והזוכה הגדול הוא ג'סטין ביבר

היפיוף בן ה-18 קטף את פרס "אמן השנה" בטקס ה-40 של פרסי המוזיקה האמריקנית, שעבר ללא הפתעות מיוחדות. בין הזוכים הבולטים גם אדל, ביונסה, אשר, ניקי מינאז', קרלי ריי ג'פסן, קארי אנדרווד, טיילור סוויפט והלהקות מארון 5 וליידי אנטבלום

והזוכה הגדול הוא ג'סטין ביבר

היפיוף בן ה-18 קטף את פרס "אמן השנה" בטקס ה-40 של פרסי המוזיקה האמריקנית, שעבר ללא הפתעות מיוחדות. בין הזוכים הבולטים גם אדל, ביונסה, אשר, ניקי מינאז', קרלי ריי ג'פסן, קארי אנדרווד, טיילור סוויפט והלהקות מארון 5 וליידי אנטבלום

כבר לא ילדון מתקתק. ביבר. צילום: Getty Images

אמריקה הראתה שוב, שהצלחה מגיעה ומסתיימת בגיל צעיר. בטקס פרסי המוזיקה האמריקנית (American Music Awards) ה-40 שנערכה בימים אלה, כיכבו בעיקר אמנים צעירים, בשורת זכיות צפויה ומאד מיינסטרימית.

ג'סטין ביבר, רק בן 18 וכבר מזמן לא ילדון מתקתק, חזר הביתה עם שני פרסים, כולל הפרס הנחשק ביותר: "אמן השנה". בהינתן הטייטל המחייב הזה לחקיין צעיר של ג'סטין טימברלייק ומייקל ג'קסון, שלא מביא עמו שום דבר מיוחד (פרט לעדת מעריצות צווחניות) – תעשיית המוזיקה האמריקנית מבחינתי יכולה לנוח על משכבה בשלום.

לפני שתקפצו, אכריז שלא, זו אינה קנאה. לטיילור סוויפט (זוכת פרס "אמנית הקאנטרי" וסנסציה בפני עצמה) למשל, אני מאד מפרגנת. היא פלוס מינוס בת גילו של ביבר, ואת ההצלחה המהירה שלה בנתה במו ידיה (וגם אם לא – היא בהחלט גורמת לזה להראות ככה). היא משדרת נעימות וכנות, ולמרות שהיא נחשבת לאלילת פופ לא פחות מהביבר, היא בהחלט יכולה להיקרא "אמנית", לעומת הזמריר והתסרוקת.

שולטת. מינאז'. צילום: ויקיפדיה

בתחום ההיפ-הופ שלטה השנה ניקי מינאז'. למרות שגם היא משרה רושם ראשוני של פוזה ותו-לא, קשה שלא לחשוב על ליידי גאגא כשמביטים בה. גאגא, היא מי שבעיניי מהווה המשך ישיר לאלטון ג'ון. אומנם לא גאונית מוזיקאלית, אבל בהחלט מייצגת אמנות אמיתית עטופה בצומי. מינאז' עבורי היא גם כזו: אחת שתפסה את מקומה כאמנית לכל דבר, למרות שהחליפה לא פחות מחמש פאות בזמן הטקס.

בתחום ה-r&b, ביונסה ואשר עדיין מושלים בכיפה. הם כבר בני למעלה משלושים, וזה אומר, לפי מה שמתרחש במוזיקת המיינסטרים היום, שהם ממש זקנים. שניהם מתחזקים קריירה מרשימה מאד וארוכת שנים, ומדהים שהם עדיין מצליחים לכבוש את כל המצעדים. הם אמנם לא ארוסמית' או רולינג סטונס, אבל בהתחשב בעובדה שאין שום סיכוי שהאחרונים ייכנסו שוב לרשימת הזוכים בטקס כזה, ביונסה ואשר בהחלט מוכיחים שקריירה מוזיקאלית מיינסטרימית ומצליחה יכולה להימשך יותר מחמש דקות וקליפ יו טיוב.

