הרצוג לנתניהו: ישראל צריכה כעת דווקא להקפיא את הבנייה

ראש האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, תובע מראש הממשלה בנימין נתניהו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות בעת השיחות עם הפלסטינים.

במכתב ששיגר הרצוג לנתניהו, נאמר: "בתחילת השבוע צפוי סבב שלישי של שחרור אסירים פלסטינים כחלק מתנאי המשא ומתן המדיני. שחרור אסירים ביטחוניים,חלקם רוצחים, הוא הליך קשה המעלה בעיה מוסרית כבדה, לנו כנבחרי ציבור, לחברה הישראלית כולה, ודאי למשפחות הקורבנות. אולם אם הוחלט לשחרר אסירים על מנת לקדם את המשא ומתן המדיני, איני מבין מדוע הממשלה מקדמת במקביל בנייה מסיבית מעבר לקו הירוק, דבר המביא לתוצאה ההפוכה.

איני מבין מדוע מקדמים עכשיו בנייה. יצחק (בוז'י) הרצוג (צילום: נירה ידין)

איני מבין מדוע מקדמים עכשיו בנייה. יצחק (בוז'י) הרצוג (צילום: נירה ידין)

"ישראל צריכה כעת להכריז דווקא על הקפאת הבנייה בהתנחלויות", ממשיך וכותב הרצוג. "הקפאה כזו היא צעד מתבקש ממילא. הרי בעת משא ומתן על גבולות מדינת ישראל, אין טעם להמשיך ולבנות בשטחים שנדונים במשא ומתן עצמו".

בהמשך מכתבו כותב הרצוג: "הדבר בעייתי מטעמים רבים: בנייה בשטחים שיפונו בעתיד היא בזבוז משאבים שהיו יכולים לסייע במקומות רבים אחרים. בנייה מקבעת עובדות חד-צדדיות וכמעט בלתי הפיכות ומקשה על ההגעה להסדר. בעת פינוי ישובים מעבר לקו הירוק ישראל תאלץ לבזבז משאבים נוספים על פיצוי לאותן משפחות שזה עתה יושבו. הבנייה בהתנחלויות גם מסבה נזק ליחסים הבינלאומיים של מדינת ישראל ומשדרת אי אמון ישראלי במשא ומתן. חמור מכך, השיטה לפיה ישראל 'מאזנת' את שחרור האסירים בהאצת הבניה מעבר לקו הירוק רק מובילה למצב בו אנחנו לא מקבלים אשראי בינלאומי מהמהלך הקשה של שחרור אסירים. לאור כל אלה, אני קורא לך להכריז על הקפאת הבניה בהתנחלויות, לפחות לתקופת המשא ומתן.

"אני כראש האופוזיציה אומר שוב ושוב כי משא ומתן והתייצבות על גבולות מקובלים ומוסכמים הם צורך קיומי למדינת ישראל", כותב הרצוג. "ללא הסדר, שיוביל להפרדות מהעם הפלסטיני, תהפוך ישראל למדינה דו לאומית, או שתהיה מדינה מבודדת בקרב הקהילה הבינלאומית. הדבר יהווה קץ לחזון הציוני ופגיעה חמורה באזרחי מדינת ישראל. אנחנו נוהגים כך מתוך אחריות לאומית ואנו מצפים שאתם תנהגו באותו אופן ותודיעו כבר היום על הקפאת הבנייה בהתנחלויות".

בתוך כך, ראש הממשלה בנימין נתניהו נבדק הלילה בבית החולים הלל יפה בחדרה לאחר שחש ברע בעקבות הצטננות. הרופאים בדקו את נתניהו במשך שעתיים ולאחר מכן שחררו אותו לביתו.

נתניהו הגיע לבית החולים אמש אחר חצות, מביתו הפרטי בקיסריה. הוא הגיע לבית החולים בעקבות הצטננות שלוותה בכאבי ראש. הוא נבדק, והאבחנה הרפואית הייתה דלקת במערות האף בעקבות הצטננות. במהלך כל זמן הבדיקה נתניהו היה בהכרה מלאה. בסיום הבדיקה נתניהו שוחרר בחזרה לביתו כשהוא מרגיש טוב יותר.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , | להגיב

תחנת הכוח בעזה חדלה לפעול

תחנת הכוח היחידה בעזה הפסיקה לפעול החל מאתמול (שישי) בבוקר, כך הודיעה החברה אמש: "החברה הפסיקה לפעול עקב מחסור בדלקים הנובע מסגירת מעבר כרם שלום". משמעות הדבר לפי ההודעה היא כי החברה תספק שש שעות חשמל מדי יום במקום 12 שעות שסיפקה עד כה. התחנה מספקת  כ-30% מתצרוכת החשמל ברצועה וחזרה לפעול לפני כ-14 יום לאחר שהושבתה כליל בתחילת חודש דצמבר.

תחנת הכוח בעזה

תחנת הכוח בעזה

השבוע, בעקבות הרג סאלח אבו-לטיף, צעיר ישראלי בן 22 שעסק בעבודות תחזוקה בגדר סמוך לנחל עוז, הורה שר הביטחון משה (בוגי) יעלון על סגירת מעבר כרם שלום לסחורות הנכנסות ויוצאות מעזה.
כשבועיים קודם לכן הסכימה ישראל להעביר סולר כעזרה הומניטארית בעת חירום לרצועה.

ארגון "בצלם" לזכויות אדם התרה השבוע מפני העונש הקולקטיבי המוטל על הרצועה והתריע על הנזק הצפוי לכלכלה ברצועה עקב כך ובין השאר על הנזק שייגרם כתוצאה מהשבתת התחנה. גורם רשמי במשרד הביטחון הגיב ומסר לסוכנות AFP הצרפתית, כי הפסקת ההזרמה של דלק לרצועה נובעת מסירובה של הרשות הפלסטינית להעביר לידי החמאס דלקים שהיא רוכשת בישראל, לאחר שהחמאס סירב לשלם לרשות את מחיר הדלק וצבר חובות כבדים כלפי הרשות.

 

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ | עם התגים , , , , , , | תגובה אחת

סיפורו של נלסון מנדלה מוכיח שהכל אפשרי

זה עתה צפיתי בסרט "מנדלה", ואני כל כך מלא רשמים שאינני יכול שלא לכתוב עליו.

סרט מצוין, שחקנים מצוינים. אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שזהו סרט מדויק מאוד, שמתאר נאמנה מה באמת קרה בדרום-אפריקה, ואי-אפשר שלא לחשוב עליו שוב ושוב.

אז מה אני חושב?

אילו נשאל דרום-אפריקני, שחור או לבן, לפני 35 שנה איך ייגמר הסכסוך, התשובה הייתה קרוב לוודאי: "לא יהיה לו סוף. אין פיתרון." תשובה זו בדיוק שומעים היום בישראל ובפלסטין.

מנדלה, הסרט. גדול מהחיים (תצלום: באדיבות סרטי לב)

ואכן, כל פיתרון היה בלתי-אפשרי. רוב השחורים בדרום-אפריקה רצו בחופש ובשלטון שחור. רוב הלבנים – אנגלים ובורים כאחד – ידעו שאם יגיעו השחורים לשלטון, הם יטבחו את הלבנים או יגרשו אותם מהארץ. על כן לא היה שום צד מסוגל לוותר.

אבל אז קרה דבר שלא ייאמן, דבר שאפילו אי-אפשר היה להעלות על הדעת. השחורים ניצחו. נשיא שחור הגיע לשלטון. הלבנים לא נטבחו ולא גורשו. יש הטוענים שהם חזקים עכשיו יותר מכפי שהיו אי-פעם.

כל כך התרגלנו לזה, שאיננו מרגישים עוד בגודל הנס.

כאשר השתחררה אלג'יריה, גם היא אחרי מלחמת-שחרור ארוכה ואכזרית, ברחו יותר ממיליון מתנחלים ("קולונים") על חייהם. הבריחה ההמונית לא נכפתה. הנשיא שארל דה-גול פשוט הודיע שהצבא הצרפתי ייסוג מאלג'יריה בתאריך מסוים, וכול המתנחלים ברחו בבהלה. מספר עצום של משת"פים מקומיים נטבחו.

