בָּאָה מֵאַהֲבָה לְשִׁירָה / ענת חנה לזרע – על 'הגעגוע של קין' – רון דהן

המשורר רון דהן - "מאמין וחוקר. מחובר למקום ונע. חי - קיים ויוצר" . צילמה טלי אוקסנברג דהן

 

היעדרות (עמ' 5)

הַשָּׁעָה הַזּוֹ בַּיּוֹם
בָּהּ אֲנִי מֵבִין,
שֶׁנֶּעֱדַרְתִּי מִכָּאן כָּל חַיַּי

וְהַשָּׁעָה אַחֲרֶיהָ
בָּהּ אֲנִי יוֹדֵעַ,
עֲדַיִן נֶעֱדָר
בשיר הפותח את הספר 'הגעגוע של קין' פוקח דהן את עיני רוחו תוך בירור השתרגות הקשר בין היש לאַיִן, בין הנוכח לנעדר, בין הקיום למהות. הקיום כמו נִפְרָשׂ על פני כל חייו בשעה שההארה – הלוא היא הבנת מהות חייו, נחווית על ידו ומתנחלת כתודעה בקרבו, רק לשעה אחת ביום. בעוד הקיום שגרתי, נגיש ושכיח, נדירה המהות ומיוחדת. השיר חד וישיר, עם זאת לתחושתי מתפתל בבטאו את רפיפות ההידוק בין המשורר לחייו ולמשמעותם. אין לטעות, ברפיפות אין משתקפת נִרְפּוּת, אף קורה ההפך, לאורך הספר נגלים חֵקֶר, סקרנות, התעמקות בָּאמת ויותר מכל רגישות. האין אלה מרכיביה של עוצמה?

בקריאתי את הספר, ניבטת לעיני קרבה רעיונית חלקית ומסוימת לתיאוריה המוצגת בטענת מפתח של הפילוסוף הסופר והמשורר הצרפתי סארטר שעמד במרכז הזרם האתיאיסטי של ההגות הקיומית (הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית), לפיה "קיום קודם למהות". האקסיסטנציה קודמת לאסנציה. "האדם קודם כל קיים, פוגש את עצמו, חורג אל העולם, ומגדיר את עצמו לאחר מכן". ביטול האל ו/או השגחה עליונה בין היתר מבטל את המשגת האדם על ידו – ידה ומחזק את האמונה כי האדם קודם ובפשטות קיים והנו האחראי הבלעדי לעיצוב דמותו. אגב, טענתו באה בניגוד ובהיפוך לטענה הדתית – המהות קודמת לקיום, לדברי סארטר, זאת משום שעל פיה נברא האדם על ידי האל על פי תהליך – מושג – נוסחה – מהות – תכלית, אשר קדמו לבריאתו.

שירו של דהן מבטא כי קודם קיומו למהותו, אך האם נזקק קיומו למהותו? האם הכרחית המשמעות לחייו? על פניו תתאפשרנה בו זמנית תשובות חיובית ושלילית:

מחד, שופכת המהות אור על הקיום, חושפת את הבלתי ידוע, מהדקת המשורר אל תוככי תוכו, מהווה מעין זמן איכות שלו עם עצמו. מאידך, מגלה כי האמור להיחשב קיום הוא למעשה היעדרות, על כן ייתכן כי תיטיב עמו לוּ תיעדר בכבודה ובעצמה. בכל מקרה, זמנית המשמעות וחמקמקה, על אף ההארה שב המשורר אל ההיעדרות – ממנה בא. אין היא משנה את מצבו. אמנם מביעה מחד ממשׁוּת, אך מנגד רִיק. לפי סארטר, האדם הנו תודעה ספונטנית ודינמית בלבד, בספרו 'האקסיסטנציאליזם הוא הומניזם' (הוצאת כרמל) מוסיף יעקב גולומב – מתרגם הספר, כי תודעה היא יותר האַיִן מאשר היש, יותר החורים מאשר הגבינה השוויצרית.

המשורר כרואה ברגעי ההארה וגילוי המהות את קיומו שהרי רק בהם הוא נוכח. אם כן, בשעה שהקיום הוא עבורו היעדרות, המהות היא הקיום. או לחילופין, בשעה שהתודעה היא אַיִן, המעשים הם יש.
בהענקת פרשנות ארס פואטית לשיר, מהווה "הַשָּׁעָה הַזּוֹ בַּיּוֹם" זמן איכות בו עוסק המשורר בכתיבת שירתו. המשורר מעמיד את אמנותו מול חייו ורואה בשירה לא רק את החיים עצמם אלא גם את מהותם. השירה היא למעשה משמעותו של דהן, או לחילופין, קיומו הבלעדי.

"האושר היחיד ניתן לנו במפעלי היצירה" אמר הפילוסוף הגרמני ניטשה. אם אושר הוא על פי פילוסופים שונים מטרת האדם, מהות קיומית, עשויה הֲבָאָתִי את הציטוט להדק האמירה הארס פואטית בשיר. יתרה מכך, גם להדק האמירה הקיומית בו שהרי הציטוט מתייחס ל'יצירה' ולא בהכרח ל'אמנות'. הרחבת משמעות 'יצירה' לכדי 'עשייה' טווה חוטים נוספים במעשה הרקמה מאחר ובאמצעותה נחשפת אחת מתמות הספר: האדם עושה את עצמו ואת חייו. על פי סארטר האדם הוא פרי מעשי ידי עצמו.

הזמן הנכון (עמ' 9)

הַזְּמַן הַנָּכוֹן הוּא תָּמִיד
אֶתְמוֹל.
שְׁתַּיִם לִפְנוֹת בֹּקֶר
אֲנִי עֲדַיִן חֲסַר אַהֲבָה.

הַהַמְתָּנָה,
כְּמוֹ שִׁיבָה מִנְּדוּדִים
לְעוֹלָם תִּהְיֶה
מְיַסֶּרֶת.

המשורר מתייחס לתפישת אדם את הזמן בשעה שלמעשה מביע הוא תפישת אדם את האדם. על פי סארטר האדם אינו אפריורי, אין לו טבע קבוע מראש, הוא תודעה, בתחילה אין הוא ולא כלום ורק לאחר מכן הופך למה שהוא עושה מעצמו. כלומר האדם הוא התהוות ולא הווה. עבור המשורר "הַזְּמַן הַנָּכוֹן הוּא תָּמִיד אֶתְמוֹל", כלומר הוא העבר-הזמן בו התרחשו האירועים, בו נתקיימה התנועה, הוא רגעי הקיום, ההתהוות. הזמן הנכון אינו ההווה בו נתפשים האירועים באמצעות החשיבה, אינו התודעה. מעניין כי עבור המשורר תודעה הנה סטאטיות, בעוד עבור סארטר היא זרימה בלתי פוסקת.

המשורר מתרפק על העבר ומצפה לעתיד לקרות בעודו חסר סבלנות. מתבונן בשעון ומודד זמן.
לפי סארטר האדם מטיל עצמו לקראת העתיד ומשיג קיום רק כשמשיג המטרות אותן הציב לעצמו.
אני שבה להדגיש כי הדמיון הרעיוני שאני מוצאת בין טענת סארטר לבין ספרו של המשורר מתקיים אך באפן חלקי ושאינו מלא. שלא כמו סארטר אשר האמין אך בקיום אחד בלבד – של האדם, אין המשורר שולל קיומו של האל ו/ או של השגחה עליונה, אף עושה להפך, בהמשך. ארצה להיתמך כעת על הסבר תורתו החסידית של רבי נחמן למושג 'המתנה', לפיה רב חשיבות המושג ועיקרו האחיזה ברצון ובגעגועים להשגת מטרה ובצמידות ההרפיה מהניסיון. ההמתנה, הפתיחוּת באדם, טומנת בחובה סוד ואין האדם צריך לדחוק, לא את השעה, לא את האל.

גם עבור המשורר, אמנם במשמעות חילונית, אין ההמתנה אלא געגוע או כיסופים, לאהבה ובכלל. היא מייסרת וכך גם השיבה מנדודים המסמלת סיומם של תנועה-חיפוש-דרך. דווקא היציאה לנדודים היא ההתכנסות פנימה לתוך עצמו. את משמעות הקיום לא ימצא ביעדו, אלא דווקא בנדודיו, בתנועתו, בחיפושיו. המהות איננה המטרה או היעד אלא הדרך אליהם.

המשורר ממתין לאהבה כפי שקיומו מצפה למהותו. כפי שהיעדרו מצפה לקיומו. חסך האהבה הוא ההעדר בקיומו וגם העדר משמעותו-אושרו.

בהענקת פרשנות ארס פואטית לשיר, זוהי המתנה לבואן, נכון לומר – לשובן של השראה והנעה ביצירה. נדמה כי המשורר חווה שממון ויובש בכתיבה, אולי אף דוחק בעצמו ובכל מקרה מתייסר להיות סטאטי. שירה – כמו אהבה, היא תנועה, נדודים, דרך, היא החיים והיא גם משמעותם.

בשבחו של מקום (עמ' 15 – 12)
http://www.youtube.com/watch?v=Fn_X6vkF58M
בקישור לעיל מקריא המשורר את השיר המלא וכך פותח:
"מוקדש לכל מי שחש לפחות פעם אחת בחייו שבריזה קלה שבקלות יכולה להעיף אותו לכל הרוחות"

חלק ראשון של השיר:

1.
"מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מְחֻבָּרִים לַמָּקוֹם.
גַּם עַל גַּבֵּי אֳנִיָּה אִטִּית מִכְּדֵי לְסַמֵּן תְּנוּעָה.
וַהֲרֵי הַמַּיִם נִסְתָּרִים לְאִטָּם, כְּסוּפִים וְחִוְּרִים
וְכָל הַזְּמַן, קַיִץ.

וְכָל הַזְּמַן, הִתְחַלְּפוּת.
שֵׁפֶל מַחְלִיף שֵׁפֶל, גֵּאוּת מַחְלִיפָה הַכֹּל.
צָרִיךְ לְהַחְלִיף סְדִינִים, שֶׁיִּתְחַלְּפוּ גַּם הַיְּקִיצוֹת.

יְקִיצַת הַגּוּף הַמִּתְעוֹרֵר שׁוּב וָשׁוּב, לְלֹא רַחֲמִים
שָׂרוּעַ עַל הַמִּטָּה הָרְחָבָה, עֵינַיִם פְּקוּחוֹת, עַכְשָׁו צָרִיךְ לָקוּם.
אֲבָל בַּחוּץ, כָּל הַזְּמַן יָם.

יָם זוֹ בְּעָיָה רְצִינִית, בְּעִקָּר בְּכָל מַה שֶׁקָּשׁוּר לַחוֹף.
מַהוּ חוֹף?
הֵיכָן שֶׁנִּגְמֶרֶת הַתְּנוּעָה, שָׁם מַתְחִיל הַמָּקוֹם, וְאוּלַי לְהֶפֶךְ,
מִי יוֹדֵעַ נִסְתָּרָיו שֶׁל אִי בּוֹדֵד?

ב'מקום' רואה דהן הרבה יותר ממרחב חיצוני פיזי רציף בו מתרחשים האירועים. מקום הוא גם מרחב פנימי רוחני. הוא מקומו של האדם בעולם.

באומרו "מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מְחֻבָּרִים לַמָּקוֹם", שח הוא על ההכרח-הצורך-הרצון באדם להיות מחובר, לקיום, לסביבה, לחיים, לעצמו. מדגיש את ההכרח להיאחז ולא להיתלש, פיזית – מוחשית ורוחנית – סמלית.
בלשון חז"ל 'מקום' הוא כינוי לאלוהים. המקום – שהוא מקום לעולם ואין העולם מקום לו. שבחו של מקום הוא שבחו של האל – עיקר התפילה הקודם לבקשות האדם מהאל.

על פי דהן מוכרח אדם להיות מחובר לאלוהיו או לפחות לאמונתו במֵעֵבֶר (שאינה דתית בהכרח).
בשיר המלא והמרשים משתקפת הסתירה הקיומית: מחד, "מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מְחֻבָּרִים לַמָּקוֹם", כלומר להשתרש פיזית ורוחנית, להקים חיים, בית, משפחה, מאידך, "מֻתָּר לְהַמְשִׁיךְ לָנוּעַ" (מתוך חלק 5).
או במלותיו האחרות של המשורר:
"מַהוּ חוֹף? /  הֵיכָן שֶׁנִּגְמֶרֶת הַתְּנוּעָה, שָׁם מַתְחִיל הַמָּקוֹם, וְאוּלַי לְהֶפֶךְ,…".
ר"ל: מיהו האדם? המחובר למקום ואולי להפך, הנע ונד.
מהו הקיום? השלווה ואולי להפך, החיפוש/ החקר המתמיד.
מהי המהות? המֵעֵבֶר ואולי להפך, החיים.

בשיר כמו גם בספר כולו נע ונד דהן פיזית ורוחנית, בעולמות החיצוני והפנימי, במרחבי המקום והזמן, תר אחר משמעות. אך מאחר ולדידו הקיום – הקודם למשמעות – הוא לא אחר מאשר הֵעָדֵר, תר הוא למעשה אחר קיומו. ההעדר הקיומי מסיח ממנו את המשמעות ועל כן מבקש הוא לגדוש החסר.
המשורר נִנעָר אל ובתוך המרחב, מִטַּלְטֵל אל ובתוך עצמו, מבקש לתפוש ולסמן בגופו וברוחו את מקומו בעולם ובעולמו, מאמין כי מילוי ההעדר הקיומי – בקיום, הוא המהות, המשמעות, האושר. מסעו השירי – פילוסופי שובה לב.

"נע ונד תהיה בארץ" קלל אלוהים את קין – עובד האדמה, על רצח הבל אחיו והענישו בגלות.
בחלק 3 בשיר הנ"ל כותב דהן: "…כָּל תְּנוּעָה הִיא קְלָלָה וְהַנְּדוּדִים יָפִים אַךְ שְׁבוּרִים / שׁוּם צִפּוֹר אֵינָהּ מְאֻשֶּׁרֶת אֶלָּא בְּשׁוּבָהּ אֶל הַקֵּן…".
קושר ושוזר בשיר, כמו גם בספר כולו את הגעגוע של קין לְאָחִיו וְלֶאֱלֹהָיו, למקום מגוריו ולעבודת אדמתו (עבר), עם הכמיהה התמידית שלו עצמו למהות, לעתיד. עם הנדודים לחיפוש אחר משמעות.  עם הדרך, עם הקיום.

געגועיו של קין למקום הם ככמיהתו של המשורר למקום – זו מנת חלקם של בני האדם.

ימי החלב (עמ' 25)

אֵלּוּ הֵם יְמֵי הֶחָלָב
אֲנִי יוֹנֵק מִפִּטְמָתוֹ הָרַכָּה שֶׁל הַשַּׁחַר
וּפוֹלֵט לְעֵת עֶרֶב
נֶאֱבָק בְּעַרְסָלוֹ הַקָּרוּעַ שֶׁל הַיּוֹם
מְעַבֵּד שְׁאֵרִיּוֹת לַיְלָה לִתְנוּעָה חֲפוּזָה

אֵלּוּ הֵם יְמֵי הֶחָלָב
הַגּוּף שֶׁחָדַל מִלְּזַמֵּר
מִתְחַפֵּר בַּלָּבָן הֶחָמוּץ שֶׁל הַחַיִּים
בַּמִּדְרוֹן הַדּוֹהֵר שֶׁל הַזְּמַן
אֲנִי מִתְמַסְטֵל מֵרֵיחַ הֶחָרוּב

שֶׁנִּשְׁפַּךְ, כָּךְ לְפֶתַע
כְּמוֹ חָלָב שָׂרוּף
מָתוֹק
צוֹרֵב לָשׁוֹן
מָל אֶת יַלְדוּתִי
המשורר מדמה עצמו לתינוק היונק ימים, זמן, חיים – כחלב אם. החיים מכילים את כל המרכיבים להם הוא זקוק, לרבות המהות. ביניקה מובטחים הן היצמדותו הפיזית אל החיים, הן פיתוחו קשרי אהבה עמם ויחסי תלות בהם. מצד אחד תהליך צמיחתו מתקיים בזכות יניקת החלב המספיק ומספק צרכיו, ממלא אותו באפן כזה שאף את השאריות יכול המשורר לעבד לתנועה, לאנרגיה, טיפה אינה מבוזבזת. מצד שני עולה דרגת הקושי בהתמודדותו הקיומית. אם בבוקר פטמת השחר רכה אליו, הרי שלמשך היום מתקיים איזשהו מאבק, קונפליקט. עם הזמן, חדל הגוף לזמר, לשיר, מתחפר בחלב חמוץ, מתכנף בחיים מרים ועצובים, ייתכן אף מוחמצים שהרי הזמן אץ וכפי הנראה אין המשורר עושה די. הקיום על קשייו מבגר אותו, עם הזמן כבר אינו יונק כתינוק אלא מתפקד כבוגר כשהקיום ה'מחומם' או 'מבושל' יתר על המידה, גולש כחלב ונשרף, צורב לשונו, מל את ילדותו. הפרידה מן הילדות מתוקה ובה בעת צורבת ומכאיבה. אך אין בוכים על חלב שנשפך.

בהענקת פרשנות ארוטית לשיר היפהפה, מתאר המשורר את תהליך או שלב התבגרותו המינית, ימי החלב הם ימיו כנער צעיר המגלה את מיניותו. המאבק בבית ראשון הוא הקושי בהבנת השינויים המתחוללים ודאי בגופו בדחפיו ובנפשו. תנועה חפוזה מרמזת על ניסיונות מגע מבוהלים ומבוישים בעצמו. ההתמסטלות מריח החרוב בבית השני מרמזת על פריחת החרוב הזכר בטבע, המדיפה ריח המזכיר זרע גברי. שפיכת החלב השרוף המתוק בבית שלישי הבאה בניגוד לחרוב הֶחָרֵב, היא שפיכת זרע אשר פיזית רוחנית סמלית וטקסית מנתקת ממנו באחת את ילדותו/ ינקותו והופכת אותו לגבר צעיר.

'שקרים אודות הירח' (מתוך עמ' 26)

1.
יֵשׁ בִּי רָצוֹן עַז
לְנַשֵּׁק אֶת הָאֲדָמָה,
וּלְבָרֵךְ,
עַל אִי-הֱיוֹתָהּ שָׁמַיִם.
תְּפִלּוֹת, כָּךְ נִדְמֶה לִי
הֵן כְּמוֹ בּוּעוֹת סַבּוֹן,
כְּשֶׁיֶּלֶד מַפְרִיחַ אוֹתָן
הֵן מִתְעַגְּלוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה.

השיר מדגיש את הפאן הפיזי – המוחשי – הגשמי בקיום – נישוק האדמה כגילוי אנושי של אינטימיות,  של אהבה, של קשר הדוק עם השורשים, עם הבסיס, עם המקום הפיזי. בנוסף, מדגיש גם את הפאן הרוחני – נישוק האדמה מתוך רחישת כבוד וקדושה. אגב, ההינדים והסיקים נוהגים לנשק את האדמה הנמצאת בין כתליו של מקדש כחלק מטקס דתי.

האדמה היא מקום. וכאמור מקום הוא גם פיזי וגם רוחני. גם הקיום וגם המשמעות. נדמה כי בא המשורר אל הנחלה, הגיע למקום טוב בחייו, מוצא קודש בחול, מוצא אושר בקיום.

