Skip to content

אמנונוש, אהבנו בלי תנאי, בלי ספקות, בלי משחקים

היינו מעגל חשמלי סגור, משק סגור, שלם אחד גדול ומושלם באהבתנו, בחיים שבנינו לנו. שונים ודומים, משלימים האחד את השנייה, שלמים, ואתה – המגדלור. דברי טלי ליפקין-שחק

אמנונוש, אהבנו בלי תנאי, בלי ספקות, בלי משחקים

היינו מעגל חשמלי סגור, משק סגור, שלם אחד גדול ומושלם באהבתנו, בחיים שבנינו לנו. שונים ודומים, משלימים האחד את השנייה, שלמים, ואתה – המגדלור. דברי טלי ליפקין-שחק

הספד האהבה המרגש שנשאה טלי ליפקין-שחק, אלמנתו של רא"ל אמנון ליפקין-שחק ז"ל, בלוויה היום.

טלי ליפקין-שחק (צילום מהטלוויזיה)
טלי ליפקין-שחק. "אני בפרס הגדול כבר זכיתי" (צילום מהטלוויזיה)

אהוב שלי, יחיד שלי, נצחי שלי, אמנונוש.

בטיפול יום המטולוגי בהדסה, בסתיו הקשה הזה, אמרת לי – 'אני לא יכול להעלות בדעתי איזה חיים היו לי בלעדייך'. ואני עניתי – 'ואני לא יכולה להעלות בדעתי איזה חיים יהיו לי בלעדיך. בבקשה, תמשיך להחזיק מעמד'.

'יש לי עוד כוחות', אמרת לי.

אני יודעת כבר הרבה זמן שזמננו קצוב. שנינו יודעים זאת. נוגעים בזה רק במרומז, בזהירות רבה ולעיתים רחוקות. וזמנם של מי אינו קצוב? מי בכלל יודע מה מחכה לו מחר, או בעוד שעה? את הטיעון הזה נהגתי לשנן וגם לשלוף באחדות מהפעמים בהן נגענו בכאב הזה.

מראש זמננו היה קצוב, כי התחלנו מאוחר. כשבאת, אמרתי שאני רוצה 45 שנים. אני תמיד הרי רוצה יותר, רוצה את הכי, ואת הכי היה לי – אותך.

'אני בפרס הגדול כבר זכיתי', הייתי מסבירה למהמרים בינינו, שקיוו לזכות בהגרלות ובתחרויות. וגם אמרתי שאני לא קונה פיס, כי את המזל שלי אני לא מבזבזת על כסף, אלא שומרת אותו לדברים החשובים. הדברים החשובים תמיד היית אתה, אתה, ומה שצמח ממך, הבנים שלנו, ורוני שגידלנו יחד, והילדים הנהדרים שלך שעטפנו אל חיקנו האוהב, המשפחה. הדברים החשובים באמת היתה האהבה. דבר לא היה חשוב לי מהאהבה הזאת ומהעולם שהיא הקימה לנו, מהיקום שהקמנו לנו בכמעט שלושה עשורים.

אני בת מזל, זכיתי לאהוב אותך ולהיות נאהבת באותו האופן על ידך. כמה קל ופשוט זה היה. אהבנו אחד את השני בלי תנאי, בלי ספקות, בלי משחקים, בלי הפוגות, בלי פחד. כלים שלובים. היינו מעגל חשמלי סגור, משק סגור, שלם אחד גדול ומושלם באהבתנו ובחיים שבנינו לנו. שונים ודומים, משלימים האחד את השנייה, שלמים, ואתה – המגדלור. הייתי אדם טוב יותר בזכותך, מופת אנושי שכמוך. למדתי ממך, וגם לימדתי אותך. הייתי שלך. אני נשארת שלך עד לפגישתנו הבאה, ומשם והלאה.

להתראות, אמנונוש אהובי.

[related-posts title="עוד על לווייתו של אמנון ליפקין-שחק"]

הספד האהבה המרגש שנשאה טלי ליפקין-שחק, אלמנתו של רא"ל אמנון ליפקין-שחק ז"ל, בלוויה היום.

טלי ליפקין-שחק (צילום מהטלוויזיה)
טלי ליפקין-שחק. "אני בפרס הגדול כבר זכיתי" (צילום מהטלוויזיה)

אהוב שלי, יחיד שלי, נצחי שלי, אמנונוש.

בטיפול יום המטולוגי בהדסה, בסתיו הקשה הזה, אמרת לי – 'אני לא יכול להעלות בדעתי איזה חיים היו לי בלעדייך'. ואני עניתי – 'ואני לא יכולה להעלות בדעתי איזה חיים יהיו לי בלעדיך. בבקשה, תמשיך להחזיק מעמד'.

'יש לי עוד כוחות', אמרת לי.

אני יודעת כבר הרבה זמן שזמננו קצוב. שנינו יודעים זאת. נוגעים בזה רק במרומז, בזהירות רבה ולעיתים רחוקות. וזמנם של מי אינו קצוב? מי בכלל יודע מה מחכה לו מחר, או בעוד שעה? את הטיעון הזה נהגתי לשנן וגם לשלוף באחדות מהפעמים בהן נגענו בכאב הזה.

מראש זמננו היה קצוב, כי התחלנו מאוחר. כשבאת, אמרתי שאני רוצה 45 שנים. אני תמיד הרי רוצה יותר, רוצה את הכי, ואת הכי היה לי – אותך.

'אני בפרס הגדול כבר זכיתי', הייתי מסבירה למהמרים בינינו, שקיוו לזכות בהגרלות ובתחרויות. וגם אמרתי שאני לא קונה פיס, כי את המזל שלי אני לא מבזבזת על כסף, אלא שומרת אותו לדברים החשובים. הדברים החשובים תמיד היית אתה, אתה, ומה שצמח ממך, הבנים שלנו, ורוני שגידלנו יחד, והילדים הנהדרים שלך שעטפנו אל חיקנו האוהב, המשפחה. הדברים החשובים באמת היתה האהבה. דבר לא היה חשוב לי מהאהבה הזאת ומהעולם שהיא הקימה לנו, מהיקום שהקמנו לנו בכמעט שלושה עשורים.

אני בת מזל, זכיתי לאהוב אותך ולהיות נאהבת באותו האופן על ידך. כמה קל ופשוט זה היה. אהבנו אחד את השני בלי תנאי, בלי ספקות, בלי משחקים, בלי הפוגות, בלי פחד. כלים שלובים. היינו מעגל חשמלי סגור, משק סגור, שלם אחד גדול ומושלם באהבתנו ובחיים שבנינו לנו. שונים ודומים, משלימים האחד את השנייה, שלמים, ואתה – המגדלור. הייתי אדם טוב יותר בזכותך, מופת אנושי שכמוך. למדתי ממך, וגם לימדתי אותך. הייתי שלך. אני נשארת שלך עד לפגישתנו הבאה, ומשם והלאה.

להתראות, אמנונוש אהובי.

[related-posts title="עוד על לווייתו של אמנון ליפקין-שחק"]

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן