3 פצועים בפיגוע דריסה בצומת בית ענון – המחבל נמלט

שלושה שוטרי מג"ב נדרסו היום (ראשון) אחה"צ ונפתעו, אחד באורל קשה ושניים באורח קל בפיגוע דריסה בצומת ענון שמצפון לקריית ארבע. המחבל עצמו נמלט וכעת מתנהל מרדף בעקבותיו. מפרטים ראשונים עולה כי המחבל הגיח למקום עם רכבו ופגע בצוות לוחמי מג"ב שעמד בצומת. הלוחמים פתחו באש לעבר הרכב, אולם המחבל הצליח להימלט מהמקום. מחשש שנמלט לאחד הכפרים שבאזור, נסגרו כמה צמתים לתנועה וכוחות גדולים של צה"ל ומשטרה מבצעים אחריו סריקות. הפצועים פונו לבתי חולים. לוחם כבן 20 שנפגע קשה עם חבלות בראש ובגפיים, פונה בנט"ן מד"א להדסה עין כרם, ואילו 2 פצועים קל מהם, צעיר כבן 20 עם חבלות בגב וצעירה כבת 20 עם חבלות קלות פונו באמבולנסים של מד"א לבית החולים שערי צדק.

צילום מסך

צילום מסך

צילום: ביטחון שדה

צילום: ביטחון שדה

חובש רפואת חירום במד"א, בני טנא, ופרמדיק מד"א חגי וינגוש, שטיפלו בפצועים, סיפרו כי "הגענו למקום וראינו שלושה צעירים בהכרה. הם שכבו בסמוך לכיכר כשהם סובלים מפציעות בגפיים ובראש, הענקנו להם טיפול רפואי ראשוני והעלנו אותם במהירות לאמבולנסים על מנת לפנות אותם לבית החולים כשבדרך נמשך הטיפול הרפואי. אחד מהם סבל מפגיעות בראש ובגפיים והוגדר קשה, השניים האחרים הוגדרו במצב קל. הם תקשרו אתנו וסיפרו שנפגעו מרכב".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ | עם התגים , , , , , | להגיב

שרת המשפטים: כל פעיל עמותה שייכנס לכנסת יחויב בתג מזהה

שרת המשפטים איילת שקד יוזמת "טלאי" לכל חבר בעמותת שמאל – משרד המשפטים מפרסם היום (ראשון) להערות הציבור את תזכיר החוק הממשלתי שיחייב עמותות לציין בכל פרסום רשמי או מכתב לעובד ציבור כי הן מממונות על ידי מדינה זרה. כמו כן, כל פעיל עמותה שישב או יפעל בתוככי הכנסת יחויב לשאת תג זיהוי על דש בגדו. על פי נוסח החוק אותו יזמה שרת המשפטים והוגש כהצעת חוק פרטית בידיי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי) הרי ש"התערבותן הבוטה של מדינות זרות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל באמצעות כסף היא תופעה חסרת תקדים, בעלת היקף נרחב, אשר מפירה את כל הכללים והנורמות המקובלים ביחסים שבין מדינות הדמוקרטיות. תמיכה כספית של מדינות זרות בעמותות אשר פועלות במרחב הפנים ישראלי חותרת תחת ריבונותה וצביונה של מדינת ישראל, ומערערת על סמכותה של הממשלה אשר נבחרה על ידי הציבור. כך למשל, ראינו כיצד דו"ח ועדת החקירה של האו"ם, אשר האשים את מדינת ישראל בפשעי מלחמה ובפגיעה מכוונת באזרחים במבצע 'צוק איתן', התבסס על עדויות מרכזיות של ארגונים חוץ-ממשלתיים ישראליים, כגון 'בצלם', 'שוברים שתיקה' ו'עדאלה'", כך הסבירה שרת המשפטים.

שרת המשפטים: "התערבותן הבוטה של מדינות זרות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל באמצעות כסף היא תופעה חסרת תקדים" (צילום: דן בר דב)

שרת המשפטים: "התערבותן הבוטה של מדינות זרות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל באמצעות כסף היא תופעה חסרת תקדים" (צילום: דן בר דב)

חבר הכנסת סמוטריץ (הבית היהודי) שהגיש את ההצעה הסביר כי “העיקרון פשוט. עמותות שמאל ממומנות על ידי ממשלות זרות, וראוי שהציבור ידע את זה”. הוא הוסיף כי "יש מדינות בעולם המערבי שרואות זאת כבגידה ושוללות אזרחות כשאזרח מקבל מימון מממשלה זרה. אנחנו לא דורשים ענישה, אבל ראוי שלכל הפחות תהיה חובת דיווח והצהרה על מקורות הכסף”. על פי ההצעה, עמותה שתעבור על החוק ולא תחשוף את המימון שקיבלה ממדינה זרה צפויה לשלם קנס שגובהו עד 29 אלף שקלים. כעת לאחר שהממשלה באמצעות שקד פרסה את חסותה על הצעת החוק הפרטית, צפוי המהלך לזרז את קידום החוק מאחר ובניגוד להצעת חוק פרטית, חוק ממשלתי לא נדרש לעבור בקריאה טרומית ונחסכים ממנו הליכים בירוקרטים ופוליטיים שיעכבו אותו בוועדות הכנסת השונות. ארגון 'בצלם' הגיב בחריפות. "איילת שקד שוברת שיאי ציניות כאשר היא משתמשת במילה "שקיפות" על מנת להסתיר את מטרתה: להכפיש ולהטיל דופי בארגונים המבקרים את הכיבוש, ומתנגדים למדיניות הממשלה. כבר היום, וללא כל הצעת חוק, בצלם מפרסם בהוקרה ובגאווה את רשימת תורמיו וימשיך לפעול בלי מורא לחשיפת האמת על המציאות בשטחים", אומרים בארגון ומוסיפים: "אם שרת המשפטים וראש הממשלה כל כך חוששים מהתערבות זרה בפוליטיקה הישראלית, מן הראוי שיוותרו קודם כל על המיליונים שהם מקבלים לצרכי הפריימריז מטייקונים זרים, שלמעשה היוו רוב מוחלט מהתרומות שקיבלו ראשי הליכוד והבית היהודי".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , | להגיב

ביטול הטבות המס – הגליל המערבי שובת: רשויות ומערכת החינוך הושבתו ואוהל מחאה מול בית ראש הממשלה

שביתה כללית הוכרזה היום (ראשון) ברשויות מטה אשר, עכו, מעלות-תרשיחא, כפר ורדים ונהרייה שבגליל המערבי. השביתה שהוכרזה כבלתי מוגבלת בזמן פרצה בעקבות החלטת האוצר וראש הממשלה בנימין נתניהו על קיצוץ בהטבות המס שנתנו ליישובי קו העימות בצפון. ההטבות שקוצצו הגיעו על רקע דרישת ראשי המועצות בשומרון ובבנימין לקבל הטבות מס מהממשלה. "אין סיבה שחברון ואיתמר יפלו ויופלו לעומת הרשויות שמקבלות הטבות מס", טענו ראשי הרשויות בשטחים.

מוכרים את הצפון (צילום: עיריית מעלות תרשיחא)

מוכרים את הצפון (צילום: עיריית מעלות תרשיחא)

השביתה תתקיים במוסדות החינוך למעט החינוך המיוחד, ולא תתקיים קבלת קהל במוסדות העירוניים. לשביתה מצטרפת הפעם גם ההסתדרות, שתשבית את כל המפעלים במרחב. במטה המאבק מזהירים כי אם גם צעדים אלו לא יועילו, יוסיפו היישובים ויחריפו את המאבק. ראשי הרשויות מאיימים כי ככל שיחלוף הזמן, יגלוש המאבק לכל חלקי הארץ.

מתוך דף אתר המחאה

מתוך דף אתר המחאה

הבוקר יצאה משלחת של מועצת מטה אשר אל בית ראש הממשלה בירושלים שתקים מולו אוהל מחאה . מחר יום שני, ב-05:30 בבוקר מתוכננת יציאה משותפת של כל יישובי המאבק בשיירת משאיות ואוטובוסים שעליהם יתלו שלטים עם הסלוגן: "ממשלת ישראל הפקירה את הפריפריה".

לא נפסיק את המאבק - יורם ישראלי, ראש מועצת מטה אשר (צילום יח"צ)

לא נפסיק את המאבק - יורם ישראלי, ראש מועצת מטה אשר (צילום יח"צ)

במקביל לכך בשעה 10 בבוקר תתקיים הפגנה ובה מתכננים ראשי המועצות והעיריות את סגירת הצמתים בנהרייה ובעין המפרץ. חסימת צמתים אלו תיצור פקקי תנועה גדולים בכביש 4 המחבר בין עכו לנהריה. במהלך היום יצטרפו גם ראשי הרשויות למאה המחאה בירושלים. ראשי הרשויות מאיימים כי במידה ולא תבוטל ההחלטה לקצץ בהטבות המס יוחרפו צעדי המחאה וככל שהזמן יתארך, יגלוש המאבק לתוככי המדינה.

"מי שלא סופר אותנו, לא נספור אותו"  - שלמה בוחבוט (צילום יחצ)

"מי שלא סופר אותנו, לא נספור אותו" - שלמה בוחבוט (צילום יח"צ)

על פי מפת הטבות המס החדשה, מעלות תרשיחא ונהריה ירדו מתקרת שכר מקסימלית המוכרת למס של כ-242 אלף שקל בשנה ל-150 אלף שקל. כלומר, מ-11% זכאות ל-9%. עכו תרד מתקרה מקסימלית של כ-160 אלף שקל ל-120 אלף שקל. כלומר מ-11% זכאות ל-7%. משמעות הדבר היא שאלו המשתכרים כ-11 אלף שקל ומעלה, ובעבר נהנו מההטבה, יתחילו כעת לשלם מס, וככל שעולים ברמות השכר הפגיעה תהיה קשה יותר. "באין ברירה נוכח הקיצוץ הקשה מאד בהטבת המס למעלות תרשיחא, לנהריה, עכו מטה אשר ועוד, יצאנו למאבק נחוש לביטול הקיצוץ" נמסר ממטה המאבק, ועוד: "לצערנו הרב, ממשלת ישראל מתעלמת ממאה אלף התושבים בערים שלנו ולכן עלינו להמשיך במאבק למרות הקושי. לכן, מיום ראשון הקרוב ועד הודעה חדשה, תתקיימנה שביתה כללית שתכלול גם את מערכת החינוך, למעט החינוך המיוחד".

"בבחירות הקרובות נהפוך את כולם לשקופים" - ראש עיריית עכו שמעון לנקרי (צילום מאתר העירייה)

"בבחירות הקרובות נהפוך את כולם לשקופים" - ראש עיריית עכו שמעון לנקרי (צילום מאתר העירייה)

"ביבי עשה טעות שלא הגיע אלי להיוועץ בי", זעם יו"ר פורום ראשי קו העימות, ראש עיריית מעלות תרשיחא, שלמה בוחבוט,"הוא לא סופר אותנו, אנחנו לא נספור אותו" אמר בוחבוט.
"לא נפסיק להיאבק עד השגת המטרה, שכל יישובי קו העימות כמו גם במטה אשר, לא ייפגעו בהצעה החדשה, לעומת מצבם כיום", אמר יורם ישראלי, ראש המועצה האזורית מטרה אשר. "מבייש לראות כיצד פוליטיקאים אשר רכבו על גלי אהדת תושבי הפריפריה וקיבלו אצלנו עשרות אלפי קולות, מפקירים אותנו ומשאירים אותנו בני ערובה בידיים של גפני", אמר ראש עיריית עכו שמעון לנקרי ואיים: "כחלון מרסק את כולנו ודרעי הופך אותנו לשקופים. בבחירות הבאות כולנו נהפוך אותם לשקופים".
בעקבות ההפגנה והשביתה שהתקיימה ביום רביעי שעבר דחתה וועדת הכספים בראשותו של ח"כ משה גפני והשהתה את קבלת ההחלטה לישיבתה הקרובה מחר. ראשי הרשויות מקווים שגם מחר תידחה ההחלטה ובעקבות כך היא תבוטל.

"נהפוך את המדינה" - סגן ראש מוא"ז מטה אשר - אייל רייז (צילום מדף הייסבוק)

"נהפוך את המדינה" - סגן ראש מוא"ז מטה אשר - אייל רייז (צילום מדף הפייסבוק)

" אם לא ישתנה המתווה" אומר סגן ראש המועצה האזורית מטה אשר אייל רייז, "פשוט נהפוך את המדינה". "זו החלטה אומללה שתייצר הגירה שלילית מכל ישוב בגליל המערבי", אומר רייז, "עקב כך בעלי השכר הגבוה, החזקים יעזבו ויחזרו למרכז, זו החלטה שתיפגע בכל בית ולכן לא ניתן שזה יקרה", הוא מסביר.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | להגיב

קלינטון: מורשת רבין היא ברורה ולא ניתנת לערעור… אתם צריכים לכתוב את הפרק האחרון

"מורשת רבין היא ברורה ולא ניתנת לערעור הוא סיכן את חייו כדי להגן על ישראל. הוא שירת את ישראל ונתן את חייו כדי שאתם תוכלו לחיות בשלום. אתם צריכים לכתוב את הפרק האחרון של חייו של רבין. מספיק לדבר, בואו נסיים את מה שהתחלנו", אמר הערב (מוצאי שבת) נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון בעצרת לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין שנרצח לפני 20 שנה בידי מרצח יהודי.

סחף מחיאות כפיים - קלינטון (צילום: דן בר דב)

סחף מחיאות כפיים - קלינטון (צילום: דן בר דב)

"לפני 20 שנה עמד כאן הרוצח הארור וכיוון את האקדח ליצחק רבין, יצחק נפל במערכה, כולנו הינו על הכוונת. מדינת ישראל, הדמוקרטיה, החברה, התקווה. כולנו היינו על הכוונת. אנחנו מתייצבים כאן היום יחד מול הכוונת של אותו רוצח, מול השנאה של שוליים קיצוניים ואלימים כדי לומר לא תוכלו לנו, אנחנו לא מפחדים מכם", אמר נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. "למשתיקים, ולמאיימים, למניפי האגרופים הקפוצים, יוצרי תמונות האס.אס, למאיימים על ח"כים, שרים, שופטים וראשי ממשלות – אנחנו לא מפחדים מכם", אמר הנשיא.

