נתניהו: "החוק החדש ינוסח בהידברות עם כל מרכיבי הקואליציה"

ראש הממשלה בנימין נתניהו אומר בפתח ישיבת הממשלה, כי חוק המדינה היהודית שהוא יוזם ינוסח בהידברות עם כל מרכיבי הקואליציה, כך שישמור על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עם זאת, הוא ממשיך לתקוף את מתנגדי היוזמה ואומר כי הם מבקשים להחזיק את המקל משני הקצוות:להיפרד מהפלסטינים כדי למנוע מדינה דו-לאומית ומנגד לקדש מדינה דו-לאומית, יהודית-ערבית, בגבולות הקבע של מדינת ישראל.

"מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית"פתח נתניהו את דבריו בישיבת הממשלה. "חוקי היסוד שלנו נותנים ביטוי מלא לצד הדמוקרטי של המדינה. אנחנו עושים את זה על ידי מתן שוויון זכויות מלא לכל אזרח ואזרחית בישראל. חוקי היסוד עושים זאת באמצעות שני חוקים עיקריים – חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק.

"מדינת לאום של עם אחד בלבד". בנימין נתניהו (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

"מדינת לאום של עם אחד בלבד". בנימין נתניהו (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

"לעומת זאת, להיותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי אין ביטוי מספיק בחוקי היסוד שלנו, וזה מה שחוק היסוד המוצע אמור לספק. הוא יגדיר את הזכות הלאומית של העם היהודי על מדינת ישראל, וזאת בלי לפגוע בזכויות הפרט של כל אזרחי ישראל במדינת ישראל. הוא יבצר את מעמדו של חוק השבות כחוק יסוד, הוא יעגן בחוקי יסוד את מעמדם של הסמלים הלאומיים – הדגל, ההמנון, השפה ומרכיבים אחרים של הווייתנו הלאומית. המרכיבים הללו נמצאים תחת התקפה מתמדת שהולכת וגוברת מחוץ ואפילו מבית. אבל, מסד הקיום של מדינת ישראל נובע מהיותה הבית הלאומי של העם היהודי ומהזיקה העמוקה של עם ישראל לארץ ישראל.

"יש כמובן אלה שאינם רוצים שמדינת ישראל תוגדר כמדינת הלאום של העם היהודי", אמר נתניהו. "הם רוצים שתקום כאן מדינת לאום פלסטינית לצדנו, ושישראל תהפוך בהדרגה למדינה דו-לאומית, ערבית-יהודית, בתוך הגבולות המצומקים שלה. אבל אני אומר דבר פשוט: אי אפשר להחזיק את המקל הלאומי בשני קצותיו הלאומיים. אי אפשר לומר שרוצים להיפרד מהפלסטינים כדי למנוע מדינה דו-לאומית, דבר שיש בו היגיון מסוים, ומנגד לקדש מדינה דו-לאומית, יהודית-ערבית, בגבולות הקבע של מדינת ישראל.

"מדינת ישראל נותנת שוויון זכויות, זכויות הפרט, מלא לכל אזרחיה, אבל היא מדינת הלאום של עם אחד בלבד – העם היהודי – ולא של שום עם אחר", אמר נתניהו. "ובכן, כדי לבצר את מעמדה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי אני מתכוון להוביל חקיקת חוק יסוד שיעגן מעמד זה. החוק החדש ינוסח בהידברות עם כל מרכיבי הקואליציה, כך שישמור על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

"אני רוצה להבהיר שלא מדובר כאן בעניין פוליטי", סיים נתניהו את דבריו. "כשהאופוזיציה בקדנציה הקודמת העלתה הצעת חוק בנושא הזה אני הודעתי מייד שאני אתמוך בה. וביום הזה, ערב יום הזיכרון אני מבקש לצטט משירו של נתן אלתרמן שנהוג לצטט אותו ביום הזה. הוא פורסם בעיתון 'דבר' ב-1947 והוא אמר: 'אנחנו מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים'. זה דבר ברור, הגיע הזמן שנחוקק את זה".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , | להגיב

"הכיבוש" נכפה עלינו

אי אפשר ככה סתם לקום בבוקר ולהסתלק מן השטחים. מן העבר השני – הפלסטינים, והעולם הערבי כולו, מעוניינים בהמשך המצב הנפיץ הזה, המהווה איום מתמיד על מדינת ישראל, וכופים עלינו בכך את מה שהשמאל מכנה בשם "כיבוש".

במובנים רבים אפשר להתנסח ולומר ש"הכיבוש" נכפה עלינו. מעבר להגיגים ולשאיפות גאוליות ומרדניות אצלנו, ובעיקר בקרב שכנינו הערבים, ומעבר לתרחישים אפוקליפטיים, המציאות הריאלית בשטח אומרת כך את דברה והיא עושה זאת  בצורה חדה וברורה.

אנחנו כבני אדם מתקשים לקבל מצבים בהם אין לנו שליטה על הדברים. לכן קורה שבשאיפתנו להסדר שלום עם הפלסטינים אנו חושבים ופועלים כאילו הכול נתון  בידינו, ואם רק נרצה הדבר יקרה. הימין, הקיצוני והדתי גאולי, סבור שבכוחה של ישראל לכפות את שאיפותיה הלאומיות על הפלסטינים. ואילו השמאל משוכנע שאם רק נשוב לגבולות 67, נחזיר את ירושלים המזרחית ואף נשיב מעט פליטים אל תוכנו – ייכון שלום נצחי באזורנו.

קחו מן השמאל את המילה כיבוש ומגדל הקלפים הגבוה שנבנה עליו יקרוס ועולם דימויים שלם ייחרב עמו: אפרטהייד, אלג'יר, קולוניאליזם, גזענות וכו'. אצל הימין הגאולי יהודה ושומרון הם שטחי ארץ ישראל, על פי הברית בין ה' לבין עם ישראל מאז ומעולם. ואין כאן מקום כלל לריאל-פוליטיק. בר כוכבא הוא מודל החיקוי שלהם: אלוהים עמנו, קדימה צעד.

(צילום אילוסטרציה: סוכנות מען)

(צילום אילוסטרציה: סוכנות מען)

צריך לקרוא בספרו הנפלא של ד"ר אבי בקר "מי הוא העם הנבחר?" כדי להבין את עומק הקונפליקט ההיסטורי הקיים בין העם היהודי, שעל פי סיפורי התנ"ך הוא העם הנבחר, לבין האסלאם שבא להחליפו. הנצרות הקדימה את האסלאם בתהליך ההיפוך וההמרה של סיפורי התנ"ך הקדומים, במאמציה להדחת היהודים ממעמד העם הנבחר. ואת שבילי ההיסטוריה עקובת הדם שלנו במסע האכזרי הזה כולם יודעים.

אף שישראל היא גורם אזורי משמעותי ורב כוח, היא בשום פנים ואופן איננה כל-יכולה, ואת זאת על כולנו להבין. רבי עקיבא ובר כוכבא השיתו אסון גדול על יהודי ארץ ישראל במרד שהובילו נגד מעצמת העל העולמית, האימפריה הרומית, לאחר חורבן הבית השני. ואילו השמאל בשאיפותיו הגאוליות לחיים בעולם אידיאלי, הנשלט על ידי הערכים האנושיים האוניברסליים, מתקשה לראות נכוחה את מרכיבי המציאות הקשה הסובבת אותנו. בשאיפתו הסמויה לריבונות ולשליטה הוא מטיל את כל כובד ההוכחה והדברים עלינו: אין שלום כי אנחנו לא עשינו די, כי אנחנו לא מעוניינים בשלום, וכדומה.

בהחלט יש מקום להסתכלות עניינית ומקצועית יותר על הדברים. סיסמת "שתי מדינות לשני העמים" איננה טובה. "אנחנו פה והם שם" היא סיסמה מוצלחת יותר. אין זה מתפקידנו להקים את המדינה הפלסטינית וגם לא תפקידם של ידידנו במערב. הקמת מדינה פלסטינית בינינו לבין הירדן, בנתוני השטח והמצב הגיאו-פוליטי הקיימים, משמעותה אחת: המשך ההתנגחות עם מדינת ישראל. קבלת דין ההיסטוריה, השלמה עם קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי ושל כלל אזרחיה, תוך השתלבות עם ירדן בהמשך הדרך, היא הפתרון האפשרי הריאלי היחיד, שגם אותו לא ניתן להשיג עתה. אלו הם פני הדברים. ובראיה שכזו לא פלא שמאמציו של שר החוץ האמריקני, מזכיר המדינה קרי, כשלו. ולמשוואה הזאת יש להכניס גם את המצרים.

