[rating=1]

"יצירתו" האחרונה של הבמאי לי דניאלס, שביים בעבר את הסרט זוכה השבחים "פרשס", תתפוגג הפעם כלא היתה. "העיתונאי" הוא לא רק סרט שאינו טוב, להיפך, הוא סרט רע – אבל לא סרט רע שהקהל יתענג ללגלג עליו, אלא סרט מכוער, הנוטף מלודרמה רגשנית מזויפת, מזעזע ומטריד, הגורם לתהות: מה לעזאזל דניאלס חשב כש"יצר" את זה? השאלה האמיתית – מדוע הסרט זכה לתשומת לב כה רבה, שגרם לו לפתוח את פסטיבל קאן בחודש מאי האחרון?

העלילה מתרחשת בביצות סביב פלורידה, אי שם בשנות ה-70 המוקדמות, והשחקן, או יותר נכון, לא-שחקן, זאק אפרון (כוכב סדרת הטלוויזיה "היי סקול מיוזיקל") מגלם את ג'ק ג'נסן, שסולק מהמכללה ונראה כבחור צעיר חסר מטרה בחיים. נראה שהוא מתכנן לבלות את שארית ימיו בהשתהות בתחתונים או להסתובב בין הרגליים של עוזרת הבית המשפחתית, אניטה צ'ייסטר (הזמרת, מייסי גריי).

אבל אחיו העיתונאי ממיאמי, וורד (מת'יו מקונוהיי, "מג'יק מייק") מגיע לעיירה עם עמיתו, יארדלי (דיוויד אויילו) למען תחקיר עיתונאי אודות האסיר, הילארי (ג'ון קיוזאק, "קון אייר"), היושב בתא הנידונים למוות בעוון רציחתו של איש חוק.

אליהם מצטרפת שארלוט (ניקול קידמן, "השעות", "מולן רוז'"), אישה מקומית, שהתארסה בחילופי מכתבים לאסיר. ג'ק מתאהב בשארלוט, פתיינית בשמלות קצרות, חולצות מנומרות, ליפסטיק ארגמני ופאות בלונדיניות, ומצטרף למסע התחקירני.

התוצאה היא סרט עמוס בשטויות, המעדיף להעצים סצנות ארוטיות חסרות משמעות על חשבון אירועי דרמה חשובים או כל תוכן משכנע אחר. אפרון מבלה את מרבית הדקות הארוכות והמתמשכות של הסרט במצבים שונים של התפשטות, לבישת תחתונים הדוקים או הדגשת שרירי הבטן שלו, בעוד שארלוט של קידמן דואגת להתפשט מבגדיה מתחילת הסרט ועד כמעט לכותרות הסיום.

דניאלס מנסה להעניק ל"העיתונאי" אווירה של קולנוע משנות ה-70, בזכות תקריבים איטיים ועלילות מצטלבות, בין שאר המחוות המוכרות, אבל הוא מאבד את עומק הדמויות ומפספס את הסיפורים המשמעותיים המהדהדים ברקע. הבמאי מרמז על מתחים גזעיים, אלכוהוליזם ושאר טאבוים שהיו חמים בתקופה, אבל בסופו של דבר הם מתערבבים יחד למרק מיוזע של שטויות.

"העיתונאי" הוא סרט בו ניתן לראות קטעי סקס, כשברקע פגרים של חיות; משחק מוגזם ולא אותנטי של ניקול קידמן בזמן שאינה משתינה על הדמויות; או עלילת מתח קצרצרה, אך זאת רק כשנפטרים מהדבק הפלסטי המחבר את קטעי העלילה הרפויים.