על מה השמחה/ הברכה? "עַל אִי הֱיוֹתָהּ שָׁמַיִם". שמיים אמנם מסמלים אמונה, אל, אך כאן הם אוויר, רִיק הבא בניגוד לאדמה המוחשית. המשורר מביע את רצונו העז להתקיים (אדמה) ולא להיעדר (שמיים). לעמול באפן פעיל להשגת קיום ולא להתפלל לאל באפן סביל להשגת מהות.

המשורר מבטל פְּנִיָּה אל האל (אינו מבטל את האל כמו סארטר) מאחר ותפילות הן כבועות סבון המופרחות לשמיים וסופן להתנפץ, הוא מבקש לקחת אחריות ולעמול רבות בעצמו להשגת הקיום – המהות. נישוק האדמה והברכה משמעותם כשבחו של מקום אך בשיר הזה אין זה שבחו של האל אלא שבחו של הקיום, של המוקם (מקום בשיכול אותיות) ע"י האדם, על פני האדמה. נישוק האדמה הוא גילוי אהבה, שמחה והכרת תודה על כי חי הוא וקיים.

לפי סארטר "האדם נידון להיות חופשי". מהי חירות? יכולתו לעשות וליצור. זהו הקיום, זוהי המהות. המשורר מבקש לעשות וליצור. להיות קיים ובעל מהות.
'שקרים אודות הירח' (מתוך עמ' 26)

2.
עַד לֹא מִזְּמַן,
הַחַיִּים תָּהוּ עַל מַשְׁמָעוּתִי
וּכְשֶׁלֹּא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה
לְמַרְבֵּה הָאִי-פְּלִיאָה
הִמְשִׁיכוּ לְחַפֵּשׂ.

לא האדם או המשורר, אלא החיים, הקיום, הם התרים אחר משמעותו. אך באפן טבעי ושאינו כלל מפליא, אין הם מוצאים אותה וממשיכים לחפש. בהיר כקריסטל מדוע אין החיפוש נושא פרי. והרי אין המשמעות קיימת מחוץ לקיום, אלא חבויה ונמזגת בתוכו. החיפוש הוא למעשה גם האיתור. המשמעות היא הקיום. החיפוש הוא החיים, הקיום וגם המשמעות.

מתוך ציור קיר (מחזור שירים)
קיו-מיזודרה (מתוך עמ' 40)

נְיַר הָאֹרֶז קָלוּף עַל זְנָבָהּ שֶׁל הַסְּנוּנִית.
הִיא מְנַקֶּרֶת אֶת כְּנָפָהּ וְאֶת הָעֵץ שֶׁקִּבֵּעַ אֶת מַבָּטָהּ
עַל הַמַּבִּיטִים בָּהּ.
בַּהֶמְשֵׁךְ, גֶּזַע עֵץ הַבּוּקִיצָה נִמְתָּח לְאִטּוֹ, דָּהוּי,
חֲרִיצָיו הִשְׁחִירוּ, צַמַּרְתּוֹ פְּרוּעָה לָרוּחַ שֶׁהַצַּיָּר
שָׁכַח לְצַיֵּר.
בָּאֹפֶק קַוִּים מְעֻגָּלִים, הָרִים מְנֻקָּדִים
בְּקִרְעֵי נְיָר, חוֹשְׂפִים קוֹרַת עֵץ חוּמָה הַמְּנַסָּה, לַשָּׁוְא,
לְהִשְׁתַּחֵל לַצִּיּוּר.
עָיֵף מֵהַמִּלְחָמָה, אֲנִי מִתְיַשֵּׁב עַל גֶּזַע הָעֵץ וּבוֹהֶה בַּסְּנוּנִית,
בַּצַּמֶּרֶת וּבֶהָרִים. הָרוּחַ שֶׁנִּשְׁכְּחָה מְלַטֶּפֶת אֶת פָּנַי.

הנוף הנגלה לעיני המשורר- ציורי ביופיו. הטבע כמו הציור הוא יצירת אמנות. מיהו האמן, הצייר? אדם ואולי אלוהים. מידע חיצוני לשיר: המקדש הבודהיסטי קיומיזודרה ממוקם בראש גבעה במזרח קיוטו וממרפסת הצמודה למבנה נשקף נוף מרהיב של העיר. משמעות שמו: מקדש מים טהורים, ע"ש המפל הזורם מתחת למרפסת שלמימיו מיוחסים כוחות ריפוי. בנוסף, נמצא במקום מקדש אל האהבה.

ציור הנוף, הטבע, הוא דבר מוחשי – גשמי ואולי הסיבה להיעדרות הרוח מהציור היא רצון המשורר להבדיל בין הגשמי לרוחני. אולי מביעה השכחה לצייר הרוח את חוסר התכנון, את הספונטניות, את חוסר הקביעה או יישום כללים כלשהם שנקבעו אפריורי.

בכל מקרה, אין הרוח נעדרת במציאות. הצייר שכח לצייר אותה אך המשורר לא שכח לשורר אותה.  הרוח מלטפת פניו. ליטופה אותו מעניק לה גם מימד מוחשי. גם אנושי, היא חשה שהוא זקוק לאהבה. לנחמה. לחיזוק. מתמזגים המציאות והציור, הגשמי והרוחני, הקיום והמהות.

"סנונית אחת אינה מבשרת את בוא האביב" – אמר אריסטו. ואולי בכל זאת כן.

מתוך ציור קיר (מחזור שירים)
על מדרכה ליד מעבר חציה (מתוך עמ' 42)

אֲנִי מְאֹד רוֹצֶה לָדַעַת לְצַיֵּר
אֲבָל אֵין לִי עֵינַיִם.
זֶה הוֹלֵךְ פְּנִימָה וּמִתְבַּלְגֵּן
מִתְבַּלְגֵּן וְהוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ וּמִתְבַּלְגֵּן.

המשורר מביע לא פעם את רצונו לדעת לצייר. נדמה כי מבקש הוא להתבונן גם החוצה, על הקיים, על הגשמי, ולא רק פנימה, כפי שעושה הוא בחייו ובשירתו. למעשה מבקש להכיר בקיום ולא לחפש המהות, הכלולה ממילא בקיום.

לקראת התקלפות (עמ' 46)

אִם
בְּיוֹם מִן הַיָּמִים
תִּתְבָּרֵר לָנוּ סִבַּת אַפְסוּת
קִיּוּמֵנוּ
יִהְיֶה זֶה כְּמוֹ שְׁקִיעָה סְתָוִית
כְּמוֹ רַחֲמִים
זֶה לֹא יִהְיֶה מְרַגֵּשׁ
הַבְּדִידוּת תָּכִיל אוֹתָנוּ כְּמוֹ אֵם שַׁכּוּלָה

בְּכָל זֹאת
מַה יִשָּׁאֵר אַחֲרֵי מוֹתֵנוּ?

צֵל צִלָּהּ שֶׁל נוֹכְחוּת
תְּנוּדַת הָאָבָק בֵּין פִּנּוֹת הַחֶדֶר

וְעוֹד פָּחוֹת מִזֶּה

ההתמודדות הקיומית אינה מאפשרת להסתתר מעובדת קיום מרכזית בהוויית האדם, המוות. אמנם בשיר האחרון בספר שואל המשורר שאלה לגבי המוות אך המודעות לאפשרות של מוות, לאי הקיום, היא המייצרת בו למעשה שאלות קיומיות חשובות לגבי החיים, במהלכם.

אם בשיר הראשון בספר וברשימה זו 'היעדרות', הקיום הוא היעדרות, הרי שבשיר האחרון המוות הוא "צֵל צִלָּהּ שֶׁל נוֹכְחוּת". בכל זאת מכיר המשורר בכך שהקיום הוא נוכחות.

ההארה בשיר זה הנה התבררות אפסות הקיום אך היא מותנית בספק (אִם). נדמה כי בשיר זה היא הסרת הקליפה האחרונה שנותרה והיא מגיעה כפי הנראה אך לקראת המוות ובכל אפן רק בסוף הספר. יפה וסמלי שרק בשיר האחרון עובר המשורר לומר דברו בגוף רבים ולא עוד מבודד עצמו מאחרים. כאן וכעת אין הוא יחיד מול רבים אלא יחיד בין רבים.

על גבי כריכת הספר האחורית מופיע השיר הבא:

חַפֵּשׂ אֶת הָעֵץ עָלָיו רָצִיתָ לְטַפֵּס
כָּל חַיֶּיךָ.
עֲמֹד לְמַרְגְּלוֹתָיו.
מַשֵּׁשׁ אֶת הַקְּלִפָּה,
בְּחַר אֶת הַשָּׁעָה,
(הָאוֹר הָרַךְ שֶׁל הַסְּתָו)

הַקְשֵׁב לַלֵּב.

הָנֵף רֶגֶל,
זַנֵּק.

"אם חפץ אתה בשלוות נפש ובאושר – האמן, אם נוהה אתה אחרי האמת – חקור". ניטשה מתוך ספרו 'אנושי, אנושי מדי'.

דהן מאמין וחוקר. מחובר למקום ונע. חי – קיים ויוצר.

'הגעגוע של קין', ספרו של המשורר רון דהן, גוונים, תשע"א

 

 

********

המשוררת ענת חנה לזרע, צילם: נסים לזרע

ענת חנה לזרע, ילידת 1964.
נולדה וגדלה בתל אביב, מתגוררת בשנים האחרונות במושב בשרון.
כותבת שירה, מפרסמת שירים ורשימות מעל במות שונות.

 

פורסם בקטגוריה ד, טורים, ספרות, שירה | עם התגים , , , , , , , | 4 תגובות

סוכנות AP: ישראל תקפה שיירה שנשאה טילי נ"מ רוסיים

ישראל תקפה שיירת משאיות שהובילה נשק עבור החזבאללה, כך נמסר הערב (רביעי) לסוכנות  AP בלבנון מ"שני גורמי ביטחון רשמיים במזרח התיכון". לפי הסוכנות, אישרו לה הגורמים כי מדובר ככל הנראה בשיירת נשק שהכילה טילים רוסיים נגד מטוסים מסוג SA-17, שמסירתם לידי הארגון הייתה משנה לחלוטין את כללי המשחק האסטרטגיים מול החזבאללה. לדברי המקורות, נערכה ישראל בימים האחרונים לקראת המתקפה.

(צילום: אתר צה"ל)

הכחשה גורפת של לבנון, סוריה וישראל (צילום: אתר צה"ל)

גורם אחר, שצוטט בראיון לעיתון וושינגטון פוסט האמריקני, מסר היום כי בתקיפה הישראלית היה מעורב גם כלי טיס לא מאויש שירה טיל במשאית באזור הגבול בין סוריה ללבנון. אותו גורם הוסיף, כי לא ברור עדיין מי היו בעליה של שיירת המשאיות, המורדים או הצבא הסורי. יחד עם זאת ציין אותו גורם כי התקיפה כולה התרחשה כשהמשאיות היו על אדמת סוריה ולא בלבנון. אם עובדה זו נכונה, צריך להביא בחשבון את אזהרת טהראן מיום ראשון השבוע לפיה כל תקיפה של מדינה זרה נגד סוריה תתפרש על ידיה כתקיפה נגד איראן וכי היא תגיב בהתאם.

דובר צבא סוריה הכחיש בתחילה כי בוצעה תקיפה בתוך לבנון ובכך אולי ניסה למנוע מהחזבאללה את האפשרות להגיב לתקיפה מתוך לבנון לעבר ישראל. מאוחר יותר הודיעה סוריה בהודעה רשמית בטלוויזיה הסורית, כל ישראל תקפה מתקן צבאי מיוחד והכחישה את הדיווחים על שיירת נשק שהותקפה.

הניו יורק טיימס מדווח הלילה כי ישראל הודיעה לארצות הברית על תכניותיה לפני התקיפה לכאורה. ישראל וארה"ב אינן מגיבות. רוסיה הגיבה הבוקר כי אם אכן בוצעה תקיפה כזו, זו התערבות בוטה במלחמת האזרחית בסוריה. דובר הבית הלבן, ג'יי קרני, מסר אמש לכתבים: "אין לי תגובה על הדיווחים. אני מפנה אתכם לממשלת ישראל בעניין פעולה שהם נקטו או לא". דוברת מחלקת המדינה, ויקטוריה נולנד:  "אין לי תגובה".

היום גם הודיע דואר בישראל, כי נרשמה עלייה דרמטית של אזרחים מודאגים שהזמינו ערכות מגן במהלך השבוע החולף. ראש המועצה האזורית מבואות חרמון הורה לאנשי המועצה לפתוח את מקלטי המועצה ולהותירם פתוחים. "אני לא מחכה להוראות הצבא, אני פשוט מכין מראש למצב שנזדקק לרדת למקלטים", אמר בן מובחר הערב.

על פי סוכנות הידיעות הלבנונית, חדרו אתמול בשעה 16:30 ארבעה מטוסי קרב ישראלים למרחב האווירי של לבנון. לפי הדיווח הם טסו מעל העיירה רמיש ומעל נקורה. לאחר מכן עזבו את השטח ובשעה 21:05 בוצעה גיחה נוספת. סוכנות רוייטרס הוסיפה כי גיחה שלישית בוצעה הבוקר לתחום לבנון. מצה"ל  נמסר כי צה"ל איננו מתייחס לפרסומים זרים.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , | סגור לתגובות

הנשיא צפוי להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה

 "האחריות המוטלת עליי לפי החוק כבדה מאוד, ובכוונתי לקיימה תוך נאמנות מלאה לחוק ומחויבות לאזרחי המדינה, כדי לאפשר הקמתה של ממשלה שתשקף את רצון העם בהקדם האפשרי". כך אמר הערב נשיא המדינה, שמעון פרס, עם פתיחת תהליך ההתייעצויות לקראת הטלת הרכבת הממשלה, קרוב לוודאי, על בנימין נתניהו.

"אחריות כבדה מאודז. שמעון פרס. (צילום ארכיון: מארק ניימן/ לע"מ)

"אחריות כבדה מאודז. שמעון פרס. (צילום ארכיון: מארק ניימן/ לע"מ)

הערב החל הנשיא פרס בהתייעצויות עם נציגי הסיעות בכנסת וקיבל את נציגי סיעות הליכוד ביתנו ויש עתיד, אשר המליצו להטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. נציגי מפלגת "הליכוד ביתנו" גדעון סער, גלעד ארדן, דוד רותם, יובל שטייניץ וזאב אלקין, הגיעו ראשונים למשכן הנשיא. גדעון סער נציג מפלגת "הליכוד ביתנו" אמר לנשיא המדינה כבר בפתח הפגישה כי המפלגה תמליץ על בנימין נתניהו כמועמד המתאים ביותר להרכבת הממשלה, וכי הוא מאמין כי הממשלה צריכה להיות רחבה ככל שניתן.

לאחר גמר הפגישה אמר גדעון סער בהצהרתו בפני התקשורת:  "המציאות הפוליטית ברורה ומראה כי רק למועמד אחד, ראש הממשלה בנימין נתניהו יש אפשרות להרכיב ממשלה ולכן המלצתנו לנשיא המדינה הייתה כזו. קיימנו שיחה עם כבוד הנשיא במגוון נושאים, בהם נושא השוויון בנטל, כלכלת ישראל, הנושא האיראני, וקיבלנו את התייחסויותיו בנושאים האלה".

המפלגה השנייה בהגעתה הייתה מפלגת "יש עתיד". יו"ר המפלגה, יאיר לפיד, הגיע מלווה במיקי לוי, פנינה תמנו ויפעת קריב. נשיא המדינה ברך את חברי יש עתיד בפתיחת הפגישה ואמר: "ברצוני לברך אתכם על ההישג בבחירות הללו- 19 מנדטים, ועל כך שנמנעתם ממערכת בחירות שלילית ופעלתם בממלכתיות. הצגתם אלטרנטיבה, כיום יש לכם עתיד, ולא רק עבר, ואני גאה גם על מספר הנשים המיוצגות ברשימה שלכם".

אבל למרות שנציגי יש עתיד המליצו על נתניהו, מיהר יו"ר המפלגה, יאיר לפיד, להבהיר: "שום דבר עוד לא סגור. מה שמדינת ישראל זקוקה לו הוא שתוקם ממשלה שלא יהיו בה שרים ללא תיק, שתביא לשיוויון בנטל ותחזור לשולחן המשא ומתן המדיני".

לפיד הוסיף: "בימים האחרונים אומרים לי כל הזמן שאני צריך 'להנמיך ציפיות', שצריך להסביר לציבור שמה שמבטיחים בקמפיין לא בהכרח קורה במציאות. אני לא רוצה להנמיך ציפיות. אני רוצה להגביה ציפיות. אני רוצה שנגיד לעצמנו שגם אם זה ייקח זמן, וגם אם נפסיד פה ושם בקרבות, אנחנו ננצח במלחמה על אופיה של מדינת ישראל ועל הזכות של כל אזרח לחיות פה חיים נורמליים, הוגנים, ובעיקר ביחד״.

מחר יקבל הנשיא בזה אחר זה את נציגי כל שאר הסיעות – החל במפלגת העבודה בת 15 המנדטים, שלא תמליץ על איש וכלה בסיעה הקטנה ביותר – סיעת קדימה בת שני המנדטים. הנשיא צפוי, בתום ההתייעצויות, להטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו – שרוב מוחלט בין חברי הכנסת ה-19 צפוי להמליץ עליו.

מרגע שהטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת הנבחר עומדים לרשות חבר כנסת זה, על פי חוק יסוד הממשלה, 28 ימים להרכיב ממשלה חדשה בישראל. במצב בו תידרש ארכה לתהליך על פי החוק יש לנשיא המדינה סמכות להעניק ארכה נוספת של עד 14 יום נוספים.

בטרם החל פרס בהתייעצויותיו, הוא קיבל מיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליקים רובינשטיין, את התוצאות הרשמיות של הבחירות. רובינשטיין השמיע בדבריו אזהרה. "במערכת הבחירות נתקלנו בגילויי גזענות", אמר. "אני רוצה להרים קול ולהדליק נורות אדומות אל מול תופעות כאלה במדינת ישראל. צריך לדעתי להיות קונצנזוס כלל ישראלי להקיא אותן, מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, שקמה לאחר השואה – ואין בה שום מקום לדברים האלה".

רובינשטיין מסר עוד, כי מספר בעלי זכות הבחירה היה 5,656,705 – ומתוכם הצביעו 3,833,646, שהם 67.79%. "זה אחוז גדול מאחוז הבחירות שהיה לכנסת ה-18 – 64.7%", אמר רובינשטיין. הוא ייחס זאת להירתמותו של הנשיא למסע ההסברה שערכה ועדת הבחירות לעידוד ההצבעה ולמילוי החובה הדמוקרטית. רובינשטיין גם ציין כי מספר הקולות הפסולים בבחירות עמד על כארבעים אלף וכי 270 אלף קולות הלכו לרשימות שלא נכנסו לכנסת. "מדובר באובדן של עשרה מנדטים", אמר.

נשיא המדינה, שמעון פרס: "מערכת הבחירות התנהלה באורח מעורר כבוד, ללא תופעות של אלימות והפרות סדר ואני מברך את אזרחי ישראל על מימוש חובתם האזרחית בכבוד ועל השתתפותם בפועל בעיצוב עתיד המדינה. מערכת הבחירות היא גם מערכת מחנכת, בסגנון ובתוכן. זהו שיעור לאומי בדמוקרטיה. בדמוקרטיה ישנן כידוע דעות שונות ומפלגות שונות אבל בשעת הצורך היא יודעת להתעלות ולהתלכד כעם אחד".