כל שנותר לנו הוא לנהל את הסכסוך, ואם אפשר, להגיע להסדרי ביניים למיניהם ואף לבצע מהלכים חד צדדיים שונים. בהחלט יהיה עלינו להחזיר בעתיד את מרבית שטחי יהודה ושומרון לפלסטינים, אך לא את כולם, וזאת מתוך התחשבות בקיומה של אוכלוסייה ערבית גדולה במקום, אילוצי ביטחון, ההתיישבות היהודית ושיקולים נוספים רלוונטיים. החזרת ירושלים המזרחית וחילופי שטחים ממשיכים את התפיסה הלא נכונה של שתי מדינות לשני העמים בין הים לירדן.

הסדר בר קיימא עם ישראל הוא שובר היסטוריה ואיננו אפשרי בעת הזאת. תנאי המקסימום שישראל יכולה לתת אותם לפלסטינים אינם עונים אפילו לתנאי המינימום שלהם. כל עוד הפלסטינים מפנים את גבם אל עבר מדינת ירדן ופניהם אל ישראל ולא להיפך, לא ייכון כאן שלום. מה יהיה מחר ובעוד דור – איש איננו יודע. כל שנותר לנו הוא לפעול במקום בו יש לנו השפעה, והוא להטיב עם מדינת ישראל בפנימיותה ובמערכותיה הציבוריות, וכאן מחכה לנו עבודה מרובה. זהו המקום בו נוכל להגשים את שאיפותינו האנושיות לשליטה ולריבונות. זה הציווי הדורי שלנו, ובכך עלינו לקחת דוגמה מן האבות המייסדים של המדינה.

פורסם בקטגוריה א, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , | 3 תגובות

שירת החיים

   

שירת החיים מתחילה בהישמע קול בכיו הראשון של האדם.

לפואמה זו מוסיף האדם במרוצת חייו תו ועוד תו, צליל פה וחרוז שם.

כך מלחין האדם את מנגינת חייו עד הסתלקותו מזה העולם.

עם סימפוניית חיים של אהוב יקר שנטש אותנו לאנחה,

אנו ממשיכים את החיים כשבתוכנו מתנגנת זו המנגינה,

מנסים בכל כוחנו להיזכר במילים,

מתאמצים לא לשכוח את אלו התווים.

ומה רע בפואמת חיים ובשירה כה ענוגה?

אין רע מלבד העובדה שבדרך אל אמא אדמה,

האדם נוטל עימו את כפתור העוצמה 

והמנגינה מתנגנת ומתנגנת ללא הפסקה,

בלי כל אפשרות להנמיך, להשתיק ולכבות אפילו לשנייה.

כך מתנגנת שירת חייו של האדם ללא כל יכולת שליטה בעוצמה.

 

והשירה

פעמים היא ענוגה, מלטפת ומרגיעה,

ופעמים היא צורמת, רמה ומכאיבה.

פעם זה פיוט ופעם קינה,

פעם נהי והמולה ופעם שמחה ושלווה,

והחיים נעים כבמטוטלת בין יגון לשמחה ובחזרה,

הכל תלוי בווליום של אותה השעה.

ושוב אין לך שעה ללא מנגינה

פורסם בקטגוריה ג, מאמרי עמדה | עם התגים , | להגיב

עימותים אלימים בין מתנחלים ביצהר למשטרה. צמיגי ניידות נוקבו

שוב עימותים בין תושבי ההתנחלות יצהר למשטרת ישראל. הלילה (ראשון), מעט אחרי חצות, נכנסו בלשי מפלג הפשיעה הלאומנית לביתם של משפחת הזוג שנעצרו בשבוע שעבר בחשד שרכבם שימש לפשיעה לאומנית באום אל-פחם. לדברי המשטרה החיפוש בוצע כחלק מהחקירה שמתנהלת נגדם. במהלך החיפוש יצאו תושבים מההתנחלות והתעמתו עם השוטרים. 

תושבים מיצהר מתעמתים עם המשטרה ביצהר (צילום: דוברות יצהר)

תושבים מיצהר מתעמתים עם המשטרה (צילום: דוברות יצהר)

מהמשטרה נמסר, כי במהלך החיפוש נתקלו כוחות מג"ב שאבטחו את הבית לצורך החיפוש בכמאה מתושבי היישוב שהחלו לגדף, לקלל ולזרוק אבנים לעברם. כמו כן, הם ניקבו את צמיגיו של אחד מרכבי המשטרה

.מדוברות היישוב נמסר, כי "הלחץ התקשורתי על המפלג המשטרתי המיוחד נגד יהודים גורם לאיבוד פרופורציות. חיפוש בן שעה בחצות הלילה, שוב לעיני הילדים, והחרמת מחשב בלבד, מעורר חשד של פרובוקציה מיותרת". לגבי טענת המשטרה בדבר ידויי אבנים בשוטרים, דוחים ביישוב את הטענה מכל וכל ומוסרים: "טענת זריקת האבנים הינה בדויה, והיא רכיבה צינית על גל ההכפשות האחרון כנגד היישוב כולו המשטרה, בפעילותה חסרת הרגישות, ממשיכה לקומם נגדה את כלל תושבי הישוב… האם לא יכלה המשטרה לבצע את החיפוש בזמן שהילדים במסגרות החינוך? אותם ילדים שכבר עברו טראומה רק בשבוע שעבר?", שואל דובר היישוב.

דוד אסרף, דובר משטרת ש"י, מסר כי על אף ההתנגדות, החיפוש הסתיים כמתוכנן וכוחות המשטרה עזבו את היישוב ללא מעצרים או פגיעה בשוטרים או במתנחלים. תוך כך נעצר היום בצהריים תושב יצהר בן 30 בחשד כי השתתף באלימות שהופעלה הלילה לעבר השוטרים. הארכת מעצרו תתבצע מחר בבית משפט השלום בירושלים.

בני הזוג, ע.מ ורעייתו, נעצרו בשבוע שעבר בחשד כי מכוניתם מסוג סוזוקי בלנו סטיישן היא זו המופיעה בצילומי סרטון האבטחה שנתפס באום אל פחם. עורך דינם טוען כי העובדה שהשנים מחזיקים במכונית מאותו דגם המופיע בסרטון, איננה מעידה כי זו מכונית המשפחה וציין כי ביישוב יש עוד מכונית מאותו דגם. מבדיקת מגפון עולה, כי בישראל יש ארבעים מכוניות מהדגם המדובר, עובדה שתקל על המשטרה לוודא את האליבי לכל מכונית ומכונית. זוג נוסף, שכני העצורים, שנעצר גם הוא, שוחרר לאחר חקירה. עורך דינם, איתמר בן גביר, דחה את טענות המשטרה.

המתח הגיע לשיאו לאחר תפישת מבנה ישיבת "עד יוסף חי" על ידי צה"ל והצבת פלוגת מג"ב במבנה. נשיא הישיבה, הרב יצחק גינזבורג, קרא בשבוע שעבר לסרב פקודה. "בימים אלה אנו נדרשים להגיב לאירועים הקשים ולסערות התקשורתיות שמתעוררות סביבם", אמר הרב וטען כי על מנת למנוע חיכוך והתנגשויות בין הצדדים, הוא קורא לחיילי צה"ל לסרב פקודה. רבני השומרון וראש מועצת שומרון, גרשון מסיקה, הסכימו לדבריו אך סירבו לצאת במכתב רשמי הקורא לחיילים לסרב פקודה. 

שוב פשעי תג מחיר

שני פשעי שנאה נוספים אירעו במהלך השבת. האחד במטע זיתים פלסטיני הסמוך להתנחלות בת עין שבגוש עציון, שם גילו הפלסטינים כי 35 עצי זית הושחתו וניזוקו קשה מאש שהוצתה במטע. במקום התגלו כתובות שרוססו בצבע אדום: "תג מחיר" ו"ערבים גנבים". תוך כך דיווח חסן סבאח, תושב עכו שיצא עם משפחתו לטיול באזור נחל השופט ברמות מנשה, שמכוניתו הושחתה. על גוף הרכב רוססה הכתובת "תג מחיר" ולידה צויר מגן דוד ושני צמיגים של הרכב נוקבו. סבאח סיפר כי שהה במקום עם חברים לטיול ונופש. "בשעה שש חזרנו לחניון וראינו את המכונית שפונצ'רה. הזמנתי למקום משטרה. זה לא נתפס בכלל. אני לא תיארתי לעצמי שדבר כזה יכול לקרות".

