צילום: קובי גדעון)

הנשיא פרס לא שכח, בחגיגת יום הולדתו ה-90, להזכיר את סוניה, אשתו, שהלכה לעולמה. "מסוניה –אהבת חיי – למדתי משמעותה של אהבה. בעיניה, אהבה עמוקה היא נטולת אהבה עצמית – היא כולה אהבת זולתך", אמר הנשיא. "לאהוב את שותפך לחיים. את הוריך. את ילדיך. ולעשות חסדים, ככל שידך משגת, ופניך נותרות עלומות. התקנאתי בסוניה על העוצמה והחוסן של צניעותה.  יחד – ובאהבה גדולה- בנינו לנו את אוצרנו המשותף: 3 ילדים, 8 נכדים ו-3 נינים. למזלם הטוב, הם ירשו בעיקר את הגנים שלה".

שמעון פרס המשיך: "מדינת ישראל הייתה להוכחה מפורשת שהשפע החבוי באדם עולה על האוצרות הטמונים באדמה. אני אוהב את הארץ הזו. ריחן של התאנים המַבשילות על העץ שבגָנִי מהלך עלי קסם. כך גם המיית הירדן ודִמְמָת הלילות שבנגב. בכל מפגש עם אזרחים לאורכה ולרוחבה של הארץ, אני גאה ונרגש למראה העוז הכישרון, שאר הרוח, האמונה והנכונות לתת ולהתנדב. אני מאוהב בבני עמי היודעים להיות סוערים, וגם קצרי רוח. שפתם לעיתים אינה משוש הדיפלומטיה. אך בו בזמן, תבונתם. היצירתיות שלהם. אומץ וטוב לבם. נדיבותם והחום שהם מרעיפים – יכולים להמיס כול קרחון.

רגע של נחת: נכדתו של שמעון פרס מגישה לו פרח (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

רגע של נחת: נכדתו של שמעון פרס מגישה לו פרח (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

"הישראלי שמטיח קללה משום שנדמה לו כי עקפת את רכבו שלא כדין. הוא אותו ישראלי שבשדה הקרב יהיה מוכן להשליך את נפשו מנגד כדי להגן על ארצך ולהציל את רעך. המלאכה טרם הושלמה.

"הגענו אל הארץ המובטחת. אנו חייבים עתה לעשותה לארץ מבטיחה. למדינת מופת. ישראל קטנה בשטח, יכולה להיות גדולה בצדק. לארץ שבה איש אינו רעב ללחם. לארץ שבה כל ילדה וילד זוכים לחינוך איכותי. מן הגיל הרך לאורך כל החיים. ארץ ששולט בה רוב נבחר והמיעוטים בה זכויותיהם מלאות ושוות.

חיבוק עם ברברה סטרייסנד. (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

חיבוק עם ברברה סטרייסנד. (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

"ארץ שיש בה מקום לדעות שונות, אבל אין בה ואסור שיהיה בה מקום לאפליה כלשהי – דתית, לאומית, אתנית, או מגדרית. חברה שמכבדת את החלשים שבה. שמתחשבת בגֵר. ושדואגת ליתום ולאלמנה, לזקן ולחולה. ארץ של ערבות הדדית וסובלנות כלפי האחר.  ארץ של אפס סלחנות לאלימות, לשחיתות לבריונות".

גוזר את הסרט לתערוכת מדעי המוח. (צילום: מארק ניימן/לע"מ)

גוזר את הסרט לתערוכת מדעי המוח. (צילום: מארק ניימן/לע"מ)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בירך את פרס: "אתה מוכיח שאפשר להיות סקרן בכל גיל וצעיר בכל גיל. אתה לא מפסיק להתעניין, לחקור, לקוות, לפעול. אתה מסתכל תמיד אל העתיד. עם התכונות הללו של התרגשות וסקרנות אתה מלווה אותנו בכל תחנות חיינו, מהקמת המדינה ועד היום. אתה איש החזון. אתה איש השלום".

בהתרגשות שניכרה עליו היטב סיפר נתניהו על פגישתו הראשונה עם פרס, כאשר אחיו, יוני נתניהו – שנפל במבצע חילוץ בני הערובה באנטבה – הובא למנוחות. "נשאת אז שמעון, נאום הספד שנגע ללבי וללב משפחתי ואני לא אשכח אותו כל חיי", אמר נתניהו. "אתה היית אז שר ביטחון ויחד עם ראש הממשלה רבין ז"ל קיבלתם את אחת ההחלטות הנועזות בתולדות מדינת ישראל. להשיב את חטופינו לארץ מלבה של אפריקה ולזקוף את קומתה של מדינת ישראל בין האומות. שמעון, איזה שילוב של נחישות, ואחריות ואומץ לב היה דרוש ודרוש כדי לקבל החלטות כאלה. אותה נחישות ואותה אחריות ואותה תעוזה נדרשות גם היום כדי להבטיח שמדינת ישראל תחיה בביטחון ובשלום מול האתגרים החדשים סביבנו".

את האירוע פתח שליח הקוורטט למזרח התיכון וראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר. "התאספנו מכל פינה בעולם לכבד ולהודות לאחד מהאנשים גדולים של דורנו, שאני מעריץ כמנהיג וכחבר", אמר. " שמעון כיהן כשר ביטחון, שר אוצר, שר חוץ וראש ממשלה. היום הוא בן 90 ועכשיו הוא הנשיא. מה הלאה? לנו יש את המלכה שלנו ולכם יש את שמעון שלכם", התבדח בלייר. "איך הוא עושה את זה? לעולם לא אדע. אבל הוא עושה זאת טוב מכולם". בלייר סיים בחמש מילים בעברית: "יום הולדת שמח, תודה רבה".

נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, הפליג בשבחיו על שמעון פרס. "אתה האיינשטיין החברתי של העולם", אמר. "אתה לא מפסיק להזכיר לנו כמה כל ילד הוא מיוחד ואתה כל הזמן מזכיר לנו שמה שיש לנו במשותף, גדול יותר ממה שמפריד בינינו. הבאת לכאן אנשים שאוהבים אותך, וגם כאלה שחולקים עליך".

"אנחנו חברים יותר משני עשורים", אמר קלינטון. "קברנו אנשים ששנינו אוהבים, אהבנו יחד, חגגנו חגיגות גדולות וספגנו אכזבות רבות. הדבר שאני הכי אוהב בך הוא שילוב יוצא דופן של השכל והלב. חיבקת הערב אדם שפעם הביס אותך בבחירות, בנימין נתניהו. אותו אדם הודה לך על כך ששלחת בעבר חיילים להציל חיי אזרחים, והודה לך על הדברים החמים שאמרת על אחיו שנהרג".

בין אלה ששלחו ברכות מוקלטות לנשיא: נשיא ארצות הברית ברק אובמה; נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין; נשיא צרפת פרנסואה הולנד; קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ומלך ספרד, חואן קרלוס; מזכ"ל האו"ם באן קי מון; נשיא ברית המועצות לשעבר מיכאל גורבצ'וב וסולן להקת u2, בונו.

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים | סגור לתגובות

פרשנות | ניתוח ראשוני של תוצאות הבחירות לנשיאות איראן בחתך מחוזות

נשיא איראן הנבחר, חסן רוחאני (צילום: ויקימדיה/Mojtaba Salimi)

ניצחון סוחף. נשיא איראן הנבחר, חסן רוחאני (צילום: ויקימדיה/Mojtaba Salimi)

בימים האחרונים מתפרסמים בתקשורת האיראנית דיווחים בנוגע לפילוח תוצאות הבחירות לנשיאות איראן בחתך מחוזות. מדובר בנתונים חלקיים ולא-רשמיים, כיוון שמשרד הפנים האיראני טרם פרסם את תוצאות הבחירות המלאות והרשמיות בחתך מחוזות באתר הרשמי שלו. על אף חלקיות התוצאות המתייחסות בשלב זה ל-25 מבין 31 המחוזות באיראן, יש בהן כדי להצביע על כמה ממצאים מרכזיים:

1. ב-23 מבין 25 המחוזות לגביהם התפרסמו תוצאות הבחירות ניצח חסן רוחאני בפער משמעותי ביחס ליתר המועמדים. ניכר, איפוא, כי מדובר בניצחון סוחף בכל רחבי המדינה. על-פי תוצאות הבחירות בחתך ארצי שהתפרסמו בתקשורת האיראנית (והן מתייחסות למספר הקולות בהן זכה כל מועמד מסך הקולות הכשרים) זכה רוחאני ב-50.7% מהקולות. במספר מחוזות זכה רוחאני בשיעור תמיכה גבוה במיוחד, ובהם: מחוז יזד, מחוז המוצא של המועמד הרפורמיסטי, מוחמד-רזא עארף, שפרש לטובת רוחאני ימים ספורים טרם הבחירות, (67.5%), כרמאנשאה (60%), מאזנדראן (59.8%) וארדביל (58.9%). בכמה מחוזות זכה רוחאני בשיעור תמיכה נמוך יחסית: ח'וזיסטאן (33.7%), קום (38.7%) ולורסטאן (41.8%).

2. המועמד מוחסן רזאא'י, שזכה ב-10.5% מהקולות בחתך ארצי, זכה בשני מחוזות: ח'וזסטאן (מחוז המוצא שלו, 45.9%) ולורסטאן (רזאא'י משתייך בעצמו למיעוט הלורי-בח'תיארי, 42.1%).

3. ראש עיריית טהראן, מוחמד-באקר קאליבאף, שזכה ב-16.6% מהקולות בחתך ארצי, זכה במספר מחוזות בשיעור תמיכה גבוה יחסית (אך לא הגיע באף אחד מהם למקום הראשון): צפון ח'וראסאן (32.3%), ח'וראסאן רזוי (מחוז המוצא שלו, 32%), טהראן (26.3%), סמנאן (25.2%) ודרום ח'וראסאן (23.5%). במחוזות לורסטאן, הורמוזגאן, אזרביג'אן המזרחית, יזד, אילאם ואספהאן זכה קאליבאף בשיעור תמיכה נמוך יחסית (בין 5.2% ל-11.7%).

4. מזכיר "המועצה העליונה לביטחון לאומי", סעיד ג'לילי, שזכה ב-11.3% מהקולות בחתך ארצי, זכה במספר מחוזות בשיעור תמיכה גבוה יחסית (אך לא הגיע באף אחד מהם למקום הראשון): דרום ח'וראסאן (23.9%), קום (22.3%), אספהאן (18.5%), הורמוזגאן (16.2%) וסמנאן (16.1%). בשלושה מחוזות זכה ג'לילי בשיעור תמיכה נמוך יחסית: סיסטאן-בלוצ'יסטאן (4.3%), כרמאנשאה (6.8%) ולורסטאן (7.1%).

5. יועץ המנהיג לעניינים בינלאומיים, עלי-אכבר ולאיתי, שזכה ב-6.1% מהקולות בחתך ארצי, זכה בשני מחוזות בשיעור תמיכה גבוה יחסית: קום (12.6%) ומחוז מרכזי (10.5%). בסיסטאן-בלוצ'יסטאן, לורסטאן, דרום ח'וראסאן, צפון ח'וראסאן וח'וזסטאן זכה ולאיתי בשיעורי תמיכה נמוכים יחסית (פחות מ-4%).

מפת מחוזות איראן (מקור: ויקיפדיה)

מפת מחוזות איראן (מקור: ויקיפדיה)

6. במחוז טהראן הכולל את העיר טהראן היה אמור ראש עיריית טהראן, קאליבאף, לזכות בשיעור תמיכה גבוה. מתוצאות הבחירות עולה, כי קאליבאף אכן זכה במחוז זה לשיעור תמיכה גבוה יחסית: 26.3% (לעומת 16.6% מהקולות בחתך ארצי). אף על-פי כן הגיע רוחאני למקום הראשון בפער גדול גם במחוז זה: 46.3% מהקולות. ג'לילי זכה ב-11.2% מהקולות (לעומת 11.3% בחתך ארצי), ולאיתי ב-6.2% מהקולות (6.1% בחתך ארצי) ורזאא'י ב-6% מהקולות (10.5% בחתך ארצי).

7. תוצאות הבחירות מחזקות את הטענה, כי מועמדים בבחירות לנשיאות נוטים לגייס תמיכה משמעותית יותר במחוזות המוצא שלהם. במחוז סמנאן (מחוז המוצא של רוחאני) זכה רוחאני במקום הראשון עם 45.3% מהקולות (פחות משיעור התמיכה בו בקרב כלל האוכלוסיה), קאליבאף הגיע למקום השני עם 25.2% מהקולות (שיעור תמיכה גבוה יותר מאשר בקרב כלל האוכלוסיה) וג'לילי הגיע למקום השלישי עם 16.1% מהקולות (שיעור תמיכה גבוה יותר מאשר בקרב כלל האוכלוסיה).

במחוז ח'וראסאן רזוי (מחוז המוצא של קאליבאף וג'לילי) הגיע רוחאני למקום הראשון עם 43% מהקולות (פחות משיעור התמיכה בו בקרב כלל האוכלוסיה), קאליבאף הגיע למקום השני עם 32% מהקולות (שיעור תמיכה גבוה משמעותית מאשר בקרב כלל האוכלוסיה) וג'לילי הגיע למקום השלישי עם 13.5% מהקולות (שיעור תמיכה גבוה מעט מאשר בקרב כלל האוכלוסיה).

במחוז ח'וזסטאן (מחוז המוצא של רזאא'י) הגיע רזאא'י למקום הראשון עם 45.9% מהקולות (שיעור תמיכה גבוה משמעותית מאשר בקרב כלל האוכלוסיה), רוחאני הגיע למקום השני עם 33.7% מהקולות וג'לילי הגיע למקום השלישי עם 9.8% מהקולות.

8. במחוז קום הכולל את המרכז הדתי בעיר קום היו עשויים שלושה מבין המועמדים לגייס תמיכה משמעותית באופן יחסי: חסן רוחאני, איש הדת היחיד מבין המועמדים; סעיד ג'לילי, שזכה (אף כי בשלב מאוחר יחסית במערכת הבחירות) בתמיכתו של איש הדת הרדיקלי הבכיר, איתואללה מוחמד-תקי מסבאח-יזדי (המזוהה עם "חזית העמידה האיתנה") ועלי-אכבר ולאיתי, שזכה לתמיכה משמעותית (אם כי לא רשמית) מצד שתי אגודות אנשי דת מרכזיות: "אגודת אנשי הדת הלוחמים" ו"אגודת המרצים של המכללות הדתיות בקום". מתוצאות הבחירות עולה כי רוחאני הגיע במחוז קום למקום הראשון עם 37.1% מהקולות (שיעור תמיכה נמוך יחסית לשיעור התמיכה הכלל-ארצי בו זכה), ג'לילי הגיע למקום השני עם 22.3% מהקולות (שיעור תמיכה גבוה באופן משמעותי יחסית לשיעור התמיכה הכלל-ארצי), קאליבאף הגיע למקום השלישי עם 16.5% מהקולות וולאיתי הגיע למקום הרביעי עם 12.6% מהקולות (שיעור תמיכה גבוה באופן משמעותי ביחס לשיעור התמיכה הכלל-ארצי).

9. תוצאות הבחירות מחזקות את הטענה, כי מחוזות המאוכלסים על-ידי מיעוטים אתניים-לשוניים נוטים לתמוך במועמדים המזוהים עם הזרם הרפורמיסטי או במועמדים המשתייכים בעצמם למיעוט אתני-לשוני. בשניים משלושת המחוזות האזרים (לא התפרסמו תוצאות לגבי מחוז מערב אזרביג'אן) זכה חסן רוחאני בפער ניכר ביחס ליתר המועמדים. במחוז  מזרח-אזרביג'אן הוא קיבל 55.8% מהקולות (רזאא'י הגיע למקום השני עם 10.7% מהקולות בלבד) ובמחוז ארדביל הוא קיבל 58.9% מהקולות (רזאא'י הגיע למקום השני עם 9.1% מהקולות בלבד).

במחוז ח'וזסטאן המאוכלס בעיקר על-ידי בני המיעוט הערבי זכה, כאמור, רזאא'י במקום הראשון עם 45.9% מהקולות. רוחאני הגיע למקום השני עם 33.7% מהקולות. ג'לילי הגיע למקום השלישי עם 9.8% מהקולות בלבד.

במחוז סיסטאן-בלוצ'יסטאן המאוכלס בעיקר על-ידי בני המיעוט הבלוצ'י זכה רוחאני בפער גדול עם 51.6% מהקולות. קאליבאף הגיע למקום השני עם 7.3% מהקולות בלבד.

במחוז לורסטאן הגיע, כאמור, רזאא'י למקום הראשון עם 42.1% מהקולות. רוחאני הגיע למקום השני עם 41.8% מהקולות.

במחוז מזנדראן זכה רוחאני במקום הראשון בפער גדול עם 59.8% מהקולות. קאליבאף הגיע למקום השני עם 15.5% מהקולות. לא התפרסמו נתונים לגבי מחוז כורדיסטאן.

[related-posts title="מאמרים קודמים של ד''ר רז צימט על הבחירות לנשיאות באיראן"]

פורסם בקטגוריה פנאי | עם התגים , , | סגור לתגובות

תושבת ב"ש טוענת: "בני הוכה ע"י הסייעת וסולק מבית הספר"

תושבת באר שבע (31), אם חד-הורית לשני ילדים בעלי צרכים מיוחדים, טוענת כי מתנכלים לבנה בבית הספר בו הוא לומד. הילד בן השבע לומד בכיתה ב' בחינוך מיוחד. "הילד הוכה על ידי סייעת הכיתה ובעידודה היכו אותו גם ילדים נוספים", מספרת האם. בנוסף לכך, לטענתה: "הנהלת בית הספר מסרה לי כי עד שהילד לא יחזור ויקבל ריטלין, תרופה שרופא המטפל בבן ביקש שיפסיק אותה, אין לו מה לחזור לבית הספר".

בראשית השבוע הגענו לביתה של האם, ל"ש, המתגוררת בדירה קטנה ושכורה של חברת עמידר. ל"ש מספרת במונולוג כואב: "עברתי בתקופות רבות בחיי, גם כילדה וכנערה, דברים לא קלים. אבא משתמש בסמים שנפטר בגיל צעיר, ובהמשך מחסור, מצוקה כלכלית ואלימות קשה מבן זוגי לשעבר, שבגללו ברחתי למקלט לנשים מוכות. אבל על ילדיי אני אגן כמו לביאה פצועה המגינה על ילדיה. כמה אפשר לסבול?

"אני סובלת מילדות ממחלת אפילפסיה פעילה. שני בני הם בעלי צרכים מיוחדים. הבכור א' סובל מבעיות קשב, ריכוז והתפתחות ומשתמש בריטלין. השני ת', בן השלוש, נולד עם דימום מוחי והיה כבר במוות קליני. שני הילדים נמצאים במעקב במכון להתפתחות הילד. מה שנשאר לי הם ילדיי. אני רוצה לתת להם את מה שאני לא קיבלתי, את הדברים הבסיסיים: קורת גג, חינוך וחיים נורמליים".

