[rating=1]

הסרט האיטלקי "המדריך לאהבה" הוא עילה לתביעה: הטריילר הישראלי, ואפילו הפוסטר, מפתים את הצופה בחסותם של שמות קולנועיים גדולים. מי שנופל בפח ומשלם כרטיס קולנוע, בוודאי יישב ממורמר באולם ויצפה בחושך במשך 125 דקות של סבל מקושקש.

זהו סרט שדואג להטעות את הקהל: החל משמו, "המדריך לאהבה", שגורם לנו לחשוב כי באמת נצא מהסרט עם כלים חדשים ונדע את רזי האהבה והזוגיות; הוא מטעה אותנו כי מדובר בעלילה אינטליגנטית או רומנטית, וכי אולי אף נצא נשכרים עם משפטי מחץ ראויים. אבל בסופן של שעתיים מיותרות, הצופה מרגיש כי גם אם ג'יין אוסטין עצמה הייתה צופה בסרט, היא הייתה יוצאת מובכת בבושת פנים מאוסף הקלישאות של הרומן למשרתות.

הטעייה נוספת של מפיצי הסרט קשורה בשם של הסרט והפוסטר באיטלקית – "המדריך לאהבה 3". כלומר, אולי היו שני חלקים ראשונים לסרט, שמעולם לא הוקרנו בארץ. האמת היא שמדובר בשלושה סרטונים, שחוברו בחדר העריכה באופן מאולץ. שני הכוכבים החשובים המקשטים את הפוסטר ברוממותם, מופיעים בקצרה רק באחד מתוך שלושת הסיפורים. האם ניתן לתבוע את המפיצים בשל שקר בפרסום?

מי הם הכוכבים הכה מדוברים: השחקן רוברט דה-נירו ("השור הזועם") והדוגמנית והשחקנית האיטלקייה היפהפייה, מוניקה בלוצ'י ("בלתי הפיך"). אבל בשביל לפגוש אותם, תצטרכו להתאזר בסבלנות במשך שני סיפורים עלובים: הראשון הוא בעצם קיטש הוליוודי המדבר איטלקית אודות עורך דין מצליח, רוברטו (ריקרדו סקמרסיו, "לרומא באהבה") המגיע לכפר קטן ושליו ומתאהב במקום. במהלך ארוחת ערב במסעדה הוא פוגש באישה מסתורית. הדמויות שטוחות ולא מרגשות, והעלילה חסרת שמץ של מוסר או הגיון.

בסיפור השני פוגשים את השחקן האיטלקי הנוראי, פאביו (קרלו ורדון), המגלם איש טלוויזיה מצליח הפוגש בבחורה לא אמינה, הרודפת אותו כמו גלן קלוז ב"חיזור גורלי". במציאות, קרלו ורדון אולי הוא במאי איטלקי סביר, אם כי מעולם ובאף אחד מסרטיו לא ידע לגלם דמות בצורה ראויה. אפילו דמות שולית ב"הסופרנוס" לא היה מצליח להחזיק, כיוון שאינו מצליח להעביר רגשות של בלבול, כעס, עצבנות, או דכדוך, משום שההתמחות שלו היא בנפנוף ידיים מול פניו, בדיוק כמו שהפיל "דמבו" מנסה להתעופף עם אוזניו.

כדי לפגוש את הכוכבים החשובים המוזכרים לעיל, יש להמתין למעלה משעה ורבע בחושך לסיפור האחרון. אבל אז מגלים שזהו הסיפור הגרוע ביותר מבין השלושה, כיוון שזהו בעצם רומן בין קשיש בן 70, אדריאן (דה-נירו) המתאהב בבת של השוער, ויולה – בת 40 (בלוצ'י), בבניין שבו הוא מתגורר.

העלילה אינה אמינה, הכימיה בין השניים נראית כאל-כימיה וגם היא חסרת כל הגיון. מדוע אחת מן הנשים היפות בעולם בכל הזמנים, הנחשבת כאנג'לינה ג'ולי של הקולנוע הצרפתי והאיטלקי כאחד, תתאהב ב"שור הזועם" שנראה כאילו הוציאו אותו אתמול מהסט של "פסגת הפחד".

רוברט דה-נירו נחשב אחד השחקנים הטובים ביותר בזמננו. תפקידיו זכורים גם מהסרטים "רחובות זועמים", "הסנדק 2", "נהג מונית", "צייד הצבאים" ואפילו "לכשכש בכלב". אבל מתוך 68 סרטים שהשתתף עד היום, אפשר למנות גם בקלות 20 סרטים שהוא בוודאי היה מוכן למחוק מקורות החיים שלו וביניהם הסרט הזה.

במהלך השנים האחרונות דה-נירו לא שיחק בסרט ראוי, מלבד אולי "אופטימיות היא שם המשחק" – המגיע לאקרנים בארץ בשבוע הבא, אבל השם דה נירו עדיין ממלא אולמות, וזו הסיבה שהוא מקשט את הפוסטר ב"המדריך לאהבה".

אלא אם חשקה נפשכם לפגוש את דה-נירו משחק גרוע ומדבר איטלקית עילגת, לראות כמה צילומים המשחזרים נופים בכפר קטן באיטליה, או להיזכר לרגע קל במנעמי גופה של בלוצ'י. אם לא – מיותר להשקיע את הזמן, ועדיף להישאר שעתיים בחושך – בבית.