טרנטינו ללא מעצורים

קוונטין טרנטינו מביא לאקרנים דם, אכזריות וגם הרבה הומור במערבון השנוי במחלוקת "גאנגו ללא מעצורים". הסרט הוא כל מה שאי פעם תצפו מטרנטינו, ואולי היצירה השלמה ביותר שלו עד היום, כיוון שהאלימות כה מוגברת ומוגזמת, כי נראה שהוא העצים זאת עד לגבול הקומדיה, על סף הקומיקס.

משחק מושלם. כריסטופר וולץ וג'יימי פוקס

ב"ג'אנגו ללא מעצורים", המועמד לפרס האוסקר עבור הסרט הטוב ביותר, טרנטינו מאחד את כריסטופר וולץ (השחקן זוכה האוסקר עבור תפקידו כקצין נאצי ב"ממזרים חסרי כבוד") ואת ידידו, סמואל ל. ג'קסון, לנקודת מבט צינית על מערבוני הספגטי.

טרנטינו אוהב קולנוע ורק מעט אוהבי קולנוע אמיתיים יוכלו לנצח אותו במשחק טריוויה. הוא יודע מה שהוא עושה, ואהבתו לעולם הסרטים מורגשת בכל פריים ב"ג'אנגו ללא מעצורים". אם נביט גם רטרוספקטיבית על כל הפילמוגרפיה של הבמאי, יידרשו מספר צפיות חוזרות ונשנות כדי לזהות את כל המחוות לסרטים וותיקים.

רק מעט תסריטאים בתולדות הקולנוע מסוגלים לכתוב דיאלוגים כמו של טרנטינו, שבו שחקניו משתמשים במיומנות נשגבת כדי לשפד את ההיסטוריה המרושעת של העבדות ובעלי העבדים בארצות הברית. הוא לא רק יוצק בעדינות את האגדה של הטוב מול הרע עבור הקהל שלו, אלא דוחף זאת כסירופ מתקתק לתוך הגרון שלנו. אנו, ואני מתכוון לאוהדי טרנטינו כמוני, מקבלים זאת באהדה ומבקשים עוד. למי איכפת אם המערכה השלישית בסרט היא בלגן מזוויע ולא מסודר, כאשר מערכות אחת ושתיים כוללות את הכתיבה החדה ביותר מזה שנים?

אולי תשנאו את הדמות, אבל תתאהבו באיכות המשחק של דיקפריו (בתצלום עם פוקס)

טרנטינו מפגיש את הקהל עם שתי הדמויות שנלמד לחבק ולאהוד אותם: העבד ג'אנגו (ג'יימי פוקס, "ריי") וצייד הראשים ד"ר קינג שולץ (כריסטופר וולץ). בסצנה הכתובה בכמעט שלמות ומבוצעת בדיייקנות, משחרר שולץ את ג'אנגו ופוצח איתו בשותפות  מסויגת. מה שמתחיל כברית לא קלה בין השניים, כאשר צד אחד מחזיק בכל הכוח, הופך עם התקדמות הסרט למערכת של שותפות שוות ערך בין חברים. שינוי הקונספציה ואופי פיתוח הדמויות – הם מיטב הכתיבה התסריטאית של טרנטינו.

חשוב להזכיר, שבסרט מופיעים לא מעט איברים מרוטשים וזאת תחת ציניות הומוריסטית ומרושעת. בנוסף, המילה "ניגֶר" (מילה משפילה בארה"ב לאדם שחור ממוצא אפרו-אמריקני), מופיעה אינספור פעמים בכל סצנה, והמקטרגים של הסרט טענו שהיא מופיעה ברקע יותר פעמים משהייתה נפוצה במחוזות אלו בארה"ב של שנת 1858 – תקופת התרחשות העלילה.

xxxxxxxx

הקיצוניות המקאברית ביותר מגיעה, כשסמואל ל. ג'קסון ("ספרות זולה") מופיע על המסך ומגלם את סטיבן, אחת הדמויות השערורייתיות ביותר שנוצרו אי פעם למסך. סטיבן הוא משרתו האישי השחור של בעל האחוזה, והוא שונא שחורים אף יותר מהלבנים. גם כשנופלת בפניו הזדמנות להציל אנשים מאותו מוצא, הוא מעדיף לגשת לנוגשים הלבנים ולהלשין על מעשיהם של השחורים, ועוד מסייע לענותם. העובדה שג'קסון הסכים לגלם את הדמות הזו רק מוכיחה את הכבוד שלשחקן יש לבמאי, ולהיפך.

עוד דמות יוצאת דופן, מגיעה מכיוונו של ליאונרדו דיקפריו ("טיטאניק"), העונה לשם קלווין קנדי, בעל עבדים נבזה אשר רכש לאחרונה את אשתו של ג'אנגו, ברומהילדה פון שאפט (קארי וושינגטון, "ריי"), מה שמאלץ את סיפור העלילה להביא לעימות בין ג'אנגו, שולץ, קנדי והבריונים שלו. אולי תשנאו את הדמות, אבל תתאהבו באיכות המשחק של דיקפריו.

למעשה, אין טעות אחת בליהוק הדמויות במהלך הסרט, אנסמבל מדהים ויוצא דופן, המביא את כלל השחקנים לשיאים מרגשים.

"ג'אנגו ללא מעצורים" הוא סרט חובה למעריצי הדיאלוגים של הבמאי, אך אין חובה להיות מעריץ של טרנטינו או מערבונים, כדי להתבדר מקולנוע עשיר בדם, קללות, עירום, עינויים וגם הומור.

פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות | עם התגים , , , , , , , , | תגובה אחת

העבודה בישורת האחרונה: פנייה לנשים המתלבטות

על רקע הירידה של הליכוד-ביתנו בסקרים וצמצום הפער בין הגושים מחזקת מפלגת העבודה את הפנייה לנשים. זאת אחרי שאותר כי מרב המתלבטים הן מתלבטות שנטייתן לתמוך בעבודה גבוהה, ויש להן קשב גבוה לשלי יחימוביץ' ואהדה כלפיה.

קמפיין הימים האחרונים ילווה בקריאה – "את יכולה לנצח את ביבי!", הקמפיין שהושק החל מהיום בבאנרים באינטרנט  מתכתב עם הנתונים המצביעים על פער של 3 מנדטים בלבד בין הגושים, ומצביע על כך שאם נשים יצביעו עבודה בראשות שלי יחימוביץ' – יהיה סיכוי ממשי שמלאכת הרכבת הממשלה תוטל עליה.

על פי נתוני כל הסקרים האחרונים, כ-20% מהנשים, 500,000 במספר, טרם הכריעו למי יצביעו. על פי נתוני המפלגה רבות מחצי מליון המתלבטות שוקלות להצביע למפלגת העבודה, ונוטות באופן משמעותי לטובת המסרים שלה. בקבוצות המיקוד שנעשו לאורך הקמפיין, הגיבו נשים מכל המפלגות ובשיעורים גבוהים מאלה של הגברים בחיוב רב למסרים הכלכליים והחברתיים של יחימוביץ', וגם באהדה כלפיה באופן אישי.

במפלגת העבודה מצביעים על כך ש"את יכולה לנצח את ביבי" הוא קמפיין אופטימי להחלפת השלטון, מה שמבדל את העבודה מיתר מפלגות הגוש המקבלות בהכנעה ניצחון של נתניהו ומודיעות מפורשות כי ישבו בממשלתו. ההערכה היא שההזדמנות שנוצרה להחלפת נתניהו  נוכח צמצום הפער בין הגושים, ונוכח העובדה שיחימוביץ' עומדת בראש המפלגה הגדולה בגוש, תנקז לעבודה גם את קולות המתלבטים וגם את קולות מי שמתכוונים להצביע עבור מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה. הקריאה לאלה נמשכת: לא לבזבז את קולותיהם ולתת אותם למפלגה היחידה שהצבעה עבורה יכולה להחליף את שלטון נתניהו.