נאמר להם: "אין לו מה לחזור לבית הספר". ל"ש ובנה (צילום: אלברטו דנקברג)

נאמר להם: "אין לו מה לחזור לבית הספר". ל"ש ובנה (צילום: אלברטו דנקברג)

בעודה מנגבת דמעות מעיניה היא מתקשה להמשיך לדבר. אחר כך אמרה: "בני אובחן כסובל ממחלה המלווה בעיכוב התפתחותי ובעיות רגשיות. במשך שנה היה במעקב על ידי רופא פסיכיאטר ובמשך שנתיים עד היום היה בטיפול של רופא ילדים, שהתמחה בבעיות קשב וריכוז. הילד קיבל באופן קבוע את תרופת הריטלין".

לדברי ל"ש, בתחילת השנה החל בנה א' את לימודיו  בכיתה ב' בכיתת חינוך מיוחד לילדים עם הפרעות התנהגות באחד מבתי הספר בבאר שבע: "הוא תיפקד טוב, פרח ואהב ללכת לבית הספר". השינוי החל לפני ארבעה חודשים: "בבדיקות הדם של בני התגלו כדוריות דם לבנות יותר מהנורמלי ובמקביל הילד קיבל פריחה מבהילה ברגליים. הלכנו למומחים, רופאי עור והמוטולוגים. הילד עבר סידרה של בדיקות ולבסוף ההערכה הייתה שזה בגלל תרופת הריטלין". ל"ש מגישה לי מסמך רפואי מתאריך 11.6.2013 עליו חתום רופא ילדים של קופת חולים מכבי, שבו הוא מציין: "הופסק טיפול ריטלין בגלל אאוזינופיה קשה מאוד". 

ל"ש ובנה (צילום: אלברטו דנקברג)

"פתחתי חשבון עם בית הספר". ל"ש ובנה (צילום: אלברטו דנקברג)

באותה תקופה, היא ממשיכה  לספר, הילד היה ללא תרופת הריטלין  וככול הנראה היה באי שקט וגילה קשיים בבית הספר ובמועדונית של בית הספר. "יום אחד בערב הילד אומר לי 'אמא, שמעתי את ס', אחת המדריכות (השמות המלאים שמורים במערכת), אומרת למדריכה א' וסייעת בבית הספר – נמאס לי מהחופר הקטן הזה, הוא קודח לי במוח. שיעיפו אותו כבר מהמועדון'. נגשתי למחרת לבית הספר וביקשתי בירור והוספתי שיש לילד בעיות רגשיות ודברים כאלה הוא לוקח  קשה. גם שאלתי איך מדריכה במסגרת החינוך המיוחד מתנהגת ככה לילד. מאז, כנראה שפתחתי חשבון עם בית הספר. כל שבוע הם זימנו אותי לבירור בגלל שלדבריהם בני מהווה בעיה. בפגישה האחרונה  השתתפו  מנהלת בית הספר, הפסיכולוגית, היועצת, המורה, רופא ילדים מטעם משרד החינוך ושתי סטודנטיות מתלמדות".

"מנהלת בית הספר פתחה ואמרה לי, 'כמו שאת יודעת זימנו אותך בקשר לבן שלך', והחלה להציג את הנוכחים, 'הם יציגו את הדברים ואת תאמרי בסוף את מה שיש לך לומר'. השבתי בחיוב ואז החל סבב וכל אחד אמר את דעתו.  כולם ציינו שבתקופה שהילד היה בטיפול ריטלין הייתה לו מוטיבציה ללמוד והייתה גם אוירה חיובית סביבו. כיום, בגלל שהוא לא מקבל ריטלין, הוא גורם מפריע בכתה.

"כשהם סיימו ונתנו לי להגיד דברים, הזכרתי להם שאני מודעת למצבו של בני בגלל שהוא לא מקבל טיפול ואף הוספתי שזה בהוראת הרופאים והזכרתי להם שהם קיבלו את המסמכים הרפואיים שמאשרים זאת. אמרתי להם: אתם הרי יודעים שבתקופה שהילד לקח טיפול הוא לא היה כזה ואני לא באה ומתיימרת שהילד שלי הוא בסדר גמור. זה לא בידי. אסור לו לקבל ריטלין ואין מה לעשות. הרופא המטפל שלו הזמין תרופה אחרת מחו"ל שלא נכללת בסל התרופות וזה בתהליך".