כך קורה כמעט תמיד כאשר שלטון קולוניאלי בא אל קצו אחרי תקופה ארוכה של דיכוי. כפי שכתב המשורר הגרמני פרידריך שילר בראשית התקופה הקולוניאלית: "פחדו מפני העבד הקורע את כבליו!"


אנשים רגילים. לא יותר אנושיים, לא פחות נקמניים

האם השחורים הדרום-אפריקנים הם בני אדם מסוג מיוחד? יותר אנושיים? יותר עדינים? פחות נקמניים?

לגמרי לא.

כפי שמראה הסרט, הם היו צמאים לנקמה. הם סבלו השפלות אינספור במשך עשרות שנים. לא השפלות מופשטות, אלא השפלות פיזיות יומיומיות ברחוב, בפארק, בתחנת הרכבת, בכל מקום. לא ניתן להם לשכוח ולו לרגע שהם שחורים ונחותים, תת-אדם. רבים מהם הושלכו לכלא.

לכן היה זה אך צפוי שיתנפלו ביום השחרור על מדכאיהם, להרוג, לשרוף ולהשמיד. בראש דורשי הנקמה עמדה אשתו של מנדלה עצמו, ויני, שהסיתה את ההמונים להרג.

ורק אדם אחד מיוחד ויחיד עמד מול הנחשול המאיים של שפיכות דמים.

הסרט מראה כיצד החליט מנדלה להתייצב לבדו מול הגל הגואה. ברגע המכריע, כאשר הכל היה תלוי ועומד, כאשר ההיסטוריה עצרה ממש את נשימתה, פנה מנדלה אל ההמונים בטלוויזיה ואמר להם בפשטות: "אם אני המנהיג שלכם, אתם תלכו בדרכי. אם לא, חפשו לכם מנהיג אחר".

גישתו הייתה רציונאלית. האלימות הייתה קורעת את הארץ לגזרים, כפי שקרה בארצות אפריקניות אחרות. אחרי זה היו השחורים חיים בפחד, כפי שחיו הלבנים במהלך כל עידן האפרטהייד.

הדבר לא ייאמן, אבל העם שמע לקולו.

כפי שמראה הסרט היטב, מנדלה לא היה יצור על-אנושי. הוא היה אדם, בעל רגשות של אדם. בראשית דרכו הוא היה מחבל, טרוריסט במלוא מובן המילה. הוא שלח אנשים להרוג ולהיהרג. אחר כך סבל מיחס אכזרי בכלא, לגופו ולנפשו. במשך עשרות שנים הוחזק בבידוד, שנים שהיו יכולות להטריף את דעתו.

אך בעודו בכלא, ובניגוד לדעתם של חבריו הקרובים ביותר, הוא פתח במשא ומתן עם ראשי משטר האפרטהייד.

האם יכול היה מנדלה לעשות מה שעשה בלי שיעמוד מולו פרדריק וילם דה-קלרק, מנהיג הלבנים? שאלה טובה. הסרט אינו מתעכב על אישיותו של דה-קלרק. הוא מסתפק בתיאור המהלכים שהובילו אותו לחתימה על הסכם שהיווה למעשה כניעה כמעט מוחלטת ל"כפירים" הבזויים, ושעשה כך מבלי שתישפך טיפה אחת של דם. כמו מיכאיל גורבצ'וב, בתנאים שונים, הוא פיקח על מהפכה היסטורית בלי אלימות (המילה "כפיר", שבה השתמשו הלבנים כשם גנאי לשחורים, נובעת מהמילה הערבית והעברית "כופר").

מנדלה ודה-קלרק התאימו זה לזה באופן מושלם, למרות שקשה לתאר שני טיפוסים שונים יותר זה  מזה.


החרם העולמי תרם, אבל לא היה הגורם המכריע

מה גרם למפלצת האפרטהייד לנפוח את נשמתה? ברחבי העולם, וגם בישראל, מקובל לחשוב שהחרם העולמי על מדינת האפרטהייד הוא הוא ששבר את עצמותיו. בעשרות מדינות סירבו אנשים הגונים לגעת בסחורות מדרום-אפריקה או להשתתף באירועי ספורט עם קבוצות מארץ האפרטהייד. הם הפכו את דרום-אפריקה למדינה מצורעת.

זה נכון וראוי להערצה. כל מי שהשתתף בהתקוממות זו של המצפון העולמי ראוי לכבוד. אך האמונה שהחרם הוא שהיטה את הכף לוקה בהתנשאות מערבית. זהו מין קולוניאליזם מוסרי. ולראיה, הסרט מקדיש לכל המחאות והחרם העולמי מספר שניות בלבד. זה הכל.

הוא מראה בבירור שאת הניצחון השיג המאבק עתיר הגבורה של המוני דרום-אפריקה – השחורים, ההודים (צאצאי מהגרים) והצבעוניים (בני זוגות מעורבים). הם השתמשו במאבק המזוין (שהמדכאים קוראים לו תמיד "טרור"), בפעולה המונית בלתי אלימה ובשביתות ענקיות. החרם העולמי עזר בעיקר להרמת המורל.

מנדלה לא היה רק אחד המנהיגים העיקריים של מאבק זה, אלא גם השתתף בו באופן אישי, עד שנשלח למאסר עולם. מהסרט אפשר היה לקבל את הרושם שהיו שני מנדלה: מנדלה המחבל, ששפך דם; ומנדלה רודף השלום, שהפך לסמל עולמי של סובלנות ומחילה.

אלא ששני מנדלה אלה היו אותו האדם – איש שהיה מוכן להקריב את חייו למען חרות עמו, ואיש שהיה נדיב וסלחן ביום הניצחון. הוא הגשים את האמרה היהודית העתיקה: "איזהו גיבור? ההופך אויבו לאוהבו". אדם כלבבי.


מה שאנחנו יכולים ללמוד מהסיפור של מנדלה וארצו

אדם ישראלי ראוי שישאל את עצמו: מה מלמד אותנו הסרט על הדמיון ואי הדמיון בין מה שקרה בדרום-אפריקה לבין הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

הרושם הראשון הוא שאין כמעט דמיון. יש הבדל עצום מבחינת הרקע המדיני והדמוגראפי. במידה שקיים דמיון כלשהו, הוא שטחי.

ההבדל העיקרי: לא נראה באופק שלנו לא דה-קלרק ישראלי, וגם לא מנדלה פלסטיני.

מנדלה עצמו היה תומך נלהב בעניין הפלסטיני. הוא ראה ביאסר ערפאת חבר בנפש. ואכן, יש דמיון: כמו מנדלה, ערפאת פתח במלחמת שחרור מהפכנית אלימה (טרור), וכמו מנדלה החליט ערפאת לעשות שלום עם אויביו (אוסלו). אילו היה ערפאת יפה תואר וגבה-קומה כמו מנדלה, היה העולם מן הסתם מתייחס אליו אחרת.

בגישתו הפרו פלסטינית דמה מנדלה למהטמה גנדי, שעולמו הרוחני התגבש ב-21 שנות שהותו בדרום-אפריקה. גנדי סבל קשות מהגזענות שם, זמן רב לפני שמשטר האפרטהייד נולד רשמית. אך בעוד שתורת אי האלימות של מנדלה נחלה ניצחון, תורת אי האלימות של גנדי נכשלה. שחרור הודו לווה בצונאמי של אלימות. לפחות חצי מיליון הינדואים ומוסלמים נהרגו, ביניהם גם גנדי עצמו.

הסרט מסתיים בבחירתו של מנדלה לנשיא המדינה, לקול צהלת השחורים והלבנים כאחד.

 

פורסם בקטגוריה א, אפריקה, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | תגובה אחת

הפרויקט של אוסקר מורילו: מציירים על שולחנות

אוסקר מורילו הוא אמן מודרני המערב ביצירה שלו ציור ופיסול, שחי ופועל במזרח לונדון ומוצאו מקולומביה, דרום אמריקה. הוא נולד ב-1986, בוגר טרי של המכללה המלכותית לאמנויות בלונדון ותערוכותיו מוצגות בלונדון, פאריס, ניו יורק ואמסטרדם.