חצי מיליון נשים מתלבטות. שלי יחימוביץ' (צילום: רפי מיכאלי)

חצי מיליון נשים מתלבטות. שלי יחימוביץ' (צילום: רפי מיכאלי)

יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ: "הפנייה שלנו לנשים היא טבעית. אני וכמוני יתר הנשים ברשימת העבודה לכנסת – מחויבות באופן עמוק ועל פני שנים למאבק לזכויות נשים, 40% ממוסדות המפלגה שוריינו בתקופתי לנשים, וסדר היום שלנו רלוונטי להן במיוחד. נשים היו ויהיו הראשונות להיפגע ולחוש את נחת זרועו של נתניהו על מעמד הביניים ועל העניים בחינוך, בבריאות, בפרנסה, וביכולת לרכוש קורת גג ומזון. נשים הן אלה שיכריעו איזה ממשלה תהיה כאן. אני קוראת להן  לבחור במפלגה שתוכל לשפר להן את החיים, שתספור אותן ושתעצור את ההקצנה הכלכלית, החברתית, והמדינית". יחימוביץ' מדגישה כי למפלגת העבודה יש פרק מצע מפורט בתחום השוויון בין המינים, והיא עצמה חוקקה חוקים רבים והובילה מאבקים לטובת נשים.

נשים שיקליקו על הבאנר עם הקמפיין החדש, יוכלו לקרוא את מצע המפלגה בנושא, וחומרים רבים אחרים. הן ינחתו גם על התשדיר הזה, שצולם בדיזנגוף סנטר ב"כנס בהפתעה" שקיימה העבודה,  והוא פונה לנשים וקורא להן לנצח את ביבי.

הבוקר, בשבתרבות ברחובות, אמרה יו״ר העבודה יחימוביץ': "חצי מיליון נשים מתלבטות יכריעו את תוצאות הבחירות. הסיכוי לנצח את נתניהו הוא לא גבוה אבל בהחלט קיים ואסור לוותר על המאבק״.

חצי מיליון נשים עוד לא החליטו

יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' דיברה עם המראיין איתן דנציג ואמרה לו כי יהיה זה עצוב אם יתברר שכל תכליתה של הקמת המפלגות החדשות של לפיד ולבני היתה מלכתחילה לחזק את המשך שלטון נתניהו.

 "זיהינו בבירור שרוב המתלבטים הן מתלבטות״, אמרה יחימוביץ׳. ״חצי מיליון נשים שעוד לא החליטו למי להצביע יכריעו את גורל הבחירות, ואנחנו אומרים להן בימים שנותרו – את יכולה לנצח את נתניהו. מסקרי סוף השבוע עולה ששלושה מנדטים נוספים למפלגת העבודה ימנעו מנתניהו להרכיב ממשלה ויאפשרו למפלגת העבודה להרכיב ממשלה עם כל מי שמבקש לשים קץ לשלטון נתניהו. אנחנו ריאלים לחלוטין ויודעים שהסיכוי לכך הוא לא גדול, אבל תהיה זו מעילה בציבור שלנו שלא להלחם על התרחיש הזה שאמנם סיכויו לא גבוהים אך הוא בהחלט קיים. על כך מתנהלת מערכת בחירות – על החלפת השלטון. מצער שמפלגות המרכז אינן מנסות כלל לעשות זאת, מנהלות משא ומתן גלוי ומשפיל עם נתניהו, ובכך מותירות אותנו, המפלגה השנייה בגודלה, יחידים במערכה מול נתניהו ומדיניותו הקיצונית".

יחימוביץ' אמרה עוד, כי אם נתניהו ייבחר, יתחיל יום לאחר הקמת ממשלה בראשותו ריסוק מוחלט של מעמד הביניים וישתרר כאן גהינום חברתי, כאוס כלכלי ובידוד בינלאומי. "כל מי ששכח שנתניהו הלך לבחירות כי פחד להעביר תקציב גזירות והתעמרות בציבור, ייזכר בזה ביום שאחרי, כשכבר יהיה מאוחר מדי. בסיטואציה הפוליטית שנוצרה, כל מי שלא מצביע למפלגת העבודה בראשותי בעצם מצביע נתניהו. מי שמתכוונים לתת את קולם למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה פשוט מצביעים לנתניהו, וכך עושים אלה שמצביעים למפלגות מרכז שכבר הודיעו שישבו בממשלת נתניהו. "הצבעה למפלגת העבודה היא הצבעה לחברה צודקת, כלכלה הוגנת ומדינה שפויה".

יחימוביץ' אמרה כי לרשות מפלגת העבודה עומדים עשרת אלפים מתנדבים פעילים ומחויבים, שאליהם הצטרפו בשבועיים האחרונים עשרים אלף מתנדבים נוספים אשר זוהו במבצעי ה"צביעה" של מצביעים פוטנציאליים. "אנחנו מאורגנים ליום הבחירות באופן מופתי, ויודעים איך מצביעים 60% מבעלי זכות ההצבעה. את כל אחד ואחד מהם נביא לקלפי ביום הבחירות יחד עם המתלבטים שאותם, כך אנו מעריכים, נסחף אלינו עד יום שלישי. אנחנו עושים זאת בעשרות אלפי שיחות טלפון, בביקורי בית, שבהם חבר'ה צעירים נוקשים על הדלת ומשכנעים ובאמצעים נוספים. אנחנו מאמינים שמי שלא נאבק בכל הכוח להחלפת השלטון מועל בתפקיד הדמוקרטי".

ח״כ יצחק הרצוג, יו״ר מטה הבחירות של מפלגת העבודה קרא הבוקר, בשבתרבות בשוהם, ליאיר לפיד ולציפי לבני להתחייב לגוש חוסם בראשות העבודה ויחימוביץ. לדבריו, לפי סקרי מינה צמח, עוד שלושה מנדטים יכולים ליצור גוש חוסם ובמצב של חמישית מהמצביעים שמתלבטים ניתן להחליף את נתניהו. הרצוג הוסיף: ״על לפיד להתחייב מראש לגוש חוסם שיבלום את נתניהו ואני קורא לבוחריו לדרוש זאת ממנו״

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , | סגור לתגובות

ראלי דקר: היום ה-13 בראלי

היום התחיל בקופיאפו עם 90 ק"מ מנהלתיים שאחריהם 441 ק"מ של מרוץ דרומה, שחלקו לאורך חוף האוקינוס השקט. לסיום עוד 204 ק"מ עד לה-סרנה. סה"כ 735 ק"מ מתישים ומאתגרים, למתחרים השורדים של ראלי דקר 2013.

נתיב המרוץ היומי ( מתוך אתר הראלי דקר )

בשלב זה של הראלי, אחרי שבועיים מתישים, הן לרוכבים והנהגים והן לכלי הרכב והאופנועים, המובילים בדירוג לפודיום מחשבים צעדיהם באופן בו לא יקרה משהו קריטי להם או לכלי הרכב. לא חשוב להם ניצחון יומי, אלא לא לאבד את הפער מול מספר 2 בדירוג.

דירוג האופנועים – יום שישי, היום ה-13 למרוץ הדקר:
1. לופז קונטרדו הצ'ילאני בזמן של 3:44:54 ש'
2. דפרה (5:25+ דק')
3. קונסלווס הפורטוגלי בפיגור של 5:29 דק'

דירוג האופנועים המצטבר אחרי 13 ימי תחרות:
1.סיריל דפרה הצרפתי במקום הראשון עם 41:37:18 ש'
2. לופז קונטרדו הצ'ילאני רק 8:15 דק' אחריו
3. פריה הפורטוגלי בפיגור של 14:41 דק'
כל חמשת המקומות הראשונים הם של הנבחרת הכתומה של KTM ובפער של 44 דק' כך שסביר שדפרה ינצח ואף חבר לנבחרת לא יפריע לו ואף יסייע לו במידת הצורך.

אחרי יום ארוך, הכולל שטחי סלעים ואבנים ובעיקר דיונות מאתגרות, התוצאות לא ישנו את הדירוג הכללי.

דירוג מכוניות היומי של היום ה-13:
1. רובי גורדון בזמן של 3:40:53 ש'
2. צ'צריט בפיגור של 22 שניות בלבד
3. טרנובה (4:41+ דק')
4. דה וויליה (8:08+ דק')

בדירוג המצטבר פטרהנסל עדיין רחוק בפער זמנים טוב מדה וויליה השני, אבל יש עוד יום תחרות שלם לפניו לבסס את מעמדו.

