"תודה שבאתם לקונצרט שלי", הודה רה צ'ן, הכנר הטייוואני הצעיר, 23, לקהל על התשואות הסוערות שזכה להן אחרי שניגן בבכורה את יצירתו הרומנטית של רודי שטפן "מוזיקה לכינור" (1911).

בצליל "יהודי" בעל עומק מדובב הוא ניגן את יצירתו של שטפן, שנשמעה כתפילה מדובבת. האמן המופלא סחף את הקהל והאיר את יופייה המעודן והלירי של היצירה, וגם את עושר הגוונים ה"שטראוסי" שלה. מרשים בעיקר היה הדיאלוג בין הכינור לנבל. את הפרלוד הבאכי, שניגן כהדרן, ביצע רה צ'ן בווירטואוזיות מעוררת השתאות.

למנצח הרוסי הנודע קיריל פטרנקו היו לעומת זאת עליות ומורדות:  למן הצליל הראשון של הפתיחה לפנטזיה "רומיאו ויוליה" מאת צ'ייקובסקי היה ברור, שלמרות הניגודים בין תרועת כלי הנשיפה לרכות המעודנת של הפריטה בנבל והנגינה בכלי הקשת, ולמרות החיות הפלסטית בה הוצג הקרב בין שתי המשפחות היריבות – חסרה לכידות לביצוע, שנשמע כמו אפליקציה של קרעי קטעים שלא חוברה להם יחדיו. הנגינה של הפנטזיה נשמעה יותר כאילו "התנקזה" לנהרות של שמַאלְצֵנדָה רצופה באי-ניקיונות בנגינת כלי הנשיפה.

במיטבו היה פטרנקו בנצחו על הסימפוניה הרביעית בסול מז'ור מאת מאהלר. הפתיחה האביבית נוגנה בחן קונדסי משובב. ההקפדה של המנצח על חדות הלייטמוטיב הריתמי בקרנות,  הניקיון המבריק בנגינת החצוצרות והירידה הפתאומית לאפסי צליל, הייתה מרשימה. אם כי ההפסקה הפתאומית בנגינת התזמורת הייתה בגדר הפרזה של תרבות פּוֹזָה מיותרת. משם העפילה התזמורת בצליל "רחב" לרובאטו קיטשי. אך יפי המשחק בין נגינת החלילים לפריטת הפיציקטו מלא הברק בכלי המיתר היה כובש.

על הפרק האיטי ניצח פטרנקו בשליטה מלאה על כל תו ותג,  כשתזמורת נעתרת לשרביטו באהבה. וכך הובלטו הניגודים בין ציוץ הציפורים בנגינת כלי הנשיפה וצלילי הצ'לי והקונטרבס האפלים. הדיאלוג בין הכינור הפיוטי לנגינת החלילים היה מדובב. לאחר תנומה שלווה בפרק השלישי האלגי עיצב פטרנקו בכישרון את המעבר לרעם ולסופה, שמתוכה בוקעת קרן הפלאים של הנער.

אלא שאת הילולת השמחה הבכחנאלית בה חותם מאהלר את הסאגה ה"קצרה" (55 דקות) של הסימפוניה, קטעה שירתה של זמרת הסופרן השבדית מריה בנגסטון. בקול קטן מדי לתפקידה וכאשר התזמורת מכסה אותה בהתמדה, תיארה בקול ענות חלושה את תענוגות גן העדן.

ולמרות הססגוניות הנהדרת בנגינת התזמורת והתרגום הפלסטי של עדה ברודצקי – עדיין לא הצליח הקהל להתענג על "מקהלת צוהלת של מלאכי חלד/תעיר כל בשר לשמחות".