תג מחיר על גב המכונית (צילום: חסן סבח)

תג מחיר על גב המכונית (צילום: חסן סבח)

צמיגי המכונית נוקבו (צילום: חסן סבח)

צמיגי המכונית נוקבו (צילום: חסן סבח)

ביום רביעי שעבר דיווחו הפלסטינים על נזק כבד נוסף שנגרם ל-58 עצי זית במטע שבכפר ראס, צפונית מערבית לרמאללה, סמוך להתנחלות ניריה. במהלך חודש אפריל אירעו עשרה מקרים של פשיעת תג מחיר נגד ערביי ישראל. למעט בני הזוג שנעצרו, איש לא נעצר ולא הוגש כתב אישום בגין אישום זה. השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', שביקר לפני כשבועיים בג'יש, גוש חלב, בגליל לאות הזדהות עם תושבי היישוב לאחר ביצוע פעולת "תג מחיר" במקום, אמר: "ידוע לנו מי הם מבצעי הפשע ובקרוב יתבצעו מעצרים". 

ועד הרשויות הערביות מזהיר: עלולות לקום ועדות שמירה חמושות ביישובים

ועד ראשי הרשויות הערביות בישראל פנה בסוף השבוע שעבר לראש הממשלה בנימין נתניהו באמצעות גורמים במשרד ראש הממשלה ובמשרד לביטחון הפנים. בפנייתם הזהירו ראשי הרשויות, כי אם המשטרה ומערכת אכיפת החוק לא יצליחו למגר את התופעה, עלולות לצוץ ביישובים הערבים יוזמות מקומיות להקמת ועדות שמירה חמושות. "החשש שלנו הוא שאם בפעם הבאה אזרח או קבוצה של צעירים ישימו יד על אחד מהפושעים האלה, האירוע לא יסתיים בכתוביות או בריסוס אלא בדברים הרבה יותר חמורים", אמר ראש העיר סכנין ויו"ר הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות, מאזן גנאים.  "אנחנו לא רוצים עוד עדן נתן זאדה", הזהיר גנאים.

בעקבות מגעים בין לשכת ראש הממשלה לחברי הוועד אמורה להתקיים בימים הקרובים פגישה בין הצדדים. ביום רביעי הקרוב תכנס שרת המשפטים ציפי לבני דיון חירום כדי לדון בהתפשטות תופעת תג מחיר לתחומי הקו הירוק.

 

 

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, פליליים | עם התגים , , , , , | להגיב

סגר כללי יוטל על השטחים החל מהערב

סגר כללי יוטל על שטחי יהודה ושומרון החל מהערב (ראשון) משעה 18:00 ועד יום שלישי, מוצאי חג יום עצמאות, בחצות. פלסטינים תושבי השטחים לא יורשו להיכנס לתחומי ישראל למעט במקרים הומניטאריים, רפואיים וחריגים, כל זאת בכפוף לאישור המנהל האזרחי. כך מסר דובר צה"ל. "צה"ל ימשיך לפעול על מנת להגן על תושבי מדינת ישראל תוך התחשבות במרקם החיים הפלסטיני", מסר הדובר.

סגר כללי - מחסום קלנדיה (צילום: בצלם)

סגר כללי - מחסום קלנדיה (צילום: בצלם)


 

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ | עם התגים , , , | להגיב

ארועי יום הזיכרון ייפתחו הערב בצפירה בת דקה ובטקס ממלכתי

ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל של שנת 2014, עומד מספרם של החללים – מאז שנת 1860 ועד היום – על 23,169. בשנה האחרונה, התווספו 57 חללים, ועוד 50 נכי צה"ל שהלכו לעולמם. עדיין קיימים 553 חללים שמקום קבורתם לא נודע. כך על פי נתונים שפרסם משרד הביטחון, לקראת יום הזיכרון.

לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, דגל ישראל יורד לחצי התורן. (צילום: ויקימדיה)

לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, דגל ישראל יורד לחצי התורן. (צילום: ויקימדיה)

עפ"י נתונים אלה בישראל חיו, נכון לסוף חודש מארס, 17,038 בני משפחות שכולות, ביניהם 4,966 אלמנות צה"ל ומערכת הביטחון, ועוד 2,141 יתומים עד גיל 30. רובם הגדול של ההורים השכולים, 87 אחוזים, הם מעל גיל 60.

אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ייפתחו היום בשעה 16:00, בבית יד לבנים בירושלים, בטקס במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו. בשעה 20:00 תישמע צפירה בת דקה שלאחריה ייערך מול הכותל המערבי טקס הדלקת נר הזיכרון, שבו ישתתפו נשיא המדינה שמעון פרס והרמטכ"ל בני גנץ. ב-21:00 ייערך בכנסת אירוע "שרים לזכרם" בהשתתפות שר הביטחון משה יעלון, מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, סגן הרמטכ"ל ויושב ראש הכנסת, ושר הרווחה מאיר כהן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, על קברו של יוני נתניהו ז"ל, ביום חמישי בערב. (צילום: חיים צח/לע"מ)

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, על קברו של יוני נתניהו ז"ל, ביום חמישי בערב. (צילום: חיים צח/לע"מ)

ביום הזיכרון עצמו, יום שני, בשעה 11:00, תישמע צפירה בת שתי דקות שאחריה ייערך הטקס הממלכתי המרכזי בהר הרצל בהשתתפות ראש הממשלה נתניהו, הנשיא פרס והרמטכ"ל רא"ל בני גנץ. בטקס נוסף שיחל באותה שעה בקרית שאול ישתתף שר הביטחון יעלון. ראש הממשלה, הנשיא והרמטכ"ל ימשיכו לטקס הממלכתי לנפגעי פעולות האיבה, ב-13:00 בהר הרצל.

בתוך כך, שלושה אבות שאיבדו את ילדיהם בפיגוע תופת בחיפה – יוסי צור, יוסי מנדלוביץ' ורון קרמן – קוראים לנפגעי פעולות האיבה, שלא להגיע מחר לטקס לזכר חללי פעולות הטרור, בשעה 13:00, בהר הרצל בירושלים. זאת, בשל שחרור הרוצחים הפלסטיניים מהכלא, בחודשים שבהם התנהל המו"מ.

במכתב ששיגרו השלושה לראש הממשלה הם כותבים: "ביקשנו מספר פעמים להיפגש עימך לקראת ואחרי כל פעימה של שחרור מחבלים. חשבנו שמי שיש לו את האומץ לשחרר רוצחים נקלים מן הכלא מן הראוי שיהיה לו את האומץ לעמוד מול המשפחות ולשמוע אותן ולומר להן מדוע אתה משחרר את רוצחי יקיריהן. לצערנו בחרת להתעלם מן המפגש הזה אבל נפגשת עם יתומי חללי צה"ל, מפגש קל מבחינתך, ילדים לא שואלים שאלות קשות.

"אתה כאחיו של יוני ז"ל וכמי ששייך לממסד השכול הצה"לי מגלה סולידריות מלאה עם הממסד הביטחוני ושותף מלא להדרה של חללי הטרור מהאתוס הלאומי, בין אם על ידי שחרור רוצחיהם בסיטונות ובין אם על ידי העלמתם מההנצחה הציבורית בישראל. אנו נקרא לכל משפחת השכול של חללי הטרור ופעולות האיבה לא להגיע לטקס בהר הרצל השנה. אנו לא נגיע לטקס בהר הרצל, אנו בוחרים לעמוד ליד קבריהם של ילדינו בזמן זה, נבקש שוב את סליחתם על שלא יכולנו לשמור עליהם בחיים וגם על כך שלא הצלחנו לשמור על רוצחיהם בכלא.

"הננו חוששים שאם נגיע לטקס הר הרצל לא נוכל לשבת בו בשקט ודבריך יוציאו אותנו משלוותנו עד כדי צורך לצעוק מדם ליבנו אל מול הסיסמאות שתפריח באוויר", כותבים השלושה. "אנו גם לא נתפלא אם יהיו משפחות אחרות שירגישו כמונו ויפגינו מולך בהר הרצל, בצעקות ביניים ובמחוות אחרות. רק נוכחותך ונאומך בטקס הם שמעוררים את חמתם של המשפחות וגורמים להם לכאב נוסף על הכאב המלווה אותם ממילא ביום הזיכרון".

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, עלה רה"מ נתניהו עם רעייתו לקברו של אחיו יוני נתניהו ז"ל שנפל במבצע לשחרור בני הערובה באנטבה בשנת 1976. על מנת להימנע מהפרעה לבני המשפחות השכולות, הגיעו בני הזוג נתניהו לבית הקברות הצבאי בהר הרצל ביום חמישי בשעות הלילה המאוחרות.

יושב-ראש הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין אירח הבוקר בכנסת את 120 החיילים המצטיינים מכל זרועות צה"ל. אדלשטיין העניק לחיילים מדליה ואחר כך הצטלם איתם לצילום המסורתי ברחבת הכנסת. בדבריו לחיילים, אמר יושב ראש הכנסת: "קבלת 'אות מצטיין הנשיא' מהווה עבורכם אירוע-שיא במהלך שירותכם הצבאי. חייל מצטיין לא מוצא את עצמו מאלתר ברגע האחרון, אחרי שכלו כל הקיצים. חייל מצטיין רואה את הנולד, מתכונן כראוי, מפתח חשיבה אסטרטגית, והוא מלא מוטיבציה אותה הוא מקרין לסביבתו. ההצטיינות שלכם ממלאת אותנו בגאווה. אני מסתכל בכם ורואה דרכם את שכבת הפיקוד העתידית של צה"ל".

מחר בערב ייפתחו חגיגות יום העצמאות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בירושלים.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ | עם התגים , | להגיב

קוסקו – העיר שחוברה לה יחדיו

קוסקו, בירת האינקה במבט מלמעלה. (צילום: ענת מנדל)

קוסקו, בירת האינקה במבט מלמעלה. (צילום: ענת מנדל)

הגעתי לקוסקו (cuzko) בטיסה מלימה הבירה. קוסקו, בירת האינקה, משמשת כיעד מרכזי לטיולים מכל הסוגים וכל רמות הקושי גם בזכות שפע האתרים הקיימים בה עצמה וגם כנקודת מוצא לטיולי כוכב וטרקים רבים ומגוונים סביבה. כך גם עבורי, ומלבד גיחה של יומיים למאצ'ו פיצ'ו (זוכרים את הסיפור משבוע שעבר?) נהניתי מכל מה שהעיר יכולה להציע במשך ששה ימים.

מתוכם, יום שלם אבד בעקבות המזוודה שגילתה עצמאות (סיפור המזוודה – לסיכום) ויצרה לי יום מנוחה במלון המצוין שבו שהינו (המלצות בהמשך).

כיכר אראמס בלילה. לב העיר ואבן שואבת למטיילים. (צילום: ענת מנדל)

כיכר אראמס בלילה. לב העיר ואבן שואבת למטיילים. (צילום: ענת מנדל)

אז איפה להתחיל ? בכיכר כמובן

קוסקו היא עיר מרתקת ועשירה בהיצע של כיכרות עם מזרקות ופסלים, כנסיות עתיקות, מוזיאונים מרגשים ומקדשים עצומים. תמצאו כאן שווקים שוקקים, מסעדות ומאכלים מקומיים, חפצי אמנות ואומני מלאכת יד, וגם מקומיות שישמחו להצטלם אתכם בתלבושת מסורתית ובלוויית חיית המחמד המקומית תמורת סול אחד (בערך 1.2 שקלים). אני הספקתי לצבור אוסף נאה של תמונות עם לאמות, אלפקות ועזים קטנות וחמודות.

כיכר ארמאס היפהפיה היא לב העיר. בעבר שימשה כאתר פולחן של בני האינקה: התקיימו בה טקסים שנתיים בהשתתפות מומיות ופסלי זהב קטנים, ובשנת 1781 נערף כאן ראשו של טופאק אמרו השני בידי הספרדים. הכיכר מהווה אבן שואבת למטיילים, לנופשים, לאוכלים, לשותים ולמשוטטים. דשא ירוק, ערוגות פרחים ואין ספור ספסלים מזמינים, מקבצים אל הכיכר חיים שלמים של תיירים ושל מקומיים. בינות לספסלים מסתובבים מצחצחי נעליים ומוכרי משקפיים ("אישראל? אה. כדאי. סה לא זיוף"), וכל מי שחפץ לנוח קצת בשמש הנעימה, לפני או אחרי הטרק הבא. הכיכר מוקפת בתים בסגנון קולוניאלי ספרדי בצבעים חומים וכחולים ומרפסות רומנטיות, תאווה לעיניים.

מן העבר האחד תמצאו בתי קפה (גם סטארבקס), מסעדות, חנויות לכל סוג ציוד שתזדקקו לו, CHANGE, ואין ספור משרדים של סוכני נסיעות ומארגני טיולים.

מנגד מתנשאת במלוא הדרה הקתדרלה של קוסקו, אשר נבנתה על שרידיו של ארמון מלך האינקה שנהרס באחת מרעידות האדמה הרבות שפקדו את פרו לאורך השנים. מדרגות הקתדרלה בשעות הצהריים מזכירות את הכיכרות של אמסטרדם בצבעוניות ובהזמנה להתיישב שם לנוח ולהתבונן בציירים העובדים ברחבה ומציגים את ציוריהם לקהל הרחב.

בתוך הקתדרלה, יצירות מרהיבות, צבעים חמים והשפעה מקסימה של האינקה על מאפייני הנצרות. לדוגמא, ציור נפלא של הסעודה האחרונה בווריאציה מקומית – ישו והשליחים יושבים סביב השולחן ובצלחות מאכלים מהרי האנדים – צלי קאביה ומשקה צ'יצ'ה בגביעי אינקה. עיטורי העץ מדוייקים ועשירים וגילופי ספסלי המקהלה מרשימים ביותר.

עוד סביב הכיכר נמצאת גם כנסיית הישועים "לה קומפאניה", אשר כמעט וגונבת את ההצגה מהקתדרלה הגדולה. לכנסייה חזית מרשימה מעוטרת בגילופים, בשילוב אלמנטים מימי האינקה ומאירופה, בארוק לצד אסכולת קוסקו, עד לכדי יצירת סגנון חדשני ומרהיב. בכיכר תוכלו לעלות על אוטובוס תיירים אדום (רק אם יש לכם פאטיש לאוטובוסים אדומים ופתוחים, אחרת זה סתם יקר).

הקתדרלה של קוסקו. (צילום: ענת מנדל)

הקתדרלה של קוסקו. (צילום: ענת מנדל)

בסימטאות הצרות היוצאות מן הכיכר ואליה תמצאו שפע של מסעדות, הוסטלים, חנויות של עבודות יד ומזכרות. תוכלו למצוא לפחות שלוש (!) מסעדות עם תפריט בעברית (!) ודברי מאכל המוכרים לכל ישראלי: חומוס, פיצה, זיוה, בייגל, סלט, סחלב, נענע ועוד.

אם תעברו בסמטת המציקים (ואתם תעברו בה), מכל צד ישדלו אתכם לעשות מסג', לקנות נעליים רקומות או פונצ'ו צבעוני, לצאת לטיול בקאנו או לרפטינג סוער. הישראלים מקבלים הנחות סלב, כישראלים.
הרחובות הראשיים (המעטים) רחבי ידיים ומרוצפים באבנים עתיקות אך הרחובות הצדדיים, שהם מרבית מרחובות העיר, צרים עד מאוד, כך שלא בכולם יכול לעבור אוטובוס, ואם נוסעת מכונית על הכביש, אז גם על המדרכה בקושי ניתן לצעוד בזוג.

כאן המקום לציין – זהירות בכבישים ! הנהגים נוסעים באופן פרוע ומסוכן. הכי מצחיק, שאחרי שהנהג הוביל אותך בנסיעה מטורפת כרכב שלישי בכביש בן שני נתיבים, חתך כל רכב שני, נסע בכל הרמזורים האדומים, וכמעט דרס אלפקה – הוא מגיע אל היעד ומבקש ממך לרדת בצד של המדרכה ולא בצד של הכביש….. כל נסיעה במונית היא אקסטרים.

קוסקו כמרכז עולם האינקה. מוטיב תרבותי חוזר. צייר מיגל אראוס. קוריקאנצ׳ה. (צילום: ענת מנדל)

קוסקו כמרכז עולם האינקה. מוטיב תרבותי חוזר. צייר מיגל אראוס. קוריקאנצ׳ה. (צילום: ענת מנדל)

אמנות וקדושה

באחד הסיורים ביקרנו במקדש KORIKANCHA ("מתחם הזהב") ובכנסיית סנטו דומינגו – קירות המקדש היו בעבר מכוסות יריעות זהב טהור אך נשדדו עם בוא הכובשים הספרדים. במקדש אסור לצלם, מלבד בשטחים הפתוחים, אך לפני שהאיסור ניתן, צילמתי שתי תמונות. סליחה.
קוריקאנצ'ה, המקדש של אל השמש, מרהיב ביופיו ובעוצמה שהוא מקרין, והסיור בו לוקח אותך מאות שנים אחורה אל ימי האינקה המפוארים.

ישנם שני מבנים של אנשי הדת ומקדשים של הירח ושל הכוכבים, המעוטרים בציורים מקוריים משנת 1600, של המסדר הדומיניקני בסגנון אסכולת קוסקו. המסגרות מצופות זהב ובעבר, הגדרות ואבני המקדשים היו בחלקם מצופים זהב או כסף ואבנים טובות. בשנת 1950 נהרס אחד המגדלים ברעידת אדמה ושוחזר.
בגינה – מזרקה בה נהוג היה להזרים את משקה האלים – צ'יצ'ה (סוג של בירה עשויה מתירס) לטובת בני האינקה שהגיעו אל המקדש ולא נכנסו אל קודש הקודשים.

מלבד מבני הטרפז המרשימים, והדיוק המופלא בארכיטקטורה, בתכנון ובבנייה, מוצגים גם ריקועי זהב עתיקים לצד תמונות מהעידן המודרני.

מוצג העתק של לוח זהב אשר היה במקדש השמש ובו תבליט בסימטריה מדויקת של צד זכרי וצד נקבי – הכוללים את סמלי האינקה הנערצים (קוף, פומה, נחש, שמש, כוכבים, וכו'). אחד הציורים של מיגל אראוס, מתאר את קוסקו כבירת עולם האינקה ומשרטט מפה אמנותית של כ-350 מקדשים המחוברים בקווי אורך דמיוניים מקוסקו אל כל המדינות סביב לה.

בקוסקו שפע של מוזיאונים. מוזיאון לאמנות מודרנית של המאה ה-20 ובו תערוכות מתחלפות של אמנים מקומיים מחומרים מגוונים ומעניינים (כולל נייר ועלי תירס). מוזיאון לתולדות האיזור הממוקם באחוזה יפהפיה וכולל פריטים מתקופת האינקה ומהתקופה הקולוניאלית. באחד האולמות נמצא גם אמן מקומי שהציג למכירה את עבודותיו בפני האורחים. מוזיאון האינקה, במבנה עתיק, בו מוצגים כלי קרמיקה, מומיות ותכשיטי זהב וכסף, כמו גם אוסף חפצים מימי האינקה כולל אריגים וכוסות בצבעים ססגוניים. בכל המוזיאון חל איסור צילום.

יש לכם קוצים במקום בו נהוג לשבת ?

הגעתם למקום הנכון. קוסקו פותחת לפניכם שערים לעולם עתיר אדרנלין. החל בטרקים בני מספר ימים של הליכה בגאיות והרים, רכיבה על סוסים בנופים קסומים ועוצרי נשימה (תרתי משמע) ועד רפטינג, מצנחי רחיפה, סנפלינג ואפילו בנג'י. חברים מספרים שאין על האזנגאטה – עם כל הקושי מדובר בחוויה מדהימה. לגבי הבנג'י – יש הטוענים שלא מומלץ לבצע אותו בפרו וכדאי לשמור אותו ליעדים אחרים. לשיקולכם.
עוד שמעתי, גם אם לא חוויתי, שבקוסקו יש חיי לילה תוססים בקצב הסלסה: מסיבות ריקודים ומוזיקה משובחת מאמצע הלילה ועד לפנות בוקר. אחד המועדונים הוותיקים שפועל בהצלחה רבה מזה שנים רבות הוא מאמא אפריקה, תיירים רבים, מוזיקה נחמדה ואלכוהול זול.

גינת מתחם השמש, קוריקאנצ׳ה. (צילום: ענת מנדל)

גינת מתחם השמש, קוריקאנצ׳ה. (צילום: ענת מנדל)

המלצות בקטנה

הוסטל נקי, יפה, קרוב לכיכר ארמאס ובמחיר שפוי וראוי – HOSTEL CORIHUAS מומלץ מאוד, במבנה אבן עתיק עם חלונות המשקיפים לגגות העיר. לא נשארנו רק כי המלון היה בתפוסה מלאה.
מלון מצוין, לא זול יחסית לפרו, שלושה כוכבים – HOTEL KOYLLUR מומלץ בחום, ומפנק ברמות גבוהות. המוצ'ילרית שלי נשכבה במיטה חמש דקות והרגישה כמו בת מלוכה. גם אני. המלון מרוחק כשבע דקות הליכה מכיכר ארמאס, בנוי סביב חצר יפה ומוארת, חדרים מרווחים ונקיים, עמדה חופשית של תה מעלי KOKA טבעיים, בכל שעות היממה וארוחת בוקר מאוד חביבה ונדיבה (אם אתם שם, תבקשו שיכינו לכם מקושקשת. הם עושים את זה טוב כמו בבית).
מסעדת PAPACHOS בסגנון אמריקאי של המבורגרים עסיסיים וצ'יפס ייחודי כולל תפאורה אמריקאית למהדרין. המסעדה האיטלקית הסמוכה בקומה השנייה דון מרסלו – אירוח משובח, כולל שנדליר, מפות משובצות בלבן-אדום וקינוחים מעולים.

מסעדות "חלום כחול", "קפה בייגל" ו"אלנבי" יתנו לכם להרגיש כמו בבית – אם חסר לכם אוכל ישראלי, תפריט בעברית וסועדים שמדברים עברית – אלה המסעדות עבורכם. אני אהבתי את קפה בייגל.
זה עוד לא נגמר עד שזה נגמר – להתראות בפרק הבא – על סאקסיוואמאן והעמק הקדוש.

פורסם בקטגוריה ג, תיירות, תיירות בחו"ל | עם התגים , , , , , | להגיב

דיז'ון והרי היורה הצרפתיים

חבל בורגונדי הוא מחוז חפצנו הפעם. כ-300 ק"מ מדרום מזרח לפריז, נמצאת בירת בורגונדי ובירת אזור היין המצטיין באיכותו קוט-דור, היא דיז'ון.

הדרך לדיז'ון עוברת דרך עשרות קילומטרים של שדות צהובים במשך רוב חודשי האביב והקיץ. שדות החרדל והלפתית הצהובים – הצמחים מאד דומים. מהראשון עושים ממרח חרדל ומהשני מפיקים את שמן הקנולה ודלק ביולוגי – משרים רוגע בואכה ללב אזור היין החשוב, בורגונדי.

דיז'ון. אינה מהווה יותר מרכז יצור חרדל תעשייתי. (צילום: דני בר)

דיז'ון. אינה מהווה יותר מרכז יצור חרדל תעשייתי. (צילום: דני בר)

חבל בורגונדי (Burgundy) הוא אזור ירוק של נחלים, נהרות ותעלות מים. בינות לערוצי המים משתרעים יערות אלונים, כרמים רבים ויקבים. בכל רחבי בורגונדי ניתן לבקר בעיירות היסטוריות וטירות עתיקות.

דיז'ון, שעל שמה נקרא החרדל המפורסם באיכותו – "חרדל דיז'ון" – אינה מהווה יותר מרכז יצור חרדל תעשייתי. ניתן למצוא חרדל דיז'ון מקומי מיצור בוטיק. זהו חרדל המבוסס על חומץ בן יין מבורגונדי וכך הענבים המיוחדים של בורגונדי והחרדל המקומי יחדיו יוצרים מוצר ייחודי ולא תעשייתי.

דיז'ון מפורסמת גם בקרם דה קסיס (Crème de Cassis), שהוא ליקר אדום ומתוק שעושים מדומדמניות (BlackCurrants ). קרם דה קסיס הוא מרכיב עיקרי באפריטיף "קיר" הקרוי על שם פליקס קיר שהיה ראש העיר של דיז'ון שנהג להגיש קוקטייל זה של יין לבן מבורגונדי עם עשירית קרם דה קסיס.

במרכז העתיק של דיז'ון נעים להעביר זמן בין חנויות ובתי קפה רבים. ארמון הדוכסים המפואר שמשמש כמשכן למוזיאון האומנויות ולבית העירייה, הוא אחד המונומנטים היפים בבורגונדי ולא רחוק ממנו נמצאת כנסיית נוטרדאם.