"אנחנו לא מפחדים מכם" - נשיא המדינה (צילום מסך)

"אנחנו לא מפחדים מכם" - נשיא המדינה (צילום מסך)

המארגנים ציפו ל – 80 אלף איש, אך להערכת המשטרה הגיעו וגדשו את כיכר רבין כ-100 אלף איש. המארגנים, קואליציית "זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה", הסבירו כי העצרת באה להפוך את זיכרון הרצח לסמל ותמרור אזהרה חי במאבק על הדמוקרטיה ובניית כוח אזרחי חזר הנאבק על קיומה. את הטקס הנחה העיתונאי רינו צרור ולהבדיל מעצרות קודמות עמדו הוא ושאר הנואמים מאחורי מחיצת זכוכית משוריינת כאמצעי אבטחה.

צילום:  ציפי מנשה

צילום: ציפי מנשה

צילום:  ציפי מנשה

צילום: ציפי מנשה

לראשונה רק נכח אך לא נאם - שמעון פרס (צילום ציפי מנשה)

לראשונה רק נכח אך לא נאם - שמעון פרס (צילום ציפי מנשה)

רהט – עצרת של יהודים ובדואים : "אנחנו לא נכנעים לאלימות ולפחד"

במקביל לעצרת הענק בכיכר רבין, נערכה בעיירה הבדואית רהט שבדרום עצרת של בדואים ויהודים תושבי רהט והדרום שנאספו בקריאה משותפת לחיים משותפים של יהודים וערבים. "מילים יכולות להביא לתוצאות קשות, אנחנו רוצים להגיד שבהדברות ובמילים אפשר גם אחרת. תפקידנו לפעול למטרה חשובה זו", אמר ראש עיריית רהט טלאל אל-קרינאווי. ראש המועצה האזורית שער הנגב, אלון שוסטר שנאם אחריו אמר: "כקבוצה וכקהילה אנחנו לא נכנעים לאלימות ולפחד. מה שמתרחש כאן הוא קירוב לבבות בזמן של קושי. למילים יש עוצמה ותפקידו של הרוב הוא להגן על המיעוט". "בימים אלה, בהם קיים פחד הדדי ואובדן תקווה לחיים ממשותפים, יש חשיבות עצומה להתכנסות משותפת, להפגנת האמונה במטרות המשותפות שלנו וכנגד זורעי האיבה בין הקהילות", אמר שוסטר.

רהט: "לא לאלימות"  (חדשות לפני כולם)

רהט: "לא לאלימות" (חדשות לפני כולם)

קלינטון: רבין היה אומר שנפסיק לדבר, ונתחיל לעבוד כדי לסיים את מה שהוא הקריב עבורו את חייו

"רבין סיכן את חייו כדי להגן על ישראל, הוא חי את חייו למען המדינה, והוא מת כדי שתוכלו לחיות בשלום. ובמה זה יסתכם? זה תלוי בכם. רבין היה אומר שנפסיק לדבר, ונתחיל לעבוד כדי לסיים את מה שהוא הקריב עבורו את חייו…הצעד הבא במסע של מדינת ישראל יקבע על ידי מה שאתם תחליטו, ואני מקווה שתחליטו שיצחק רבין צדק אתם צריכים לתת לילדים שלכם סיכוי ולהילחם למען השלום. הסיכון שבשלום הוא לא שווה לסיכון שבהליכה מהשלום. כל מי שאהב אותו ושאוהב אתכם, מקווה שכך תבחרו. אלוהים יברך את המדינה שלמענה נתן רבין את חייו" , סיכם קלינטון.

צילום: דן בר דב

צילום: דן בר דב

צילום: דן בר דב

צילום: דן בר דב

מוקדם יותר פרסם ערוץ 2 סקר שנערך על ידיו לקראת העצרת ובה נשאל הציבור האם לדעתו יש להקפיא התנחלויות. תוצאות הסדר הפתיעו מעט את הסוקרים. מהתוצאות עולה כי קרוב למחצית מכלל הציבור תומך בהקפאת התנחלויות כצעד בונה אמון למשא ומתן עם הפלסטינים. "למרות המצב הקשה של פיגועים ודקירות שמגיעות על בסיס יומי", אמר סוקר מומחה למגפון,"בעוד שהיית מצפה כי הלך הרוח של הציבור היהודי יקרא קודם לכך להפסקת הטרור, מבתבר שכמחצית מהציבור סבור שחייבים להקפיא התנחלויות".

סקר: כמחצית מהצבור תומך בהקפאת התנחלויות (צילום מסך)

סקר: כמחצית מהצבור תומך בהקפאת התנחלויות (צילום מסך)

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , | להגיב

מחסר למלאות – היפוך תודעת קו האמצע

צילום: אירי ישראלי-רושין

ההר שנתן לי את ההשראה - צילום: אירי ישראלי-רושין

התודעה שלנו, דומה במבניה למפה טופוגרפית. יש בה הרים וגאיות אנרגטיים, אוקיינוסים ונהרות, מערות חשוכות, שטחי מרעה מוריקים ועוד. במסע חיינו אנו מוזמנים להלך בארץ התודעה שלנו לאורכה ולרחבה. ללמדה ולחקרה על כל הטופוגרפיה הרגשית שלה. למלא אותה בעצמיות שלנו ולכבוש אותה, כנאמר: מִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ.

ההליכה המתמידה במרחביי התודעה שלנו וההתמסרות לחקירתה, תביא לכך שהיא תהפוך לארצנו. היא תהיה לממלכה יציבה ורבת עוצמה, בה אנו הננו שליטיה הבלעדיים. מלכים המולכים על כל מרחבי ממלכתם מתוך תבונה, רוחב לב, סובלנות, אחריות, נינוחות וחמלה.

מקומות רבים בארץ התודעה שלנו אינם נחווים לנו כנופים נעימים או כבעלי אקלים או אווירה המזמינים לשהייה, ובאלו אנו נוטים שלא להלך. המקומות בהם איננו מהלכים, נותרים מחוץ לארצנו המודעת. הם נשארים בתחום הלא מודע. עם חבלי ארץ אלו אין לנו מגע, והכל יכול להתרחש שם: כמו, למשל, חדירה והשתלטות על שטחינו בידי "פורצי גדר", המשבשים את חיינו, ומונעים מאתנו שלווה ובטחון. או, היקוות של ביצות רגשיות המעלות צחנה, מחלות ועוד.

התודעה שלנו איננה מנותקת מן הגוף. נהפוך הוא. לתודעה קשר מלא לגוף. כל חלק תודעתי שלנו מקושר לחלק גוף מסוים, ולכן, ההליכה במרחביי התודעה היא הליכה תודעתית/רגשית באזורי גוף שונים. במאמר זה אני מזמינה את הקורא להלך לאורכו של קו האמצע של הגוף – הקו שחוצה אותנו לשתי יחידות אורך: לשמאל ולימין. בעבר חוויתי קו זה, בטעות, כקו דקיק. מאין חריץ עמוק, שמצוי בין מרחב התודעה הימני שלי, לבין מרחב התודעה השמאלי. חריץ, שחוצה אותי לשניים ומפריד בין שני מרחביי תודעה מנוגדים בתוכי. היום אני מבינה שזהו שטח ארץ בפני עצמו, והוא שונה לגמרי ממה שדימיתי אותו. קו זה, הוא קו פרשת המים שלנו.

על המאפיינים של קו פרשת המים התודעתי

המאפיין העיקרי של קו פרשת המים התודעתי הוא שהינו, כמו קו פרשת המים בטבע, מורם מסביבתו. בטבע קו פרשת המים, הוא שטח שמוגבה מעל לכל סביבתו ולכן המים אינם נותרים בו, אלא מתפצלים לימין ולשמאל, וזורמים אל המקומות הנמוכים המצויים משני צדיו, ומכאן שמו.
כאשר מדובר בארץ התודעה, הרי שהמים, משמעם רגש.

לקו האמצע התודעתי שלנו, המצוי לאורך קו האמצע הגופני, תכונות יסוד דומות לאלו של קו המים הטופוגרפי – הוא קו רצוף מוגבה ומלא כשרשרת הרים. מאחר והינו אזור רצוף, מוגבה ומלא, הרי שאין בו חסר.
משמע: זהו אזור תודעתי מסופק תדיר – אין בו צרכים, אין בו רצונות, אין בו תשוקות.

מאחר ואין בקו האמצע שלנו חסר שמייצר געגוע וציפיות, הרי שהוא גם נטול רגשות הנובעים מן ההשוואה המתמדת בין המצוי לרצוי: אין בו אכזבות, קנאות, תסכולים, כעסים, ייאוש וכו'.

יחד עם זאת, עלינו להבין לעומק עובדה חשובה: אמנם אין באזור תודעתי זה חסרים, ואמנם הוא נטול רגשות הנובעים מן החסרים ומאי סיפוקם, אך יחד עם זאת, הוא אינו מנותק רגשית, אינו אפאטי ואינו מתנשא. אזור האמצע התודעתי במצבו הבריא הוא אזור מחובר וקומוניקטיבי. הוא לא דוחה את הסביבה, לא מתעלם מקיומה ולא מבקר אותה מתוך גבהות – נהפוך הוא. הוא נגיש, מתקשר, מלא אהבה פשוטה, ומפיץ את נוכחותו התבונית בעוצמה – כהר, שכולו בטחון בקיומו חסר הפשרות.

על קו פרשת מים שאינו מודע לעצמו

כאמור, קו האמצע התודעתי שלנו מצוי לאורך קו האמצע הגופני שלנו, ולכן נמצא אותו לאורך האף, וקנה הנשימה, הוא חוצה את הלב ואזור המין. הוא מצוי באיברים אלו, ומושפע מהם ומחוויותיהם. אין תימה, איפוא, שהוא נושא בחובו צלקות רבות מימי ילדותנו רוויי הדחיה.

בפועל, אצל כולנו שטח האמצע התודעתי הוא קו שבור ומרוסק, ובו אנו מוצאים את כל חוסר היכולות שלנו ליצור חיבורים של אהבה ולתת אמון בעולם הסובב אותנו.

לו היינו מודעים לשטח תודעה זה, מכירים במה שיש לו להעניק לנו, וחיים אותו כאני שלנו, היו נפתרות כל בעיותינו בעולם, וכל בעיות העולם היו נפתרות אף הן. לצערי, אנו, בני האנוש, חסרי מודעות לקו זה, ולכן אנו מתרוצצים בשדות תודעתנו הלוך ושוב כעכברים נטולי בטחון ושקט. פעם אנו בימין של גופנו, ופעם אנו בשמאל. יום אחד אנו שוהים בצד ימין התודעתי שלנו, ובהשפעתו אנו משתוקקים להילחם, לכבוש ולנצח… ובסופו של יום מתאכזבים. ביום למחרת, אנו עוברים לתודעת שמאל, ואז משתוקקים להשתייך, להתקבל ולהיות אהובים… ומתאכזבים גם מזה.

קו פרשת המים התודעתי במצבו הלא-מודע, אינו חווה עצמו כקו פרשת מים. הוא אינו חווה עצמו מלא אלא חסר, ולכן, במקום לשלח את המים לשני צדיו הוא מחזיק את המים במרומיו, על ידי שהוא מקפיאם. בגלל פחדי האין הוא הפך להיות מדבר רגשי קפוא. הוא נהיה להר של קרח. הוא הפך למקום של צינה וניכור. מקום של ערפל כבד, עננות ופחד. מקום של חוסר תנועה ואילמות. מקום של קיפאון.

הלב שלנו, המיניות שלנו, מערכת הנשימה והביטוי הקולי, נושאים בקרבם חוט של אימה. אימה מפני "אין מדומה". אימה זו מתרגמת את עצמה במציאותו של כל אדם באופן אחר. כל עוד איננו מודעים לקו פרשת המים התודעתי שלנו, שיוצר נוכחות מאוזנת ובטוחה של יש, נמצא תמיד בתוכנו מאבקים פנימיים בין אזור השמאל של תודעתנו לבין אזור הימין שלה. מאבקים פנימיים שהופכים למאבקים חיצוניים. חיינו יכילו דיכוי של חלקים מסוימים בתוכנו, ובמקביל מערכות היחסים שלנו יכללו דיכוי, שליטת יתר, חוסר זרימה וכו'.

ההליכה לאורך קו פרשת המים שלנו, והפיכתו לקו מודע ובריא, המשחרר ברננה את המים (הרגשות) שבו, זו עבודה לא פשוטה כלל וכלל. המסת הקרח העוטף את הלב, את המיניות את הנשימה ואת ההבעה הקולית, זו עבודה של שנים והיא דורשת אומץ רב, תעוזה אישית ולקיחת אחריות. יהיו שיירתעו ממקומות אלו, ולא ייגשו אליהם כלל, בגלל הפחד מהתפרקות, שיגעון או מוות. הר הקרח הרגשי שלנו קבר בתוכו שלדים רבים, אותם עלינו לחשוף בפני עצמנו ולהתמודד עם האמיתות שלהם. ומי שלא יטייל במקומות אלו, ולא ייחשף לאמיתות שבקרח, לא יפשירו ולא יזרימו, לא יכול להפוך את השטח מאזור של אין לאזור של יש.

שינוי תודעתי עמוק

להלך לאורך קו פרשת המים, להסכים לרפאו ולהפכו לאני שלנו פירושו "ללכת על כל הקופה" ולהסכים להשתנות באמת. אדם אינו יכול להיות מי שהוא היה קודם לכן, לאחר שפתח וניקה את קו פרשת המים התודעתי. השינוי הוא שינוי תפישתי והתנהגותי הדורש פעמים רבות לעשות שינויים במציאות חיינו. אם אנו נאחזים בחיים שלנו, כמות שהם, כאילו היו מקודשים, לא נוכל לפתור את הקיפאון שהשתלט על קו האמצע שלנו.

לא אכנס במאמר זה לכל האמונות המעוותות הקבורות תחת שלגי קו פרשת המים שלנו. אמונות אותן אנו מקדשים, כאילו היו אני מרכזי וחשוב שאסור לערערו. אציין רק שכאשר אנו מפשירים אט אט את הקרחון הנישא מעל ליבנו, אנו מתחילים להבין את המושג אהבה באופן שונה מזה שהבנו אותו בילדותנו. בעומקים התינוקיים שלנו, המשפיעים עלינו כל חיינו, אנו מבינים אהבה, כפי שחווה אותה הנער, שנשבה על ידי מלכת השלג, באגדה של אנדרסן. כמוהו, אנו שבויים של האהבה. אנו כפופים לה בהכנעה. היא מאיינת אותנו. על פניו, נראה כאילו ההתאהבות נותנת לנו כוחות אדירים של עשייה, אך לאמיתו של דבר, היא מבטלת את המהות הפנימית האמתית שלנו. היא מתסיסה את הדם, ונותנת לנו תחושה של עוררות אדירה, אך, באותה עת, המהות הנשמתית שלנו ניתקת מן האדמה ומן השמיים. אנו מתמסרים לבן אנוש אחר כאילו הוא היה מקור כוחנו. כאילו הוא העניק לנו צינורות אוויר חדשים, המרחיבים את הנשימה המצומצמת שלנו. וכך אנו, המדמים עצמנו כמי שחסרים תדיר, נלכדים לכישופה של מלכת השלג, ושוכחים את העצמי שלנו.

כל עוד איננו חווים את קו האמצע שלנו כקו פרשת מים, איננו יכולים להעניק לעצמנו חוויית אני שלם, להכיר בקיומנו הלא תלוי ובעצמיות שלנו. אנו חיים בציפייה מתמדת ש"מישהו", (הנסיך על הסוס הלבן, או, המשיח על החמור הלבן, או, אלוהים בכבודו ובעצמו… או, סתם מישהו ערטילאי) יראה את איכויותינו, יבחר בנו, יישק לשפתנו ויעירנו, ויניח אותנו במקום הראוי לנו.

תפישה שונה של המושג אהבה

האהבה, כפי שקו האמצע התודעתי מפרש אותה, הינה חוויה של נוכחות חיה מתמדת, שאינה תלויה באיש. האהבה הטמונה בקו האמצע, היא תקשורת פנימית וחיצונית, שנובעת מיש שלם שאינו חסר דבר. זו אהבה שמכירה בעצמי ומנכיחה אותו בכל רגע ורגע. אין שם נחיתות, או עליונות, אין שם שעבוד או שליטה, יש שם תחושה קיומית קבועה שמאפשרת לסביבה האנושית לבוא וללכת כרצונה. להתקרב ולהתרחק. לתת ולקבל. להיות מי שהינה, מבלי שזה יאיים עלינו.

הגאולה של עצמנו מן התפישה הראשונית, התינוקית, המעוותת של האהבה, שרואה באהבה צורך בסיסי, השווה לאוויר לנשימה, היא תיקון קו פרשת המים התודעתי שלנו. תיקון קו פרשת המים שבתודעתנו במלואו הוא התיקון שלנו ב"ה" הידיעה. עַל-זֹאת, יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ — לְעֵת מְצֹא: רַק, לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים — אֵלָיו, לֹא יַגִּיעוּ (תהילים לב).

אירי ישראלי-רושין

האקדמיה לנשיות

למאמרים נוספים של המחברת 

פורסם בקטגוריה אלטרנטיבי, גוף רוח ונפש | עם התגים , | 7 תגובות

לא לעד נחיה על החרב – ולא על נתניהו

"לעד נחיה על החרב" – הבטיח לנו מחרחר המלחמות בנימין נתניהו בנאומו בוועדת החוץ והביטחון לציון 20 שנה לרצח יצחק רבין. לא מקרי שראש הממשלה אמר את הדברים האלה דווקא ביום הזיכרון לראש הממשלה רבין, שנרצח רק משום שרצה לעשות שלום, ניסה לעשות שלום והאמין בשלום.

האמין בשלום. רבין. צילום: Sgt. Robert G. Clambus , ויקיפדיה

זיגמונד פרויד היה אומר שאין כמו המשפט הזה – "לעד נחיה על החרב" – כדי לבטא את הכישלון הגדול של נתניהו בתחומים רבים ובעיקר בהשגת שלום וביטחון עם הפלשתינים. רק ממי שנכשל במשימה חשובה זו, יכול לצאת המשפט הפרודיאני הזה, שאין בו תקווה לא לנו ולא לפלשתינים, אלא רק ייאוש, כעס וכאב. זה החזון של נתניהו. כך הוא יכול להסיט את האש מהמצב הכלכלי והחברתי אל סדר היום שהוא רוצה לנהל. הוא הרי אשף ביצירת כותרות.

נתניהו אולי מדמיין, שהוא וינסטון צ'רצ'יל, שהבטיח לעמו "דם, יזע ודמעות". זה לא המצב אצלנו. לנו היה ויש דם, יזע ודמעות די והותר, כבר עשרות שנים, וכל מה שאנו זקוקים לו עכשיו זה לצאת מהפרדיגמה הזו. גם צ'רצ'יל לא הבטיח לעמו "דם, יזע ודמעות" לעד, אלא כשלב מעבר לקראת עתיד טוב יותר.

אצלנו, אחרי 100 שנים של מלחמות, הגיע הזמן להילחם על השלום. לא אצל נתניהו. הוא חי מהטרור – עד כמה שהמשפט הזה מצמרר – ועשה ממנו קריירה בינלאומית בספרים שכתב, בנאומים שנשא, באיומים ששיגר, וכמובן בכהונתו כראש אופוזיציה ולאחר מכן כראש ממשלה, שלא הצליח לנצח את הטרור כפי שהבטיח לבוחריו.

נתניהו: במשט הזה אין דבר מלבד מפגן של צביעות ושקרים (צילום: לע"מ)

לא מאמין בשלום. נתניהו: צילום: לע"מ

 יום השנה לרצח יצחק רבין הוא תאריך שמלחיץ את נתניהו. כולם יודעים למה. הפעם, 20 שנה אחרי היום הרע והנמהר ההוא, נתניהו ממש "מתעלה" על עצמו. אינני מצליח להבין איך מי שעמד בראש ההסתה נגד רבין, מעז לנאום כל שנה בטקסים לזכר ראש הממשלה שנרצח, ועוד לדבר בשמו. איפה משפחת רבין? לאן נעלמה האופוזיציה? היכן התקשורת? למה אף אחד כמעט אינו קם ומציג את השאלות הקשות האלה? מה הצביעות הזו? האם בשם הממלכתיות והנימוס צריך להסתיר את האמת? עוד כמה שנים יאמרו שרבין נרצח בגלל אירוע פלילי.

"לעד נחיה על החרב" הוא משפט מופרך ולא רק כואב. עד כאן. מבחינתי אין מדובר יותר בראש ממשלה. מדובר במחבל. מחבל בשלום, מחבל ביחסים עם העולם, מחבל בתקווה. ובעיקר – מחבל בציונות. למרות שלא נראה כרגע מנהיג אלטרנטיבי באופק, בוודאי לא בסדר-גודל של רבין, למזלנו לא נחיה לעד על נתניהו. יהיה קשה להוריד אותו מהבמה כי אנחנו לא יורים בראש ממשלה כדי להחליף אותו. ואפילו לא שולפים את החרב.

פורסם בקטגוריה א, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , | 2 תגובות

פצצה של אנרגיה

את הרעיון המבורך של ליאונרד ברנשטיין להקים תזמורת אירופאית בינלאומית של כישרונות צעירים הגשים תלמידו – המנצח והפסנתרן יוסטוס פרנץ ב-1995כאשר ייסד את התזמורת שמאז מתכנסת לחזרות והופעות ברחבי היבשת. יוסטוס – נצר למשפחה שלחמה באומץ נדיר בנאצים – ניצח על שתי התזמורות ביד רמה. הקונצרט החגיגי נפתח בנגינת הפתיחה "אגמונט" של בטהובן. נהוג להתחיל את הפתיחה בקצב איטי במכוון כדי להעצים את המתח של דרמת המקצבים בהמשך. אלא שהמנצח גרס בגישה ש"גדול יותר, חזק יותר – טוב יותר!" למרות שכלי הנשיפה ניגנו בניקיון מרשים וכלי המיתר ניגנו כגוף אחד – חסרה בנייה של מתח מעוצמה חרישית לרועמת. תחת שיהיה דגש על הקצביות המנוקדת זכה בטהובן לפרשנות פשטנית ורועמת מדי.

יוסטוס פרנץ - צילום: Tom Schulze

יוסטוס פרנץ הוא "חברה'מן"- אחד משלנו שמעודד מלחינים צעירים. בנעלי בד אדומות ושרוכים לבנים שהיוו ניגוד משעשע לנעלי הלק המצוחצחות של הנגנים האירופאים בתזמורת המשולבת ניצח בבכורה עולמית על יצירתו של המלחין הגרמני הצעיר (37) יוהנס מוצ'מן "הדים וכלים". החזרה האינסופית על אותו הלייטמוטיב שהתפרק בכלל התזמורת- הייתה מיגעת. בעיקר בשל העדר כיווניות.

מרשימה הייתה "מציאות תלויה" – יצירתו של המלחין הישראלי הצעיר (34) גלעד הוכמן. הדרך בה התנקזו ההצללות של כלי הקשת הכהים ודרדור הטימפני אל חיק הוויברפון – הייתה מלאת קסם. המלודיות בכלי הנשיפה הייתה מלאת הבעה. היה כאן ציור מכחול של מעין הרף עין של רגע אימפרסיוניסטי – גם אם במקור שאף המלחין לתאר את עוצמתו ההיוליות של נוף הקדומים של מכתש מצפה רמון.

גולת הכותרת של הקונצרט הייתה אמורה להיות ביצוע הקונצ'רטו ברה מינור (ק' 466) של מוצרט. "הקונצ'רטו היפה ביותר של מוצרט", ציין המנצח, "שכתוב ברה מינור – הסולם הקודר והסוער בו הלחין גם את הרקוויאם, רה מינור שהופך רק בסוף הקונצ'רטו למז'ור". אבל מאחר שבמוצרט עסקינן בגאון אחדות הניגודים – הפתיחה מקבלת משמעות דרמטית בזכות ניגודה הקונדסי – הסטקטו הקליל והרכות הלירית המוצרטית. הדרמה טמונה בעיקר בהקפדה על תזזית המקצבים המנוקדים ועל הבלטת הניגודים. אך יוסטוס פרנץ ניגן את הקונצ'רטו בצליל דופק ורועם ללא כל שביב רכות מעודנת ושקיפות מוצרטית. הכול היה בוטה וחד ללא שמץ חן וינאי- "בום טרח ירה תותח" ללא שום עידון, ירידה לפיאנו ולו להרף עיין – רצוף בטעויות מביכות ובעיקר מגושם וצעקני. התזמורת דווקא היטיבה לנגן והכניסות שהן בקונצ'רטו זה בעצם השלמת משפטים שמתחילים בפסנתר – היו מדויקות. אך ללא שקיפות הסלסולים וללא כל ניגודים בדינאמיקה נשמע הקונצ'רטו כה חד גווני בעצמתו הרועמת – כמעט קונצ'רטו גדוש זעם בטהובני ונטול כל חן קונדסי מוצרטי ומשחקי אור וצל. הפרק השלישי המהיר צריך להיות מנוגן במהירות מסחררת של אש – אך הוא חייב בראש ובראשונה להיות נביעה הכרחית מהרומנסה האיטית והלירית שקודמת לו. מנגינתו המגושמת של יוסטסוס פרנץ נעדר כל ברק – הכול היה דופק, חזק ונטול אווריריות ושקיפות מוצרטית.

כהדרן בחר יוסטוס את האימפרומפטו השני בלה במול מז'ור (אופ' 90) של שוברט. גם פה נעדרו רוך ושקיפות מנגינתו שנשמעה יותר כעיסה מרוחה.

בביצוע הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון – ניתן היה להתענג סוף סוף על הלכידות המרשימה והברק של התזמורת שניגנה אכן כתזמורת אירופאית מקצועית- עם משמעת קפדנית להוראותיו של המנצח. אך גם פה חסרו עידון ובנייה הדרגתית של הדינאמיקה מהפרק הראשון שאמור להעמיד ניגודים בין הנושא הקליל, הבהיר והאביבי לבין הנושא הדרמטי הסוער. בהעדר ניגודים בין החן הקליל לבין הבלטת הפעמות המנוקדות – אי אפשר היה לחוש ביפי הנופים האיטלקיים. ואף לא בקידות החינניות של מחול הרומנסה. אפשר היה ליהנות רק מחדות הביצוע הקצבי של הסימפוניה ומיכולותיה של התזמורת האירופאית שהכתיבה את הטון.

התזמורת הבינלאומית - צילום: Tom Schulze

דווקא במציאות שבה 343 אקדמאים בריטיים מטילים חרם אקדמי על ישראל – מנחם להיתקל בידיד אמת לישראל, אדם אמיץ שלא פחד להתגורר בדרום גם בעיצומו של ירי טילים במלחמת צוק איתן. כמה חבל שמוצרט לא מסתפק בכך.

פורסם בקטגוריה אירוע, מוזיקה, תרבות | עם התגים , , , , , , | להגיב

"חוקי הפשע" – ג'וני דפ שקט שקט, אבל רצחני

ג'וני דפ בילה את רוב העשור האחרון ויותר בגילום דמויות פנטסטיות, החל בקפטן ג'ק ספארו ("שודדי הקריביים"), המשך בווילי וונקה ("ווילי וונקה ומפעל השוקולד") וכלה בכובען המטורף ("אליס בארץ הפלאות").

"חוקי הפשע" - הקרחת של דפ מפחידה יותר מהדמות

"חוקי הפשע" - הקרחת של דפ מפחידה יותר מהדמות

בסרט "חוקי הפשע", דפ נכנס לנעליו של גנגסטר מפורסם מהעיר בוסטון, ג'יימס "וויטי" בולג'ר, שאמור לסמן את חזרתו של דפ לעולם האמיתי. אל תאמינו לזה.

בולג'ר, כפי שהוא מתואר בסרטו של סקוט קופר ("אחים בדם"), הוא הכלאה היברידית של אדם הנראה כזיקית ואופי של ארכי-נבל מדרום בוסטון. עיניו חלולות, ראשו מקריח והתנהגותו מאיימת, קטלנית, אך שקטה. דמותו של דפ נראית בדיונית בדיוק כמו ספארו או וונקה.

הכוונות אכן כנות, לנסות ולחקות את בולג'ר האמיתי, שרצח אינספור אנשים והנהיג את עולם הפשע של בוסטון בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת. דפ בהחלט מצטייר פסיכוטי, כאדם שיכול בבוקר בהיר לחנוק נער צעיר ומיד לאחר מכן להודיע לסגניו "ארוחת ערב בעוד שעה".

ברם, המשחק מגוחך, ובהחלט לא עושה טוב לסרט שמנסה להעביר לצופים את דמותו של האיש המפחיד. בולג'ר שם רק כאדם שמנסה להכניס קצת תיבול לסרט בין הרג אחד למשנהו.

קופר שוטף את הסרט בצללים כהים ובאווירה קודרת. פנסי הרחוב עמומים, פנים הדירות והחדרים דלילים ולא מסבירים פנים. זה אינו סרט גנגסטרים של מרטין סקורסזה, שמונע בהילוך גבוה ובריגושים ויזואליים. הבולג'ר האמיתי התראיין לאחרונה (בתוכנית "60 דקות"), וטען שבזבז את חייו, ובמכתב מהכלא לתלמידי תיכון, הזכיר כי הסרט "חיי פשע" יוודא שעליהם להבין זאת. לצופים אחסוך כבר עכשיו – בזבוז זמן.

במאי הסרט מתקרב לענות על השאלה הקריטית של "מדוע בולג'ר עשה זאת", וגם למה לספר את הסיפור הזה בכלל, ובדרך אף נוגע במערכות היחסים של בולג'ר עם סוכן ה-FBI, ג'ון קונולי (ג'ואל אדגרטון, "עבירה"), בחור מבוסטון שהגן על בולג'ר כ"מודיע", אבל במקביל נשאר נאמן לחבר הילדות שלו, על חשבון האינטרסים של הסוכנות הפדראלית.

החלקים המעניינים ביותר של הסרט אינם קשורים לבולג'ר כלל, אלא לפוליטיקה הפנימית ב-FBI ולפיתוח הבגידה של קונולי על פני האינטרסים המקצועיים והאישיים שלו, כדי לקדם את בולג'ר. החברות בין אנשי הכנופיה – כולם ילידי דרום בוסטון, יישארו נאמנים בכל מצב, גם כאשר בולג'ר הסוציופת לא מבין כיצד לתגמל חזרה את עמיתיו.

בהתאם לשאלה לעיל, גם את המניעים של קונולי אי אפשר להבין, ונראה כי אדגרטון מנסה להדחיק את המבטא האוסטרלי שלו ולאמץ מבטא דרום בוסטוני על חשבון דמותו (כנ"ל לגבי בנדיקט קמברבאץ' הבריטי, המגלם את אחיו של בולג'ר).

בסופו של דבר, אנו נשארים עם סרט על חבורה של אנשים שמקריבים את חייהם עבור מניאק אלים, מתוך פחד או נאמנות או כל סיבה שאינה מצוינת בסרט. אבל זה לא מספיק – גם לא בציון הסרט.

פורסם בקטגוריה סרטים, תרבות | עם התגים , , , | להגיב

בצריכה מתמדת: חדש על המדף

שמפו יבש של שוורצקופף פרופשיונל

שלושה מוצרים חדשים השיקה החברה במסגרת סדרת OSIS+: ספריי מלח למראה מחוספס ופרוע, ספריי לשיער עם אחיזה גמישה, ושמפו יבש המעניק נפח ומרענן את השיער בין חפיפות. מתוך השלושה, ה-OSiS+ Refresh Dust התחבב עלינו במיוחד. השתמשנו בו מספר פעמים, בהם השיער הפך בסוף היום לשמנוני וכתוצאה מכך, איבד מהנפח שלו. בהתזה קלה על השיער, והוא הפך להיות יבש יותר וקיבל את הנפח שלו בחזרה. רק העובדה שאת האבקה הלבנה שמתפזרת על השיער צריך להבריש עם מברשת, שמסרבלת מעט את השימוש.

108 שקלים ל-300 מ"ל. להשיג במספרות מורשות, לפרטים, 1-800-33-33-22.

צילום: שוורצקופף פרופשיונל חו"ל

קולקציית קפסולה של אירוקה

שבוע האופנה הציג בעיקר חידושים בתחום הבגדים, אך גם בתחום האביזרים. הרשת, למשל, השיקה ליין של משקפי שמש שעוצבו על ידי מעצבי אופנה ישראליים: גדעון אוברזון, דורין פרנקפורט, שי שלום, אלמביקה, טובה'לה חסין, גדי אלימלך, משכית, מעוז דהן – נובוריש דוג, ומוטי רייף. המשקפיים יוצרו בעבודת יד באיטליה, וכל מעצב נתן את הדגש שלו למשקפיים, כך שהן מזוהות עם הקו הכללי שלו ו/או הקולקציה החדשה אשר הושקה במהלך שבוע האופנה. מדובר ב-3-4 זוגות שעיצב כל מעצב, החורגים לרוב מהטרנדים המקובלים בתחום משקפי השמש ומצליחים להציג אינטרפטציה יותר מקורית לפריט הזה. באותה המידה, לא בטוח שכל אחד ימצא כאן את מה שהוא אוהב – ההצע דל במיוחד לגברים – אך עדיין מדובר בהשקה מעניינת וחשובה.

699-999 שקלים. להשיג בסניפי הרשת.

צילום: מוטי פישביין

שוקולד הר חרמון של דה קרינה

מפעל שוקולד השיראלי השיק מהדורה חדשה של המוצר הזה, שקיבל את ההשראה שלו, כאמור, מהר חרמון. מדובר בחרוט שוקולדי העשוי שוקולד חלב, כאשר ה"פסגה" שלו מצופה בשוקולד לבן. בתוך החרוט יש ריבלת חלב נוזלית, מה שככל הנראה אין בתוך ההר עצמו אבל בהחלט משדרג את השוקולד והופך אותו למעניין יותר, כל עוד מצליחים למנוע ממנו מלטפטף. השוקולד טוב וגם המינון של ריבת החלב מספק, אך הכל ביחד הוא מתוק מדי לטעמנו. האריזה עצמה עלולה להטעות – הגודל שלה עשוי לרמז שיש בה יותר מחמש יחידות, כפי שכתוב עליה.

33 שקלים ל-5 יחידות. להשיג במרכז המבקרים של המפעל ובנקודות מכירה.

צילום: יח"צ

PASSER של אליניטד

המוצר הזה הוא פטנט ישראלי, המיועד by le" href="#5159540"> לכל מי שרוצה לנקז בעת ניקיון הבית את המים למרפסת או לגינה, אבל לא יכול לעשות את זה בגלל המסילות החוסמות את הדרך. אז במקום לגרוף את כל המים עד לחדר האמבטיה, המוצר הזה יוצר מעין גשר מעל המסילות, המאפשר לגרוף את המים במקום. הגשר עומד טוב במקום והוא בנוי כך שהמים אכן עולים עליו כל עוד גורפים אותם עם המגב, וכך נחסך הצורך להעביר את המים לחדר האמבטיה. יתרון נוסף הוא שהאפשרות להתאים את הגובה שלו, הופכת את המוצר למתאים לבתים שונים. רק תזכרו להוציא אותו מהארון בכל פעם שאתם שוטפים את הבית.

157 שקלים. להשיג ב-http://www.passer.co.il/.

צילום: יח"צ

מוצרים של EISENBERG PARIS

המותג הצרפתי עושה עלייה לישראל, אם כי לא ממש: הוא נעצר בתחומי הדיוטי פרי, שם מוכרים מוצרי טיפוח ובישום של המותג. אנו ניסינו שני מוצרים מתוך המבחר. הראשון שבהם הוא Face refining serum, סרום המבטיח למצק את העור ולווסת את השומניות שלו. הסרום נעים למריחה והוא נספג היטב בעור, תוך שהוא מספיק בסיס של לחות. אחרי מספר שבועות של שימוש, אכן נראה שיפור קל במצב העור, והוא הפך להיות יותר מוצק. זה אמנם לא משנה את המגמה הטבעית הכללית, אך בהחלט משפר את המראה. הבושם שניסינו מיועד לגברים – EAU FRAICHE – שילוב של ברגמוט, הל, פלפלון, אניס, מנטה, ג'ינג'ר, לבנדר, נרולי ותווים עציים. התוצאה היא ניחוח שנע גברי, עמוק, אך בו זמנית גם צעיר ושובב; מהסוג שיתאים לגברים צעירים ופחות לחובבי הניחוחות הקלאסיים.

65 דולר ל-50 מ"ל סרום, 75 דולר ל-50 מ"ל בושם. להשיג בג'יימס ריצ'רדסון דיוטי פרי.

צילום: יח"צ חו"ל

פורסם בקטגוריה חדשות כלכלה, יופי וטיפוח, כלכלה, פנאי, צרכנות | להגיב

לעזאזל עובדות המציאות – תחי נצח ישראל! תחי הערכים האוניברסליים!

רק אם ניצמד לעובדות שהמציאות מייצרת וכופה אותן עלינו, ונלמד היטב את הסיפור הגדול של האסלם והערביות, נוכל לשבת יחד ולבסס הסכמות לאומיות נרחבות באשר לנוכחותנו במזרח התיכון. זו דרך ההתמודדות הנכונה והאיכותית שעלינו לאמץ.

העובדות קודמות למערך הפרשני שמלווה כל אחד מאתנו, ולתשתית הערכית אידאולוגית המזינה אותו, לטוב ולרע. עלינו להיות ערים לכך, ובעיקר לשים את הדגש על הסתכלות עניינית ומקצועית ככל שניתן על המציאות. זה המפתח להישרדותנו. אלו הדברים שאנו יכולים לעשותם מבלי שאנו תלויים בשום גורם אחר בעולם.

הימין הקיצוני בישראל, ולא פחות ממנו השמאל הדוגמתי, שמים את בנין-העל שלהם לפני המציאות הנגלית. לעזאזל העובדות – תחי נצח ישראל!! תחי הערכים האוניברסליים!! אינוס העובדות והתאמתם להשקפת עולמנו היא תופעה אנושית שכיחה שיש להימנע ממנה ככל האפשר. כך למשל, הקמת מדינת ננס פלשתינית בינינו לבין ירדן, בתמונת גן העדן של הערכים האוניברסליים וזכויות האדם, זה סיפור נפלא. ובאשר לנצח ישראל ואמונה בבורא עולם – התעלמות מן הערבים החיים ביהודה ושומרון הוא סיפור אדיר.

בנוסף, עלינו להישמר מכל משמר שלא להיסחף אחר הדחפים האנושיים לשליטה ולריבונות על המציאות. אין לנו שליטה על הגורל, לא על חוקי הטבע וגם לא על מרבית מעשיי ידי האדם, ומכאן שלא הכל תלוי אך ורק בנו. על כך כותבת פרופסור רבקה שכטר בספרה הנפלא בפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם".

הרעיונות של 'שלום עכשיו' נגזרים ישירות מתפיסת עולם זו. מאחר ולאיש מעמנו אין שליטה על המציאות, פרט למעשיו הוא, אנו מפנים את כל נטל האחריות כלפינו. במצב עניינים זה לא נותר לנו אלא לוותר, לסגת ולהצטמצם, וזאת תוך כדי התעלמות מוחלטת מן המציאות והאחר שסביבנו והכפפתם לאידיאל הערכים האוניברסליים.

בשבוע שעבר חלפו 20 שנה לרצח הנורא של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. כולנו מתגעגעים לאיש הנפלא הזה, הצנוע והמגמגם מעט. אך עם הגעגועים לימי העבר הגדולים של האבות המייסדים של המדינה ושל דור הממשיכים שיצקו לידיהם, עלינו לומר באופן מפוקח שהסכם אוסלו היה שגיאה היסטורית שכולנו משלמים עליה עתה ביוקר רב. הסכם שנבע כולו מאינוס המציאות והכפפתה לאידאולוגיה של השמאל בישראל ולשאיפותיו המרדניות לשליטה ולריבונות עליה.

בדברים אלה אין כדי לומר שנגזר עלינו לשבת בחיבוק ידיים. ניתן לפעול למען השגת השלום, אך זאת מבלי להתעלם מן הצד השני ומחלקו באחריות לפתרון הבעיות, וממכלול מרכיבי המציאות הרלוונטיים. ויתורים חד צדדיים הם מתכון לכישלון. אם לאסלם ולערבים יש את הזמן שלהם אז גם לנו יש את שלנו. אנו חיים במזרח התיכון ועלינו לאמץ את קצב החיים שלו. יכולים אנו לשקוד על קידום ופיתוח אורחותינו הציבוריים, ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית, המצויים כיום במשבר דורי גדול המייצר הפסדים עצומים למדינה ולחברה בה, וכל דבר אחר למען ביטחוננו, רווחתנו ושגשוגנו כאן.

על פי רבקה שכטר, העברים הקדמוניים חיו על פי הגיון השפה, כפי שזה משתקף בסיפורי המקרא המכוננים שלנו ומשליהם הקדומים. הם אימצו עולם ערכים של חיים בגבולות אנושיים. חיים של יצירה והתחדשות, של קדושת החיים, של קהילתיות וערכים חברתיים, של רצון חופשי, של יוזמה ופעילות המתמקדים בהטבת החיים ובשיפורם.

בהרחבה רבה סוקרת המחברת את תרבויות העולם העתיק, שהיו בעיקרן אגרסיביות מאוד, מאמינות בגורל, בדטרמיניזם ובנצחיות העולם, תרבויות שהתאפיינו במסעות כיבושים ומלחמות של שליטיהן כהשלכה והעתקה של מאוויים אנטי לשוניים השואפים לריבונות ולשליטה על הגורל. מסעות שהסתיימו בהרג המוני ובהרס של תרבויות ולא הותירו זכר ושם בדמות יצירה אנושית כמו התנ"ך.

רק הנביאים העברים בזו למצביאים האגרסיביים, כיוון שתרבות התנ"ך הייתה תרבות לשונית שערכיה היו חברתיים. כך גם העובדה שמחשבת התנ"ך השלימה עם קיום בעולם הנגלה בלבד וויתרה על השאיפה לקיום נצחי. זו הסיבה שבהקשר מחשבת התנ"ך לא היה מקום למרד נגד הקיום.

אין ספק שהבעיה הפלשתינית הוא לב ליבו של הקונפליקט הגדול בין השמאל לימין בישראל, שהוא מיותר, אין בו כל הצדקה, וניתן וצריך למנעו. על כן, הסיפור שיש בתוכנו אנשים טובים שרוצים בשלום דוגמת 'מחנה-השלום', ומולם אנשים רעים שמתנגדים לו חייב להיפסק ומיד. עלינו לעבור משיח של משאלות לב לשיח על המציאותי האפשרי והרלוונטי בחיינו.

הערכים האוניברסליים הם אידיאל אנושי נשגב אך בשום פנים ואופן הם אינם חזות הכול, אינם תכנית עבודה וגם לא תחליף לדרכי תקיפה והתמודדות נוספות עם המציאות. זו איננה נוסחת פלאים המרפאה כל חולי. הדבקות בערכים אלה מאפיינת במיוחד את האליטה התרבותית-תקשורתית-וחלק מן האקדמיה שבתוכנו. תפיסה זו, כמו גם תפיסות גאוליות מבית היוצר של הימין הקיצוני, שתיהן לקויות ומזיקות, והן שעומדות במרכז הוויכוח הציבורי המפריד והמפצל כיום בחברה הישראלית. קצת צניעות וענווה לא יזיקו לאיש. זה שאנשים מרוממים את עצמם גבוה גבוה בערכים ובאידאולוגיות אין בכך לומר שיש להם מנדט על החוכמה ועושר היכולות האנושיות. ברוב המקרים אנשים טובים אלה מייצרים תוצאות רעות. ככה זה.

פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, פנאי | עם התגים , , , , , , | 10 תגובות