"עולם נפלא": סרט לא ממש נפלא

★★★★★

הסימנים הראשונים כשהתחיל הסרט "עולם נפלא" לא היו מופלאים. הדיבוב המוגזם של גידי גוב, האומר "קולו של הטבע נמצא סביבנו" נשמע ילדותי עד מעצבן. ההומור לפרסומת ל"בזק" לא מתאים בסרט טבע המיועד לילדים צעירים. העלילה מתחילה לכאורה בנופה האורבני של לונדון ומתפתלת ליבשת אפריקההההה  (כן, עורך הסאונד הישראלי הגזים באופן דרמטי בסיומת המילה אליה מפנה גוב).

למזלם של  הצופים, לאחר הרגע המהדהד, הסרט מבית ה-BBC נרגע מעט ומכניס אותנו להרפתקה בת שבע מנות, שמגרה אותנו חזותית בנופיה המאתגרים של אפריקההההה. עם זאת, המגע בכל מנה עומד בפני עצמו, וקשה מאוד למצוא חוט סיפורי המקשר בין הסצנות השונות, ועל כן "עולם נפלא" מרגיש בעיקר כהחמצה, בעת שהוא קופץ מחלק לחלק.

לא לילדים. גוב. צילום: איציק בירן

למרות הצילום בהילוך איטי החושף כמה מפלאי עולם, כולל נופי קרח קסומים, נראה כי הזרימה התזזיתית בסרט מאולצת – והתוצאה אינה מוצלחת כמו שאר סרטי התעודה המרתקים של אותו בית יוצר (ראו סרטי דיוויד אטנבורו המוצגים בערוצי הטלוויזיה).

אין זה אומר, שבמאי הסרט – פטריק מוריס וניל נייטינגייל, לא הבינו שיש להשקיע גם בדמויות הסרט, מלבד חשיפת נופים שטרם נראו: הם נותנים לא מעט זמן מסך ללטאה רוקדת המרימה את כפות רגליה כדי לא להישרף מחול המדבר הלוהט, לפילפילון העושה מסע להתרחץ במי האגם ואפילו לקבוצת גורילות משתובבות מתחת לצמחייה הירוקה השופעת.

יש אפילו זמן ליהנות ממופע זרמי הלבה והטבע ההרסני שלהם – והרף קצר כדי לחקור את מה שקורה מתחת למים, בטרם קופצים להרפתקה הבאה. יש איום מנהרות המבוטא בתנינים הקופצים על גנו, רגעים המזכירים לכולנו את הצד האכזרי של הטבע – ולא בהכרח צד המתאים לסרט ילדים.

אבל התפירה בין כל החלקים מרגישה מזויפת, ובזמן שהכל ארוז יפה באיכות HD והצבע מדהים (התלת מימד לא מוסיף יתר על המידה בסרט), "עולם נפלא" מרגיש מאולף עריכתית. הילדים בקהל נהנים במידה מסוימת – ולקראת הסוף הם מתעייפים. נראה כי המבוגרים כבר ראו הכל לפני כן, אם זה בזפזוף בערוצי נשיונל ג'יאוגרפיק או אפילו בהרף עין בערוץ הראשון.

פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות | עם התגים , | להגיב

"אדוני הנשיא, נמשיך לעמוד לצדך, גם אם ראש הממשלה שותק"

"אין ראש ממשלה בישראל". כך הכריזה ח"כ ציפי לבני, בכנס הפגרה המיוחד שכונס לבקשת יותר  מ-25 ח"כים, על מנת לדון בפשעי השנאה בסוף השבוע האחרון.

"אין ראש ממשלה בישראל כשח"כים ושריו מאיימים להרוס את בג"ץ, והוא שותק וממלמל גינוי רפה", קראה לבני (המחנה הציוני), שהייתה מיוזמות הדיון המיוחד, מעל דוכן הכנסת. "אין ראש ממשלה בישראל כששרים עומדים על גג, מקדשים בניינים לא חוקיים, וכשנערים זורקים אבנים ושקיות שתן על כוחות הביטחון, ובתמורה הוא נותן להם את מה שהם רוצים – בנייה נוספת. אין ראש ממשלה בישראל כשהוא קורץ לשותפיו הטבעיים ובמשך שנים לא מוכן להתוות את הקו בין השוליים למרכז, ומאפשר לשוליים האלה להשתלט על סדר היום שלנו. וחוסר הנהגה זה הזנחה. וישראל זקוקה כל כך להנהגה עכשיו".

דיון סוער במליאת הכנסת (צילום ארכיון: עמוס בן גרשום/לע"מ)

דיון סוער במליאת הכנסת (צילום ארכיון: עמוס בן גרשום/לע"מ)

 לבני המשיכה ותקפה: "וכשכבר קם מנהיג כזה כמו נשיא המדינה, שעשה את כל מה שמנהיג הגון, כל אדם, צריך לעשות – להשתתף בצער, לבקר את הפצועים, ולגנות באופן כן ונחרץ – אז הוא זה שחשוף לאיומים. חשוב שנאמר כאן מהבית הזה לנשיא המדינה: אנחנו איתך. מגבים, עומדים לצדך. אתה במקום הנכון, עושה את הדבר הנכון. ואנחנו נמשיך לעמוד לצדך, גם אם כרגיל ראש הממשלה שותק".

הדיון התקיים לבקשת חברי הכנסת ציפי לבני, אראל מרגלית, שי פירון, מיכל רוזין, מיקי רוזנטל, עאידה תומא סלימאן, יאיר לפיד, ועיסאווי פריג'.

"לרגע נדמה היה שכולנו שותפים לזעזוע, ושנבין שצריך בדק בית עמוק", אמרה לבני. "לפני שהעם היהודי עושה תיקון עולם, אנחנו צריכים את תיקון שלנו כאן. אבל אז הגיע ה'אפטר שוק'. אני שומעת את הקולות של מחנה שמרגיש כמו אחרי רצח רבין. אין לי ריב עם ציבור שלם אבל יש לי ויכוח עמוק עם ההנהגה.

"לא נסכים שתתעלמו, שתאשימו אותנו ושתהפכו את עצמכם לקורבנות", אמרה לבני. "הכי קל זה להגיד זה רק שוליים. אני לא מקבלת את זה, שוליים קיימים רק כשיש קו ברור שמפריד בניהם לבין דרך המלך. הקו הזה טושטש גם בגלל היושבים בבית הזה. הסיבה שהשוליים פרוצים ומטושטשים היא כי אין בימים האלה ראש ממשלה בישראל, ששותק ומאפשר לשוליים להשתלט על סדר היום.

"לא מתכוונת לשתף פעולה עם מצעד ההתקרבנות". ציפי לבני (צילום ארכיון: דן בר דוב)

"לא מתכוונת לשתף פעולה עם מצעד ההתקרבנות". ציפי לבני (צילום ארכיון: דן בר דוב)

"אני לא מתכוונת לשתף פעולה עם מצעד ההתקרבנות", המשיכה לבני לתקוף. "הקורבן היא שירה בנקי שנרצחה בעצרת ולא מי שלא נתנו לו לנאום בעצרת. ההתקרבנות לא יכולה לבוא במקום חשבון נפש על מה שקורה ביהודה ושומרון בידיעה בשתיקה ובעידוד להפרת חוק, גם מצד נציגים בממשלה ,ודברים איומים שיצאו מהבית הזה נגד הקהילה הלהט"בית. אני מציעה את חוק שירה – העברה מיידית של כל החוקים למען שיווין כולל ברית הזוגיות".