בין דיז'ון והגבול השוויצרי נמצא חבל ארץ שונה, הררי, מיוער ומושלג בחורף. זהו אזור הרי היורה הצרפתיים. חבל פרנץ`-קומטה שביורה, משתרע בין האזורים אלזס, לורין, בורגונדי והאלפים. העיר המרכזית באיזור, שהיתה גם חשובה עוד בימי הביניים היא בֶּזַאנסוֹן. העיר יושבת בתוך עיקול של הנהר דו (Doubs) ובגובה כ-600 מטרים מעל פני הים. בזאנסון נחשבת ל"עיר הירוקה ביותר בצרפת" והידידותית ביותר לסביבה. העיר משופעת בשרידים רומאיים, שמזכירים במשהו ערים עתיקות מאותה תקופה באיטליה או בארצנו.

"השער השחור" המפורסם בבזאנסון הוא שריד לחומה מהתקופה הרומית. על גדות הנהר הוקמה טיילת וובאן כשמנגד לה יש בתים מהמאה ה-17. מעל העיר מתנשאים ביצורים נרחבים שנבנו על ידי האדריכל הידוע וובאן.

בורגונדי: טירה בין כרמים. (צילום: דני בר)

בורגונדי: טירה בין כרמים. (צילום: דני בר)

כשממשיכים מערבה, לכיוון הגבול השוויצרי, ממשיכים לטפס לגובה של 1000 מ' ויותר ועד שלהי הקיץ פסגות ההרים עדיין מושלגים וחובבי סקי יכולים לגלוש במסלולי הסקי.

אחת משכיות החמדה של אזור היורה הוא הכפר ווילר-לה-לק ( Villers-le-Lac ) ששוכן בעמק קסום על גדות נהר הדו. מהכפר ניתן לצאת לשייט קצר עד למפל שנמצא במעבה היער – טיול טבע באוויר הצח.
מדרום לכפר משתרע פארק היורה. זוהי שמורת טבע מיוערת והררית המוקדשת לאזור היורה ולתקופה הפרהיסטורית הנקראת על שם האזור.

שני כפרים נוספים שנסענו לבקר הם הכפר הציורי אורנן ( Ornans ) שיש המכנים אותו "ונצייה של פרנץ` קומטה" (הם כנראה לא היו בוונציה). שם שווה לשבת באחד מבתי הקפה בכיכר העיר או לעבור בין הגשרים הרבים לשני צידי נהר הלו. נמשיך לרדת מהרי היורה ונפנה מעט דרומה לארבואה (Arbois) . זו עיירה שמפורסמת ברחבי העולם בשל שני דברים: הראשון הוא לואי פסטר, שלו אנו חייבים את פיסטור החלב (תהליך הפיסטור נקרא על שמו) וכן את הכרת השמרים החשובים כל כך בתעשיית הבירה. לואי פסטר גדל בארבואה וביתו משמש היום מוזיאון.

הדבר השני בו ידוע הכפר הוא "יין קש" (vin de paille ) ו- Vin jaune, שהם שני סוגי יין יחודיים לאזור. יין קש הוא יין מתוק בעל אחוז גבוה של אלכוהול ובעל גוון זהוב, שהופק מענבים שיובשו לפני כן על מצעי קש בדומה לתהליך היצור של האמרונה האיטלקי המוכר יותר בישראל. הווין ז'ון פחות מוכר והוא מזכיר בתהליך את יינות השרי המוכרים יותר במחוזותינו.

"דרך היינות הגדולים"

מדרום לדיז'ון, מרחק של כ-40 ק"מ נמצאת העיר בון (Beaune ) שהיא בירת היין של בורגונדי ויש הטוענים שבירת היין העולמית. הדרך המועדפת כמובן היא "דרך היינות הגדולים" (Route des Grands Crus ) המשתרעת לצידי הטרואר המצטיין של בורגונדי, קוט-דור ( Côte-d'Or ). זו דרך שעוברת בין כרמים, 33 כפרים שעיסוקם הוא ענבי היין וכמובן יקבים רבים מספור. בכל כפר יש יקבים משפחתיים קטנים ובחלק מחלקות הכרמים יש גם טירות שהפכו ליקב. חלק מהכרמים מכריזים בשילוט בולט על היקב להם הם שייכים וזאת כי אלו חלקות כרם מצטיינות באיכותן וביין המופק מהענבים בחלקות אלה.

ביתו של פסטר לואי בארבואה. (צילום: דני בר)

ביתו של פסטר לואי בארבואה. (צילום: דני בר)

אי אפשר לוותר על ביקור ביקב באחד הכפרים או בבון, בירת היין. בעיר בון חייבים לבקר בהוספיס דה בון – אוטל דיו (Hospice de Beaune – Hotel Dieu ). זהו מבנה שהוקם במאה ה- 15 למען עניי העיר ונזקקיה. הכינוי "ארמון העניים" הוצמד לו כבר עם הקמתו. המבנה הוקם בהשראת אדריכלות פלמית וגותית. כיום הוא נחשב ליהלום של ארכיטקטורה מימי הביניים. הרעפים הצבעוניים שעל גג בית החולים הובאו כנראה ממרכז אירופה ומעניקים למקום מראה יפה ומעניין במיוחד. במקום נערכת תחרות היין היוקרתית והמכרז של יינות בורגונדי.

היקב שבחרנו לבקר בו נמצא בבון ויש בו מרכז מבקרים נוצץ ומזמין. Bouchard Père & Fils הוא יקב בעל היסטוריה של יותר מ-280 שנות יצירת יין בורגונדי. היקב נמצא בטירה מהמאה ה-15 והמנהרות שלה נבנו עבור המבצר והחיילים. לפני כ-200 שנה נרכשה הטירה ע"י משפחת בושר שראתה במקום פוטנציאל לייצור ושימור יין תודות לשלוש קומות של מנהרות, לאורך ארבעה ק"מ, עם לחות 80%-90% ) וטמפרטורה קבועה של 13-15 מעלות באופן טבעי.

טירה על דרך היין. (צילום: דני בר)

טירה על דרך היין. (צילום: דני בר)

סיירנו במנהרות, כולל בחלק הנעול, בו שמורים יינות עתיקים. היין העתיק ביותר ביקב הוא Meursault Charmes משנת 1846. כן, יין לבן בן 178 שנים. יין חי ונושם שראה ועבר שתי מלחמות עולם, תהפוכות ומהפכות, אימפריות שקמו ונפלו והוא עדיין חי.

מספרים שבטעימה שנערכה בשאטו-דה-בון בשנת 1998, נשאלו מספר מבקרי יין מהטובים בעולם מה דעתם על היין (נמסר להם רק ששנת הבציר היא 6__1). אחד המבקרים ענה כי לדעתו זה לא בציר 96 או 86 ואפילו לא 76 שאותם היה מזהה מיד. גם לא 66, שנת הבציר שבה נולד בנו, והוא מכיר היטב את כל היינות מבציר מיוחד זה. בציר 56 סבל מכפור עז ולכן לא היה יין באותה שנה. כך לדעתו זה או 46 או 36. נציג היקב ענה לקול תשואות הקהל כי נכון זה בציר 46 אבל לא 1946 אלא …..1846.

טעמנו מספר יינות. אהבתי את האדום -Beaune Du Chateau Premier Cru Rouge 2010 שבו בלנד של יינות מ-17 חלקות שונות באזור בון. יין בעל ארומה פירותית מאד עם מעט עשביות ובטעם עוצמה עולה לאט של פירותיות. מחירו ביקב 23 יורו.

היין הלבן הטוב לטעמי היה Corton-Charlemagne 2011 שהוא יין בעל צבע זהוב בהיר כמעט שקוף, דמעות סמיכות זולגות לאט מאד ובאלכסון. ארומה מאד שטוחה בתחילה אבל נפתח לאט. הרבה פרי ומעט עשב. תופס לאט את הלשון וחלל הפה ולא מרפה. מחיר היין ביקב כ- 100 יורו.

בפרק הבא נטייל בבוז'ולה, נגיע לליון ונמשיך לכמה עיירות מיוחדות בבורגונדי. ניתן לבקר באתרים אלה עצמאית או בטיול מאורגן בהדרכתי

פורסם בקטגוריה ג, תיירות, תיירות בחו"ל | עם התגים , , , , , | להגיב

פרק מביש

איך הייתה ארצות-הברית מגיבה על הצהרה שהפלסטינים לא ינהלו משא ומתן עם ממשלה ישראלית שיש בה מפלגות פאשיסטיות-למחצה?

בזעם, כמובן. 

איך מגיבה ארצות-הברית על ההצהרה שישראל לא תנהל משא-ומתן עם ממשלה פלסטינית הנתמכת על-ידי חמאס? 

בהסכמה מלאה, כמובן. 

לכל אדם המעוניין בשלום ישראלי-פלסטיני, הידיעה על ההתפייסות הפנימית הפלסטינית היא בשורה טובה. זה שנים אנחנו שומעים מפי דוברים ישראלים שאין טעם לעשות שלום עם מחצית העם הפלסטיני ולהמשיך במלחמה בחצי השני. אבו-מאזן הוא עוף מרוט-נוצות, אמר אריאל שרון בעדינות שהייתה אופיינית לו. חמאס הוא הקובע. והרי חמאס מתכנן שואה שנייה. 

לפי הסכם ההתפייסות הפלסטיני, חמאס מחויב עכשיו לתמוך בממשלה כל-פלסטינית שתהיה מורכבת ממומחים לא פוליטיים, בהסכמת שני הצדדים. ממשלת הימין הקיצוני שלנו מתפוצצת מזעם. לעולם, לעולם, לעולם לא תנהל משא-ומתן עם ממשלה פלסטינית הנתמכת על-ידי חמאס. 

לדעת הממשלה הימנית, תחילה על חמאס להכיר בישראל, להפסיק כל פעילות אלימה ולהתחייב לכבד את כל ההסכמים שעליהם חתם אש"ף בעבר. זה בסדר, מכריז אבו-מאזן. אני אמנה את הממשלה הבאה, והיא זו שתמלא אחר שלוש הדרישות. 

דוברי נתניהו מודיעים שזה לא מספיק. לדעתם הנחרצת, חמאס עצמו צריך למלא את שלוש הדרישות, לפני שנבוא במגע עם ממשלה שנתמכת על-ידו. 

אבו-מאזן יכול היה להשיב באותה המטבע. הוא יכול היה להכריז שלפני שיבוא במגע עם ממשלת נתניהו חייבות כל סיעות הקואליציה להצהיר על תמיכתן בפיתרון שתי-המדינות, כפי שעשה נתניהו (פעם אחת ויחידה, בנאום בר-אילן). לפחות שתי מפלגות, "הבית היהודי" של נפתלי בנט ו"ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן, וגם חלק גדול מאנשי הליכוד עצמו, יש לשער, שהיו מסרבים בתוקף לבקשה זו. 

אני יכול לדמיין לעצמי טקס בכנסת, שבו היו קמים כל השרים, זה אחר זה, ומתחייבים: "אני מצהיר שאני תומך תמיכה מלאה וכנה בהקמת מדינת פלסטין לצד מדינת ישראל!" המשיח יבוא לפני כן. 

אלא שזה ממש לא חשוב. דעתם של הסיעות ושל השרים אינה חשובה. מה שקובע הוא מדיניות הממשלה. די בכך שהממשלה הפלסטינית הבאה תכיר בישראל, תגנה כל אלימות ותכבד את כל ההסכמים שנחתמו עד כה.  

מדוע הסכם-הפיוס הפלסטיני טוב לשלום? 

ראשית, מפני שעדיף לעשות שלום עם אומה שלמה, ולא עם מחציתה. הסכם שלום עם אש"ף, בלי חמאס, יהיה חסר משמעות עוד לפני שייחתם. חמאס היה מחבל בו בכל הזדמנות על-ידי מעשי אלימות ("טרור" בלעז).

שנית, מפני שהצטרפות חמאס לאש"ף, ואחר כך לממשלה הפלסטינית, פירושה למעשה שחמאס מקבל את מדיניות אש"ף, שהכירה מזמן במדינת ישראל ובחלוקת פלסטין ההיסטורית. 

הפארסה נמשכה תשעה חודשים... (צילום: לע"מ)

הפארסה נמשכה תשעה חודשים... (צילום: לע"מ)

כדאי לזכור שלפני הסכם-אוסלו היה אש"ף עצמו מוגדר רשמית על-ידי ישראל (וארצות-הברית) כארגון-טרור. כאשר נחתם ההסכם על מדשאת הבית הלבן עדיין הייתה "האמנה הפלסטינית" בתוקפה. היא קראה לחיסול מדינת-ישראל והחזרת כמעט כל תושביה לארצות מוצאם. במשך שנים רבות טענו הפוליטיקאים והאקדמאים שלנו שהאמנה הזאת מהווה מכשול בל-יעבור לשלום. 

רק אחרי שהסכם-אוסלו נכנס לתוקף ביטלה המועצה הלאומית הפלסטינית בטקס חגיגי, בנוכחות הנשיא ביל קלינטון, את הסעיפים האלה באמנה. לחמאס יש אמנה דומה. גם היא תתוקן כשמפלגת החמאס תצטרף לממשלה הפלסטינית. אגב, זוהי האירוניה של ההיסטוריה: בעבר העניקה ישראל תמיכה חשאית לחמאס, כחלק מן המאבק נגד אש"ף. כאשר הממשל הצבאי דיכא בכוח כל פעילות פוליטית בשטחים הכבושים, גם פעילות למען השלום, הוא התיר את פעילות הארגונים האסלאמיים במסגדים. 

שאלתי פעם את ראש השב"כ לשעבר אם הוא הקים את חמאס. "לא הקמנו אותו", השיב, "אבל סבלנו אותו". 

הסיבה הייתה שבאותה עת נחשב אש"ף כאויב. נגד ערפאת, "ההיטלר השני", התנהלה מערכה בלתי נלאית של דמוניזציה, וכל מי שלחם בו נחשב לבעל-ברית. גישה זו נמשכה עד  כשנה אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, כאשר הבין השב"כ שחמאס מסוכן הרבה יותר מאש"ף. רק אז התחיל השב"כ לאסור (ואחר כך להרוג) את ראשי חמאס. 

כיום קיים מצב של הפוגה בלתי רשמית ("תהדיה" – רגיעה) בין ישראל לחמאס. ברור שמפלגת החמאס החליטה ששאיפותיה כאחת משתי המפלגות הפוליטיות הגדולות בפלסטין חשובות יותר מה"מאבק המזוין" נגד ישראל. מטרתה העיקרית היא להגיע לשלטון במדינה הפלסטינית שתקום. כמו תנועות שחרור רבות ברחבי העולם, ובכללן אצ"ל של מנחם בגין, החמאס הופך את עצמו מארגון טרור למפלגה פוליטית. 

כפי שאפשר היה לצפות מראש, ארצות הברית הלכה בעקבות ישראל וקיבלה את המדיניות הישראלית במלואה. היא איימה על הרשות הפלסטינית במלחמה אם יתגשם הסכם הפיוס. יוזמת השלום האמריקנית נעצרה בחריקה. עכשיו אפשר וצריך לספר את הסיפור המלא. 

הכישלון נגזר על יוזמת השלום עוד לפני שהתחילה. לא היה שום סיכוי, ולו הקטן ביותר, שתישא פרי. 

עכשיו הבה ונקבע בבירור איך נגמרה יוזמה זו, לפני שהעובדות תיקברנה מתחת למפולת של תעמולה. יוזמת השלום נקטעה לא מפני שאבו-מאזן הצטרף לגופים בינלאומיים, ולא בגלל ההתפייסות הפלסטינית, אלא בגלל סירובו של נתניהו למלא את התחייבותו החד-משמעותית לשחרר אסירים פלסטינים מסוימים בתאריך מסוים. 

אצל הפלסטינים, שיחרור אסירים הוא עניין רגיש מאין כמוהו. הוא נוגע לבני אדם ולמשפחותיהם. אסירים מסוימים אלה, שאחדים מהם אזרחים ישראלים, שהו בכלא במשך 21 שנים לפחות. לנתניהו לא היה אופי די חזק כדי למלא את הבטחתו ולהתמודד עם מערכת ההסתה הפרועה של הימין הקיצוני.  

נתניהו העדיף את סוף ה"משא והמתן". 

את ההתנהלות של ג'ון קרי אפשר להגדיר רק כעלובה. 

זה התחיל עם מינויו של מרטין אינדיק כמנהל המשא ומתן. אינדיק עבד בעבר באיפא"ק, השדולה העיקרית של הימין הישראלי. התפקיד המרכזי של איפא"ק הוא להטיל טרור על הקונגרס האמריקני, שהחברים בשני בתיו – הסנאט ובית הנבחרים – רועדים מפחד למראה סוכניה. הבחירה באיש כזה כמתווך בין ישראל והפלסטינים הייתה פשוט חוצפה. זה הראה לפלסטינים ישר מההתחלה מה צופה להם העתיד. 

מעשה החוצפה השני היה לפתוח בשיחות בלי לקבל מנתניהו הבטחה מראש לגבי הוויתורים שהוא מוכן לעשות. במשך כל תקופת ה"משא ומתן" סירב הצד הישראלי להניח על השולחן מפה של גבול ישראל-פלסטין, גם אחרי שהפלסטינים הגישו מפה משלהם. 

הפארסה נמשכה תשעה חודשים, שבהם לא הייתה התקדמות של מילימטר. הצדדים נפגשו ודיברו, דיברו ונפגשו. שום דבר לא היה מונח על השולחן, חוץ ומהדרישה המגוחכת של נתניהו שהפלסטינים יכירו בישראל כ"מדינת הלאום של העם היהודי". 

ציפי ליבני, פוליטיקאית כושלת, השתזפה בזרקורי הבימה הבינלאומי הזוהרת, והייתה רוצה להמשיך בזה עד קץ הימים. הנציגים הפלסטיניים היו גם הם מעוניינים להמשיך, גם בלי תכלית, כדי להעביר את הזמן בלי התפוצצות פנימית. 

כל התרגיל הזה הסתובב סביב נקודה פשוטה אחת: האם היה הנשיא אובמה מוכן להתעמת עם הסתערות הכוחות המקובצים של איפא"ק, הסנאט, בית הנבחרים, הרפובליקנים, האוואנגלים, הממסד היהודי הימני ומכונת התעמולה הישראלית? ברור שאם התשובה הייתה שלילית – אסור היה לקרי להתחיל. 

השבוע קרה לקרי אסון: בפגישה אישית סגורה פלט את הידוע לכל: שאם ישראל תמשיך בדרכה הנוכחית, היא תהפוך למדינת אפרטהייד. אין בזה כל חידוש. הנשיא לשעבר ג'ימי קארטר השתמש במילה הזאת בכותרת של ספרו. בישראל עצמה, פרשנים בלתי תלויים ושמאליים אומרים זאת בכל יום. אך בוושינגטון פרצה מהומה נוראה. 

קרי האומלל מיהר להתנצל. הוא לא התכוון. חס וחלילה! שר-החוץ של מעצמת העולם ביקש את סליחת ישראל הקטנה. 

וכך הגיעה המנגינה לאקורד המביש האחרון.

פורסם בקטגוריה א, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

סופש בטלוויזיה: דרמת יצרים, דרמת פשע ודרמה פיוטית

 

שישי 02 במאי, 2014

אימהות מושלמות | Two Mothers, ערוץ Yes1

דרמה מלאת יצרים בכיכובן של רובין רייט ונעמי ווטס. ליל ורוז גדלו ביחד כחברות הכי טובות. כיום, כאמהות לבנים מתבגרים, הן גרות בשכנות בעיירת חוף אידילית עם חופי ים כחולים באוסטרליה. יום אחד מגלה טום, בנה של רוז, שאיאן בנה של ליל, מנהל רומן עם אמו, ומחליט לפתות את ליל כנקמה.

במשך קיץ אחד, רגשות נסתרים צפים מעל פני השטח, והתשוקה מתפרצת בדרכים לא צפויות ועם תוצאות מפתיעות. שחקנים: רובין רייט, נעמי ווטס, אקסבייר סמואל ("דמדומים 3: ליקוי חמה"), ג'יימס פרצ'וויל ("ממלכת החיות"). במאית: אן פונטיין ("קוקו לפני שאנל"), אוסטרליה, 2012. סרט פרובוקטיבי, ניחן בצילומי נוף מדהימים, דוחף את הקהל לתוך מחשבה אינטלקטואלית, אך גם מעורר מבחינה מינית, רגשית ופילוסופית.

שבת, 03 במאי, 2014

11:40 עיניים כחולות מסוכנות | Blue-Eyed Butcher, ערוץ Hot דרמה

דרמת מתח המבוססת על פרשת רצח אמיתית בכיכובה של שרה פקסטון ("סופרהירו"). סוזן רייט היא יפהפייה טקסנית שכולם חושבים כי היא מנהלת חיים מושלמים עם בעל נהדר, שני ילדים יפים וחברי משפחה שמקיפים אותה.

אולם לאחר שש שנות נישואים לכאורה מאושרים, הסיפור מתנפץ לרסיסים כשבעלה נמצא קבור בחצר ביתם. הקהילה המקומית מזדעזעת כשהמשטרה מאשימה את סוזן ברצח מתוכנן ואכזרי של בעלה, לאחר שקשרה אותו למיטתם ודקרה אותו למוות ב-200 דקירות סכין. סוזן טוענת שנאלצה להגן על עצמה ועל חיי ילדיה לאחר שנים של התעללות פיזית ונפשית. אולם פרקליטת התביעה מתעקשת שמדובר בסוציופתית מסוכנת, שמנצלת את יופייה כדי להסתדר בחיים ושהיא צריכה להישלח לתקופת מאסר ארוכה. האמת מתבררת אט אט בבית המשפט. שחקנים: שרה פקסטון, ג'סטין ברונינג, ליסה אדלשטיין ("האוס"), מייקל גרוס. בימוי: סטיבן קיי. ארה"ב, 2012.

18:45 עבריין | Offender, ערוץ Hot אקשן

דרמת פשע ריאליסטית נוקבת שזכתה לשבחים רבים, על הנעשה בבית הכלא הכי קשוח וידוע לשמצה לעבריינים צעירים בבריטניה.

טומי ניקס הוא בחור לונדוני צעיר שתוקף שוטר במטרה להישלח במתכוון לפלתהאם – בית כלא לעבריינים צעירים. מטרתו היא לנקום בבריונים שהרסו את חייו כשפגעו בחברתו ההרה במהלך המהומות שפרצו בעיר בשנת 2011. אולם כשטומי נכלא במקום, הוא מבין שהמשימה לא פשוטה ושלא קל להסתגל לתנאי החיים במוסד, במיוחד בשל האסירים האלימים והסוהרים הסדיסטים. שחקנים: ג'ו קול ("סקינס"), אינגליש פרנק, קימברלי ניקסון, שון דולי, מרק האריס. בימוי: רון סקאלפלו. בריטניה, 2012. מותחן נקמה איטי ומעניין, עם משחק טוב של שחקנים בסרט בכורה.

22:00 היו זמנים באנטוליה | Once Upon A Time In Anatolia, ערוץ Yes3

דרמת מתח פיוטית, עטופה בצילום עוצר נשימה ויופי אמנותי יוצא דופן. קבוצת חוקרים יוצאת בלילה, עם חשוד, למציאת גופה, במרחבי אזורי הספר של אנטוליה. כמעט ללא מילים מתנהל דיון על מקום, זמן, החיים והמוות.

שחקנים: מוחמד אוזנר, אילמז ארדוגאן, פיראט טאניס. במאי: נורי ביילג' קיילן ("שלושה קופים"), תורכיה, 2011. זוכה הפרס הגדול – פרס הבימוי בפסטיבל קאן 2011; זוכה פרס הבימוי בקארלובי וארי, דבלין ופילדלפיה. יצירת מופת: סרט אלגנטי, מהפנט ומכשף, עם מגע עדין, שקט ומהודק, הפועם בקצב משלו. לכך יש להוסיף בימוי מבריק ומשחק נפלא.

22:00 סאלאם דאנק | Salaam Dunk, ערוץ 8 (הוט)

סטודנטיות מכל רחבי עיראק הלומדות באוניברסיטה האמריקנית בסולימאניה, כורדיסטן, מקימות קבוצת כדורסל בעזרתו של מורה לאנגלית שמאמן אותן. הן מתמודדות עם המסורת ועם המגבלות שהיא מטילה עליהן וגם עם קבוצות של שחקניות ותיקות בעיראק. רוב הנשים בקבוצת הכדורסל מעולם לא עסקו בספורט קודם לכן. הן הגיעו מכל קצוות עיראק ללמוד בבית הספר היוקרתי, אך רבות מהן לא יכולות לספר למשפחה בבית שהן הולכות לאוניברסיטה "אמריקנית".

באמצעות ראיונות ויומני וידאו חושפניים, הסרט עוקב אחר קבוצת הכדורסל המגוונת והייחודית, כשהנשים מגלות את המשמעות של להיות ספורטאית. מהשמחה של הניצחון הראשון ועד לכאב של אובדן המאמן האהוב של הקבוצה, הסרט נותן הצצה לעיראק שאנו לא זוכים לראות בחדשות. ארה"ב, 2011. זוכה פסטיבל הסרטים הבינלאומי של שיקגו;  זוכה פרס חבר השופטים – פסטיבל הסרטים של נאשוויל; זוכה פרס חבר השופטים – פסטיבל הסרטים של פלורידה.

פורסם בקטגוריה ד, טלוויזיה, תרבות | להגיב