מעבר הורה לבית האבות – מדריך למשפחה המטפלת

ההחלטה להעביר את הטיפול בהורה המזדקן לבית אבות כרוכה בקושי למשפחה ולקשיש. לעיתים ההחלטה אינה מאפשרת היערכות רגשית וכלכלית בשל החמרה במצב התפקודי או בשל אשפוז בבית החולים שאינו מאפשר שיבה של הקשיש לביתו. מחסור במידע זמין יוצר משבר ותסכול ולעתים קרובות קונפליקט בין בני המשפחה, שלכל אחד דעות משלו.

גם העול הכלכלי שבמימון בית האבות יוצר מחסום בקבלת החלטות. אי קבלת ההחלטה בזמן נתון גוררת לעתים קרובות מפנה לרעה בטיפול בקשיש ובאיכות חייו. שמירה על מספר כללים בסיסיים תיצור שינוי מהותי ביכולת בני המשפחה וההורה להסתגל למצב החדש ותבטיח שמירה על איכות חייו בשנות הזהב:

דפנה מור (צילום: יח"צ)

דפנה מור (צילום: יח"צ)

אם ההורה צלול בדעתו, שתפו אותו בהחלטה על המעבר לבית אבות עד לפרט האחרון. הראו לו תמונות וברושורים של המקומות העומדים לבחירה. אם אפשר, קחו אותו לביקור במקום, בקשו להיכנס לתקופת ניסיון. בצעו בירור מדוקדק עם האחות / עובדת סוציאלית לגבי ההגדרה הרפואית המדויקת של ההורה. הקפידו לבקש את הניירת הרפואית המתאימה לבית אבות המסוים אליו אתם פונים, המעידה על מצבו התפקודי של הקשיש.

אספו  מידע כללי רחב ככל האפשר על בתי אבות באזור הגיאוגרפי בו אתם גרים, בהתאם להגדרה הרפואית אותם קיבלתם מהאחות / העובד הסוציאלי. למרחק של מעונו החדש של ההורה מסביבת חייו הקודמת ומהאפשרות לביקורים הדדיים יש משקל רב בהמשך הדרך. קיים מידע רב על כך ברשת האינטרנט, באינדקסים של בתי אבות שמחולקים על פי הגדרה ואזור גיאוגרפי.

בקרו במספר בתי אבות והתרשמו מהנראות, מהיחס, מהניקיון, הכינו רשימת שאלות שכדאי לקבל תשובות עליהם: אופן הטיפול? פיזיותרפיה? מתן עירויים? תעסוקה? מהיכן מגיע המזון? גודל החצר? שמירה וביטחון? קשר של אנשי המקצוע עם המשפחה?  סוג הדיירים? מה מספר הדיירים בחדר? שוחחו עם אנשי המקצוע, קרי: אחות ראשית / רופא מחלקה / עו"ס. בררו מיהו הגורם המפקח על בית האבות והכי חשוב שוחחו עם בני המשפחה אשר יקירם שוהה שם, בעיקר כשאתם מגיעים בשעות הערב.

רצוי לבדוק בראשית הדרך זכאות להשתתפות המדינה ומשרד הבריאות באשפוז. במיוחד אם ההורה הינו במצב סיעודי או תשוש נפש. משרד הבריאות יעריך את מצבו התפקודי של המטופל ואת המצב הכלכלי של המשפחה ועל פיו יקבע את גובה ההשתתפות במימון הסידור בבית האבות. יכולתכם לעמוד במימון תשפיע מן הסתם על בחירת המוסד. בדיקה מוקדמת תבטיח שלא תתאכזבו, במיוחד במצב בו בחרתם מקום וגיליתם באיחור כי המקום הוא מעבר ליכולת הכלכלית.

יש לדעת כי משרד הבריאות בודק את יכולת ההשתכרות של הקשיש ובת זוגתו, חסכונות, דירה אם לא מתגוררים בה, את יכולת ההשתכרות של ילדי הקשיש, ועל פי זה קובע זכאות והשתתפות עצמית. כמו כן, המשרד מאפשר לקבל הנחה בהשתתפות עצמית לילדים בתשלומי משכנתה ולימודים גבוהים.

בדקו מה הם תנאי תשלום לבית האבות (האם יש דמי כניסה או רק תשלום חודשי, פרטי, קוד).
קיימות חברות השמה שיכולות לעזור לכם למצוא את בית האבות המתאים להורה המטופל במהירות וביעילות. חברת ההשמה מכירה היטב את מבחר בתי האבות הקיימים באזור, ויודעת להתאים את בית האבות על פי ההגדרה הרפואית, היכולת הכלכלית והמיקום. כמו כן, היא יכולה להשיג מימון ביניים עד קבלת הקוד ממשרד הבריאות, לעזור בהגשת המסמכים בצורה מקצועית ללא ביורוקרטיה. מעל לכל אלה, תפקיד חברות ההשמה להקל בעומס הרגשי העצום והבלתי מוכר בטיפול בנושא הרגיש. חשבו על כך, זהו יקירכם.

הכותבת היא מנכ"ל דפנה שבילי זהב

פורסם בקטגוריה בריאות, ג, סל הבריאות | עם התגים , | להגיב

מלכת המדבר בסימן אסיה

ריקוד מסורתי בלאוס. (צילום: האתר הרשמי של תיירות לאוס)

ריקוד מסורתי בלאוס. (צילום: האתר הרשמי של תיירות לאוס)

המסע הנשי מלכת המדבר יוצא לדרך זו השנה ה-16 ופניו הפעם אל אסיה. לדברי סיגל יושע, מנכ"לית מלכת המדבר, בשנה שעברה הוצעו לראשונה שני מסעות: מסע קיץ לספרד ומסע חורף לגואטמלה. "המהלך זכה להצלחה רבה ולמעלה מ-500 נשים יצאו איתנו בשנה החולפת ל-14 מסעות שונים", היא מספרת, "לאור ההצלחה, החלטנו להציע גם השנה שני מסעות אותנטיים, במסלולים פחות מטויילים על ידי התיירות הרגילה, שמתאימים לתמהיל הייחודי של מלכת המדבר." לדבריה, המעבר לשתי עונות מאפשר למטיילות לצאת לכל העולם ולהתאים בדיוק את העונה ליעד. יושע: "אנחנו משקיעים כחצי שנה בפיתוח היעדים הללו ומידי שנה, לקראת יום האישה הבינלאומי, מכריזים עליהם. נשים רבות בוחרות להעניק לעצמן את המסע כמתנה לגיל ארבעים, חמישים ולעיתים גם שישים. המתנה מסמלת עבורן יותר מכל את הרצון לעשות משהו עבור עצמן, לצאת למסע שלהן, הרחק מהסביבה המוכרת".

יעדי מלכת המדבר 2014:

ערבות אסיה ודרך המשי - בקיץ, בין החודשים יולי לאוקטובר, תצא מלכת המדבר בפעם הראשונה אל ערבות אסיה הגדולות ולדרך המשי. המסע יימשך תשעה ימים ויכלול – מעבר לנסיעה בג'יפים במרחבים האינסופיים, נופי בראשית ותבליני דרך המשי – גם פגישות עם נשות הקהילה הנוודית הקירגיזית. במסגרת המסע ילונו המשתתפות גם באוהלים מונגולים ומעבר לפעילויות האתגריות השזורות לארוך המסע, ייצאו למרעה עם הנשים המקומיות. המסעות יתקיימו ברצף בין החודשים יולי לאוקטובר. המחיר: 2.440 אירו.

מזרח אסיה – משולש הזהב – מצפון תאילנד ללאוס - בחורף יגיע המסע אל לאוס ומשולש הזהב. משולש הזהב מהווה מפגש וגבול בין תאילנד, לאוס ובורמה. במרוצת המסע ייפגשו הנשים עם נזירות ונזירים בודהיסטים, ילונו אצל נשות הכפרים בשדות האורז ועל גדות נהר המקונג ( המכונה במזרח אסיה "אם הנהרות") ויתרמו לקהילה ולסביבה. המסע יתובל בפעילויות אתגריות, הליכה, רפטינג, רכיבה על פילים, מפגש בלתי אמצעי עם התרבות המקומית ולינה בכפרים בהם הזמן עצר מלכת.המסעות יתקיימו ברצף בין החודשים נובמבר 2014 ועד פברואר 2015 (כולל) משך כל מסע: 11 ימים. המחיר: 3.360 אירו.

בשני המסעות המחיר כולל מדי מלכת המדבר, הוצאות כלכלה, וכן חצי יום השתלמות נהיגת שטח בישראל. עלות דמי טיפול ורישום ליום המיונים ב-29 באפריל: 80 שקלים.

לפרטים והרשמה: malka@geotours.com.

פורסם בקטגוריה ג, תיירות, תיירות בחו"ל | עם התגים , , , , , , | להגיב

אין "מעריב היום"

הספירה לאחור החלה מרגע ששלמה בן צבי החליט לרכוש את מעריב. קשה להבין מה היו מניעיו לביצוע הרכישה שנועדה, מלכתחילה, לחסל את העיתון היומי הוותיק ולהפוך אותו למוטציה, פרי דמיונו הקודח של הבעלים החדש.

היה צריך להיות עיוור כדי לא לקרוא את המפה, שעה שבן צבי פיטר כותבים דעתניים שאינם מהזן הפוליטי-דתי-לאומי שלו, כאשר חתם על הסכמים שלא התכוון לכבד והפר אותם שעה קלה לאחר שנחתמו. 

בית מעריב: הבית הישן והטוב שננטש בתקופת בן צבי (צילום: שרית פרקול)

אם אני מנסה להבין מה חשב לעצמו בן צבי, כשקנה את מעריב, אני יכולה רק לדמיין שהוא התכוון להתחרות בשלדון אדלסון. זו תחרות שנועדה מראש לכשלון, לפחות משום שאדלסון עושה, ביום ממוצע אחד, קופה של 32 מיליון דולר: כך על פי גלובס, בציטוט מפורבס.

אדלסון, בניגוד לבן צבי, יכול להרשות לעצמו לממן עיתון בישראל מבלי לאלץ את עורכיו להתחבט בשאלה את מי נפטר היום.

בן צבי מוציא לאור את העיתון מקור ראשון, שעושה את עבודתו נאמנה. הוא מינה את עצמו גם כעורכו הראשי ובמין תחושה של כול יכול, החליט למנות את עצמו גם כעורכו הראשי של מעריב. איש מעולם העסקים, ולא מעולם העיתונות, שסבר שהוא יכול למלא את הנעליים הגדולות של עזריאל קרליבך ושל יורשיו לדורותיהם. יש שיגידו שזו מגלומניה. יש שיאמרו אג'נדה פוליטית או כלכלית, ויש שיאמרו עיוות בתפישת המציאות. ואפרופו מציאות, הרי הסינתזה הכפויה בין מקור ראשון ומעריב נכשלה.

מעריב היה מותג, שבן צבי הרג.

היום לא ראה מעריב אור. הפגנת שרירים לקבלת אישור בית המשפט להקפאת הליכים, שתאפשר למו"ל-עורך למחוק לחלוטין את טביעות האצבע של מעריב הישן והטוב, תוך פיטורי עשרות עיתונאים ועובדים. במכתב ששיגר לעובדים בשבוע שעבר, הסביר בן צבי את מטרותיו:

 "במהלך השנה וחצי האחרונות, כולנו היינו שותפים במהלך חשוב ומשמעותי בעיתונות הישראלית, כאשר החלטנו לרכוש את פעילות מעריב במטרה להחזיר את העיתון לימיו הגדולים בהיסטוריה של העיתונות ולהבריא את החברה, כך שתתנהל כחברה עסקית מאוזנת ואף מרוויחה. לצערנו, עד כה, למרות המהלכים שנעשו, רובם בהצלחה, החברה עדיין לא הגיעה ליעדים ולמטרות שהציבה לעצמה".

עדיין?

 

פורסם בקטגוריה א, ביקורת התקשורת, מאמרי עמדה, מדיה | עם התגים , , , , | להגיב

נשיא המדינה ספד לח"כ והשר לשעבר ויקטור שם טוב

נשיא המדינה שמעון פרס ספד לחבר הכנסת והשר לשעבר ויקטור שם טוב אשר הלך לעולמו אתמול בגיל 99 ואמר: "ויקטור שם טוב היה איש ציבור למופת. בעל רגישות אנושית מיוחדת במינה ומכובד על ידי כל שהכירו אותו, על ידי כל ראשי הציבור ממפלגתו ומחוצה לה. הוא שירת את המדינה נאמנה כשר, כחבר כנסת וכאדם ערכי. הוא הקדיש את ימיו למען הציבור בכלל והעובדים בפרט.

ויקטור שם טוב (צילום: יעקב סער, לע"מ)

הקדים את זמנו. ויקטור שם טוב (צילום: יעקב סער, לע"מ)

"ויקטור הקדים את זמנו כלוחם למען צדק חברתי, בשמירה על  זכויות העובדים, הוא דגל בזכותו של כל אדם לרפואה מתקדמת ונאבק למען השכבות החלשות במאמץ להקטנת הפערים בחברה הישראלית. שנות כהונתו כשר בריאות היו שנים של פריחה ברפואה הציבורית. ויקטור הקדים את זמנו גם בחיפושו לעשיית שלום בינינו לבין הפלסטינים, הוא לא חשש להביע דעתו, גם אם הייתה חריגה וראה רק את האמת והצדק מולו. תנחומיי לבני משפחתו בשם המדינה כולה. יהי זכרו ברוך".

ויקטור שם טוב הובא היום למנוחות ב-14:30 בגבעת שאול בירושלים.

יו"ר מרצ זהבה גלאון ספדה לו בעמוד הפייסבוק שלה: "כמה חסרים לנו אנשים כמו ויקטור שם טוב, שהלך הלילה לעולמו, במערכת הפוליטית. פועל בניין שהפך למנהיג פועלים, חבר כנסת, שר הבריאות בממשלות גולדה מאיר ויצחק רבין ויקיר ירושלים. לוחם צדק חברתי בכל רמ"ח איבריו ואיש שלום שקרא להכיר באש"ף ולנהל מו"מ עם הפלסטינים הרבה לפני שזה היה נחלת הכלל.

"אחד הפוליטיקאים הכי אמיצים שהיו לנו, שביקר את גולדה ודיין על מלחמת יום כיפור, שהיה מהמתנגדים הראשונים למלחמת לבנון ולהתבוססות בבוץ הלבנוני, שהבין לפני כולם שאין צדק חברתי בלי מחויבות לשלום, שהיה שר הבריאות החברתי ביותר שהיה, ובתור כזה הקים מספר רב של בתי חולים ציבוריים.

"כמו בכל שנה, גם השנה ב-1 בפברואר הספקתי לאחל מזל טוב ליום הולדתו ה-98 של מי שעוד עמד במקום ה-115 ברשימת מרצ לכנסת ה-19. הוא הלך מאיתנו בשיבה טובה והשאיר אחריו מורשת כבירה. יהי זכרו ברוך".

שרת הבריאות, יעל גרמן, הביעה צער על מות ויקטור שם טוב, והשתתפה בצער המשפחה: "ויקטור שם טוב תרם תרומה רבת שנים למען הציבור. הו טבע את חותמו על החברה בישראל ועל המאבק לשוויון חברתי ולצדק, בכלל, ובפרט במערכת הבריאות, בראשה עמד בין השנים 1977-1970".

יוסי שריד במאמר לזכרו בעיתון "הארץ", כתב: "כל ימי חייך הם ההוכחה: כן, זה אפשרי; אפשר להיות פוליטיקאי – עשרות שנים בשליחות הציבור – ולא להזדהם; אפשר לצאת ממנה כפי שנכנסים – באותה חולצה, באותו צווארון, בלי רבב שדבק; הבעל שם-טוב. עד יומו האחרון המשיך ויקטור לחלום. סוציאליזם, שלום ואחוות עמים טוו את חלומותיו – חוטים ישנים, רקמה חדשה – ואל תראו אותו שהיה תמים. הוא בסך הכל הלך למקום העבודה שממנו הוא בא כפועל בניין, וגם מעל לפיגומים הגבוהים נתן דין וחשבון בפני העובדים. זה היה מחוז הבחרות שלו, וזה היה מחוז הבחירה המועדף עליו, שלעתים קרובות מדי הנחיל לו אכזבה וכאב. נהמותיו של מנחם בגין החרישו את נהמת לבו".

(צילום: לע"מ)

"אפשר להיות פוליטיקאי – עשרות שנים בשליחות הציבור – ולא להזדהם". שם-טוב בכנסת. (צילום: לע"מ)

ויקטור שם-טוב היה מזכ"ל מפלגת מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת), חבר הכנסת ושר הבריאות והסעד בממשלות ישראל. הוא נולד בבולגריה, ועלה לארץ ישראל בשנת 1939. את דרכו הפוליטית החל בהסתדרות, מטעם סיעת מפ"ם‏. ב-1950 היה מזכיר סניף ההסתדרות בשכונות הפועלים בדרום ירושלים והוצב במקום השלישי ברשימת מפ"ם למועצת העיר. בשנות ה-50 היה מזכיר מפ"ם בירושלים. כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים והיה למזכ"ל המפלגה בשנים 1985-1979.

נבחר לראשונה לכנסת החמישית בשנת 1961, מהמקום השישי ברשימה, כנציג עדות המזרח. כיהן גם בכנסת השישית והיה מהבולטים בחברי ועדת הכספים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים ביקר את גולדה ומשה דיין על שחברי הממשלה לא היו מודעים לכך שעומדת לפרוץ מלחמה. הוא התנגד למלחמת לבנון מיומה הראשון, ועל רקע זה קיבל איומים על חייו.

בשנים 1969-1977 היה שר, אך לא חבר הכנסת, בהתאם לנוהג במפ"ם לבחור בנפרד את השרים וחברי הכנסת‏. החל מ-1970 כיהן כשר הבריאות בממשלת גולדה מאיר ובממשלת יצחק רבין הראשונה. כמו כן כיהן למשך מספר חודשים כשר הסעד, בראשית ימיה של ממשלת רבין הראשונה, בשנת 1974. בשנה זו הגה עם שר התחבורה דאז, אהרון יריב, את נוסחת יריב-שם טוב שבה קראו למדינת ישראל להכיר באש"ף ולנהל משא-ומתן לשלום עם הפלסטינים.

עם ראש הממשלה יצחק רבין והנשיא יצחק נבון (צילום: לע"מ)

עם ראש הממשלה יצחק רבין והנשיא לשעבר יצחק נבון (צילום: לע"מ)

בשנת 1981 שב לכנסת עד 1988. בשנת 1983 השתייך למיעוט שדרש לפרק את המערך ולרוץ לכנסת בנפרד ממפלגת העבודה‏. עם הקמת ממשלת האחדות בשנת 1984 סירב להתמנות לשר. הוא פרש מכהונתו בכנסת פחות משנה לפני תום כהונתה של הכנסת ה-11, ב-15 במרץ 1988. הוא פרש מרצונו כדי לפנות מקום לצעירים ממנו.

שם-טוב היה בעל אידאולוגיה סוציאל-דמוקרטית מובהקת והיה בין התומכים באיחוד בין רצ למפ"ם. בבחירות המקדימות במרצ תמך ברן כהן והרבה לדבר על הצורך בשינוי התדמית המתנשאת של המפלגה.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ | עם התגים , | להגיב

ועדת שרים לחקיקה אישרה ביטול מאסרים בהוצאה לפועל

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה הצעת חוק לפיה יבוטל כלי המאסרים בהוצאה לפועל – וזאת מחשש כי עלולים להיאסר מעוטי יכולת, בשל הקושי להפריד בין המשתמטים מתשלום חובותיהם לבין אלו שאינם מסוגלים לעמוד בכך כלכלית ומחשש שאיום במאסר עשוי לדרדר את החייבים להשגת כספים דרך השוק האפור, ובכך להחמיר אף יותר את מצבם הכלכלי.

לדעת השרה, הטלת מאסר בטעות או גלגול חובות לגורמים אחרים ומסוכנים יותר אינם מחיר מוצדק לשלם ביחס לתועלת שתצמח ממאסרם של בעלי חוב, ומשכך מציעה השרה לבטל לחלוטין את אפשרות המאסר כלפי חייבים שאינם חייבים במזונות.

ביטול מאסרים לחייבי כספים בהוצאה לפועל. ציפי לבני (צילום: דן בר דוב)

ביטול מאסרים לחייבי כספים בהוצאה לפועל. ציפי לבני (צילום: דן בר דוב)

על-מנת להמנע מפגיעה מהמלווים, יוגדלו אמצעי הגבייה העומדים לרשותם – כך יוכל רשם ההוצאה לפועל לרשום את שמו של חייב המשתמט מתשלום חובות במרשם מיוחד במידה שהוא חייב יותר מ-2,500 ש"ח, וכן טרם חלפה חצי שנה מיום שהרשם ראה את החייב והשתכנע שהוא אכן משתמט ללא הצדקה מתשלום חובו או נשלחה לחייב אזהרה וכן הזמנה לדיון בנושא בדואר רשום ועם אישור מסירה, ובכל זאת הוא בחר שלא להתייצב אליו ללא הסבר סביר. בנוסף, מוצע להגדיל את מקורות המידע אודות נכסי החייב והדרכים לאתרו.

השרה לבני: "חובות צריך להחזיר, אבל לא בכל מחיר. מערכת המשפט נועדה לסייע לחלשים, לא רק לחזקים, ולכן אני שמחה שהוחלט לבטל את אפשרות המאסר לחייבים שלא מסוגלים להחזיר את חובותיהם בשל מצוקה כלכלית אמיתית. תקופת הפיילוט הוכיחה שיכולת הגבייה של ההוצאה לפועל רק גדלה, וכך נמנע דרדור נוסך של מצבם של אלו שמצבם קשה מלכתחילה. האמצעים החדשים לגבייה תטפל ביד קשה באלו שמשתמטים ללא הצדקה מתשלום, ומאפשרת להוצאה לפועל לממש את תפקידה: סיוע לנושים ללא פגיעה מיותרת בחלשים".

ועדת השרים לחקיקה תדון גם בהצעת חוק של ח"כ תמר זנדברג אליה הצטרפו חה"כ ניצן הורוביץ, מיכל רוזין ודב חנין, הקובעת כי עובדי ציבור, העוסקים באופן קבוע או חלקי בקבלת קהל, יענדו תגי זיהוי הכוללים את שמם ואת תפקידם. הצעת החוק קובעת עוד כי עובדי ציבור המקבלים קהל באמצעות מענה מרחוק (טלפון או אינטרנט) יצטרך להזדהות בשמו ובתפקידו בפני מקבל השירות. המידע על תגי הזיהוי יופיע בעברית ובערבית.

תגי זיהוי לעובדי ציבור המקבלים קהל. ח"כ תמר זנדברג (צילום: דן בר דוב)

תגי זיהוי לעובדי ציבור המקבלים קהל. ח"כ תמר זנדברג (צילום: דן בר דוב)

מטרת הצעת החוק להביא לשיפור באיכות השירות הניתן לאזרח במוסדות ציבוריים שונים. נשיאת תגי הזיהוי תביא לשיפור באיכות השירות בכמה מישורים. ראשית, נשיאת התגים מבטיחה קשר בלתי אמצעי, אנושי ושוויוני יותר בין האזרח לבין עובד הציבור, הנושא לעתים בסמכויות שיש בכוחן להשפיע באופן מהותי על זכויותיו של האזרח. שנית, יש בנשיאת התגים כדי לקדם את תחושת האחריות והמחוייבות האישית בקרב עובד הציבור בעת מגעו עם מקבל השירות. שלישית, נשיאת תגי הזיהוי מבטיחה כי תהא לאזרח האפשרות לקבול על התנהגותו של עובד הציבור, אם חש הוא כי זכויותיו נפגעו שלא כדין או כי יחסו של העובד אליו אינו הולם.

ח"כ תמר זנדברג שהגישה את הצעת החוק שנכתבה על ידי עמותת "ידיד" אומרת כי : הצעת החוק באה לאפשר לאזרח הבא במגע עם עובד ציבור לשמור על זכויתיו. כפי שכבר היום מקובל במשטרת ישראל וגופים נוספים אני מאמינה בצורך בשקיפות זהותו של עובד הציבור המקבל קהל בגופים כמו רשויות מקומיות, תאגידי מים, בתי חולים, מועצות דתיות וכל גוף ציבורי המקיים קבלת קהל כעניין שבשגרה.

הצעת החוק אף באה להבטיח כי גם בעידן בו חלק ניכר מהשירותים לציבור ניתנים באמצעים טלפוניים ומקוונים, יישמר הקשר הבינאישי בין עובד הציבור ומקבל השירות, וזאת באמצעות הטלת חובת הזדהות בעת קבלת קהל שאינה בדרך של מפגש פנים מול פנים.

בדברי ההסבר להצעת החוק נקבע כי "לעניין הגדרתו של "עובד ציבור": מוצע לקבוע הגדרה רחבה המקיפה את רובם ככולם של העובדים אשר להם זיקה כלשהי למדינה או למוסדות הקשורים עמה, הבאים במסגרת תפקידם במגע עם קהל. מהחובה הוחרגו מי שנקבעו לגביהם בדין הוראות ספציפיות לעניין חובת הזדהות.

מוצע כי אף הממונה הישיר על מקבל הקהל יענוד תג זיהוי בעת קיום מגע ישיר עם קהל, למרות שלעתים הגדרת תפקידו אינה כוללת קבלת קהל.

הצעת חוק אחרת שתעלה לדיון בוועדת השרים לחקיקה: ח"כ עדי קול מבקשת לחייב חברות לשלוח לצרכן סיכום שיחה בכתב אל הלקוח – בסוף כל פנייה לשירות לקוחות – על מנת לסייע לו לשמור על זכויותיו ולקיים בקרה על השירות שניתן לו.

סיכום פנייה בכתב ללקוח - ח"כ עדי קול (צילום: יח"צ)

סיכום פנייה בכתב ללקוח - ח"כ עדי קול (צילום: יח"צ)

ח"כ עדי קול: "חיוב שגוי, שינוי בהוראת קבע או גם סתם שיחה של שעות עם הוט או yes שלא השיגה שום דבר- כל אלה ועוד הם מנת חלקם של כולנו- שמרגישים אבודים וחסרי אונים אל מול התאגידים. הצעת החוק שהגשתי מבקשת לשים לזה סוף, ולחייב כל חברה לשלוח ללקוח סיכום שיחה מתועד בכתב, שיסייע לו לעמוד על קיום זכויותיו."

כחלק ממערך שירות הלקוחות ושימור הידע אודות הלקוחות, מרבית החברות המסחריות הגדולות עושות שימוש במערכות מידע מתקדמות לניהול קשרי לקוחות הכוללות, הכוללות כבר היום – תיעוד של כלל פניות הלקוחות הן ע"י הנציג שניהל את השיחה והן ע"י הקלטת השיחה. עם זאת, כיום, תיעוד השיחות נעשה בעיקרו לטובת בקרה ושימור יתרון ידע של החברות ואינו מועבר לידי הלקוח. מציאות זו מקשה על הלקוח לעקוב אחר פנייתו ולעמוד על קיום זכויותיו.

במטרה לצמצם את הפער בין הצרכן לתאגיד ולהגביר את יעילות המשק, מוצע לחייב עוסק המנוי בתוספת השנייה לחוק לשלוח ללקוחותיו סיכום של תוכן הפנייה למוקד שירות הלקוחות באופן שייקבע בתקנות. ניתן לראות כי חברות מובילות במדינות רבות בעולם (כגון: ארה"ב, בריטניה, אוסטרליה, גרמניה, צרפת וקנדה) אימצו מודל דומה כחלק מהבנת חשיבות שירות הלקוחות.

חקיקה זו תאפשר ללקוח לוודא כי אכן קיימת תאימות בין בקשתו וההסכמות אליו הגיע במהלך השיחה עם מוקד השירות לבין התוצאות בפועל, ובמקרים בהם החברה תפעל בניגוד להסכמות אלו, המסמך ישמש ראייה משפטית לכל דבר ועניין. כמו כן, בכדי להבטיח את קיום החוק, מוצע להטיל על עוסק שיפר חובה זו קנס. הצעה זו נוסחה בסיוע מרכז המחקר והחקיקה הארצי של התאחדות הסטודנטים למשפטים.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , | להגיב

ניקול קידמן שוברת שתיקה

"אין לנו חיים, אנו לא ישנים, אנו מקהלה אילמת של צבא הרדוף מרוחות ושדים", כך מתאר פינדליי (סטלן סקארסגרד, "ת'ור: העולם האפל") את היותו הלום קרב ממלחמת העולם השנייה. מהצד השני שומעת זאת, פאטי (ניקול קידמן, "העיתונאי"), שנאבקת להבין מדוע גם בעלה מצולק מזיכרונות. "איש המסילה" הוא סרט המפרט במלוא מובן המילה הפרעות דחק פוסט-טראומטיות, כפי שמתואר בסרט הדרמה הביוגרפית של הבמאי ג'ונתן טפליצקי ("איש בוער").

איך משתחררים מרגעי האימה. קידמן ופירת'

הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של אריק לומאקס, שהלך לעולמו לפני כשנתיים. "איש המסילה" נפתח בחובב הרכבות ונעים ההליכות, לומאקס (קולין פירת', "החפרפרת"), המכיר את אשתו לעתיד, פאטי, ומרעיף עליה שלל עובדות על רכבות. בהמשך, מערכת היחסים שלהם נפגמת כשהיא מגלה שעליו להתעמת עם שדים מהעבר. לומאקס מתייסר מזיכרונות תקופת שהותו במחנה יפני לשבויי מלחמה, שבו עונה ואולץ לעבוד בהקמת "רכבת המוות" הקטלנית המחברת את תאילנד לבורמה.

רגעי הפתיחה מלאי האימה של הסרט פורסים את הנפש מוכת הטראומה של הגיבור תוך פירוט מדוקדק, והקו בין דמיון למציאות הולך ומטשטש. אבל למרות המקור האוטוביוגרפי, לומאקס אינו המספר של הסיפור, אלא אשתו: מתוסכלת מסירובו לשתפה בעברו, פאטי פונה לניצול נוסף מהמחנות, פינדליי, ומכאן לא מפסיקות תמונות הפלשבק הקשות למחנה השבויים.

ג'רמי אירווין ("סוס מלחמה") מאוד משכנע כלומאקס הצעיר, וחשוב להדגיש לצופים, כי יש לא מעט סצנות עינויים מחרידות מתקופה זו, שבה נעדרים מהתמונה פירת' וקידמן. השימוש בפאטי כמתווכת מותירה את לומאקס ופינדליי כאחים לנשק, אך במערכת יחסים שאינה מוסברת בסרט. הסצנה הבודדת שבה פירת' וסקארסגרד מופיעים יחדיו אמנם משכנעת, אולם מותירה את הצופה בלא מעט שאלות.

למרות שכיחותה על המסך, תפקידה של קידמן כפוי טובה: היא בעיקר מגיבה באימת עיניים מעורפלת כלפי מה שקורה, ובדרך כלל שחקנית כה מצליחה וחמה הייתה יכולה לייצר תפקיד יותר עוצמתי בתקופות שבהן לומאקס נסגר רגשית. לעומתה, פירת' משכנע בקריסתו, ומגיב מבחינה גופנית ומתפתל בחוזקה תוך הדמיית כאבים, ומאבקו להשתחרר מהעול משכנע ומושך את הצופים להזדהות איתו.

