עידן בריר עדיין לא התאושש מההופעה המחשמלת של ההרכב Third World Love , שנעה בין עדינות מלנכולית להתפוצצויות של אנרגיה  > ציון 9

דו"ח המבקר / עידן בריר

על הבמה של "זאפה" בהרצליה ארבעה מוזיקאים נפלאים: אבישי כהן בחצוצרה, יונתן אבישי ליד הפסנתר, עומר אביטל בקונטרה-בס ודניאל פרידמן – תופים. כולם מרכיבים את Third World Love, ששניים מחבריו (פרידמן ואביטל) חיים בארה"ב, אחד (אבישי) – בצרפת, ואחד (כהן) שב לאחרונה לגור בישראל.

אחרי פתיחה שקטה ומעט מהורהרת ניגנה הלהקה את הקטע Third World Love Story, שיר הנושא מהאלבום הראשון של ההרכב, שהוקם בעקבות הופעה משותפת של הארבעה בברצלונה. שיאו של הקטע בסולו מדהים של עומר אביטל.

כמה מילים על אביטל: מעט מאוד מזדמן לנגן קונטרה-בס לעמוד באור הזרקורים בהרכבי ג'אז שכאלה. אבל במקרה הזה קשה לפספס את העובדה שאביטל הוא הציר שמניע את המכונה המשומנת והמופלאה שנקראת ת'ירד וורלד לאב.

מעבר לאישיות הכובשת, לריקוד ולתיפוף הבלתי פוסק על הבס, הקטעים שהלחין אביטל הם המעניינים והטובים ביותר של ההרכב. גם כשניגן ההרכב קטע שנכתב רק שלשום, נשמעו המלודיות המורכבות טבעיות כמו בשיר ישן ומוכר, והסלסולים המרגשים שאביטל מפיק מהקונטרה-בס שלו, שנשמע לעתים כמו עוד, נשמעים פשוטים ונעימים לאוזן.

זו אינה הפעם הראשונה שאני רואה את ת'רד וורלד לאב, ואף פעם לא מצאתי את עצמי מאוכזב. סיבוב ההופעות הנוכחי, פחות מחצי שנה לאחר סיבוב ההופעות הקודם בישראל, בא לאחר יציאת האלבום האחרון של ההרכב, Songs and Portraits, שמתאפיין בקו שונה מעט מאלבומיהם הקודמים: יותר ג'אזי יותר ופחות רב-השפעות.

במהלך ההופעה קשה היה לפספס את הנטייה של ההרכב לג'אז "מסורתי", שלאחרונה הפך נוכח יותר במוזיקה המתוחכמת של הרביעייה. וכאילו כדי לחזק את התחושה שההרכב חוזר לשורשים הג'אזיים, הצטרף להופעת אורח הסקסופוניסט המצוין מארק טרנר.

ברגע הראשון, לפני שהסקסופון של טרנר השמיע תו אחד, שאלתי את עצמי איך הוא קשור לעזאזל להופעה של הרכב שכמעט מקדש את החצוצרה. אלא שמהר מאוד התברר, שאם משתחררים מהקיבעון המחשבתי של איך הדברים "אמורים" להישמע, השילוב שנוצר על הבמה פשוט נפלא.

את ההופעה סגרה הרביעייה בשלושה קטעים קצביים מעולים: הראשון,  Nature's Dance של החצוצרן אבישי כהן, שמפתיע כל פעם מחדש בקופצניות ובחיוניות, ובכך שהוא מוציא את המיטב מההרכב המופלא ומראה את הסינרגיה המופלאה שנוצרה בין חבריו. הקטע All Brothers של המתופף דניאל פרידמן הדגיש את הווירטואוזיות של חברי ההרכב, והוציא מיונתן אבישי את סולו הפסנתר הטוב ביותר ששמעתי ממנו עד כה.

אבישי כהן אמר באמצע המופע, שבניגוד לרוק ולפופ, בסוג המוזיקה הזה לא מוציאים אלבום ונוסעים להופיע כדי לבצע את החומרים שלו, אלא מגיעים להופעות כדי לערוך ניסויים בחומרים חדשים. וזה בדיוק מה שקרה: ההרכב לא חסך בניסויים, ניגן שלושה קטעים חדשים ואירח, בנוסף לטרנר, גם את הפרקאשניסט דודו בלילטי.

זו היתה חוויה מענגת לקחת חלק בניסוי הנהדר של הרביעייה המצוינת, שנעה בין עדינות מלנכולית להתפוצצויות של אנרגיה כובשת. במופע ב"זאפה" הוכיחו החברים שהם אינם בוחלים בשום שילוב מוזיקלי ומעניקים לכל סגנון, ולו הטריוויאלי ביותר, מגע של קסם.