Skip to content

פורסם דוח מצב זכויות האדם ל-2012

דוח האגודה לזכויות האזרח מתייחס השנה לפערים בין פריפריה למרכז, בפגיעה בזכויות לדיור ולמים, פגיעה במפגינים ואלימות משטרה, בנורמליזציה של הכיבוש ובהחרפת הפגיעה בזכויות הפליטים, לצד שיפורים במערכת הבריאות ובזכויות אנשים עם מוגבלויות. "מצטיירת תמונה של שלטון, שגם אם בהצהרה מחויב לעקרונות אלה, הרי שבתחומים רבים הוא מתעלם מזכויות האדם של הכפופים לו"
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

האגודה לזכויות האזרח מפרסמת את דוח מצב זכויות האדם בישראל לשנת 2012, שמתמקד השנה בכמה מהנושאים שעלו במחאה החברתית – פערים בין פריפריה למרכז, הזכות לדיור, לבריאות ולמים, ונגישות לאנשים עם מוגבלות, וכן בפגיעה בקבוצות שאינן בעלות אזרחות ישראלית – פליטים ומבקשי מקלט וכן האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים. נושא נוסף אקטואלי הוא פגיעה במפגינים ושימוש מופרז בכוח מצד המשטרה. כמו כן יוחדה השנה התייחסות במסגרת הקמפיין העולמי לזכות לפרטיות בעידן הטכנולוגי.

הזכות לפרטיות בעידן הטכנולוגי (צילום: מתוך אתר האגודה לזכויות האזרח)

הדוח הקודם לשנת 2011 התמקד בזכויות אסירים וזכויות במעצר, והעלה על הפרק את הדרישה ל"צדק חברתי" שהעלו מפגיני המחאה החברתית.

הדוח השנה נפתח בדברי הסבר על התפיסה של זכויות האדם, שהובטחו בהצהרה הכללית בדבר זכויות האדם של האו"ם שנחתמה ב-1948.

"התפיסה של דמוקרטיה מהותית התגבשה מתוך ההשקפה שהמדינה קיימת למען האנשים החיים בה, ולא להפך; בראייה כזו, הבסיס הערכי של המשטר הדמוקרטי מותנה במימוש ערכים של זכויות אדם ואזרח – מתוך ההכרה בערך האדם ובכבודו, בהיותו יצור חופשי, בשוויון כל בני האדם, ובכך כי לכל אדם, מתוקף היותו אדם, נתונות זכויות יסוד.

"כך, מדינה דמוקרטית אמורה להיות גוף שמשרת את אזרחיה, שהם שותפים לו. זכויותיהם, צורכיהם ורצונותיהם אמורים להיות בראש מעייניה, ולהנחות אותה בקביעת מדיניותה בתחומי החיים השונים. אך עקרונות לחוד ומציאות לחוד. במדינת ישראל מצטיירת תמונה של שלטון, שגם אם בהצהרה הוא מחויב לעקרונות אלה, הרי שבתחומים רבים הוא מתעלם מזכויות האדם של הכפופים לו, או מזלזל בהן".

 

הזכות לדיור ולמים

הדוח מתייחס לכמה מנושאים שעמדו בלב המחאה החברתית ביחס לזכויות לדיור, למים, ולבריאות ומזכיר את התאבדותו של משה סילמן שהעלה לתודעה הציבורית את "מצבו העגום של הדיור הציבורי". הדוח מציין כי בשני העשורים האחרונים התדרדר הדיור הציבורי לשפל המדרגה. מספר הדירות העומד לרשות הזכאים הצטמצם מאוד וזמן ההמתנה לקבלת דירה הולך ומתארך. משפחות רבות מפונות מבתיהן ללא פתרון חלופי.

משפחת נפתלי שפונתה לרחוב השנה (צילום: ש"ל)

"הבשורה המשמעותית בעקבות אימוץ ההמלצות של ועדת טרכטנברג בתחום הדיור היתה הגדלת הסיוע בשכר דירה לזכאי הדיור הציבורי שטרם נמצאה להם דירה, לסכום של עד 3,000 ש"ח. מדובר בכ-2,460 משפחות ותיקות.