"האמנית החדשה של השנה" היא באופן לא מפתיע וראוי: קרלי ריי ג'פסן. מי שעומדת מאחורי להיט הקיץ החמוד Call Me Maybe, ללא ספק הרוויחה את הזכייה הזאת ביושר. עכשיו מוטלת על כתפיה הצנומות האחריות האדירה להמשיך ללכת בדרך המלך, ואולי יום אחד לעקוף את כבוד הביבר.

נעימות וכנות. סוויפט. צילום: ויקיפדיה

הזכייה שאותי, באופן אישי, הכי שימחה היתה של קארי אנדרווד, בפרס אלבום הקאנטרי הטוב ביותר. בשנת 2005, העולם היה בכף ידה של אנדרווד, כאשר הפכה לאמריקן איידול הרביעית במספר. היא אמנית מוכשרת בעלת קול אדיר וקסם שלא נגמר. מעל לכל אלה, היא צנועה וחסרת מניירות או גימיקים, והעובדה ששבע שנים אחר כך הכוכב שלה עוד לא דעך, מראה שאמריקה מסוגלת לאהוב את האמנים שלה גם לפי הכישרון.

הלהקות שקטפו את הפרסים הגדולים היו "מארון 5" ו"ליידי אנטבלום"- שתי להקות שהתחילו מחוץ למיינסטרים, ומאד נעות על הקו העדין שבין המוזיקה הפופולארית ומוכרת האלבומים, לבין מזיקה קצת שונה. שתי הלהקות עברו כברת דרך לא קצרה בדרכן לראש המצעדים, ומאז מצליחות, כל אחת בתחומה, להישאר בפסגה.

הפרס הלא ברור של השנה, "Adult Contemporary Artist", הלך לאדל. המשמעות מאחורי הקטגוריה הזו לא כל-כך ברורה, אבל הפרס הזה נחשב לנישתי יחסית ביחס לגדולים, ומקומה של אדל בוודאות לא בנישה. עד שהסיגריות יכניעו את הקול הנדיר הזה, אדל צריכה להיות בקידמה. ולא סתם בקידמה – אלא במרכז הבמה, שורה ראשונה.

כובשת. ביונסה. צילום: Tony Duran, ויקיפדיה

אדל היא סיפור הוליוודי של ממש: נערה בריטית צעירה, בעלת מבנה גוף שלא פותח יותר מדי דלתות בתעשיית הבידור, המראה לכולם שמה שבאמת קובע הוא הכישרון. המבחן האמיתי של כל מוזיקאי הוא היכולת של המאזינים לעצום עיניים בזמן שהם מקשיבים לו, לא להסתכל על קליפ וידאו או על תמונה, ולא לגלוש בפייסבוק תוך כדי.

זוהי הגדולה של מוזיקאי – לסחוף אחריו את המאזין אל תוך עולם אחר, ולגרום לנו להניח את מרוץ המאה ה-21 בצד לכמה דקות. אדל היא מוזיקאית מהסוג הזה, הסוג העמוק, והיא היחידה מבין רשימת הזוכים שאני יכולה להצביע עליה ככזו.

טקס פרסי המוזיקה האמריקאית נוצר בשנת 1973 על ידי המנחה המיתולוגי, דיק קלארק, עבור רשת  ABC , שאיבדה בזמנו את החוזה לשידור טקס פרסי הגראמי. מאז הפך לאחד הטקסים הגדולים של עולם המוזיקה, וכולי תקווה שישאר כזה – טקס שבוחר, בדרך כלל, מוזיקאים ואמנים, ולא "נערי פוסטר".

קסם שלא נגמר. אנדרווד. צילום: Keith Hinkle, ויקיפדיה

 רשימת הזוכים:

אמן השנה: ג'סטין ביבר

האמן החדש של השנה: קרלי ריי ג'פסן

אמנית פופ/רוק: קייטי פרי

אמן פופ/רוק: ג'סטין ביבר

להקת פופ/רוק: מארון 5

אלבום פופ/רוק: ג'סטין ביבר, Believe

אמנית הקאנטרי: טיילור סוויפט

אמן הקאנטרי: לוק בריאן

הרכב קאנטרי: ליידי אנטבלום

אלבום קאנטרי: קארי אנדרווד, Blown Away

אמן/ית ראפ/היפ-הופ: ניקי מינאז'

בדרך המלך. ריי ג'פסן. צילום: Getty Images

אלבום ראפ/היפ-הופ: ניקי מינאז', Pink Friday: Roman Reloaded

אמנית אר אנד בי: ביונסה

אמן אר אנד בי: אשר

אלבום אר אנד בי: ריהאנה Talk That Talk

אמן אלטרנטיבי: לינקין פארק

אמן מבוגר בן זמננו: אדל

אמן לטיני: שאקירה

אמן השראתי בן זמננו: tobyMac

אמן אלקטרוני/דאנס: דייויד גואטה

כבר לא ילדון מתקתק. ביבר. צילום: Getty Images

אמריקה הראתה שוב, שהצלחה מגיעה ומסתיימת בגיל צעיר. בטקס פרסי המוזיקה האמריקנית (American Music Awards) ה-40 שנערכה בימים אלה, כיכבו בעיקר אמנים צעירים, בשורת זכיות צפויה ומאד מיינסטרימית.

ג'סטין ביבר, רק בן 18 וכבר מזמן לא ילדון מתקתק, חזר הביתה עם שני פרסים, כולל הפרס הנחשק ביותר: "אמן השנה". בהינתן הטייטל המחייב הזה לחקיין צעיר של ג'סטין טימברלייק ומייקל ג'קסון, שלא מביא עמו שום דבר מיוחד (פרט לעדת מעריצות צווחניות) – תעשיית המוזיקה האמריקנית מבחינתי יכולה לנוח על משכבה בשלום.

לפני שתקפצו, אכריז שלא, זו אינה קנאה. לטיילור סוויפט (זוכת פרס "אמנית הקאנטרי" וסנסציה בפני עצמה) למשל, אני מאד מפרגנת. היא פלוס מינוס בת גילו של ביבר, ואת ההצלחה המהירה שלה בנתה במו ידיה (וגם אם לא – היא בהחלט גורמת לזה להראות ככה). היא משדרת נעימות וכנות, ולמרות שהיא נחשבת לאלילת פופ לא פחות מהביבר, היא בהחלט יכולה להיקרא "אמנית", לעומת הזמריר והתסרוקת.

שולטת. מינאז'. צילום: ויקיפדיה

בתחום ההיפ-הופ שלטה השנה ניקי מינאז'. למרות שגם היא משרה רושם ראשוני של פוזה ותו-לא, קשה שלא לחשוב על ליידי גאגא כשמביטים בה. גאגא, היא מי שבעיניי מהווה המשך ישיר לאלטון ג'ון. אומנם לא גאונית מוזיקאלית, אבל בהחלט מייצגת אמנות אמיתית עטופה בצומי. מינאז' עבורי היא גם כזו: אחת שתפסה את מקומה כאמנית לכל דבר, למרות שהחליפה לא פחות מחמש פאות בזמן הטקס.

בתחום ה-r&b, ביונסה ואשר עדיין מושלים בכיפה. הם כבר בני למעלה משלושים, וזה אומר, לפי מה שמתרחש במוזיקת המיינסטרים היום, שהם ממש זקנים. שניהם מתחזקים קריירה מרשימה מאד וארוכת שנים, ומדהים שהם עדיין מצליחים לכבוש את כל המצעדים. הם אמנם לא ארוסמית' או רולינג סטונס, אבל בהתחשב בעובדה שאין שום סיכוי שהאחרונים ייכנסו שוב לרשימת הזוכים בטקס כזה, ביונסה ואשר בהחלט מוכיחים שקריירה מוזיקאלית מיינסטרימית ומצליחה יכולה להימשך יותר מחמש דקות וקליפ יו טיוב.

"האמנית החדשה של השנה" היא באופן לא מפתיע וראוי: קרלי ריי ג'פסן. מי שעומדת מאחורי להיט הקיץ החמוד Call Me Maybe, ללא ספק הרוויחה את הזכייה הזאת ביושר. עכשיו מוטלת על כתפיה הצנומות האחריות האדירה להמשיך ללכת בדרך המלך, ואולי יום אחד לעקוף את כבוד הביבר.

נעימות וכנות. סוויפט. צילום: ויקיפדיה

הזכייה שאותי, באופן אישי, הכי שימחה היתה של קארי אנדרווד, בפרס אלבום הקאנטרי הטוב ביותר. בשנת 2005, העולם היה בכף ידה של אנדרווד, כאשר הפכה לאמריקן איידול הרביעית במספר. היא אמנית מוכשרת בעלת קול אדיר וקסם שלא נגמר. מעל לכל אלה, היא צנועה וחסרת מניירות או גימיקים, והעובדה ששבע שנים אחר כך הכוכב שלה עוד לא דעך, מראה שאמריקה מסוגלת לאהוב את האמנים שלה גם לפי הכישרון.

הלהקות שקטפו את הפרסים הגדולים היו "מארון 5" ו"ליידי אנטבלום"- שתי להקות שהתחילו מחוץ למיינסטרים, ומאד נעות על הקו העדין שבין המוזיקה הפופולארית ומוכרת האלבומים, לבין מזיקה קצת שונה. שתי הלהקות עברו כברת דרך לא קצרה בדרכן לראש המצעדים, ומאז מצליחות, כל אחת בתחומה, להישאר בפסגה.

הפרס הלא ברור של השנה, "Adult Contemporary Artist", הלך לאדל. המשמעות מאחורי הקטגוריה הזו לא כל-כך ברורה, אבל הפרס הזה נחשב לנישתי יחסית ביחס לגדולים, ומקומה של אדל בוודאות לא בנישה. עד שהסיגריות יכניעו את הקול הנדיר הזה, אדל צריכה להיות בקידמה. ולא סתם בקידמה – אלא במרכז הבמה, שורה ראשונה.

כובשת. ביונסה. צילום: Tony Duran, ויקיפדיה

אדל היא סיפור הוליוודי של ממש: נערה בריטית צעירה, בעלת מבנה גוף שלא פותח יותר מדי דלתות בתעשיית הבידור, המראה לכולם שמה שבאמת קובע הוא הכישרון. המבחן האמיתי של כל מוזיקאי הוא היכולת של המאזינים לעצום עיניים בזמן שהם מקשיבים לו, לא להסתכל על קליפ וידאו או על תמונה, ולא לגלוש בפייסבוק תוך כדי.

זוהי הגדולה של מוזיקאי – לסחוף אחריו את המאזין אל תוך עולם אחר, ולגרום לנו להניח את מרוץ המאה ה-21 בצד לכמה דקות. אדל היא מוזיקאית מהסוג הזה, הסוג העמוק, והיא היחידה מבין רשימת הזוכים שאני יכולה להצביע עליה ככזו.

טקס פרסי המוזיקה האמריקאית נוצר בשנת 1973 על ידי המנחה המיתולוגי, דיק קלארק, עבור רשת  ABC , שאיבדה בזמנו את החוזה לשידור טקס פרסי הגראמי. מאז הפך לאחד הטקסים הגדולים של עולם המוזיקה, וכולי תקווה שישאר כזה – טקס שבוחר, בדרך כלל, מוזיקאים ואמנים, ולא "נערי פוסטר".

קסם שלא נגמר. אנדרווד. צילום: Keith Hinkle, ויקיפדיה

 רשימת הזוכים:

אמן השנה: ג'סטין ביבר

האמן החדש של השנה: קרלי ריי ג'פסן

אמנית פופ/רוק: קייטי פרי

אמן פופ/רוק: ג'סטין ביבר

להקת פופ/רוק: מארון 5

אלבום פופ/רוק: ג'סטין ביבר, Believe

אמנית הקאנטרי: טיילור סוויפט

אמן הקאנטרי: לוק בריאן

הרכב קאנטרי: ליידי אנטבלום

אלבום קאנטרי: קארי אנדרווד, Blown Away

אמן/ית ראפ/היפ-הופ: ניקי מינאז'

בדרך המלך. ריי ג'פסן. צילום: Getty Images

אלבום ראפ/היפ-הופ: ניקי מינאז', Pink Friday: Roman Reloaded

אמנית אר אנד בי: ביונסה

אמן אר אנד בי: אשר

אלבום אר אנד בי: ריהאנה Talk That Talk

אמן אלטרנטיבי: לינקין פארק

אמן מבוגר בן זמננו: אדל

אמן לטיני: שאקירה

אמן השראתי בן זמננו: tobyMac

אמן אלקטרוני/דאנס: דייויד גואטה

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן