בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב הבוקר (ראשון) את העיתונאי רמי יצהר, לשלם פיצוי של רבע מיליון שקלים להורי החייל בנימין אברהם שנחטף, נשבה ומת מפצעיו בשבי החיזבאללה באוקטובר 2000. יצהר הוא עורך, כתב ובעלים של אתר האינטרנט "עניין מרכזי". הפיצוי נקבע בעקבות תביעה שהגישו נגדו בני הזוג חיים ועדנה אברהם בעילה של הוצאת לשון הרע.

במהלך חודש אוקטובר 2000 או בסמוך לכך התפרסמה באתר האינטרנט של יצהר ידיעה העוסקת בחיילים החטופים ממנה עלה החשד ששלושת החיילים "עסקו בסחר בסמים ובהברחתם בזמן שירותם הצבאי וכי הימצאותם במקום החטיפה נבעה ממחדל או מעשה בלתי חוקי שלהם".

התובעים, שנדרשו להציג בפני הבית המשפט את הכתבה, טענו כי היא לא מצויה בידיהם אבל הסתמכו על תכנית רדיו ששודרה ברשת ב' של קול ישראל, ששודרה זמן קצר לאחר מועד פרסום הידיעה באתר עניין מרכזי באמצע אוקטובר 2000. בתכנית הרדיו מתייחס המראיין לנושא הפרסום ומראיין בתגובה את יצהר.

 לעניין זה, יצהר כפר בעיקרי התביעה וטען כי אין בידי התובעים את הכתבה היות "שמעולם לא פורסמה באתר האינטרנט 'עניין מרכזי' כתבה על כך שהחיילים החטופים עסקו בסמים ובהברחתם".  יצהר הוסיף וטען שהוא "אינו כותב את כל מה שמופיע באתר האינטרנט ואף איננו רואה את כל החומר המוזן באתר". הורי החייל סברו אחרת ותבעו פיצוי כולל בן שלושה מיליון שקלים.

לעניין גובה הפיצוי טען יצהר כי"סכום הפיצוי לו הם עותרים הינו מופרז וחסר יסוד".

בתמליל שהובא בפני בית המשפט מתוך תכנית הרדיו "דוקומדיה" ברשת ב', אותה הגיש העיתונאי מתי גולן, ששודרה באמצע אוקטובר 2000,  רואיין יצהר בדיוק בנושא זה כשבאולפן נכח לצורך הנושא  גם דובר צה"ל באותה עת, תא"ל רון כתרי.

מהתמליל  עולה כי במהלך התכנית התייחס גולן לנושא השמועות בדבר הסמים והימצאות החיילים במקום בו לא היו אמורים להיות, ואמר ליצהר: "אצלך זה מתפרסם". יצהר: "בהחלט, אנחנו היינו הראשונים שפרסמנו את הפרשה הזו". גולן: "יצוין כי בשלב זה אין שום הוכחה ממשית לכך. למה אתם מפרסמים אם אין הוכחה?". יצהר: "שנסיבות חטיפתם של 3 החיילים אינם כפי שמצביע דו"צ". גולן: "אתה כותב שאין הוכחה?", יצהר: "אני בכוונה כותב שאין הוכחה, אני כותב את העובדות והעובדות הן כדלקמן".

הבוקר פסקה השופטת, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר דרורה פלפל, כי "התובעים הוכיחו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי שהייתה כתבה באתר הנתבע". היא הסבירה את הפסיקה גם בדרך בה בחר העיתונאי להגן על עצמו, בכך שלא טען כי דבריו נכתבו בחזקת "אמת דיברתי" וטען שלא הייתה כתבה. מדובר על "עיתונאי ותיק שנראה לי שהימר על כל הקופה… בית המשפט איננו קזינו וההליך המשפטי אינו הימור מי ייכשל בהבאת ראיות". לכן פסקה השופטת כי אכן יש כאן עבירה על חוק לשון הרע.

לעניין גובה הפיצוי קבעה השופטת, כי התובעים לא הוכיחו את הנזקים להם טענו ולכן היא פסקה כי הנזק של גרימת צער ופגיעה בשם הטוב, לפי ראות עיניה, יעמוד על סך של 250 אלף שקלים ולכך הוסיפה עוד 35 אלף שקלים עבור הוצאות עורך דין. עדיין לא ידוע אם יצהר יערער על פסק הדין.