"יש לציין שהטבה זו אינה חלה על כ-40 אלף קשישים עולים שגם הם זכאים לדיור ציבורי ולא נמצאו להם דירות, למרות שהם סובלים ממצוקת דיור ומתקשים לשכור דירות בשוק החופשי. רבים מהם נאלצים להוציא חלק ניכר מקצבאות הביטוח הלאומי שמיועדות למחייתם על שכר הדירה.

"בשורה נוספת היא שזכאים לסיוע בשכר דירה (שאינם זכאים לדירה בדיור הציבורי), שהם כ-140 אלף משפחות, יקבלו תוספת לסכום הסיוע, לראשונה לאחר שנים של קיצוצים. אולם, הסכום שהוקצה להגדלת הסיוע בשכר דירה – 160 מיליון ש"ח בשנה – הוא תוספת של 15% בלבד לתקציב שמחציתו קוצצה בשנת 2003 ומאז נשחק ב-30%, כך שמדובר בלעג לרש (משרד השיכון דרש סכום של 420 מיליון ש"ח, פי 2.5 ממה שאישרה הממשלה). כמו כן לא נקבע מנגנון לעדכון גובה הסיוע על פי מחירי הדיור הריאליים. חרף הגדלת הסיוע, רוב רובם של הזכאים ימשיכו לקבל סכום הנמוך מאלף ש"ח בחודש".

הצעת חוק הגדלת מלאי הדיור הציבורי שהגישו 32 חברי כנסת מכל הסיעות ביקשה להבטיח שחמישה אחוזים מכלל הדירות שייבנו בכל פרויקט שיוקם על קרקעות המדינה יוקצו לדיור ציבורי. בלחץ משרד האוצר התנגדה הממשלה להצעת החוק והיא נדחתה בוועדת השרים לענייני חקיקה. ערעור שהגיש שר השיכון אריאל אטיאס על הדחייה, טרם נדון.

גם "חוק הווד"לים" שהיה אמור לספק דיור בר השגה מוגבל התברר כאכזבה: "בחודשים ינואר-אפריל 2012, מתוך 6,995 דירות שפורסמו להפקדה על ידי הווד"לים רק 426 הוגדרו כ"קטנות", ורק 177 הוגדרו כדירות להשכרה. בתכנית להקמת שכונת מגורים חדשה ובה 482 יחידות דיור בגבעת משואה בירושלים, לא היתה כל התייחסות לגודלן של יחידות הדיור, אין התייחסות למחירן, והיא אינה כוללת דיור בהישג יד להשכרה. גם התכנית להרחבת שכונת מלחה (מנחת), שבה כ-400 יחידות דיור, אינה כוללת התייחסות לדיור בהישג יד להשכרה".

כמו כן נמשכת האפליה בדיור, לדוגמה במקרה שפורסם בהרחבה על התנגדות תושבים בקריית מלאכי להשכרת ומכירת דירות ליוצאי אתיופיה. הממשלה בחרה שלא לתמוך בהצעת חוק האוסרת אפליה בדיור וקונסת את המפלים. כמו כן מוזכר חוק ועדות הקבלה המתיר למאות יישובים קהילתיים לסנן מועמדים ליישוב. עתירות בעניין זה עומדות בבג"ץ.

הזכות למים נפגעה בשנתיים האחרונות עם הקמת תאגידי המים וביטול הסבסוד הממשלתי למים. מאז נכנסה הרפורמה לתוקף עלו מחירי המים בעשרות אחוזים ולא נקבע מנגנון להפחתת חובות לצרכנים שמתקשים לשלם. הממשלה דחתה הצעת חוק שביקשה לעגן הנחות בתעריפי המים עבור מעוטי יכולת.

פערים בשירותי בריאות

הדוח מונה פערים בתוחלת החיים, בתמותת תינוקות ובתחלואה בין פריפריה למרכז בין אוכלוסיות ממעמד כלכלי שונה. בכל הארץ יש מחסור בכוח אדם ובתשתיות במערכת הבריאות, אך בפריפריה המצב חמור במיוחד.