הדירוג המצטבר אחר 13 ימי מרוץ הוא:
1. פטרהנסל עם המיני ובזמן מצטבר של 36:44:46 ש'
2. דה וויליה עם טויוטה בפיגור של 44:38 דק'
3. נוביצקי הרוסי (1:29:31 + ש')
4. רומה בפיגור של 1:40:26 ש'

היום, שבת, המסלול מוליך לסנטיאגו, שם יוכתרו המנצחים של הראלי דקר מספר 26.

פורסם בקטגוריה מה חדש, מוטורי, רכב | עם התגים , , , | סגור לתגובות

ביום שלישי הבחירות, בעד מי כדאי להצביע?

הבחירות תתקיימנה בעוד שלושה ימים, והן משעממות, משעממות, משעממות. כל-כך משעממות, שמשעמם אפילו לחשוב על השעמום שבהן. 

מחוסר כל ויכוח רציני על הנושאים המרכזיים, מדווחים פרשני התקשורת על שידורי התעמולה. אחדים מהם טובים, אחדים חסרי עניין, אחדים דוחים. כאילו זו הייתה התחרות בין דוברים, ממציאי ספינים, פרסומאים ו"אסטרטגים", והציבור אינו אלא צופה מן הצד. 

כשאני פוגש באנשים, הם אומרים לי בדאגה: "אני לא יודע בעד מי להצביע! אין אף מפלגה אחת שאני באמת תומך בה!" ואז באה השאלה שאני חושש מפניה: "בעד מי אתה מייעץ לי להצביע?" 

עקבתי מקרוב אחרי 18 מערכות הבחירות לכנסת, מלבד הראשונה, שנערכה כשהייתי עדיין חייל. באחדות מהן הייתי בעצמי מועמד. תמיד כתבתי על ההעדפות שלי, אך מעולם לא הנחיתי את הקוראים בעד מי להצביע. 

אנהג כך גם הפעם. 

האזרחים הערבים הנמנעים מהצבעה יורים לעצמם ברגל 

קודם כל, יש ציווי מוחלט: להצביע. הפעם יותר מאשר אי-פעם בעבר. זה לא עניין של "יום חג לדמוקרטיה" או "חובה אזרחית" ובלה-בלה-בלה. הפעם להצביע זהו צורך חיוני. 

אי-הצבעה היא הצבעה בעד בנימין נתניהו ובעלי בריתו, פשוטו כמשמעו. כפי שזה נראה עכשיו, יותר ממחצית חברי הכנסת הבאה יהיו אנשי הימין הקיצוני וחמור מזה. לפחות תריסר מהם יהיו פשיסטים גלויים. 

אי-הצבעה פירושה לחזק אותם עוד יותר. 

מצב זה נכון במיוחד לגבי אזרחי ישראל הערבים. הסקרים מנבאים שכמעט מחציתם לא יצביעו כלל. לכך סיבות רבות: מחאה כללית נגד אופי המדינה ה"יהודית", מחאה נגד ההפליה, ייאוש מכל שינוי, הסתייגות מהמפלגות ה"ערביות" ועוד. כולן סיבות טובות. 

אך האזרחים הערבים הנמנעים מהצבעה יורים לעצמם ברגל. אם מצבם רע כעת, הוא יכול להיות הרבה, הרבה יותר רע מחר. בית-המשפט העליון, המגן עליהם בדרך כלל, עלול לקרוס ולהתקרנף. חוקי ההפליה עלולים להחריף ולהתרבות. 

בקרב אנשי הימין הקיצוני יש מי ששואפים לשלול מהאזרחים הערבים את זכות-הבחירה. מדוע למלא את בקשתם מרצון ולא ללכת להצביע? 

הבה ניגש לבחירה עצמה. בעד מי להצביע? 

השיטה שלי היא לערוך רשימה של כל המפלגות המתחרות, בסדר אקראי. אחר-כך אני מוחק את כל המפלגות שלא אצביע בעדן לעולם, גם אם חיי יהיו תלויים מנגד. 

קודם כל רשימת הליכוד ביתנו. הליכוד עצמו היה די רע. עם הוספת אביגדור ליברמן הוא נעשה עוד יותר גרוע. 

אני מסכים עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שנתניהו מוביל אותנו לאסון בטוח. השלילה המוחלטת של שלום, הדבקות הכפייתית בהתנחלויות, העמקת הכיבוש – כל אלה הופכים את ישראל (ישראל עצמה, לא רק השטחים הכבושים) באופן בלתי נמנע למדינת אפרטהייד. הכנסת היוצאת חוקקה חוקים אנטי-דמוקרטיים מובהקים. עכשיו, אחרי שטוהרו כל אנשי הליכוד המתונים מהרשימה, התהליך הזה יצבור תאוצה. "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים". 

נתניהו ייאלץ לנקוט עמדות עוד יותר קיצוניות 

כאשר ליברמן ואנשיו מצטרפים לליכוד, המצב מסוכן עוד יותר. נתניהו ייאלץ לנקוט עמדות עוד יותר קיצוניות, מחשש שמא יאבד את מקומו לטובת ליברמן, שהוא עכשיו מס' 2. ייתכן מאוד שליברמן יצליח להפיל את נתניהו ולבוא במקומו כבר בעתיד הלא-רחוק. 

דריכת כוכבו של נפתלי בנט בבחירות אלה מגבירה את הייאוש. נראה שזה הכלל בימין הישראלי: לכל אדם בעל דעות קיצוניות יימצא אדם קיצון ממנו. 

הקבוצה הבאה שאני מוחק מהרשימה היא זו של המפלגות הדתיות והחרדיות. הקבוצה מורכבת בעיקר משתי מפלגות: יהדות התורה האשכנזית וש"ס המזרחית.    

פעם היו שתיהן מתונות מאוד בענייני מלחמה ושלום. אך הימים ההם חלפו מזמן. דורות של חינוך שונא-גויים לאומני-קיצוני העלו מנהיגות ימנית-לאומנית. גם בנט גדל בערוגה זו. 

כאילו לא די בכך, המפלגות האלה רוצות להפוך את ישראל למדינת הלכה, כמו שאחיהם האסלאמיים רוצים לכפות על עמיהם מדינת שריעה. הן מתנגדות כמעט אוטומטית לכל רעיון מתקדם, כגון חקיקת חוקה כתובה, הפרדת הדת מהמדינה, נישואים אזרחיים, חתונה חד-מינית, הפלות, ומה לא. למחוק מהרשימה! 

שונות לגמרי המפלגות הקוראות לעצמן "מפלגות מרכז". הגדולה שבהן היא מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ', האמורה לקבל לפי הסקרים משהו כמו 18 מנדטים. 

העבודה לקראת בחירות 2013 (צילם: רפי מיכאלי)

העבודה לקראת בחירות 2013 (צילם: רפי מיכאלי)

אני צריך להודות שמעולם לא ממש חיבבתי את יחימוביץ', אך זה לא צריך להשפיע על הצבעתי. היא יכולה להתגאות (ואכן עושה זאת) בהישגים לא מבוטלים. היא לקחת מפלגה גוססת והפיחה בה רוח חיים. היא קיבצה סביבה מועמדים חדשים ומושכים. 

הצרה היא ששלי יחימוביץ' עזרה למחוק את השלום מסדר היום הלאומי. היא עושה עיניים למתנחלים ולבעלי בריתם. למרות ששילמה כנדרש מס שפתיים ל"פיתרון שתי המדינות", היא לא עשתה דבר וחצי דבר להגשמתו. הנושא המרכזי והבלעדי שיחימוביץ' מתעסקת בו הוא "צדק חברתי". 

נכון, יחימוביץ' הבטיחה שלא להצטרף לממשלת נתניהו-ליברמן. אך הניסיון לימד אותנו שלא להתייחס להבטחות כאלה ברצינות מופרזת – תמיד יש "מצב-חירום לאומי" מעבר לפינה. אך גם כראש האופוזיציה, מכחישת שלום יכולה לגרום לנזק רב. מצטער, לא בשבילי! 

המתחרה העיקרית של יחימוביץ' היא ציפי לבני. על פני הדברים, לבני היא הניגוד המוחלט. הנושא העיקרי שלה, וכמעט הבלעדי, הוא חידוש המשא ומתן עם אבו-מאזן. 

יפה מאוד, אבל ציפי לבני והבוס הקודם שלה, אהוד אולמרט, היו בשלטון במשך כמעט ארבע שנים רצופות. במשך הזמן הזה הם פתחו בשתי מלחמות (לבנון 2 ועופרת יצוקה) ולא התקרבו לשלום אפילו בצעד אחד. למה להאמין לה עכשיו?

ציפי לבני התנועה (צילם: דן בר-דוב)

מעונינת ב"תהליך שלום" ולא בשלום עצמו. ציפי לבני, התנועה (צילם: דן בר-דוב)

 מעולם לא שמעתי מפי ציפי לבני אף מילה אחת של אהדה לעם הפלסטיני או איזו מילת חמלה על מצבו. אני חושד בה שהיא מעוניינת באמת רק ב"תהליך שלום", ולא בשלום עצמו. 

טיפוס מעניין בבחירות האלה הוא יאיר לפיד. 

מה המצע שלו? נו, הוא נראה יפה בטלוויזיה, והטלוויזיה היא שדה-הקרב היחיד בבחירות אלה. הוא דוגל בכל הדברים הטובים. כמו שאמר גרושו מארקס: "אלה העקרונות שלי. אם הם לא מוצאים חן בעיניך, יש לי גם אחרים". 

בעיניי הוא "לפיד לייט" בהשוואה לאביו, טומי, שגם הוא עבר מהטלוויזיה לפוליטיקה. לפיד האב היה אדם מורכב הרבה יותר: איש סימפטי מאוד במגע אישי, גס-רוח מאין כמוהו בטלוויזיה, לאומני קיצוני בעניינים לאומיים וחילוני קיצוני ביחסו לדתיים. 

בנו מבקש שנצביע בעדו מפני שהוא בחור נחמד. הוא לא מסתיר את משאלתו להיות שר – אך לא בלי תיק! – בממשלת נתניהו. מצטער, לא בשבילי! 

אם נפסח על המפלגות הערביות הלאומיות, שאין להן עניין בקולות יהודיים, ומהמפלגות שאין להן סיכוי לעבור את אחוז החסימה, נשארות ברשימה שתי מועמדות סבירות: חד"ש ומרצ. 

שתיהן קרובות לדברים שאני מאמין בהם. הן פעילות במאבק למען השלום עם הפלסטינים, ולוחמות למען צדק חברתי. 

איך לבחור ביניהן? 

ביסודה חד"ש היא הפנים החדשות של המפלגה הקומוניסטית. האם זה צריך להרתיע אותי? 

מעולם לא הייתי קומוניסט, וגם מרקסיסט לא הייתי. אני מגדיר את עצמי כסוציאל-דמוקרט. יש לי הרבה זכרונות הנוגעים למפלגה הקומוניסטית – אחדים טובים, רבים אחרים רעים. לא קל לאדם בגילי לשכוח את העבר הסטליניסטי האדוק שלה. אבל זה לא לעניין. אנחנו לא מצביעים למען העבר, אלא למען העתיד. 

דב חנין (צילמה: ציפי מנשה)

אילו הקים מפלגה חדשה משלו היה מושך את הצעירים. דב חנין, חד"ש (צילמה: ציפי מנשה)

יש להזכיר לטובה את העובדה שחד"ש מגדירה עצמה כמפלגה ערבית-יהודית – המפלגה היחידה מסוג זה (מאז היעלמה של הרשימה המתקדמת לשלום, שאותה עזרתי להקים ב-1984). אך בעיני הרוב הגדול של היהודים, חד"ש מסווגת כמפלגה "ערבית", מכיוון שיותר מ-90% של בוחריה הם ערבים. יש לציין לשבח את חבר-כנסת היהודי שלה, דב חנין, ואת פעילותו המבורכת. אילו הקים חנין מפלגה חדשה משלו, הוא היה מושך הרבה קולות של צעירים ואולי משנה את נוף הבחירות. 

בסך הכול, אני מעדיף את מרצ, אבל בלי התלהבות יתרה. 

יש משהו עייף ותשוש במפלגה זו, שהוקמה ב-1973. היא אומרת את כל הדברים הנכונים על שלום וצדק חברתי, דמוקרטיה וזכויות האדם. אך היא אומרת אותם בקול כבוי. אין פנים חדשות, אין רעיונות חדשים, אין סיסמאות חדשות.

מספר רב של אנשי רוח, סופרים ואמנים יצאו בקריאה פומבית להצביע בעד מרצ (המפלגה הקפידה שלא לכלול ברשימה שמאלנים שאין להם תעודת-הכשר "ציונית" מובהקת). אך, כפי שאמר יוסף אלמוגי לפני שנים: אנשי הרוח לא ימלאו חצי מעברה.

הכול בכול, מרצ היא הבחירה הטובה ביותר בנסיבות הנתונות. עלייה משמעותית של חבריה בכנסת הבאה תעודד לפחות תקוות לעתיד טוב יותר.  

מרצ לקראת בחירות 2013 (צילם: רפי מיכאלי)

מרצ לקראת בחירות 2013 (צילם: רפי מיכאלי)

והרי העתיד הוא מה שחשוב. יום אחרי הבחירות הרות-האסון האלה צריך להתחיל במאמץ ליצירת נוף פוליטי חדש. אסור שנעמוד בעתיד בפני דילמה כזאת. 

הבה ונקווה שבפעם הבאה – והפעם הבאה יכולה לבוא יותר מהר מכי שצפוי – תהיה לנו האפשרות להצביע בלב שלם ובהתלהבות למען מפלגה דינמית, שתבטא נאמנה את השקפותינו ואת תקוותינו.

פורסם בקטגוריה ג, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מאמרי עמדה | עם התגים , , , , , , , | 2 תגובות

למה מתעלמים בישראל מאליפות אפריקה בכדורגל?

אליפות אפריקה לאומות היא טורניר שנוא. אחת לשנתיים, בחודש ינואר, בדיוק באמצע העונה, נאלצים המועדונים באירופה להקריב את שחקניהם האפריקנים לטובת אליפות אפריקה לאומות, והמאמנים נאלצים להתמודד עם רוע הגזירה ולאלתר הרכבים חדשים ולא שגרתיים. האליפות הופכת לשנואה אף יותר אם שחקן שנשלח אליה חוזר פצוע.

באליפות האחרונה, שנערכה בתחילת 2012 בגאבון וגינאה המשוונית, ברצלונה ויתרה על שירותיו של סיידו קייטה לטובת נבחרת מאלי, צ'לסי ויתרה על דידייה דרוגבה, ארסנל ויתרה על ז'רביניו לטובת נבחרת חוף השנהב, וארסנל ויתרה על מרואן שמאח לטובת נבחרת מרוקו. הבוז שחשים בעלי הקבוצות כלפי האליפות שגוזלת מהם את מיטב השחקנים, מוביל לדרישות כמו להזיז את האליפות לקיץ – דבר בלתי אפשרי במרבית מדינות אפריקה עקב תנאי מזג האוויר הבעייתיים. כמו כן, נשמעות דרישות לביטול מוחלט של האליפות. מובן שבהתאחדות הכדורגל האפריקנית לא ששים לאף אחת מהאפשרויות הללו. כך או כך, לאליפות יצא שם רע, השאלה הנשאלת היא האם יש צורך לשנות את מועד ומתכונת הטורניר…

ערוצי יורוספורט השונים משדרים את האליפות, ואף ממתגים אותה היטב בתור תחרות מרתקת, כזו שבאמצע העונה עוזבים הכוכבים את הקבוצות שלהם ובאים להילחם למען המולדת. מדוע, אם כן, ערוצי הספורט הישראליים אינם שותפים ליצירה ולמיתוג של החוויה הזאת? נכון להיום, לקוח ממוצע של הכבלים והלוויין מקבל שני ערוצי ספורט ישראליים כחלק מהחבילה שלו, והוא יכול להוסיף סכום של כמאה שקלים לחודש ולקבל ארבעה ערוצי ספורט נוספים, ששלושה מהם מתיימרים לשדר כמה שיותר משחקים בשידור ישיר.

אחד מערוצים אלו, ספורט 5 לייב, שידר בקיץ האחרון את אליפות הקופה אמריקה – אליפות יבשת אמריקה לאומות בכדורגל. ערוץ הספורט עשה לאליפות אמריקה מיתוג אגרסיבי, שכלל פרסומות רבות המצהירות קבל עם ועדה שמסי, ניימאר, סוארס ופורלאן יהיו שם. אז למה אליפות אמריקה כן ואליפות אפריקה לא? האם אי אפשר למתג אליפות בפרומואים של דרוגבה, קייטה ושמאח? נכון שנבחרות חזקות כמו ניגריה, קמרון ומצרים הפתיעו ולא העפילו כלל לאליפות, ובכך נפגעת האטרקטיביות של הטורניר, אך באליפות שנערכה ב-2010 באנגולה, שאליה העפילו כל הנבחרות הגדולות, הבעיה היתה זהה: התעלמות מוחלטת של הערוצים הישראליים.

ברור שהערוצים הישראליים יוכלו לטעון שמשום שערוץ יורוספורט משדר את המשחקים, ערוצי הכבלים והלוויין אינם צריכים לשדרו. ייתכן שזו טענה מוצדקת, אך יש צופים רבים שמבחינתם ערוץ יורוספורט, שאינו דובר עברית, לא מצליח להעביר את חוויית הטורניר במלואה לקהל הישראלי. צופים מסוג זה, סביר להניח שלא טרחו להעביר ליורוספורט במהלך האליפות, וגם לא בטוח שכלל ידעו על קיומה של האליפות.

דידייה דרוגבה (צילום: Mark Freeman)

גם העיתונות הישראלית לא הרבתה בדיווחים מהמתרחש שם. ברוב העיתונים היו בעיקר ידיעות של חמש שורות, לכל היותר, שבהן נכתב באיזו תוצאה הסתיימו המשחקים ומי הבקיע, ללא כל ניתוח מעמיק. כאשר היו בכל זאת כתבות עומק הקשורות לאליפות, הן היו על ההצלחה המפתיעה של זמביה ועל הקשר הישראלי של עמנואל מאיוקה. האינפורמציה הלא צבעונית הועברה בצורה לאקונית.

סביר להניח שהסיקור של אליפות אירופה לאומות, שתתקיים בקיץ הקרוב בפולין ובאוקראינה, יהיה אוהד בהרבה וגם אינטנסיבי יותר. מובן שהרוב המכריע של המשחקים הללו, בשונה ממשחקי הטורניר באפריקה, ישודרו בערוצים הישראליים ובחינם.

בכל הקשור לסלידה שרוחשים המועדונים הגדולים כלפי אליפות אפריקה, אני מוצא קשר הדוק בין סלידה זו לבין היחס לאליפות בארץ. הצופה הישראלי הממוצע אוהב מאוד את הכדורגל של המועדונים, וחש לרוב קירבה למועדון מסוים, בדרך כלל מאנגליה, איטליה וספרד. אותו צופה מרגיש כי האליפות עושה עוול לקבוצה שלו בכך שהוא לא יכול לראות אותה בשלמותה בדיוק כשהיא צריכה את כל השחקנים, ברגעי ההכרעה של אמצע העונה. נשיאי הקבוצות באירופה, המבקרים את האליפות חדשים לבקרים, תורמים בהחלט לאווירה זו.

למרות זאת, אני סבור שמיתוג מתאים יהפוך את האליפות המרתקת הזאת לאטרקטיבית גם עבור הצופה הישראלי הממוצע שחש נפגע מ"גניבת" השחקנים באמצע העונה. ערוץ ספורט 5 לייב אינו משדר באופן קבוע שידורים ישירים, למרות שמו ואף שזו היתה המטרה הראשונית שלו. למה שלא לשדר בו כמה משחקים? אפילו רק את המשחקים החמים, של חוף השנהב וגאנה, או רק את השלבים המאוחרים. הערוצים ספורט 1 וספורט 2 מביאים שידורים מהליגה הבלגית. למה הליגה הבלגית כן ואליפות אפריקה לא? מיתוג חדש, שבו יוצגו הצדדים האטרקטיביים של אליפות זו, יוביל לכך שהסיקור בעיתונות יהיה בהתאם, וכך גם העניין של הקהל הישראלי באליפות הזאת יעלה. צריך רק לפתוח קצת את הראש.

פורסם במקור באפריכאן

פורסם בקטגוריה ב, ספורט | עם התגים , , , | סגור לתגובות

התהום שבסוף הישורת האחרונה

פגישת נשיא המדינה שמעון פרס עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הנשיא. צילום עמוס בן גרשום לע

נתניהו ופרס. שוב? צילום עמוס בן גרשום, לע"מ

זהו, אנחנו כמעט שם. אחרי חודשים של ברבור, דשדוש, שקרים וספינים; שבועות ארוכים של סיסמאות ריקות מתוכן, הצהרות חסרות בסיס, הבטחות על הקרח וזלזול תהומי באינטליגנציה של כולנו – זה עומד להסתיים. לא בקול תרועה, לא במפגן של חצוצרות, לא בצווחות גיל וגם לא בנהר של דמעות.

יום שלישי בלילה יהיה הערב האחרון של חיינו כאן כפי שהכרנו אותם; יום רביעי בבוקר יהיה הבוקר הראשון של שארית חיינו כפי שנכיר אותם. ומה אתם יודעים, זה יעבור כל-כך חלק שאפילו לא נשים לב שקרה משהו.

וזה לא שמערכת הבחירות הזאת היא שידור חוזר של קודמותיה. ממש לא. אבל התוצאות שלה, ולא משנה כמה-כמה ייגמר, לא ישנו כהוא זה את חיינו כאן. בלי קשר לתוצאות הסופיות. הגולם יעמוד על רגליו, גם אם ייצא חבול; ותסמכו על הסמרטוטים שיתמכו בו שלא ייפול, גם אם יספוג מכות נמרצות.

יחימוביץ' (צילום: דן בר דוב)

שלי יחמוביץ'. אלטרנטיבה? צילום: דן בר דוב

לא תהיה כל משמעות לתוצאות הבחירות, ולא בגלל שמפלגת השלטון תנצח בגדול או תתרסק ברעש מחריש אוזניים; ולא בגלל שהאופוזיציה תתחזק או תינזק; לא בגלל שהיהיר שהבטיח 22 מנדטים יסתפק כנראה בפחות מחצי; גם לא בגלל הנביאה של התנועה, שחשבה שיש קהל לסחורה המשומשת שהיא מנסה למכור שוב, אחרי שבפעם הקודמת הצליחה להריץ ברגע האחרון מאות אלפים שהצילו אותה וחירבו אותנו; וגם לא נישבר אם הגנרל הקורבן ייכנס או ייצא. מה זה בכלל משנה.


 

מי יהיה החבלן האמיץ שיפרק את הפצצה הדרוכה בחדר הממולכד

מערכת הבחירות הזאת היתה המערכת הכי טיפשית, הכי מגוחכת והכי בלתי רלוונטית לחיינו כאן. וזה לא ישתנה ביום רביעי בבוקר. היא היתה מטומטמת עד גיחוך, מכיוון שהיא לא עסקה כלל במרכיבים האמיתיים של חיינו כאן. אף לא אחד מהם. המחאה החברתית של הקיץ ההוא התאיידה כלא היתה; צעירי השדרה חברו ברובם לאותם אלה שמול חלונם ומגדליהם מחו; יושבי ההר שלא ירדו אז אל השפלה, נשארו מבוצרים במאחזיהם גם הפעם, יודעים שלא יקום שום כוח שיזיז אותם משם; ביום רביעי בבוקר העניים יהיו הרבה יותר עניים; הבינוניים יהפכו לעניים והעשירים יהיו הרבה, הרבה יותר עשירים.

יאיר לפיד - מתרסק. צילום - מאתר האינטרנט של לפיד

יאיר לפיד. הבטחה? אכזבה?

אנחנו חיים בדירת חדר צרה. זעירה. החדר שלנו ממולכד. עמוס בחומרי נפץ מסוכנים, רגישים לכל מגע. האוויר רווי גזים רגילים. אדי דלק. כל ניצוץ קטן עלול לפוצץ אותנו. החדר הזה דחוס, סגור ומצחין. הוא זקוק בדחיפות לאוורור, למישהו עם תושייה שיפרוץ את דלתו, שיחצוב בו חלונות; במשך שנות דור הוא מחכה לחבלן המשטרתי האמיץ שיבוא עם הידע, המומחיות ובעיקר אומץ הלב, האומץ השמור ליחידים בדורם, האומץ להתייצב לבדו ולגעת ביד חשופה בחוטים האדומים, השחורים  והצהובים שמוליכים אל חומר הנפץ. האחרון שנגע בפצצה הזאת שוכב שנים בתרדמת, זה שניסה לפניו גמר עם שלושה כדורים בגב.

ביום רביעי בבוקר לא נגלה את החבלן האמיץ. אפילו לא את שולייתו. כשנקום בבוקר יום רביעי הבא, נגלה לזוועתנו את אותם הפרצופים בדיוק, עם אותן הזמירות בדיוק. עם אותו הפחד המשתק, המצמית.

קצת יותר ממחציתנו שיטרחו ללכת לקלפי ביום שלישי הקרוב, יגלו למחרת היום שהם נמצאים בדיוק באותו המקום – רק יותר גרוע. נהוג לחשוב שעמידה במקום היא בעצם נסיגה, אז צאו וחשבו כמה רחוק ומהר אנחנו רצים לאחור. אנחנו פוסעים לאחור במלוא המרץ, אזוקים ורעולי עיניים, ואין מאחורי גבנו אף אחד שיבלום את הצניחה הקטלנית לתהום. לחור השחור.


אחרי שהבית יישרף עד היסוד, לא תהיה דרך לשקם אותו

ציפי לבני. מה חדש כאן? צילום: רפי מיכאלי

ביום רביעי בבוקר נקום עם גירעון של הרבה עשרות מיליארדים, ששוב אנחנו נידרש לממן אותו; מבודדים משאר העולם, מנודים ומוקצים; עם דמון איראני או חמאסי או סורי או לבנוני, שטוב שהוא קיים כי אחרת מישהו היה חייב להמציא אותו; עם פורעי חוק מטעם עצמם ובחסות החוק והממשל ומערכת המשפט שעושים בנו כבתוך שלהם; עם משתמטים מכל משימה ומטלה חברתית, כלכלית וביטחונית, שמשוכנעים שמישהו בחר בהם להיות טובים יותר מכולנו ומכל והעמים ומישהו חייב לשלם על זה; עם שלטון שמיטיב עם הרעים ונוטר ונוקם בחלשים וחסרי האונים; עם אבטלה גואה ומשק מתכווץ; עם גזל מתמשך וקבוע של האוויר והמים והאדמה ומעט האוצרות שלנו, של כולנו, שנמסרים כולם במתנה לאנשי שלומו של הפריץ. עם חופש ביטוי שהולך ונסגר, עם זכויות אזרחיות רמוסות, עם חקיקה שמרנית דרקונית, עם פוליטיזציה אלימה, עם שלטון של כוח וכסף, עם שוד וגזל וחלוקת שלל נבזית בין אלה שממילא יש להם, על חשבונם של אלה שלעולם לא יהיה להם.

אם לא נקום ונעשה מעשה; אם לא נתנער ונקום באלפינו, במאות אלפינו, במיליונים שאנחנו, ונשים בקלפי את הפתק שמייצג את מה (ולא את מי) שאנחנו מאמינים בו – אז אנחנו אבודים. ולא להיום ואפילו לא למחר או מחרתיים – אלא לנצח נצחים. כי גם אם נכון שאין דבר שהוא בלתי הפיך, הרי שאחרי שכל הבית יישרף עד היסוד, קשה לחשוב על דרך מעשית לבנות אותו מחדש.

אנחנו בישורת האחרונה לפני קו הגמר, רק שאחרי קו הסיום לא מחכה לנו שום מדליה. רק חושך על פני תהום.

לכו להצביע.

 

פורסם בקטגוריה א, מאמר מערכת, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , , , , , , , | 3 תגובות

לפני שמישהו שולח יד, יורה, אונס, מטריד, שורק או מחוקק

מספר נשים חברו יחד כדי להוכיח לעצמן ולנו, הציבור הרחב, שיש ברירה. העלו את הרעיון והפיקו אירוע שנקרא  “!The Choice”. באירוע הן נותנות במה לנשים שיבוא לאחוז את המיקרופון, והפעם לא כדי להשתתף בשום ריאליטי, אלא בתכנית המציאות של החיים שלנו – מציאות בה נשים רבות נאנסות, מוטרדות מינית, קטינות משודלות לזנות ועוד.

הן ארגנו את האירוע כי לא יכלו לשאת יותר את האטימות ואת העובדה שמקרים כאלה עוברים בשתיקה. הן, ורבות אחרות, שרות ורוקדות בכיכר רבין, ולא רק למענן ולמען ילדיהם, אלא כדי שיהיה יותר טוב לחיות פה.

קבוצת נשים נוספת יזמה את אירוע "One Billion Raising", מדובר ברעיון דומה אבל שונה של ריקוד קבוצתי והמוני של נשים הנערך ברחבי העולם באותו התאריך, ה-14/2, יום האהבה. לדבריי המארגנות, הן בחרו ביום זה כדי להזמין מיליארד נשים ואלה שאוהבים אותן, לצאת לרקוד ובמקביל ולדרוש את הפסקת האלימות נגד נשים בעולם. גם הן, כמו שאר המשתתפות ברחבי תבל, מקוות לשינוי המיוחל.

 (צילום: ציפי ערן)

במה לנשים בככר רבין (צילום: ציפי ערן)

את המציאות העגומה הזו של אונס, הטרדות מיניות וניצול מיני, מנסות קבוצות הנשים להביא למודעות הציבור, דווקא עכשיו לפני הבחירות. איזה מפלגה תיקח את הכפפה? מי יאחזו במיקרופון?

ציפי ערן, ממארגנות האירוע, מספרת: "מטרת האירוע היא להעלות את נושא האלימות המינית על סדר היום. אנחנו ימים ספורים לפני בחירות לכנסת, ואף מפלגה לא כללה במצעה פתרונות לביטחונן של נשים וילדות. זאת, כאשר יום-יום יש דיווחים על אלימות נוראית – בין אם בפועל ובין אם בגישה, כמו ב"דה וויס". אף אחת לא חסינה מפני האלימות הזאת – לא אישה בת 83, לא ילדות קטנות, לא נשים שמעזות לצאת מפתח ביתן ולהלך ברחוב… אנחנו רוצות למגר את הגישה שמאפשרת למציאות הזאת להתקיים. לפני שמישהו שולח יד, יורה באקדח, אונס, מטריד, שורק, מחוקק, או נוקט בכל פעולה אחרת לרעת אישה, קודם כל יש את הלך הרוח, הגישה, המחשבה – שאומרת לו שזה בסדר, שככה נכון… המתבטאת בין היתר בטלוויזיה ובמדיות אחרות".

לגבי הנשים שמארגנות את האירוע, היא משתפת, "האירוע הוא חיבור של כמה חוטים נפרדים שנרקמו יחדיו, החל מהתגובות לרשת, מכתבים לרשות השנייה ולרשת, פרסום מאמרים ובלוגים בנושא, וכמובן האירוע עצמו. יש הרבה מאוד משתתפות ויוזמות, כפי שאפשר לראות בדף האירוע, וגם ארגונים תומכים כמו אלה שכבר מניתי. יש מכתב שיישלח בהמשך היום לחברת ההפקה הבינלאומית, בעלת הזכויות של "דה וויס", שחברת 'רשת' היא זכיינית שלה, ויש בו יש כבר כ-100 חתימות, והיד עוד נטויה.

"רובנו כבר פעילות חברתיות או פוליטיות בדרך כזאת או אחרת, אז המטרה היא לא להקים ארגון חדש. הנושא של אלימות נגד נשים הוא בראש מעייננו, בין אם הגענו לאירוע כחלק מארגון תומך (כמו מתפקדות – לובי פמיניסטי, או "אחותי" למען נשים בישראל) או כאינדיבידואליות. רבות בינינו כותבות בלוגים, שייכות לארגונים, עושות "אקטיביזם פייסבוק" או טוויטר, או פעילות בקמפוסים… אך אין שום דרישות כניסה: האירוע הופץ כפתוח וציבורי, גם מבחינת ארגון/הפקה/הפצה, וכל מי שרוצה ליטול חלק מוזמנת לעשות כן".

"האירוע אינו מכוון רק לנשים", מדגישה ערן, "כל הציבור מוזמן, ויותר מכך – רצוי. המופיעות הן רק נשים, כי צורת האירוע היא 'לקחת את המיקרופון לידיים שלנו'. הרי הטריגר לאירוע היה המקרה של מתחרה בתכנית דה וויס, שתיאר בשביעות רצון עצמית איך 'כאילו בטעות' (ז"א בכוונה) נגע לזמרת ג'ניפר לופז בישבן. יש לאקט כזה שם, כאשר נוגעים באופן מיני באישה ללא אישורה – תקיפה מינית. אך בדה וויס התייחסו לנושא בבדיחות. כאשר מדובר במתחרה שהוא גבר, מנחה שהוא גבר, רוב של שופטים/מנטורים שהם גברים (ועוד הייתה 'אזהרה' מבודחת לשופטת היחידה שהיא אישה, מה שאולי אומר דרשני…), הפקה שרובה ככולה גברית… כאשר כל הגברים האלה מתייחסים להֶיות ג'ניפר לופז אובייקט מיני ראוי לנגיעה, ולכל הזעזוע שלנו כקהל בזלזול, זו השתקה והקטנה, אז חשוב שאלה תהיינה נשים שנושאות קול באירוע. זה לא פוסל שגם גברים ישאו קולם נגד אלימות מינית, אנחנו מעודדות אותם לכך".

מה בתכנית?

ערן: "השראה ראשונית באה מתכנית שירה, ועיצבנו את האירוע לפי זה. אבל יותר מזה: כן, לתת לנשים במה. כן, להשמיע קול. ויותר מזה אפילו: חשבנו שלשירה יש כוח מיוחד, למשוך את מי שרוצה לשיר ומי שרוצה לשמוע שירה, מי שרוצה לעשות רעש ומי שרוצה להקשיב… מוסיקה היא כוח מחבר – וכך יש לנו סיכוי להישמע. זה win-win בכל המובנים – למשוך יותר משתתפות, יותר קהל, להישמע יותר, להיראות יותר, וכך להעלות את הנושא על סדר היום של כולן וכולם. אי אפשר להתעלם מכוחה של השירה: בכל תנועה וכל מחאה היסטורית הייתה שירה. שירה חודרת ללב ולבטן, כמו לאוזניים. כל אחת תשיר את מה שנראה לה מתאים לאירוע".

ערן מסבירה שלא חייבים לשיר: "האירוע הוא בסגנון הייד פארק – מיקרופון פתוח. לא כל מי שעולה על הבמה תשיר, יש גם אופציה לשאת דברים. כל מי שרוצה לדבר את אשר על ליבה, יש לנו במה ומיקרופון וקהל לתת לה".

כאמור, בהמשך לאירוע The Choice יתקיים אירוע נוסף בשם One Biliion Rising. מדובר ביוזמה עולמית שקוראת למיליארד לנשים וגברים בכל העולם לצאת ולרקוד למען הפסקת אלימות נגד נשים.
בישראל יהפוך אירוע הריקוד לפלאשמוב מחאתי והמוני וייערך במספר ערים בארץ, ירושלים, הרצליה, כפר סבא, חיפה, פרדס חנה, נהריה, קצרין, כרמיאל, מרום הגליל, קרית שמונה ועוד. האירוע המרכזי יהיה גם הוא בכיכר רבין.

זהר נוי-מאיר, ממארגנות אירוע הפלאשמוב ומשתתפת בפועל, מוסיפה: "בעיניי שירה וריקוד, המשתלבים זה בזה, הם תשובה כל כך הולמת לאלימות נגד נשים. אני אישית חוויתי גם פגיעה מינית כילדה וגם אלימות במסגרת נישואי. אחרי שנפרדתי מבן הזוג שלי ויצאתי ממעגל האלימות עמד בפני ועדיין עומד תהליך ארוך מאוד של החלמה. לאירועים כאלו יש השפעות מרחיקות לכת על כל החיים והתפיסות של אישה לגבי עצמה, גופה וכוחה. אחד הרגעים הכי עוצמתיים שאני זוכרת בתהליך הזה היה כשנה וחצי אחר הפרידה הייתי במטבח והקשבתי לרדיו לשיר (שאני לא זוכרת מה היה) ומשהו בי התעורר, כעס ועצב, ופשוט עמדתי באמצע הסלון והתחלתי לרקוד את הרגשות האלו.

"אני זוכרת את התחושה של החופש והכוח שחוויתי בתוך הריקוד הזה. ועד היום הריקוד בשבילי הוא המקום שבו אני יכולה באמת להיות אני, שבו איך אני נראית ומה היה בעבר לא משנה. בריקוד אני לא צריכה להסביר או להתחשב או להיות נחמדה, אני יכולה באמת להיות מחוברת לעוצמות שלי לרגשות שלי".

כמה נתונים יבשים:
ההערכה היא שילדה אחת מתוך שש עוברת גילוי עריות, אישה אחת מתוך חמש נאנסת, אחת משלוש עוברת תקיפה מינית, וכל אישה באשר היא סופגת הטרדות מיניות במרחב הציבורי במהלך חייה.

ערן מוסיפה לכך: "אני סבורה שהנטייה לספור רק את מה שעובר במערכת המשפטית (או כל מערכת פורמלית אחרת) גורמת לנתונים להיראות פחותים במידה רבה ממה שהם – כי הרי היחס המבטל כלפי מי שמעזה להעלות את הנושא הוא גורם מרתיע לדיווחים".

ערן אומרת שהיא מקווה שיבואו המון א/נשים: "הייתי רוצה שינהרו לאירוע מכל בית ובניין, ויבואו להרים קול יחד איתנו, וכנגד אלימות מינית על כל גווניה וצורותיה. אך נשמח גם עם גרעין משתתפות נלהבות שיעשו מספיק רעש שישמעו אותנו גם לפני, גם במשך, וגם אחרי האירוע".

פרטים נוספים על אירוע "The Choice!"
האירוע התקיים בכיכר רבין בתל אביב, ביום שישי, 18 ינואר, בין השעות 1000 ל-1400.
כל המופיעות, המפיקות, והמשתתפות עשו זאת בהתנדבות. פרטים על האירוע בלינק:
https://www.facebook.com/events/246136105519348/?ref=ts&fref=ts

פרטים נוספים על אירוע הפלאשמוב "One Billion Raising"
עוד פרטים ועידכונים, בלינקים הבאים -
אתר של ארגון "One Billion Raising" העולמי
http://onebillionrising.org
לפרטים על האירוע באזורים השונים בארץ: https://www.facebook.com/events/504309179599335/?fref=ts
לפרטים על האירוע המרכזי בתל אביב:
https://www.facebook.com/events/433547336706513/?fref=ts
https://www.facebook.com/events/249090808554808/?fref=ts
או בדוא"ל : anatharlevor@gmail.com

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, נשים | עם התגים , , | סגור לתגובות

מה משותף לבר רפאלי, חיים יבין, אייל שני ואייל קיציס?

סרטון חדש, שנועד לקרוא לבעלי זכות הבחירה, להגיע לקלפי ולהצביע – עלה לרשת. הסרטון מבית התנועה לתקשורת חברתית שהקימו רגב קונטס, שיר נוסצקי ורועי נוימן נוצר על מנת להעלות את אחוזי ההצבעה אשר בבחירות האחרונות ירד לשפל היסטורי של 65%.

הסרטון בויים ע"י רגב קונטס והופק על ידי שיר נוסצקי. בסרטון משתתפים : אפרת גוש, חיים יבין,ליאור נרקיס, אייל גולן, בר רפאלי, עומר אדם, צביקה הדר, קרן מור, מנשה נוי, עדי אשכנזי, רן שריג, דנה ספקטור, אראל סגל, שירי מימון, עברי לידר, יוסוף סוויד, גדעון לוי, עלמה זק, אייל שני, גואל פינטו, גל אוחובסקי, שלומי שבן, יובל שרף, ברלד, אייל קיציס, אלי פיניש, רגב קונטס שיר נוסצקי ורגב קונטס ורועי נוימן.

תבחרו או שיבחרו בשבילכם (מתוך הסרטון)

תבחרו או שיבחרו בשבילכם (מתוך הסרטון)

"כשניסינו לברר מאיפה מגיע הנתון המזעזע הזה, שלמעלה משליש מהציבור הישראלי לא יצא להצביע בבחירות האחרונות, גילינו לצערנו שהגישה של רוב הישראלים לפוליטיקה היא ייאוש וציניות", מספרת שיר נוסצקי. "ואיך אפשר להאשים אותם, כשהם רואים את מיטב חברי הכנסת מזגזגים, נחקרים, משקרים ולא שמים עליהם? לכן החלטנו בסרטון הזה להסתכל על המציאות כמו שהיא, בלי קלישאות ובלי אמירות פומפוזיות על עתיד ורוד, אלא על האמת הבסיסית שבסופו של יום ישבו שם בכנסת 120 חברי כנסת, שאם לא תצביע, הם לא יספרו אותך, וגרוע מכך – אם אתה לא תבחר, מישהו אחר יבחר בשבילך."

בר רפאלי: "דוגמנית כוסית עם רגליים מושלמות". (מתוך הסרטון)

בר רפאלי: "דוגמנית כוסית עם רגליים מושלמות". (מתוך הסרטון)

רגב קונטס :" רבות דובר על "העם שהתעורר", אך לצערי המחאה הפכה חלק גדולה מהאנשים מפסיביים לעוד יותר פסיביים – "תנהיגו אותנו, תגידו לנו לאן ללכת ומה  לעשות ולמי להצביע או שנחזור לשבת  בבית מיואשים". וזאת הסיבה לכותרת "תבחרו, או שיבחרו בשבילכם", כדי  להזכיר למיואשים למניהם, שלא על הכל אנחנו יכולים להשפיע אבל הכל תלוי  ומתחיל בנו. והבאנו שוב המון אמנים, כמו במחאה, כי למרות המצקצקים, המחאות שלנו תמיד יהיו מלאות באמנים, כי אנחנו מעדיפים לחגוג את הפעולה האזרחית ביצירתיות ובשמחה, ולא בעצב וקיטורים. כי כמו שקובריק הבמאי אמר פעם אני אוהב אמנים ופושעים, כי שניהם לא מקבלים את המציאות כפי שהיא".

רועי נוימן : "הדרישה בדמוקרטיה הישראלית היא מינימלית, כל אזרח חייב פעם בארבע שנים להשקיע פחות משעה מזמנו על מנת לבחור את הדרך שבה חייו יתנהלו. אין לנו זכות להביע את דעתנו אם אנו מוותרים בצורה כל כך ברורה על החובה שלנו להשפיע על המציאות. בעוד חמישה ימים זאת החובה שלנו לצאת ולקבוע מציאות לא רק לבכות עלייה, אין יותר פשוט מזה".

כל אמני ישראל תבחרו, או שיבחרו בשבילכם, בחירות 2013

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , | סגור לתגובות

יחימוביץ': החלפת שלטון נתניהו – לא פנטזיה

"הפער בין הגושים מצטמצם. החלפת נתניהו קשה אבל אפשרית. בואו להצביע ואל תבזבזו קולות". כך אומרת יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ'. יחימוביץ' אמרה זאת בצהריים, שעה שאלפי מתנדבים של מפלגת העבודה נפרשו במאה צמתים ומרכזי קניות מצפון ועד דרום, במבצע השטח הגדול ביותר של העבודה עד כה.

יחימוביץ' עברה בין הנקודות השונות ושוחחה עם המתנדבים ועם העוברים והשבים – ואת הדברים האלה אמרה באחד המוקדים – הדיזנגוף סנטר בתל אביב.

קשה אבל לא בלתי אפשרי. שלי יחימוביץ עם פעילי העבודה בדיזנגוף (צילום: רפי מיכאלי)

קשה אבל לא בלתי אפשרי. שלי יחימוביץ עם פעילי העבודה בדיזנגוף (צילום: רפי מיכאלי)

"כעת אפשר לראות בוודאות שנתניהו הולך ונחלש, והפער בין הגושים עומד על שלושה מנדטים בלבד", אמרה יחימוביץ'. "החלפת שלטון נתניהו היא לא פנטזיה. אני קוראת לציבור לצאת ולהצביע, לא לבזבז קולות על מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, או מפלגות שמתכוונות להיכנס לממשלת נתניהו בתנאים משפילים. כל קול למפלגות מסוג זה הוא כמו הצבעה לנתניהו. מרגש לראות היום את הפעילים שלנו, להוטים להחליף את נתניהו. הם לא משלימים עם התבוסתנות של שאר המפלגות ולא מכתירים את נתניהו לרה"מ הבא. השטח תוסס ובוער, ובכל בכוח, גם בימים האחרונים, מקדיש את כל האנרגיות, מתוך אמונה שבאמת יכול להיות כאן טוב יותר".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , | תגובה אחת

לבני: רק הנהגה מנוסה יכולה להוציא את ישראל מהבידוד

"מדינת ישראל היא לא שפן ניסיונות ואנחנו עדיין לא שוויץ. מול האיומים והאתגרים הגדולים, ישראל חייבת הנהגה עם ניסיון בניהול מו"מ מדיני ובקבלת החלטות ביטחוניות". כך אמרה היום ראשת התנועה, ציפי לבני, בכנס מפלגתי שערכה.

ציפי לבני היום, בפעילות בצמתים (באדיבות התנועה)

ציפי לבני היום, בפעילות בצמתים (באדיבות התנועה)

"אני רואה מפלגות אווירה וטרנדים מסביב", אמרה לבני. "בסוף, ביום שאחרי הבחירות איראן לא תיעלם לשום מקום. ישנן יוזמות מדיניות בינלאומיות שעלולות להכפות עלינו, אולי אינתיפאדה חלילה. הנהגה חייבת להיות עם תפיסת עולם כוללת ועם ניסיון בגיוס הקהילה הבינלאומית למען האינטרסים של מדינת ישראל ולמען לגיטימיות הפעולה של צה"ל, כפי שהוכחתי שאני יודעת לעשות גם בהובלת היציאה המדינית ממלחמת לבנון השנייה שהשיגה שקט שנמשך עד היום וגם במתן לגיטימיות לצה"ל להכות בחמאס במשך שלושה שבועות במבצע עופרת יצוקה, כאשר כל העולם תומך בנו וחמאס נותר לא לגיטימי.

"חוסר ניסיון זה לא יתרון ולא ערך", אמרה לבני. "הנהגה מנוסה יכולה לשנות את הכיוון בו הולכת ישראל, היא יכולה להוציא את ישראל מהבידוד ולחדש את היוזמה, היא יכולה לחדש את הציר הפראגמטי באזור ולגייס בחזרה לציר הזה גם את תורכיה ולעשות הכל בתיאום עם ארה"ב".

בסוף השבוע של לפני הבחירות הציפו פעילי התנועה עשרות נקודות בארץ, חילקו חומרי הסברה וקראו לעוברים ושבים להצביע התנועה בראשות ציפי לבני ולמען הסדר מדיני. יו״ר התנועה ציפי לבני ומועמדי התנועה דוד צור, יואל חסון, דני שק ובועז נול הגיעו לרחבת הבימה ומשם יצאו לשדרות רוטשילד.

 יו״ר התנועה לבני הפצירה בעוברים ושבים לצאת להצביע ביום שלישי הקרוב:"הבחירות האלו לא הוכרעו- לציבור המתלבטים הגדול יש כוח לשנות את תוצאות הבחירות האלו. ככל שהציבור יעניק לי ולרשימת התנועה כוח רב יותר כך נוכל להילחם למען קידומו של הסדר מדיני , שבלעדיו אי אפשר לעשות כאן את השינוי הנדרש. אנחנו היחידים שמייצגים את הנושא הזה, שהוא הקריטי ביותר לעתידנו כאן, ואנחנו גם היחידים בעלי הניסיון הנדרש להוביל אותו".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , | סגור לתגובות