ביום שלומאקס חוזר למחנה במטרה להתעמת עם אחד ממעניו, טאקאשי נגאסה (הירויקי סנאדה, "וולברין"), "איש המסילה" יורד מהמסילה, ונוטש את הריאליזם הפסיכולוגי לטובת פיתרון שמאלצי ונדוש. העימות הראשוני בין לומאקס לנגאסה אמנם מסקרן, אך הוא מערער על מה שהיה עד כה סיפור מטריד וקשה. העובדה שאירועים אלו הם ככל הנראה נכונים, הם לא הנקודה. איפשהו בין הסיפור ההיסטורי לעיבודו ואימוצו למסך, הבמאי נכנס להלם קרב, ושכח שספר אוטוביוגרפי זה לא קולנוע.

פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות | עם התגים , , , | להגיב

השם יברך את פוטין

בנימין נתניהו טוב בנאומים, בייחוד לפני יהודים, ניאו-שמרנים וכאלה, הקופצים ממקומותיהם ומוחאים כפיים בפראות אחרי כל משפט, גם אם יגיד שמחר תזרח השמש במערב. השאלה היא: האם הוא טוב גם במשהו אחר? 

אביו, שהיה ימני-קיצוני-קיצוני, אמר עליו פעם שאינו מוכשר להיות ראש ממשלה, אך לעומת זאת יוכל להיות שר חוץ טוב. הוא התכוון לומר שחסרה לבנימין ההבנה העמוקה הדרושה כדי להנהיג אומה, אך שהוא טוב בהסברת כל מדיניות שתיקבע על-ידי מנהיג אמיתי. (זה מזכיר את דברי דויד בן-גוריון על אבא אבן: "הוא טוב בהסברה, אבל צריכים להגיד לו מה להסביר"). 

השבוע טס נתניהו לוושינגטון. נדרש ממנו לאשר את "הסכם המסגרת" שבישל ג'ון קרי. ההסכם אמור לשמש בסיס להמשך המשא-ומתן בין ישראל לפלסטין, שלא השיג עד כה דבר וחצי דבר. 

ערב האירוע העניק הנשיא ברק אובמה ראיון לעיתונאי יהודי, שבו הטיל על נתניהו את מלוא האשמה לעיכוב "תהליך השלום" – כאילו שהיה בכלל "תהליך שלום". נתניהו הגיע כשבידו סל ריק – כלומר, סל מלא בסיסמאות ריקות. ההנהגה הישראלית עשתה מאמצים אדירים למען השלום. אם אין התקדמות בכלל, זה בגלל הפלסטינים. אבו-מאזן אשם בכל, בגלל סירובו להכיר בכך שישראל היא "מדינת הלאום של העם היהודי". 

מה…המממ…. בקשר להתנחלויות, שהתפשטו בשנה האחרונה בקצב מסחרר? מדוע ינהלו הפלסטינים משא-ומתן כשבאותו הזמן גוזלת ממשלת ישראל יותר ויותר אדמות – אותן האדמות שעל גורלן מתנהל המשא-והמתן? (לפי האימרה הפלסטינית הקלאסית: "אנחנו מנהלים משא ומתן על פיצה ובינתיים אוכלת ישראל את הפיצה"). 

אובמה שינס מותניו כדי להתמודד עם נתניהו, עם איפא"ק ועם משרתיהם בקונגרס. הוא היה מוכן לסובב את ידיו של נתניהו עד שייכנע – ייכנע לקרי, שה"מסגרת" שלו נמהלה במים עד שהיא דומה להכרזה ציונית. קרי זקוק נואשות להישג כלשהו, יהיה תוכנו עלוב כאשר יהיה. 

נתניהו, שחיפש מכשיר להבסת היוזמה, היה מוכן לצעוק "איראן! איראן! איראן!" – כאשר קרה דבר בלתי-צפוי. נפוליון קרא, כידוע: "תנו לי גנרלים שיש להם מזל!" הוא היה אוהב את המזל של הגנרל ביבי. בדרך לעימות עם אובמה אירעה התפוצצות שהרעידה את העולם. 

אוקראינה. 

זה היה כמו הירייה בסרייבו, שהחרידה את העולם לפני מאה שנה. השלווה העולמית התפוגגה. באוויר ריחפה האפשרות שתפרוץ מלחמה גדולה חדשה. הביקור של נתניהו נעלם מהחדשות. אובמה היה עסוק במשבר ההיסטורי ורק רצה להיפטר מהטרחן הישראלי בהקדם האפשרי. במקום הנזיפה החמורה לנתניהו, אובמה פטר אותו בכמה מחמאות חלולות. כל הנאומים הנהדרים שהכין נתניהו לא ננאמו. אפילו נאום הניצחון הרגיל לפני איפא"ק לא עורר שום עניין. הכול בגלל המאורעות בקייב. 

(צילום: Nessa Gnatoush, ויקימדיה)

ההפגנות במאידאן נזאלז'נוסטי בקייב (צילום: Nessa Gnatoush, ויקימדיה)

על המשבר הזה כבר נכתבו מאמרים ללא ספור. הם מלאים באסוציאציות היסטוריות. למרות  שפירוש השם "אוקראינה" הוא "גבול", אוקראינה עמדה פעמים רבות במרכז המאורעות באירופה. אפשר לרחם על תלמידי בתי הספר באוקראינה. השינויים בהיסטוריה של ארצם היו רבים וקיצוניים. בזמנים שונים הייתה אוקראינה מעצמה אירופית או ארץ מדוכאת, עשירה מאוד ("סל הלחם של אירופה") או ענייה מאוד. היא הותקפה על-ידי שכנים שחטפו תושבים ומכרו אותם לעבדות, והיא מצדה תקפה שכנים כדי להתרחב. 

היחסים בין אוקראינה ורוסיה מסובכים עוד יותר. מבחינה מסוימת, אוקראינה היא לב התרבות, הדת והכתיב של רוסיה. קייב הייתה הרבה יותר חשובה מאשר מוסקבה, לפני שנפלה קורבן לאימפריאליזם המוסקבאי. 

במלחמת קרים בשנות ה-1850, רוסיה לחמה באומץ נגד קואליציה של בריטניה, צרפת, הממלכה העות'מאנית וסרדיניה, ובסוף הובסה. אגב, המלחמה הייתה על זכויות הנוצרים בירושלים. היא כללה מצור ארוך על סבסטופול. העולם זוכר בעיקר את "הסתערות חטיבת הפרשים". אישה בריטית בשם פלורנס נייטינגל הקימה את הארגון הראשון בעולם לטיפול בפצועים בשדה הקרב, שהוליד את "הצלב האדום". 

בימי חיי, סטלין רצח מיליוני אוקראינים ברעב מתוכנן. כתוצאה מכך קיבלו האוקראינים את חיילי ה"וורמאכט" הנאצי כמשחררים. זאת יכולה הייתה להיות התחלה של ידידות נפלאה, לולא החליט היטלר לחסל את העם האוקראיני כדי לצרף את השטח ל"מרחב המחייה" הגרמני. 

חצי האי קרים סבל נוראות. העם הטטארי, ששלט בו בעבר, הוגלה על-ידי סטלין למרכז אסיה. רק כעבור עשרות שנים הוא הורשה לחזור. עכשיו זהו מיעוט  קטן שלא החליט, כנראה, לאיזה צד להשתייך. 

היחסים בין האוקראינים והיהודים מסובכים לא פחות. מספר כותבים יהודים, כמו ארתור קסטלר ושלמה זנד, מאמינים שהכוזרים, שממלכתם שלטה בקרים לפי אלף  שנה, התגיירו, ושרוב היהודים האשכנזים הם צאצאיהם. זה היה הופך את כולנו לאוקראינים. (רבים מהמנהיגים הציוניים הראשונים אכן באו מאוקראינה). 

כאשר הייתה אוקראינה חלק מהממלכה הפולנית הגדולה, ניכסו לעצמם אצילים פולנים אחוזות גדולות בארץ זו.  הם הזמינו יהודים כדי לנהל אותן. מכיוון שהאיכרים האוקראינים ראו ביהודים את סוכני מדכאיהם, הפכה האנטישמיות לחלק מן התרבות הלאומית של אוקראינה. 

כפי שלמדנו בבית הספר, כל תפנית בהיסטוריה האוקראינית הייתה מלווה בטבח יהודים. שמותיהם של רוב גיבורי העם, המנהיגים והמורדים של אוקראינה, הנערצים במולדתם, נכנסו לתודעה היהודית כמי שחוללו פוגרומים נוראים. 

מנהיג הקוזאקים, בוגדן חמלניצקי, ששיחרר את אוקראינה מעול הפולנים והנחשב כאבי האומה האוקראינית, היה אחד מגדולי הרוצחים בהיסטוריה היהודית. סימון פטליורה, שניהל את מלחמת השחרור של אוקראינה נגד הבולשביקים הרוסים אחרי מלחמת העולם הראשונה, הוצא להורג בפאריס בידי נוקם יהודי. 

אחדים מהעולים הקשישים לישראל בוודאי מתקשים להחליט את מי הם שונאים יותר, את הרוסים או את האוקראינים (שלא לדבר על הפולנים). בכל העולם מתקשים אנשים הגונים לבחור באחד הצדדים. זה קל לקנאי הצדדים מימי המלחמה הקרה – או שהם שונאים את האמריקנים או שהם שונאים את הרוסים, מתוך הרגל. 

מה שנוגע לי, ככל שאני מנסה להבין את המצב, כך פוחת הביטחון שלי. אין זה מצב של שחור ולבן. האהדה הראשונית שלי נתונה למורדי המיידאן בקייב. ("מיידאן" היא מילה ערבית, שפירושה כיכר. השד יודע איך היא הגיעה לקייב. מן הסתם דרך איסטנבול). הם רוצים להצטרף למערב, ליהנות מעצמאות ומדמוקרטיה. מה רע בזה? 

לא כלום, מלבד השותפים שלהם. ניאו-נאצים במדי פלוגות הסער, המצדיעים במועל יד וצווחים סיסמאות אנטישמיות אינם מושכים את הלב. העידוד הניתן להם במערב, ובייחוד מצד הניאו-שמרנים מחרחרי המלחמה, אינו מוסיף לקסמם. 

בצד השני, גם ולדימיר פוטין אינו עלם-חמד. הוא פועל ברוח האימפריאליזם הרוסי מימים ימימה. הסיסמה שבפיו – "אנחנו צריכים להגן על דוברי הרוסית בארץ השכנה" – נשמעת מוכרת. היא כאילו נלקחה מנאומי היטלר ב-1938, כאשר טען שהוא מגן על הגרמנים בחבל הסודטים המדוכאים על-ידי הצ'כים האכזרים. 

אבל יש גם היגיון בדברי פוטין. סבסטופול -  עיר הנמל שסבלה פעמיים ממצור נורא, פעם במלחמת קרים ופעם במלחמת העולם השנייה – חיונית לחיל הים הרוסי. חוץ מזה, הקשר בין העם הרוסי והעם האוקראיני ממלא תפקיד חשוב בשאיפת רוסיה לחזור ולהיות  מעצמה עולמית. 

פוטין הוא מדינאי קר-רוח ומחושב, מהסוג שהפך נדיר בעולם. יש לו קלפים חזקים, והוא משתמש בהם. אבל הוא נזהר מפני צעדים מסוכנים מדי. הוא מנהל את המשבר בכישרון, תוך שימוש בכלים שיש לו. אירופה זקוקה לנפט ולגז שלו, אבל הוא זקוק גם להון ולסחר עם האירופים. לרוסיה יש תפקיד מרכזי במשבר סוריה. ארצות הברית נראית לפתע כמי שעומדת ומסתכלת מן הצד.  

אני מניח שבסוף תושג פשרה. לרוסיה תישאר דריסת-רגל בהנהגת אוקראינה. כל אחד משני הצדדים יכריז על ניצחון, וטוב שכך. (ואגב, לשוחרי "פיתרון המדינה האחת" אצלנו: הנה עוד מדינה רב-תרבותית שסכנת הפירוק מרחפת מעליה).

ואיך מצב זה מתקשר לנתניהו?

הוא הרוויח מספר חודשים או שנים ללא התקדמות לשלום. בינתיים הוא יכול להמשיך בכיבוש ולבנות התנחלויות בקצב קדחתני. זוהי האסטרטגיה הציונית המסורתית. הזמן הוא הכול. כל דחייה יוצרת הזדמנות ליצור עוד עובדות בשטח.

התפילות של נתניהו נענו. השם יברך את פוטין.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, מאמרי עמדה | עם התגים , , | להגיב

מטוס 777 ובו 239 בני אדם נעלם בדרכו לבייג'ין

חשש כבד לגורלם של 239 בני אדם שהיו במטוס בואינג 777-200ER, של מלזיה איירליינס, שנעלם היום (שבת) מעל ים סין הדרומי, בדרכו מקואלה לומפור לבייג'ין. אם תאושר ההתרסקות תהיה זו התאונה הקטלנית ביותר של מטוס מדגם 777 של בואינג, מאז שניכנס לשירות לפני 19 שנה.

מטוס הבואינג 777-200ER של חברת התעופה מלזיה איירליינס נעלם מעל ים סין הדרומי לאחר שהגיע לגובה של 35 אלף רגל. המטוס נעלם בלי שצוות הטייסים נתן סימן מצוקה כלשהו. מקרה המזכיר מאוד את תאונת אייר פראנס, שהתרסק לתוך האוקיינוס האטלנטי, בלי כל קריאת מצוקה, ב-1 ביוני 2009 וכל 228 בני האדם שהיו בו נהרגו.

מחברת התעופה נמסר, 227 הנוסעים במטוס היו מ-14 לאומים שונים, ביניהם לפחות לפחות 152 סיניים, 38 מלזים, 12 אינדונזים, שישה אוסטרלים ושלושה אמריקנים.

מחברת בואינג נמסר, כי היא עוקבת אחר המידע שמטוס של מלזיה איירליינס נעלם ולא ציינה כל תגובה נוספת.

בכיר בחיל הים של ויטנאם דיווח בצהריים כי המטוס כנראה התרסק מול חופי המדינה, אך טרם נמצאו שרידיו ולכן לא הוכרז רשמית כי התרסק. כוחות גדולים ממלזיה, ויטנאם וסינגפור עסקו היום בחיפושים אחר המטוס. כתמי שמן שנמצאו באוקינוס לא העידו לדברי הרשויות על מקום הנפילה של המטוס. עתה עולה חשש כי מדובר בפעולת טרור לאחר שהתגלה כי שניים מדרכוני הנוסעים היו גנובים.

פורסם בקטגוריה ב, תעופה | עם התגים , , | להגיב

יש תמורה לאגרה. ועוד איך. באנגליה

ועדת לנדס היא עוד ועדה במחרוזת הוועדות שהוקמו בעשורים האחרונים להבראת השידור הציבורי. אלא שבניגוד לוועדות הקודמות, ועדה זאת ממליצה לסגור את הרשות במתכונתה הנוכחית ולהקים אותה מחדש. פרופסור דן כספי, מומחה ותיק לחקר התקשורת ומי שהיה חבר הוועד המנהל של הרשות, כותב הבוקר פיליטון על מסקנות הוועדה.

הרשות והממסד ראויים גם ראויים ליותר מפיליטון. לפחות למערכון ארוך ב"ארץ נהדרת". ואולם, בצד הרציני ייאמר כי מי שהשחית ומה שהשחית את רשות השידור לא היה המבנה של הרשות. אלה היו הפוליטיקאים אשר לאחר שהפכו את שירות השידור, במסגרת משרד ראש הממשלה, והקימו את רשות השידור במסווה של גוף אוטונומי דאגו לכך שהגוף החדש יהיה קשור בטבור ובעטינים של הממשלה לאורך ולרוחב. כול השאר – המינויים של הוועד המנהל, של המליאה, של היו"ר ושל המנכ"ל היו פועל יוצא של אותו סידור.

אשר לדרג הביצועי, הרי רבים מן הכוכבים שמופיעים בערוצים המסחריים כיום, הם יוצאי הטלוויזיה הישראלית (כיום ערוץ 1). הם עזבו לא בשל הפיתוי הכספי, אלא בעיקר בשל החנק המקצועי שבו היו נתונים. איבוד כוח אדם מיומן היה חלק אינהרנטי מהידרדות הרשות.

בהקשר זה, אני מבקש לקבוע דבר שהוא מאוד רחוק מלהיות פופולרי, פעם ובעיקר היום.

אני חוזר ואומר שניתן היה לפעול במסגרת אותו חוק רשות השידור משנת 1965 אילו פעלו כרוחו וכשלשונו. גם ב- BBC יש מינויים מטעם הממסד. אלא שברגע שמתמנה היו"ר או המנכ"ל, הם פועלים לפי מיטב הנהלים של שידור ציבורי והם מקבלים גיבוי מחבר הנגידים של  השידור הציבורי – ה-BBC. מדי פעם גם שם הוקמו ועדות, אבל לא להבראת המערכת אלא כתוצאה של כשל מקצועי או ניהולי נקודתי.

אם אנו זקוקים לראיה שאכן כאן קבור הכשל של ביצוע החוק, נמצא אותו באירוע שלדעתי הוא קונסטיטוציוני, אשר קבע תקדים בשעתו ובית המשפט העליון נתן לו גיבוי. זה היה במאי 1969 כאשר הממשלה קיבלה החלטה על 7 ימי שידורי טלוויזיה בשבוע, לאחר ששידרה רק ארבעה ימים בשבוע. באוקטובר באותה השנה היו בחירות, שלאחריהן רוב שרי המערך היו נגד ממשלת ליכוד לאומי. השרים, ובעיקר ראש המשלה גולדה מאיר, העדיפו את המפד"ל –  המפלגה הדתית לאומית בראשותו של משה חיים שפירא. אחד התנאים שהתנה שפירא לצירוף המפד"ל לקואליציה, היה שהטלוויזיה לא תשדר בשבת. גולדה לא ראתה עם זה בעיה.

אמנם הממשלה החליטה ומוסדות רשות השידור רצו בזה, אבל היא אמרה לשפירא ש"זאת לא תהיה בעיה".

לא אכנס כאן למאבק שהתנהל בחוץ ובפנים, באמצעות לחצים חוקיים, מפלגתיים ואישיים, במאמץ להביא את מוסדות רשות השידור לעכב את המעבר לשבוע שידורים מלא. גם שידור עד כניסת השבת ומיד אחרי יציאתה, לא היה מקובל המפד"ל, שראתה בכך  "שידור של שבעה ימים". המכבש שהפעילה גולדה, שר המשפטים יעקב שמשון שפירא והשר ישראל גלילי, הממונה אז על ביצוע חוק רשות השידור, וכל השטיקים והטריקים – הם סיפר מתח שמופיע בספרי "בית היהלומים- סיפור הטלוויזיה הישראלית (הוצאת ספריית הפועלים 1986).

אבל מוסדות רשות השידור, המליאה והוועד המנהל, אשר היו נציגי המפלגות שמהם הורכבה הטלוויזיה – קבעו אחרת. הם החליטו לשדר שבעה ימים בשבוע, כולל בשבת. הוועד המנהל החליט, המליאה בישיבתה ב-6 בנובמבר גיבתה את ההחלטה והתרגילים של גולדה לעכב את ביצוע ההחלטה עד לישיבת הממשלה ביום א' הקרוב לא עזרו. להיפך: הם דרבנו  עורך דין צעיר בשם יהודה רסלר לפעול חוקית נגד הממשלה. בעצה עם המשפטן אמנון רובינשטיין הוגשה אתירה לבג"ץ. באותו יום ששי היה שופט בית המשפט העליון צבי ברנזון שופט תורן, והוא זה שקיבל את הבקשה. השופט קבע שמוסדות הרשות רשאים לפי החוק להפעיל את השידורים שבעה ימים בשבוע. פסק הדין קיבל לאחר מכן גיבוי של בית המשפט העליון, וככה החלו באותו ערב שבת שידורי הטלוויזיה למשך שבוע ימים, להוציא את יום הכיפורים. אלמלא אותו ועד מנהל, באותה רשות השידור – בהחלט ייתכן מאוד ששידורי הטלוויזיה בערוץ 1 היו משדרים חמישה וחצי ימים בשבוע עד היום.

הרי לנו דוגמה שגם לפי אותו חוק, אם ראשי המוסד רואים עצמם כמי שהמנדט הציבורי שלהם שניתן להם, והוא להגן על האוטונומיה של השידור הציבורי – אפשר להעביר גם החלטה כזאת. אבל הפוליטיקאים דאגו לכך שבהמשך הדרך יהיו ובוועד המנהל ובהנהלה נציגים עושי דברם, וזה התדרדר מקדנציה לקדנציה עד למצב הנוכחי, שהוא כאוטי מכל בחינה שהיא.

זאת ועוד: הבשורה הגדולה של שר התקשורת, גלעד ארדן, השר הממונה על ביצוע החוק, היה ביטול האגרה. "אגרת הטלוויזיה" – אמר – "נתפסת בציבור כקנס מאוס שנגבה ללא הצדקה וללא תמורה". זה כמובן טיעון תמוה, בלשון המעטה. וכי מה תפקידה של אגרת הטלוויזיה אם לא להפעיל את אותה הטלוויזיה ללא לחץ פוליטי? ואף תתמודד הרשות החדשה עם הלולאה התקציבית על צווארה? ומן הצד השני, התלות בפרסומות, שמייצגות את שלטון ההון. מכאן שתקציב ממשלתי ישיר, ולא באמצעות  האגרה, יגביר את התלות בממסד במקום להקטין אותו.

במקרה זה, לא משנה אם מוסדות הרשות, המליאה, המנכ"ל ושאר המנהלים, למעט היו"ר שאמור להתמנות על-ידי הממשלה – ימונה על ידי גוף מיוחד בראשות שופט. אין שוט גדול יותר ואין חמצן יעיל יותר מאשר שוט התקציב.

במקום לחזור לעוד רפורמה, אחרי כל אלה שלא בוצעו, בחרה הוועדה בחלופה נוחה יותר: לסגור ולפתוח מחדש. בעניין זה אביא כאן חילופי דברים בין מי שהיה מנהל הטלוויזיה בים השנים 1969  ל-1972, חגי פינסקר, למי שהיה אז המנכ"ל, שמואל אלמוג. גם אז היו בעיות קשות, גם פוליטיות ובעיקר בעיות כוח אדם. פינסקר הציע לאלמוג לסגור את הטלוויזיה ולפתוח אותה מחדש במבנה אחר. על כך השיב לו אלמוג: " חגי: אם אתה יכול לערוב לי שאחרי שתהרוס את המבנה הקיים ותקים אחר תחתיו יהיה שינוי – אני איתך".

"את זה אני לא יכול להבטיח לך", אמר לו פינסקר.

אני מסופק אם לנדס וחברי הוועדה ושרי התקשורת והאוצר יכולים לערוב לכך. וגם אם יערבו, אז מה?

* * *

צבי גיל נמנה עם מייסדי הטלוויזיה הישראלית, שימש בתפקידים בכרים ברדיו ובטלוויזיה, עוקב אחר השידור הציבורי ותיעד אותו בין השאר בספרו "בית היהלומים"

 

פורסם בקטגוריה ד, מאמרי עמדה, מדיה | עם התגים , , , , | להגיב

סופש בטלוויזיה: במיטה עם ז'ולייט בינוש, במערב הפרוע עם ג'וני דפ

שישי, 07 במרץ 2014

21:00 2 פסגות, 10 ימים, ערוץ הטיולים

 ארבעה חברים ישראלים עוזבים את שגרת חייהם, המבוססת ויוצאים לטיול אתגרי באפריקה. יחד הם יעפילו ל-2 פסגות: פסגת המרו בגובה 4,566 מטרים ופסגת הקלימנג'רו, בגובה 5,895 מטרים. הסרט מתעד את קשיי המסע, הדרך המאתגרת והחברות הגברית. ישראל, 2013.

 21:30 כותבים סיפור אהבה | The Writers aka Stuck In Love, ערוץ Yes1

דרמה קומית רומנטית. סופר שלא מצליח לכתוב מאז שאשתו עזבה אותו, בתו הסופרת הצעירה ובנו האובססיבי כלפי הסופר סטיבן קינג, מנסים להתמודד עם קשיי האהבה.

עם: גרג קיניר, ג'ניפר קונלי, לילי קולינס, קירסטן בל. במאי: ג'וש בון. 2012. הסרט לא אחיד ברמת התסריט, אבל המשחק החביב של צוות השחקנים האיכותי, מותיר לא מעט רומנטיקה לחובבי הסוגה.

 22:00 הפרש הבודד | The Lone Ranger, ערוץ Yes2 + Hot גולד

הרפתקאות. סיפורו הנודע של הלוחם האינדיאני הרוחני, טונטו, המתאר את האירועים שהובילו להפיכתו של האזרח שומר החוק, ג'ון ריד, לאגדה רודפת צדק במערב הפרוע. עם: ג'וני דפ, ארמי האמר. במאי: גור ורבינסקי ("שודדי הקאריביים"), 2013. שילוב של סרט ספגטי קליל ומשעשע, ומערבון אמריקני רחב יריעה.

 22:00 פיתול מושלם | Möbius, ערוץ Yes3

דרמת מתח. מרגל החושד בסוכנת אחרת שתבגוד במפעיליה, מפר את כלל הזהב ויוצר עמה קשר. בין השניים פורצת תשוקה אסורה, העלולה להוביל למפלתם. שחקנים: ז'אן דוז'רדן ("הארטיסט"), ססיל דה פרנס, טים רות'. במאי: אריק רושה. צרפת/בלגיה, 2013. סרט עם הרבה פוטנציאל, שחקנים מוכשרים ונופים יפים, אך בסופו של דבר נותר רק ברדק שמקשה על הבנת העלילה. 

 22:00 אריק הויקינג | Erik The Viking, ערוץ MGM

 קומדיה של יוצרי מונטי פייטון, ג'ון קליז וטרי ג'ונס (שגם כתב וביים), המגוללת את סיפורו של אריק הוויקינג (טים רובינס), היוצא למסע הגדול למשכן האלים כדי שיסירו את הקללה מעל כפרו החשוך. בריטניה, 1989. אחד מן הסרטים הגרועים של החבורה, קומדיה שאינה מצחיקה ובימוי לא אחיד לכל אורך הסאגה.

שבת, 08 במרץ 2014 

10:00 בית ספר למפלצות | Monsters University, ערוץ Yes5, שעה 12:40 בערוץ Hot גולד

 סרט אנימציה מבית דיסני-פיקסאר. סרט ההמשך ל"מפלצות בע"מ" המעניק הצצה למערכת היחסים בין מייק וסאלי במהלך ימיהם באוניברסיטת הפחד, שם לא ממש הסתדרו ביניהם. דיבוב לעברית: אוהד שחר, גלעד קטלר, יעל עמית. במאי: דן סקנלון, ארה"ב 2013. הסרט "מפלצות בע"מ" ישודר ב-Yes5 לפני "בית ספר למפלצות". מייק וסאלי, חוזרים עם סרט יפה, מצחיק ואיכותי, שיכול להתמודד על התואר סרט האנימציה הטוב ביותר של שנה שעברה.

 בשעה 20:49 תשודר הגרסה המקורית המדובבת לאנגלית, עם בילי קריסטל, ג'ון גודמן, סטיב בושמי והלן מירן.

 16:20 חמש | Five, ערוץ Hot דרמה

 דרמה המציגה חמישה סיפורים שונים אודות נשים המתמודדות עם סרטן השד, כשכל סיפור מבוים על ידי במאית אחרת, ביניהן השחקניות דמי מור, ג'ניפר אניסטון והזמרת אלישה קיז. בין הסיפורים – חולה שנאלצת להיפרד מבתה; אישה שעומדת לצאת מהארון בפני אמה; ואונקולוגית שמוצאת את עצמה על כיסא הפציינטית. שחקניות: פטרישיה קלרקסון, רוזריו דוסון, ג'ין טריפלהורן, ג'ניפר מוריסון. בימוי: דמי מור, ג'ניפר אניסטון, פנלופי ספיריס, אלישה קיז, פטי ג'ניקינס. ארה"ב, 2011.

 16:50 כותבים סיפור אהבה | The Writers aka Stuck In Love, ערוץ Hot גולד

 ראו שישי בשעה 21:30.

17:50 מרוסקת | Smashed, ערוץ Hot דרמה

 דרמה ריאליסטית שזכתה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס. קייט וצ'ארלי האנה הם זוג נשוי, שהמכנה המשותף העיקרי שלו הוא החיבה לטיפה המרה. שחקנים: מרי אליזבת ווינסטד ("לינקולן"), ארון פול ("שובר שורות"). בימוי: ג'יימס פונסולדט. ארה"ב, 2012. במצלמה רועדת ובמינימום איפור, הסרט מצליח להרעיד ולגעת בכל חדרי הלב.

 22:00 חיים של אישה אחרת | La Vie D'une Autre, ערוץ Yes3

קומדיה. ז'ולייט בינוש היא מארי, שבחגיגות יום הולדתה ה-30, מתאהבת בפול ומבלה עמו את הלילה. בבוקר למחרת, היא מתעוררת למציאות חדשה. חלף עשור ופול הוא כעת בעלה ואב לבנה.

שחקנים: ז'ולייט בינוש, מת'ייה קוסוביץ, אור אטיקה. במאית: סילבי טסטו. צרפת, 2012. בינוש היא שחקנית מוכשרת, המצלמה אוהבת אותה, ושתיהן מנצלות אחת את השנייה עד תום.

 22:00 קיסמט: טלנובלה טורקית | Kismet, ערוץ 8 (הוט)

 מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, פסטיבלIDFA  2013. אופרות סבון טורקיות הן הלהיט החם של עולם הטלוויזיה, וכבשו את לבם של מיליוני צופים במזרח התיכון, צפון אפריקה, הבלקן ואסיה. עם גישה חסרת תקדים ליוצרים ולשחקנים הזוהרים ביותר של התעשייה, הסרט מגלה את סודות ההצלחה הפנומנאלית הזו, שמצליחה להתעלות על מכשולי דת ותרבות ובוחן כיצד אופרות הסבון תורמות לחיזוק מעמד האישה ברחבי המזרח התיכון.

 22:00 פיתול מושלם | Mobius, ערוץ Hot אקשן

 ראו שישי בשעה 22:00.

 22:00 ללכת על הכל | The Whole Nine Yards, ערוץ MGM

 קומדיית מאפיה בכיכובם של ברוס וויליס ומת'יו פרי ("חברים"), המספרת על רופא שיניים שחי חיים שקטים בשכונה בפרבר בקנדה. עד שהמאפיונר ג'ימי ה"טוליפ" עובר לשכונה. בימוי: ג'ונתן לין. ארה"ב, 2000. יש כמה פיתולים משעשעים בעלילה, אך מעבר לזה מדובר בסלפסטיק זול. 

פורסם בקטגוריה ד, טלוויזיה, תרבות | להגיב