ועידת האו"ם WCIT, הכינוס העולמי לתקשורת האינטרנט שנערך בדובאי, החליטה, שהאינטרנט לא יהיה עוד קול הציבור. על פי ההחלטה שהתקבלה בוועידה, תועבר השליטה עליו לממשלות. ברוב של 89 (כולל סוריה, רוסיה ומדינות עם "מסורת דמוקרטית" רבת שנים) מול 55 (שחלקן פשוט הסתייגו מהניסוח) התקבלה החלטה להוציא מידי הציבור את השליטה על האינטרנט ולהעבירה לידי הממשלות ברחבי העולם.

מיד עם ההכרזה הודיעה ארה"ב כי לא תתמוך בהחלטה כפי שהוצעה, ותמשיך לפעול על פי הרגולציות הקיימות. מאחוריה התייצבו אוסטרליה, קנדה וקוסטה ריקה, ביחד עם מדינות שונות באירופה.

ההחלטה נתנה לממשלות העולם למעשה לגיטימציה לצנזר תכנים ולחסום אתרים, ולהעביר חוקים שיפגעו הלכה למעשה בחופש הדיבור. כמו כן, ניתנה לגיטימציה לפעילות של סוריה, איראן וסין במאבקן נגד פעילי זכויות האדם והאופוזיציות הפנימיות.

המבנה הדמוקרטי כביכול של גופי האו"ם השונים יוצר באופן קבוע מצב שבו החלטות לא דמוקרטיות שנוגדות חוקים לשמירת חופש הדיבור במדינות שונות בעולם עוקפות אותם בקלילות. עתידו של האינטרנט כמו שאנחנו מכירים אותו לוט בערפל באופן מוחלט ותלוי בממשלות העולם המערבי הדמוקרטי. בעיקרון גם ההחלטה הזו מוציאה בעבורם את הערמונים מהאש, בעיקר בימים של מחאות חברתיות הולכת וגוברות המשתמשות באינטרנט להפצה.

האם זהו סופו של חופש הדיבור? עדיין לא, אבל זוהי בהחלט תחילת הסוף. אף ממשלה בעולם לא תעמוד לאורך זמן בפיתוי הזה, ובשקט בשקט הן תאמצנה את הכללים שעליהם הוסכם בוועידה. אחרי הכל, במדינות רבות באירופה אינטרנט חופשי ברחובות הוא לא דבר מובן מאליו: באיטליה כתוצאה מחקיקה, במדינות אחרות כתוצאה מהפחדה. ככל שתגבר המחאה החברתית בעולם כך תתקפלנה המדינות המתנגדות להחלטת הוועידה.