Skip to content

ובינתיים, בסקוטלנד, טעימות וויסקי כמו שצריך

האווירה הכללית היתה של מועדון אנגלי אריסטוקרטי, דבר שיצר מיד הרגשה נינוחה אצל שתי הקטנות, שאחרי הסיבוב שעשו בו בדקו את כל הכוסות, הבקבוקים וכל מה שניתן להזיז, התיישבו לנוח על הכורסאות והניחו את רגליהן בשיא הטבעיות על השולחן
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

כמו בכל מדינה מתוקנת, גם סוף השבוע של אברדין סקוטלנד הוא בן שני ימים, שבת וראשון. כך ניתן לבלות ולטייל עם הילדים ביום אחד ולנוח ולהתאושש מהחוויה המתישה למחרת. לאור העובדה שכל העסקים והחנויות נסגרים בחמש אחה"צ במשך השבוע, וליתר דיוק ברבע לחמש, למעט הסופרמרקטים שנסגרים בשבע (והפאבים שנסגרים בעשר בערב), נראה שהסקוטים לוקחים את החיים די באופן רגוע. זאת בנוסף לעובדה שאופן התנהלותם הוא בהתאם ליעילות הבריטית האופיינית, דהיינו – איטיות מדהימה בכל הקשור בתוצר כלשהו, מתישהו.

וכך התעוררנו אשתי היקרה ואנוכי באחת מהשבתות בבוקר והחלטנו שלא יעלה על הדעת שהננו נמצאים בסקוטלנד זה זמן מה ועדיין לא ביקרנו באחת המזקקות המרובות בהן מייצרים את מי החיים (וויסקי בשפה הגאלית), שכן נראה שזיקוק הוויסקי הוא אחת מהתעשיות הפופולריות ביותר בסקוטלנד; ובכל כפר שממוקם סמוך למקור מים, וכאלה יש בשפע במדינה הצפונית הזאת קיימת לפחות מזקקה אחת של וויסקי.

הכניסה למרכז המבקרים במזקקת גלן גוריך (צילם: יוסי הדרומי)

הקטנה מהקטנות משוחחת שיחה רצינית עם האריות החביבים עליה

ובכן, נכנסתי לסלון המגורים בדירתנו הצנועה בחשש מה, מכיוון שהקטנה מהקטנות נוהגת בזמן האחרון להפתיע אותנו בזינוקים בלתי צפויים מכל מיני מקומות כגון הספה, השולחן והספרייה, מתוך ידיעה ברורה שנתפוס אותה, וגם כשאנו לא מצליחים והיא נופלת, אין הדבר מרתיע אותה. לשמחתי מצאתי את הקטנות עסוקות בענייניהן: הגדולה מהקטנות גוזרת בשקידה ובהתלהבות את התדפיסים הטריים של מסמכים מעבודתה של אשתי היקרה, והקטנה מהקטנות משוחחת שיחה רצינית עם האריות החביבים עליה (נעלי הבית של אשתי היקרה) בעודה גוזזת להם את השפם.

לעצם הרעיון שניסע לטייל הגיבו הקטנות בשמחה ובענייניות מהירה, ניגשו לארוז את חפציהן, נשקו לפרידה לחזי (סוס הנדנדה) והודיעו שהן מוכנות לתזוזה. אחרי משא ומתן ארוך ונוקשה וללא פשרות מבחינתנו, הסכימו הקטנות גם להחליף את פיג'מותיהן בבגדים ולהסתפק רק בארבע בובות ואבזרים הכרחיים הנלווים להן, לכל אחת מהן. אחרי שעה ומחצה היינו מוכנים ליציאה. אחרי שהאזנו לתחזית מזג האוויר ב-BBC  שהבטיח מזג אוויר נאה וחמים במיוחד ומקסימום טמפרטורות של כ-10 מעלות (בשלב זה של שהותי בסקוטלנד למדתי לדעת  שקרייני מזג האוויר נוטים בדרך כלל להגזים כלפי מעלה בכשלוש מעלות לפחות, כנראה מתוך תקווה שאם יכריזו על כך, מזג האוויר ישמע ויהיה לו לא נעים להעמידם במבוכה), גירדתי את הקרח מחלונות הרכב, דבר שהקטנות מצאו כמשעשע ואני מצאתי כדי קר, והחלנו בנסיעה.

הרחובות, הדשאים ובהמשך גם השדות היו מכוסים שכבה דקה לבנה אפורה של קרח, אולם השמיים היו בהירים ושמש נאה זרחה באצילות קרירה. התחלנו לצאת מרחבי העיר אברדין אל מה שנקרא 'אברדין הפלך'. לפי נתיב הנסיעה של מפות גוגל צפויה הייתה לנו נסיעה של כשלושת רבעי השעה בכבישים ראשיים נושאי מספרים חשובים לתפארת כגון 90A  וכדומה, שבפועל התגלו כנתיבים דו-סיטריים צרים עם תעלות עמוקות בשוליהם, מרובי תנועה הנוסעת בצד שמאל, כמובן (הצד הנכון לפי הבריטים). אך נערכנו לכך מראש, שכן יצאנו כשעתיים לפני הסיור המתוכנן במזקקת הוויסקי הנקראת 'גלן גוריך'. בנוסף כבר גילנו שאמנם גוגל יודע לכוון למקום הנכון, אולם לא תמיד בדרך הקצרה והיעילה ביותר, למרות שהם מתיימרים לכך (יש לנו רתיעה עקרונית לרכישת GPS  וכן סמרטפונים למיניהם, מתוך רצון לא להיות עבד לתרבות הצריכה האינסופית המפמפמת במדיה, ואנו אף גאים בכך שהטלפונים הניידים שלנו משמשים אותנו למסרונים, שיחות, שעונים מעוררים וספרי טלפונים בלבד, ובכל מקרה אנו נמצאים תדיר בחברת המחשבים הניידים שלנו).

כמעט ראינו את טולקין מטייל בסביבה ואוסף שמות ורעיונות לסדרת שר הטבעות

וכך נסענו לאיטנו ברחבי הפלך, חלפנו על פני גבעות ושדות מעובדים, על פני כפרים קטנים הנושאים שמות כגון תורין ודורי, רינהולד וארנולד, וממש כמעט ראינו את טולקין מטייל בסביבה ואוסף שמות ורעיונות לסדרת שר הטבעות וההוביט המופלאה שלו. פה ושם חלפנו על פני בתים שממוקמים ממש על שפת הכביש, בתים נמוכים מאוד (כנראה כדי לשמור על החום)  שנראו כמו בתי גמדים, ובשדות ראינו פרות לבנות. כשהתקרבנו ראינו שאלו אכן כבשים. מידי פעם חזינו אף בקרנפים אפורים, שהתגלו מקרוב יותר כחזירים עליזים הרועים חופשי באחו. נראה שלא רק האנשים גדלים לרוחב בסקוטלנד.

פה ושם חלפנו על שלט המציין טירה  ובדרך כלל גם לוך (אגם בגאלית) כלשהו בסביבה הקרובה. אכן, הפלך בשיא תפארתו.

לאחר התברברות מתאימה, תוך כדי בקשת עזרה מכל מיני חנויות בחוות מקומיות, שכמובן לא ידעו על מה אנו מדברים, למרות שנעזרנו בסקוטית (למיטב הבנתנו ובהתייעצות עם הקטנות) מדוברת, נאלצנו לקבל הכוונה טלפונית ממרכז המבקרים של המזקקה והצלחנו להגיע בזמן, באופן יחסי, אל הסיור המודרך וטעימות הוויסקי המובטחות.

המזקקה העתיקה והמפרסמת, גלן גוריך, ממוקמת בכפר קטן מאוד – כ-50 בתי אב, בעמק (גלן בגאלית) הגוריך, שנראה שכל תושביו קשורים או היו קשורים איכשהו למזקקה. נתקבלנו בעליזות ובלבביות סקוטית מפורסמת על ידי אישה מבוגרת וההעתק הצעיר שלה, ושמחנו מאוד שכשהתקשרנו לברר מוקדם יותר בבוקר באם מרכז המבקרים פתוח, נשמענו להתראתה של האישה בדבר מיעוט המקומות הזמינים ונרשמנו מראש לסיור במזקקה; שכן מלבדנו היו עוד זוג נורווגים שהרבו למלמל לוך נס ונראה שלא כל כך ברור להם לאן הגיעו.

רוב תושבי הכפר קשורים איכשהו למזקקה (צילם: יוסי הדרומי)

עד תחילת הסיור המובטח (והמשולם) התיישבנו באולם ההמתנה הנרחב, משופע כורסאות עור עמוקות, והבטנו בעניין במדפים מכוסי בקבוקי הוויסקי (למכירה) שחלקם בני עשרות רבות של שנים, בכוסות ושאר אבזרי שתיה, דגלונים וחולצות שסמל המזקקה מתנוסס עליהם בגאון, ובקירות משופעי התמונות והמדליות, עדות לזכיות של המזקקה בתחרויות וויסקי שונות. האווירה הכללית היתה של מועדון אנגלי אריסטוקרטי, דבר שיצר מיד הרגשה נינוחה אצל שתי הקטנות, שאחרי הסיבוב שעשו בו בדקו את כל הכוסות, הבקבוקים וכל מה שניתן להזיז, התיישבו לנוח על הכורסאות והניחו את רגליהן בשיא הטבעיות על השולחן, כמובן עם ארשת הפנים היאה למעמד.

למזלנו החלה ההעתק הצעיר מבין השניים את ההרצאה על ייצור הוויסקי במזקקה בת 300 מאות השנים, וכך יכולנו להתעלם באלגנטיות מהקטנות תוך העמדת פנים קשובות ומרוכזות  בהסבר כיצד מייצרים וויסקי סקוטי אמיתי וכיצד נרכשה המזקקה בשנות ה-90 על ידי קונצרן יפני גדול, שהדבר הראשון שעשה היה לסגור את הייצור ולפטר את כל 35 האנשים שעסקו בייצור הוויסקי.

מספיק רק חמישה עובדים (צילם: יוסי הדרומי)

בשלב מאוחר יותר התחדש הייצור במזקקה. לשם כך נשכרו חמישה אנשים, המספר המתאים,  לדעת היפנים, לייצור וויסקי בתנאים מודרניים. למרבה הפלא גם התפוקה עלתה פלאים. המשכנו בסיור בתוככי אולמות הייצור הפעילים אך שוממים מאדם, כשהגדולה מהקטנות סותמת את אפה באנינות עקב ריחות השמרים והלתת העזים, והקטנה מהקטנות לא מפסיקה לנדנד – מתי יהיו טעימות. לאורך כל הסיור הרבתה הגרסה הצעירה להזכיר בנימוס עד כמה היפנים חוטאים למסורת ייצור הוויסקי, עד שנעור בי רצון עז לרכוש את המזקקה מהיפנים ולהשיב עטרה ליושנה. למזלי הרב אשתי היקרה הניאה אותי מכך, שכן לבד משתיית וויסקי אין אני מבין מאומה בכל הכרוך בניהול מזקקה.

סיימנו את הסיור בן מחצית השעה וחזרנו  לאולם ההמתנה, שם קיבלה אותנו הגברת המבוגרת וכיבדה אותנו בטעימות המובטחות ואף התכבדה בעצמה בגישה הסקוטית המסורתית של "One for me, one for you" – כוסית לאחד מהאורחים וכוסית לה, ושוב, כוסית לאחר וכוסית לה.

הוויסקי היה טעים וגם ליקר הוויסקי, וכמובן הוויסקי העתיק ושאר העוגיות וסוכריות הוויסקי.   וכשהקטנות סירבו לטעום ממבחר המשקאות למעט ליקר הוויסקי, מיהרה הגברת העליזה לקחת את כוסותיהן כשהיא מציעה להגיש להן מיץ פטל, ובדרכה למטבחון ריקנה בזריזות את כוסותיהן לקיבתה. במסגרת הכנסת האורחים החמימה והלבביות הסקוטית (וכטוב ליבה בוויסקי), הפליגו הגברת וגרסתה הצעירה בסיפורים חביבים מהווי המזקקה, לפני פלישת היפנים היעילים, וכיצד היו רוב תושבי הכפר, כאמור אותם 35 פועלים נאמנים, עסוקים בתהליך ייצור הוויסקי באווירה עליזה ובעיקר במעקב קפדני ובתדירות גבוהה אחר בקרת האיכות, או במילה אחת: טעימות.

בדרכנו חזרה מהפלך לעיר המחוז אברדין, הרהרתי בסיפורי המזקקה והגעתי למסקנה העצובה שבכל זאת, היפנים כנראה צודקים. נראה שאין צורך ביותר מחמישה עובדים כדי לייצר כמות נאה של וויסקי, באם הם לא עסוקים מרבית הזמן בלגימתו.

[related-posts title="עוד סיפורי אברדין"]

האימייל של יוסי

1 Comment

  1. אורי גפני
    22 בנובמבר 2012 @ 1:03

    סלמתאק על המסירות והדבקות במטרה. בקרת איכות, הה?
    😉

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן