התקשורת אימצה את התיאוריה של שר החוץ ליברמן והתייחסה למתקפות ההאקרים כאל הכרזת מלחמה. הדיווחים מ"שדה הקרב" נשמעו כמו  דיווח של תרנגול כפרות: היסטריה וגרון חנוק

מאת: עמית מנדלזון 

האקרים הם אינדיבידואליסטים, חלקם וונדלים, אבל רובם סתם ילדים סקרנים שמחפשים 15 דקות תהילה. לא פלא שהם בחרו לתקוף אתרים ישראלים, השילוב של המילים "האקר" ו"סעודי" מביא את התקשורת הישראלית לאובדן טוטלי של פרופורציה, וההאקר – שרק אללה יודע אם הוא סעודי או סודני – זכה ליום שלם של תהילה, ואפילו ביקש התנצלות כדי להפחית את ההתקפות.

הם דיווחו על הכל, אפילו על ה-F5 שאינו מתפקד, ועידכנו את חמש שורות הדיווח שלהם בכל חצי שעה (פה ושם היה צריך להוסיף את המילה "עדיין"). וכשהכול נגמר הם נזעקו לעיי החורבות כדי לראיין את הניצולים.

לא נהוג לכתוב את זה בעיתון, אבל כאן בדיון המקום להוסיף פחחחח אחד גדול.

אז מה היה לנו שם? חמישה אתרי אינטרנט שלא תפקדו. לא נגרם כל נזק.

כמו באירועי כרטיסי האשראי, מדובר ברשלנות, חמדנות וזילזול בלקוחות

התקפות (DDOS (distributed denial-of-service כשמן כן הן, מונעות מאתרים לספק שרות אבל לא גורמות להם נזק. המונח "נפל" הוא כמובן מטאפורה, השרתים לא נופלים משום מקום לשום מקום. גם כאן, כמו באירועי כרטיסי האשראי, מדובר ברשלנות, חמדנות וזילזול בלקוחות. שרת הוא בסך הכול מחשב, יש חזקים יותר ויש חזקים פחות. וכמו שיש הבדל במחירים של מחשבים, יש גם הבדל במחירים של שרתים. הבורסה ואל על לא רצו להשקיע כסף וגילו כמה קל להפיל את השרת שלהם, גם הבנק הבינלאומי, בנק מסד ובנק אוצר החייל העדיפו לחסוך. לאף אחד מהחמישה לא חסר כסף, והאתרים שלהם הם שירות חיוני, אבל הם מזלזלים בלקוחות. מעבר לזה, אם האקר אחד הצליח להפיל את חמשת האתרים בו בזמן, הרי שמדובר כבר בזלזול מחפיר בשירות לקוחות.

חמורה במיוחד היא תגובת הבנקים, שהחליטו לחסום גישת לקוחות לחשבונות מחו"ל. מה קרה? כל כך יקר להוציא עוד כמה מאות ואולי אלפי דולרים על שרת גיבוי? או על שרת שממוקם בחווה מחוץ לישראל ? הרי זה מחיר הסיגרים של המנכ"ל. ייתכן שהסיגרים של המנכ"ל באמת  חשובים יותר משירות לקוחות.

האקרים הם כמו חיות טרף, הם ילכו לזנב בחלש, והם יודעים לזהות חולשה. החולשה במקרה שלנו היא התאווה לעוד כמה גרושים על חשבון הלקוח.