מחסור באחיות, בייחוד בפריפריה (צילום: רפי מיכאלי)

"מספר האחיות הגבוה ביותר ל-1,000 נפש הוא במחוז חיפה (6.75) ותל אביב (6.34), והנמוך ביותר הוא בדרום (3.74) ובצפון (3.83). מספר הרופאים הגבוה ביותר ל-1,000 נפש הוא במחוז תל אביב (4.6) והנמוך ביותר הוא במחוזות הצפון והדרום".

בעניין הזכות לבריאות היו כמה התפתחויות חשובות: טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל 12, פתיחת הפקולטה לרפואה בצפת ותוכניות לצמצום הפערים בבריאות בין מרכז לפריפריה.

כמו כן, "בשנתיים האחרונות סגן שר הבריאות ליצמן מקדם תוכנית להקמת 'חדרי מיון קדמיים' ברחבי הפריפריה, שיפעלו ביישובים המרוחקים מבתי חולים ויוכלו לתת מענה ראשוני בעת הצורך. שלושה מוקדים כבר הוקמו – בדימונה, בערד ובאום אלפאחם, ותשעה נמצאים בשלבי הקמה. כמו כן פורסם כי בקרוב עתיד לקום חדר מיון קדמי באשדוד".

הדוח מציין כי משרד הבריאות הנוכחי מחויב לצמצום הפערים בבריאות, עם זאת ללא צמצום ממדי העוני והפערים בתנאי החיים, בדיור, בהשכלה ובחשיפה למפגעים סביבתיים "אין תקווה לצמצם את הפערים באופן משמעותי".

פגיעה בחופש הביטוי, בזכויות משפטיות ובזכות לפרטיות

בשנת 2012 נרשמו גם מקרים של פגיעה בחופש הביטוי, ובראשם הפרות של הזכות להפגין, זאת כנראה בתגובה להפגנות המחאה החברתית ב-2011. לדוגמה, לקראת קיץ 2012 כמה מהרשויות המקומיות בהן ירושלים תל אביב, שחששו מהקמת מאהלי מחאה כמו בקיץ 2011, הערימו קשיים ומגבלות על פעילים שביקשו למחות. "הזכות להפגין הופכת לפריבילגיה השמורה לציבור מצומצם של אנשים שיש להם פנאי, יכולת ומשאבים להתמודד עם הבירוקרטיה העירונית".

שוטרים עוצרים את דפני ליף בהפגנה (צילום: רפי מיכאלי)

גם משטרת ישראל זוכה לביקורת על פגיעה בזכות להפגין: למשל על ידי שימוש ב"רקון" – רכב צבאי שאסף מידע על המפגינים, בשל זימון פעילי מחאה מרכזיים לחקירה משטרתית, וכן באמצעות התניית רישיון להפגנה בדרישות לא חוקיות ולא סבירות לדוגמה, הפגנה בבאר שבע הותנתה בכך שלא יונפו "שלטים הפוגעים בשמה של מדינת ישראל"; והפגנה של בני נוער מתנועת בני עקיבא בירושלים הותנתה בכך שלא יניפו שלטים ועליהם הכיתוב "הר הבית בידינו".

כמו כן נמנו שימוש בשוטרים סמויים, עיכוב ומעצר של מפגינים ואלימות שוטרים.

לפי הדוח גם להפרטה הגוברת של שירותים ציבוריים, כגון סמכויות שיטור, מביאה בהמשך לפגיעה בזכויות האדם. שלוש דוגמאות להפרטת השיטור הן הפקדת סמכויות בידי מאבטחים פרטיים, שיטור עירוני פרטי ואבטחת מתחמים יהודים במזרח ירושלים.

"מתן תפקידים וסמכויות שיטוריים בידי עובדים של חברה פרטית, שאינם כפופים למנגנון הציבורי ולמגבלות החלות על שוטרים, ואינם זוכים להכשרה נרחבת ומקיפה, מגביר את החשש לשימוש לרעה בסמכויות הפוגעניות ולפגיעה מוגברת בזכויות אדם. חששות אלה מתגברים נוכח העובדה שהגורמים הפרטיים פועלים בראש ובראשונה למטרות רווח ושיקול הדעת שלהם אינו מבוסס על אינטרסים ציבוריים בלבד".

פגיעה בזכות הגישה לערכאות שיפוטיות התחוללה כאשר בג"ץ הטיל על עותרים לשאת בהוצאות משפט בעתירה שנדחתה. בשנת 2012 היו כמה מקרים כאלה שבהם הוטלו הוצאות משפט גבוהות למדי על עותרים ציבוריים. "לפסיקת הוצאות גדולות נגד ארגונים ציבוריים ונגד עותרים ציבוריים יש השפעה שלילית כפולה… המשך המגמה של הטלת הוצאות משמעותיות תפגע בנגישות למשפט של קבוצות שקולן אינו נשמע ובסיכוי להשיג יותר צדק חברתי באמצעות בתי המשפט. שנית, למרבית ארגוני החברה האזרחית יש תקציב מצומצם, והקצאת כספים לתשלום הוצאות משפט תפגע בפעילות השוטפת שלהם".

השימוש בטכנולוגיות מידע מתרחב עם הזמן ופוגע בזכות לפרטיות: "לא פעם רשויות ופקידים בכירים בונים מנגנונים לאיסוף מידע, למעקב ולבילוש וקובעים עובדות בשטח", ולאחר מכן מגישים הצעת חוק שמכשירה את השימוש בהם. כך למשל במקרה של "המאגר הביומטרי" ושל "רשומה רפואית לאומית" –מאגר ממוחשב ובו כל המידע הרפואי על האזרחים, שהתחיל להיבנות במסווה של "פיילוט" ללא דיון ציבורי וללא בחינת חלופות.

גם פרויקט "עיר ללא אלימות", שבמסגרתו הוצבו מאות מצלמות מעקב ברחבי ערים, מגלם פגיעה בזכות לפרטיות: "למעשה, משטרת ישראל מקימה מנגנון מעקב פולשני ומסוכן ללא סמכות חוקית ובלי פיקוח ציבורי. ואם לא די בכך, הרי שהמשטרה מעבירה את הסמכויות, שיש לה לדעתה, לעשרות רשויות מקומיות, ומאפשרת לכל אחת מהן להפעיל כראות עיניה את מערכות המעקב המצולם שבתחומה".

זכויות אנשים עם מוגבלות

בספטמבר 2012 אישררה הממשלה את האמנה הבין-לאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות שמטילה על המדינה חובות ובהן איסור על אפליה, הנגשת המבנים והשירותים, שילוב ילדים עם מוגבלויות בחינוך רגיל והנגשת דיור עצמאי או נתמך בקהילה.

ביוני השנה נכנסו לתוקף תקנות הנגישות למבנה ציבורי קיים, אולם הוכנס תיקון לחוק שדחה את מועדי חיוב ההנגשה של מבנים ציבוריים לשנים 2021-2017. בעקבות עתירה לבג"ץ החלו בהנגשת חומרי לימוד ובחינות הבגרות לילדים עיוורים וכבדי ראייה. כמו כן מחודש יוני 2012 יכולים הורים לילד עם מוגבלות לבצע רישום מוקדם לבית הספר או לגן, מה שמאפשר למוסד החינוכי לבצע במועד התאמות פיזיות במוסד כגון הנגשת מעלית, שירותים ומתקנים.

במאי 2012 אישרה הממשלה את הרפורמה בבריאות הנפש, שמעבירה את הטיפול למרפאות קופות החולים ברחבי הארץ. "הרפורמה צפויה לשפר משמעותית את זמינותם ואת נגישותם של שירותי בריאות הנפש, לבטל את ההפרדה המלאכותית בין שירותים אלה לכלל שירותי הבריאות ואף לסייע בניתוץ הסטיגמה הנלווית לתחום".

כמו כן בעקבות מאבק של הוועדה לפניות הציבור בכנסת הוגדלה הקצבה שמקבלים ילדים עם נכויות קשות ב-600 שקלים.

אפליה כלפי הציבור הערבי

זכויות המיעוט הערבי נפגעות בכמה מישורים: בתכנון ובנייה – היישובים והשכונות הערביים מופלים לרעה הן ברמת התכנון והן בתשתיות. לדוגמה מובאת שכונת גן חק"ל ברמלה שבה גרים יותר מאלפיים איש, ואין בה לא בנקים, לא סניפי דואר, לא משרדי ממשלה או עירייה, אין בה שירותי הביטוח הלאומי, מרכזים קהילתיים או מסחריים ולא גני שעשועים ומגרשי משחקים, אין מרפאות או טיפת חלב, פרט לסניף רטן של קופת חולים הפועל כמה שעות ביום.

גם הדרת השפה הערבית מהמרחב הציבורי – בשילוט, בתחבורה הציבורית, באתרים ממשלתיים ועוד, פוגעת בזכויות האזרחים הערבים.

הפרת זכויות בכפרי הבדואים (צילום: פורום דו-קיום)

בכפרים הלא-מוכרים שבהם מתגוררים האזרחים הערבים הבדואים בנגב מופרות בשיטתיות זכויות התושבים לחינוך בריאות, בנייה ועוד. גם תושבי מזרח ירושלים המוגדרים "תושבי קבע" היו אמורים ליהנות מאותן זכויות של שאר אזרחי המדינה, אולם בפועל " במשך עשרות שנים לא הקצו הרשויות הישראליות משאבים לתחזוק ירושלים המזרחית ולפיתוח השירותים והתשתיות בה. כתוצאה מכך תושביה חיים בתנאי מצוקה קשים. רובם הגדול אינם מקבלים ואינם יכולים לקנות את השירותים הבסיסים ביותר, וזכויותיהם לתנאי קיום נאותים ולכבוד נפגעות אנושות".

צמצום זכויות פליטים ומבקשי מקלט

בנושא של פליטים ומבקשי מקלט בישראל, הדוח מציין החרפה משמעותית בפגיעה בזכויותיהם של רבבות מבקשי המקלט הגרים בישראל, רובם מאריתריאה ומסודן. מבקשי המקלט שוהים בישראל תחת "הגנה קבוצתית" ואין לגרשם בשל הסכנה הנשקפת להם בארץ מוצאם. המדינה אינה בודקת את בקשות המקלט שלהם ומתייחסת אליהם כאל מהגרי עבודה בלי היתר.

"מדיניות זו דוחקת אותם למצב של עוני ומצוקה, וגורמת להתרכזותם באזורים מוחלשים, שבהם הם יכולים להרשות לעצמם למצוא מחסה. הצטופפותם של מבקשי המקלט בשכונות ובערים שתושביהן ממילא כבר סובלים מהזנחת הרשויות מוסיפה על המצוקה השוררת בהם, ומעוררת תסיסה. השנה הגיעה התסיסה לשיאים חדשים".

הדוח מונה אמירות גזעניות ומסיתות של אישי ציבור נגד אוכלוסיית מבקשי המקלט מאפריקה, ואת שורת התקיפות האלימות שהמניע להן הוא שנאת זרים, בהם זריקת בקבוקי תבערה על גן ילדים ועל דירות פרטיות.

נוסף על כך, בשנת 2012 קודמה חקיקה שמטרתה לצמצם את זכויותיהם של מבקשי המקלט: ובראשה "חוק ההסתננות" החדש שמכוחו מוחזקים בכלא כאלפיים גברים, נשים וילדים ללא משפט – כל מי שהגיע לגבול ישראל דרך סיני ללא היתר נלקח למאסר, מבלי שתינתן לו אפשרות להגיש בקשת מקלט ולהיות מוכר כפליט. האגודה טוענת כי החוק מנוגד ל"חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו", ולפיכך היתה אחת העותרים לבג"ץ לביטול החוק.

הדוח מבקר את סירובה של ישראל לאשר בקשות מקלט (כלומר, להכיר כפליטים) ומתאר הליך בחינת בקשות כושל ופוגעני שזכה לביקורת גם מנציבות האו"ם לפליטים. עוד הוא מונה מעצר חסר תכלית של מי שאי אפשר לגרשו, בתנאים לא הולמים, וכן את גירושם של מבקשי מקלט שהגיעו לגדר הגבול – " אמנם מותר לישראל לבנות גדר, אבל גדר אינה פוטרת את המדינה מחובותיה. שעה שאנשים מתדפקים על הגדר ומבקשים על חייהם, יש לברר שלא נשקפת להם סכנה, ואם נשקפת – יש לאפשר להם להיכנס".

הסתה ואלימות כלפי מבקשי מקלט. גן ילדים שהוצת בתל אביב (צילום: אקטיבסטילס)

גם גירושם של כאלף מבקשי מקלט מדרום סודן היה כרוך בהפרת זכויות – בין השאר בשל מעצרים מיידיים לאחר מתן פסק הדין בעניינם וכבילה של גברים, נשים וילדים באזיקים. מוזכרות גם תוצאות הרסניות של הגירוש: מגורשים שכבר מתו מאז הגיעו לדרום סודן.

נורמליזציה של הכיבוש

הפרק העוסק בזכויות האדם בשטחים הכבושים נקרא "הכיבוש נעשה יותר נוח" ועוסק בנורמליזציה של הכיבוש. "מפעל ההתנחלויות יצר מצב פסול של העדפה מוחלטת של האינטרסים והזכויות של המתנחלים בכל תחומי החיים, תוך נישול האוכלוסייה הכבושה ממשאבי הקרקע והמים ופגיעה בזכויותיה הבסיסיות, כגון הזכויות לקניין, לחופש תנועה, לביטחון אישי ומעל לכול – לשוויון בפני החוק. 45 שנה לאחר כיבוש השטחים, נראה כי מדינת ישראל מתרחקת יותר ויותר מעקרונות המשפט הבין-לאומי, הקובעים חד-משמעית כי הכובש אמור להחזיק בשטח הכבוש כנאמן והימצאותו בו זמנית בלבד, אך כל עוד הוא שם הוא מחויב לדאוג לאינטרסים ולזכויות של האוכלוסייה הנכבשת".

הצעות החוק של חוק ההסדרה והחוק להכשרת מאחזים, שנועדו להכשיר בניית מאחזים לא חוקיים על קרקע פרטית בשטחים "מסמנות עליית מדרגה ברמיסת זכויות הפרט ובביזוי שלטון החוק בשטחים".

בהתייחס לדוח ועדת אדמונד לוי הקובע כי שטחי הגדה אינם שטחים כבושים קובע הדוח כי הן מופרכות מבחינה משפטית "ותכליתן היא להכשיר את העוול ארוך השנים שממשלות ישראל מבצעות בשטחים ולהעמיקו".

מניעת תכנון של כפרים פלסטיניים בשטח c, אכיפה מפלה של חוקי התכנון והבנייה, סגירת שטחים על ידי הגדרתם כ"שטח אש" או כשמורות טבע והריסת בורות מים הן חלק מהפרקטיקות שמציין הדוח כדוחקות את רגלי האוכלוסייה המקומית מהאזור.

מערכות תכנון נפרדות למתנחלים ולפלסטינים. המאחז הלא-חוקי במיגרון (צילום: מתוך אתר היישוב)

"ישראל מנהלת באזור זה שתי מערכות תכנון ואכיפה המפרידות בין התושבים על בסיס הלאום: מערכת תכנון אחת למתנחלים ומערכת תכנון אחרת לפלסטינים. למרבית ההתנחלויות יש תכניות מתאר מפורטות, המאפשרות בנייה, הקמת מבני ציבור והתרחבות עתידית.

"לעומת זאת, לכפרים וליישובים פלסטיניים רבים באזור C אין תכנון ולו מזערי, אף אם הם קיימים זה עשרות שנים. לרובם אין תוכניות מתאר; במקרה הטוב יש להם 'תכניות תיחום' שמסמנות את גבולות הכפר, ושמטרתן העיקרית, למעשה, היא להגביל את השטח המותר לבנייה למינימום האפשרי תוך התעלמות ממצב התכנון בתוך השטח המסומן. בהתרחבותם הטבעית בשל ריבוי האוכלוסייה רואה המדינה התרחבות 'לא חוקית'. בכל שנה ניתנים אישורי בנייה ספורים בלבד".

[related-posts]

 

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן