היום (ג') דנו תשעה שופטי בג"ץ בעתירה הדורשת לפסול את חוק ועדות הקבלה: חוק שחוקק בכנסת הנוכחית, במארס 2011. על פי החוק מותר להתנות הקצאת קרקעות מדינה ביישובים קהילתיים בנגב ובגליל שבהם עד 400 משפחות בקבלת אישור מוועדת הקבלה של היישוב. לכאורה מטרת החוק היא לשמור על האופי הקהילתי של היישוב, אך בפועל, כך נטען, הוא משמש לאפלייה של מגזרים שונים: ערבים, מזרחיים, משפחות חד-הוריות ועוד. העותרים טוענים כי מדובר באפליה פסולה ובמנגנון פוגעני ושרירותי.

בעתירה נכתב: "עו"ד סמדר ויינברג, תושבת ההרחבה של קיבוץ מעגן מיכאל, הצהירה בפני בית משפט זה, כי שנשאלה מדוע עליה לשלם למבדקים יקרים, 'חברי ועדת הקבלה הסבירו לי שתהליך המיון הינו במקרים רבים כיסוי, שמטרתו המרכזית הינה להבטיח מניעת מכירת נכסים בישוב לערבים ולחרדים'."

העותרים טוענים כי המדינה אינה מפקחת על פעילות ועדות הקבלה: המדינה מסרבת לציין את שמות היישובים שבהם מותר לקיים ועדות קבלה ולאזרח אין דרך לדעת מתי הסינון חוקי, אין לה נתונים על מספר האזרחים שנדחו על ידי ועדות הקבלה, ועדת ההשגות שנועדה לפי החוק לוודא שלא יתקבלו החלטות מפלות בוועדות הקבלה טרם הוקמה, ולא נערך כל פיקוח על אותם "מכוני מיון" שאליהם נשלחים לבדיקה אזרחים המבקשים להתקבל ליישובים.

באתר האגודה לזכויות האזרח, שהיא אחת מהעותרים, נכתב: "ועדות הקבלה, בה יושבים השכנים-לעתיד, רשאיות לשלוח את המבקשים לגור ביישוב למבחנים במכוני מיון‫ ואפילו לגרפולוג, ולבקש פרטים רבים על חייהם. הוועדות מקבלות החלטה על בסיס התרשמותן מן המועמד בריאיון, ועל פי החוק מוסמכות לדון את המשפחה לשבט או לחסד על סמך מבחנים עמומים כמו 'התאמה לחיי חברה בקהילה' או 'התאמה למרקם החברתי תרבותי של הישוב'.

החוק מאפשר לדחות משפחה גם על פי קריטריונים נוספים שתושבים ייקבעו בתקנון הישוב‫. בעקבות זאת, החלו ישובים שונים לשנות את התקנונים ולחייב מועמדים ב"הצהרת נאמנות" לערכים שונים, וזאת במטרה לחסום אפשרותם של ערבים וחרדים להיכנס ליישוב. במנוף אשר בחבל משגב, למשל, התקנון שונה, כך שכל מי שרוצה להתקבל יצטרך להתחייב כי הוא שותף להשקפות היסוד של הישוב, לרבות ערכי התנועה הציונית, מורשת ישראל, יישוב ארץ ישראל וציון מועדי וחגי ישראל.

בתגובה המקדמית שהגישה המדינה ביוני 2011  לבג"ץ ביקשה לדחות את העתירה משום היותה "תיאורטית וגורפת": "עתירה כללית התוקפת את הוראות החוק באופן גורף מופשט וכוללני, אינה מתאימה להכרעה חוקתית". כמו כן נטען בתגובה כי "הפגיעה הינה פגיעה מידתית וסבירה", זאת משום שמדובר רק ביישובים המונים עד 400 בתי אב בנגב ובגליל, וכן כי ישנו מנגנון הקבוע בחוק שימנע שימוש לרעה בתהליך הקבלה לצורך הדרה של אוכלוסיות לא-רצויות. הפגיעה נועדה לתכלית ראויה – "לאפשר המשך קיומם של יישובים קהילתיים קטנים ושל יישובים חקלאיים הממוקמים בפריפריה".