ח"כ אראל מרגלית (המחנה הציוני): "גם הבית הזה נושא באחריות לאווירת השנאה, ההפקרות ושברון המוסר שבתוכה נרצחו שירה בנקי ועלי דוואבשה.  גם היושבים באולם הזה חטאו בחטא השנאה ועליהם מתנוססת אות קלון. אלו שזרעו את זרעי השנאה אתמול, יצרו את התשתית לפשע של היום או של מחר. כבר הרבה זמן שיש כאן אווירה מסוכנת שנותנת לגיטימציה לגזענות, לאומנות ולשנאה. כבר הרבה זמן שחברי כנסת מתחרים בניהם מי יותר קיצוני בהסתה נגד ערבים ולהט"בים. שנאה הפכה למציאות חיינו הפוליטית והחברתית".

"שנאה הפכה למציאות חיינו". ח"כ אראל מרגלית (צילום: ויקיפדיה)

"שנאה הפכה למציאות חיינו". ח"כ אראל מרגלית (צילום: ויקיפדיה)

ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): "המהירות בה יצאו ראש הממשלה ושרים בגינויים, לא מנקה אותם מאחריות. המדיניות אשר מובילה הממשלה מהווה קרקע פורה לביצוע פשעים. כבר ברור שאלה לא עשבים שוטים, העשבים השתלטו על השדה. עלי דוואבשה ורבים כמהו נרצחו בידיים של הפשיסטים הימנים המתארגנים יום ולילה כדי לפגוע בפלסטינים אבל הגפרורים, הסכין והאקדח שמשמשים אותם נמסרו לידיהם על ידי מדיניות הכיבוש. המשך הכיבוש הוא בריונות מאורגנת ופשע ממסדי של מדינה שלמה על כל מוסדותיה.  יש לפעול ביד ברזל נגד ההסתה אבל לא להשתמש ביד הזו כדי לכסות על פשעים נוספים, ושלא על כל מצער מנהלי בצד היהודי יתבצעו אלף מעצרים מנהליים בצד הפלסטיני".

ח"כ יאיר לפיד, יו"ר "יש עתיד": "אני רוצה לדבר היום אל הכיסאות הריקים במליאה כי בכל אחד מהכיסאות הריקים שיש היום במליאה הזו יושב מישהו שברח מאחריות. בכל אחד מהכיסאות הריקים במליאה הזאת יש עריק מן המלחמה שמתנהלת כרגע בתוך החברה הישראלית. אני רוצה לדבר היום אל הכיסאות הריקים, כי בכל אחד מהכיסאות הריקים פה יש מישהו שברח מאחריות. מישהו ששואל את עצמו אם כדאי להתגרות בבסיס הפוליטי שלו, ואם לא יזכרו לו את זה בפריימריז. בחברה הישראלית יש מלחמה, לא בין ימין לשמאל אלא בין המרכז השפוי לבין השוליים הקיצוניים שיצאו מדעתם.

"על קיר מוזיאון השואה בוושינגטון כתובים וחרוטים שלושת הדיברות של ויקטור פרנקל, ניצול אושוויץ – אל תהיה קורבן, אל תשתף פעולה עם הרוע ואל תעמוד מן הצד. כל כיסא ריק במליאה הזו עובר על הדיבר השלישי – הוא עומד מן הצד".

דיבר לכיסאות הריקים. יאיר לפיד (צילום ארכיון: דן בר דוב)

דיבר לכיסאות הריקים. יאיר לפיד (צילום ארכיון: דן בר דוב)

ח"כ לפיד המשיך: "בדם שנשפך במצעד הגאווה בירושלים, אנחנו נצבע את השלטים שנאבקים למען חופש הביטוי. באש שכילתה את גופו של עלי דוואבשה היא תהיה אש התמיד של האנשים שהחליטו לא להיות כיסא ריק בעת הזו.  האבנים שנזרקו על כוחות הביטחון בבית אל, אלה האנשים שנשתמש בהם לחזק את יסודות בית המשפט העליון. אנחנו לא יכולים לעמוד מן הצד מול הוואקום השלטוני שהוליד את האלימות בסוף השבוע האחרון.  הממשלה הכנסת והשלטון הם לא כיסא ריק, הם יעמדו מול כוחות הרוע ויוכלו להם".

ח"כ עיסוואי פריג' (מרצ): "אנחנו ראינו לאורך שנים איך פועלת מערכת ההסתה המשומנת, ועכשיו אנחנו מתפלאים על התוצאות? אני מסתכל על הכיסאות הריקים במליאה ואני מבין את הבושה שלהם לא להיות נוכחים כאן איתנו לחשבון נפש.

"לגזענות ולשנאה אין גבולות. מסע הלגיטימציה שהתחיל נגד ערבים והמשיך נגד שמאלנים זה הורג. כל הזמן אנחנו מדברים על קומץ, הקומץ הזה הפך להיות לרוב, למיינסטרים. ראש הממשלה הוא נושא האחריות מספר אחת ובעייני הוא האשם העיקרי. מה ההבדל בין גלוחי הראש לבין נערי הגבעות? הכל מתחיל ממפעל ההתנחלויות ולא במקרה כל הטרוריסטים היהודיים יצאו משם".

ח"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): "היום הזה מציון תצא בושה ודבר שנאה מירושלים" … "מדינת ישראל נמצאת במשבר מוסרי עמוק. אי אפשר יותר להכחיש זאת, אסור להדחיק את העובדה האיומה ש-70 שנה אחרי השואה הפכו קורבנות השנאה והגזענות בעצמם לחברה גזענית. זו לא השוואה, אי אפשר להשוות. אבל זהו תמרור אזהרה גדול, ענק, מהבהב. לכולנו.

"קשה לשמוע זאת, אבל כל הטרוריסטים היהודים שנתפסו עד כה חבשו כיפה על ראשם", אמר ח"כ רוזנטל. "האם זה אומר חלילה שכל החרדים אשמים? ודאי שלא. האם משמעות הדבר שכל היהודים אשמים בזוועות שהתרחשו כאן בסוף השבוע האחרון? ברור שלא. אבל המסיתים אשמים. אותם מטיפים חשוכים שמפיצים שנאה נגד הקהילה הגאה. אותם מסיתים שמשפילים ערבים רק בשל היותם ערבים.

 "חברי הכנסת, ההסתה מתחילה כאן בבית הזה", אמר רוזנטל. "כאשר סגן שר אומר לחכ"ים ערבים שאנחנו עושים להם טובה שאנחנו נותנים להם תעודות זהות, כאשר שר אחר יוצא נגד גיוס הומואים לצבא וחברו לסיעה משווה הומואים ולסביות לבהמות. כן ח"כ סמוטריץ, שום גינוי לרצח לא ינקה ממך את החרפה שבהשוואה הזו. אתה נושא באחריות עקיפה לאירועים החמורים. "

"האם אתה ישן טוב בלילה מר ויינשטיין?" ח"כ מיקי רוזנטל (צילום ארכיון: ציפי מנשה)

"האם אתה ישן טוב בלילה מר ויינשטיין?" ח"כ מיקי רוזנטל (צילום ארכיון: ציפי מנשה)

ח"כ רוזנטל פנה ליועהמ"ש יהודה וינשטיין ואמר: "האם אתה ישן טוב בלילה מר ויינשטיין? לפני שנה פניתי אליך והצגתי עשרות ראיות לכך שארגון להב"ה והארכי-גזען בנצי גופשטיין בראשו מסיתים לאלימות נגד ערבים, נגד מהגרים ונגד הקהילה הגאה. ביקשתי להוציא את ארגון הטרור הזה מחוץ לחוק. הנושא בבדיקה, ענית לי. עדיין בבדיקה מר וינשטיין?"

ח"כ אחמד טיבי אמר (הרשימה המשןתפת) בסוף הדיון: ראש הממשלה ברח, ביום הזה הייתה  מוטלת עליו האחריות המוסרית להתייצב כאן לשמוע ולהשמיע. הוא החליט לברוח וזה לא מפתיע. השר לביטחון פנים במקום להכות על חטא, הוא פשוט הסית כמו אחרון הטוקבקיסטים.

"יש לשורפי הפלסטינים גב פוליטי, השריפה הזו לא תהיה האחרונה והרצח הזה לא יהיה הרצח האחרון, כי המדיניות לא תשתנה.  מי שמתייחס לערבים כאל נוהרים לקפליות יודע שהוא  משייך את הפלשתינים לזן נחות, ואם הוא זן נחות הוא לא בן אדם ואם הוא לא בן אדם הוא ראוי לשריפה.

"אני בא עם ידיים נקיות", הכריז ח"כ טיבי. "אתם באים עם ידיים מטונפות בדם של ילדים פלסטינים. ליל הבדולח בדומא בוצע על

"אתם באים עם ידיים מטונפות בדם של ילדים פלסטינים". אחמד טיבי (צילום: אתר הכנסת)

"אתם באים עם ידיים מטונפות בדם של ילדים פלסטינים". אחמד טיבי (צילום: אתר הכנסת)

ידי ניאונאצים עבריים שגרים בהתנחלויות".

ח"כ אורן חזן (ליכוד): "קומץ הזוי ובזוי של חברי כנסת פחדנים ברחו מהאולם כי כואב להם לשמוע את האמת.  לא שמעתי את ציפי לבני מגנה את ההסתה נגד ראש הממשלה במדים של נאציים וגם הסתה שמגיעה מכאן.

"כשיושבים ח"כים מהשמאל ומשייכים את אותם קיצונים למחנה הימין הם אלה שנותנים להם לגיטימציה, במקום להוציא אותם את מחוץ למחנה. יושבים פה ח"כים בלי להניד עפעף על נהרות של דם יהודי שנשפך. יושב פה אחמד טיבי ומוזיל את השואה ואתם נותנים לו.

"לא ניקח אחריות על מעשים שלא שייכים לנו. אנחנו נוקיע ונגנה כמו שנגנה אתכם שמזרימים שנאה פעם אחר פעם".

השר לביטחון פנים גלעד ארדן השיב בשם הממשלה: "אנחנו כחברה צריכים לעשות חשבון נפש, איך לעודד יותר סובלנות ולפעול למען איפוק ואיך כולנו יכולים להשתפר כחברה וכמדינה.  לא סתם נאמר שבמקום שבו שורפים ספרים, או שורפים בית ספר דו לשוני, או שורפים כנסייה,  בסוף שורפים בני אדם. האחריות היא אכן קודם כל על הממשלה כי לנו יש את הכלים. עלינו כממשלה לפעול עוד יותר, לחפש כל דרך חוקית כדי לתפוס את הרוצחים ולהעמידם לדין ולדאוג שיקבלו את העונש החמור ביותר.  גם המחנה הפוליטי שאני משתייך אליו צריך לחפש את התיקון והשיפור. שיבטיח שלא יהיו בתוכנו אנשים כאלה.

"אני חושב שיש גם דרך לא טובה להגיב לאירועים ולצערי מה שאתם עשיתם כאן מעל הבמה זו הדרך הפחות טובה", אמר השר ארדן. "להגיד שלא מדובר במיעוט, ולצאת למסע ציד של המחנה השני זו לא הדרך שתביא את התיקון. שמעתי כאן אמירות רבות שפשוט מתעלמות מהמציאות.  אתם שמבטאים פעם אחר פעם אדישות לבקבוקי תבערה שנזרקים על המתנחלים, מתי מישהו מכם דרש את מעצרם של זורקי בקבוקי התבערה במזרח ירושלים או ב443, ושמתבצעים יום יום ברחבי מדינת ישראל".

"במקום שבו שורפים ספרים". גלעד ארדן (צילום ארכיון: יולה זובריצקי)

"במקום שבו שורפים ספרים". גלעד ארדן (צילום ארכיון: יולה זובריצקי)

כאן פנה השר ארדן אל ח"כ עיסאווי פריג', שהיה במשלחת מרצ, שנפגשה השבוע עם אבו מאזן. "שאלת את אבו מאזן למה הוא משלם כסף לטרוריסטים שהוכח שרצחו משפחות חפות מפשע? אני לא זוכר אף אחד מכם מזדעזע אל מול אותה אווירה של הסתה וגיבוי לטרור כנגד המתנחלים כשהיו כאלה שהאשימו אותם בחטיפת הנערים בגלל שהם נוסעים בטרמפים או גרים בשטחים. הצביעות הזו לא נגמרת רק כלפיי הימין. מי מכם השמיע ביקורת כלפיי האוכלוסייה הערבית בעניין היחס שלהם לנשים או כלפי הקהילה הגאה? למה? כי הם השותפים הפוליטיים שלכם?"

במהלך דבריו של השר ארדן נשמעו קריאות מחאה רבות מקרב חברי האופוזיציה כשחלקם אומרים "אם זה מה שיש לך להגיד עדיף שלא תדבר בכלל".

השר ארדן אמר בסוף דבריו "מה שאני עשיתי כאן זה ראי של מה שאתם עשיתם קודם, אז אני שמח לראות שזה מעצבן אתכם כי זה בדיוק מה שאתם עשיתם, לחפש הון פוליטי ולהכות אך ורק על החזה של הצד השני".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | להגיב

קיימות בישראל: מהם האתגרים המקומיים?

ועידות האקלים הבינלאומיות ב- 20 השנה האחרונות (צילום: עמית מנדלזון)

פיתוח בר קיימא הוא פיתוח העונה על צרכי הדור הנוכחי מבלי להתפשר על יכולתם של בני הדורות הבאים לענות על צרכיהם. כלומר, מבלי לחסל את המשאבים. קיימות קשורה קשר הדוק לסביבה אך גם לנושאים חברתיים המשפיעים על יכולתו של האדם להגיב ולהתמודד עם אתגרים שהסביבה והחברה מציבה בפניו.
ישנם תחומים בהם הטיפול חייב להיות ברמה הבינלאומית, דוגמת שינויי האקלים. תחומים אחרים ניתנים לטיפול, לשינוי, להתייחסות ברמה לאומית ומקומית. כאשר מסתכלים על ישראל, ישנם נתונים מקומיים ולאומיים המשפיעים באופן ישיר או עקיף עם יכולתה להתמודד עם אתגרי הקיימות או יותר נכון אתגרי השמירה על עקרונותיה של הקיימות.

 

עקרונות הקיימות

”לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה בה השתמשנו כשיצרנו אותן“, אמר איינשטיין ולמעשה אמר – קיימות. תחום המנסה לייצר צורת חשיבה חדשה שתעזור לנו בפתרון בעיות ההולכות ומחריפות בקצב מהיר.
החשוב מבין עקרונות הקיימות הוא ההכרה בהשפעה ההדדית שבין כלכלה, סביבה ובני אדם. מתוך הבנה זו, עולים עקרונות של אחריות אישית, שקיפות ושיתוף הציבור, תכנון לטווח ארוך, הפחתת הפערים החברתיים (בבריאות, כלכלה וחינוך) וענווה – ההבנה כי האדם הוא רק חלק מהדבר הזה שנקרא "סביבה" ועליו לחיות בהרמוניה איתה.


גודל האוכלוסייה כגורם משפיע על הקיימות

אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על הקיימות הוא גודל האוכלוסייה. בישראל, מדובר על גורם המהווה קטליזטור לבעיית קיימות הולכת ומחריפה.
גודל האוכלוסייה הוא הגורם המשמעותי ביותר המשפיע על ניצול יתר של משאבי הסביבה – צריכת משאבים מוגברת, הקטנה בשטחי חקלאות ושטחי בר, גידול בצריכה תעשייתית, הסתמכות יתר על רשתות כלכליות ותעסוקתיות. מרבית מדינות ה- OECD הגיעו לייצוב גודל האוכלוסייה שלהן, אולם בישראל קיים גידול מתמשך שלא רק שאינו עתיד להיפסק, גם אין בנמצא תוכניות כלשהן להפסקת גידולו (משיקולי דת, דמוגרפיה, ביטחון וכו').


שימוש במשאבים טבעיים

נושא נוסף הוא המשאבים הטבעיים והשימוש בהם. ישראל היא מדינה ענייה במשאבים טבעיים. השימוש במשאבים הקיימים נגוע בראיה קצרת טווח שאינה לוקחת בחשבון את צרכי האוכלוסייה והתיעוש הגדלים. מדובר הן במשאבי אנרגיה כמו גז (ואנחנו בשיאה של תקופה מרתקת בעניין זה) והן במשאבים כמו המלח (מים המלח) והמים.

למרות היותנו מדינה שטופת שמש, למשל, רק כ-3% מאנרגיה המופקת בארץ היא אנרגיה סולרית, רובה באמצעות השימוש בדודי שמש למטרות חימום מים. גם בנושא השימוש במים קיימת מדיניות שאינה מסתכלת לטווח הארוך: אמנם מתקני ההתפלה בארץ הם מהטובים בעולם ויכולים לספק כ-40% מצריכת המים ואף להגדיל את הפיתוח הבינלאומי על ידי ייצוא מים לחו"ל, ועדיין קיימת נטייה של שאיבת יתר מיותרת ממקורות המים הטבעיים (הכנרת והאקוויפרים) המסכנת את קיומם.


פערים חברתיים

ישראל של היום מדגימה פערים חברתיים ניכרים לעומת יתר מדינות ה-OEDC. מספר הילדים הרעבים בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות, השחיתות השלטונית גבוהה ומייצרת פערים והם באים לידי ביטוי, בין היתר, גם ברמת החינוך. מגזרים שונים זוכים לחינוך שונה ולתקצוב שונה ושאינו מסייע לשוויון הזדמנויות לכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל גזע, דת או מגדר.


המצב הביטחוני

גורם נוסף המשפיע על שמירת עקרונות הקיימות בארץ הוא הנושא הביטחוני. בעיקר משום שתקציב הביטחון נוגס כ-15% מתקציב המדינה והוא עומד על כ- 6.8% מהתמ"ג. ההשקעה בהטמעת ערכי קיימות בכל תחום בישראל הופכת קשה מאוד, כשאין תקציב ראוי לכך.

בנוסף, שטחי אימון, שטחי אש ומחנות צבאיים תופסים שטחים רבים בישראל, בשטחים אלו אין פיקוח סביבתי ולא פעם מתגלים בהם מגוון של נזקים כמו שריפות, פגיעה בטבע וזיהומים גבוהים מחומרים כמו שמן מנועים ומכונות, דלק, אסבסט ועוד. לאחרונה לדוגמא, דיווחה רשות הטבע והגנים ש-40 מתוך 60 השריפות שפרצו באזור לכיש ושפלת יהודה, נגרמו כתוצאה מפעילות אימונים של צה"ל וטענו שבצבא לא עושים מספיק בשביל למנוע שריפות. הנפגעים העיקריים משרפות אלו הם בעלי החיים שבסביבה ובעיקר הצאצאים הקטנים שלא מצליחים לברוח.

בשטחי היישובים הפלסטינים ובהתנחלויות קיים ניצול יתר של אקוויפר ההר, אחד משלושת מקורות המים הטבעיים של ישראל, המסכן את רמת הזיהום במים אלו ואת עצם קיומו בטווח הארוך.

הסיכוי לשינוי ולהטמעת ערכי הקיימות בתחומים שונים בישראל תלוי מאוד בהעמדת הנושא על סדר היום הציבורי, עניין לא קל בהתחשב בעובדה שאת מירב הכותרות כמעט תמיד יתפוס הנושא הבטחוני ומה גם שקיימות זה לא הנושא הסקסי ביותר להעברתו באמצעי התקשורת השונים.

בסופו של דבר, ככל שיתעורר וידובר הנושא ויעלה לסדר היום התקשורתי והציבורי, החברה הישראלית תרוויח מזה.

כיום קיימת התעוררות בנושאי חינוך לקיימות כבר בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים. חינוך למחזור, לחיסכון במים, לשמירה על הסביבה וכדומה. כך, הופכים הילדים לסוכני שינוי ומביאים את הבשורה אל ההורים הביתה בתקווה שאלו האחרונים ירתמו לעניין ויתחילו, למשל, להפריד את הפסולת הביתית. כמו כן קיימת התעוררות בנושאי חינוך לקיימות במוסדות האקדמיים וכיום ניתן למצוא תוכניות ייעודיות של לימודי סביבה או קורסים בנושאי קיימות, מכיוון שתארים אקדמיים הם אבן דרך עבור בעלי תפקידים מרכזיים – יתכן שדור המחר ידע להתמודד טוב יותר מאיתנו ויבין את הצורך בפיתוח בר קיימא.

השורה התחתונה היא, שערכי הקיימות צריכים להיטמע בהתנהלות המדינה והחברה הישראלית ולקבל התייחסות נאותה עוד בתהליכי החקיקה בכנסת. בכדי שארץ חמדת אבות, ארץ זבת חלב ודבש תמשיך להיות, חתירה להעלאת המודעות לנושאים הללו חשובה מאין כמוה. הסתכלות מפוקחת על המחר היא הסיכוי לעתיד טוב יותר. חשיבה לזמן ארוך צריכה להיטמע בקרב מקבלי ההחלטות הישראלים לא מחר, אלא אתמול.

פורסם בקטגוריה חברה וסביבה, קיימות | עם התגים , , , , , | להגיב

גם אנו מן המרכז שמאלה נגועים ברוח הגאולית


דווקא בימים אלה, של צעקה ומבוכה גדולה בתוכנו על מעשיהם הנוראיים והנפשעים של ילדי הטרור היהודי "תג מחיר" שצמחו כצמחי בר בגבעות הטרשים של יהודה ושומרון, ומעשה הדקירה בסכין בגבותיהם של כמה ממשתתפי מצעד הגאווה שהתקיים בירושלים בידי יהודי חרדי, ומותה מדקירותיו של נערה בת 16, עלינו לתרגם את המצוקה הזו למעשים קונסטרוקטיביים. עצרות המונים למיניהן, לקונן על המדינה שהלכה לנו, והטחה הדדית של האשמות ושילהוב יצרים אינם הדרך שבה עלינו לצעוד.

שלט זיכרון מאולתר לזכרה של שירה בנקי ז"ל, בכניסה לגן מאיר (צילום: דן בר דוב)

אני מאלה בתוכנו שקמים מדי בוקר וחושבים מה ניתן לעשות כדי שנחיה כאן יחד טוב יותר ונתמודד בהצלחה עם האתגרים החיצוניים: האיומים עלינו וההזדמנויות שבפתחנו. שירת הבכי והנהי המלווה את חבריי זרה לי ומעידה יותר מכל על חולשתו של ציבור זה.

הלכי רוח גאוליים, מחשבות הזויות, ומגמות חזקות של פירוד בעם, הם תוצאה ישירה של מציאות חיים פנימית רעה. מציאות הנגזרת מחולשתם היסודית של מערכות חיינו הציבוריים במדינה בעת הזאת. בולטת במיוחד חולשתה הדורית הקשה של המערכת הפוליטית בישראל, המייצרת כיום למדינה הפסדים עצומה.

אנו, החילונים, מרבים לצאת נגד הימין והדתיים הגאוליים אך מתעלמים מכך שגם בתוכנו, מן המרכז שמאלה, ספונים משבים חזקים של גאולה. מבלי דעת אנו מרבים לרומם את עצמנו בערכים ובאידאולוגיות ומתעלמים עד מאוד מן הצורך האקוטי שלנו לטפל במערכות חיינו הציבוריים. אפילו הדיון המוסרי הפילוסופי מכיר בכך שחברה מוסרית ואדם מוסרי נמדדים קודם כל ומעל לכל על פי תוצאות מעשיהם ומחדליהם.

הקדשתי לעניין זה מאמר מיוחד שהתפרסם ב"מגפון" לאחרונה, ואני מרחיב בכך בספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה".

כשהדברים אינם מסתדרים ונראה שאין מוצא, והכל שחור משחור, אנו נאחז בכל מה שיתכן, ואולי, ואפשרי, ונדמה שהוא הדבר. זהו מצבנו הקיומי בעולם. מחפשי גאולה נצחיים אנו. ללא מצפן וללא כיווני דרך ומחשבה סדורה לא נצא מן המבוך אליו נקלענו. בבחירות נלך אחרי נביאי שקר למיניהם דוגמת יאיר לפיד ואחרים. וכך גם באשר ל"כיבוש" והאמונה שאם רק נשתחרר ממנו תבוא גאולה לעולם.

עידוד רב אנו יכולים לשאוב מן האבות המייסדים של המדינה, שביססו כאן מודל של "חברה פותרת הבעיות", המתמודדת עם המציאות על "דרך היצירה". הם עשו לנו בית ספר נהדר שהגיע העת לשוב אל יסודותיו. עם היעלמותם של המייסדים חלה בתוכנו טרנספוזיציה והפכנו ל"חברה מייצרת הבעיות", המתמודדת עם המציאות על "דרך הגאולה". סיבות רבות לכך ולא כאן המקום לפרטן. אפשר לדבר על חולשת הציבור הנאור בישראל, על חולשת האליטות בתוכה, ועל חולשת הדור, וכל דבר שכזה הוא סיפור גדול ונרחב. סתם כך הדברים אינם קורים מאליהם. הצלחה אירואית זו חייבת להיות לנגד עינינו וללוותנו.

התמודדות עם הימין הדתי הגאולי בישראל חייבת להתחיל בהיפרדותו של השמאל ממגמות הגאוליות שבתוכו. זה המהפך האמיתי שעלינו לעשותו. אין תחליף לתהליכים נרחבים של השקעה במחשבות עומק ועיון והגות שעלינו לעשותם. הפוליטיקה וחיינו הציבוריים אינם עוד עניין לחובבנים. נדרשת כאן מקצוענות רבה בדיוק כפי שאנו עושים בכל תחום אחר בחיינו.

ביי ביי למלל הנשגב המרומם אותנו לשווא. ביי ביי לרוח חברת הילדים ותנועות הנוער שהשתלטה עלינו. ביי ביי לשירת הבכי והנהי הבוקעת מגרוננו. ביי ביי לרגשות הייאוש והאשם העצמיים. באשר לתוכנו פנימה הדברים בידינו וניתן להגשימם בקלות רבה יותר מכפי שזה נראה מלכתחילה.

תחושות הייאוש והאכזבה הפוקדים אותנו בדורנו, באשר לחיינו הציבוריים במדינה, נגזרים ישירות מהתכחשות לדרך החיים על פי היגיון השפה, כפי שזה משתקף בספרה הנפלא של פרופסור רבקה שכטר בפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם". תפיסה זו מציגה עולם ערכים שלם כבסיס לחיים בגבולות אנושיים. חיים על פי הגיון השפה, כפי שהעברים הקדמונים תפסו זאת באופן אינטואיטיבי ובא לידי ביטוי בסיפורי המקרא המכוננים שלנו. חיים של יצירה והתחדשות, של קדושת החיים, של קהילתיות וערכים חברתיים, של רצון חופשי, של יוזמה ופעילות המתמקדים בהטבת החיים ובשיפורם.

נצטרך לבדוק את עצמנו עד כמה אנו סוטים מהקוסמולוגיה שעוצבה על ידי העברים הקדמונים לחיים על פי צווי השפה, ולהבין כי בכל מקום שכזה, בכל מעשה ופעילות חורגניים ומורדים שכאלה נשלם מחיר גדול בכישלונות ובהפסדים.

פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, פנאי | עם התגים , , , , , | 17 תגובות

תביעה משר האוצר כחלון: הפסק הטבות המס לעמותת "חננו"

ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני) דורש משר האוצר משה כחלון להשתמש בסמכותו, ולבטל את האישור לזיכוי ממס לעמותת "חננו", עפ"י סעיף 46(א) בחוק העמותות. סעיף 46א' בחוק העמותות מאפשר החזר מס לכל תורם לעמותה, כאשר המדינה משלימה לעמותה את המס שהופחת.

המדינה תומכת במפירי חוק גזעניים. מנואל טרכטנברג (צילום: אתר הכנסת)

המדינה תומכת במפירי חוק גזעניים. מנואל טרכטנברג (צילום: אתר הכנסת)

פנייתו של ח"כ טרכטנברג נעשתה בעקבות התחקיר שפורסם בערוץ 10, לפיו העמותה מעבירה כספים למשפחות טרוריסטים יהודיים. בנוסף פנה ח"כ טרכטנברג ליו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, בבקשה לקיים דיון דחוף בנושא בוועדה כבר במהלך הפגרה.

 בפנייתו אומר ח"כ טרכטנברג: "עמותת 'חננו' לא רק מעניקה ייצוג משפטי לחשודים ב'תג מחיר', קרי לפורעי חוק הנוהגים באלימות וגזענות, אלא גם מעבירה הן לחשודים והן לשפוטים מענקים כספיים. יוצא איפה שהמדינה תומכת כספית באמצעות הפטור, במפרי חוק מהמסוכנים שיש בקרבנו. האירועים הקשים האחרונים ובכלל זה רצח התינוק הפלשתיני ופציעה קשה ביותר של הוריו ואחיו ממחישים היטב את האמור".

פניה דומה שיגרה תנועת "שלום עכשיו" לשר האוצר, משה כחלון. התנועה פתחה בקמפיין ציבורי כדי לעצור את התמיכה לעמותת "חננו", תחת הכותרת: "את החרפה הזאת חייבים לעצור!" התנועה אומרת כי סעיף 46א' נועד לעודד תרומות לעמותות חברתיות הפועלות לרווחת הקהילה, אולם בפועל הפך הסעיף למקור מימון לעמותות קיצוניות כמו "חננו".

על פי תחקירו של מתן חודרוב במוסף "אנליסט", של חדשות ערוץ 10, עמותת "חננו" שקיבלה ממשרד האוצר פטור ממס מעבירה מענקים כספיים למשפחות האסירים שהורשעו בפגיעה בפלסטינים.

קמפיין תנועת "שלום עכשיו" נגד פטור ממסים לעמותת "חננו"

קמפיין תנועת "שלום עכשיו" נגד פטור ממסים לעמותת "חננו"

מהתחקיר עולה כי "חוננו" מעבירה למשפחות מענקים בגובה עשרות אלפי שקלים. בין המשפחות שזוכות לתמיכה: קרוביו של הרוצח עמי פופר האחראי לטבח בשבעה פלסטינים, חברי מחתרת "בת עין" וצבי סטרוק שחטף והתעלל בנער כפות.

בדיקה של הוצאות עמותת הימין הקיצוני "חוננו" העלתה כי כ-200 אלף שקלים הועברו כתמיכות כלכליות ישירות לאסירים ועוד קרוב ל-50,000 שקל הוענקו למשפחות שמאחוריהם. למרות זאת, המידע לא פורסם באתר העמותות הממשלתי גם לאחר שהתקבל בידי רשות המסים לפני כשנה.

 מדובר בסכומים שנגרעים בחלקם מקופת המדינה כך שלמעשה מוצאים מכיסם של האזרחים. זאת, מאחר וכל צ'ק שעמותת "חוננו" זוכה להפחתת מס הכנסה קבועה עקב הזיכוי ממס שניתן לתורמים.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | להגיב

האומץ הגדול של יינני בנימינה

הרבה עבר על יקב בנימינה בשנים האחרונות, בעלים חדשים, שדרת הנהלה חדשה וייננים טריים: יפתח פרץ ויעל סנדלר.

יפתח פרץ ויעל סנדלר – ינני יקב בנימינה

לפני מספר חודשים הפתיעו פרץ וסנדלר בסדרת הבסיס של היקב, "טבע", והציגו ממבחר היינות הטובים, הטעימים והמשתלמים ביותר בארץ – ביחס למחירם.

עתה החליטו הייננים להביט מעלה, ופנו לסדרה הגבוהה של יקב בנימינה: "רזרב"; אלא שבפעולה שיווקית מסקרנת, הם בחרו לצאת מהקופסה ולא להציג את המרלו והקברנה סוביניון, אלא להביא קדימה שני זנים חדשים/מחודשים בישראל, תוך אומץ רב: סמיון ומרסלן.

עד כה היה מקובל בארץ כי זן הסמיון מיועד להשלמה של יינות רציניים באחוזים בודדים בלבד, כיין קינוח, ולעיתים נדירות גם כיין חצי יבש. יקב בנימינה החליט לייבש את כל הסוכר מהיין, ולהציג את הסמיון כיין יבש – ועוד בסדרה הגבוהה. שאפו על האומץ.

זן נוסף שעלה לארץ לאחרונה (נטיעות בשנת 2010) הוא המרסלן (מאזור דרום מזרח צרפת). גם פה, לוקח כמה שנים עד שייננים מחליטים אם הזן מתאים לאקלים המקומי, איזו אדמה אידיאלית עבורו, ורק אז בודקים את איכותו – לאיזו סדרה הוא מתאים (נמוכה, בינונית גבוהה), אם הזן מיועד לביקבוק בצורת הסינגל (לבדו) או בממסך (מוסתר בתוך בלנד של עוד זנים נוספים). כאמור, יינני בנימינה החליטו לקפוץ למים עמוקים, ומיקמו את היין הישר בסדרה הגבוהה.

כששאלתי את יפתח פרץ אם הוא בטוח שהיינות שייצר הם הכי טוב שאפשר, ועל כן החליט למקמם בסדרה הגבוהה, ענה כי "אני בטוח שבשנים הבאות נייצר עוד יותר טוב מהזנים".

אם כן, ניתן להסיק שהיו כאן גם שאלות שיווקיות באשר למיקום הזנים בסדרות היקב, ולא רק שאלה של איכות. אז מה באמת איכות היינות?

בנימינה, רזרב, סמיון 2014

יין המגיע מכרם צעיר, אדמה בזלתית, שטופת רוחות. צבעו זהבהב ירקרק – מזכיר בננה צעירה, צלול מאוד. הבשומת מזכירה לנו תפוח ירוק, מעט אספרגוס ומינראליות. היין יבש ביותר, חד ופריך. גופו בינוני עד שמנוני, תוך סיומת קצרה וחדה. בסך הכל, היין מעניין, יוצא דופן בנוף הישראלי היבש. מחירו נע סביב ה-60 שקל. אידיאלי לצד מנות מתובלות או גבינות עזים רבות שומן. דעת הטועם: [rating=3]

בנימינה, רזרב, מרסלן 2013

צבעו סגול ארגמני, מאוד כהה, וצלילותו מינימאלית. מראה מאוד דחוס וצמיגי. האף חד ומתובל תחילה, אך כשהוא מתרכך אפשר ליהנות מריח משעשע מאוד של מסטיק בזוקה או טרופית ענבים. זהו יין רענן, קייצי, המזכיר גם תיבול של פלפל אנגלי ופלפל ירוק. הפה מותיר חמיצות טובה, אך הגוף עדיין עפצני המתמודד מול צעירותו הרבה. גם כאן, מחיר סביב ה-60 שקל. לאוהבי המיוחד, החדש בנוף ארצנו, המוכנים להתנסות, זהו יין מסקרן ומעניין, שבוודאי יתאים למנות בשר רבות. תמורה נהדרת למחיר. דעת הטועם: [rating=4]

פורסם בקטגוריה אוכל, יין ואלכוהול, כתבות אוכל | עם התגים , , , | להגיב

הם רוצחים, למען השם

עלי בן 18 חודש נשרף חי - מעצרת זכרון במארסי - צילום: עמית מנדלזון

הרבה שנים אני מזהיר את מי שמוכן להקשיב שמדינת ישראל צועדת בבטחון לכיוון מדינה פשיסטית בסגנון ההוא, אתם יודעים – גרמניה של המחצית הראשונה של המאה הקודמת. אז אחרי שמחנה ריכוז לשחורים לא הספיק לעם ישראל בשביל להבין, ומיליון אזרחים בחרו בנתניהו לכהונה נוספת, אותו נתניהו שהתיר את דמם של הערבים, אותו נתניהו שבנה קואליציה חולנית עם הימין הקיצוני בראשות נפתלי בנט – מפלגה שהתירה דמם של הומוסקסואלים וחבריה עוסקים מאז ומעולם בהסתה גלוייה כנגד קהילת הלהט"בים. התוצאה בשני המקרים היא רצח. רצח של תינוק ורצח של ילדה. והרוצחים? רוצחים למען השם, אותו שם שציווה עליהם לא לרצוח מצד אחד ומצד שני ציווה עליהם להמית הומוסקסואלים.

מדובר בשם רע ובעל זיכרון גרוע.

ואכן, מדינת ישראל הופכת למדינה פשיסטית (המילה "נאצית" קצת קשה לעיכול, אני יודע) ששולטת בה תורת הגזע (העם הנבחר). ספרים כבר נשרפו, הלאומנות והדת כבשו את מערכת החינוך. שרת המשפטים עצמה מנסה לעקוף את מערכת החוק, ראש הממשלה מסית כנגד 20 אחוז מנתיני העם שלו, המשטרה ומערכת ביטחון הפנים לא מצליחים – ובעצם לא רוצים – ללכוד עברייני שנאה. זה פשוט לא כל כך נוח להם. דמם של שחורים, הומוסקסואלים וערבים הותר ולינצ'ים ברחובות כבר אינם סיפורים נדירים. מתנגדי משטר מטופלים באלימות קשה בידי המשטרה. שמאלנים הוכרזו בוגדים וכל מי שמעז לצאת כנגד פשע נתעב כמו אלו שראינו באחרונה מוקע כבוגד, אפילו אם הוא במקרה נשיא המדינה והוא בשר מבשרו של אותו מחנה לאומי. כולם מגנים, כביכול מגנים, אבל הם לא יעצרו את ההסתה, הם לא יחמירו עונשים ולא יפעלו בנחישות. במה הם עסוקים? בגז. את הקונוטציות תעשו על אחריוכתם.

ותפסיקו להגיד לי שאני מגזים. אתם חוזרים על זה כבר שנים, והמצב מחמיר והולך. ממשלת ישראל, כפי שהוצגה לנשיא המדינה, היא ממשלה שרוב חבריה אמורים להיות מאופסנים בתא חשוך וטחוב. חלק מהם מחזיקים בדעות קיצוניות הרבה יותר מאלה של הרב כהנא, שבזמנו נאסר עליו לרוץ לכנסת ותנועתו הוצאה אל מחוץ לחוק. מפלגות כמו ישראל ביתנו והבית היהודי עומדים בדיוק באותם קריטריונים של כהנא, אבל להם מותר להיבחר. כי גזענות היא עניין חוקי ולגיטימי במדינה הפשיסטית (אל תגידו "נאצית"), המכונה מדינת ישראל.

כל מי שמדבר על קיצונים מכאן ומכאן רק מחמיר את המצב. אין דבר כזה שמאל קיצוני. יש שמאל ויש שמאל אקטיבי, תגידו אפילו רדיקלי – אבל לשניהם מטרה אחת: לכפות על המדינה הסרבנית קצת תקווה לעמה. ובשני המקרים זה לגיטימי לחלוטין. האקטיביים יותר הוקעו כ"שמאל קיצוני" ודמם הותר זה מכבר. אבל הם צודקים. אם לא יופעל על מדינת ישראל לחץ חיצוני, המצב רק יחמיר והחיים הבלתי נסבלים במדינת ישראל יהפכו לגיהנום של דם (מה שמתרחש כנגד עינינו בימים אלו). במדינת ישראל יש רק גורם אחד מסית ורוצח – והוא הימין. נקודה. מי שאומר אחרת פשוט משקר.

העובדה היא שכל הרוצחים היהודים, כל המחבלים היהודים כל נערי הגבעות הפורעים הם יהודים – וכולם חובשי כיפה וכולם עושים זאת למען השם. העובדה הזו רק מוכיחה שהדת היהודית היא בדיוק אותו סם זבל קטלני להמונים. כמו כל הדתות האחרות. קייטנות המתנחלים נראות בדיוק כמו קייטנות החמאס והפורעים אינם שונים מפורעי דאע"ש. רק שהללו הם חלק מהמנגנון השולט. מנגנון שחובה עלינו להפיל.

אל תגידו לי שיש חובשי כיפות "טובים". כי אם יש כאלה והם שותקים לנוכח ההשתוללות של "אחיהם", אז או שהם מיעוט בטל בשישים או שהם הרוב הדומם. כך או כך, הם שותפים לפשע בעצם שתיקתם. ובמה האשמנו את ההם שאסור להגיד מי הם? בשיתוף פעולה. בשתיקה. בציות.

מנהיגי הקהילות הדתיות המסורתיות בישראל (לא כולל הרפורמים) הם הם הרבנים, שברובם או שמסיתים פעם אחר פעם כנגד קבוצת אוכלוסייה זו או אחרת או ששותקים כמו דגים. וגם הם שותפים לפשע. כל רבני יש"ע, בלי יוצא מהכלל, או שהם שרלטנים שמציגים דת יהודית מעוותת ורצחנית – או שאכן זו הדת היהודית – רצחנית ומעוותת. בשני המקרים צריך לכלוא אותם. מעולם לא הבנתי מה כל כך מסובך לכלוא אדם שתוארו הוא רב.

אל תספרו לי על אדמת קודש, כי אין אדמה קדושה יותר מחייו של תינוק. ואל תמרחו אותי עם "ירושלים עיר הקודש", כי חייה של שירה בנקי קדושים מכל אבני העיר. ואם היה עלי להרוס את ירושלים עד ליסוד כדי להחזיר אותה לחיים, הייתי עושה זאת בלי לחשוב פעמיים.

ואם יש ביניכם "מתנחלים טובים" – ואני מתקשה לראות כיצד זה בכלל ייתכן – קחו את הרגליים ויעופו מהשטח הכבוש והארור הזה. למענכם, למען ילדיכם, למען הארץ שאותה אתם כל כך אוהבים.

חברי השמאלנים, יש לכם שתי ברירות: לקום ולעזוב את קן הצרעות הזה, או לישון עם גרזן מתחת לכרית. כי חייכם אינם משהו שמובטח לאורך זמן, בקצב שבו מתנהלים האירועים. לא בטוח שיהיה לכם זמן להגן על עצמכם.

פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה | 28 תגובות

הקבינט המדיני ביטחוני אישר מעצרים מינהליים באישור היועהמ"ש

פעולת הטרור היהודי בדומא. הקבינט הורה על מעצרים מינהליים (צילום: זכארייה סעדה, רבנים לזכויות אדם)

פעולת הטרור היהודי בדומא. הקבינט הורה על מעצרים מינהליים (צילום: זכארייה סעדה, רבנים לזכויות אדם)

הקבינט המדיני ביטחוני הורה הערב לגורמי הביטחון לנקוט בכל הצעדים הנדרשים כדי להביא את האחראים לפיגוע בכפר דומא לדין ולמנוע פעולות דומות. בין הצעדים שאושרו – ביצוע מעצרים מנהליים באישור היועץ המשפטי לממשלה.

בהודעה רשמית שפרסם הקבינט המדיני-ביטחוני בתום הדיון נאמר כי הקבינט "רואה במעשה ההצתה והרצח בכפר דומא פעולת טרור לכל דבר".

עוד נמסר כי הקבינט אישר את המלצת הגורמים המקצועיים לנקוט בכל הצעדים הנדרשים ולהפעיל את כל הכלים העומדים לרשותם לצורך זה, "לרבות שימוש במעצרים מנהליים במקרים המתאימים, באישור היועץ המשפטי לממשלה".

הקבינט הנחה עוד לקדם בכנסת בדחיפות את הצעת חוק המאבק בטרור, שיחול גם על מחוללי טרור מסוג זה.

עוד הוחלט להקים צוות שרים בראשות שר הביטחון ובהשתתפות השר לביטחון פנים ושרת המשפטים שיבחן ויציע לקבינט ולממשלה אמצעים נוספים למאבק באירועים חמורים מסוג זה.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני | להגיב

אבו מאזן: "אנחנו מתנגדים לדרישת העולם לחרם על מדינת ישראל"

"אנחנו מתנגדים לדרישת העולם לחרם על מדינת ישראל, ותומכים רק בחרם על ההתנחלויות, משום שאנחנו מכירים במדינת ישראל ומשתפים איתה פעולה לגבי התיאום הביטחוני". כך אמר היום נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, למשלחת מרצ אשר ביקרה אותו במוקטעה.

"לגנות ולהשתתף בצער זה לא מספיק". אבו מאזן (צילום ארכיון: נירה ידין)

"לגנות ולהשתתף בצער זה לא מספיק". אבו מאזן (צילום ארכיון: נירה ידין)

אבו מאזן, שנפגש עם יו"ר מרצ, זהבה גלאון ועם חברי סיעתה במוקטעה, אמר: "הפיגוע בדומא הוא פשע נגד האנושות. אסור לומר שהפשע בוצע על ידי מטורף. צריך לראות בזה מעשה טרור. לגנות ולהשתתף בצער זה לא מספיק. יש לנקוט צעדים אמיתיים נגד הטרוריסטים ששורפים משפחה".

אבו מאזן האשים עוד כי נתניהו אינו רוצה שלום. "למה נתניהו אומר שאין פרטנר? בגלל שהוא לא מעוניין בשלום. הנשק הכי טוב שלו זו האינתיפאדה", אמר. "הרשות הפלסטינית מוכנה לחדש את המו"מ ללא תנאים מוקדמים אבל ישנה סדרה של התחייבויות שממשלת ישראל חתמה עליהן, על מנת לקיים את המו"מ. כל עוד אני על הכיסא, לא אתן שיפגעו בישראלים. אמשיך להילחם בטרור ובאלימות בכל הכוח. כל עוד אני כאן לא יהיה דאעש ולא גבהת אל נוסרא", הבטיח אבו מאזן.

בשיחה סיפר אבו מאזן על השיחה שהתקיימה לאחרונה בין השר סילבן שלום, וראש המשלחת הפלסטינית למשא ומתן סאיב עריקאת. לדבריו, השר שלום, שביקש להפגש עם עריקאת, שאל אותו מה הפלסטינים רוצים. עריקאת השיב לו כי הפלסטינים רוצים לחדש את המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, אבל לשם כך על ישראל לקיים את ההתחייבויות שהיא חתמה עליהן: הפסקת הבניה בהתנחלויות ושחרור 30 האסירים שישראל התחייבה לשחרר בפעימה הרביעית. "אלו לא תנאים מוקדמים, אלא התחייבויות שישראל הסכימה להן", הדגיש אבו מאזן.

יו"ר מרצ, זהבה גלאון, אמרה במפגש כי קיפאון מדיני הוא קרקע פורייה לטרור יהודי. גלאון וחברי סיעת מרצ הביעו במפגש את הזעזוע שלהם ושל ציבור רחב בישראל, שהפגין אתמול נגד פיגוע הטרור היהודי בכפר דומא, שהביא לשריפתה של משפחה שלמה.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | תגובה אחת

"מורה מחליף": המורה מצליח, הסרט נכשל

★★★★★

מדי פעם אנו מוצפים בסרטים על מורים ועל בתי ספר, ואז יש תקופת של שקט – כנראה החופש הגדול. ראינו כבר את "לסניור באהבה" (1988) ו"סיכון מחושב" (1995), שבו המורה הוא גיבור הסרט, ובסרט "סמוך עליי" (1989) אפילו מנהל בית הספר נחשב לגיבור. אבל דווקא בחופש גדול זה, זכינו לראות את "סיפור מהחיים", שעדיין מציג בבתי הקולנוע, ועתה יוצא "מורה מחליף". הסרט מנסה להיכנס לסוגת המורה המחייה את רוח התלמידים, אבל הסרט נכשל כיוון שהוא מנסה לטפל בעוד אינספור עלילות משנה, שמתערבבות בצורה לא טובה, עד כדי בלגן אחד גדול.

בית ספר לבלגן. אדריאן ברודי ובטי קיי

הנרי בארת' (אדריאן ברודי, "הפסנתרן") הוא מורה מחליף, שעבודתו הנוכחית מביאה אותו לבית ספר בעייתי ביותר שבו נראה כי לילדים פשוט לא אכפת מציונים בפרט או מהעתיד שלהם בכלל. הוא עושה את הטוב ביותר שהוא יכול ביחס לתקופת שהותו שם, ומנסה להתמודד עם שאר הדברים שקורים בחייו, כמו ביקור קבוע אצל סבו (לואיס זוריך, "משתגעים מאהבה") בבית אבות, טיפול בזונה צעירה, אריקה (סמי גייל), שהציל מהרחובות ועוד. בינתיים, בבית הספר, תלמידיו באים לקבל אותו כאדם שבאמת רוצה לעזור. אחת מתלמידותיו, נערה צעירה בשם מרדית' (בטי קיי), אפילו מתחילה לפתח אובססיה כלפיו.

רק מתקציר זה ניתן לראות את הבעיה הגדולה שבסרט: הוא רוצה לטפל בכל כך הרבה דברים שונים, מנסה למשוך את עצמו לכיוונים רבים, עד שהוא הולך לאיבוד אי שם בתערובת. מצד אחד, נראה כי זה אמור להיות סרט "מורה שעוזר לתלמידים בעייתיים" סטנדרטי, מצד אחר הוא גם רוצה לשים את מלוא תשומת הלב על יחסיו של הנרי עם סבו, יחסיו עם אריקה והאובססיה של מרדית'.

בטרם העלילות מסתיימות, הסרט אף מוסיף את חייהם הבעייתיים של המורים והנהלת בית הספר. נראה כי התסריטאי קארל לונד לא הבין שלקחת חמש עלילות משנה שונות ולתת להן את אותו נפח ועומק בסרט אחד, רק מוביל לאסון. כל שנותר הוא שאף עלילה לא מתפתחת בסופו של דבר כראוי, כיוון שהצופה עסוק בלקפוץ קדימה ואחורה בין כל הסיפורים הללו. זהו התסריט הראשון של לונד, וזה נראה כך (אגב, החלטה מוזרה של המפיצים להוציא בארץ סרט שהופץ בארצות הברית כבר בשנת 2011).

כדי להחמיר את המצב, הסרט מופרע באופן תכוף מראיונות עם הנרי לאחר האירועים בסרט, שרק גורמות לשיבוש זרימת הקצב. זו החלטה מבנית מוזרה מאוד, כיוון שגם כך אין מספיק זמן לעלילות המשנה להתפתח, אז למה לקחת דקות אלו למטרות מסבכות עוד יותר?

החסד הגדול בסרט הוא במשחק המצוין של ברודי. הוא מכניס הרבה רגש לתוך החומר, נותן את כולו ומדגיש את המאבק שהוא עובר בין הרצון לעזור לתלמידיו לכל האירועים הקשים האחרים שמתרחשים בחייו. יש גם כמה הופעות של "למה הם בכלל בסרט הזה" מצד שחקנים די טובים, כג'יימס קאן, בריאן קרנסטון ("שובר שורות"), מרשה גיי הרדן ("פולוק"), ולוסי לו ("אלמנטרי"), שנשאבו לתפקידים קטנים למדי. לו מנסה לפצות על העובדה שזמן המסך שלה כל כך מוגבל על ידי הגזמה לא מועטה בסצנה מסוימת, שבה היא מנסה לומר לתלמידה בעייתית אודות סיכוייה לעתיד.

אם לונד היה מצליח למקד את התסריט שלו לאחת מעלילות משנה אלה, אז אולי היה כאן סיפור הגון. אפילו להוריד את זה לשתיים או שלוש עלילות היה עובד הרבה יותר טוב. אבל דבר אחד בטוח, ההחלטה לדחוס את כל הסיפורים הללו בסרט אחד ולצפות שזה יעבוד, הייתה די טיפשית. גם במאי מוכשר כטוני קיי ("אמריקה X") וביצוע גדול של ברודי לא מצליחים להציל בלגן זה.

פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות | עם התגים , | להגיב