ל"ש ממשיכה לספר, כי רופא הילדים מטעם משרד החינוך פנה אליה במהלך הפגישה ואמר לה: "אני רוצה שהילד יישאר  בבית עד שתגיע התרופה מחו"ל ואני רוצה שתקחי אותו לאבחון פסיכיאטרי". והיא השיבה: "שכחת שהילד לומד בחינוך מיוחד?". הרופא ענה, לדבריה: "כן, אנחנו חינוך מיוחד, אבל לא מחלקה פסיכיאטרית".

ל"ש: "קיבלתי שוק יצאתי ובכיתי. זו חוצפה – איך יכול להיות שרופא ילדים של משרד החינוך, שהוא לא פסיכיאטר, יקבע  שלבני יש בעיה פסיכיאטרית כשהילד נבדק לא  אחת על ידי פסיכיאטר שקבע במפורש שהוא לא כזה. אבל הבלגתי ואמרתי לעצמי – בשבילו לא אפתח במלחמות".

נקודת השבירה וחוסר הרצון להשלים עם היחס הקשה היו, לדברי האם, ביום חמישי בשבוע שעבר: "ביום חמישי האחרון בני חזר מבית הספר כשהוא מפוחד ומבטו מושפל. מה קרה? שאלתי אותו. הוא סיפר כי סייעת הכיתה א' אחזה לו את שני היידים, עיקמה לו אותן לאחור והטיחה את ראשו בארון  הספרים. הרימה אותו בחזרה ושוב עיקמה לו את הידיים ואז אמרה לילדים 'ילדים, בואו תכו אותו כמו שהוא עושה לכם'. ואז אחד התלמידים נתן לא אגרוף בפנים, השני בא וחבט בו והוא החל לבכות. מייד אחרי שהוא סיפר לי את זה מיהרתי ללכת לביתם של שני תלמידים הלומדים אתו בכיתה ובנוכחות הוריהם הם סיפרו לי את אותה גרסה, בדיוק כפי שסיפר לי בני" .

ל"ש מגישה לי מסמך של משטרת ישראל – אישור בדבר הגשת תלונה על תקיפה: "באותו היום ניגשתי לתחנת המשטרה בבאר שבע והגשתי תלונה על תקיפה בבית הספר".

מסמך נוסף היא קיבלה מד"ר ע"כ (השם המלא שמור במערכת), רופא הילדים, ובו נכתב: "א' בן השבע מטופל על ידי כרופא ילדים עקב הפרעות קשב וריכוז עד להיפרקטיביות. הטיפול הצליח קלינית והייתה הטבה במצבו ובבית הספר. עקב עלייה בכדוריות הדם, אאוזונופטיה החדה ופריחה, שהיא תגובה ידועה אך נדירה, הופסק על ידי הטיפול בריטלין וביקשתי ייעוץ פסיכיאטרי על מנת להשלים ולנסות טיפולים אחרים. לאחר ההפסקה בטיפול בריטלין הבדיקות דם חזרו תקינות".

תגובת משרד החינוך:

"בירור שערך בית הספר העלה כי מספר תלמידים התקוטטו, ובהם התלמיד המדובר. הסייעת הפרידה ביניהם ואחזה בתלמיד על מנת להגן עליו ועל התלמידים האחרים. הואיל והוגשה תלונה במשטרה, ימתין המחוז לממצאי החקירה.

"יודגש כי בית הספר אינו מתערב בהחלטות רפואיות וכי מעולם לא התנה המשך לימודיו של תלמיד זה או אחר בקבלת טיפול תרופתי. בית הספר דיווח אודות האירוע לכל הגורמים הרלוונטיים והצוות בקשר יומיומי עם התלמיד ואמו". 

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, חברה וסביבה, חדשות בארץ, חינוך | עם התגים , , , , , | סגור לתגובות