פרידה על קיר הפייסבוק האישי

לפני כעשרה ימים כתבה נורית בת יער ז"ל סטטוס פרידה בקיר הפייסבוק האישי שלה: "כל חברי היקרים ידידי מכרי ומוקירי איחולי הצלחה בדרכיכם והמשך הנאה מהפייסבוק. אני נפרדת מכם כאן בברכות ובאהבה."

איש מאוהביה, חבריה ומכריה לא העלה על דעתו שזהו פוסט פרידה מהחיים, כולם חשבו שזו פרידה מחיי הפייסבוק בלבד.

יסמין לוי, עיתונאית: " איש לא הבין עד הסוף שאלו מילים אחרונות. חשבתי לי כמו רבים, אולי רצתה חופש, מנוחה, לטייל בעולם. כיבדתי למרות שהייתה לי הרגשה מוזרה. אני כועסת שלא ניסיתי מספיק לדבר עימה. כעת היא לא תהיה זמינה."

לוי הוסיפה: "לקום בבוקר ולגלות דרך חבר שהיא איננה הפך אותי מבפנים. רק לפני כמה ימים נפרדה בתמציתיות מכל חבריה כאן, כמי שידעה שלעולם לא תשוב לפה. היא נפטרה סמוך לענת גוב המוכשרת ומצטרפת לאינספור כשרונות שמרחפים מעל ראשי, שומרים עלינו מלמעלה. לא נעים לומר, להצטרף לגן עדן בימים אלה זה לא כל כך נורא. יש שם את האנשים הטובים ביותר. המוכשרים ביותר. כאלה שזכו לטייטלים שקיבלו בצדק. אמי, השחקנית ברכה נאמן ז"ל, הכירה את נורית ולכן אני חשה שיש לה חברה שפשוט באה לבקר."

"במשך הזמן שנורית ואני הכרנו פה היא הגיבה לא מעט לדברים שכתבתי על אמי וצחקה מהבדיחות ההזויות שלי. היא תמיד הבינה עניין. עוד אחת איכותית. זה אני פה שנזכרת כיצד שאלתי את נורית למה היא עוזבת את הפייסבוק אבל היא לא ענתה לי על זה אלא שאלה משהו מקצועי בכלל בקשר לטיימליין. היא שמרה את סיבותיה לעצמה. כתבתי לה באותו פוסט פרידה "אל תלכי", בלי להבין שהיא נפרדה מאיתנו לא רק וירטואלית אלא פיזית. אל תלכי, כאילו שזה היה תלוי בה בכלל."

סופדים לבת יער ז"ל על קיר הפייסבוק שלה

דניאלה אורטנר, דוגמנית שבשנות ה-90 עבדה עם בר יער: "אישה עם קלאסה של עצמה. הלכה ונפרדה בתנאים שלה".

ענת אדלר, קולגה מ"ידיעות אחרונות": "מרכינה ראש לזכרה של נורית בת-יער, הגברת הראשונה של עיתונות האופנה בישראל, שהלכה לעולמה שלשום. זכיתי להיות העורכת של נורית בת-יער בידיעות אחרונות ולמדתי ממנה רבות וטובות. גם לאחר שנפרדה דרכנו המקצועית נורית נשארה עבורי מאחורי הקלעים, זמינה יעילה כתמיד. מדי פעם, במהלך הימים, נהגתי להתקשר אליה ולהתייעץ, לשאול לדעתה, או סתם לקבל פידבק על רעיון כזה או אחר. היא תחסר לכולנו מאוד – בידע שלה, בפרספקטיבה, בהיכרות העמוקה מאוד עם עולם האופנה לדורותיו. כבר אין הרבה עיתונאים כאלה".

מירי דווידוביץ, צלמת, מספרת: "נורית בת יער כיבדה אותי בכבוד האולטימטיבי, צילום שלי מתנוסס על כריכת הספר שלה 'שיכרון עיצובים – אמנות האופנה בישראל' בהוצאת רסלינג. אבל, כדרכה, הקפידה להפוך את הרקע האפור/חום של הצילום שלי לוורוד פוקסיה שכה אהבה".

יסמין לוי: "נורית בת יער, אגדת סטייל ואופנה ובן אדם נפלא: תשמרי עלינו מלמעלה. בדמעות ששוטפות את פניי ומטשטשות את ראייתי וכאב בלתי נסבל של החמצה אני מבשרת כאן שחברת הפייס היקרה שלי ואחת מכוהנות הסטייל והאופנה הגדולות שידעה ישראל, הלכה לעולמה ב-12/12/12. תאריך כה נחקק. הלכה כמו כל דבר שעשתה, בסטייל. אני מרוסקת כי נורית הייתה בין החברות הראשונות שלי כאן, תמיד קסומה, מפרגנת, אלגנטית. לא הייתה אישיות צבעונית ממנה".

תמר קרוון, צלמת אופנה שעבדה עימה: "לפני כמה שבועות, קצת לפני שבוע האופנה הראשון, נורית בת יער סימסה לי אם ארצה להשאיל ממנה זוג מכנסיים מנומרים לערב תחרות בה שתינו שופטות. סרבתי בנימוס. לא כי לא רציתי (אני הרי ידועה בגרידיות האינסופית שלי) אלא כי פשוט היתה לי תחושת בטן לא טובה. כמה ימים לאחר מכן, כשנפגשנו בתחרות, התחושה הפכה לצביטה בלב. האשה נראתה כצל של עצמה. למחרת, ובעצם מאז, כתבתי לה כמעט בכל יום בכדי לשאול מה שלומה והאם היא תסכים שאבקר אותה. היא ענתה לי תמיד בנימוס אך בשלילה ולא הסגירה דבר על בריאותה. מעבר להפתעה ששתינו חולקות חיבה עזה לצבעים ובמיוחד לפוקסיה, מה שהכי הדהים אותי, היה בעלה. טוב ליבו, מסירותו כלפיה והאופן בו הביט בה בכל רגע כאילו שיופייה נגלה לעיניו לראשונה, גרם לי להבין שלבחור אאוטפיטים מושלמים זו לא באמת החכמה."

האישה והחידה – מי היתה נורית בת יער?
לוי: "היא הייתה בעיקר דמות וירטואלית בתודעתי, כזו שהגיבה לי ואני לה אבל הכאב שלי כרגע הוא פיזי. היא שידרה את מה שלמעט אנשים יש: אצילות וקלאס. היא עזבה אותי בשדה הוירטואלי אבל כעת הדמעות שלי אמיתיות. מה חושב אדם כשהוא מעלה פוסט פרידה ויודע שלעולם לא יחזור? אני לא מפסיקה להתגעגע ליופי ונעימות שסימלה בחיינו, במדינה הקטנה הזו. אני מתגעגעת לכל מה ששידרה, כל מה שאישה יפיפייה מבפנים ומבחוץ צריכה לשדר. היא הייתה נהדרת. וכרגע היא פשוט איננה".