הנשיא התייחס לסבב ההתייעצויות עם נציגי המפלגות, אשר החל מיד בתום הטקס: "כשהנחתם את תוצאות הבחירות לפניי, עליי לפתוח מיד על פי החוק בסבב התייעצויות עם נציגי הרשימות שנבחרו לכנסת החדשה. לאחר ההתייעצויות עליי לקבוע על מי להטיל את משימת הרכבת הממשלה. אני מקווה שגם יסכים לכך. החוק מחייב זאת. אני מודע לכך שהאחריות המוטלת עליי לפי החוק היא כבדה מאוד, ובכוונתי לקיימה תוך נאמנות מלאה לחוק ומחויבות לאזרחי המדינה. אשתדל לעשות זאת בדחיפות הנדרשת מבלי לקפח את האפשרות המלאה של כל אחת מהסיעות להשמיע את עמדתה במלואה. אני רואה בזאת זכות גדולה וחובה מפורשת כאחד".

הנשיא הודה לחברי ועדת הבחירות וליו"ר הוועדה, השופט אליקים רובינשטיין: "עשיתם את המלאכה הקשה והמורכבת באופן מעורר כבוד. תרשו לי מילה אישית. אני מכיר את השופט אליקים רובינשטיין שנים רבות. זכיתי אפילו להשתתף בחגיגת נישואיו, שיצרה משפחה של משפטנים. מששמעתי שאתה, ידידי אליקים רובינשטיין, תעמוד בראש ועדת הבחירות המרכזית ידעתי שהיא תנוהל במירב האחריות, ההגינות והיושר האינטלקטואלי. ואכן כך היה.  תודת האומה נתונה לך".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , | סגור לתגובות

התנועה לאיכות השלטון דורשת חקירה נרחבת בפרשת הרפז

 יום לאחר פרסום הוראתו של  היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לפתוח בחקירה נגד הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי ונגד עוזרו לשעבר, אל"מ ארז וינר, בהקשר להתנהלותם בפרשת הרפז, פנתה היום (רביעי) התנועה לאיכות השלטון אל היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בדרישה לפתוח בחקירה רחבה וכוללת של הממצאים העולים מדו"ח הרפז. לטענת התנועה, "חקירה פלילית מצומצמת על ידי מצ"ח אינה מספקת ואינה מסוגלת להשיג את תכליתה של החקירה הפלילית הנדרשת להגיע לחקר האמת".

היום נודעו פרטים נוספים מהם אפשר ללמוד כי לפני מספר חודשים פנה הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף דני עפרוני, ליועץ המשפטי בבקשה לפתוח בחקירה פלילית. פנייה זו באה על בסיס הממצאים שעלו מהחומרים שהצטברו במשטרת ישראל. וינשטיין השהה את ההחלטה בנושא עד לפרסום דו"ח מבקר המדינה. עם פרסום הדו"ח קיים היועץ מספר דיונים, שבסופם החליט להיענות לבקשה לפתוח בחקירה פלילית מצומצמת נגד וינר ואשכנזי, בגבולות צה"ל, בסעיף "התנהגות שאינה הולמת קצין".

אשכנזי (צילום: ציפי מנשה)

חקירה מוגבלת, צרה וחסרת עתיד. אשכנזי (צילום: ציפי מנשה)

החלטה זו מעידה כי החקירה הפלילית תתמקד בסעיף שאינו קיים בחוק האזרחי, אלא רק בחוק השיפוט הצבאי. לפיכך, מעריכים גורמים בצבא, כי אם אכן ייצא המהלך לפועל ללא הסתייגות משפטיות שעשויות להתפתח מצד עורכי הדין של וינר ואשכנזי, תוטל משימת החקירה על המשטרה הצבאית החוקרת, ככל הנראה בסיועה של משטרת ישראל.

התנועה לאיכות השלטון טענה ועודנה טוענת, כי ישנה חשיבות ציבורית ממדרגה עליונה לקיומה של חקירה פלילית מקיפה ביחס לכלל הנושאים שעלו בדוח מבקר המדינה, ולגבי כלל המעורבים בפרשת הרפז. זאת, לנוכח חומרת הממצאים והנזק האדיר באמון הציבור בהנהגה הבטחונית. החלטת היועמ"ש מאתמול נגועה במספר קשיים מהותיים, שבפועל עלולים לסכל את עצם תכליתה של החקירה הפלילית והיכולת שלה להגיע לחקר האמת ולמיצוי הדין עם הנאשמים  – ככל שימצאו כאלה.

קושי נוסף, לפי התנועה לאיכות השלטון, הוא המגבלה שמאפשרת להגיש כתב אישום בעבירה הזו למי שכבר אינו בשירות הצבאי רק במסגרת 180 ימים מאז עזב את השירות, על פי רוב.  כמו כן, אין יכולת לחקור מעורבים שאינם כפופים לחוק השיפוט הצבאי, טוענים בתנועה.

עו"ד דפנה קירו כהן, מנהלת המחלקה המשפטית בתנועה לאיכות השלטון אמרה היום כי "התנועה מביעה תמיהתה מדוע לבחור מראש בדרך חקירה מוגבלת, צרה וחסרת עתיד, שתוכל רק להוסיף עוד תהיות, שאלות וקשיים לזירה הכול כך טעונה ממילא, על פני חקירה כוללת, על ידי גורם בלתי מוגבל אשר יהיה בידיו להכריע את הפרשה על כלל המעורבים בה  – אחת ולתמיד".

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי, פליליים | עם התגים , , , | סגור לתגובות

הרוב בעד ממשלה שתוביל סדר יום של חופש דת ושוויון בנטל

80% מהציבור היהודי בישראל תומכים בהקמת ממשלה אזרחית שתוביל סדר יום של חופש דת ושוויון בנטל. 76% ממצביעי יש עתיד סבורים שעל יו"ר יש עתיד יאיר לפיד לפעול להקמת ממשלה בלי ש"ס ויהדות התורה. 67% מהציבור היהודי מתנגדים לכך שנציג יהדות התורה יקבל את תפקיד יו"ר ועדת הכספים בקדנציה הנוכחית, כולל 93% ממצביעי יש עתיד ו-73% ממצביעי הליכוד ביתנו.

כך עולה מסקר שערך בימים ראשון ושני השבוע מכון סמית עובר עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של 500 איש מקרב האוכלוסייה היהודית הבוגרת.

לפיד בהפגנה למען השוויון בנטל (צילום: דן בר דוב)

לפיד בהפגנה למען השוויון בנטל (צילום: דן בר דוב)

80% מהציבור היהודי אמרו שהם בעד הקמת ממשלה אזרחית שתוביל סדר יום של חופש דת ושוויון בנטל. זאת, לעומת 20% בלבד שמתנגדים. בין מצביעי הליכוד ביתנו תומכים 87% ומתנגדים רק 13%. בין מצביעי יש עתיד תומכים 99%  ומתנגד רק אחוז אחד.  שני שליש (68%) ממצביעי הבית היהודי תומכים בהקמת ממשלה אזרחית וכן מאה אחוז ממצביעי התנועה, העבודה ומרצ. גם בקרב מצביעי ש"ס יש לממשלה כזו תמיכה של 39%.

ממשלה אזרחית יכולה לכלול מפלגות חרדיות, אם יהיו מוכנות פשרות לפשרות בתחומי דת ומדינה. שאלה נוספת בדקה האם הצבור סבור שיו"ר יש עתיד יאיר לפיד צריך לפעול להקמת ממשלה בלי ש"ס ויהדות התורה. רוב של 54% מהציבור היהודי סבור שלפיד אכן צריך לפעול להקמת ממשלה בלי המפלגות החרדיות בעוד 46% מתנגדים. בקרב החילונים 70% תומכים ובקרב החרדים 93% מתנגדים. 76% ממצביעי לפיד סבורים שעליו לפעול להקמת ממשלה בלי ש"ס ויהדות התורה. בליכוד התמונה יותר מאוזנת: רוב קטן של 51% תומך בהעמדת דרישה כזאת מצד לפיד.

ברוב הקדנציות האחרונות נמסר תפקיד יו"ר ועדת הכספים לנציג יהדות התורה. שני שליש מהציבור היהודי (67%), כולל 88% מהחילונים, מתנגדים לכך שהמסורת הפוליטית הזו תמשך. בקרב מצביעי יש עתיד מתנגדים 93% למסירת ועדת הכספים ליהדות התורה, בקרב מצביעי הליכוד ביתנו – 73% ובקרב מצביעי הבית היהודי – 68%. ליו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' היתה ברית קבועה בשנים האחרונות עם ראשי ועדת הכספים החרדים: יעקב ליצמן ומשה גפני מיהדות התורה. למרות זאת, 89% ממצביעי העבודה מתנגדים למסירת הועדה לנציג של יהדות התורה.

מנכ"ל חדו"ש הרב עו"ד אורי רגב אמר בתגובה ש"הסקר מוכיח חד משמעית כי הציבור רוצה ממשלה שתוביל מהפכה אזרחית שתערוךך רפורמות מקיפות שיקדמו חופש דת ושוויון בנטל. זה היה המסר של הציבור בבחירות כשחיבר בין נתניהו ללפיד וזה גם המסר שלו בסקר מכון סמית. העובדה כי רוב מכריע בקרב מצביעי הליכוד ביתנו תומך בכך מלמדת כי נגמר העידן בו נתפסו המפלגות החרדיות כ'שותפות טבעיות'".

לדברי רגב, "יהדות התורה וש"ס הצליחו להמאיס את עצמן  על הציבור הרחב באמצעות שנים ארוכות של דורסנות וסחטנות. כדאי להן לערוך חשבון נפש מקיף בשאלה, איך רבים כל כך רוצים ממשלה אזרחית, מצפים מלפיד להשאיר אותן מחוץ לממשלה ואיך חלק גדול כל כך בציבור, כולל בקרב מצביעי הליכוד  רואה את יהדות התורה כפסולה לראשות ועדת הכספים"

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , | 2 תגובות

פרשה פוליטית: נבחר ציבור והקשר עם הציבור

משה (ציור: גוסטב דורה)

משה (ציור: גוסטב דורה)

פרשת יתרו סוקרת בין היתר, מפגש משפחתי בין שני מנהיגים, יתרו ומשה חותן וחתנו. במהלך הביקור רואה יתרו את לשכתו של משה עמוסה מבוקר ועד ערב באזרחים המביאים עמם את בעיותיהם, תלונותיהם, מריבותיהם, והוא, משה בכבודו ובעצמו, יושב מקבל את הבאים אל לשכתו, משיא עצה לזה, חורץ משפט לבעלי דין ומשיב לקובלנתו של פלוני.

כל המנגנון הזה, העובד מבוקר עד ערב, פועל ומופעל על ידי האזרח מספר אחת, משה, הנושא בתפקיד של מנהיג, נשיא, שופט, מבקר, איש הלכה ועוד. כאן מבקש יתרו להשיא עצה ניהולית ארגונית, מניסיונו האישי כמנהיג ציבור המשמש ככהן מדיין. יתרו מציע למשה שאם ברצונו להחזיק מעמד בעבודה ציבורית – עליו להאציל סמכויות ולהקים מנגנוני ביניים, שיאפשרו למשה לעסוק בדברים חשובים. יתרו גם נותן למשה מפתח כיצד תהא החלוקה: הפרדה תהיה בהתאם לאבחנה שבין דברים גדולים לדברים קטנים. הדברים הקטנים יכולים להיות מטופלים בקרב דרגי הביניים, בעוד הדברים הגדולים יישארו בסמכותו של משה, יתרו, בעצתו, משמש למעשה לאבי-אבות הבירוקרטיה והשלטון הפקידותי ההיררכי.

בפועל משה אינו מקבל ומיישם את עצתו והנחייתו של יתרו אחת לאחת, שכן יתרו מבקש ממשה לקבוע קריטריונים של גדול וקטן. משה מבצע את הרפורמה הניהולית בצורה אחרת: הוא מבקש להפריד לא בין דבר גדול לקטן, אלא בין קשה לקטן. משה יטפל בכל העניינים הקשים, ואילו הפקידים יטפלו בכל העניינים הקטנים. ועל כך יש לשאול, מה חידושו הגדול של יתרו? הרי מושכל יסוד בתורת הניהול המודרנית הוא שמנהל אינו יכול למלא את כל תפקידי הארגון בעצמו, ולשם כך עליו להיעזר באנשי מקצוע, שאמורים להשלים את המנהל או באנשים שייטלו על עצמם מהעומס המוטל על המנהל. ובעצם, למה משה לא ביצע את הנחייתו של חותנו יתרו, אלא שינה אותה?

יתרו מבקש בעצתו להרחיק את משה מהעם

נדמה כי קיים פער בין ראייתו המנהיגותית-ציבורית של משה לראייתו של יתרו. יתרו מבקש בעצתו להרחיק את משה מהעם. אלו יבואו אליך רק כאשר מדובר בדברים גדולים. מהם דברים גדולים ומהם דברים קטנים? זאת ניתן לקבוע בקלות. כך, אם ניטול דוגמה מתחום התביעות הכספיות, ניתן לקבוע גבולות ברורים מהי תביעה גדולה ומהי תביעה קטנה.

משה מבקש לקבוע רף אחר, שמבחין בין דבר קשה לדבר קטן. מהו דבר קשה ומהו דבר קטן לא תמיד ניתן לזהות, שכן יכולה להיות תביעה בהיקף כספי גדול מאוד, שבנסיבות העניין תקוטלג כעניין קטן, ומנגד יכולה להיות תביעה על סכום קטן, שמורכבת משאלה מסובכת שתהפוך את העניין לדבר קשה.

אלא שכאן לא תם עיוננו, שכן בפועל, כאשר אנחנו קוראים את התורה עד לסופה בספר דברים, אנחנו לא מוצאים כל עדות למנגנון כזה שפעל לצד מנהיגותו של משה. ושוב עולה התהייה מדוע. דומה כי משה, בשונה מיתרו, אינו מעוניין לוותר על הקשר הישיר עם העם. משה, בתפישתו, מבקש ללמד שמנהיג אינו יכול לוותר על הקשר שלו עם הציבור.

דומה שהמסר העולה ממנהיגותו של משה וביחסיו עם הציבור רלוונטי גם לימינו, ובמיוחד לתקופה של אחרי הבחירות. מסר זה מבקש ללמד את נבחרי הציבור כיצד להתייחס לעם ולציבור בתקופה שלאחר הבחירות. שכן בדרך כלל מערכות בחירות מאופיינת בצאתם של נבחרי הציבור אל העם, אל הרחוב, אל הקניון והמרכזים הציבוריים, אלא שעם סגירת הקלפיות מסתגרים נבחרי הציבור בלשכותיהם, והמגע בינם לבין הציבור הופך לקשה עד בלתי אפשרי.

כאן אולי ראוי לנבחרי הציבור לאמץ את עקשנותו ונכונותו הבלתי המתפשרת של משה למגע ישיר עם הציבור שלא באמצעות המנכ"ל, ראש הלשכה או עוזר הפרלמנטרי, ולא רק בעיתות של בחירות אלא גם במהלך החיים היומיומי.

___________________________________________________________________________ 

  • אלישי בן-יצחק

    אלישי בן-יצחק

    אלישי בן-יצחק הוא  עורך דין, הפקולטה למשפטים במכללת שערי משפט הוד השרון 

פורסם בקטגוריה ג, דמוקרטיה, דת ומסורת, חברה וסביבה, מאמרי עמדה | עם התגים , , , , , , | סגור לתגובות

משרד התיירות מתגייס למלחמה בדוכנים בטיילת באילת

מנכ"ל משרד התיירות, נועז בר ניר, פנה לפני ימים אחדים אל היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, בבקשה להתערב באופן אישי "בהתמודדות עם הסאגה הבלתי נגמרת של עיכובים מיותרים וקשיים המוערמים חדשות לבקרים ע"י בעלי אינטרסים זרים, של פינוי הדוכנים הבלתי חוקיים והמסוכנים על הטיילת באילת, כדי להביא את הסאגה הזו לסיומה, ולקידום שלטון החוק במדינה, תוך ניצול הליכי משפט לעיכוב ביצוע הפינוי".

 

דוכנים בטיילת באילת. בעלי הדוכנים נלחמים על הזכות להתפרנס. העיריה רוצה לפנות את הטיילת. (צילום: עירית רוזנבלום)

דוכנים בטיילת באילת. בעלי הדוכנים נלחמים על הזכות להתפרנס. העיריה רוצה לפנות את הטיילת. (צילום: עירית רוזנבלום)

בר ניר מתייחס לסוגיית פינוי הדוכנים מהטיילת של אילת, מאבק שמתקיים כבר משנת 2005, עת ביקש מינהל מקרקעי ישראל לקבוע כי הסכמים שנכרתו בין עיריית אילת בראשות ראש העיריה אז, גבי קדוש, לבין קבוצות רוכלים להפעלת דוכנים בטיילת, הם בלתי חוקיים ועל כן בטלים.

מאז נכנסים ויוצאים מבתי המשפט הרוכלים מזה והעיריה בראשות מאיר יצחק הלוי מזה, כאשר כל שופט מחליט בדרך אחרת ובסופו של דבר הדוכנים עדיין נמצאים בטיילת.

בעקבות מידע שהגיע למשטרת אילת, הוחלט שראש העיריה מאוים על רקע פינוי הרוכלים מהטיילת. דובר מרחב אילת מסר לאחרונה כי הוחלט על ידי המחוז דרומי ומרחב אילת להגדיר את מאיר יצחק הלוי כמאוים ונקבע עבורו סל אבטחה בהתאם להערכת המצב. ועד הרוכלים מכחיש כל כוונה לפגוע פיזית בראש העיר.

"חושש שההשקעות יירדו לטמיון"

בר ניר מדגיש כי משרד התיירות משקיע בשנים האחרונות מאות מיליוני שקלים בקידום התיירות לאילת, השער הדרומי של המדינה ומתוכם כ-20 מיליון שקלים בשדרוג הטיילת, זאת, למרות שהשקעה דומה במקומות אחרים בארץ, עשויה היתה להביא למספר רב יותר של תיירים, "אך הדבר נעשה מתוך אחריות לאומית לפרנסת תושביה של העיר הדרומית, שכלכלתה תלויה בתיירות. ללא תיירות, אילת תהיה עיר בקריסה שכן 85% מפרנסת העיר תלויה בתיירות", כותב בר ניר ליועץ המשפטי, "השקעת המשרד באילת נעשתה בהנחה שהדוכנים הללו יפונו. הפינוי נגרר כבר כעשר שנים ואנו חוששים שהשקעות אלה תרדנה לטמיון".

אילת פלוס: "מיתוגה של אילת כעיר מערבית יחידה באזור נמצא בסכנה". (צילום: באדיבות עיריית אילת)

קמפיין המיתוג אילת פלוס: "מיתוגה של אילת כעיר מערבית יחידה באזור נמצא בסכנה". (צילום: באדיבות עיריית אילת)

בהמשך כותב בר ניר כי בנוסף על הקשיים של מצב גיאו-פוליטי בלתי יציב, אין חולק שמחירי הנופש באילת יקרים משמעותית לעומת מתחרותיה אשר שוכנות על חוף הים האדום. "כל אלה מהווים קושי בשכנוע תיירים להגיע לאילת. ואכן, עם השנים אנו רואים התפתחות מואצת של התיירות בקרב המתחרות השכנות של אילת, עקבה ושארם א-שייח לעומת ירידה בתיירות החוץ לאילת".

בר ניר מזכיר כי משרד התיירות, בשיתוף העירייה וגורמי התיירות בעיר, יצאו בפרויקט גדול של מיצוב ומיתוג העיר, כשהוא מבוסס על בידולה ממתחרותיה. "המסקנה אליה הם הגיעו בתהליך היא, שהדבר היחידי שיכול להבדיל את אילת מהערים השכנות לה בירדן ובמצרים, הוא מיתוגה כעיר המערבית היחידה לחופי הים האדום. עיר מערבית תוססת, מסודרת ובטוחה, עם מרחב ציבורי הכולל רשת טיילות נקיה עם נוף לים".

כותב בר ניר: "המצב כיום הגיע לידי אבסורד: שורות 'הבסטות' המכוערות מסתירות את הנוף לים, בנויות באופן בלתי חוקי ובלתי אסתטי, ומהוות מפגע בטיחותי (בשל חוטי חשמל חשופים ובורות וקידוחים שנחפרו באספלט לצורך תשתית פרטיזנית שימוש בבלוני גז ועוד), מסתירות את הים לגמרי למטיילים שעל הטיילת. באיזו עיר מערבית נורמלית יש טיילת על חוף הים שההולך בה לא יכול לראות את הים? בכל עיר מערבית מכירת סחורות מסוג זה נעשית באזור מוסדר ומאורגן שאינו מפריע לחזות ולנוף".

שאלת שלטון החוק

בר ניר מעלה את שאלת שלטון החוק, שכן לדבריו, אם המדינה לא תאכוף את החוק בטיילת באילת, מדוע שהחוק ייאכף בטיילות במקומות אחרים? "אם המדינה לא תפנה שוק בלתי חוקי, (כפי שכבר קבעו בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון) יבוא מי שיטען לאפליה אסורה" ומוסיף בר ניר, "נדרש כוח ואומץ לעמוד מול קומץ עבריינים המייצרים רעש תקשורתי שקרי ומטעה (למשל שמפנים עניים לטובת בעלי הון, כאשר האמת היא שמפנים עבריינים משטח ציבורי לטובת הציבור) ולשמחתי בתי המשפט אכן עמדו בפרץ וקבעו פעם אחר פעם כי יש לאכוף את החוק. וכבר היו דברים מעולם, למשל פינוי השוק הבלתי חוקי בטבריה, ויצירת מתחם תיירותי אסתטי, אשר מפרנס את תושבי העיר".

ויוי בושקרה, מוועד רוכלי אילת: שומרים על החוק ומשלמים ארנונה. (צילום: עירית רוזנבלום)

ויוי בוקרה, מוועד רוכלי אילת: שומרים על החוק ומשלמים ארנונה. (צילום: עירית רוזנבלום)

על פי משרד התיירות, מינהל מקרקעי ישראל ועיריית אילת הקצו שטח מתאים לפעילות של חלק מהרוכלים שיפונו (מגרש 40), ואף השלימו את הכשרתו, כולל התשתיות המתאימות לצורך הפעילות. "לצערי, במצב הדברים היום, יהיה זה מעשה חסר אחריות מצד משרד התיירות להשקיע את סכומי העתק שהמשרד הקצה לבניית רשת טיילות, שמתחילה באגן המזרחי של העיר ומגיעות עד לקניון מול הים. אני חושש, שאם החוק לא ייאכף בטיילת הקיימת, ההשקעות של עשרות מיליוני שקלים יירדו לטמיון ולכן אנו שוקלים לעצור השקעות אלו".

לסיכום שב ומבקש בר ניר את התערבותו האישית של היועץ המשפטי בתהליך, כדי להביא לסיומו המוצלח, דהיינו פינוי הטיילת מכל הדוכנים והעברת חלק מהם, כפי שקבעה הוועדה הציבורית לאחר בחינת הנושא, ומתן אפשרות לכל לטעון בפניה.

בעלי הדוכנים: "דמנו הותר"

ועד בעלי הדוכנים בטיילת באילת, מצדו, נלחם על זכות בעלי הדוכנים להתפרנס, תוך מאבק נגד ראש העיר, מאיר יצחק-הלוי. לדבריהם, "הבוטות בה מרשה לעצמו ראש העיר להשתמש כנגד מאות משפחות תושבי עירו, אנשים פשוטים, שכל רצונם הוא להתפרנס בכבוד, היא עוד הוכחה לכך שאף אחד לא בוחל באמצעים כנגדנו, כאילו היינו אויב העם – דמנו הותר ולצערנו את המחיר כבר שילמנו בנפש. אנו נמשיך להיאבק על הצדק כפי שרוני כהן ז"ל, חברנו, ציווה לנו במותו. אנחנו נלחמים בכוחות גדולים ואטומים של טייקונים ובעלי הון שחברו לראש העירייה עושה דברם, שלא מסוגלים להבין שזה כל מה שיש לנו".

בעלי הדוכנים אומרים שהם רוצים פתרון: "עיריית אילת הביאה אותנו לטיילת לפני 20 שנה והיא חייבת לנו את הפתרון הזה. הפתרון שראש העיר מציע לנו כרגע הוא בבחינת לעג לרש, אין בו פתרון אמיתי והוא נותן מענה לחלק קטן מאוד מהדוכנים ובאותה העת חורץ את גורלן של 200 משפחות לחיות מתחת לקו העוני"

מחכים ל-18 בפברואר

ב-6 בינואר השנה, קיבל שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל, את בקשת פרקליטי הרוכלים לעכב את ביצוע פינוי דוכני הטיילת. לדבריו, סיכויי הערעור טובים ואם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, עלול להיגרם לו נזק בלי הפיך. בית המשפט העליון הורה על עיכוב ביצוע הליך פינויים של הרוכלים מן הטיילת הצפונית עד להכרעה בערעור בדיון שנקבע ל-18 בפבראור.

פורסם בקטגוריה ג, פנאי, תיירות, תיירות בארץ, תיירות נכנסת | עם התגים , , , , , , , | סגור לתגובות

מגעים לשיגור אסטרונאוט ישראלי לחלל בשנים הקרובות

ישראל מגששת, בשיחות בלתי רשמיות, עם נציגים בכירים מסוכנויות החלל בעולם, אפשרות לשגר אסטרונאוט ישראלי לחלל בשנים הקרובות. זאת, במהלך מגעים שקיימו נציגי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, עם נציגים מסוכנויות חלל זרות, שבאו לכנס החלל הבינלאומי שהתקיים השבוע בישראל.

שיגור הלוויין אופק 7 על גבי משגר הלווינים שביט (צילום: ויקיפדיה)

שיגור הלוויין אופק 7 על גבי משגר הלווינים שביט (צילום: ויקיפדיה)

יותר מ-14 נציגים בכירים בתחום החלל מהעולם פקדו את כינוס החלל הבין-לאומי ע"ש אילן רמון של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע ומכון פישר ביומיים האחרונים. במסגרת הכינוס נפגשו אנשי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע עם מגוון נציגים זרים ופתחו במגעים לגבי נושאים שונים. בין השאר אמרו נציגי סוכנות החלל הישראלית כי יש כוונה לחדש את המסורת של אילן רמון ולפעול לשיגור אסטרונאוט ישראלי נוסף בחלל.

הסוכנות החלה במגעים ראשונים עם גורמים בינלאומים בתחום החלל במטרה לבחון את האפשרויות והמשמעויות של הנושא. בשלב זה הפסיקו בנאס"א שיגור של מעבורות מאוישות לחלל, אך אם הכוונה תתממש וימצאו המשאבים המתאימים – אפשר יהיה להציב אסטרונאוט ישראלי בתחנת החלל הבינלאומית תוך מספר שנים.

סוכנות החלל הישראלית

סוכנות החלל הישראלית

מנכ"ל משרד המדע והטכנולוגיה מנחם גרינבלום וסגן מנכ"ל ליזמות תעשייה בנציבות האירופית ד"ר פול וייסנברג חתמו היום על הסכם בין הנציבות לישראל שפותח דלת לשיתופי פעולה בתחום החלל באירופה במגוון פרויקטים.

הסכם המסגרת שנחתם מהווה גם בסיס לשיתופי פעולה שונים אחרים בעתיד עם הנציבות האירופית. משמעות ההסכם היא סלילת הדרך ומתן לגיטימציה ואפשרות נוחה יותר לגורמים ישראליים בתעשייה, באקדמיה ובמכוני המחקר בתחום החלל לשתף פעולה בצורה ישירה עם מקביליהם באירופה וליהנות מתקציבי מו"פ דו-לאומיים אירופה – ישראל. בימים אלה גם מתנהלים מגעים בין המדינות החברות, כמו גם עם נציגי ישראל, על היקפי התקציבים וגובה ההשתתפות של המדינות החברות במסגרת התכנית לשבע השנים – Horizon 2020.

אילן רמון - האסטרונאוט הישראלי הראשון (צילום: ויקיפדיה)

אילן רמון - האסטרונאוט הישראלי הראשון (צילום: נאסא, ויקיפדיה)

ביומו השני של כינוס החלל הבינלאומי קראה היום ד"ר מזלן עות'מאן, מנהלת משרד האו"ם לענייני החלל החיצון, לישראל, להצטרף לוועידת "קופוס" (Committee on the Peaceful Uses of Outer Space- COPUOS) – ועידת האו"ם לשימוש בחלל לצורכי שלום והגוף הבין-לאומי המרכזי העוסק בענייני חלל. כיום ישראל היא משקיפה בלבד בוועידה. בפגישה עם אנשי סוכנות החלל הישראלית שבמשרד המדע והטכנולוגיה נמסר כי ישראל מעוניינת להגדיל את פעילותה בוועידת החלל של האו"ם ותבחן בהמשך הצטרפות כחברה.

בנוסף לכך הציעו נציגי המשרד לד"ר עות'מאן להציב דגם של לווין ישראלי בתערוכת החלל הקבועה במטה באו"ם בוינה. מדובר בתערוכה שבה מוצגים דגמים של לוויינים ומשגרים ודברים שהובאו מהחלל מכל המדינות כגון אבן מהחלל, פסל של יורי גגרין ועוד. עד כה לא היה מוצג ישראלי בתערוכה זו. ד"ר עות'מאן הביעה הסכמתה ועניין בקידום הנושא באו"ם.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, טכנולוגיה, מדע | עם התגים , , | סגור לתגובות

ניצול שואה בן 90 הוכר רק עכשיו על ידי המדינה

ניצולי שואה רבים בישראל אינם מודעים לזכויותיהם, ועקב כך אינם מקבלים מהמדינה את מלוא הכספים להם הם זכאים – כך עולה מבדיקה שערכו עובדות סוציאליות מטעם החברה לאיתור ולהשבת רכוש הניספים בשואה, המלוות ניצולי שואה מדי יום. פעמים רבות מדובר בסכומי כסף ניכרים שיכולים להשפיע באופן דרסטי על תנאי ואיכות חייו של הניצול.

ניצולת שואה (צילמה: שרית פרקול)

טקס למען ניצולי שואה במוזיאון ת"א (צילמה: שרית פרקול)

סוגיה זו עומדת היום (27.01.13), היום הבינלאומי לציון שחרור מחנה אושוויץ, במרכזו של כנס ראשון מסוגו של החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה, שאורגן עבור עשרות עובדות סוציאליות מכל רחבי הארץ המלוות ניצולי שואה.

החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה מפעילה וממנת פרויקט של עובדות סוציאליות המאתרות ניצולי שואה בבתי חולים ובקופות החולים ברחבי הארץ, מעדכנות אותם לגבי זכויותיהם ומסייעות להם לקבל את המגיע להם מהמדינה. בראשונה יתכנסו עשרות העובדות הסוציאליות, המטפלות בניצולי שואה בישראל, כדי להתעדכן בחידושים שנוספו בשנה האחרונה העוסקים בהרחבות הקצבאות והקריטריונים לזכאות גמלאות, כמו גם לדון במצוקות היומיומיות של ניצולי השואה. 

  • בין הסיפורים הרבים בכנס, גם סיפורה של מלכה, ילידת צ'כיה, שנולדה ב-1925, איבדה את הוריה ואחיה הקטן, שנרצחו מול עיניה במלחמה. מלכה, ששרדה בקושי את אושוויץ, עלתה לישראל ב- 1945. כאשר אושפזה לא מכבר בבית החולים הגריאטרי בנתניה, איתרה אותה במהלך האשפוז עובדת סוציאלית מטעם החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה, שגילתה לה כי היא זכאית לפי שלושה אחוזי נכות מאלו המשולמים לה כיום (זכאית ל 75% נכות ולא 25% נכות כפי שהיה לה בעת האשפוז). העובדת הסוציאלית מטעם החברה לאיתור והשבה סייעה למלכה במילוי הטפסים והפרטים הנכונים, ויחד, בתהליך משותף ובליווי צמוד, הגישו את הטפסים למדינה. ואכן, אחוזי הנכות לה זכאית מלכה הועלו משמעותית ל-75%. מלכה זכאית לסיוע של עובדת זרה, והגידול באחוזי הנכות עוזר למלכה היום לחיות בכבוד ובאיכות חיים גבוהה יותר. 
  • סיפור כואב נוסף הוא סיפורו של ה', ניצול שואה יליד פולין, בן 90, שאותר על ידי עובדת סוציאלית של החברה, לאחר שבמשך שנים המדינה סירבה להכיר בזכאותו לפיצויים. ה', המנסה משנת 2007 לקבל מהמדינה הכרה בהיותו ניצול שואה, ללא הצלחה, התייאש והחליט לוותר. בעקבות התערבותה של עובדת סוציאלית מטעם החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה הכירה בו המדינה ויועבר לו סכום של 100,000 שקל.  

העובדות הסוציאליות יעודכנו בעדכונים החדשים שנוספו בשנה האחרונה הנוגעים לזכויות ניצולי השואה בישראל, במטרה לעדכן באמצעותן את אלפי הניצולים ומשפחותיהם בזכויות ובכספים שמגיעים להם.

פורסם בקטגוריה ג, חברה וסביבה, רווחה | עם התגים , , , | סגור לתגובות

15 בוגרות קורס הכשרה, 80% השמה בעבודה

"אני לא יודעת איך להודות לכם על ההזדמנות להשתתף בפרויקט ששינה לי כל כך הרבה דעות וראייה מוטעית לגבי עולם התעסוקה. אני יכולה היום לראות דברים מזווית שונה ולפעול אחרת, קיבלתי הרבה כלים כיצד למצוא עבודה, כיצד להתראיין וכיצד להתקדם בעבודה", מספרת ב', תושבת קרית גת שהשתתפה בחודשים האחרונים, יחד עם 14 נשים נוספות, בקורס "מדברות עבודה" של עמותת ידיד. הקורס התקיים בקרית גת והסתיים השבוע.

בוגרות קורס "מדברות עבודה" (צילום באדיבות עמותת ידיד)

עוד סיפרה ב': "לפני הפרויקט עבדתי תמיד בעבודות שלא התאימו לי, תמיד התפשרתי, הן בגלל שיש לי ילדים קטנים וגם כי לא ידעתי במה מתאים לי לעסוק, לכן גם עברתי הרבה מעבודה לעבודה. היום אני יודעת מה אני רוצה וכבר התראיינתי למספר משרות בתחום. המוטיבציה שלי השתנתה מקצה לקצה אני שמחה לצאת לעבוד".

"מדברות עבודה", פרויקט  הדגל של ידיד בתחום התעסוקה, מתקיים זה מספר שנים בערים שונות ברחבי הארץ. הקורס שהסתיים השבוע הוא הקורס החמישי במספר, וגם בו שיעור המשתתפות שמצאו עבודה עוד במהלך הקורס עומד על כ-80%.

"ההצלחה שלנו גדולה, כי אנחנו מאמינים שכל אחד רוצה לעבוד", אומרת שרי רבקין, מנכ"לית ידיד. "הקורס מיועד לנשים המחפשות עבודה או מבקשות לשדרג את שכרן, וזאת תוך שהן רוכשות כלים מקצועיים להתמודדות עם שוק עבודה בתקופה של אי ודאות כלכלית גדולה". 

מבדיקות שעשו מנהלת מרכז ידיד בעיר, יהלום עוזרי, רכזת הקורס אפרת קליין, ומנהלת הפרוייקטים של ידיד, רותי קטנוב, עולה כי לאורך זמן עומד אחוז ההשמות על ממוצע של 60%.

בוגרות הקורס הנוכחי השתלבו בתפקידי הדרכה בהוסטלים ובבתי ספר, בהנחייה וליווי במערכת הרווחה העירונית, בחוגי אמנות בפנימיות ובגני ילדים. חלקן פנו בנוסף להשלמת השכלה בתחומי החינוך – הוראה מתקנת, תקשורת, השלמת בגרות ושנות לימוד ובקורס מקצועי לבישול ואפייה.

"מדברות עבודה" שם דגש על העצמה נשית ותעסוקתית. הנשים מקבלות הכוונה תעסוקתית, ייעוץ אישי וכלים לפיתוח קריירה. הקורס כולל לימודי מחשבים וניהול תקציב כלכלי .

הפרויקט נבנה מנוהל וממומן ע"י עמותת ידיד בסיוע תורמים מהארץ ומחו"ל. בין השאר שותפים בפרויקט קרן רזנצוויג קופרשמידט, שותפות 2000, הפדרציה היהודית של שיקגו, מרכז תנופה בקרית גת, המשרד לקליטת עלייה, יו"ר ההסתדרות בקרית גת חיים פרטוש ועוד. 

הקורס ניתן לנשים, בנות 22-50, ללא כל תשלום, בתנאי שיופיעו לכל 22 המפגשים ויבצעו את המשימות המוטלות עליהן על ידי המנחות והמלוות.

בין הנשים שלקחו חלק בקורס ניתן היה למצוא כאלה שבמשך תקופה ארוכה לא הצליחו להשתלב בשוק העבודה. הדבר פגע קשות בביטחון העצמי שלהן ובאמונה שיצליחו להתקבל למקום עבודה עם שכר ראוי ותנאים הולמים. בתום הקורס דיווחו רוב הנשים שאחד מהישגים הגדולים שלהם בעקבות הקורס הוא העובדה שהכירו ביכולות האישיות שלהן והבינו כיצד לפתח דרכים אפקטיביות לחפש, לשווק את עצמן ולהגיש מועמדות גם למשרות שבעבר לא היו ניגשות אליהן. בין הנשים בקורס ניתן היה לפגוש נשים לאחר שנים שלא עבדו בשל  מחויבות בגידול ילדים, או שפוטרו מהעבודה ומאז לא מצאו חדשה. חלקן עבדו בעבודות מזדמנות מאחר שלא מצאו מקום קבוע. נשים שעבדו במפעלים בעבודות יצור והרגישו שהן רוצות עבודה אחרת שתתאים לכישוריהן, 

ע', אחת המשתתפות בקורס, לא הצליחה למצוא עבודה במשך תקופה ארוכה. על הקורס היא מספרת: "עברתי תהליך בו בחנתי מחדש את הרצונות האמיתיים שלי בשוק העבודה והבנתי מה אני צריכה לעשות. יחד עם רכזת הפרוייקט יצאתי לשטח. נכנסתי למעסיקים והתעקשתי שיקבלו אותי לראיונות עבודה. אני כבר לא מפחדת לגשת ולהציע את עצמי לעבודה אני מודעת ליכולות שלי ויש לי מה להציע. זוהי הרגשת ביטחון נפלאה". 

ב-10 לפברואר יפתח מחזור נוסף של "מדברות עבודה" בקרית גת לשנת 2013. למעוניינות להצטרף לקורס יש לפנות לעמותת ידיד לאפרת 08-6885565. במקביל מתקיימים קורסים דומים בערים נוספות ברחבי הארץ ובמיוחד באיזורי הפריפריה.

פורסם בקטגוריה ג, חברה וסביבה, חינוך, רווחה | עם התגים , , , , , , , , | סגור לתגובות