מורילו יצר קשר עם עמותה העוזרת לאמנים לבצע פרויקטים המעניינים אותם. המיזם של מורילו עוסק בחיבור בין אמנות לצעירים וילדים ולמנהגי חייהם. הוא סימן כמה ארצות (בתוכן ישראל) ובחר מתוכן בתי ספר וכיתות, לרוב כיתות באזורים עניים וקשי יום. לכל השולחנות בכיתה הוא הצמיד בדי קנבס, חלקם תפורים זה לזה במכונת תפירה. בדי הקנבס משודכים לשולחנות התלמידים עד לסוף שנת הלימודים ואלה אמורים לצייר עליהם מה שירצו, כפי שהם עושים בדרך כלל למרות שאסור, ולהשתמש בדמיון חופשי ותמים. בסוף התהליך הבדים נאספים והופכים לתערוכת ציורים.

השולחנות המכוסים קנבס בראשית התהליך (צילומים: מיכל בנין)

השולחנות המכוסים קנבס בראשית התהליך (צילומים: מיכל בנין)

אוסקר מורילו ביקש מעיריית תל אביב לבחור לו כיתה ובדרך שאיני מודעת אליה במדויק התמזל מזלנו ונבחרה הכיתה שלי בתיכון חדש בתל אביב. לפני כמה ימים הוא טס לישראל ונפגש איתנו. מורילו, איש צעיר, מתולתל ושחום עור, שוחח איתנו באנגלית והראה לנו כמה מיצירותיו ואנחנו שאלנו אותו שאלות, כמו באיזה חומרים הוא משתמש באמנות שלו ולמה הוא בחר דווקא בישראל. הוא הסביר שכשהוא משתמש בחומר ביצירה שלו, הוא הולך למפעל כדי לראות כיצד מייצרים אותו. מעניין אותו איפה מתחילים הדברים.

לאחר מכן הגענו לכיתה והתחלנו לשדך את בדי הקנבס לשולחנות. אוסקר לבש בגדי עבודה, תפר במכונת התפירה וסייע לנו לשדך את הבדים לשולחנות בסבלנות רבה.

עכשיו, כלומר כמה ימים אחרי הביקור, הקנבסים שלנו מצוירים ומקושקשים לגמרי ואנחנו נהנים מחוסר היכולת של המורים להעיר לנו על זה שאנחנו מציירים על השולחנות. מאוד מעניין איך הם ייראו בסוף השנה.

אוסקר מורילו

להשתמש בדימיון. אוסקר מורילו

פורסם בקטגוריה ד, חברה וסביבה, חינוך, סיפורים מצולמים | עם התגים , | תגובה אחת

סופש בטלוויזיה: אשה יפה או אשתי הפוליטיקאית

שישי – 27 בדצמבר, 2013

15:46 אישה יפה, ערוץ Yes1

הקומדיה הרומנטית האהובה של כל הזמנים עם ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר. אדוארד המיליונר שוכר את שירותיה של ויויאן הפרוצה, שתלווה אותו לארוחה עסקית, אך אף אחד מהם אינו מוכן לבאות. במאי: גרי מרשל. ארה"ב, 1990.

19:47 נערה עם עגיל פנינה, ערוץ Yes2

דרמה תקופתית. נערה צעירה, בת למשפחה ענייה, מועסקת כמשרתת בביתו של הצייר המפורסם יוהנס ורמיר, ועד מהרה היא מושכת את תשומת לבו. עם: סקרלט ג'והנסון, קולין פירת'. במאי: פיטר וובר. 2003.

21:00 אשתי הפוליטיקאית | The Politician's Husband, ערוץ Hot3

מיני-סדרה בשלושה חלקים של רשת BBC, אשר תשודר במרתון. את צוות השחקנים מובילים דיוויד טננט ("דוקטור הו", "ברודצ'רץ'") ואמילי ווטסון ("לשבור את הגלים", "האפר של אנג'לה"). לצידם מככבים אד סטופרד ("הפסנתרן") ורוג'ר אלם ("המלכה"). דרמה על נישואים, כוח ופוליטיקה.

איידן הוינס (טננט) ופריה גרדנר (ווטסון) הם הזוג המוזהב של הפוליטיקה הבריטית. איידן הוא שר בכיר בקבינט שנמצא בנסיקה, והגיע לפרלמנט מונע על-ידי אידיאלים. לאחר שבנו נוח (אוסקר קנדי, "תקוות גדולות") אובחן כלוקה בתסמונת אספרגר, איידן הרשה לעצמו להישאב אל משחקי הכוח של ווסטמיניסטר, שהעניקו לו דרך להתחבא. רעייתו פריה, שרה זוטרה, נאלצה לשים את הקריירה שלה בהקפאה לטובת בעלה וילדיה, ולספק יציבות למשפחה.

כחלק מספין פוליטי ערמומי, איידן מתפטר, אך התוכנית משתבשת כאשר חברו הטוב ושר הקבינט, ברוס באביש (סטופרד), בוגד בו ומסכל את המהלך, מה ששולח את איידן אל המושבים האחוריים. כאשר מוצעת לפריה העמדה הבכירה שהותיר בעלה בקבינט, ההשפלה מתעצמת. מנוע על-ידי התשוקה לנקום על נפילתו, ומאוים באופן הולך וגובר מצמיחתה המטאורית של אשתו, איידן מהמר על הכל ומנסה להשיב באמצעותה את מעמדו.

21:30 עלובי החיים | Les Miserables, ערוץ Yes1

זוכה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר באוסקר 2013, זוכה בקטגוריית האיפור והסאונד ומועמד לשבעה פרסי אוסקר נוספים ביניהם הסרט. עיבוד קולנועי למחזמר המפורסם בעולם.

בצרפת שלאחר המהפכה, מנסה אסיר משוחרר – הנרדף בידי סוהר אכזרי מעברו, לסייע לפועלת חסרת מזל ולבתה היחידה. עם: אן הת'אווי (זוכת האוסקר), יו ג'קמן, ראסל קרואו. במאי: טום הופר. ארה"ב, 2013.

שבת – 28 בדצמבר, 2013

10:00 החתול של שרק | Puss in Boots, ערוץ Yes5

החתול במגפיים יוצא לעצור פושעים אכזריים שמנסים להשמיד את העולם. יחד עם חתלתולה אמיצה וחברים נוספים הם יוצאים להרפתקה בכדי לעצור את הרעים. דיבוב: דרור קרן. במאי: כריס מילר. 2011.

שידור בדיבוב לאנגלית ב-Yes5 בשעה 18:27. מדבבים: אנטוניו בנדרס ("ספיי קידס"), סלמה הייק ("מגודלים"), זאק גליפיאנקיס ("בדרך לחתונה עוצרים בוגאס"), בילי בוב ת'ורנטון ("ארמגדון").

11:57 החגיגה של באבט, ערוץ Yes3

דרמה מעוררת תיאבון, זוכת האוסקר וגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. שפית מצטיינת נמלטת מפריז ומגיעה לכפר דני קטן. כדי להודות לתושבי המקום, היא מכינה לכבודם את הסעודה של חייהם. עם: ביבי אנדרסון. במאי: גבריאל אקסל. 1987.

16:00 מציצים, ערוץ MGM

ספיישל אריק איינשטיין. סרטו המונומנטאלי של אורי זוהר שגם מככב לצידו של אריק איינשטיין, מספר את סיפורם של שני חברים על רקע הדמויות והנופים של חופי תל אביב. קלאסיקה ישראלית. 1973.

18:17 גיבור, ערוץ Yes3

סרט אקשן תקופתי מרהיב. לחצרו של השליט הכי אכזרי ורב עוצמה בסין מגיע לוחם חסר שם, ומצהיר שהוא חיסל את שלושת מתנגדיו העזים ביותר. בתמורה הוא מבקש להיפגש עם המלך האכזר. עם: ג'ט לי, דוני יין. במאי: ז'אנג יימו. 2002.

22:00 מפגשים | The Sessions, ערוץ Yes3

חודש בין הסדינים: דרמה קומית על פי סיפור אמיתי. עיתונאי המשותק בכל גופו מחליט בגיל 38 לאבד את בתוליו. בעזרתה של מטפלת מינית מסורה הוא יוצא להגשים את חלומו. עם: הלן האנט המועמדת לאוסקר, ג'ון הוקס. במאי: בן לוין, 2013.

פורסם בקטגוריה ד, טלוויזיה, תרבות | עם התגים , , , , , | להגיב

"חלום אמריקאי": חלום כואב ומאכזב

הבמאי דייוויד או. ראסל עשה לעצמו קריירה נהדרת מיצירת סרטים על אנשים מוזרים. באופן מרשים, הוא הצליח להדביק את הסגנון הייחודי שלו למגוון ז'אנרים: קומדיה ("אני, אשתי ואמי החורגת"), מלחמה ("שלושה מלכים"), דרמת ספורט מעוררת השראה ("פייטר") ובשנה שעברה גם דרמה קומית רומנטית ("אופטימיות היא שם המשחק").

סרטו האחרון של ראסל, "חלום אמריקאי", לוקח את הזמן בבניית סיפור פשע תקופתי, המזכיר את "לילות בוגי" של פול תומאס אנדרסון או את מיטב יצירותיו של מרטין סקורסזה. למרות בסיס מוצק להצלחה, ליהוק של נבחרת חלומות וביקורות טובות המגיעות מחו"ל, ההתאמה בין הסוגה לבמאי לא צולחת כפי שהיינו מצפים.

הולכים מעבר לקצה. קופר, בייל ואדאמס. באדיבות סרטי יונייטד קינג

הסיפור מקבל השראה משערוריית "ABSCAM", כשאמן ההונאה, אירווינג רוזנפלד (כריסטיאן בייל, "אחים בדם"), עובד מזה תקופה בצוות עם חברתו, סידני פרוסר (איימי אדאמס, "איש הפלדה"). סוכן FBI, העונה לשם ריצ'י דימאסו (בראדלי קופר, "אופטימיות היא שם המשחק"), עוצר אותם בפעולת עוקץ, וכשהוא מכיר בכישרונם, הוא מאלץ את בני הזוג לעבוד עבורו כדי ללכוד אנשים אחרים.

אחת המטרות שלהם היא קרמיין פוליטו (ג'רמי ראנר, "זהות גנובה"), ראש העיר של קאמדן במדינת ניו ג'רזי, שרוצה להחיות את העיר אטלנטיק סיטי. למרות שבדרך כלל הוא אדם טוב, הוא מוכן לכופף מעט את החוק כדי להצליח במשימה. המרדף אחר פוליטו מוביל לפוליטיקאים נוספים שלכלכו את ידיהם, וכן למספר חברי מאפיה.

אבל מאחורי הקלעים הדברים מסתבכים. אירווינג נשוי לרוזלין (ג'ניפר לורנס, "משחקי הרעב"), והיא לא מאושרת שהוא יוצא עם סידני. הוא לא מוכן לעזוב את אשתו, אז סידני מתחילה לפלרטט עם ריצ'י, רק כדי לעצבן את אירווינג. כמובן, השאלה מי מרמה את מי מתעוררת כל פעם מחדש.

העניינים מסתבכים. אדאמס ולורנס. באדיבות סרטי יוניטד קינג

למען האמת, די נשבר הלב שלא כולם סוגדים לסרט, כולל החתום מעלה. כאדם המכבד את הבמאי ואף מצדיע לכל השחקנים המעורבים, אסור לגשת ל"חלום אמריקאי" עם ציפייה גדולה. האכזבה מגיעה דווקא מחוסר האחידות בין מה שרואים למה שקורה בפועל. פרשת ABSCAM הייתה שערורייה מורכבת למדי בתולדות ארצות הברית. לעשות סרט המבוסס על אותה קנוניה מחייב עלילה מהודקת וחקר מעמיק של הגורמים שהיוו חלק מאותה פרשה. ראסל, לעומת זאת, משתמש בסיפור כקרש קפיצה לבחינת הדמויות המוזרות.

שני הדברים מבטלים זה את זה, וכל סיפור הרקע העוסק באופי הדמויות הופך את מבצע העוקץ לשעשוע (בפועל, למבצע היו השלכות משמעותיות על התרבות האמריקנית), ובמציאות, משקלו של האירוע ההיסטורי נחרט באופן הרבה יותר רציני מאשר הוא נראה ומשתמע ב"חלום אמריקאי".

חשוב לציין כי הסרט בשום אופן אינו קומדיה קונבנציונאלית, אלא הולך מעבר לקצה, עד לנקודה שבה הוא מסיח את הדעת מההומור. לדוגמה, רוב השחקנים לכודים (בהתאם להגדרת הדמות שלהם) במראה החיצוני שלהם. כריסטיאן בייל העלה 40 קילוגרם לצורך התפקיד, והצמיג שנוצר לו סביב הבטן רע עד כדי גיחוך. בראדלי קופר מעצב לעצמו תלתלים הדוקים בשיער שיכולים לנצח את ההיסטוריה הקולנועית של שיער מתולתל – גברים ונשים כאחד. לג'ניפר לורנס הדביקו רעמת שיער גדולה ומבטא ניו יורקי משעשע.

 לעתים נראה כאילו אנו צופים באסופת סרטים על הכוכבים הגדולים ממסיבת תחפושות של שנות השבעים. בצורה הפוכה, יש להסיר את הכובע בפני איימי אדאמס, המשחקת נהדר, אולי בגלל שחסכו ממנה להיראות מוזנחת. מכאן נובע, כי פירוט התלבושות והתפאורה של התקופה הוא דבר אחד, אך פירוט התקופה באופן מוגזם הוא משהו אחר לגמרי. עניין של איזון. ראסל מתמודד עם סקנדל גדול, אך הוא מפנה את תשומת לב הצופים לפרטים מטופשים המערערים על הדחף הדרמטי לספר את הסיפור.

דוגמה נוספת: במהלך הסלמת העלילה במערכה שלישית ורצינית למדי, "חלום אמריקאי" חותך באמצע סצנה שבה ג'ניפר לורנס שרה במקביל לפסקול של "חיה ותן למות". זה קורה בדיוק בנקודה שבה הסרט מתאזן, והקהל רוצה לראות את השתלשלות הדברים. עם זאת, הסרט רוצה להדגיש כמה דמותה של רוזלין אקסצנטרית ועל כן עובר לסצנה אחרת. בהקשר זה, אם כבר, השימוש במוזיקה בסרט הוא אלמנט נוסף של איבוד המודעות לעלילה: אינספור שירי פופ קלילים מהתקופה משמשים לסתור את מה שמתרחש על המסך. רגעים כבדים מתנגנים לצד שירים קליטים ומשעשעים.

משחק נהדר. אדאמס. באדיבות סרטי יונייטד קינג

ממזג של נושא כבד עם דמויות משעשעות יכול לעבוד – כפי שקרה בסרטים אחרים בעבר. זה לא עובד כאן. אם ראסל רצה ליצור קומדיית הונאה, הוא היה צריך להדגיש יותר את האלמנט הסאטירי, ואולי אף להשתמש בשערורייה בדיונית, מאשר סיפור מציאותי המעובד למסך. מצד אחר, אם הוא רצה ליצור דרמה המתארת את קנוניית ABSCAM, הוא היה צריך למתן את הצד הוויזואלי בסרט ולהדק את קצב הזרימה בעלילה. ניסיונו לטפל בחומר הסותר האחד את השני ראוי להערצה, בין אם מוצלח או לא. אך זהו סיכון קולנועי גדול, ומסוג הסרטים שיכולים להניב ביקורות מעורבות.

"חלום אמריקאי" אינו סרט רע – ממש לא. חלקים ממנו מצחיקים וחלקים אחרים מושכים את הלב. המשחק, כפי שהייתם מצפים מהשחקנים המצליחים ביותר בהוליווד כיום, מעניין. עם זאת, התחושה הכללית לאחר 138 דקות של סרט תגרום לצופים קושי להבין אם בכלל התחברו לסרט.

פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות | עם התגים , , , , , , | להגיב

דלתא מוציאה מהשירות את אחרוני מטוסי DC-9

טיסה DL2014 של חברת דלתא איירליינס, שתמריא ממניאפוליס ותנחת באטלנטה, תהיה הטיסה האחרונה בחברה של מטוסי DC-9, שנותרו בשימוש אצלה. "מטוסי DC-9 היו סוס עבודה בצי טיסות הפנים שלנו וסיפקו חוויה אמינה ללקוחותינו", אמר נאט פייפר, סגן נשיא דלתא האחראי על אסטרטגיית צי מטוסיה, "הפרישה של המטוסים האלה סוללת את הדרך למטוסים חדשים יותר ויעילים יותר".

מטוס DC-9. הפרישה של המטוסים האלה סוללת את הדרך למטוסים חדשים יותר ויעילים יותר

מטוס DC-9. הפרישה של המטוסים האלה סוללת את הדרך למטוסים חדשים יותר ויעילים יותר

משנת 2008 החלה דלתא להוציא מהשירות יותר מ-350 מטוסים, ביניהם מטוסי בומברדיר CRJ-200, סאב 340 ו-DC-9. במקביל היא הכניסה לשירות מטוסים יעילים יותר, טכנולוגית וכלכלית, כמו בואינג 777-200LR, בואינג 737 ובואינג 717.

קליטת מטוסים חדישים

פרישת מטוסי DC-9 מהשירות מגיעה חודשים ספורים לאחר דלתא התחילה לקלוט הזמנות של 88 מטוסים מדגם בואינג 717 ו-100 מטוסי בואינג 737-900ER, שהחלו להיכנס לשירות בחודשים אוקטובר ונובמבר בהתאמה. לאחרונה הודיע דלתא, כי הזמינה 40 מטוסים מאיירבס, ביניהם 30 מטוסים צרי גוף מדגם A321, שיסופקו ב-2016.

היסטוריית מטוסי DC-9 בדלתא

דלתא השיקה את פעילות מטוסי DC-9 עם 65 מושבים בשנת 1965, כאשר הוציאה מהשירות מטוסי מדחף, בקווים הטיסה הפנימיים בארה"ב, קצרי הטווח ובעלי תדירות גבוהה. מטוסי DC-9 דו מנועים אלה הוצאו מהשירות בשנת 1993, אבל דגמים גדולים יותר שלהם נשארו בשירות בעקבות השלמת המיזוג עם נורת'ווסט, שקיבלה את המטוסים האלה ברכישת חברת רפאבליק איירליינס בשנת 1986. חברת דלתא הפעילה משנת 1965 305 מטוסי DC-9.

ציון שנת הסיום ושנת ההתחלה

הטיסה אחרונה של מטוס מדגם DC-9 מותגה במספר DL2014 לציון שנת סיום השירות ואילו טיסה קודמת במטוס זה ממניאפוליס לסנט פול מותגה במספר DL1965 לציון תחילת השירות של מטוס זה בחברה.

פורסם בקטגוריה ב, תעופה | עם התגים , , | להגיב

הקרב על בית שמש הוא על עתיד המדינה

הניצחון המשפטי בקרב על הבחירות בבית שמש הוא רק ההתחלה והוא חייב להסתיים בניצחון חד משמעי בבחירות. לא פחות!

אם לאחר הניצחון הזה שוב ינצחו החרדים בקרב על הבית בבית שמש – יאבד הציבור החילוני והציוני את המלחמה על ביתו, גם בשאר המדינה.

בית שמש הפכה לנקודת המשען הארכימדית, שעליה ייקבע גורלה של מדינת ישראל בכל הקשור לסוגיות דת ומדינה. נקודת המשען הארכימדית הזו נקבעה עוד הרבה לפני הבחירות המקומיות האחרונות, כאשר התפרסם סיפורה של נעמה מרגוליס, תלמידה בכיתה ג', שהפכה מטרה ליריקות מצד חרדים בשל לבושה ה"לא צנוע". נעמה הקטנה, ילדה למשפחה דתית שעלתה מארה"ב, פחדה לעשות אפילו את 300 המטרים שהפרידו בין ביתה לבית הספר הסמוך, מחשש כי תיתקל שוב ביריקות חרדים. סיפורה הרעיד את אמות הסיפים במדינה. פתאום התעוררו הכל וגילו כי בית שמש חיה תחת כיבוש חרדי – כיבוש אלים וכוחני שהזדחל לו לעיר, מתחת לרדאר, בלי שאיש שם לבו לכך.

לא פלא כי הציבור הנמצא תחת הכיבוש החרדי הגיע מתודלק במוטיבציה עצומה, לנצח בבחירות האחרונות לעיריית בית שמש. אבל בסיבוב האחרון של הבחירות הקומבינה גברה על המוטיבציה הזאת. הסיבוב הראשון במלחמה על הבית הסתיים בתבוסה שנבעה כל כולה מתעשיית הזיופים החרדית.

עיר במלחמה: אחת מכרזות הציבור החילוני בבית שמש

עיר במלחמה: אחת מכרזות הציבור החילוני בבית שמש

אחרי שבית המשפט המחוזי בירושלים קבע "מועד ב'" לבחירות – זו צריכה להיות משימה לאומית, לא רק מקומית, לנצח את הבחירות האלה ולהחזיר את בית שמש לידי הציבור החילוני והדתי המתון. מי שינצח בבחירות האלה ינצח לא רק במישור המוניציפאלי, שאין לזלזל בחשיבותו. זה יהיה ניצחון תודעתי שיהדהד בכל רחבי המדינה ושישליך על המשך מגמת ההשתלטות הזוחלת, של האוכלוסייה החרדית, על שכונות ויישובים בעלי אופי חילוני, מסורתי או דתי מתון.

לכן, אסור להשאיר את הציבור החילוני והדתי המתון, בבית שמש, לבדו מול החרדים. אין כל ספק כי החרדים יתגייסו בפקודת רבניהם לסייע לחרדים בבית שמש בבחירות. הפעם צריך הציבור החופשי והציוני בכל הארץ להתגייס בבמערכת הבחירות וביום הבחירות עצמו לצד הציבור החילוני והציוני בבית שמש. אסור להפקיר אותם לבד במערכה. מי שיכול שיתגייס לסייע, בעידוד הציבור החילוני והציוני להצביע, בהסעות ובארגון ביום הבחירות – ובעיקר באיוש כל ועדות הקלפי בבית שמש, באנשים מהמחנה הנלחם על ביתו, כדי למנוע כל אפשרות לגנוב שוב את הבחירות האלה

מירי רגב

מכירים את הסיפור על בלק בן צפור, מלך מואב, שביקש לעצור את מסע הניצחונות של עם ישראל בדרכו לארץ? הוא שלח שליחים אל בלעם, הנביא והמכשף הרשע, כדי שיבוא לקלל את בני ישראל. אבל בלעם, שהתגייס בחפץ לב למשימה, רצה לקלל – ויצא מברך. בכל פעם שפתח את פיו – הרעיף על עם ישראל צרור ברכות במקום קללות.

מי נגד מדינה יהודית? מירי רגב (צילום: דן בר דוב)

מי נגד מדינה יהודית? מירי רגב (צילום: דן בר דוב)

החוק החדש נגד עמותות השמאל, שאותו יזמה ח"כ מירי רגב, ואשר אמור לעלות להצבעה בוועדת השרים לחקיקה, יכול להפוך עבור מירי רגל לבומרנג, מסוג הקללות שהפכו לברכות. הצעת החוק מבקשת למנוע את רישומה של כל עמותה, שמבקשת לשלול את אופייה היהודי של מדינת ישראל. על פי חוק העמותות הקיים, יכול רשם העמותות למנוע את רישומה של עמותה, רק אם היא שוללת את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. על פי התיקון לחוק, תישלל זכותה של עמותה להירשם – גם אם אחת ממטרותיה היא שלילת אופייה היהודי של המדינה. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי "מוצע לשלול אפשרות רישומה של עמותה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בהתאם לאמור בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

סביר להניח שבסופו של דבר הצעת החוק הזאת תיפול, או בוועדת השרים לחקיקה או בכנסת. ואם לא – בג"ץ יפיל אותה בסופו של דבר. ואולי חבל. משום שהצעת החוק הזאת אם תתקבל עלולה להפוך לחרב פיפיות דווקא לכל מיני עמותות ימין שמבקשות להנציח את הכיבוש – ובכך לסכל את סיכוייה של המדינה להיות מדינה יהודית.

בנימין נתניהו. ראש מדינת המתנחלים (צילום ארכיון: קובי גדעון/לע"מ)

בנימין נתניהו. ראש מדינת המתנחלים (צילום ארכיון: קובי גדעון/לע"מ)

לא ברור מה בדיוק עבר במוחה של ח"כ רגב, כאשר הגתה את הצעת החוק הגאונית הזאת. אבל בטוח שהיא לא חשבה לסכל את קיומו של הכיבוש. אין ספק שהיא לא חשבה עד הסוף על כך, שאלו המסכנים יותר מכל את אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה – הם בדיוק אלו המבקשים להנציח את ההתנחלויות ואת שלטוננו בגדה המערבית.

הים הוא אותו ים, מירי רגב היא אותה מירי רגב – ונתניהו? במקביל לשחרור 26 המרצחים הפלסטיניים מהכלא, הוא יפרסם מכרזים על בניית עוד כ-1400 יחידות דיור מעבר לקו הירוק. עוד מעשה ראוותני, שנועד להרגיע את האגף הימני בקואליציה שלו ואולי גם את מצפונו הפוליטי.

ההכרזה הצפויה סוללת את הדרך לעימות נוסף, ראש בראש, עם הממשל האמריקני וגם עם האיחוד האירופי – שהזהיר את ישראל כי אם המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, יתפוצץ סביב הכרזה חדשה על בנייה בשטחים, תראה אירופה את ישראל אשמה בקריסת תהליך השלום. אבל יותר מכל מלמדת ההכרזה הצפויה הזאת כי גם נתניהו נשאר אותו נתניהו. ושוב, אותו נתניהו בדיוק מוכיח לנו שמבחינתו האינטרסים של המתנחלים הם מעל לכל – והשאר, שיילכו לעזאזל. עוד גלישה במדרון החלקלק לעבר הבידוד והדה לגיטימציה של ישראל.

ועוד משהו קטן. לפיד.

האיש שהכריז רק לאחרונה, כי לא ייתן למוסס את תהליך השלום – עדיין שותק. משהו קטן, כבר אמרנו?

סנאודן

תגידו מה שתגידו על אדוארד סנאודן – חוש הומור יש לו. המגלומן – שהשתן עלה לראשו – בירך את אזרחי העולם בחגיגיות, באמצעות ערוץ 4 הבריטי, לקראת השנה החדשה. הוא לא הסתפק בברכה סתם. הוא גם הטיף מוסר וסיפר לנו שהממשל האמריקני פיתח רשת עולמית של מזימות וש"ילד שנולד היום יגדל בלי טיפה אחת של פרטיות ורגע לעצמו וזו בעיה קשה". עוד אמר סנאודן, שאם הממשלה באמת רוצה לדעת איך אנחנו מרגישים "היא תמיד יכולה לשאול. זה גם הרבה יותר זול מריגול".

סנאודן. אור לגויים? (צילום: ויקיפדיה)

סנאודן. אור לגויים? (צילום: ויקיפדיה)

ומהיכן נשא סנאודן את נאומו רצוף התוכחות, על החדירה לפרטיות ועל הריגול? ממוסקבה שהייתה מאז ומתמיד – והיא גם היום – אורים ותומים לעולם כולו בתחום זכויות האדם והאזרח, ובעיקר בכל הקשור להקפדה על פרטיותו של האדם ולהימנעות מריגול.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , | תגובה אחת

2013 בטלוויזיה: 10 הסדרות הגדולות של השנה

שנת 2013 באה לסופה, ואיזו שנה היא היתה. סדרות חדשות עלו, סדרות טובות הסתיימו, היו עונות טובות ועונות טובות פחות, כוכבים עולים וכוכבים נופלים. היו הרבה רגעים בלתי נשכחים השנה. הרבה תהפוכות ולא מעט דרמות, על ומחוץ למסך. קבלו את הרגעים הגדולים ואת עשרת הסדרות הגדולות של הטלוויזיה ב-2013:

"שובר שורות" הופכת ללהיט

עלילותיו של וולטר ווייט, המורה המגושם והלא יוצלח שמוצא את ייעודו בעסקי ייצור סם המתאמפטמין, לא תמיד היו במרכז תשומת הלב הציבורית. למעשה, רק השנה, בעונתה החמישית והאחרונה, הצליחה "שובר שורות" לשבור את מחסומי המיינסטרים ולהפוך מסדרת איכות קטנה וטובה ללהיט שחובה לראות.

 

שוברת את מחסומי המיינסטרים. שובר שורות

שוברת את מחסומי המיינסטרים. שובר שורות

זכייתה בפרס "אמי" לשנת 2013, הביאה לה גל גדול נוסף של צופים, וסימנה אותה באופן רשמי כאחת הסדרות הטובות והמצליחות אי פעם. אז נכון, לא מדובר בסדרה המהווה דוגמה להתנהגות נורמטיבית נכונה בחברה של ימינו, אך זה מה שהפך את "שובר שורות" לכל כך טובה, כשהגיבור הוא בעצם נבל, הנורמות המוסריות של "טוב" ו"רע" מתערבבות ומעלות אצל הצופה תחושה של הנאה ומחשבה עמוקה בו זמנית.

שנת 2013 הכניסה את "שובר שורות" אל כל סלוני הבתים (או מסכי המחשב. אחרי הכל, כבר 2013 ומי באמת רואה סדרות בטלוויזיה) בעיכוב של ארבע שנים,אבל כמו שאומרים: מוטב מאוחר מלעולם לא.

"הומלנד" ו"פאמילי גאי" עושות את הלא-ייעשה

זהירות, ספוילר. העונה השלישית של "הומלנד" וה-12 של "פאמילי גאי" עשו מעשה שלא יעלה על הדעת בטלוויזיה (אולי חוץ מב "המתים המהלכים", אבל שם זה כבר הופך לשגרה) – הרגו דמות ראשית. מדובר בשתי סדרות השונות זו מזו כמו יום מלילה: אחת דרמה עטורת תשבחות ופרסים על חייל שחוזר משבי של שמונה שנים וסוכנת  CIA החושדת שהפך לשתול של אל-קאעידה; האחרתה קומדיה מצוירת הזויה במיוחד על משפחה של כלומניקים.

עם זאת, שתיהן הביאו תוצר דומה אל צופיהן, כשהרגו דמות מרכזית בהפתעה מוחלטת. בשני המקרים זכו יוצרי הסדרה לקיתונות של ביקורת ולהרבה זעם מהצופים. ב"פאמילי גאי" השיבו בהחזרת הדמות המתה, הכלב בריאן, לחיים. ב"הומלנד" המצב קצת יותר סופני, ובסוף העונה השלישית נפרדנו מניקולאס ברודי באחד הפרקים הסוערים והמותחים בתולדות הסדרה.

"קומיוניטי" עושה את הלא-ייאמן

זהו רגע שרבים לא האמינו שיקרה: רשת NBC מפרסמת הודעה לפיה "קומיוניטי" חוזרת לעונה חמישית. הקומדיה השרוטה והשנונה אודות חבורת לא-יוצלחים הלומדים בקולג' קהילתי, סומנה בשלוש העונות הראשונות שלה כיהלום טלוויזיוני נדיר. השילוב בין קבוצת שחקנים מוכשרת ובין כתיבה שנונה, מבריקה אפילו, הפכו את "קומיוניטי" למכונת בדיחות משוכללת ולתענוג אמיתי על מסך הטלוויזיה.

לפני כשנה, טרם העונה הרביעית של הסדרה, הודיע היוצר שלה, דן הרמון, על פרישתו עקב סכסוכים פנימיים למיניהם. התוצאה הוכיחה לצופים שמי שעשה את הסדרה למה שהיא, היה לא אחר מאשר הרמון, והעונה הרביעית הסתמנה כפלופ משפיל. ההומור השנון התחלף בבדיחות קרש מוזרות והעלילה היתה צפויה מראש. העונה היתה עד כדי כך מאכזבת, שמעריצים רבים נטשו את הספינה.

באביב האחרון, הודיעה NBC על חידושה של הסדרה לעונה חמישית, כשלא מעט גבות הורמו. אנחת הרווחה התחלפה בתקווה כאשר אל ההודעה הזו הצטרפה הצהרתו של הרמון על החזרת המושכות לידיו. העונה החמישית תעלה בחודש ינואר. האם תחזיר את הסדרה לגדולתה? ימים יגידו.

"מד מן" מבלבלת

העונה השישית של "מד מן" היתה מוזרה מאד. היא נפתחה באמביוולנטיות מסוימת הן מצד הצופים והן מצד המבקרים. למרות ששמרה על מעמדה כסדרת איכות מוצלחת, קשה היה שלא להבחין בחזרתיות מסוימת, הגובלת בבנאליות. שוב דון בוגד, שוב הוא משקר לכולם ושוב זה אוכל אותו. שוב בטי מתחבטת בין אהבה לקריירה, שוב פיט מרגיש את העולם קורס סביבו ושוב "דרייפר פרייס ושות'" עוברת תהפוכות עסקיות שונות.

העלילה היתה חלשה, איטית ולא מעניינת, עד לפרק הסיום מלא התהפוכות, שהשאיר פתח של תקווה לעונה השביעית והאחרונה (שכבר הספיקו להודיע שתפוצל לשתי מיני-עונות). דון למעשה מפוטר מהחברה ופגי תופסת את מקומו. דון גם ככל הנראה עומד לאבד את מייגן, ובמקום זאת ייתכן ויחדש את הקשר שלו עם בטי. אם זה לא מספיק, מסתמן שעלילת העונה הבאה תפוצל בין ניו יורק ובין לוס אנג'לס, מה שבהחלט יכול לרענן קצת את העניינים.

"צלילי המוזיקה": קארי אנדרווד בנעליה של ג'ולי אנדרוז

בחודש דצמבר 2012, הפילה רשת NBC פצצה. מדובר היה בהודעה על הפקת גרסה מחודשת ל"צלילי המוזיקה", בשיתוף פעולה עם המפיקים של סדרת המופת "Smash". אם ההודעה הזו לכשעצמה לא עוררה מספיק את זעמם של מעריצי הסרט הקלאסי מ-1965, הליהוק לתפקיד הראשי עשה את העבודה. קארי אנדרווד, זוכת העונה הרביעית של "אמריקן איידול" וסנסציית קאנטרי נבחרה להיכנס לנעליה הגדולות מאד של ג'ולי אנדרוז. העובדה שאנדרווד חסרת כל נסיון משחק לא ממש עזר ליוצרי ההפקה, שניסו להדוף את הביקורות ולשכנע את כולם שמדובר בהפקה ששווה לצפות בה.

 התוצר עלה ב-5 בדצמבר השנה: שידור חי של הסיפור על מריה הנזירה שמכניסה מוזיקה אל חיי משפחת פון טראמפ על רקע האנשלוס של גרמניה ואוסטריה. אנדרווד הפגינה ביצועי שירה מרשימים ועל כשלי המשחק שלה פיצו שאר חברי הקאסט המוכרים פחות והמוכשרים יותר. הביקורות היללו, המעריצים יצאו מגדרם והכל עבר בשלום.

הפצצה של "משחקי הכס"

האירועים ההרסניים שהתרחשו בפרק התשיעי בעונה השלישית של "משחקי הכס" לא באמת משנים. כלומר, הם כן משנים, ברמה של דיכאון מוחלט וחוסר רצון לצאת מהמיטה במשך שבועות ארוכים, אבל לא העלילה מהווה את אחד הרגעים הגדולים בטלוויזיה השנה.

 הפרק, ששודר ב-2 בינואר, הפך לאחת התופעות הגדולות ברשתות החברתיות בשנת 2013. מדובר באחד מפרקי הטלוויזיה המדוברים ביותר ברשתות החברתיות אי פעם. הפצצה שהוטלה בסדרה נפלה על הצופים כרעם ביום בהיר, והותירה מיליוני אנשים בכל העולם כשהם תופסים את ראשיהם לאחר הטראומה שחוו. סרטוני יו טיוב המציגים את תגובות הצופים לפרק הפכו לתופעה ויראלית, והכניסו את "פרק 9" המפורסם לפנתיאון של הטלוויזיה.

"עד עצם היום הזה" חזרה מן הכפור

העונה השנייה של "עצם היום הזה" היתה על הפנים, אין דרך אחרת לתאר את זה. הסדרה מבית היוצר של "דיסני" סחפה את צופי הטלוויזיה בכל העולם, כשעלתה לראשונה בשנת 2011, והציגה בפנינו את השאלה: מה היה קורה אם כל הדמויות מכל האגדות היו מתעוררות יום אחד בעולם האמיתי אחרי קללה שהוטלה עליהם, כשאיש לא זוכר את זהותו האגדתית? בכל שבוע מחדש הציגה "עד עצם היום הזה" טוויסט חדש על אגדה קלאסית מוכרת והותירה פיות פעורים בהפתעה מהגאונות של כותביה.

בעונה השנייה הכל השתנה. ברגע אחד העלילה הפסיקה לעניין, וצפייה בפרק של הסדרה קרתה מכוח האינהרציה, ולא מתוך עניין או רצון. צופים רבים נטשו כשהסיפור הפך צפוי והעלילה נמרחה לה באיטיות.

בחודש ספטמבר השנה, עלתה העונה השלישית והזכירה לצופים מדוע התאהבו בסדרה מלכתחילה. הדמויות מצאו עצמן ב- Neverland ("ארץ לעולם לא", בעברית), ארצו הקסומה והמסתורית של פיטר פן. שינוי המיקום, בנוסף לטוויסט בו פיטר הוא למעשה התגלמות כל הרוע שבעולם, החזיר את "עד עצם היום הזה" לגדולתה, שהשתמרה עד לפרק סיום אמצע העונה המבריק ששודר באמצע דצמבר.

"ד"ר הו" חוגג יובל

סדרת המד"ב הבריטית "ד"ר הו" הצליחה לצבור לעצמה לא מעט מעריצים בשנות שידורה הרבות. חלקם צופים אדוקים חובבים, חלקם מעריצים שרופים – וכולם התרכזו מול הטלוויזיה ב- 23 בנובמבר, לספיישל מיוחד לציון 50 שנים בדיוק לשידור הפרק הראשון בסדרה.

הסדרה, המגוללת את מסעותיו ההזויים של חייזר מסתורי מסוג "אדון זמן" הידוע בשם "הדוקטור", שודרה במקור במשך כ-26 עונות, מ- 1963 עד 1989. בספטמבר 2005, חודשה הסדרה ברשת BBC, והשנה הסתיימה עונתה השביעית.  "הדוקטור" הוא יצור שבמקום למות, משיל את צורתו האנושית ומשנה אותה לצורה אנושית אחרת. העובדה הזו הביאה לא פחות מ-11 שחקנים שונים לגלם את דמותו.

בספיישל ה-50 המיוחד, ששודר במדינות רבות בעולם (כולל ישראל) באותו הזמן, התארחו כמה משחקני העבר של הסדרה, ומספר גילומים קודמים ועתידיים של הדוקטור. הוא הוכתר כאחד מרגעי השיא של הטלוויזיה הבריטית, והיה רגע בלתי נשכח למעריצי הסדרה מכל הזמנים.

"Glee" מתאוששת לאחר מותו של קורי מונטית'

ב- 13 ביולי, נמצא השחקן קורי מונטית', שידוע בתפקידו כפין האדסון בדרמה המוזיקלית, "Glee", מת בחדר מלון בוונקובר, קנדה. נסיבות המוות לא היו ידועות בתחילה, אולם לאחר נתיחת הגופה התברר כי מונטית' מת כתוצאה משימוש בהרואין ובאלכוהול. מונטית', 31, התמודד עם התמכרות לסמים מגיל צעיר ואמר לא פעם – "יש לי "מזל שאני בחיים". בתחילת השנה אישפז את עצמו מבחירה במוסד גמילה – והשתחרר לאחר כמה חודשים, מה שהגביר פי כמה את ההלם וההפתעה מההודעה על מותו.

במשך מספר שבועות, גורל הסדרה בה כיכב לא היה ידוע. ליאה מישל, כוכבת הסדרה וחברתו של מונטית' במציאות, שקלה לפרוש מהסדרה, והיוצרים הודיעו על "שקילה מחדש של עתיד הסדרה". לרגע נדמה היה שזהו, נכבה האור על סדרת הנעורים המצליחה, אך בסופו של דבר החליטה מישל להישאר, ועלילת העונה החמישית של הסדרה, בה לדמותו של מונטית' אמור היה להיות משקל רב, שונתה. הפרק השלישי של העונה הוקדש כולו לזכרו של פין, דמותו של מונטית', ובטקס ה"אמי" קיבל הוקרה מיוחדת לצד שחקנים נוספים שמצאו את מותם השנה. נאחל לכולם בריאות והצלחה ב-2014.

המהפכה של "נטפליקס"

אחת התופעות הבולטות השנה היא כזו ששינתה את עולם הטלוויזיה לנצח, ויצרה מהפכה של ממש. לתופעה הזו קוראים "נטפליקס", והיא חברה המפיצה סדרות אונליין באופן ישיר, בשיטת ה"סטרימינג".

הכל התחיל ב-1 בפברואר, כשסדרת דרמה חדשה בשם "בית הקלפים" עלתה לאוויר. בשונה מכל סדרה אחרת, לא צריך היה לחכות שבוע בין פרק לפרק – כל פרקי העונה עלו לצפייה בבת אחת. הסדרה הפכה ללהיט, והסדרות שבאו אחריה, העונה החדשה של "משפחה בהפרעה" והתופעה הטלוויזיונית "כתום זה השחור החדש", המשיכו את הדרך.

במהרה הפכה "נטפליקס" מרעיון מבריק לדבר החם בעולם הסדרות, ולמהפכה של ממש. בהתאם למעמדה החדש עשתה "נטפליקס" היסטוריה נוספת כאשר שלוש הסדרות מטעמה זכו במועמדויות ל"אמי" ול"גלובוס הזהב". זוהי הפעם הראשונה בה סדרות המופצות אונליין ב"סטרימינג" זכו למעמד ולהכרה שווי ערך לסדרות המשודרות ברשתות הטלוויזיה הגדולות בארצות-הברית.

פורסם בקטגוריה ד, טלוויזיה, תרבות | עם התגים , , | להגיב

'הַצָּעָה לְסֵפֶר' / 27.12.2013

גל / סונאלי דרניאגלה  שבועיים אחרי תום ההיסטריה הישראלית על נזקי ה"סופה" נדמה לי כי ניתן לקבוע כי היו כבר אסונות טבע גדולים מזה. לאור הנר כשלא ברור מתי ישוב החשמל, נדמה לי כי זה הספר שהיה יכול להחזיר מעט לפרופורציות. קרוב לרבע מליון בני אדם נהרגו בצונאמי שהיכה את חופי אסיה בחג המולד של שנת 2004 וביניהם גם מחברת הספר הזה ובני משפחתה. הדקות בהן התרחש האסון שבמהלכם איבדה את בעלה, הוריה ואת שני בניה הם חלק קטן מהרומן הזה ומי שמצפה לספר אסונות טיטאניקי צפוי לאכזבה. דרניאגלה מתארת את האובדן והצער הבלתי נתפשים של מי שלומר עליה שאיבדה את כל עולמה יהיה לשון המעטה. דרניאלגה חוזרת אל הימים והחודשים שלאחר האסון, אל הגעגוע העצום ואל עצב תהומי וקיומי אבל עושה זאת בעדינות רבה כל כך.

 גל מאת סונאלי דרניאגלה, הוצאת ידיעות ספרים, תרגמה מאנגלית: עידית שורר, 206 עמ'

האזור / מתיאס אנאר  מבט חטוף על דפיו של הספר המסקרן, עוד בטרם קראתי מילה אחת, גרם לי לחשוב על 'בדרכים' של קרואק. העמודים והשורות המלאות עד אפס מקום כמעט ללא כל מרווח הם אלו שעוררו את דמיוני אך כאן פחות או יותר מסתיים הדמיון בין הספרים. פראנסיס סרוואן מירקוביץ הוא סוכן מודיעין צרפתי העולה לילה אחד אל הרכבת הנוסעת ממילאנו לרומא. באמתחתו מזוודה עמוסת סודות על אלו שפגש במסגרת תפקידו במהלך השנים: אוסף של דמויות צבעוניות, רובן כאלה שלא הייתם רוצים לפגוש בשום דרך. במהלך הנסיעה יוצא מירקוביץ למסע הזוי בנבכי זכרונו מדמשק דרך טרזיינשטאט ועד ברצלונה. מעבר לתזזיתיות הנעוצה בעלילה, אנאר כמעט שאינו משתמש בנקודות והתוצאה היא משפטים ארוכים במיוחד שמשפיעים על הקצב ועל הדריכות של הקורא ומגישים לו סיפור שונה לחלוטין מאלו המתורגמים לרוב לעברית.

האזור מאת מתיאס אנאר, הוצאות חרגול ומודן, תרגם מצרפתית: משה רון, 411 עמ'

העונה / חנה נוימן  רומן ביכורים המתרחש בארץ ישראל בשנותיה הראשונות של המדינה. ילדה יהודיה מפרנקפורט מגיעה ארצה לבדה לאחר שהגורל הותיר אותה ללא משפחה. היא גדלה אצל "הורים מושאלים", נפרדת מהם כשהיא מתבגרת ויוצאת למסע הישרדות כשהיא חסרת כל. מאוחר יותר תפגוש את בן זוגה לעתיד, אתרוגן ממשפחה ספרדית שורשית החיה בארץ למעלה ממאה שנה.

הניגוד בין יוסף הספרדי בן הארץ לבין יעל האשכנזיה התלושה הוא שעומד במרכז הסיפור וכמו מתכתב עם יצירות אחרות בתרבות הישראלית, מ"מולכו" ועד "קזבלן". אולם, בניגוד לדימויים המקובלים ביצירות אלו, ב"העונה" מדובר בספרדיות גאה, בעלת קיום עצמאי וכזאת שאינה מוגדרת באמצעות המבט האשכנזי.

 העונה מאת חנה נוימן, הוצאת גוונים, 205 עמ'

 

מפגשים ספרותיים תיאטרליים של קבוצת התיאטרון אורתו-דה  קבוצת התיאטרון בניהולו האומנותי של ינון צפריר מקיימת מעת לעת מפגשים תיאטרליים רב-תחומים המתכתבים עם ארועים מלוח השנה.

המפגש הקרוב יתקיים לרגל סיום שנת המס ויעמיד במרכזו את ספרו האחרון של ניר ברעם 'צל עולם' המעמיד במרכזו את הקפיטליזם הגלובלי ואת שאלת חרותו הכלכלית של האדם בעידן המודרני.

הסופרת שהרה בלאו תקיים שיחה עם ניר ברעם ותברר עימו שאלות כמו היתכנותה של מחאה אלימה על רקע הפערים החברתיים וכיצד כותבים ומדברים על כסף בתחילת המאה ה-21. במהלך הערב יועלו קטעים בימתיים מתוך הספר בביצוע שחקנים מסטודיו ניסן נתיב ובהשתתפות המוסיקאי חיים צינוביץ.

 מפגש תיאטרלי עם ניר ברעם ו'צל עולם', "הנסיך הקטן", נחלת בנימין 18 תל-אביב, יום א' 29.12.13 בשעה 20:00, מחיר כרטיס: 35 ₪

 

 

פורסם בקטגוריה ד, טורים, ספרות, רשמים | עם התגים , , , , , , , , | להגיב