Skip to content

צדק חברתי: על הקשר בין רווחה למהפכה

ברגע שאדם חי ללא דאגות כלכליות, מתפנה מקום למחשבה, לפיתוח רעיונות חדשים. הרעיון שאנשים לא יהיו כבולים לחששות השרדותיים הוא בדיוק ההפך ממה שהאנשים שמנהלים את החברה היו רוצים. גם אם הם לא יצרו את המצב הזה בתכנון מראש, הם בהחלט עושים מאמץ לשמר אותו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ישנה תופעה מעניינת ששמתי לב אליה במהלך קריאת כתביהם של האנשים ששינו את העולם. שמתי לב שלא מעט מהם, ואולי אפילו רובם, היו אנשים שגדלו ללא מחסור פיזי, ברווחה וללא דאגות כלכליות. חלקם אפילו בעושר. ברגע שאדם חי ללא דאגות כלכליות – כסף למגורים, מזון, חשבונות וכדומה – והן לא תופסות את רוב מחשבותיו וזמנו, מתפנה מקום לרעיונות שונים ופיתוחם. וכך מובן שקל יותר וטבעי לשים לב לעוולות החברה ולסבלו של האחר.

כאשר אדם לא עסוק בהשרדות, יש זמן וכוח נפשי להתבונן ולפתח יצירתיות ורגישות, לעצמך ולאחר. אנשים כמו מרטין לות'ר קינג, גנדי, בודהה, קרישנמורטי, אלברט איינשטיין וג'ון לנון מהווים דוגמה טובה לכך.

הרעיון שאנשים לא יהיו כבולים לחששות השרדותיים הוא בדיוק ההפך ממה שהאנשים שמנהלים את החברה היו רוצים.

גם אם הם לא יצרו את המצב הזה בתכנון מראש, הם בהחלט עושים מאמץ לתחזק אותו. שימו לב שכאשר "מתעורר" מישהו ויוצא נגד איזשהי עוולה חברתית או מצביע על סבלו של האחר כנדרש תיקון, מיד מנסים לדחוק אותו הצידה.

כך קרה, בהתחלה, לכל המהפכנים שאתם מכירים. כל אחד מהם נחשב בהתחלה כקיצוני, אולי אפילו מסוכן בעיני רוב האנשים, ובטח בעיני קודקודי החברה.

בתחילה התעלמו מהם, כי לרוב הם הצביעו על איזשהו טאבו כזה שלא מדברים עליו. הסביבה והמשפחה הקרובה ניסתה להניא אותם מלהתעסק בזה, להפסיק להאיר נקודות כל כך חשוכות. לאחר מכן איימו עליהם, לבסוף ניסו בטוב לרכך אותם או לשחד אפילו. כשהם לא נשברו, אז הממשל התקפל. חלקם הגדול נרצח בזמן התהליך או בסופו.

מפתיע שדווקא האנשים שמדברים על שלום, אחווה ואהבה הם אלו שנרצחים בסטטיסטיקות גדולות.

ללא חשש השרדותי. גנדי (צילום: ויקיפדיה)

"פשוט עזוב את זה, כך מתייחסים להודים כאן" – כך נאמר לגנדי לאחר שזרקו אותו מרכבת בדרום אפריקה, לאחר שלא הסכים לעבור מהמחלקה הראשונה בה נסע.

בתחילה ביקשו ממנו מקורביו לעזוב את הנושא, לאחר שלא עזב והתחיל להפיץ את רעיונותיו, היו הודים שאפילו שנאו אותו, כי פחדו שדיבורים כאלו יעלו להם באשרות עבודה בדרום אפריקה ובכלל ביחס הלבנים כלפיהם. עם הזמן השלטונות המקומיים יצאו נגדו, ורק לאחר מאבק עיקש ותמיכה ציבורית נעשו שם שינויים מהותיים ביחס כלפי ההודים והמיעוטים בכלל.

רוב ההודים בדרום אפריקה באותה תקופה היו אנשים ממעמד הפועלים, מעמד נמוך שנלחם על הקיום ואולי להצליח לשלוח קצת כסף הביתה. פתאום הגיע לו עורך דין הודי שלמד באנגליה והתמחה בבית משפט העליון, לבוש חליפת שלושה חלקים, שיערו ושפמו מוקפדים לפי הכללים הבריטיים, ולא עולה על דעתו שלא יוכל לנסוע במחלקה הראשונה. בא לו כרטיסן ומבקש ממנו לעזוב, כאשר לא הסכים – זרקו אותו בתחנה הקרובה.

בעיני גנדי, מעשה שבדרום אפריקה היה מקובל ואפילו חוקי נתפש כמשהו שגוי וקיצוני. הוא לא קיבל את זה. והוא יכול היה לחולל שינוי, מפני שהוא לא נאבק על מחייתו כמו שאר ההודים הפועלים שם. לא היה בליבו חשש השרדותי. הוא נתמך מהבית ע"י קרובים אמידים והועסק באפריקה ע"י חברה הודית גדולה, שגם תמכה במאבק שלו.

לא משנה על איזו ממשלה או שיטה אנו מדברים, העם שלה תמיד יהיה עסוק במלחמת השרדות כלכלית, גם אם האנשים לא יודו בכך.

ישנם מתי מעט שנמצאים ברווחה כלכלית והתפכחו. צריך בשביל זה רגישות ומודעות גבוהה. כאשר אדם מודאג מ"מה יהיה", רובן המוחלט של מחשבותיו נתונות ל"מה יהיה" הזה. זה שולט בשיח שלו עם המשפחה והסביבה, וזה יחלחל לבני משפחתו ולקרובים אליו. וכאשר אצל כולם זה ככה, השיח השולט בחברה יהיה על ה"מה יהיה" הזה, אישי וקבוצתי. וכך אין מקום לשיח אחר, שיח על בעיות, על פתרונן, על שאיפה למקום טוב יותר.

מצב שבו הרבה אנשים ירגישו ביטחון בצרכים הבסיסיים – מזון, מגורים וכדומה – יביא לכך שבמקום שייצמח איזה גנדי או ד"ר קינג פעם ביובל, זה יקרה כל שנה, או אפילו יותר.

המשאבים קיימים, החלוקה שלהם היא זו שלא הוגנת. תחשבו כמה אנשים יצירתיים, אמביציוניים ובעלי מודעות חברתית נקברים באיזו עבודה מחורבנת ומנוונת מכורח המציאות, במקום לקדם את העולם בתחומי החברה, רווחה, זכויות אדם, איכות הסביבה, מוזיקה, מודלי כלכלה אחרת או מדעים למיניהם.

אנשים שיכלו לשנות את העולם.

מטרת אלו שנמצאים בראש הפירמידה היא, כמובן, בדיוק ההפך. מבלי להכנס לתיאוריות קונספירציה, ניתן להבחין בבירור שעם אשר עסוק בהשרדות לא מפנה זמן למהפכות או לשינוי תודעתי, אלא אם ממש דוחקים אותו לפינה.

אפשר להיות ציניים ולבטל את כל מה שנאמר כאן בהינף יד. אבל צריך להיות מהפכנים אמיתיים כדי לנצח את הציניות, כפי שהוכיחה ההיסטוריה.

________________________________________________________________________

  • אור לילואור לילו

    אור לילו מחפש את הדרכים השונות לבהירות ולאמת. חקלאי ובעל תואר ראשון בהנדסה מאונברסיטת בן-גוריון.

    [related-posts title="מאמרים קודמים מאת אור לילו"]

2 Comments

  1. יהודה דורנר
    26 בדצמבר 2012 @ 8:34

    מאמר ממצה. אני מסכים שככלל, כל האוכלוסייה מוחזקת על ידי השלטון בעוני ובחוסר נגישות למוסדותיו, אני לא כל כך מסכים שמהפכות נעשו על ידי אנשים עשירים. "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" אמרו חכמינו, וגם – הצורך מניע לפתח המצאות ובין השאר מהפכות. מאמר יפה, כאמור.

  2. Nagasta Bagamba
    22 בדצמבר 2012 @ 17:23

    thank you

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן